#על מוזיאון המדע של ירושלים


מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים (Bloomfield Science Museum) הוא אחד ממוזיאוני המדע הטובים בישראל. המוזיאון נמצא בקריית המוזיאון, לא הרחק ממוזיאון ישראל ומהאוניברסיטה העברית שבגבעת רם.

המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות על מדע וטכנולוגיה. התערוכות כאן הן בדרך כלל אינטראקטיביות, כלומר מאפשרות למבקרים לגעת ולהפעיל את המוצגים ולא רק לצפות בהם.

המוזיאון עוסק גם בחינוך מדעי ומקיים אירועים לקהל הרחב ולאקדמיה. בין השאר, הוא מפעיל את תחרות מדענים ומפתחים צעירים ומארח מפגשי מדע לילדים בגילאים שונים.


הנה מוזיאון המדע בירושלים:

https://youtu.be/ggRfiT4yG6c

#על גן החיות התנ"כי

גן החיות התנ"כי (Jerusalem Biblical Zoo) הוא גן החיות של ירושלים. גן חיות זה, שמציג אוסף חיות ארץ-ישראליות, שחלק מהן הוזכרו עוד בתנ"ך, ממוקם על המדרונות הצפוניים של נחל רפאים. ייחודו התנ"כי של גן החיות מושך אליו לא מעט מבקרים מרחבי הארץ כולה.

בגן החיות מוצגים בעלי חיים מהמחלקות הזואולוגיות השונות, החל מיונקים, זוחלים, עופות ודו-חיים ועד לדגים, רכיכות וחרקים. יש בו מעל 250 מינים שונים. הם הגיעו לכאן מרחבי העולם ומבתי גידול רבים ומגוונים.

גן החיות התנ''כי שוכן כיום בשני מפלסים על מורדות ההר, שלאורכם נמצאות תצוגות בעלי-החיים. יש במפלסים השונים מערכת בריכות, אגם גדול ומוקף משטחי דשא גדולים, מגוון פינות חמד מוצלות, מפלים ובעיקר - שבילים המקשרים בין המפלסים.

מסלול תנועת המבקרים בגן החיות הוא מעגלי כשהאגם שבגן החיות, אגב, הוא מלאכותי ומימיו מטוהרים וממוחזרים.

גודל העמק שבו שוכן גן החיות התנ"כי הוא כ-250 דונם שניתן להרחיבם עד ל-400 דונמים.


הנה גן החיות התנ"כי בירושלים:

https://youtu.be/lYND8a_k5Uk

#על החוויה הירושלמית של מעלית הזמן

"מעלית הזמן" (Time Elevator) שבירושלים היא אטרקציה חביבה שמאפשרת לצאת למסע מדומה במעין מעלית זמן אל סודותיה של ירושלים, בירת ישראל. באמצעים טכנולוגיים וחדשניים חשים הצופים כאן ממש כאילו ירדו אל מעמקי ההסטוריה של העיר והפכו לרגע להיות חלק ממנה.

במסע במעלית הזמן אנו מתלווים לברנש יהודי בשם שלם, שאותו מגלם השחקן הנודע חיים טופול. אנו יורדים איתו במעלית זמן, אל מעמקי האדמה בירושלים - אל תקופות שונות בחייה של העיר.

במהלך הסיור בתקופות ההיסטוריות של העיר, אנו פוגשים פנים אל פנים דמויות ידועות בתולדות העיר, אנשים שבנו אותה, שלטו בה ושיחקו תפקיד בתולדותיה של העיר המפורסמת. דמויות כמו שלמה המלך, הנביא ירמיהו, המלכים צדקיהו והורדוס ועוד רבים אחרים שפעלו כאן, כולם משתתפים במסעה של מעלית הזמן ל-3,000 שנותיה של ירושלים.

החוויה מוצגת בשפות שונות, כמו עברית, אנגלית, רוסית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית וסינית מנדרינית.

אגב, חוץ מהמסע להיסטוריה של ירושלים מציעה "מעלית הזמן" עוד אטרקציות מדומות, כמו מסע אל החלל, מסע אל תוך גוף האדם ומסע אל נפלאות העבר, ההווה והעתיד של ירושלים.


כך זה נראה:

https://youtu.be/jp7ivAXuw58


הנה דוגמאות לסרטים שרואים במעלית הזמן בירושלים:

https://youtu.be/2FaWyI5XAwM

#על השוק שחי ביום ומתעורר בלילה
שוק מחנה יהודה (Mahane Yehuda Market) הוא השוק הגדול של ירושלים. נמכרים בו בעיקר מזון וביגוד, ירקות ופירות טריים, בשר, גבינות, תבלינים, דברי מאפה ומעדנים.

במהלך השנים זכה השוק הצבעוני לפרסום רב, בהיותו מוקד משיכה לפוליטיקאים ולמתמודדים בפוליטיקה הארצית, כמו בשל היותו מעוז האוהדים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.

פעם השוק הזה היה שוק של שעות היום, אבל הלילה של שוק מחנה יהודה הגיע. לדוכני הפלאפל והמסעדות העממיות של היום מצטרפות מסעדות שף איכותיות, ברים הומים ובתי קפה נעימים. בליינים צעירים הפכו אותו למעוז חיי הלילה של ירושלים והאווירה הנעימה בו בערבים מושכת אליו רבים מרחבי העיר ומהיישובים בסביבה.


#איך נולד השוק?
דומה ששוק מחנה יהודה נולד מעצמו. זה קרה לקראת סוף התקופה העות'מאנית בירושלים. זה היה בסוף המאה ה-19, כשכפריים רבים מהכפרים הערביים שמסביב לירושלים, כמו ליפתא, דיר יאסין ואחרים, החלו למכור את תוצרתם החקלאית כאן, בדרך יפו, ליד שכונת מחנה יהודה. הם ניצלו מגרש גדול וריק, שהשתייך למשפחות אמידות מירושלים, כדי למכור את מרכולתם לתושבי הנחלאות הסמוכות ולעוברים והשבים. השוק המאולתר הצליח מיד, בעיקר משום שחסך לאנשי הנחלאות הליכה לקניות בשוקי העיר העתיקה המרוחקים.

בשוק לא היו כלל תשתיות כלשהן אבל בהדרגה החלו המוכרים הכפריים להוסיף לו סככות ודוכני עץ, ועם הזמן נבנו בו מבנים קבועים, עשויים פח ועץ. גם שמו של השוק, שבתחילה נקרא "שוק ולירו", על שם בעל המגרש שעליו נוצר, הפך בהמשך ל"שוק מחנה יהודה", על שם השכונה הסמוכה.


הנה שוק מחנה יהודה בירושלים:

https://youtu.be/jfXM3BeZQrg

#על גן המפלצת שבירושלים


גן המפלצת בירושלים, או בשמו הרשמי "גן הגולם" (Golem), הוא גן ירושלמי משעשע ואהוב בעיר שניצב בו פסל ענקי של מעין מפלצת ב-3 צבעים ששלושת לשונותיה הן מגלשות לילדים.

שמו הרשמי של הגן מעולם לא התקבל בקרב הציבור בירושלים, שדחה אותו לטובת הכינוי הפופולרי "המפלצת". בכינוי זה הוא הפך לנקודת ציון מרכזית בירושלים ואין תושב בירושלים שלא מכיר את גן המפלצת.

הגן, שנמצא בפארק רבינוביץ' שבקריית יובל, נוצר בשנת 1971 בידי ניקי דֶּה-סֶן פָאל (Niki de Saint Phalle). האמנית הזו, לא תאמינו, החלה כדוגמנית צרפתית מפורסמת והפכה בהמשך לפסלת מודרנית נחשבת, ציירת ומפיקת סרטים. היא, אגב, גם זו שפיסלה את גן הפסלים שבגן החיות התנ"כי בעיר.


הנה גן המפלצת בירושלים:

https://youtu.be/x8b5coCQPD0

#על המצודה
מגדל דוד (Tower of David) הוא מצודה מימי הביניים שנמצאת בסמוך לשער יפו, שער הכניסה ההיסטורי לעיר העתיקה. במצודה נחשפו שרידי ביצורים מרשימים מימי בית שני, מהתקופה הביזנטית, מימי הביניים ומהתקופה העות'מאנית.

החלק המוכר ביותר במצודה הוא זה שנמצא בחלק הדרומי שלה ובולט למרחקים. זהו צריח המסגד מהתקופה העות'מאנית, שרובנו מכירים כ'מגדל דוד'. למרות שמו ושמה של המצודה שנקראת על שמו, מגדל דוד הוא רק כינוי. אין כל קשר היסטורי בין דוד המלך ובין המצודה. היא אמנם הגנה במשך אלפי שנים על העיר ירושלים, אבל זה היה דורות רבים אחריו.

כך או כך, מדובר באתר ארכאולוגי מרתק ועשיר בשרידים ארכאולוגיים. השרידים הללו מעידים על העבר מלא התהפוכות של העיר העתיקה, וניתן לראות בהם ייצוג שמדגים את תולדות העיר ירושלים, על תקופותיה השונות.

אגב, ממגדלי המצודה תוכלו לראות נוף ירושלמי מרהיב. יש כאן תצפית של 360 מעלות - מזרחה אל העיר העתיקה של ירושלים ואל העיר החדשה שבמערב.


#מה מקור שיבוש שמה של המצודה?
אם שם המצודה משקף קשר שאינו קיים באמת לדוד המלך, אז מהיכן הגיע השם "מגדל דוד"? - מקור השם הוא ככל הנראה בפירוש נוצרי שגוי של כתבי יוסף בן מתתיהו, ואולי גם בכינוי המוסלמי של המצודה "מחראב נבי דאוד" - שניהם קשרו "דוד" כלשהו למצודה, מה שיצר בלבול או אולי אפילו סוג של מיתוג שיווקי קדום למקום. כך או כך, במהלך המאה ה-19 הדביקו מבקרים מארצות המערב את השם השגוי לצריח המסגד הטורקי וכך מכונה הצריח עד היום.

עד כדי כך השם הזה "תפס" עד שדומה שגם רבים מבני העם היהודי בטוחים שאת המצודה הזו בנה דוד המלך ומדמיינים שכאן, ממש כאן, ליד המעלית, הוא עמד פעם והמתין שהיא תגיע...


#תולדות מצודת מגדל דוד
המצודה נבנתה לראשונה בתקופתו של המלך הורדוס. אז נבנו במקום 3 מגדלי שמירה. היום שרד מהם רק אחד, כנראה זה שמכונה היום 'מגדל פצאל' - הגדול מבין השלושה.

המצודה הזו הייתה הנקודה האחרונה שעמדה בפני הרומאים בזמן המרד הגדול. אחרי החורבן, הרומאים הקימו על חורבות המגדלים של הורדוס את מחנה הלגיון העשירי שלהם. בחפירות הארכאולוגיות במקום נמצאו ממנו רעפים ולבנים עם טביעות חותם של הלגיון הרומי.

הערבים בתורם, הפכו את המקום למבצר גדול ויצרו בו חצר פנימית. אחריהם שלטו בירושלים הצלבנים, שהוסיפו סביב המבצר אולמות גדולים, לשימוש חיל המשמר שלהם.

ימים עברו והגיעו האיובים והממלוכים, שעיבו את דפנות המצודה והקיפו אותה במגדלים גבוהים. הטורקים, שבאו אחריהם, הפכו את המצודה למחנה צבאי לצבאם ומיקמו בה תותחים. במאה ה-17 הם הוסיפו לה את צריח המסגד, אותו "מגדל דוד" שאנו מכירים היום. אם תביטו מסביב למצודה, תראו את ה"חפיר", אותה תעלה עמוקה שהוסיפו לה הטורקים העות'מאנים, כדי להגן עליה מתוקפים.

חלק מאותו חפיר, אגב, מולא באדמה בשנת 1898. זה נעשה בצד שצמוד לשער יפו, כדי ליצור מעבר נוח למרכבה של קיסר גרמניה, וילהלם השני, שבא לבקר בירושלים. לשם כך, גם הוסר קטע קטן מחומת החפיר.

היו אלה הבריטים, שבתקופת המנדט, הפכו את המצודה לראשונה למוזיאון. בשנות ה-20 של המאה הקודמת הם אפשרו להציג כאן תערוכות של אמנות ארץ-ישראלית צעירה. המסורת של אותן "תערוכות מגדל דוד" ממשיכה גם היום ובמדינת ישראל הפך המוזיאון הקטן למוזיאון של ממש ולהפיכת המצודה למרכז תרבות ותיירות.


#על מוזיאון מגדל דוד לתולדות ירושלים
במגדל דוד נמצא המוזיאון לתולדות ירושלים. המוזיאון הזה נחשב לאחד המוזיאונים ההיסטוריים המובילים בעולם. הוא מציג בעברית, ערבית ואנגלית, את סיפור העיר ירושלים, את חשיבותה לבני שלוש הדתות הגדולות ואירועים בולטים בתולדותיה, מאז החלה להתקיים באלף השני לפני הספירה ועד לעידן הנוכחי ולהפיכתה לבירת מדינת ישראל.

במוזיאון מציגים את סיפורה של העיר בדרכים מודרניות ומשוכללות ובאמצעים דיגיטליים ואינטראקטיביים, המעשירים את החוויה ומאפשרים למבקרים ללמוד על ירושלים, בדרכים לא שגרתיות. כל זאת גם באמצעות מחשבים ומסכים וגם בעזרת משחקים ואפליקציות שפותחו לכל הגילאים, כולל ילדים.

מופע לילי המוצג במצודה מספר את סיפורה של ירושלים, באמצעות חיזיון לילי המערב מיצג וידאו מהמם, אנימציה עוצרת נשימה, צלילים וקריינות אפקטיבית, העוטפים כולם את הצופה בחוויה רב חושית. כל אלה מפגישים את המבקרים עם התרבויות, הדתות, השליטים והמיתוסים הקדומים שמוקרנים על החומות והשרידים הארכיאולוגיים עצמם. החיזיון הלילי של מגדל דוד הוא אטרקציה אמיתית לילדים.

בנוסף למסלולי ההליכה שהותקנו בין הממצאים הארכיאולוגיים שבחצר המצודה, אפשר לעלות ולשוטט על חומות המצודה, בטיילת המאפשרת תצפית מרהיבה על העיר העתיקה והחדשה גם יחד.


הנה התערוכה במגדל דוד:

https://youtu.be/ayt62M0XbtU


ומגדל דוד מהאוויר:

https://youtu.be/WCh6zM5Bs2k

#על הניקבה שבעזרתה הביאו מים לירושלים

נִקְבַּת הַשִּׁילוֹחַ (The Shiloah Tunnel), או ניקבת חזקיהו, היא מנהרה באורך של חצי קילומטר, בירושלים, שדרכה העבירו בימי קדם את מי מעיין הגיחון אל העיר.

נקבת השילוח נחצבה בימי חזקיהו המלך, בסביבות המאה ה-8 או ה-7 לפני הספירה. הנקבה נחשבת לאחד ממפעלי המים המרשימים בתולדות מפעלי המים הקדומים בארץ, אם לא המרשימה שביניהם והיא גם הראשונה בתולדות ירושלים, שסיפקה מים עבור תושבי העיר, בתוך החומות. זה היה גורם בעל חשיבות מכרעת בימי מלחמה ומה שאיפשר לתושבי העיר עמידות בפני מצור של אויביה.

הניקבה הובילה את המים אל בְּרֵיכַת הַשִּׁילוֹחַ, בריכת מים תת-קרקעית בירושלים, שאגרה מים בימי קדם. המים, שנאגרו מנחל קידרון הסמוך וממעיין הגיחון, עברו מתחת לבתי עיר דוד וסופקו במשך השנה לתושבי העיר, לשתיה ולשימוש יומיומי. הבדלי הגבהים הם שגרמו למים לזרום, בכוח הכבידה, בעזרת הפרשי הגבהים של 33 סנטימטרים, שבין המעיין לבריכת השילוח.


#חפירת המנהרה
כשעלה סַנְחֵרִיב מלך אשור וצר על ירושלים, בשנת 701 לפנה"ס, חיזק חזקיהו מלך יהודה, כחלק מהגנת ירושלים מפני המצור, את ביצורי העיר. הוא הקיף בחומה את השכונות החדשות שנבנו בה. אז החליט חזקיהו להטות את מי הגיחון לבריכה שנחפרה בתוך החומות: "והוא חיזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון וישרם למטה מערבה לעיר דוד..." (דברי הימים ב, לב ל).

אמנם הבאת המים אל תוך החומות הייתה שיקול חשוב ליצירת הניקבה, אבל נראה ששיקול נוסף וחשוב לא פחות עמד לעיני המלך בהחלטה על חציבת הנקבה. מטרתו הייתה למנוע את המים מהאויב האשורי. זאת ניתן היה לעשות רק על ידי העתקת זרימת מי הגיחון אל נתיב חילופי, מה שאכן עשתה הניקבה. מתעלת השילוח שעברה עד אז מחוץ לחומות, באזור שלא היה מוגן, הוסטו המים אל מחוץ להישג ידם של האשורים שבעת מצור היו ללא ספק משתלטים על התעלה ועל מימיה.

וכך, בהוראת המלך, התבצעה הטיית המים על ידי חציבה של נקבה לאורך של 533 מטרים, מבצע שבמונחים של העת ההיא ניתן להגדירו כלא פחות מפלא הנדסי.

על מבצע החפירה היו אחראיות שתי קבוצות חופרים שחפרו זו מול זו. החוקרים יודעים לקבוע זאת על פי סימני החציבה, שכן כיווני הסימנים של החציבה הם מנוגדים. הרי בהנפת הגרזן בידי החוצבים נוצרה מעין תנועה קשתית ולכן סימני החציבה גם הם מקבלים זווית שונה מכל כיוון. הקשתות של שתי קבוצות החוצבים מנוגדות, מה שסימן חציבה בכיוונים הפוכים. אישוש לכך נמצא גם בכתובת הנקבה, המעידה על הפגישה בין הקבוצות, באמצע החציבה.


#כתובת השילוח וכיצד למדו ממנה על הניקבה
את מבצע החפירה של הנקבה מתארת כתובת בכתב עברי קדום, שנתגלתה בשנת 1880. היא התגלתה כששני נערים יהודים מצאו בניקבה כתובת, שמספרת את סיפור הניקבה שחצבו אנשיו של חזקיהו. מציאת הכתובת התפרסמה בכל העולם והפכה בעת ההיא לממצא ארכאולוגי מפורסם מאד.

הכתובת התגלתה כשהילד יעקב אליהו וחברו החליטו לבחון אם ניתן לעבור לכל אורך הנקבה. הם נכנסו מכיוון הבריכה ולאחר מטרים אחדים החליק יעקב ונפל למים. כשהתרומם, הוא הבחין באותיות בדפנות הנקבה. הוא סיפר על כך למורהו בבית הספר, קונרד שיק, מי שהיה חוקר ואדריכל גרמני נודע ותושב ירושלים.

המורה יצא לבדוק את התגלית עם מכשירים הדרושים ולאחר שאיתר את הכתובת הוא נוכח שהאותיות הן פיניקיות, בכתב עברי קדום. שיק פרסם את התגלית והתפרסם בכל העולם כמגלה הכתובת. הילד שמצא את הכתובת נשאר אלמוני.

על פי הכתובת, שנמצאה על דופן הניקבה, כ-6 מטרים לפני מוצאה אל בריכת השילוח, הנקבה נחצבה משני כיוונים בו-זמנית. בכתובת עדות לגאוות החוצבים, עם השלמת המבצע המורכב והמסובך בהצלחה.


#על הרוח הרעה שיצאה מהניקבה
ניקבת השילוח נעלמה והתגלתה במהלך השנים שוב ושוב. נראה שבתקופות הרומית-ביזנטית הניקבה לא היתה ידועה וקיומה נשכח לחלוטין. מעל בריכת השילוח בנתה הקיסרית אאודוקיה כנסיה. חלקי העמודים שבמוצא הניקבה הם שרידים של הכנסיה הזו.

בתקופה הממלוכית התגלה מקום הנביעה של הגיחון והממלוכים אף התקינו מדרגות אליו, שקיימות עד היום. מאז יודעת ההיסטוריה לספר על נוסעים שביקרו בניקבת השילוח, לא מעט, לפחות החל מתחילת המאה ה-17.

אבל ב-1817 הגדיל ונכנס לניקבה כומר קתולי בשם דה-מזיר. באותה עת הייתה הפסקה בזרימת המים בניקבה והכומר עבר בה בלא מעט קשיים וסכנות. לבסוף הצליח להגיע ולצאת בצד השני.

כשראו המקומיים את ה'יצור' שיצא מהמערה, איש פרוע, רטוב וכולו קורי עכביש, הם חשבו שהוא הרוח הרעה שבגללה הפסיקו מי המעיין לנבוע. הם החלו להכות את דה-מזיר המסכן במקלות ובאבנים. הכומר חש שזה הסוף...

אבל לפתע, בצירוף מקרים שלא יאומן, אלא אם מדובר באגדה דתית מלאת לקח ואמונה, ממש באותו רגע החלו המים לזרום מהמעיין. המכים הנלהבים עצרו את מכותיהם והכומר האומלל ניצל מלינץ' איום ונורא. קדוש הוא לא יצא מזה אבל היי, לפחות הוא הצליח לחיות עוד כמה שנים טובות!


כך הולכים בנקבת השילוח:

https://youtu.be/zN5BTIwwBoM

#על הרחוב המרכזי והעתיק של ירושלים

אין הרבה רחובות פעילים בעולם, שניתן לראות בהם תקופות שונות, כמו הקארדו (Cardo) שברובע היהודי בירושלים. ברחוב העתיק הזה, נתחיל לנוע בתקופה הרומית, נמשיך לתקופה הביזנטית, נראה שרידים של התקופה הצלבנית והעותמאנית - התקופות שבהן הוא היה קבור מתחת לאדמה ונראה את ההתעוררות שלו לחיים בתקופה הישראלית, המודרנית.

באופן כללי "קארדו", שבלטינית פירושו "לב", משמעותו המרכז. רחוב הקארדו בערים הרומיות הוא לב העיר - אותו רחוב שבו מתקיימים רוב המסחר והתנועה בעיר. המודל של רחוב כזה אצל הרומאים היה קבוע והם נהגו לשכפל אותו בערים ובמחנות צבא רבים שלהם. ניתן למצוא אותו בעיקר בערים הרומיות שבמזרח התיכון, בצפון אפריקה, בסוריה ובירדן. גם בישראל הוא נמצא, בשרידי הערים קיסריה ואנטיפטריס, היא תל אפק, שליד ראש העין.

הקארדו שברובע היהודי הוא רחוב עמודים רחב ומרוצף בלוחות אבן, שהתגלה כאן בשנות ה-70. הוא נחפר ולאחר מכן שוחזר לרחוב מסחר פעיל בימינו, עם חנויות ושירותים, המאפשר לחוות מעט מהעבר, בימינו אנו.

רוחבו הכולל של הקארדו הוא 22.5 מטר וממנו נחשף רק חלק. במרכזו יש מעבר שחלק ממנו פתוח לשמיים ורוחבו 12.5 מטרים. משני צידי הקארדו יש שורת חנויות ומעליו הוקם גג רעפים, שנתמך בשורת עמודי אבן בגובה 5 מטרים. הגג מגן על הרחוב מפני גשם ושמש. אגב, חוץ מעמוד אחד, כל העמודים שנחשפו היו שבורים. רק עמוד אחד התגלה שלם, מתחת ליסודות בית הכנסת "צמח צדק" שבקצהו הדרומי של הקארדו.

הקארדו הוא אחד המקרים הנדירים שבהם החיו סביבה בת 2,700 שנה והפכו אותה לסביבת מסחר פעילה, גם אם לא פורחת. זה לא קרה במקומות אחרים בירושלים, בהם נמנעו יוזמות כאלה על ידי הארכיאולוגים, שאמרו, ובדרך כלל בצדק, שאסור לתת לחיי היום-יום להרוס מורשת עתיקה, היסטורית ומדעית. כאן, בקארדו של הרובע היהודי, הצליחו לחבר בין ימינו לבין היסטוריה עתיקה ולהפוך אותם לאחד.


#על האדריכלים שאמרו לארכאולוגים היכן לחפור
הסיפור המופלא הזה מסופר בבתי ספר לאדריכלות בכל העולם והוא עוסק ברחוב העתיק שגילו אדריכלים מודרניים חרוצים ומוכשרים, בכוח הלימוד ומקוריות המחשבה.

שכן הקארדו לא נחפר באופן רגיל, על ידי ארכיאולוגים נחושים. למעשה, מדובר בתגלית ארכיאולוגית שנולדה במוחם של 3 אדריכלים צעירים שזכו במכרז לשחזור הרובע היהודי, כדי להשיב אליו את החיים, לאחר שהפך בתקופת השלטון הירדני לשכונת עוני עלובה.

האדריכלים הצעירים בחנו את מפת מֵידְבָּא, מפה עתיקה שהתגלתה ברצפת כנסייה בירדן ובה הופיעה ירושלים במידת פירוט מסוימת. הם ראו שבמפה מופיע הקארדו, רחוב העמודים המרכזי של העיר העתיקה. הם הצביעו על מקום מסוים וטענתם הייתה שהקארדו מסתתר למטה. ארכיאולוג בכיר, שאיתו התייעצו, צחק. אבל למרות זאת, הסכים לחפור ולבחון את המקום שבו הם טענו שמסתתר תוואי הרחוב הקדום. די מהר הוא נתקל בשכבה קשה ואז שוב ושוב, במקומות רבים. יש שם רצפה, קבעו המומחים. כמו שאתם כבר מבינים, היה שם רחוב. אבל האם זהו הקארדו?

מתחילים לחפור כשהמטרה היא לגלות את בסיסי העמודים המסודרים, לחשוף את תעלת הניקוז שאליה זרמו מי הגשמים מגגות בתי הרחוב ומשם לחשוף את הרחוב הקדום עצמו. הסתבר שהאדריכלים צדקו לאורך כל הדרך. גם הארכיאולוגים נוכחו שאכן זהו הקארדו המפורסם.

בשלב הבא החלו הבונים לחדש את הקארדו העתיק ולשלב אותו ברחוב מסחרי מודרני. מערימת בתי מלאכה ובתים מוזנחים, שלידם חורבות ממלחמת העצמאות, הם יצרו רחוב מסחרי משוחזר, שבקומות התחתונות שלו חנויות ויחידות מגורים בקומות העליונות, שנבנו מעליהן.

היום הקארדו הוא אחד מהשחזורים המפורסמים בעולם, רחוב המשלב ישן עם חדש, עתיק עם משופץ וקניות מודרניות במתחם שיש בו ניחוח של ימי קדם.


#מהי מפת מֵידְבָּא?
מפת מֵידְבָּא היא מפה עשויית פסיפס, שנעשתה בסביבות המאה ה-6 או ה-7 ונמצאת בכנסיה בעיר מֵידְבָּא שבירדן. המפה מתארת את ארץ ישראל וסביבתה, עם דגש מיוחד על אתרים דתיים בה. הקטע המפורסם במפה הוא הקטע המתאר את ירושלים.

מפת מֵידְבָּא היא דוגמה למפה עתיקה שאינה מיועדת לניווט בשטח. זאת מכיוון שהיא לא צויירה על פי קנה מידה גאוגרפי, אלא על פי החשיבות הדתית-רוחנית של המקומות שמופיעים בה (מקומות חשובים יותר הם מובלטים וגדולים במפה). זו גם הסיבה שהיא נמצאה במקום תפילה נוצרי עתיק, כמו כנסיית גאורגיוס הקדוש. בנוסף, המפה היא עדות היסטורית המוקדמת ביותר, לבנייתה של כנסיית הקבר בירושלים.


הנה הקארדו בירושלים:

https://youtu.be/veGXBZs8SiE