על הרחוב שמדגים את העיר הלבנה, הסגנון הבינלאומי והבאוהאוס
שדרות רוטשילד בתל אביב הוא רחוב יוקרתי וותיק בעיר. בשנים האחרונות הפכה השדרה הארוכה לאחד העורקים החשובים של חיי התרבות והחברה בתל אביב.
כשבצד אחד שלך מצויים התאטרון הלאומי הבימה והיכל התרבות, ביתה של התזמורת הפילהרמונית המעולה של ישראל, ובצד השני נמצא היכל העצמאות, המקום שבו הוכרזה הקמת מדינת ישראל - לא תוכל לפספס. אבל ברחוב הזה קורים כל הזמן דברים מעניינים נוספים.
אבל שדרות רוטשילד הם גם תערוכה אדריכלית של בתים שנבנו בסגנון הבינלאומי, או סגנון הבאוהאוס. בסיור רגלי בשדירה נוכל לראות דוגמאות לבתים שונים בסגנון זה, שנבנו בתל אביב החל שנות השלושים.
על המחאה החברתית
בשנים האחרונות הפכו שדרות רוטשילד ללב היוקרתי והמתנשא של תל אביב הצעירה והנהנתנית. הנדל"ן בו התייקר להחריד וכיום רק עשירים מצליחים לשרוד בו.
זו כנראה הסיבה שבשנת 2011 יצאו צעירים רבים לשדרות רוטשילד ופתחו במחאה החברתית הגדולה בתולדות מדינת ישראל. בשדרה הזו הם גרו במשך חודשים, באוהלים ובחושות מאולתרות שבנו להם ומחו כנגד אי-השוויון במדינת ישראל. המחאה הזו שינתה את התודעה של החברה הישראלית לעד.
אדריכלות העיר הלבנה בשדרות רוטשילד
חוץ מרחוב פעיל ופועם, שדרות רוטשילד הם גם תערוכה אדריכלית מרשימה של בנייה בסגנון הבינלאומי. סיור רגלי בשדירה יפגיש אתכם עם כמה מהיפים שבבתי העיר הלבנה, תל אביב של שנות השלושים.
חלק גדול מהבתים בשדרות רוטשילד נבנו החל משנות ה-30 של המאה הקודמת. הסגנון המודרני, שנולד אז בבית הספר הגרמני לאדריכלות, בית הספר "באוהאוס", פרץ אז מגרמניה לעולם האדריכלות. חלק מבוגריו היו יהודים מגרמניה והיו גם שבאו מארץ ישראל ללמוד בו. אלה גם אלה הגיעו לתל אביב הצעירה, בנו בה כ-4,000 בתים בסגנון הבינלאומי, באוהאוס, ובדיעבד הפכו אותה למוזיאון אדריכלי לסגנון הבאוהאוס.
בין המרכזיים שבאדריכלי העיר הלבנה היו זאב רכטר, אריה שרון, אברבוך ודב כרמי.
את הבתים בסגנון הבאוהאוס תוכלו לזהות בצורתם המרובעת בדרך כלל, בשימוש בצורות גיאומטריות בסיסיות, ביניהן החלונות הצרים והארוכים והמרפסות העגולות. יש בבתי הבאוהאוס הרבה א-סימטריות ולא פעם שילבו בהם המתכננים סממנים מודרניים מעולם התעשייה והמיכון התעשייתי, כמו חזיתות מעוגלות או חלונות עגולים שמזכירים את חלונות האוניות.
בשל הבדלי האקלים, בין גרמניה לארץ הקודש, התאימו האדריכלים בתל אביב את הבאוהאוס למזרח התיכון. הוכנסו כאן מאפיינים ייחודיים, שברובם נועדו להתגבר על חום השמש ולהגדיל את המיזוג הטבעי של הבתים. האדריכלים התל אביביים תיכננו את הבתים כך שיהיה בהם אוורור טבעי, בהתאם לכיווני הרוח. הם מאד הגדילו את החלונות בתל אביב, לעומת אלו שנבנו באירופה. מעליהם הם הוסיפו גגונים שיצרו צל. על גגות הבתים בתל אביב הם תכננו לא פעם פרגולות, שאפשרו בריזה נעימה ליושבים על הגג ואף מקום שינה נעים בלילות החמים.
כך נוספו גם המרפסות הגדולות שאפשרו לנפוש בשעות הערב מחוץ לדירה החמה ולהתגבר על הזיעה של תל אביב. המרפסות גם פתחו את הבתים לרחוב וחיברו את האנשים. כל אלה תרמו לא מעט ליצירת החברה הישראלית הפתוחה, שיוצרת קשר ושייכות בין אנשים ומערבת את כולם בחיי כולם, לטוב ולרע.
