#על העיר תל אביב יפו


תֵּל אָבִיב-יָפוֹ, או בקיצור תל אביב, היא העיר הגדולה בישראל והשנייה בגודל אוכלוסייתה במדינת ישראל. תל אביב היא מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והאמנות של ישראל. כאן שוכנים הבורסה לניירות ערך, מרכזי המערכת הבנקאית, שגרירויות רבות ונציגויות בינלאומיות. כאן יושבים התאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית ומערכות העיתונים הגדולים בישראל.

עם למעלה ממיליון תיירים זרים בשנה, העיר ת"א היא מהערים המתוירות בישראל. היא נבחרה גם כעיר הטובה ביותר לקהילה הגאה בעולם ואכן - חברי הקהילה נוהרים אליה לחופשות ולבילויים ומעידים שתל אביב היא גן עדן של חופש והכרה בקהילה ובזכויות הפרט.

בשנת 2003 הוכרה תל אביב כאתר מורשת עולמית. זאת בזכות היותה "העיר הלבנה", העיר בעלת הריכוז הגדול ביותר בעולם של מבנים ואדריכלות בסגנון הבינלאומי, מבית הבאוהאוס הגרמני של שנות ה-20 במאה הקודמת.

ראו את כל האטרקציות בעיר בתגית "תל אביב-יפו".


#סיורים
רוצים לטייל בתל אביב? - יש לנו כמה סיורים בשבילכם. ראו בתגית "סיורים בתל אביב".


# אתרי חובה
רוצים לראות את המקומות הכי פופולריים בעיר? - היכנסו לתגית "אתרי חובה בתל אביב".


#עם ילדים
טיול לכל המשפחה? - היכנסו לתגית "אטרקציות לילדים בתל אביב".


# אוכל
ארוחה בלתי נשכחת? - מצאו את המסעדות המעולות שבתגית "מקדשי אוכל בתל אביב".


#תשר - טיפים
במסעדות בארץ נהוג להשאיר לפחות 10% טיפ ויש המוסיפים ל-15% ויותר.


#קידומת ישראל
+972


#חסכון
סופרמרקט - רשת הסופרמרקטים "סופר קופיקס" מציעה מגוון מוצרים ענקי ב-5 ש"ח, כמעט הכל להכנת ארוחות בחופשה.
אירועי חינם - מצאו בקבוצת "הכניסה חופשית בתל אביב יפו" בפייסבוק והאתר "תל אביב בחינם" שבקישור למטה.
לתחבורה ציבורית - קנו כרטיס נטען לנסיעה חופשית בפרק הזמן שבו תהיו בתל אביב.
הנחות בכל מיני מקומות - עם כרטיס סטודנט וכרטיסי גמלאים.
פיקניק - בפארק הירקון ובפארק דרום תוכלו לעשות פיקניקים נהדרים. גם בגינות הגדולות בתל אביב יש מרחבים גדולים ונעימים.


#שופינג
ברחוב אלנבי יש המון חנויות עם מציאות טובות, במחירים זולים. גם ברחוב קינג ג'ורג' שיוצא ממנו ובשוק הכרמל, שגם הוא יוצא ממנו - בדיוק בצד שממול לקינג ג'ורג'. לקניון דיזנגוף סנטר יש גם מה להציע, במיוחד כשחם וכך גם לקניון עזריאלי.

המלצות לקניות בעיר בתגית "שופינג בתל אביב".


#בילויים
במתחמים של נמל תל אביב ושרונה תוכלו למצוא הרבה בתי קפה ומסעדות נהדרות. מועדון האומן 17 של תל אביב מומלץ לריקודים וכך גם מועדונים שונים בנמל תל אביב.

המלצות למקומות בילוי בעיר בתגית "בילויים בתל אביב".


#חיבורי חשמל (Power plugs)
התקעים האפשריים הם Type H ו-C.


טעימה מהנסיעה המתקרבת? - הנה סרטון שיציג לכם את העיר במלוא יופיה:

https://youtu.be/WD5SdF9qoMw


24 שעות מהירות:

https://youtu.be/dwWfPlbdQuY


מהאוויר:

https://youtu.be/MwzKndR30D0

#על בית הקברות של גדולי התרבות וותיקי תל אביב

מאחורי חומת אבן גבוהה ובה שלושה שערים, ממוקם אחד מבתי הקברות הוותיקים של תל אביב, הוא בית הקברות טרומפלדור. זהו ללא ספק בית הקברות הכי נחשב והכי יוקרתי בתל אביב. אם כבר למות - אז שיקברו אותי כאן!

בית הקברות שברחוב טרומפלדור בתל אביב הוקם בשנת 1902. בשנה זו פרצה במצרים מגפת הכולרה והתפשטה גם לתחומי ישראל. השלטונות העות'מנים אסרו אז לקבור את קרבנות המגפה בבית העלמין היהודי ביפו, שהיה ממוקם בלב העיר. זו הייתה הסיבה ששמעון רוקח, אחד מראשי היישוב היהודי ביפו, השיג מהשלטונות 12 דונם בבעלות ממשלתית, שהיו הרחק מהעיר אז. הוא הפך אותה לבית הקברות החדש.

די מהר החל בית הקברות לשמש את העיר החדשה תל אביב, שנוסדה ב-1909. אך עם השנים הוא הלך והוזנח. בסופו של דבר, הוקם בשנת 1932 בית קברות חדש, שתפס את מקומו. הוא נמצא בשכונת נחלת יצחק שבעיר.

לקראת חגיגות ה-100 שנים לתל אביב, החלו בשיקום ובשימור של בית הקברות. במהלכו נחשפו וחודשו מצבות מיוחדות. מאז החל הציבור לגלות עניין רב בבית הקברות הזה, שנקברו בו לא מעט אנשים מוכרים וחשובים בתולדות ישראל.

רוצים דוגמאות? - נמצאים כאן החל ממייסדי העיר תל אביב, מאיר דיזינגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב, שמעון רוקח המייסד של בית הקברות וגם הוא היה לראש העיר, אהרון שלוש מייסד נווה צדק ועוד. יש כאן סופרים, כמו י"ח ברנר ודוד שמעוני, ציירים כנחום גוטמן וראובן רובין ואנשי תרבות ומוזיקה כמו שושנה דאמרי ואריק איינשטיין. כאן קבורים גם מנהיגים ואנשי ציבור כמו ראש הממשלה השני של ישראל - משה שרת.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/xgYumuJsk7w


בלוגרים:

https://youtu.be/DLVx0jCmELY


הדרכה:

https://youtu.be/QUx8L1DlAqU

#על המצפה הגבוה במזרח התיכון

מצפה עזריאלי הוא מצפה סגור, המצוי בקומה ה-49 של הבניין העגול במגדלי עזריאלי ומאפשר צפייה על הסביבה הקרובה וביום טוב, הרחוקה של תל אביב יפו.

מכאן תוכלו להבין את משמעות המושג "גוש דן", שכן מגובה של 187 מטרים רואים את גוש הבניינים העצום שנקרא "גוש דן" ויודעים שאין גדול כמוהו בישראל, על אף שבמונחים בינלאומיים הוא קטן עד קטנטן.

ובכל זאת - המבט על תל אביב וערי הלוויין שלה מציג מבת ים, חולון וראשון לציון בדרום, דרך הרצליה, נתניה וארובות חדרה בצפון, נתב"ג לוד ומודיעין במזרח והמון ים במערב. ביום טוב המבט מרחיק גם לאשדוד ולהרי ירושלים הרחוקים.

אם אתם מתלבטים בחורף אם לעלות למצפה, במיוחד ביום גשם או אפילו ביום סערה, אולי כדאי שתעלו למצפה. ראשית, המקום סגור ומוגן מגשם ומקור. שנית, המראה הנשקף ממנו, של העיר הסוערת, הוא מפעים. תחושו כאילו אתם ניצבים בתוך סערת הברקים עצמה, ובינינו - מתי ביקרתם בפעם האחרונה בתוך ברק?

לתיירים כדאי לומר שהמקום אינו מצפה של ממש, כמו בחו"ל. אמנם אפשר לראות ממנו כמו ממצפה, אבל את המשקפות שהיו שם פעם, הסירו מזמן. גם שעות הפתיחה של המקום אינן קבועות, שכן המצפה מתפקד גם כאולם אירועים וכנסים. לכן חובה לברר מראש האם הביקור בו אפשרי.


#טיפים
בתחתית המגדל העגול נמצא קניון עזריאלי, אחד הקניונים הגדולים והמגוונים בישראל. אין צורך להציגו לישראלים, קניון שווה ביקור!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/EffqydyxYTM

#על בית הממשל התורכי והבריטי

מבנה בית הסראייה שבכיכר השעון שביפו, שימש בזמן התורכים העות'מאנים כבית השלטון. הוא החליף את בית הסראייה הישן ששכן ביפו העתיקה. בו ישבו מוסדות של הממשל העירוני ושל הממשלה התורכית - עות'מאנית.

הבניין נחנך ממש בסוף המאה ה-19, בשנת 1897, כשהקימו אותו בתרומות של עשירי יפו. אחראי לתכנונו היה המהנדס היהודי ברוך פפירמייסטר, מהאיכרים של ראשון לציון ומי שהיה במשך שנים רבות לראש ועד המושבה.

במלחמת העצמאות, ב-4 בינואר 1948, פוצצו את בית הסראייה לוחמי הלח"י, המחתרת היהודית הכי אגרסיבית באותה תקופה. זה היה יום גשם והרחובות היו ריקים. שני לוחמי הלח"י הגיעו לכיכר השעון במשאית תופת. הם החנו את משאית התופת אל מול הסראייה ולמרות מחאות שומר הבניין הם ירדו ממנה, תוך שהם מבטיחים לחזור בתוך רגע מבית הקפה הסמוך, אליו הלכו לקנות קפה הפוך, או משהו כזה...

השניים הפעילו פתיל השהיה בן 80 שניות ומיהרו להתרחק מהמקום. כשהגיעו לרחוב שהיום נקרא שדרות ירושלים, הם שמעו את הפיצוץ האימתני, שהרס את הבניין, הרג 10 מיושביו ופצע עוד כ-100 איש.

האמת היא שלתל-אביבים היה חשבון פתוח עם המבנה הזה. מה שהיה בימי המנדט מרכז מנהלי תמים, שימש גם כמטה הפעילות של ערביי יפו. הפעילות בו אמנם החלה כפעילות פוליטית, אבל בזמן מלחמת העצמאות התמקמה בבניין הוועדה הלאומית הערבית של יפו. כך הוא שימש יותר ויותר כמפקדת הכוחות הערביים של יפו. ממנו נוהלו פעילויות הירי של ערביי יפו, על העיר תל אביב. הפגיעה בו בעת מלחמה הייתה עניין של זמן...

כיום נשארו כאן רק שרידי הסראייה ששוחזרו ושופצו והיו לסמל דומם של האימה שהוטלה על ערביי יפו אז, בעקבות הפגיעה בסמל שלטוני כל כך חשוב.

#על הלוויתן המחייך של יפו העתיקה

את פסל "הלוויתן המחייך" פיסלה האמנית החשובה אילנה גור בשנת 1983. הפסלת תושבת יפו שנים רבות עסקה באמנות רב-תחומית ובעיצוב מגוון. בשנות ה-90 היא החליטה לפתוח את ביתה הפרטי ביפו העתיקה לקהל הרחב ולהפוך אותו ל"מוזיאון אילנה גור", בו היא מציגה מאות מעבודותיה, לצד אוסף האמנות שלה.

את הפסל פיסלה גור והציבה ברחוב פסטר שביפו העתיקה. הפסל, שניצב ממש בסמוך לנמל יפו ולמבנה המוזיאון שלה, הוא למעשה מזרקת המים, היוצאת מתוך גופו של הלוויתן. שימו לב לפכפוך המים הנעים והמרגיע, המתמזג עם הסביבה והופך לצליל קבוע בה.

בפסל נראה הלוויתן שבלע את יונה הנביא, לפי הסיפור המקראי. יונה יצא מהנמל הזה, נמל יפו, עת ברח לתרשיש מפני שליחות האל, לאחר שסרב ללכת לעיר נִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה שעשו את הרע בעיני האלוהים. על פי ספר יונה, "ויקם יונה וברח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אנייה באה תרשיש".


מבט מקרוב:

https://youtu.be/J-l_S0MuMY4


ביקור במקום:

https://youtu.be/qUYRY1nktPQ

#על הבניין בעל הבסיס הגיאומטרי

אחד הבניינים המושכים תשומת לב רבה בטיילת תל אביב-יפו, הוא מגדל האופרה. אם לא נחשיב את המלונות הגדולים שבסביבה, הוא היה הראשון שבמגדלי קו החוף ויצר שינוי משמעותי לטיילת של שנות ה-90.

מגדל האופרה מתנשא לגובה של 82 מטר ויש בו 23 קומות. בגג הבניין פועלת עד היום בריכת שחיה. ייחודו כמובן באדריכלות המעניינת שלו, שמזכיר את זרם האדריכלות הפוסטמודרני אמריקאי.

חזית הקומות מעוצבות בצורת קשתות מחודדות, שמשמרות משהו מהמראה של המבנה המקורי שהיה כאן - מבנה האופרה. בבנייה החדשה חופתה הקוֹלוֹנָדָה, אַכְסַדְרָה או שדרת העמודים שנמצאת במבוא הבניין, חופתה בלוחות שיש אפורים-ורודים, ברוח הסגנון הפוסט-מודרני. צורת מבנה המגורים היא כשל האות "ר" ושטח הקומות שלו הולך ופוחת כלפי מעלה.


#תולדות המבנה
המגדל נבנה במקום מבנה האופרה הישן של תל אביב. במקור היה כאן "מלון סן רמו", שנבנה כאן בראשית שנות ה-30. מאז 1958 שכנה במבנה האופרה הישראלית, שפעלה בו עד שנת 1982 והעניקה לו לכיכר את שמה - מגדל האופרה וכיכר האופרה.

המגדל המודרני תוכנן בשנת 1993, על ידי האדריכלים אברהם יסקי ויוסי סיוון. המטרה הייתה להקים מרכז קניות גדול, שמעליו בית מגורים מבוקש. המגדל נבנה לאחר שנהרס המבנה הישן. בקומת הרחוב שלו השתכנה אז חנות המוזיקה הגדולה בישראל ("טאוור רקורדס") ובקומה השלישית נפתחו חמישה אולמות קולנוע. ברחבה הגדולה שבמרכז הקניון פעל בית הקפה הידוע "פנטום האופרה".

לאחר שהמקום ירד ורבים מהעסקים החזקים הלכו ונטשו אותו, החלק המסחרי של הבניין נותר מעט שומם. לפיכך הפכו אותו הבעלים ממתחם מסחרי למלון בוטיק יוקרתי.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/i2NkwcEWEAI


וביקור במקום:

https://youtu.be/HWL2_mStAAs

#על בר שנעים לבלות בו את הערב

ברחבה החיצונית של בית רומנו, ממוקם לו בר התדר. למעשה, זה לא ממש בר רגיל אלא יותר סוג של אירוע קיצי שחוזר כבר כמה שנים בקיץ. מדובר בבר שהוא חלק מתחנת רדיו אינטרנטית. הוא נולד בקיץ 2010 מול בית הכנסת הגדול באלנבי ומאז 2013 הוא עבר לחצר הפנימית והגדולה של בית רומנו.

אנשים רבים מציפים את המקום בכל ערב. צעירים, טרנדיים, אנשים שנמשכים לכאן בשביל המוזיקה, שמשודרת מתחנת הרדיו שמארחת את הבר. בכל ערב מתארחים בה שדרנים מעולים ודיג'ייז שמשדרים מתוך ואן שניצב בסמוך.

עשרות מקומות ישיבה מכילים כל ערב את הבליינים היומיים שמגיעים למוזיקה, לאוכל הטוב ולאווירה הנעימה. אל המוזיקה המצוינת והאלכוהול מחוברות מנות אוכל פשוטות. הפיצות שמגישים כאן באות ממסעדת הפיצות של אייל שני והבר מגיש אלכוהול ומשקאות ברד מיוחדים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/M_Qfy6Ias4M


מסיבת תחפושות בתדר:

https://youtu.be/ZwWgIXDdAdU

#על העץ התלוי באוויר שביפו העתיקה

"עץ התפוז התלוי" (The Suspended Orange Tree) הוא יצירה אמנותית מפתיעה ומסקרנת שתוכלו למצוא בין סמטאות יפו העתיקה. לא מדובר בגימיק - עץ התפוז בוקע כאן מתוך כד חרס גדול, שתלוי על גבי שרשראות מתכת המחוברות לקירות הבתים.

העץ התלוי נמצא בסמטת מזל אריה, פינת סמטת הצורפים. זוהי יצירתו של האמן רן מורין, שיצר את הפסל בשנת 1993. מורין הוא פסל יליד ירושלים, בוגר בית ספר לאמנות חזותית בניו יורק. הוא אמן שפעל לא מעט בפיסול סביבתי ובפרויקטים שקשורים לנושאי שימור הסביבה. גם בפסל הזה נראה כי ניסה להדגיש את הניתוק ההולך וגובר שבין האדם לטבע.

אבל למה תפוז דווקא? - ובכן יש לכך סיבה. במהלך המאה האחרונה היה התפוז לאחד מסמליה של יפו. עץ התפוז יובא לארץ לראשונה במאה ה-7. הוא הגיע לכאן מהמזרח הרחוק, כתפוז בלאדי - קטן, עגול ומריר. במהלך השנים החקלאים המקומיים ביפו יצרו ופיתחו כאן זן חדש של תפוזים, שזכה לשם "תפוזי שמוטי". בעולם הם זכו לשם "תפוזי יפו". בניגוד לתפוז המקורי שהגיע מהמזרח, אלה היו תפוזים מתוקים, עם יתרון גדול של מעט גרעינים. מכאן ועד לתקופת המנדט הבריטי והעשורים הראשונים של מדינת ישראל, הפך ענף הפרדסנות בהדרגה לענף הייצוא המוביל כאן.

מאז נעלמו רבים מפרדסים אלו ופינו את מקומם לבניה חדשה. ועדיין - המותג "תפוזי יפו" ממשיך להיות מוכר בעולם כמותג איכותי במיוחד. חקלאים במדינות שונות בעולם משלמים עד היום תמלוגים לבעלי הזכויות עליו, תמורת הזכות להשתמש במותג הזה ולשווק תפוזי יפו שמעולם לא ראו את יפו...


הדרכה ומסר לחיים:

https://youtu.be/H-I4dsHHqWY

#על המרכז למחול ותאטרון של תל אביב

בלב שכונת נווה צדק של תל אביב, ממוקם מרכז סוזן דלל למחול ותיאטרון, המרכז התרבותי הישראלי שזכה בפרס ישראל בתחום האמנות לשנת 2010 ונחשב לאחד ממרכזי המחול החשובים בישראל. המרכז הוקם ונקרא על שם משפחת דלל מלונדון, מי שמימנה את השיפוץ.

מטרתו המקורית של המרכז הייתה לשמור על קשר עם המורשת התרבותית של תל אביב ובגלל זה הוחלט להקימו בשכונת נווה צדק המפורסמת. מטרתו לפתח ולעודד אמנות ומחול ישראלי, בשילוב עם אמנויות אחרות. הוא הוקם על בסיס שני בתי ספר ותיקים, שנבנו בשנת 1908 על ידי יוסף אליהו שלוש. אחד מהם הוא מבנה בית הספר לבנים של חברת אליאנס, המוכרת כ"כל ישראל חברים", והשני הוא מבנה בית הספר לבנות של תנועת "חיבת ציון".

היום מרכז סוזן דלל מהווה בית לשלוש להקות מקצועיות מוכרות בתל אביב: להקת מחול בת שבע, להקת מחול ענבל ולהקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק. לא מעט פסטיבלים מתקיימים מדי שנה במקום (ביניהם פסטיבל פלמנקו ותחרויות בלט) וגם בית הספר לתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, ממוקם כאן. בשנות ה-90 הצטרפה לחגיגה גם התזמורת הסימפונית של תל אביב וערכה כאן מופעים מרשימים.


#אדריכלות מרכז סוזן דלל
בשנת 1989, עם הקמת מרכז סוזן דלל ושיפוץ המתחם, הוסבו ארבעת המבנים של המתחם לארבעה אולמות מופעים שהותאמו במיוחד להופעות מחול. המבנים הללו מקיפים רחבה פתוחה שבה נערכים מופעי חוצות, תחת כיפת השמיים.

עבודתו הנפלאה של אדריכל הנוף שלמה אהרונסון, שאף זכה עליה בפרס רכטר, שילבה במתחם עצי הדר וסביבם נקבעו תעלות מים. הרעיון של אהרונסון היה להזכיר למבקרים את הפרדסים הרחבים שהיו באזור, ושנעקרו עם בנייתה של שכונת נווה צדק. התעלות מנציחות את שיטת ההשקיה שהייתה נהוגה אז בפרדסים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Qw25LLgpbkY

#על המוזיאון

אחד ממוזיאוני האמנות החשובים בישראל הוא מוזיאון תל אביב לאמנות. המוזיאון עוסק במגוון נושאים: אמנות ישראלית, אמנות מודרנית, אמנות עכשווית, צילום ורישום, הדפסים, עיצוב, אדריכלות ולאמנות מהמאה ה-16 ועד ה-19. המוזיאון מתפרש על פני שלושה מבנים: ביתן הלנה רובינשטיין (היום מוצגות בו בעיקר תערוכות מתחלפות), הבניין הראשי של המוזיאון בשדרות שאול המלך (בו אתם עומדים כעת) והבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר, שנמצא בסמוך אליו ונפתח בשנת 2011.

מעבר לאוספים הקבועים המוצגים כאן, תוכלו לצפות ב-25 תערוכות מתחלפות בכל שנה - גם אמנות ישראלית וגם ביינאלומית. מעבר למגוון התערוכות, תוכלו להגיע לכאן לספוג קצת פעילות תרבותית כמו אירועי מוסיקה קלאסית או ג'אז, קולנוע, הרצאות, הצגות ילדים ועוד.

במוזיאון גם ספרייה מכובדת המכילה כ-50,000 ספרים, כ-140 כתבי עת וכ-7000 צילומים. אם תצאו החוצה מהמוזיאון תוכלו לשוטט בגן הפסלים (גן בו מוצגים לראווה מגוון פסלים). אל המוזיאון מגיעים למעלה מחצי מליון מבקרים בכל שנה.


#היסטוריה
מוזיאון תל אביב לאמנות שוכן היום בשדרות שאול המלך בתל אביב, אבל משכנו הקודם היה אחד מהחשובים בהיסטוריה של מדינת ישראל. המוזיאון המקורי, שנוסד בשנת 1932, היה ממוקם בשדרות רוטשילד 16, ב"בית דיזינגוף", בבית בו הוכרזה עצמאותה של מדינת ישראל בשנת 1948.

בית דיזינגוף שימש כבית מגוריו של ראש עיריית תל אביב הראשון, מאיר דיזינגוף, שהיה גם זה שיזם את רעיון הקמת המוזיאון. אוסף המוזיאון התחיל מעשרות פריטים בודדים, שגדלו עם הזמן בזכות אספנים ואמנים שתרמו מיצירותיהם למוזיאון.

המוזיאון הפך למרכז תרבות פעיל בעיר וככל שהוא הצליח יותר כך התרחבו האוספים שהוצגו בו ונדרשו חללי תצוגה גדולים יותר. בשל כך, הועבר המוזיאון בשנת 1959 לביתן הלנה רובינשטיין (בצומת הרחובות דיזינגוף-תרס"ט) ובשנת 1971 נחנך המבנה הנוכחי שלו בשדרות שאול המלך.


#אדריכלות המבנה
בשנת 1971 הושלמה בנייתו של המבנה המרכזי של המוזיאון בשדרות שאול המלך. המבנה תוכנן בידי האדריכלים דן איתן ויצחק ישר והוא נבנה בסגנון שהזכיר את הברוטליזם.

הברוטליזם היה נפץ בעיקר בשנות ה-50 ועד ה-70 ויש לו מאפיינים בולטים וספציפיים מאד: בנייה בבטון חשוף ושימוש בצורות בסיסיות מגוונות. יש משהו מאד אותנטי בסגנון הזה - הוא מחפש את ה"אמת" של המבנה ומאפשר לחומרים, לצורה ולפונקציונאליות לצאת החוצה ולקבל ביטוי ממשי. הוא מאפשר לחומרי הבנייה להישאר חשופים, תוך שימוש באור טבעי ובחומרים פשוטים וזולים. ניתן, אם כך, להבין למה מבנים שנבנו בסגנון זה נתפסו כמכוערים, אטומים וכוחניים.

על תכנון המבנה המיוחד הזה, זכו האדריכלים בשנת 1972 בפרס רכטר - פרס על תכנון אדריכלי המוענק בחסות משרד התרבות והספורט.


#האגף החדש
בשנת 2002 נפתחה תחרות על תכנון האגף החדש של המוזיאון. הזוכה הגדול היה האדריכל האמריקאי פרסטון סקוט כהן שסיכם את עלות הבנייה הצפויה בכ-45 מיליון דולר.

המון תורמים תרמו מכספם בעבור הבנייה, אך המשמעותית ביותר הייתה של איש העסקים חובב האמנות סמי עופר ורעייתו שתרמו 20 מיליון דולר. לאחר מחאה ציבורית שלא התירה לקרוא למוזיאון על שמו של עופר, התרומה הוחזרה אליו וגיוס הכספים נמשך.

בפברואר 2007 זוג התורמים פול והרטה עמיר תרמו 10 מיליון דולר בעבור האגף החדש. העבודה על המבנה נמשכה כ-8 שנים (בעיקר בשל החלפת התורמים באמצע). בשנת 2011 נחנך האגף ובו חלל מרכזי גדול בתוספת 10 אולמות תצוגה. הבניין הנוכחי של המוזיאון, ששטחו הכולל היה 16,000 מ"ר הוכפל בזכות האגף לשטח של 33,500 מ"ר בסך הכל. האגף נחשב לחדשני וליצירת מופת בתחום התכנון הדיגיטלי וטכנולוגיות הבנייה המורכבות.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/C9BM664VcRU

#על הכיכר עם השעון שבנו לנו התורכים

כיכר השעון היא אחד המקומות המרכזיים והמוכרים ביפו, עוד מימי התורכים. כמובן שאת שמה היא קיבלה ממגדל השעון שממוקם במרכז הכיכר. המגדל בנוי מאבן כורכר. הוא אחד מכ-100 מגדלי שעונים שנבנו בתחילת המאה ה-20 ברחבי האימפריה העות'מאנית. במקור נבנה השעון בשנת 1906 על ידי התורכים העות'מנים ששלטו בארץ, לכבוד יום השנה ה-25 להכתרתו של הסולטאן התורכי עבד אלחמיד השני.

בראש מגדל השעון היו קבועים בעבר 4 שעונים, כששניים מהם הראו את השעה באירופה. אם תביטו היטב תוכלו להבחין שלשתי הקומות הראשונות יש פינות מעוגלות. אלה שתי הקומות המקוריות שנבנו למגדל. רק בשנת 1911 נוספה הקומה הנוספת וניתן לראות שלה יש פינות רבועות. כשהעבירו את השעון אל הקומה העליונה השאירו במקום שבו הוא היה בקומה השנייה לוח נחושת ירקרק.

בחלונות המגדל שולבו עיטורי ברזל שבהם מתוארים אירועים היסטוריים מתולדותיה של יפו.


#מסביב לכיכר
אם תסובבו את הראש לכיוון מערב, כיוון הים, תראו את מה שנקרא בתורכית "הקישלה". כאן היו בזמן התורכים תחנת המשטרה ובית הסוהר של יפו. גם השלטון הבריטי השתמש במקום כתחנת משטרה וכאן נכלאו בתקופת המנדט הבריטי לוחמי מחתרת יהודים מהאצ"ל והלח"י. עד לפני כמה שנים זו הייתה תחנת משטרה פעילה במדינת ישראל. בשנת 1971 צולם כאן אפילו הסרט הישראלי האהוב כל כך, "השוטר אזולאי", בכיכובו המרגש עד דמעות של שייקה אופיר.

בצד השני, בכיוון מזרח של כיכר השעון תוכלו לראות מעין עמודי ענק שנראים עתיקים. אלו לא שרידים של מקדש רומי שנחרב. כאן היה בתקופת התורכים בית הסראייה, בית הממשל התורכי. בהמשך שכנה בו גם עיריית יפו. במלחמת העצמאות, ב-4 בינואר 1948, פוצצו אותו לוחמי הלח"י, המחתרת היהודית שנלחמה כאן. משאית תופת שהוחנתה למול הסראייה, פוצצה אז והרסה את הבניין כולו, למעט העמודים שנותרו על מקומם.

אם תתקדמו 50 מטרים ממגדל השעון, לכיוון דרום, הכיוון ההפוך מתל אביב, תגיעו למאפיית אבולעפיה, מוסד יפואי מוכר שבו נמכרים מאפים מזרחיים מגוונים וטעימים.


מבט מקרוב

https://youtu.be/ATYsehz-JNI


סיור במקום:

https://youtu.be/UM1Incm1h7E

#על המסגד שמצא את עצמו בתל אביב
מסגד חסן בק הוא אחד המסגדים הפעילים של יפו. בניגוד לשאר המסגדים, הוא נמצא בשטח של העיר תל אביב, מעט צפונה מיפו. הסיבה היא שכשנבנה כאן, הוחרמו בשבילו, ללא כל תשלום, אדמות חקלאות מסוחר יפואי, ערבי-נוצרי בשם מישל מטרי.

במלחמת העצמאות התבצרו כאן לוחמים ערביים וירו על תושבי תל אביב היהודים, ששהו בשוק הכרמל. לאחר המלחמה הייתה אמנם כוונה להרוס את המסגד, בעיקר בשל תדמיתו המאיימת בעיני תושבי תל אביב, אבל יופיו הביא לכך שהתקבלה החלטה להמשיך ולאפשר לו לפעול. גם מאז קום מדינת ישראל המסגד הוא מוקד חיכוך, בין האוכלוסייה היהודית ובין האוכלוסייה הערבית שביפו. היו יהודים שלא השלימו מעולם עם ההחלטה להשאירו עומד ובמהלך השנים היו מספר ניסיונות חבלה כושלים במסגד.


#תולדות מסגד חסן בק
המסגד נבנה בשנת 1916, בהוראת חסן בק, שהיה המושל הצבאי התורכי של יפו באותה תקופה. לצורך בניית המסגד השתמש חסן בק באיומים, בהחרמות ואפילו באמצעים של כליאת יהודים ושוד אלים, כדי להשיג ציוד וחומרי בניין, שרובם נלקחו על ידו ללא תשלום כלשהו. מעולם לא התקבלה החלטה שהמסגד ייקרא על שמו, זה פשוט קרה בתהליך הבנייה ונשאר כך. שמו של המסגד מנציח עד היום איש קשה ואכזרי, אפילו רצחני - גם ליהודים וגם לערבים, בעת ההיא.

בדיעבד נטו חלקם לסלוח לו, גם מכיוון שהמושל האזרחי בהאא א-דין, ששימש כקאימקם של יפו, היה הרבה יותר קשה ממנו, וגם משום שעשה פה ושם גם מעשים שנתפסו כטובים כלפי חלק מהאוכלוסייה. אך רבים, כולל ערביי יפו, לא סלחו לו מעולם.

בשל אכזריותו של חסן בק, סירבו ערביי יפו להתפלל במסגד, במשך שנים רבות. זאת משום שאת הפועלים שבנו אותו, העביד חסן בק בכפייה. הם עבדו בהוראתו ביום ובלילה, בעבודה קשה וללא רחמים, כשרבים מהם נפצעו או חלו קשות ו-78 מהם אף מתו במהלך הבנייה.


#אדריכלות מסגד חסן בק
בניגוד למרבית המבנים ביפו, שנבנו מאבן כורכר כהה, המבנה המרשים של מסגד חסן בק נבנה מאבן גיר לבנה. הוא בולט בכיפה הלבנה שלו ובצריח הגבוה. אגב, הצריח הזה, שממנו קורא המואזין למאמינים המוסלמים חמש פעמים בכל יממה לבוא למסגד לתפילה, הרגיז לא מעט יהודים במהלך השנים. אבל מדינת ישראל הוכיחה את היחס שלה למיעוטים, כשבשנת 2000 שופץ המסגד וניתן אישור להגדיל את גובהו של הצריח. למעשה, הצריח של מסגד חסן-בק כמעט והוכפל אז ביחס לגובהו המקורי.

יופיו של המסגד בולט שבעתיים, על רקע המלון הסמוך לו. הניגוד הזה, בין הבנייה המסורתית המוסלמית, לבין המבנה המודרני, המערבי-קפיטליסטי והגדול פי כמה שלידו, אהוב על צלמים ותיירים רבים, שמשלבים אותם בבחינת "ישן וחדש - זה לצד זה".


קבלו הצצה אל מסגד חסן בק:

https://youtu.be/EKRcl_4IQgY?t=2m40s

#על השכונה היהודית הוותיקה מתל אביב

לא כולם יודעים שנווה צדק הוקמה עוד לפני שנולדה העיר תל אביב, בתור "אחוזת בית", השכונה היהודית החדשה שמחוץ לחומותיה של יפו.

האחראים לכך הם בני משפחת שלוש, משפחה שהגיעה ליפו שנים בסוף המאה ה-19, מאלג'יריה והחלה לעסוק במסחר. אהרון שלוש, אבי המשפחה, התעשר מעסקיו ואז העיז ויצא מחומות יפו, אל שכונה חדשה שיקים - זו שהיסטורית תהיה השכונה הראשונה של תל אביב, היא נווה צדק.

נווה צדק היא השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות יפו. היו שנים שהיא התיישנה והפכה לשכונת עוני של ממש. באותה תקופה היו אפילו מחשבות על הריסת השכונה ובנייה של מבנים חדשים במקומה.

אבל בשנות ה-80 החלה השכונה מושכת אליה צעירים ואמנים, שאהבו את פשטותה, המחירים הזולים של הדירות בה ואת קרבתה לים, לשוק הכרמל ועוד. מאז ובמהלך העשורים האחרונים, היא הפכה לאחת השכונות הנחשבות בתל אביב, גם למגורים וגם ליעד תיירותי אהוב. שימור המבנים הישנים הפך מקובל והתנועה של תושבים אל נווה צדק הפכה פופולרית ויקרה מאד.

השיטוט בסמטאות נווה צדק הוא מהסיורים הנעימים בתל אביב. דווקא הצפיפות והרחובות הצרים מצליחים להפוך את הטיול בשכונה הישנה למיוחד במינו. חנויות אמנים יצירתיות, בוטיקים של מעצבי אופנה צעירים, גלידריות ובתי קפה נעימים - כל אלה הופכים את השהייה בנווה צדק לבילוי נעים לשבת בבוקר או בערבו של יום.


#תולדות נווה צדק
סיפורה של נווה צדק מתחיל בשנת 1838, כשאהרון שלוש הצעיר מגיע בסירת מפרש מאורן שבאלג'יר אל ארץ ישראל. הוא מגיע לארץ כחלק ממשפחה ענפה, עובד כצורף ביפו ודי מהר עושה חיל בעסקיו וקונה אדמות מחוץ ליפו. שלוש מבין שיפו הופכת צפופה ובקרוב יתחילו לבנות שכונות מחוץ לה. ואכן, אלה ימי העליה הראשונה. עשרות אלפי עולים חדשים מגיעים לארץ וחלקם מתיישב ביפו הצפופה. ב-1887 מקימים שני אחים מירושלים, אלעזר ושמעון רוקח, חברה בשם "עזרת ישראל". באמצעות אגודת "נווה צדק לבניין בתים ביפו" הם מייסדים שכונה יהודית מרווחת, מחוץ לחומותיה של יפו. ההשראה שלהם היא מפרויקט מוצלח שנעשה בירושלים, ליציאה אל מחוץ לחומות. את שם השכונה הם לקחו מספר ירמיהו: "בשובי את שבותם יברכך ה', נווה צדק הר הקדש".

שלוש, שראה בהקמת השכונה אבן דרך משמעותית בביסוס היישוב היהודי, מציע לאחים שהחברה תרכוש את אדמותיו בהנחה ובתנאים נוחים ולבסוף סוכם שהקונים ירכשו את החלקות במחיר של שליש מהמחיר המקורי שהוא הציע. שלוש גם התחייב להקצות סכום נכבד לתחזוקת בית הכנסת הסמוך לביתו שכבר נבנה, בקצה השכונה.

נווה צדק שווקה ליהודי יפו האמידים. 48 בתים נבנו בה ובכוונה תחילה לא נעשתה בה הפרדה בין העדות. להיפך - נעשה שם עירוב מכוון בין יוצאי עדות שונות, כמקובל באותו הזמן בקרב יהודי הארץ. בשנת 1904 כבר מנתה השכונה כ-100 משפחות.

נווה צדק הייתה לתחילתה של התיישבות, שלימים תהפוך לשטח המאוכלס ביותר בישראל, גוש דן ומטרופולין תל אביב. תרמה להצלחתה ההחלטה שבניגוד ליפו, שם התנאים הסניטריים היו ירודים והשירותים היו בור ספיגה, תהיה זאת שכונה מסודרת שבה בכל בית ייבנה גם מטבח (בית תבשיל) ושירותים (בית כבוד).

נווה צדק הצליחה מאד. משכונה צעירה ונעימה, שהעזה ויצאו מיפו, היא הייתה לשכונה פתוחה, רחבת ידיים ומלאת אוויר צח ואנשים שכולם יהודים וחיים בבתים מרווחים ומרוחקים זה מזה. החידושים האדריכליים, הסמטאות הצרות, המסודרות והנקיות, כמו גם הפעילות האמנותית והתרבותית שבה - כל אלה הפכו את השכונה הצעירה למעין שלוחה של אירופה במזרח התיכון.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 כמעט והרסה עירית תל אביב את השכונה. הכוונה הייתה להקים על חורבותיה מרכז עסקים חדש, בסמוך לחוף. בהתנגדות של אישים וגופים שונים, שעוד הצטערו על הריסת הגימנסיה הרצליה, לצורכי בניית מגדל שלום, נעצרה הכוונה להרוס את השכונה היפה והמוזנחת. בסוף שנות ה-80 אושרה תכנית שימור ושיקום של השכונה וכדי לפתח את השכונה, ניתנו לצעירים הטבות שונות. מאז עוברת השכונה תהליך של התחדשות האוכלוסיה, ג'נטריפיקציה בלעז, כשאנשים צעירים ומבוססים רוכשים בה בתים ומשפצים אותם לצרכיהם. ניסיון לבנות בנינים רבי קומות בשכונה המתייקרת נתקל במאבק של תושבי תל אביב ונווה צדק. בסופו של דבר נמנע הדבר והוחלט לשמור על קו המתאר המקורי והנמוך של השכונה. בשוליה הוקמו בכל זאת מגדלים גבוהים ומודרניים, שלדעת רבים פוגמים במראה של נווה צדק ההיסטורית.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/S3AZc4InZ0k


סיור במקום:

https://youtu.be/fJbp-N8B1zc

#על המוזיאון של הצייר הכי תל אביבי


מוזיאון נחום גוטמן לאמנות נולד בשנת 1998, כדי להנציח את נחום גוטמן - צייר, מאייר, פסל וסופר של ספרי ילדים מצוינים. את אוסף העבודות של האמן תרמה משפחתו של נחום גוטמן, שביקשה להנציח כך את פועלו האמנותי. פריטים מהסטודיו של גוטמן הועברו גם הם למוזיאון, שבו גם שוחזר מחדש הסטודיו כולו, באחד מחדריו של המוזיאון.

המוזיאון ממוקם בבניין "בית הסופרים" ההיסטורי, מבנה שנבנה בשנת 1887 והיה לאחד הבניינים הראשונים של שכונת נווה-צדק שבתל אביב. את השם "בית הסופרים" קיבל המבנה מכיוון שבתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה הוא שימש כבית מגוריהם של סופרים עבריים שונים, ביניהם דבורה בארון, אשר ברש, יהודה בורלא, יוסף אהרונוביץ ואחרים. לאחר המלחמה הפך הבניין לבית מגורים רגיל ובשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא ננטש לחלוטין. רק בשנות ה-90 הוחל בשיפוץ מקיף שלו, במסגרת תכנית שימור המבנים של תל אביב.

כיום מפגישות לא פעם התערוכות שמתקיימות במוזיאון, את יצירתו של נחום גוטמן עם אלה של אמנים עכשוויים אחרים הפועלים בארץ, כשהאחרונים מנהלים דיאלוג עם האמן המת, דיאלוג חי בין התקופות השונות ובין נקודות המבט שלהם לשלו.


הנה מעט מהפעילויות שנערכות במוזיאון:

https://youtu.be/mvHswBoaAWU

#על המלון שהפך ליצירת אמנות מודרנית

מלון דן תל אביב הוא בית מלון ותיק ובעל 280 חדרים, שממוקם ליד חוף תל אביב, ברחוב הירקון. המלון הזה מעניין בכך שבניגוד לשאר בתי המלון בתל אביב, שבנויים כמגדלים, הוא בנוי לרוחב דווקא, וגובהו "רק" 7 קומות.

אבל המלון הזה מוזכר כאן, כי הוא גם יצירת אמנות. הסיפור שלו הוא שבמהלך שנות ה-70 עבר המלון שיפוץ. במסגרת השיפוץ של המבנה התבקש האמן הישראלי המפורסם, יעקב אגם, לעצב מחדש את חזיתו המערבית. אגם לקח על עצמו את האתגר והפך את המלון לפסל סביבתי צבעוני ענק.

האמן עשה זאת באמצעות צביעת קורות המלון החיצוניות, אך לא על ידי צבע אלא באמצעות הדבקת פסיפס צבעוני, בכל צבעי הקשת, כמו ביצירות אחרות של אגם. התוצאה יוצרת מראה שמשתנה על ידי זווית ההסתכלות במבנה. בשנת 2000 חודש הפסיפס הצבעוני הזה, ביחד עם כל חלקי חיפוי המעטפת החיצונית של המלון.

כך הפך מבנה המלון, שגם לפני כן היה בעל חשיבות אדריכלית מסוימת בתולדות העיר תל אביב, לפסל סביבתי מרשים. הסיבה לחשיבותו המקורית הייתה, אגב, שזה היה מבנה המלון הראשון בחוף הים של תל אביב. המלון הזה היה החלוץ, שהגדיר אז את קו החוף כרצועה תיירותית. מלון שרתון הישן ומלון הילטון תל אביב, כמו מלונות נוספים שנבנו בעקבותיו, הפכו עם השנים את רצועת החוף על פניה ושינו את כל אופיה.


קבלו הצצה אל מלון דן:

https://youtu.be/-gRWCBpDHoI

#על המסגד הכי חשוב של יפו

מרכז החיים הדתיים של יפו היה תמיד המסגד הגדול והחשוב של יפו, מסגד "אל מחמודיה". הוא נקרא על שמו של מחמד אבו-נאבוט, שליטה של יפו בראשית המאה ה-19 ומי ששיקם אותו. אותו אבו נאבוט זכה לשמו בשל האלה הגדולה שאיתה נהג להסתובב ולהטיל את חיתתו על תושבי יפו.

המסגד הוקם בשנת 1730 ונבנה מחדש ב-1814 בתור מסגד מחמודיה. בקיר החיצוני של המסגד אפשר לראות את סביל סולימאן. זהו "רהט", בערבית "סביל", מתקן ששימש להשקיית עוברי-אורח ושיירות הגמלים שעברו ביפו. הרהט כבר אינו יפה כמו שהיה בעבר אך הוא מרשים בגודלו ואפשר לראות עליו את הכתובת המוקדשת למקימיו.

היכנסו אל דלת הכניסה הראשית של המסגד, ממש מתחת לצריח שלו. על הדלת הקדשה בערבית לסולטאן התורכי, שנכתבה בעת בניית המסגד. נסו להיכנס למסגד, אם ניתן. תוכלו ולראות בפנים את החצר הפנימית היפה שלו, ואת חדרי התפילה שמסביבה ואת המיחראב שקבוע בצידה הדרומי. מיחראב הוא גומחה בקיר המסגד שמצביעה על הקִיבְּלַה הכיוון של הכַּעֲבָּה, המבנה הקדוש למוסלמים, שנמצא במכה שבערב הסעודית. אליו נוהגים המוסלמים לפנות בעת התפילה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/f9VDVE49TKg

#על הכיכר המרכזית של יפו העתיקה

כיכר קדומים היא היום הכיכר המרכזית של יפו העתיקה. בכיכר הזו יש מסעדות ובתי קפה ובמהלך הקיץ היא משמשת מקום למופעים קטנים ופתוחים לציבור. ממנה יורדים אל סימטאות יפו העתיקה, בואכה הנמל. ממש מתחת לכיכר ניתן לבקר במוזיאון שמציג את תולדות יפו.

אם תרדו מהכיכר מעט מזרחה, תוכלו להביט אל הים בכיוון מערב ולראות בתוך הים, במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף, את הסלעים המוכרים כ"סלע אנדרומדה".

כאן נקשרה על פי האגדה אנדרומדה לסלעים, כקורבן של אנשי יפו שנועד לפייס את מפלצת הים, כדי שהמפלצת תוכל לטרוף אותה. וכאן אירע הנס שבו הציל הגיבור פרסאוס את אנדרומדה, רגע קט לפני שהמפלצת עלתה מן הים לטרוף אותה. פרסאוס לקח את אנדרומדה על סוסו המעופף והם נישאו וחיים באושר מאז.

בצד הצפון-מערבי של הכיכר תוכלו לראות את כנסיית סנט פטרוס, הכנסייה הפרנציסקנית הראשית של יפו. הכנסייה הזו נראית היטב כשמביטים על יפו מחופי תל אביב ואף הופיעה בעבר בסמל העיר תל אביב-יפו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/RtRXAk7ZHQE

#שכונת שָׁרוֹנָה
שרונה נולדה במחצית השנייה של המאה ה-19, כמושבה שהקימו הגרמנים הטמפלרים. למעשה זו המושבה הרביעית שלהם בארץ ישראל. בזמנו נמצאה המושבה כמה קילומטרים מצפון ליפו, אבל היום היא שוכנת במרכז תל אביב והיא ממקומות הבילוי הפופולריים ואהובים בתל אביב.

באותה תקופה השתרעו שטחי החקלאות של המושבה לכיוון מזרח, על שתי הגדות של ואדי מוסררה, מקום בו שוכן היום הציר המרכזי של תל אביב, נתיבי איילון. באותה תקופה חצו את הנחל על גבי גשר שרונה, שהיה בדיוק במקום שבו שוכן כיום גשר השלום, בואכה דרך השלום.

בתקופת מלחמת העולם השנייה גורשו תושביה הטמפלרים של המושבה, בשל הזדהותם של חלק מאנשי המושבה עם גרמניה הנאצית. לאחר שהתושבים תלו דגלי צלב קרס על בתיהם וחלק מבניהם נסעו לגרמניה להתנדב לצבא הגרמני, כנגד בנות הברית. לאחר המלחמה לא הרשו הבריטים לטמפלרים לשוב אל בתיהם. הצבא הבריטי עצמו התמקם בתחומי המושבה ועם קום המדינה התמקמו בה רבים ממוסדות השלטון של מדינת ישראל. האזור קיבל את הכינוי "הקריה" ועד לפני שנים מספר שכנו בו מתקני שלטון וצבא רבים.

בשנים האחרונות הפך חלקה הדרומי של המושבה לאתר בילויים משוחזר והומה אדם. זאת לאחר שהסתיימו עבודות שימור ושחזור, שכללו גם הזזה של מבנים שלמים לצורך הרחבת רחוב קפלן הסמוך. כל אלה הפכו את המושבה הגרמנית של פעם למתחם יפה ואופנתי ולמקום בילוי אהוב על הכל. הוא גם הוקף במגדלי יוקרה, שבאחד מהם נפתח "שרונה מרקט" היוקרתי.

גם כיום שוכנים בחלקה הצפוני של המושבה מחנה הקריה ומתקני צבא רבים. בסיס הקריה השייך לצה"ל עתיד להתפנות בשנים הקרובות.

שימו לב שרחובות המושבה המרכזיים, רחוב קפלן ורחוב דוד אלעזר של ימינו, ניצבים זה לזה ויוצרים צורת צלב. זו צורה שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות, מהיותם של הטמפלרים נוצרים אדוקים.


#מה עשו הטמפלרים הגרמנים בארץ ישראל?
הטמפלרים שהיו נוצרים אדוקים באו מגרמניה באמצע המאה ה-19. ביחד עם האמונה הנוצרית בחובתם ליישב את ארץ הקודש, הם הביאו עימם לארץ את הטכנולוגיה החדישה של אירופה. בכל תחום שבו עסקו, כולל חקלאות, ייצור ובניין הם חידשו והגדילו את התפוקה וההצלחה. הטמפלרים בנו בארץ ישובים למופת והצליחו להביא לתנופה בכל התחומים הללו בין ערביי הארץ והיהודים שבה. רבים חיקו אותם וכך המשק הארץ-ישראלי התקדם והשתכלל בזכותם עד מאד.

הטמפלרים השאירו אחריהם שבעה ישובים, כגון שרונה, המושבה הגרמנית בחיפה ובירושלים וכמה ישובים שהפכו למושבים הישראליים מושב בני עטרות, בית לחם הגלילית ואלוני אבא.

בזמן מלחמת העולם השניה הזדהה הדור השלישי של הטמפלרים במושבות עם הנאצים. רבים מהם תלו את דגלי צלב הקרס על בתיהם. חלק מצעירי הטמפלרים נסעו לגרמניה להתנדב לצבא הגרמני ולחמו נגד בנות הברית. הבריטים בתגובה הכניסו את כל הטמפלרים למחנות סגורים. במלחמת השחרור גרש הפלמ"ח את הטמפלרים מבתיהם לחו"ל והם לא הורשו לשוב.


#מה היה המטמון של שרונה?
שנים שמרו המגורשים הטמפלרים על סוד מטמון הזהב שהוחבא בקיר אחד הבתים של שרונה. בשנת 1941 גורשו הטמפלרים מפלשתינה על ידי הבריטים. הם היו גרמנים וחלקם הגדול תמך בנאצים והבריטים ראו בהם סיכון לשלטונם כאן. גם פרשות ריגול שונות לטובת הגרמנים, שהתגלו באותה התקופה בארץ, נראו מסוכנות.

אחד מהמגורשים משרונה, הישוב הטמפלרי שליד תל אביב, הוגו ברנגל, הטמין לפני עזיבתו אוצר של מטבעות זהב בקיר ביתו. חלק מהמטבעות הללו היו מתנה שקיבל אביו של ברנגל מלורנס איש ערב המיתולוגי. הוא תכנן לשוב בעתיד כדי לאסוף אותו אבל מעולם לא עשה זאת.

לא פחות מ-62 שנה אחר-כך עשו כמה ישראלים חקירה וגילו את האוצר. הם השיבו אותו לבעלים המבוגר, איש בן 102, שלפי שווי אותן מטבעות, עשה כנראה עיסקה לא רעה.


מבט מקרוב במתחם שרונה:

https://youtu.be/TQEdhlsxgDg

#על הכנסייה שהפכה לסמל של יפו

את כנסיית פטרוס הקדוש אפשר לראות מכל נקודה בחופי תל אביב. זוהי כנסייה קתולית פרנציסקנית שנקראת על שם פטרוס הקדוש, אחד משנים-עשר השליחים של ישו ומי שנחשב האפיפיור הראשון.

המסורת הקתולית מזהה את מקום הכנסיה עם בית שמעון הבורסקאי, שבו התארח פטרוס הקדוש ובו חלם חלום, שהוליד את המסיונריות הנוצרית, שפנתה מאז החוצה, אל הלא-יהודים של אותם זמנים.

הכנסייה עומדת במקום בו נבנים כמעט 1500 שנה מבנים נוצריים, מבצרי צלבנים, כנסיות, מלון לצליינים ועוד, אך שבים ונהרסים על ידי המוסלמים. המבנה הנוכחי, בסגנון הבארוק, נבנה בסוף המאה ה-19, בחסות בית המלוכה הספרדי. מתחילת המאה ה-20 שימשה הכנסייה ככנסייה הקתולית הראשית של יפו, עד 1932, כשהוחלפה על ידי כנסיית אנטוניוס הקדוש ברחוב יפת.

כיום, משתתפים במיסות שמקיימת הכנסייה ב-5 שפות, בעיקר מהגרי עבודה, אנשי סגל דיפלומטי השוהים בישראל ונוצרים מהאוכלוסייה הערבית ביפו.

הכנסייה ומגדל הפעמונים שלה הופיעו בסמל העיר הקודם של תל אביב-יפו.


#על האדריכלות של כנסיית פטרוס
החזית המזרחית של המבנה מחולקת באופן מובחן לכנסייה (משמאל ומדרום) ולמנזר (מימין ומצפון), וקבועים בה שעריהם של שני האגפים הנפרדים, זה לצד זה.

החזית עשויה לבנים בגוון חום בהיר, ומשולבים בה שני קרניזים בהירים העוברים לרוחבה. בין הקרניזים אפריז שבו מֶטוֹפּוֹת הנושאות את סמל הוותיקן. החזית מעוטרת גם בתבליטים אנכיים דמויי עמודים בעלי כותרות דוריות ויוניות, גם הם בגוון בהיר. מעל דלת הכניסה לוח הנושא את סמל משמורת ארץ הקודש, סמל המסדר הפרנציסקני (זרועו העירומה של ישוע וזרועו המלובשת של פרנציסקוס מאסיזי), יונה המסמלת את רוח הקודש וכתר מלכות המסמל את האל האב. בקומה השנייה חלון מלבני גדול ומעליו גמלון. בראש הגמלון הונח סלע טרוורטין שהובא מבניאס בה העניק ישו את הבכורה לפטרוס. מגדל הפעמונים שוכן בכיכר קדומים, בפינתו הדרום-מערבית של המבנה, והוא נושא בראשו כיפה. נוסף לפעמון קבועים במגדל גם ארבעה שעונים, אחד בכל צד.

במבנה ספינה בודדת שבכל אחד מצדדיה חמש קפלות. קירותיה מצופים בשיש וקבועים בהם חלונות עשויים זכוכית צבעונית שיוצרה במינכן והמוקדשים לקדושים ספרדים. התקרה גבוהה ועשויה בצורת קמרון חבית. דוכן הדרשה עשוי עץ חום מעוטר, והוא צמוד לקיר הצפוני בין שתיים מהקפלות. הדוכן מאמץ מוטיבים מעולם הצומח - הוא נסמך על עמוד דמוי גזע מתחתיו, ומעליו ענפים הנראים כאמיר העץ. יצירת האמנות המרכזית בכנסייה שוכנת מעל למזבח ומתארת את חלומו של פטרוס בעת ששהה ביפו. בכנסייה מספר יצירות אמנות נוספות המתארות אפיזודות בחייו של פטרוס - מעמד ההשתנות בו נכח, הענקת מפתחות הרקיע, נס הדגים, וכן את רחיצת הרגליים לפני הסעודה האחרונה. עוד נראים בכנסייה תיאורים של הנחת הטוהר, המשפחה הקדושה, פרנציסקוס מאסיזי מייסד המסדר, ובקפלה הראשונה משמאל לכניסה, מוצג עותק של איקונין המדונה השחורה מצ'נסטוחובה.


#על המנזר שבכנסיית פטרוס
קירותיו החיצוניים של המנזר בהירים וחסרי עיטורים, והוא נחלק לשני חלקים. החלק המזרחי בנוי סביב חצר מרכזית קטנה הגובלת בצידה הדרומי בכנסייה ובצידה המערבי בחדר המלבושים. לאורך שני הצדדים האחרים ארקדה המובילה אל חדרי מפגשים וחדרי שירות, ובמרכז החצר ניצב פסלו של לואי התשיעי. המגדל העגול, שריד מהמצודה ההיסטורית, נמצא בפינה הצפון-מערבית של החצר ובקומת המרתף שלו קפלת אבן עגולה. מדרגות צרות מוליכות אל קומתו העליונה שבה שוכנת ספריית המנזר ובה בעיקר ספרים וכתבי עת בפולנית. חלקו המערבי של המנזר גבוה יותר ובו שוכנים מגורי הנזירים, המטבח, הרפקטוריום ששוב אינו בשימוש, אולם תפילה גדול וחדרים נוספים. מהקומה העליונה של חלק זה של המבנה נשקף נוף מרשים של הים התיכון ושל סלע אנדרומדה. המבנה כולו שופץ בעשור הראשון של המאה ה-21 והותקנה בו מעלית. במנזר מתגוררים מזה שנים רבות ארבעה נזירים בלבד - שני פולנים, אנגלי וצ'יליאני.

#על החוף הצפוני של תל אביב

החוף הצפוני ביותר של תל אביב-יפו ובין הפופולריים שבהם, ממוקם קילומטר מערבית לצומת גלילות. זהו חוף הצוק (Hof Hatsuk) שמציע למבקרים בו מתקנים משופצים, שירותים ציבוריים, מקלחות, מתקני ספורט וטיילת רחבה ונעימה לצד מדשאות ירוקות.

רבים רואים בו חוף מושלם לימי הקיץ הבוערים. חוץ משוחים ומשתזפים בהמוניהם, תראו בו זוגות משחקים במטקות, קייט סרף ומשפחות שיושבות על החול ומשחקות בו.

חוף הצוק שופץ בשנת 2005, הוא פעיל לאורך כל השנה ויש בו שתי תחנות הצלה (בצפון ובדרום החוף). הכניסה אליו מדרום צמודה למתחם Sea & Sun ומצפון ליד מלון מנדרין.


#טיפים
אם תצעדו על החוף צפונה, תגיעו לחוף הרצליה ולמרינה של הרצליה, שליד קניון ארנה.


גלישה בחוף:

https://youtu.be/Z0ip5wVeMhY


מבט מהאוויר:

https://youtu.be/9kax4_oa9Pc

#על בית הכנסת הגדול של תל אביב הקטנה

אתם עומדים אל מול בית הכנסת הגדול של תל אביב. זהו בית הכנסת המרכזי ששימש את תל אביב הקטנה ומקום שנבנה בכדי להוות מקום מרכזי בהווי העיר המתפתחת.

הגיעו לכניסה אל בית הכנסת הגדול מהצד של רחוב אלנבי. שימו לב ללוחית זיכרון המציינת אירוע היסטורי שהתרחש כאן בימי הבריטים.

הסיפור הוא שבתקופת המנדט הבריטי בארץ נעשה בבניין חיפוש על ידי המשטרה הבריטית. זה היה לאחר פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים. במרתף בית הכנסת מצאו הבריטים מחסן נשק של מחתרת הלח"י. אז נעצר אליעזר נוימן, שמש בית הכנסת ונידון בפני בית דין צבאי לשנת מאסר.

כיום בית הכנסת פחות פעיל מבעבר. החל משנות ה-60 חל דלדול משמעותי במספר המתפללים בו, בין השאר עקב התדלדלות האוכלוסייה המתגוררת בסביבה.

בשנים האחרונות בית הכנסת הגדול זוכה לעדנה מחודשת. נערכים בו לא מעט אירועי תרבות וקונצרטים. מתקיימים בו מדי שבוע שיעורים ואירועי דת שונים, מתארחים בו מרצים, חזנים מפורסמים, רבני ערים ושכונות, לצד אישי ציבור ופוליטיקה ואורחים מחו"ל. לא פעם גם משתתפים בו גם זמרי פופ ישראליים, בעלי זיקה לתרבות היהודית. תורמים לאווירת ההתחדשות גם ידוענים שונים, שערכו בו את חופתם.


#אדריכלות בית הכנסת
את התכניות הראשונות לבניית בית הכנסת, תכנן בשנת 1914 האדריכל הגרמני ריכארד מיכאל (Richard Michael). הוא כמעט והשלים את תכניות המבנה אך משגויס מיכאל לצבא גרמניה, במלחמת העולם הראשונה, החליף אותו האדריכל אלכסנדר ברוולד, מתכנן בניין הטכניון בחיפה. אבל גם הוא לא התקדם לכדי ביצוע והיה זה האדריכל יהודה מגידוביץ', שזכה להניח בשנת 1924 את אבן הפינה למבנה. את כיפת המבנה, אגב, תכנן המהנדס ארפד גוט. הבנייה התנהלה מעתה במהירות וב-1925 הושלם בית הכנסת בגרסתו הראשונה.

בסוף שנות ה-30 התבקש האדריכל זאב רכטר לתכנן בינוי היקפי לבית הכנסת הגדול. הוא תכנן סביב בית הכנסת, מצדו הצפוני והמערבי של הבניין, כיכר בסגנון איטלקי.

אגב, תוכננה אז סביב הכיכר שורת בתים שלמה. במפלס הקרקע שלהם הייתה אמורה לעבור אַרְקַדָה עם קשתות מזרחיות. הארקדה היא מעבר מקורה, עם גג, שיש בו רצף של קשתות או קמרונות שנתמכים בעמודים. חלליה של הארקדה יועדו לחנויות ולסדנאות של בעלי מקצוע. מכל התכנית זו נבנה רק "בית מני", שתוכלו לראותו ניצב אל מול הכניסה הראשית של בית הכנסת הגדול.

שיפוץ נוסף וחידוש של בית הכנסת הגדול התבצע בסוף שנות ה-60. במטרה להתאים את המבנה לרוח הזמן ולהביא להתחדשות הפעילות בו, הוסיף האדריכל אריה אלחנני למבנה שורה של קשתות ותומכות בטון שהוצבו בחזיתו, סממנים מודרניסטיים ברוח הזמן החדש.


מבט מבחוץ:

https://youtu.be/OtCFu0o4Z3c


מבפנים:

https://youtu.be/ujr5wyxVQ5o


הדרכה:

https://youtu.be/vwqcMgImdD0