נמל יפו (Jaffa port) הוא מהנמלים הקדומים בעולם. זהו נמל שפועל ללא הפסקה, מאז התקופה הכנענית. הוא מוזכר כבר בספר יונה, בתור הנמל שממנו ברח יונה הנביא לתרשיש. הפסוק: "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ…" (יונה, פרק א', ג).

הנמל הזה הוא שהפך את יפו לאחת הערים החשובות באגן המזרחי של הים התיכון. כבר מאות שנים שנמל יפו הוא שער הכניסה המערבי של ארץ ישראל. במשך אלפי שנים שימש הנמל ספנים, דייגים, סוחרים, צליינים, כובשים, עולים בכל עליות ישראל ומהגרים אחרים, אל הארץ וממנה.

נמל יפו היה נמל שאליו הגיעו כל העולים לארץ ישראל בספינות. אליו הגיע הרצל בביקורו המפורסם בארץ ישראל בשנת 1898, בהזמנת הסולטן התורכי. עד לאמצע תקופת המנדט הבריטי הוא היה הנמל הראשי של ארץ ישראל. ב-1920 הגיע ממנו הנציב העליון הראשון של הבריטים, הרברט סמואל.

שלטונות המנדט הבריטי שיפצו את נמל יפו, הקימו מגדלור, מחסנים גדולים, ובית מכס ובניין מנהלה בסגנון הבינלאומי שהיום הפך למבנה מושמץ ולא אהוב בנמל. הבריטים גם הוסיפו על סלעי החוף שובר גלים מבטון.

בקומה השנייה של המבנה הדרומי משורת המבנים העתיקים של הנמל אפשר לראות את החלון שעליו מספרים המדריכים שהוא החלון המשקיף אל הים התיכון מהשיר של פוליקר "חלון לים התיכון". כמובן שאין קשר בינו לבין השיר, שאינו ביוגרפי אלא בהשראת סיפורים של הורי המלחין, פוליקר, והתמלילן שכתב את מילות השיר, יעקב גלעד.

כיום יוצאים מנמל יפו השכם בבוקר או בלילה, בעיקר דייגים, שחוזרים אחר-כך ומוכרים את שללם על הרציף. שווה לקנות שם דגים טריים ולהכינם בבית. אם אתם רעבים, יש כאן שורת מסעדות ציוריות יותר ופחות, שמציעות על החוף ממיטב הדגים ומאכלי הים.

מבט מקרוב: