כיום הפך מתחם נמל תל אביב לאחד מאתרי הבילוי והתיירות הפופולריים בתל אביב, אבל ההתחלה הייתה צנועה יותר. ביחד עם לידת העיר תל אביב נולד גם החלום לנמל עברי, שאינו נמל יפו.

אבל רק עם פרוץ המרד הערבי הגדול ומאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ב-1936, והשביתה הכללית שהוכרזה על ידי הערבים וגרמה להשבתה כללית של נמל יפו, שנמשכה חצי שנה, רק אז קיבלו מממשלת המנדט אישור לפריקת סחורות בחוף תל-אביב.

כדי שהבריטים לא יתחרטו, נבנה במהירות מזח העץ הראשון בצפון העיר, ליד שפך הירקון. הוא נבנה על חוף שהיה בחלקו בבעלות העירייה, בסמוך לבנייני יריד המזרח שיועדו להיות המחסנים של נמל הפריקה החדש.

כך נולד מה שהחל כתשובה יצירתית למאורעות הדמים והיה לנמל של תל אביב הצעירה. ב-19 במאי 1936 פרקו סבלים את האניה הראשונה, כשההמונים מסביב חוגגים בשירת "התקווה".

בחודשים שאחרי נסחף גשר העץ ובמקומו נבנה מזח ברזל ארוך ונחפרה בחוף בריכת המעגן לסירות. המעניין הוא שמכיוון שהממשלה אסרה על עיריית תל אביב לממן את בניית הנמל, גוייס כל המימון לבניית הנמל באמצעות חברה פרטית שהוקמה לשם כך. מניות החברה, בשם "'אוצר מפעלי ים בע"מ", הונפקו לציבור ונרכשו בהמוניהן על ידי רבים. ביישוב היהודי ראו בנמל החדש צעד ראשון לעצמאות והתגאו בכך שהוא נבנה על ידי הציבור היהודי, ללא תמיכת הממסד הבריטי או העירוני.

שנתיים אחרי הקמת הנמל הוגשם עוד חלום, כשנמל הסחורות התרחב ונפתח נמל הנוסעים במקום. במהלך מלחמת העולם השנייה הנמל נסגר ומתקניו נתפסו ברובם, על ידי הצבא הבריטי, לטובת המאמץ המלחמתי.

עם הקמת המדינה הסתבר עד כמה הקמתו הייתה חשובה. נמל תל-אביב היה הנמל היחידי בשליטה יהודית. חשיבותו למלחמה הייתה אדירה, לצרכי הבאת אספקה לצה"ל הצעיר ולהברחת כלי נשק הכרחיים למלחמת העצמאות.

אבל בשנות ה-60 סגרה למעשה ממשלת ישראל את הנמל, כמו גם את נמל יפו, והעדיפה להקים את נמל אשדוד. המקום הוזנח והפך למחסנים בלבד. רק בתחילת שנות ה-2000 החל תהליך הגאולה של הנמל המוזנח והפיכתו למתחם בילוי ופנאי תוסס.
נמל תל אביב התבסס על מה שנקרא "יריד המזרח", מיזם שהוקם בשנת 1934 במגרשי התערוכה שבצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב. היריד הוכרז כחלק מחגיגות חצי היובל לייסוד העיר תל אביב. השתתפו בו 30 מדינות ומעל חצי מיליון איש ביקרו בו, בחודש וחצי הראשונים.

מרבית ביתני היריד הוקמו בסגנון הבינלאומי. האדריכלים היהודים הבולטים של התקופה תכננו בו אז ביתנים שונים. אחד מהם, אריה אלחנני, עיצב את סמל היריד - "הגמל המעופף", שהוצב על ראש התורן בכניסה ליריד.

ביריד, שזכה להצלחה גדולה ויהפוך בשנים הבאות ליריד שנתי, הציגו יצרנים וצרכנים מכל העולם. הוא יצר מפגש בין ארצות המזרח המתעורר עם מדינות אירופה המשגשגות באותה תקופה. כנכס דיפלומטי וכלכלי הפך יריד המזרח את העיר הצעירה תל אביב, למוקד של מפגש מסחרי בין מזרח למערב וקידם את התוצרת המקומית בארץ ובחו"ל. במבני היריד התארחו אז ארצות רבות, כולל בריטניה וברית המועצות - מעצמות באותה תקופה.

כך היה מוכן יריד המזרח לפגוש את ההיסטוריה, כשהיה הבסיס לנמל תל-אביב, שעתיד להפתח בשנים הבאות ולהפוך לנמל פעיל ומשגשג.

מבט מקרוב: