שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
שוק ריאלטו
התעלה הגדולה
גשר האקדמיה
גשר הציצים
סנטה מריה דלה סאלוטה
מוזיאון המוזיקה של ונציה
הגטו היהודי של ונציה
גשר הריאלטו
הארסנאלה של ונציה
#על שוק האוכל העתיק של ונציה
פעם השוק הזה היה מהשווקים המגוונים והמוכרים בעולם. בשוק הזה של ונציה, אז אימפריה ימית חזקה, שהגיעה הרחק בעולם, נמכרו אז סחורות מכל קצוות תבל, החל מתבלינים ושמנים ועד משי וצבעים. אבל היום שוק ריאלטו (Mercato di Rialto), בעבר גם אחד השווקים הגדולים בעולם, איבד מעט מגדולתו והוא ידוע בעיקר בפירות הים שנמכרים בו ובתבלינים השונים שניתן לקנות בדוכניו.
בימינו שוק ריאלטו הוא שוק פתוח ומקומי, שאמנם לא חסרים בו תיירים, אבל הוא משרת קודם כל את הוונציאנים. גם אם רבים מהמבקרים בו חושדים שהוא סוג של אטרקציה שמיועדת לתיירים, הוא עדיין שוק מקומי שמאפשר להציץ לחייהם של המקומיים, בחיי היום יום שלהם.
התוצרת בשוק ריאלטו מגוונת. כמו בכל שוק אירופי, ניתן למצוא כאן ירקות ופירות טריים, דגים, בשר ופירות ים, תבלינים, מוצרי פסטה ואורז ועוד. הוונציאנים נוהגים לקנות בכל יום את הדגים ומאכלי הים הטריים לארוחה של אותו יום. ואגב, בשוק לא נהוג לאסוף את הירקות והפרי לבד, אלא להצביע ולהמתין שהמוכר ילקט את הפירות והירקות היפים לשקית.
השוק נחשב למקום זול ביחס למחירים של ונציה.
#טיפים
באזור שוק ריאלטו יש כמה ברים ופאבים הממשיכים את פעילות היום של השוק אל עבר הערב ותורמים לחיי הלילה של ונציה. במיוחד בסופי השבוע של הקיץ, תיירים רבים נהנים כאן מחיי הלילה של העיר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/iylSPdCHbFc
בואו נקנה מעט:
https://youtu.be/FWrdZ0eeaKQ
פעם השוק הזה היה מהשווקים המגוונים והמוכרים בעולם. בשוק הזה של ונציה, אז אימפריה ימית חזקה, שהגיעה הרחק בעולם, נמכרו אז סחורות מכל קצוות תבל, החל מתבלינים ושמנים ועד משי וצבעים. אבל היום שוק ריאלטו (Mercato di Rialto), בעבר גם אחד השווקים הגדולים בעולם, איבד מעט מגדולתו והוא ידוע בעיקר בפירות הים שנמכרים בו ובתבלינים השונים שניתן לקנות בדוכניו.
בימינו שוק ריאלטו הוא שוק פתוח ומקומי, שאמנם לא חסרים בו תיירים, אבל הוא משרת קודם כל את הוונציאנים. גם אם רבים מהמבקרים בו חושדים שהוא סוג של אטרקציה שמיועדת לתיירים, הוא עדיין שוק מקומי שמאפשר להציץ לחייהם של המקומיים, בחיי היום יום שלהם.
התוצרת בשוק ריאלטו מגוונת. כמו בכל שוק אירופי, ניתן למצוא כאן ירקות ופירות טריים, דגים, בשר ופירות ים, תבלינים, מוצרי פסטה ואורז ועוד. הוונציאנים נוהגים לקנות בכל יום את הדגים ומאכלי הים הטריים לארוחה של אותו יום. ואגב, בשוק לא נהוג לאסוף את הירקות והפרי לבד, אלא להצביע ולהמתין שהמוכר ילקט את הפירות והירקות היפים לשקית.
השוק נחשב למקום זול ביחס למחירים של ונציה.
#טיפים
באזור שוק ריאלטו יש כמה ברים ופאבים הממשיכים את פעילות היום של השוק אל עבר הערב ותורמים לחיי הלילה של ונציה. במיוחד בסופי השבוע של הקיץ, תיירים רבים נהנים כאן מחיי הלילה של העיר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/iylSPdCHbFc
בואו נקנה מעט:
https://youtu.be/FWrdZ0eeaKQ
#על התעלה שהיא הרחוב הראשי של ונציה
התעלה הגדולה (Grand Canal), שתושבי העיר קוראים לה "קנלאצו", היא "הרחוב הראשי" של ונציה, התעלה המרכזית של העיר. התעלה, המתפתלת בצורת S הפוכה, חוצה את מרבית חלקי העיר ומהווה את עורק התנועה הראשי בעיר. עוברות בה, מלבד הגונדולות המפורסמות, גם סירות אוטובוס, מעבורות נוסעים, מוניות מים וסירות פרטיות. כדי למנוע נזק ליציבות הבניינים העתיקים שמסביבה, מהירות הנסיעה בה מוגבלת בחוק.
עומק התעלה הממוצע הוא 5 מטרים ואורכה כמעט 4 קילומטרים. התעלה עוברת דרך המרכז ההיסטורי של העיר. משני צידיה ניצבים ארמונות רבים, חלקם מפוארים, ששימשו את המשפחות העשירות והחשובות של ונציה. רבים אחרים בלויים משהו וניכר שידעו ימים יפים יותר.
את התעלה חוצים 6 גשרים, מהחשובים של ונציה, ביניהם גשר הריאלטו, גשר האקדמיה וגשר החוקה, כמו גם גשר החירות, גשר מסילת הברזל וגשר היחפנים, הוא "פונטה דלי סקאלצי" (Ponte degli Scalzi). במהלך פסטיבל הסלוטה, פעם בשנה, נמתח גשר שביעי וזמני, העובר בסמוך לכנסיית סנטה מריה דלה סאלוטה.
הנה התעלה הגדולה:
https://youtu.be/V7GhvrH5SmI
מבט מקרוב:
https://youtu.be/DZl2yBmgT6k
חוויה:
https://youtu.be/iDWVxKKTmK8
ושיט בגונדולה:
https://youtu.be/yB7OqwkBHU4
התעלה הגדולה (Grand Canal), שתושבי העיר קוראים לה "קנלאצו", היא "הרחוב הראשי" של ונציה, התעלה המרכזית של העיר. התעלה, המתפתלת בצורת S הפוכה, חוצה את מרבית חלקי העיר ומהווה את עורק התנועה הראשי בעיר. עוברות בה, מלבד הגונדולות המפורסמות, גם סירות אוטובוס, מעבורות נוסעים, מוניות מים וסירות פרטיות. כדי למנוע נזק ליציבות הבניינים העתיקים שמסביבה, מהירות הנסיעה בה מוגבלת בחוק.
עומק התעלה הממוצע הוא 5 מטרים ואורכה כמעט 4 קילומטרים. התעלה עוברת דרך המרכז ההיסטורי של העיר. משני צידיה ניצבים ארמונות רבים, חלקם מפוארים, ששימשו את המשפחות העשירות והחשובות של ונציה. רבים אחרים בלויים משהו וניכר שידעו ימים יפים יותר.
את התעלה חוצים 6 גשרים, מהחשובים של ונציה, ביניהם גשר הריאלטו, גשר האקדמיה וגשר החוקה, כמו גם גשר החירות, גשר מסילת הברזל וגשר היחפנים, הוא "פונטה דלי סקאלצי" (Ponte degli Scalzi). במהלך פסטיבל הסלוטה, פעם בשנה, נמתח גשר שביעי וזמני, העובר בסמוך לכנסיית סנטה מריה דלה סאלוטה.
הנה התעלה הגדולה:
https://youtu.be/V7GhvrH5SmI
מבט מקרוב:
https://youtu.be/DZl2yBmgT6k
חוויה:
https://youtu.be/iDWVxKKTmK8
ושיט בגונדולה:
https://youtu.be/yB7OqwkBHU4
#על הגשר השוקק שמעל התעלה הגדולה של ונציה
גשר האקדמיה (Ponte dell'Accademia) עשוי העץ, הוא אחד הגשרים הסואנים שבעיר ונציה ומהפעילים שבה. במיוחד הוא פעיל במהלך הקיץ, כשהוא מלא בתיירים העוברים בין חלקי העיר, בין אזור דורסודורו לאזור סן מרקו.
זהו אחד הגשרים היחידים שמעל התעלה הגדולה בוונציה. הוא נקרא על שם גלריית האקדמיה ששוכנת בסמוך והאקדמיה לאמנות שישבה באותו בניין, עד שנת 2004.
בגשר האקדמיה אין הרבה עניין לכשעצמו, אבל הוא נחשב לנקודה מבוקשת של תיירים, המצטלמים עליו בתמונות רומנטיות, בין השאר בזכות הזווית המצוינת ממנו לתמונות יפות של התעלה הגדולה.
על הגשר יושבים לא מעט ציירי פורטרטים המציירים את התיירים תמורת תשלום, או מוכרים מיצירותיהם. מתקיימים עליו גם לא מעט מופעי רחוב, כשלא פעם מצטלמים עליו גם חתן וכלה, לפני חתונתם.
#טיפים
בואו מוקדם - בעונת התיירות נוטה גשר האקדמיה להיות עמוס בתיירים. למי שרוצים לראות אותו פנוי או להצטלם ללא ההמולה שמסביב, מומלץ להגיע מוקדם ככל האפשר בבוקר.
שמרו על הילדים - להורים עם ילדים קטנים חשוב לא לאבד אותם בזמן המעבר על הגשר הצפוף.
מבט מקרוב על ומגשר האקדמיה:
https://youtu.be/QMj-K0mGn9M
גשר האקדמיה (Ponte dell'Accademia) עשוי העץ, הוא אחד הגשרים הסואנים שבעיר ונציה ומהפעילים שבה. במיוחד הוא פעיל במהלך הקיץ, כשהוא מלא בתיירים העוברים בין חלקי העיר, בין אזור דורסודורו לאזור סן מרקו.
זהו אחד הגשרים היחידים שמעל התעלה הגדולה בוונציה. הוא נקרא על שם גלריית האקדמיה ששוכנת בסמוך והאקדמיה לאמנות שישבה באותו בניין, עד שנת 2004.
בגשר האקדמיה אין הרבה עניין לכשעצמו, אבל הוא נחשב לנקודה מבוקשת של תיירים, המצטלמים עליו בתמונות רומנטיות, בין השאר בזכות הזווית המצוינת ממנו לתמונות יפות של התעלה הגדולה.
על הגשר יושבים לא מעט ציירי פורטרטים המציירים את התיירים תמורת תשלום, או מוכרים מיצירותיהם. מתקיימים עליו גם לא מעט מופעי רחוב, כשלא פעם מצטלמים עליו גם חתן וכלה, לפני חתונתם.
#טיפים
בואו מוקדם - בעונת התיירות נוטה גשר האקדמיה להיות עמוס בתיירים. למי שרוצים לראות אותו פנוי או להצטלם ללא ההמולה שמסביב, מומלץ להגיע מוקדם ככל האפשר בבוקר.
שמרו על הילדים - להורים עם ילדים קטנים חשוב לא לאבד אותם בזמן המעבר על הגשר הצפוף.
מבט מקרוב על ומגשר האקדמיה:
https://youtu.be/QMj-K0mGn9M
#על גשר הנפקניות של וונציה
אין לו ייחוד כלשהו והוא אינו יפה באופן שניתן להדגיש. הוא סתם עוד אחד מהגשרים שבמרכז ההיסטורי של ונציה, עוד גשר שכשמבלים בעיר ונציה, חוצים בעזרתו את התעלה. אבל הסיפור של גשר הציצים (Ponte delle Tette) הוא בכלל היסטורי, רק לאו דווקא מהסוג שחשבתם.
כי גשר הציצים, או באיטלקית "פונטה דה לה טטה", קיבל את שמו מהמנהג של זונות ונציה במאה ה-15, לעמוד עליו ובסביבתו ולפתות גברים שעברו במקום. הוא היה משהו כמו "רובע החלונות האדומים" של אותם הימים.
אלא שבאותה עת הקפידו השלטונות בעיר מאד על האיסור נגד קיום יחסי מין הומוסקסואליים. בדת הקתולית, שהיא עד היום הדת השלטת באיטליה, הומוסקסואליות היא עבירה שדינה מוות.
בוונציה של אותם ימים היו מקרים לא מעטים שבהם ההומוסקסואלים בעיר התחזו לנשים ועסקו כאן בזנות. לכן, חוייבו כל הזונות באותה תקופה לעמוד כאן, על הגשר, כשהן חשופות חזה...
הגשר המפתה נמצא ברובע סן פולו של ונציה. היום לא תראו כאן ציצים וייחסכו מכם המראות המשפילים של אותם "חלונות אדומים" שקיימים בעולם. אבל ההיסטוריה, כמו תמיד, חיה ונושמת בזיכרון ההיסטורי של העיר, שבה החליפו מסיבות פריצות, עם מאהבים במסיכות אנונימיות, את הציצים החשופים של הגשר הזה.
ביקור במקום:
https://youtu.be/la8DOD7ZFZU
הדרכה
https://youtu.be/P0hDIgkrD_I
אין לו ייחוד כלשהו והוא אינו יפה באופן שניתן להדגיש. הוא סתם עוד אחד מהגשרים שבמרכז ההיסטורי של ונציה, עוד גשר שכשמבלים בעיר ונציה, חוצים בעזרתו את התעלה. אבל הסיפור של גשר הציצים (Ponte delle Tette) הוא בכלל היסטורי, רק לאו דווקא מהסוג שחשבתם.
כי גשר הציצים, או באיטלקית "פונטה דה לה טטה", קיבל את שמו מהמנהג של זונות ונציה במאה ה-15, לעמוד עליו ובסביבתו ולפתות גברים שעברו במקום. הוא היה משהו כמו "רובע החלונות האדומים" של אותם הימים.
אלא שבאותה עת הקפידו השלטונות בעיר מאד על האיסור נגד קיום יחסי מין הומוסקסואליים. בדת הקתולית, שהיא עד היום הדת השלטת באיטליה, הומוסקסואליות היא עבירה שדינה מוות.
בוונציה של אותם ימים היו מקרים לא מעטים שבהם ההומוסקסואלים בעיר התחזו לנשים ועסקו כאן בזנות. לכן, חוייבו כל הזונות באותה תקופה לעמוד כאן, על הגשר, כשהן חשופות חזה...
הגשר המפתה נמצא ברובע סן פולו של ונציה. היום לא תראו כאן ציצים וייחסכו מכם המראות המשפילים של אותם "חלונות אדומים" שקיימים בעולם. אבל ההיסטוריה, כמו תמיד, חיה ונושמת בזיכרון ההיסטורי של העיר, שבה החליפו מסיבות פריצות, עם מאהבים במסיכות אנונימיות, את הציצים החשופים של הגשר הזה.
ביקור במקום:
https://youtu.be/la8DOD7ZFZU
הדרכה
https://youtu.be/P0hDIgkrD_I
חינם בוונציה
#על הבזיליקה עם הכיפה המפורסמת של ונציה
על גדת הגרנד קאנל, אחת התעלות המרכזיות שחוצות את העיר. שוכנת אחת הכנסיות הידועות והמפוארות בוונציה, בזיליקת סנטה מריה דלה סאלוטה (Santa Maria della Salute). כיפת הכנסייה המפוארת היא אחד הסמלים המזוהים והמוכרים ביותר של ונציה.
על הקמת הכנסיה הוחלט לאחר שבשנת 1629 פשטה בעיר מגפת הדבר השחור, שקטלה כשליש מתושבי ונציה. לאחר שתפילות המוניות לא עצרו אותה, החליטו פרנסי ונציה להקים כנסייה וכך לנסות ולעצור את המגפה.
הכנסייה שפירוש שמה בעברית הוא "בזיליקת מריה הקדושה של הישועה", נמצאת במצר יבשה צר, שבין התעלה הגדולה לתעלת ג'ודקה שמול כיכר סן מרקו. מיקום הכנסייה, המכונה כאן פשוט "סאלוטה" (Salute), נבחר מבין שמונה אפשרויות שונות ונקבע אל מול כיכר סן מרקו, מה שהקל על בניית גשר הסירות.
הכנסייה נבנתה בצורה של כתר, שהאדריכל המפורסם לונגנה (Longhena) העיד שהוקדש למריה, הבתולה הקדושה, מגינת העיר ומי שכל הכנסייה היא על שמה.
וכך הושלמה בניית הכנסייה בשנת 1681, חודשים ספורים לפני פטירתו של האדריכל שתכנן אותה, באלדאסארה לונגנה.
#אדריכלות הכנסייה
בסיס הכנסייה הגדולה בנוי על גבי 100 אלף יתדות עץ שהושקעו באדמת האי. חזית מבנה הכנסייה עצמה היא מאבן ומלבני מארמורינו, המכוסות באבק שיש.
כיפת הכנסייה הרחבה ניצבת מעל האולם המתומן והיא מסמלת את הכתר של מרים הקדושה, אם ישו.
אולם הכנסייה מסמל את הרחם של מרים, כשהמוטיב הקבוע בה הוא המספר 8, על שום סמלה של מרים, שהוא הכוכב המתומן, בעל 8 הקצוות.
גם 8 עמודי האכסדרה מסמלים את הכוכב המתומן, סמלה של מרים. פנים הכנסייה המתומנת עצמו בנוי בסגנון ביזנטיני.
#בתוך הכנסייה
הבזיליקה המרשימה מכילה לא מעט יצירות אמנות יפות מאד. בין היצירות המפורסמות בכנסייה ניתן לראות את הציור של טיציאן "מרקוס הקדוש, עם הקדושים קוסמאמס, דאמיאן, סבסטיאן ורוש". שימו לב גם ליצירה "חתונה בקנה" שצייר טינטורטו. האמן אף שילב את עצמו בציור, כאחד מאורחי החתונה.
מעניינים בבזיליקה גם ציורי התקרה שבהם נושאים תנ"כיים כמו "קין והבל" , "דוד וגוליית", "עקדת יצחק" ונושאי הבשורה הנוצריים.
שימו לב גם למזבח הראשי בסגנון הבארוק, של הכנסייה, המתכנן שלו הוא האמן לונגנה. במרכז המזבח הוצב בסביבות המאה ה-12 איקונין מצוייר בסגנון ביזנטי, שבו נראים ישו ומרים.
ליד המזבח קבוצת פסלים שמזכירה את אחת התקופות האיומות בתולדות העיר ואירופה כולה. תראו בה את תושבי ונציה הכורעים בפני הבתולה והילד ומתפללים שהמגיפה תגורש מהעיר. המגפה הזו, אגב, מוצגת כאן כאישה זקנה המסולקת מהמקום, בידי מלכת השמים. הפסל הזה, מעשה ידיו מ-1670 של הפסל הפלמי ז'וזה דה קורטה (Josse de Corte), פוסל בסגנון הבארוק.
לא רחוק משם, בחלק האחורי של הכנסייה, נמצא גם חדר האוצרות ועוד מזבח מפואר.
#טיפים
הכניסה חופשית.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Ccz3HZZuIE0
ועוד מבט:
https://youtu.be/PzHFxzmS1gU
ופנים הבזיליקה:
https://youtu.be/YSzH06TrqlY
על גדת הגרנד קאנל, אחת התעלות המרכזיות שחוצות את העיר. שוכנת אחת הכנסיות הידועות והמפוארות בוונציה, בזיליקת סנטה מריה דלה סאלוטה (Santa Maria della Salute). כיפת הכנסייה המפוארת היא אחד הסמלים המזוהים והמוכרים ביותר של ונציה.
על הקמת הכנסיה הוחלט לאחר שבשנת 1629 פשטה בעיר מגפת הדבר השחור, שקטלה כשליש מתושבי ונציה. לאחר שתפילות המוניות לא עצרו אותה, החליטו פרנסי ונציה להקים כנסייה וכך לנסות ולעצור את המגפה.
הכנסייה שפירוש שמה בעברית הוא "בזיליקת מריה הקדושה של הישועה", נמצאת במצר יבשה צר, שבין התעלה הגדולה לתעלת ג'ודקה שמול כיכר סן מרקו. מיקום הכנסייה, המכונה כאן פשוט "סאלוטה" (Salute), נבחר מבין שמונה אפשרויות שונות ונקבע אל מול כיכר סן מרקו, מה שהקל על בניית גשר הסירות.
הכנסייה נבנתה בצורה של כתר, שהאדריכל המפורסם לונגנה (Longhena) העיד שהוקדש למריה, הבתולה הקדושה, מגינת העיר ומי שכל הכנסייה היא על שמה.
וכך הושלמה בניית הכנסייה בשנת 1681, חודשים ספורים לפני פטירתו של האדריכל שתכנן אותה, באלדאסארה לונגנה.
#אדריכלות הכנסייה
בסיס הכנסייה הגדולה בנוי על גבי 100 אלף יתדות עץ שהושקעו באדמת האי. חזית מבנה הכנסייה עצמה היא מאבן ומלבני מארמורינו, המכוסות באבק שיש.
כיפת הכנסייה הרחבה ניצבת מעל האולם המתומן והיא מסמלת את הכתר של מרים הקדושה, אם ישו.
אולם הכנסייה מסמל את הרחם של מרים, כשהמוטיב הקבוע בה הוא המספר 8, על שום סמלה של מרים, שהוא הכוכב המתומן, בעל 8 הקצוות.
גם 8 עמודי האכסדרה מסמלים את הכוכב המתומן, סמלה של מרים. פנים הכנסייה המתומנת עצמו בנוי בסגנון ביזנטיני.
#בתוך הכנסייה
הבזיליקה המרשימה מכילה לא מעט יצירות אמנות יפות מאד. בין היצירות המפורסמות בכנסייה ניתן לראות את הציור של טיציאן "מרקוס הקדוש, עם הקדושים קוסמאמס, דאמיאן, סבסטיאן ורוש". שימו לב גם ליצירה "חתונה בקנה" שצייר טינטורטו. האמן אף שילב את עצמו בציור, כאחד מאורחי החתונה.
מעניינים בבזיליקה גם ציורי התקרה שבהם נושאים תנ"כיים כמו "קין והבל" , "דוד וגוליית", "עקדת יצחק" ונושאי הבשורה הנוצריים.
שימו לב גם למזבח הראשי בסגנון הבארוק, של הכנסייה, המתכנן שלו הוא האמן לונגנה. במרכז המזבח הוצב בסביבות המאה ה-12 איקונין מצוייר בסגנון ביזנטי, שבו נראים ישו ומרים.
ליד המזבח קבוצת פסלים שמזכירה את אחת התקופות האיומות בתולדות העיר ואירופה כולה. תראו בה את תושבי ונציה הכורעים בפני הבתולה והילד ומתפללים שהמגיפה תגורש מהעיר. המגפה הזו, אגב, מוצגת כאן כאישה זקנה המסולקת מהמקום, בידי מלכת השמים. הפסל הזה, מעשה ידיו מ-1670 של הפסל הפלמי ז'וזה דה קורטה (Josse de Corte), פוסל בסגנון הבארוק.
לא רחוק משם, בחלק האחורי של הכנסייה, נמצא גם חדר האוצרות ועוד מזבח מפואר.
#טיפים
הכניסה חופשית.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Ccz3HZZuIE0
ועוד מבט:
https://youtu.be/PzHFxzmS1gU
ופנים הבזיליקה:
https://youtu.be/YSzH06TrqlY
#על מוזיאון כלי הנגינה של ונציה
האם חשבתם על מסע בזמן בוונציה דרך המוסיקה הקלאסית?
שמותיהם של מוסיקאים רבים קשורים בעיר ונציה. המפורסם מהם הוא ללא ספק אנטוניו ויואלדי, הכנר יליד ונציה, שלימד בה והלחין את המוסיקה שלו. "ארבע העונות", יצירתו הגדולה והעל-זמנית, מלמדת עליו ובאופן מסוים גם על כור מחצבתו.
מוזיאון המוסיקה (il Museo della Musica) של ונציה הוא מוזיאון שמציג את ייצור כלי הנגינה הנודעים של איטליה ודוגמאות של כלי הנגינה שנולדו כאן. כאן מוצגים, בין השאר, גם כלי הנגינה של ויואלדי הגדול.
ובכלל, מאז ומתמיד הייתה המוסיקה מרכזית בעיר ונציה. בין המאה ה-16 והמאה ה-18, במהלך שנות השיא ותור הזהב של ונציה, הייתה העיר מרכז מוסיקלי משמעותי בצפון איטליה, במקביל לשיא שאליו הגיעה עיר איטלקית אחרת באותה תקופה, עיר שבה נבנו כלי הקשת הטובים בכל הזמנים, העיר קרמונה. באותה תקופה קמו בה בתי מלאכה של אמנים מעולים, לייצור של כלי נגינה.
חשוב לציין שגם מבנה המוזיאון הוא יפה ומרשים מאד, במיוחד מבפנים. אדריכלות של מוזיאונים, אתם יודעים, היא לא פעם הרבה יותר מאשר סתם מראה יפה של בניין. כך או כך, המוזיאון ממוקם בכנסיית סאן מאוריציו (Chiesa San Maurizio). הכניסה למוזיאון היא ללא תשלום.
#טיפים
הכניסה למוזיאון חופשית.
המוזיאון ממוקם בתוך כנסיית סאן מאוריציו (Chiesa San Maurizio) שבעיר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/ZDuww5ahP78
ושיטוט קצר במוזיאון היפה:
https://youtu.be/S_tKgbHvLzQ
האם חשבתם על מסע בזמן בוונציה דרך המוסיקה הקלאסית?
שמותיהם של מוסיקאים רבים קשורים בעיר ונציה. המפורסם מהם הוא ללא ספק אנטוניו ויואלדי, הכנר יליד ונציה, שלימד בה והלחין את המוסיקה שלו. "ארבע העונות", יצירתו הגדולה והעל-זמנית, מלמדת עליו ובאופן מסוים גם על כור מחצבתו.
מוזיאון המוסיקה (il Museo della Musica) של ונציה הוא מוזיאון שמציג את ייצור כלי הנגינה הנודעים של איטליה ודוגמאות של כלי הנגינה שנולדו כאן. כאן מוצגים, בין השאר, גם כלי הנגינה של ויואלדי הגדול.
ובכלל, מאז ומתמיד הייתה המוסיקה מרכזית בעיר ונציה. בין המאה ה-16 והמאה ה-18, במהלך שנות השיא ותור הזהב של ונציה, הייתה העיר מרכז מוסיקלי משמעותי בצפון איטליה, במקביל לשיא שאליו הגיעה עיר איטלקית אחרת באותה תקופה, עיר שבה נבנו כלי הקשת הטובים בכל הזמנים, העיר קרמונה. באותה תקופה קמו בה בתי מלאכה של אמנים מעולים, לייצור של כלי נגינה.
חשוב לציין שגם מבנה המוזיאון הוא יפה ומרשים מאד, במיוחד מבפנים. אדריכלות של מוזיאונים, אתם יודעים, היא לא פעם הרבה יותר מאשר סתם מראה יפה של בניין. כך או כך, המוזיאון ממוקם בכנסיית סאן מאוריציו (Chiesa San Maurizio). הכניסה למוזיאון היא ללא תשלום.
#טיפים
הכניסה למוזיאון חופשית.
המוזיאון ממוקם בתוך כנסיית סאן מאוריציו (Chiesa San Maurizio) שבעיר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/ZDuww5ahP78
ושיטוט קצר במוזיאון היפה:
https://youtu.be/S_tKgbHvLzQ
#על הגטו היהודי של ונציה
תופתעו ודאי לגלות שהבתים הכי גבוהים בוונציה נמצאים בגטו היהודי של העיר. הסיבה היא היסטורית. הגטו (Ghetto) הזה, שהיה, אגב, הגטו הראשון בהיסטוריה, היה מוגבל וקבוע בשטחו. היהודים לא הורשו לגור מחוץ לגטו ולכן, במהלך הדורות, עם התרבות בני הקהילה היהודית ומשנדרשו היהודים ליותר דירות, נמצא הפתרון. הוא היה, ודאי כבר הבנתם, בנייה לגובה - בנייני קומות, גבוהים ביחס לבנייני שאר השכונות של ונציה.
בקומות העליונות של הבתים הגבוהים ממוקמים לא מעט מבתי הכנסת שבגטו. במאה ה-16 נאסר על היהודים לבנות בתי כנסת שייראו מבחוץ כבתי תפילה יהודיים. במקביל, היה איסור דתי למקם דירות מעל בתי הכנסת.
גם כאן נמצא הפתרון בגובה. היהודים הקדישו את הקומות העליונות של הבניינים בגטו לבתי הכנסת הללו. לכן בתי הכנסת האשכנזיים, שהם בעיקר היו אלה שנבנו באותה העת, מוקמו בקומה העליונה של בתי המגורים בגטו.
בכיכר הרחבה שבמרכז הגטו תוכלו לראות על באר המים תבליט של אריה, סמלו של שבט יהודה העברי. במקום ניתן לראות גם לוח זיכרון ליהודי ונציה שנספו בשואה.
המלה "גטו" באה מג'טו שפירושה באיטלקית "בית יציקה". הסיבה היא שהגטו הוכרז בשכונה שבה נהגו לעבוד לפני כן חרשי הברזל של העיר.
למבקרים בעיר נותן אזור הגטו העתיק בימינו הצצה אל החיים של תושבי ונציה הטיפוסיים, בני המעמד הבינוני ומי שלא החזיקו בארמונות הגדולים והמפוארים שניתן לראות על גדות התעלה.
#תולדות הגטו היהודי בוונציה
הגטו היהודי (Ghetto Ebraico) היה הגטו הראשון בהיסטוריה. הוא נולד בעיר האיטלקית ונציה. זה היה במאה ה-16, כשאנשי ונציה רצו לסגור את היהודים ולא לאפשר להם תנועה חופשית. במסגרת האנטישמיות הנוצרית הפשוטה, לא הורשו היהודים לצאת בלילה מהגטו. אם רצו לצאת ממנו ביום, הם הוכרחו לצאת מהגטו עם סימן זיהוי שהם יהודים.
השכונה שנבחרה להפוך לגטו יהודי הייתה לפי ההיסטוריונים קודם לכן שכונה של חרשי מתכת ולכן נטלו את השם מהמילה ג'טו, "בית יציקה" באיטלקית. סברה אחרת גורסת שלצד השכונה פעל בעבר בית יציקה גדול שכזה ומכאן השם.
הרעיון האנטישמי של הקמת הגטו היה לבודד את היהודים מהאוכלוסייה הנוצרית של ונציה. בבסיסו עמדו הרצון ליצור הפרדה בין האוכלוסיות, כדי שנוכחות היהודים בעיר לא "תטמא" את האוכלוסייה הנוצרית. עד כדי כך הקפידו על כך, עד שנאסר אפילו על בתי הכנסת להיראות לעין כל. היהודים נאלצו להעלות את בתי הכנסת שלהם אל הקומות העליונות בבניינים.
רק בשנת 1866 זכו היהודים בעיר ונציה לשוויון זכויות. אבל מאז אותו גטו ראשון בעיר ונציה, הפך המושג נפוץ והוכרזו גטאות רבים באירופה, כולל הגטאות האיומים של תקופת השואה. כיום נוהגים גזענים בעולם כולו לכנות כך שכונות שונות של מיעוטים, גם כאלה שאינם של יהודים דווקא. יש גטאות של שחורים, של מהגרים ועוד.
גם היום נחשב אזור הגטו למרכז של יהודי ונציה. זאת למרות העובדה שרובם מתגוררים כיום באזורים אחרים של ונציה. יש כאן עדיין בתי כנסת, מתוכם שניים שעדיין פועלים, בית ספר יהודי וגן ילדים, בית אבות יהודי ומוסדות חינוך יהודיים.
מבט מקרוב על מרכז הגטו:
https://youtu.be/zPBXt30g448
טיול לילי בגטו של ונציה:
https://youtu.be/WpwZ3dm0r4M
תופתעו ודאי לגלות שהבתים הכי גבוהים בוונציה נמצאים בגטו היהודי של העיר. הסיבה היא היסטורית. הגטו (Ghetto) הזה, שהיה, אגב, הגטו הראשון בהיסטוריה, היה מוגבל וקבוע בשטחו. היהודים לא הורשו לגור מחוץ לגטו ולכן, במהלך הדורות, עם התרבות בני הקהילה היהודית ומשנדרשו היהודים ליותר דירות, נמצא הפתרון. הוא היה, ודאי כבר הבנתם, בנייה לגובה - בנייני קומות, גבוהים ביחס לבנייני שאר השכונות של ונציה.
בקומות העליונות של הבתים הגבוהים ממוקמים לא מעט מבתי הכנסת שבגטו. במאה ה-16 נאסר על היהודים לבנות בתי כנסת שייראו מבחוץ כבתי תפילה יהודיים. במקביל, היה איסור דתי למקם דירות מעל בתי הכנסת.
גם כאן נמצא הפתרון בגובה. היהודים הקדישו את הקומות העליונות של הבניינים בגטו לבתי הכנסת הללו. לכן בתי הכנסת האשכנזיים, שהם בעיקר היו אלה שנבנו באותה העת, מוקמו בקומה העליונה של בתי המגורים בגטו.
בכיכר הרחבה שבמרכז הגטו תוכלו לראות על באר המים תבליט של אריה, סמלו של שבט יהודה העברי. במקום ניתן לראות גם לוח זיכרון ליהודי ונציה שנספו בשואה.
המלה "גטו" באה מג'טו שפירושה באיטלקית "בית יציקה". הסיבה היא שהגטו הוכרז בשכונה שבה נהגו לעבוד לפני כן חרשי הברזל של העיר.
למבקרים בעיר נותן אזור הגטו העתיק בימינו הצצה אל החיים של תושבי ונציה הטיפוסיים, בני המעמד הבינוני ומי שלא החזיקו בארמונות הגדולים והמפוארים שניתן לראות על גדות התעלה.
#תולדות הגטו היהודי בוונציה
הגטו היהודי (Ghetto Ebraico) היה הגטו הראשון בהיסטוריה. הוא נולד בעיר האיטלקית ונציה. זה היה במאה ה-16, כשאנשי ונציה רצו לסגור את היהודים ולא לאפשר להם תנועה חופשית. במסגרת האנטישמיות הנוצרית הפשוטה, לא הורשו היהודים לצאת בלילה מהגטו. אם רצו לצאת ממנו ביום, הם הוכרחו לצאת מהגטו עם סימן זיהוי שהם יהודים.
השכונה שנבחרה להפוך לגטו יהודי הייתה לפי ההיסטוריונים קודם לכן שכונה של חרשי מתכת ולכן נטלו את השם מהמילה ג'טו, "בית יציקה" באיטלקית. סברה אחרת גורסת שלצד השכונה פעל בעבר בית יציקה גדול שכזה ומכאן השם.
הרעיון האנטישמי של הקמת הגטו היה לבודד את היהודים מהאוכלוסייה הנוצרית של ונציה. בבסיסו עמדו הרצון ליצור הפרדה בין האוכלוסיות, כדי שנוכחות היהודים בעיר לא "תטמא" את האוכלוסייה הנוצרית. עד כדי כך הקפידו על כך, עד שנאסר אפילו על בתי הכנסת להיראות לעין כל. היהודים נאלצו להעלות את בתי הכנסת שלהם אל הקומות העליונות בבניינים.
רק בשנת 1866 זכו היהודים בעיר ונציה לשוויון זכויות. אבל מאז אותו גטו ראשון בעיר ונציה, הפך המושג נפוץ והוכרזו גטאות רבים באירופה, כולל הגטאות האיומים של תקופת השואה. כיום נוהגים גזענים בעולם כולו לכנות כך שכונות שונות של מיעוטים, גם כאלה שאינם של יהודים דווקא. יש גטאות של שחורים, של מהגרים ועוד.
גם היום נחשב אזור הגטו למרכז של יהודי ונציה. זאת למרות העובדה שרובם מתגוררים כיום באזורים אחרים של ונציה. יש כאן עדיין בתי כנסת, מתוכם שניים שעדיין פועלים, בית ספר יהודי וגן ילדים, בית אבות יהודי ומוסדות חינוך יהודיים.
מבט מקרוב על מרכז הגטו:
https://youtu.be/zPBXt30g448
טיול לילי בגטו של ונציה:
https://youtu.be/WpwZ3dm0r4M
#על הגשר שהיה מוקד המסחר של ונציה העתיקה
גשר הריאלטו (Ponte di Rialto) הוא ללא ספק אחד האתרים התיירותיים הפופולאריים והמוכרים ביותר של ונציה. בעבר הוא היה הגשר היחיד מעל ה"גרנד קנאל", התעלה הגדולה והמרכזית של העיר ובימינו הוא סוג של סמל אייקוני לעיר. אם גשר הריאלטו הראשון נבנה מעץ, בשנת 1170, הגשר הנוכחי בנוי אבן והוא נבנה בסוף המאה ה-16.
אז התפתח עליו ובסביבתו מרכז המסחר העיקרי של ונציה. כאן סחרו אז בכל הסחורות שהובאו לוונציה מכל רחבי האימפריה שלה. הביאו אז לכאן סחורות אקזוטיות מארצות רחוקות. מסחורות כמו תה וקפה ועד לבדי משי ותבלינים - הכל הגיע מרחוק והעשיר את המטבח הוונציאני של פעם.
היום פעילים לא רחוק מהגשר שוק הירקות ושוק הדגים של העיר, שני השווקים הפתוחים של ונציה, בעוד גשר ריאלטו עצמו הוא מהאתרים התיירותיים ביותר של ונציה. במרכזו יש היום חנויות יוקרה שמוכרות סחורה שאינה שווה לכל נפש - תכשיטי יוקרה, יהלומים ואבני חן, כמו גם מזכרות וכלי זכוכית מ"אי הזכוכית", הוא האי מוראנו הסמוך.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/61f5eRQ4AqM
ובסביבות הגשר:
https://youtu.be/EOr4PhwL51Q
כך היו החיים בגשר ובאזור בעבר:
https://youtu.be/oxvHg-Pthog
גשר הריאלטו (Ponte di Rialto) הוא ללא ספק אחד האתרים התיירותיים הפופולאריים והמוכרים ביותר של ונציה. בעבר הוא היה הגשר היחיד מעל ה"גרנד קנאל", התעלה הגדולה והמרכזית של העיר ובימינו הוא סוג של סמל אייקוני לעיר. אם גשר הריאלטו הראשון נבנה מעץ, בשנת 1170, הגשר הנוכחי בנוי אבן והוא נבנה בסוף המאה ה-16.
אז התפתח עליו ובסביבתו מרכז המסחר העיקרי של ונציה. כאן סחרו אז בכל הסחורות שהובאו לוונציה מכל רחבי האימפריה שלה. הביאו אז לכאן סחורות אקזוטיות מארצות רחוקות. מסחורות כמו תה וקפה ועד לבדי משי ותבלינים - הכל הגיע מרחוק והעשיר את המטבח הוונציאני של פעם.
היום פעילים לא רחוק מהגשר שוק הירקות ושוק הדגים של העיר, שני השווקים הפתוחים של ונציה, בעוד גשר ריאלטו עצמו הוא מהאתרים התיירותיים ביותר של ונציה. במרכזו יש היום חנויות יוקרה שמוכרות סחורה שאינה שווה לכל נפש - תכשיטי יוקרה, יהלומים ואבני חן, כמו גם מזכרות וכלי זכוכית מ"אי הזכוכית", הוא האי מוראנו הסמוך.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/61f5eRQ4AqM
ובסביבות הגשר:
https://youtu.be/EOr4PhwL51Q
כך היו החיים בגשר ובאזור בעבר:
https://youtu.be/oxvHg-Pthog
#על המספנה של ונציה שהפכה מוקד לאמנות מודרנית ופורצת דרך
הארסנאלה של ונציה (Arsenale di Venezia), או פשוט הארסנאלה, היא המספנה העתיקה שברובע קסטלו של ונציה ובהמשך האזור המרכזי של ייצור הנשק עבור רפובליקת ונציה.
אבל המקום הזה, שכה הרשים את דנטה אליגיירי, עד שהוא התייחס אליו בתיאור הגיהנום בספר המונומנטלי של "הקומדיה האלוהית", הוא הרבה יותר מסתם מספנה.
המספנה הזו הפכה לאחד המקומות החשובים בעולם, לייצור של ספינות קרב וספינות סוחר. עם הזמן היא הפכה לייצור של נשק מתקדם, כמו בומבארדים ותותחים קלים ומתניידים. הצירוף של ספינות מעולות ונשק יעיל וחדשני הפך אז את ונציה לאימפריה של ממש.
בימינו נוהרים לכאן בכל שנה המוני אמנים, מומחי אמנות, מבקרים ואספנים, שכן בארסנאלה נערך אחד מהאירועים השנתיים החשובים בעולם האמנות המודרנית, הביאנלה של ונציה.
מקור השם "ארסנאלה" הוא ככל הנראה מהמילה "דאר אל סינא'א", שפירושה בשפה הערבית "מספנה". מכאן, בזכות הגודל וההשפעה של הארסנאלה הוונציאנית, תהפוך המילה "ארסנל", שבאה מ"ארסנאלה", למונח מקובל בשפות אירופיות רבות, למקומות אכסון וייצור של כלי נשק.
#היסטוריה
המספנה נולדה בסביבות המאה ה-8, כאחת המספנות של האימפריה הביזנטית. בתחילת המאה ה-12 נבנו המבנים שאתם רואים במספנה. אם הארסנאלה נולדה במטרה לבנות ספינות פרטיות, במאה ה-14 הוקמה ה"ארסנאלה החדשה" (Arsenal Nuovo) שנועדה לייצור של ספינות קרב וספינות סוחר.
באותה מאה החלו לייצר כאן גם בומבארדים, סוג מתקדם של בליסטראות. ייצור כלי הנשק יילך ויתפתח ובהמשך החלו לייצר בארסנלה גם ארטילריה. ממש כאן נולד התותח הנייד, שהומצא בידי ברטולומאו קולאוני, שהציב לראשונה תותחים קלים, על גבי עגלות.
במאה ה-16 כבר בנו כאן ספינות תותחים. בשיאה הגיעה המספנה ליותר מ-16 אלף עובדים, שמדי יום השלימו על קו הייצור המהיר שלה ספינה חדשה ומחומשת לחלוטין.
בתקופת שלטון נפוליאון בונפרטה בוונציה, נהרסה מרבית הארסנאלה. כשקמה איטליה המודרנית הפך חלק מהמתחם לבסיס חיל הים האיטלקי. בחלק אחר בארסנאלה הוקמו מרכז לשימור ושחזור של ספינות היסטוריות וחלקים אחרים שימשו למחקר. חלקים נוספים הוקדשו לאמנות ועד היום נערכת בהם הביאנלה של ונציה, מאירועי האמנות המודרנית החשובים ביותר בעולם.
מקור השם "ארסנאלה" הוא ככל הנראה מהמילה "דאר אל סינא'א", שפירושה בשפה הערבית "מספנה". מכאן, בזכות הגודל וההשפעה של הארסנאלה הוונציאנית, תהפוך המילה "ארסנל", שבאה מ"ארסנאלה", למונח מקובל בשפות אירופיות רבות, למקומות אכסון וייצור של כלי נשק.
#אדריכלות הארסנלה
שימו לב לשער הכניסה הקלאסי של הארסנאלה. הוא מכונה "פורטה מאגנה" והוקם במאה ה-15. השער תוכנן בידי יאקופו בליני ונבנה ככל הנראה על ידי אנטוניו גאמבלו.
בשלהי המאה ה-17 הוצבו בשני צידיו של השער פסלי אריות שהובאו מיוון. אחד מהם זכה לכינוי "אריה פיראוס". תוכלו לזהות אותו על ידי סימני הגרפיטי שמכסים אותו ושצוירו על ידי שכירי חרב מסקנדינביה ששמרו בעבר על הארסנאלה.
מבט מקרוב אל הארסנאלה:
https://youtu.be/HkzNPp0lOBY
והפעילות האמנותית ואפילו הספורטיבית שלה כיום:
https://youtu.be/eFttCb8pars
הביאנלה שבארסנאלה של ונציה:
https://youtu.be/kQlTuKk6rTM
הארסנאלה של ונציה (Arsenale di Venezia), או פשוט הארסנאלה, היא המספנה העתיקה שברובע קסטלו של ונציה ובהמשך האזור המרכזי של ייצור הנשק עבור רפובליקת ונציה.
אבל המקום הזה, שכה הרשים את דנטה אליגיירי, עד שהוא התייחס אליו בתיאור הגיהנום בספר המונומנטלי של "הקומדיה האלוהית", הוא הרבה יותר מסתם מספנה.
המספנה הזו הפכה לאחד המקומות החשובים בעולם, לייצור של ספינות קרב וספינות סוחר. עם הזמן היא הפכה לייצור של נשק מתקדם, כמו בומבארדים ותותחים קלים ומתניידים. הצירוף של ספינות מעולות ונשק יעיל וחדשני הפך אז את ונציה לאימפריה של ממש.
בימינו נוהרים לכאן בכל שנה המוני אמנים, מומחי אמנות, מבקרים ואספנים, שכן בארסנאלה נערך אחד מהאירועים השנתיים החשובים בעולם האמנות המודרנית, הביאנלה של ונציה.
מקור השם "ארסנאלה" הוא ככל הנראה מהמילה "דאר אל סינא'א", שפירושה בשפה הערבית "מספנה". מכאן, בזכות הגודל וההשפעה של הארסנאלה הוונציאנית, תהפוך המילה "ארסנל", שבאה מ"ארסנאלה", למונח מקובל בשפות אירופיות רבות, למקומות אכסון וייצור של כלי נשק.
#היסטוריה
המספנה נולדה בסביבות המאה ה-8, כאחת המספנות של האימפריה הביזנטית. בתחילת המאה ה-12 נבנו המבנים שאתם רואים במספנה. אם הארסנאלה נולדה במטרה לבנות ספינות פרטיות, במאה ה-14 הוקמה ה"ארסנאלה החדשה" (Arsenal Nuovo) שנועדה לייצור של ספינות קרב וספינות סוחר.
באותה מאה החלו לייצר כאן גם בומבארדים, סוג מתקדם של בליסטראות. ייצור כלי הנשק יילך ויתפתח ובהמשך החלו לייצר בארסנלה גם ארטילריה. ממש כאן נולד התותח הנייד, שהומצא בידי ברטולומאו קולאוני, שהציב לראשונה תותחים קלים, על גבי עגלות.
במאה ה-16 כבר בנו כאן ספינות תותחים. בשיאה הגיעה המספנה ליותר מ-16 אלף עובדים, שמדי יום השלימו על קו הייצור המהיר שלה ספינה חדשה ומחומשת לחלוטין.
בתקופת שלטון נפוליאון בונפרטה בוונציה, נהרסה מרבית הארסנאלה. כשקמה איטליה המודרנית הפך חלק מהמתחם לבסיס חיל הים האיטלקי. בחלק אחר בארסנאלה הוקמו מרכז לשימור ושחזור של ספינות היסטוריות וחלקים אחרים שימשו למחקר. חלקים נוספים הוקדשו לאמנות ועד היום נערכת בהם הביאנלה של ונציה, מאירועי האמנות המודרנית החשובים ביותר בעולם.
מקור השם "ארסנאלה" הוא ככל הנראה מהמילה "דאר אל סינא'א", שפירושה בשפה הערבית "מספנה". מכאן, בזכות הגודל וההשפעה של הארסנאלה הוונציאנית, תהפוך המילה "ארסנל", שבאה מ"ארסנאלה", למונח מקובל בשפות אירופיות רבות, למקומות אכסון וייצור של כלי נשק.
#אדריכלות הארסנלה
שימו לב לשער הכניסה הקלאסי של הארסנאלה. הוא מכונה "פורטה מאגנה" והוקם במאה ה-15. השער תוכנן בידי יאקופו בליני ונבנה ככל הנראה על ידי אנטוניו גאמבלו.
בשלהי המאה ה-17 הוצבו בשני צידיו של השער פסלי אריות שהובאו מיוון. אחד מהם זכה לכינוי "אריה פיראוס". תוכלו לזהות אותו על ידי סימני הגרפיטי שמכסים אותו ושצוירו על ידי שכירי חרב מסקנדינביה ששמרו בעבר על הארסנאלה.
מבט מקרוב אל הארסנאלה:
https://youtu.be/HkzNPp0lOBY
והפעילות האמנותית ואפילו הספורטיבית שלה כיום:
https://youtu.be/eFttCb8pars
הביאנלה שבארסנאלה של ונציה:
https://youtu.be/kQlTuKk6rTM
סן ג'ורג'יו מאג'ורה
#על הבזיליקה שעל האי הזעיר שמול כיכר סן מרקו
הבזיליקה הנאה סן ג'ורג'יו מאג'ורה (San Giorgio Maggiore) נקראת על שם גורג'יו, גאורגיוס הקדוש, שלפי האמונה נלחם בדרקון והציל נערה. הכנסייה הזו מיוחדת בכך שהיא נמצאת על אי זעיר, כשחזיתה צופה אל כיכר סן מרקו.
הנוף שנשקף מראש מגדל הפעמונים שלה ידוע כנוף פנורמי מרהיב של ונציה וסביבתה. רבים מגיעים אליה כדי לעלות אל התצפית שלמעלה וליהנות ממנה.
הבזיליקה תוכננה ונבנתה באמצע המאה ה-16, על ידי אדריכל הרנסאנס הידוע אנדראה פאלאדיו. היא נבנתה על גבי כנסייה עתיקה שהוקמה באתר בתחילת המאה ה-9. בסוף המאה שאחריה תרם הדוג'ה של ונציה, טריבונו ממו, את האי למסדר הבנדיקטיני, שייסד במקום את מנזר סן ג'ורג'ו.
בבזיליקה מוצגות יצירות אמנות מעניינות, ביניהן ציורים מאוחרים של האמן ז'אקופו טִינְטוֹרֶטוֹ (Tintoretto), כמו "הסעודה האחרונה" ו"נפילת המן". בין היצירות העיקריות שמוצגות בכנסייה נמצאות "המדונה על כס המלכות עם הקדושים" של סבסטיאנו ריצ'י ויצירות מעשה ידי ז'אקופו באזאנו ופאלמה איל ג'ובאנה.
#תולדות האי
האי סן גורג'יו מאג'ורה הוא אחד החשובים מהאיים שנמצאים בלגונה של ונציה. הוא נמצא בקרבת האי ג'ודיקה, אל מול כיכר סן מרקו. לאחר שהעיר נוסדה קיבל האי את שמה של משפחת ממו, שתרמה אותו, וכונה מאז "איסולה ממיה".
הכנסייה שהוקמה באי בשנת 829 הוקדשה לגאורגיוס הקדוש ובהתאם שונה שם האי ל"סן ג'ורג'ו מג'ורה", סן ג'ורג' הגדול. השם הזה ניתן בכדי להבדילו מהאי "סן ג'ורג' אין אלגה" שבמזרח הלגונה.
חוץ מהכנסייה שהוקמה בו, הוקם בו גם מנזר לנזירים הבנדקטיניים. בתחילת המאה ה-19, עם נפילת רפובליקת ונציה, נסגר המנזר שבאי. בשנת 1812 הוקמו באי נמל ובסיסים צבאיים. כך הפך האי לנמל פתוח לצבא הוונציאני. בהמשך השנים, במהלך המאה ה-20, הוא הפך לחלק מהמרכז לאמנויות שפתחה בו משפחת ציני (Cini Foundation), מקום הכולל תאטרון פתוח, ספריה וחללי תצוגה.
#טיפים
הכניסה חופשית. רק העליה למגדל בתשלום.
הגיעו למגדל מוקדם - כדי להימנע מהתורים הארוכים אל המגדל.
מיסת יום ראשון מומלצת - בימי ראשון, בשעה 11:00 בבוקר, ניתן לשמוע מיסה גרגוריאנית נפלאה. תוכלו להאזין בה לנזירים הבנדיקטיניים מהמנזר שבמתחם, כשהם מתפללים ושרים מזמורי כנסייה עתיקים, שנקראים "שירים גריגוריאניים".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/dZ3WySWf6Pc
הבזיליקה הנאה סן ג'ורג'יו מאג'ורה (San Giorgio Maggiore) נקראת על שם גורג'יו, גאורגיוס הקדוש, שלפי האמונה נלחם בדרקון והציל נערה. הכנסייה הזו מיוחדת בכך שהיא נמצאת על אי זעיר, כשחזיתה צופה אל כיכר סן מרקו.
הנוף שנשקף מראש מגדל הפעמונים שלה ידוע כנוף פנורמי מרהיב של ונציה וסביבתה. רבים מגיעים אליה כדי לעלות אל התצפית שלמעלה וליהנות ממנה.
הבזיליקה תוכננה ונבנתה באמצע המאה ה-16, על ידי אדריכל הרנסאנס הידוע אנדראה פאלאדיו. היא נבנתה על גבי כנסייה עתיקה שהוקמה באתר בתחילת המאה ה-9. בסוף המאה שאחריה תרם הדוג'ה של ונציה, טריבונו ממו, את האי למסדר הבנדיקטיני, שייסד במקום את מנזר סן ג'ורג'ו.
בבזיליקה מוצגות יצירות אמנות מעניינות, ביניהן ציורים מאוחרים של האמן ז'אקופו טִינְטוֹרֶטוֹ (Tintoretto), כמו "הסעודה האחרונה" ו"נפילת המן". בין היצירות העיקריות שמוצגות בכנסייה נמצאות "המדונה על כס המלכות עם הקדושים" של סבסטיאנו ריצ'י ויצירות מעשה ידי ז'אקופו באזאנו ופאלמה איל ג'ובאנה.
#תולדות האי
האי סן גורג'יו מאג'ורה הוא אחד החשובים מהאיים שנמצאים בלגונה של ונציה. הוא נמצא בקרבת האי ג'ודיקה, אל מול כיכר סן מרקו. לאחר שהעיר נוסדה קיבל האי את שמה של משפחת ממו, שתרמה אותו, וכונה מאז "איסולה ממיה".
הכנסייה שהוקמה באי בשנת 829 הוקדשה לגאורגיוס הקדוש ובהתאם שונה שם האי ל"סן ג'ורג'ו מג'ורה", סן ג'ורג' הגדול. השם הזה ניתן בכדי להבדילו מהאי "סן ג'ורג' אין אלגה" שבמזרח הלגונה.
חוץ מהכנסייה שהוקמה בו, הוקם בו גם מנזר לנזירים הבנדקטיניים. בתחילת המאה ה-19, עם נפילת רפובליקת ונציה, נסגר המנזר שבאי. בשנת 1812 הוקמו באי נמל ובסיסים צבאיים. כך הפך האי לנמל פתוח לצבא הוונציאני. בהמשך השנים, במהלך המאה ה-20, הוא הפך לחלק מהמרכז לאמנויות שפתחה בו משפחת ציני (Cini Foundation), מקום הכולל תאטרון פתוח, ספריה וחללי תצוגה.
#טיפים
הכניסה חופשית. רק העליה למגדל בתשלום.
הגיעו למגדל מוקדם - כדי להימנע מהתורים הארוכים אל המגדל.
מיסת יום ראשון מומלצת - בימי ראשון, בשעה 11:00 בבוקר, ניתן לשמוע מיסה גרגוריאנית נפלאה. תוכלו להאזין בה לנזירים הבנדיקטיניים מהמנזר שבמתחם, כשהם מתפללים ושרים מזמורי כנסייה עתיקים, שנקראים "שירים גריגוריאניים".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/dZ3WySWf6Pc
בזיליקת סן מרקו
#על הבזיליקה המרכזית של ונציה
בזיליקת סן מרקו (Basilica di San Marco) היא מהכנסיות המרהיבות באיטליה ואחת הכנסיות הביזנטיות החשובות והיפות בעולם.
הקתדרלה המרשימה נבנתה במאה ה-9. בשנת 976 הבזיליקה נשרפה כמעט לחלוטין ובשנת 1094 הסתיימה בנייתה מחדש. עד 1807 שימשה הבזיליקה כקפלה של ארמון הדוג'ה שלידו היא עומדת ובשנה זו היא שינתה את ייעודה והפכה לקתדרלה של ונציה כולה.
בזיליקת סן מרקו היא מהדוגמאות החשובות בעולם לאדריכלות ביזנטית. בזכות תקרתה המצופה פסיפסים מוזהבים היא קיבלה את הכינוי "בזיליקת הזהב". בכנסיה קבורים שרידיו של פטרון העיר ונציה, מרקו הקדוש, שגופתו הובאה ממצרים לוונציה בשנת 828.
#טיפים
בשל התור הארוך בכניסה לבזיליקה בעונת הקיץ, הזמינו מראש כרטיסים באתר האינטרנט של הבזיליקה.
הכניסה לבזיליקה בלבד חופשית.
השתדלו שלא להגיע בשעות העומס.
אין לצלם בתוך הבזיליקה.
הגיעו בלבוש צנוע.
אין להכניס תיקים.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/IVG9iRzW8A4
חתונה בבזיליקה:
https://youtu.be/_tVb-XNaQYI
ועוד מבט מבפנים:
https://youtu.be/xiAmQY35M6k
בזיליקת סן מרקו (Basilica di San Marco) היא מהכנסיות המרהיבות באיטליה ואחת הכנסיות הביזנטיות החשובות והיפות בעולם.
הקתדרלה המרשימה נבנתה במאה ה-9. בשנת 976 הבזיליקה נשרפה כמעט לחלוטין ובשנת 1094 הסתיימה בנייתה מחדש. עד 1807 שימשה הבזיליקה כקפלה של ארמון הדוג'ה שלידו היא עומדת ובשנה זו היא שינתה את ייעודה והפכה לקתדרלה של ונציה כולה.
בזיליקת סן מרקו היא מהדוגמאות החשובות בעולם לאדריכלות ביזנטית. בזכות תקרתה המצופה פסיפסים מוזהבים היא קיבלה את הכינוי "בזיליקת הזהב". בכנסיה קבורים שרידיו של פטרון העיר ונציה, מרקו הקדוש, שגופתו הובאה ממצרים לוונציה בשנת 828.
#טיפים
בשל התור הארוך בכניסה לבזיליקה בעונת הקיץ, הזמינו מראש כרטיסים באתר האינטרנט של הבזיליקה.
הכניסה לבזיליקה בלבד חופשית.
השתדלו שלא להגיע בשעות העומס.
אין לצלם בתוך הבזיליקה.
הגיעו בלבוש צנוע.
אין להכניס תיקים.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/IVG9iRzW8A4
חתונה בבזיליקה:
https://youtu.be/_tVb-XNaQYI
ועוד מבט מבפנים:
https://youtu.be/xiAmQY35M6k
בזיליקת סנטה מריה ודונטו
#על הבזיליקה של האי מוראנו
הבזיליקה של סנטה מריה ודונטו (Basilica dei Santi Maria e Donato) שנמצאת באי מראנו, היא בזיליקה עתיקה ויפה מאד, ששומרת על אופייה הימי-ביניימי.
הכנסייה שנבנתה במאה ה-12 ויכולה להיחשב כאחד מפלאי האמנות הרומנסקית, עדיין שומרת על הצביון המיוחד של הבזיליקות הקתוליות מאותה תקופה.
גם אם לעומת הכנסיות בוונציה היא קצת מחווירה, יש לה כיפת זהב מרהיבה וקשתות נהדרות התומכות במבנה המרשים שלה.
ליד הכנסייה ניצב מגדל פעמונים גבוה ומרשים מאד.
פנים הבזיליקה, הבנוייה בהידור רב, מורכב משלושה אולמות, המופרדים ביניהם בעמודי שיש ונתמכים בקשתות עתיקות. שימו לב לרצפות היפהפיות של אולמות הבזיליקה, שעליהן מסומן נתיב החניכה הנוצרי.
בבזיליקה, שנותרה פחות או יותר כמו שהייתה בימי הביניים, ניתן לראות גם פסיפסי אבן מרשימים, מהמאה ה-12. הפסיפסים מכילים ציטוטים מהתנ"ך וציורים של נושאים שונים מהנצרות ומעולם החי והצומח.
בבזיליקה נשמרו שרידיו של סנט דונאטו, הקדוש מהעיר ארצו. מאחורי המזבח שמורות מה שאמורות להיות, לפי האמונה, עצמותיו הגדולות של הדרקון שנוצח בידי הקדוש.
חפשו גם את צלב הזכוכית המרהיב שבכנסייה, פריט שדומה שהוא צפוי באימפריית זכוכית כמו האי מוראנו. שימו לב גם לאפסיס היפה, הגומחה שבה ניצבת המדונה המתפללת.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/35WcW1ISdss
הבזיליקה של סנטה מריה ודונטו (Basilica dei Santi Maria e Donato) שנמצאת באי מראנו, היא בזיליקה עתיקה ויפה מאד, ששומרת על אופייה הימי-ביניימי.
הכנסייה שנבנתה במאה ה-12 ויכולה להיחשב כאחד מפלאי האמנות הרומנסקית, עדיין שומרת על הצביון המיוחד של הבזיליקות הקתוליות מאותה תקופה.
גם אם לעומת הכנסיות בוונציה היא קצת מחווירה, יש לה כיפת זהב מרהיבה וקשתות נהדרות התומכות במבנה המרשים שלה.
ליד הכנסייה ניצב מגדל פעמונים גבוה ומרשים מאד.
פנים הבזיליקה, הבנוייה בהידור רב, מורכב משלושה אולמות, המופרדים ביניהם בעמודי שיש ונתמכים בקשתות עתיקות. שימו לב לרצפות היפהפיות של אולמות הבזיליקה, שעליהן מסומן נתיב החניכה הנוצרי.
בבזיליקה, שנותרה פחות או יותר כמו שהייתה בימי הביניים, ניתן לראות גם פסיפסי אבן מרשימים, מהמאה ה-12. הפסיפסים מכילים ציטוטים מהתנ"ך וציורים של נושאים שונים מהנצרות ומעולם החי והצומח.
בבזיליקה נשמרו שרידיו של סנט דונאטו, הקדוש מהעיר ארצו. מאחורי המזבח שמורות מה שאמורות להיות, לפי האמונה, עצמותיו הגדולות של הדרקון שנוצח בידי הקדוש.
חפשו גם את צלב הזכוכית המרהיב שבכנסייה, פריט שדומה שהוא צפוי באימפריית זכוכית כמו האי מוראנו. שימו לב גם לאפסיס היפה, הגומחה שבה ניצבת המדונה המתפללת.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/35WcW1ISdss
כיכר סן מרקו
#על הכיכר הכי חשובה של ונציה
על כיכר סן מרקו (Piazza San Marco) אמר נפוליאון פעם שהכיכר הזו היא "הטרקלין, חדר האורחים של אירופה" והוא צדק. לכאן מגיעים כולם בעיר ומכאן יוצאים לכל אתרי העיר הנהדרת הזו.
פיאצה סן מרקו היא הכיכר המרכזית של העיר היפה הזו, היחידה שנושאת את השם "פיאצה" (Piazza), כלומר "כיכר", לעומת הכיכרות האחרות כאן, שנקראות בשם המשני "קאמפו" (Campo).
מדובר ללא ספק ביהלום שבכתר הוונציאני, כיכר של יופי, ארמונות, הקתדרלה המרכזית של העיר והגבוהים שבמגדליה, בתי הקפה הפופולאריים והאנשים היפים שמסתובבים בעיר.
בכיכר הזו נמצאים ארמון הדוג'ה השולט בעיר, הבזיליקה שלה, בזיליקת סן מרקו, עם מגדל השעון ומגדל הפעמונים שלה שנחשב עד ימינו למבנה הגבוה ביותר בעיר.
עבור התיירים המבקרים בוונציה נחשבת פיאצה סן מרקו כאתר החובה העיקרי בעיר. בעבר היא זוהתה עם היונים הרבות המעופפות מעליה, יונים שכיום אסור להאכיל, בשל הנזק שהן מסבות לפסלים העתיקים שבכיכר ולמבנים שבו.
בכל ערב בעונת התיירות, מנגנות בכיכר תזמורות, לטובת המבלים בכיכר ובבתי הקפה המפורסמים שבה.
#טיפים
בזיליקת סן מרקו שבכיכר מומלצת ולא עולה כסף. כדאי להגיע אליה מוקדם.
מבט מקרוב על הכיכר המפורסמת:
https://youtu.be/jTLVs5b_ASA
אז והיום:
https://youtu.be/Vfg6StAAkF8
מהאוויר:
https://youtu.be/h0VeysWCqlE
והנה פלאש מוב בכיכר:
https://youtu.be/NTWLM0ef1Cw
על כיכר סן מרקו (Piazza San Marco) אמר נפוליאון פעם שהכיכר הזו היא "הטרקלין, חדר האורחים של אירופה" והוא צדק. לכאן מגיעים כולם בעיר ומכאן יוצאים לכל אתרי העיר הנהדרת הזו.
פיאצה סן מרקו היא הכיכר המרכזית של העיר היפה הזו, היחידה שנושאת את השם "פיאצה" (Piazza), כלומר "כיכר", לעומת הכיכרות האחרות כאן, שנקראות בשם המשני "קאמפו" (Campo).
מדובר ללא ספק ביהלום שבכתר הוונציאני, כיכר של יופי, ארמונות, הקתדרלה המרכזית של העיר והגבוהים שבמגדליה, בתי הקפה הפופולאריים והאנשים היפים שמסתובבים בעיר.
בכיכר הזו נמצאים ארמון הדוג'ה השולט בעיר, הבזיליקה שלה, בזיליקת סן מרקו, עם מגדל השעון ומגדל הפעמונים שלה שנחשב עד ימינו למבנה הגבוה ביותר בעיר.
עבור התיירים המבקרים בוונציה נחשבת פיאצה סן מרקו כאתר החובה העיקרי בעיר. בעבר היא זוהתה עם היונים הרבות המעופפות מעליה, יונים שכיום אסור להאכיל, בשל הנזק שהן מסבות לפסלים העתיקים שבכיכר ולמבנים שבו.
בכל ערב בעונת התיירות, מנגנות בכיכר תזמורות, לטובת המבלים בכיכר ובבתי הקפה המפורסמים שבה.
#טיפים
בזיליקת סן מרקו שבכיכר מומלצת ולא עולה כסף. כדאי להגיע אליה מוקדם.
מבט מקרוב על הכיכר המפורסמת:
https://youtu.be/jTLVs5b_ASA
אז והיום:
https://youtu.be/Vfg6StAAkF8
מהאוויר:
https://youtu.be/h0VeysWCqlE
והנה פלאש מוב בכיכר:
https://youtu.be/NTWLM0ef1Cw
אמני המסכות
#על חנות המסכות הגדולה של ונציה
בחנות המסכות "איל קנובאצ'יו" (Il Canovaccio) תוכלו לראות מסכות ונציאניות מיוחדות ומצוינות, ברוח המסכות של המסקרארי (mascareri), יצרני המסכות הקלאסיות של ונציה. בעלי החנות גם מייצרים את המסכות ובין השאר סופקו מכאן המסיכות לסרט הידוע "עיניים עצומות לרווחה". יש אחרים, כמו המתחרה טרג'יקומיקה ו"מונדו נובו" שעבר למוזיאון.
מסורת התחפושות והמסכות היא פופולארית מאד, עוד מתחילת האלף הקודם. במהלך ההיסטוריה של העיר העשירה שהפכה לאימפריה אפשרו המסכות לוונציאנים לאמץ זהות אנונימית, שהוליכה לכך שבני האצולה הוונציאנית יכולים היו להפגש עם פשוטי העם באופן פרטי וסודי. עד היום, אגב, ובכדי למנוע זיהוי של מין או מעמד, נוהגים לפנות אל החוגגים בקרנבל בכינוי או בתואר של "אדון מסכה", באיטלקית "Sior Maschera".
על אף שהקרנבל של ונציה נולד כבר במאה ה-11, נראה שמנהג חבישת המסכות וההליכה בתחפושות ומסכות נאסר עד לוונציה של המאה ה-15, בשל המתירנות המינית שהוא אפשר למתחפשים. אז זה הפך ממש פופולארי ובמיוחד ב-1436, כשה"מסקררי" (mascareri), יצרני המסכות, קיבלו הכרה רשמית בגילדה שלהם.
במאה ה-17 כבר עטו מרבית הוונציאנים מסכות לצרכי הימורים, פריצות מינית וסקס פרוע, עם מסכות, כדי שלא יזהו את המשתתפים.
#על קרנבל המסכות בוונציה
פסטיבל המסכות של ונציה, קרנבל ונציה למסכות, נולד עוד בימי הביניים, בסביבות המאה ה-10 או זו שאחריה. בתקופת הרנסאנס הוא הפך לפסטיבל רשמי של העיר המפורסמת ובמהלך המאות שאחרי ימי הרנסאנס הועם זוהרו של הקרנבל. בשלב מסוים הפסיקו לחוג אותו, במיוחד לאחר שנפוליאון כבש את ונציה ב-1797 מה שנמשך עד וגם כשמוסוליני אסר על תחפושות בציבור.
רק במאה העשרים החזירו אותו האיטלקים והחל משנות ה-70 של המאה ה-20 הוא חזר להיות פסטיבל שנתי שמתרחש בכל חורף, באמצע חודש פברואר, קרנבל תחפושות מלא חיים ובידור, עמוס במופעי רחוב של קומדיה ופנטומימה, במוסיקה מתקופות הבארוק והרנסאנס, וזמרים המבצעים אריות מתוך אופרות ומקריאי שירים בכיכרות העיר.
היסטוריונים מעריכים שבזמנים העתיקים השפיע הקרנבל של ונציה על היהודים והכנסת התחפושות לחג הפורים היה מנהג שהושפע ממנו.
אמנם קרנבל המסכות בוונציה הוא פסטיבל קטן שלא מתחרה בקרנבל של ברזיל, אבל בכל זאת נוהרים אליו תיירים מכל העולם. כיום הוא מציע לא פחות משלושה שבועות של אמני מסכות, רקדנים, אמני רחוב ומוסיקאים, שמופיעים ומשמחים בשלל מסכות וכישרון, באחת הערים היפות והמיוחדות בעולם.
הנה סרטון מפסטיבל המסכות בוונציה:
http://youtu.be/Th15HMLPSio?t=15s
וגם זה:
https://youtu.be/bkrDBqHhI18
כך מייצר האמן בחנות טראג'יקומיקה את המסיכות של ונציה:
https://youtu.be/NArschk_6Rc
קרנבל המסכות בכיכר סן מרקו של המאות הקודמות:
https://youtu.be/SeLtXfsDUi4
בחנות המסכות "איל קנובאצ'יו" (Il Canovaccio) תוכלו לראות מסכות ונציאניות מיוחדות ומצוינות, ברוח המסכות של המסקרארי (mascareri), יצרני המסכות הקלאסיות של ונציה. בעלי החנות גם מייצרים את המסכות ובין השאר סופקו מכאן המסיכות לסרט הידוע "עיניים עצומות לרווחה". יש אחרים, כמו המתחרה טרג'יקומיקה ו"מונדו נובו" שעבר למוזיאון.
מסורת התחפושות והמסכות היא פופולארית מאד, עוד מתחילת האלף הקודם. במהלך ההיסטוריה של העיר העשירה שהפכה לאימפריה אפשרו המסכות לוונציאנים לאמץ זהות אנונימית, שהוליכה לכך שבני האצולה הוונציאנית יכולים היו להפגש עם פשוטי העם באופן פרטי וסודי. עד היום, אגב, ובכדי למנוע זיהוי של מין או מעמד, נוהגים לפנות אל החוגגים בקרנבל בכינוי או בתואר של "אדון מסכה", באיטלקית "Sior Maschera".
על אף שהקרנבל של ונציה נולד כבר במאה ה-11, נראה שמנהג חבישת המסכות וההליכה בתחפושות ומסכות נאסר עד לוונציה של המאה ה-15, בשל המתירנות המינית שהוא אפשר למתחפשים. אז זה הפך ממש פופולארי ובמיוחד ב-1436, כשה"מסקררי" (mascareri), יצרני המסכות, קיבלו הכרה רשמית בגילדה שלהם.
במאה ה-17 כבר עטו מרבית הוונציאנים מסכות לצרכי הימורים, פריצות מינית וסקס פרוע, עם מסכות, כדי שלא יזהו את המשתתפים.
#על קרנבל המסכות בוונציה
פסטיבל המסכות של ונציה, קרנבל ונציה למסכות, נולד עוד בימי הביניים, בסביבות המאה ה-10 או זו שאחריה. בתקופת הרנסאנס הוא הפך לפסטיבל רשמי של העיר המפורסמת ובמהלך המאות שאחרי ימי הרנסאנס הועם זוהרו של הקרנבל. בשלב מסוים הפסיקו לחוג אותו, במיוחד לאחר שנפוליאון כבש את ונציה ב-1797 מה שנמשך עד וגם כשמוסוליני אסר על תחפושות בציבור.
רק במאה העשרים החזירו אותו האיטלקים והחל משנות ה-70 של המאה ה-20 הוא חזר להיות פסטיבל שנתי שמתרחש בכל חורף, באמצע חודש פברואר, קרנבל תחפושות מלא חיים ובידור, עמוס במופעי רחוב של קומדיה ופנטומימה, במוסיקה מתקופות הבארוק והרנסאנס, וזמרים המבצעים אריות מתוך אופרות ומקריאי שירים בכיכרות העיר.
היסטוריונים מעריכים שבזמנים העתיקים השפיע הקרנבל של ונציה על היהודים והכנסת התחפושות לחג הפורים היה מנהג שהושפע ממנו.
אמנם קרנבל המסכות בוונציה הוא פסטיבל קטן שלא מתחרה בקרנבל של ברזיל, אבל בכל זאת נוהרים אליו תיירים מכל העולם. כיום הוא מציע לא פחות משלושה שבועות של אמני מסכות, רקדנים, אמני רחוב ומוסיקאים, שמופיעים ומשמחים בשלל מסכות וכישרון, באחת הערים היפות והמיוחדות בעולם.
הנה סרטון מפסטיבל המסכות בוונציה:
http://youtu.be/Th15HMLPSio?t=15s
וגם זה:
https://youtu.be/bkrDBqHhI18
כך מייצר האמן בחנות טראג'יקומיקה את המסיכות של ונציה:
https://youtu.be/NArschk_6Rc
קרנבל המסכות בכיכר סן מרקו של המאות הקודמות:
https://youtu.be/SeLtXfsDUi4
