שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיכר הקונקורד
נהר הסן
פארי פלאז'
מסעדת מקסים
שאנז אליזה
שער הניצחון
מגדל אייפל
גני טרוקדרו
גני טוילרי
#
כיכר הקונקורד היא הכיכר הגדולה והמרשימה ביותר בפריז, גודלה 84,000 מטרים רבועים. בימי המהפכה ניצבה במרכזה הגיליוטינה שערפה יותר מ-1000 ראשים, ביניהם גם אצילים ואנשים חשובים רבים.
היום עומד במרכז הכיכר אוֹבֶּלִיסְק מצרי מלוקסור. גובהו 23 מטרים ומשקלו 255 טון. בכיכר נמצאות גם שתי מזרקות יפהפיות, שעיצובן הועתק מכיכר סנט פטרוס שבוותיקן ברומא. הנושא של מזרקה אחת הוא שיט ימי ושל השניה - שיט בנהרות. בשתיהן תוכלו למצוא פסלים של אלילים מוזהבים ונימפות מים.
בארבע קצוות הכיכר ניצבים שמונה פסלים של דמויות נשיות, המסמלות את שמונת הערים החשובות של צרפת: מרסיי, בורדו, נאנט, בְּרֶסְט, רואן, ליל, שטרסבורג וליון.
בקצה הצפון מזרחי של הכיכר נמצאת שגרירות ארצות הברית (מערבית למלון "קריון"). גם את כנסיית מדלן תוכלו למצוא כאן, לצד הנהלת הפדרציה העולמית למכוניות, הקובעת את הכללים למרוצי מכוניות בעולם, ביניהם מרוץ פורמולה 1.
מרכז הכיכר מהווה נקודת תצפית נפלאה על האזור.
#מקור שמה של הכיכר
שמה של הכיכר היום הוא כיכר ההסכמה, אך עד שהשם הזה ניתן לה הכיכר עברה כמה גלגולי שמות.
השם הראשון היה "כיכר הלואי ה-15", כיוון שהיא הוקמה בימי… נכון. לואי ה-15. הוא רצה להציב במרכזה פסל שלו כשהוא רכוב על סוס. כמובן שהסיבה לכך הייתה להאדיר את שמו של המלך ורכישת כבוד.
ברגע שפרצה המהפכה הצרפתית ראו המהפכנים בכיכר את המקום המתאים להצבת גיליוטינה שנועדה לעריפת הראשים של אנשים נעלים ואצילים - מלכים כמו לואי ה-16, המלכה מרי אנטואנט וכדומה. פסלו של לואי ה-15 נופץ לרסיסים ושם הכיכר הפך ל"כיכר המהפכה".
לאחר שהסתיימה תקופת עריפת הראשים, שמה של הכיכר השתנתה שוב - הפעם ל"כיכר ההסכמה". הגיליוטינה סולקה מהמקום ובמקומה הובא האובליסק המצרי.
#על האובליסק המצרי שבלב הכיכר
היום עומד במרכז הכיכר אוֹבֶּלִיסְק לוקסור מצרי. זהו עמוד בן 3300 שנה, המתאר את ניצחונותיו של רעמסס השני. גובהו של העמוד הוא 23 מטרים.
האובליסק ניתן לצרפת במתנה על ידי המושל המצרי מוחמד עלי ולקחו חמש שנים עד שהצליחו להעביר אותו מהריסותיו של מקדש מצרי עתיק בלוּקסוּר לכיכר הקונקורד. האובליסק הועמד כראוי על כנו רק בשנת 1836, לאחר הליך מסובך ומורכב שתיאורו הונצח על בסיסו - שם מתוארים האמצעים המכניים הרבים בהם השתמשו להבאת האובליסק לכיכר, שמשקלו 255 טון.
בשנת 1998 ממשלת צרפת הוסיפה פירמידה קטנה מוזהבת בראשו כדי להשלים את החלק העליון שהיה חסר בו (כנראה שהוא נגנב עוד במצרים).
האובליסק מסמל במיתולוגיה המצרית העתיקה את אל השמש, כיוון שבגלל גובהו הוא המבנה הראשון עליו נופל אור השמש ומעיד על בוא היום.
בשנת 2000 עשה טפסן צרפתי היסטוריה בכיכר. שמו אלאן רוברט והוא טיפס באמצעות ידיו ורגליו בלבד עד לראש האובליסק.
מבט מקרוב על הכיכר:
https://www.youtube.com/watch?v=s8IDR7utNkU&t=32s
כיכר הקונקורד היא הכיכר הגדולה והמרשימה ביותר בפריז, גודלה 84,000 מטרים רבועים. בימי המהפכה ניצבה במרכזה הגיליוטינה שערפה יותר מ-1000 ראשים, ביניהם גם אצילים ואנשים חשובים רבים.
היום עומד במרכז הכיכר אוֹבֶּלִיסְק מצרי מלוקסור. גובהו 23 מטרים ומשקלו 255 טון. בכיכר נמצאות גם שתי מזרקות יפהפיות, שעיצובן הועתק מכיכר סנט פטרוס שבוותיקן ברומא. הנושא של מזרקה אחת הוא שיט ימי ושל השניה - שיט בנהרות. בשתיהן תוכלו למצוא פסלים של אלילים מוזהבים ונימפות מים.
בארבע קצוות הכיכר ניצבים שמונה פסלים של דמויות נשיות, המסמלות את שמונת הערים החשובות של צרפת: מרסיי, בורדו, נאנט, בְּרֶסְט, רואן, ליל, שטרסבורג וליון.
בקצה הצפון מזרחי של הכיכר נמצאת שגרירות ארצות הברית (מערבית למלון "קריון"). גם את כנסיית מדלן תוכלו למצוא כאן, לצד הנהלת הפדרציה העולמית למכוניות, הקובעת את הכללים למרוצי מכוניות בעולם, ביניהם מרוץ פורמולה 1.
מרכז הכיכר מהווה נקודת תצפית נפלאה על האזור.
#מקור שמה של הכיכר
שמה של הכיכר היום הוא כיכר ההסכמה, אך עד שהשם הזה ניתן לה הכיכר עברה כמה גלגולי שמות.
השם הראשון היה "כיכר הלואי ה-15", כיוון שהיא הוקמה בימי… נכון. לואי ה-15. הוא רצה להציב במרכזה פסל שלו כשהוא רכוב על סוס. כמובן שהסיבה לכך הייתה להאדיר את שמו של המלך ורכישת כבוד.
ברגע שפרצה המהפכה הצרפתית ראו המהפכנים בכיכר את המקום המתאים להצבת גיליוטינה שנועדה לעריפת הראשים של אנשים נעלים ואצילים - מלכים כמו לואי ה-16, המלכה מרי אנטואנט וכדומה. פסלו של לואי ה-15 נופץ לרסיסים ושם הכיכר הפך ל"כיכר המהפכה".
לאחר שהסתיימה תקופת עריפת הראשים, שמה של הכיכר השתנתה שוב - הפעם ל"כיכר ההסכמה". הגיליוטינה סולקה מהמקום ובמקומה הובא האובליסק המצרי.
#על האובליסק המצרי שבלב הכיכר
היום עומד במרכז הכיכר אוֹבֶּלִיסְק לוקסור מצרי. זהו עמוד בן 3300 שנה, המתאר את ניצחונותיו של רעמסס השני. גובהו של העמוד הוא 23 מטרים.
האובליסק ניתן לצרפת במתנה על ידי המושל המצרי מוחמד עלי ולקחו חמש שנים עד שהצליחו להעביר אותו מהריסותיו של מקדש מצרי עתיק בלוּקסוּר לכיכר הקונקורד. האובליסק הועמד כראוי על כנו רק בשנת 1836, לאחר הליך מסובך ומורכב שתיאורו הונצח על בסיסו - שם מתוארים האמצעים המכניים הרבים בהם השתמשו להבאת האובליסק לכיכר, שמשקלו 255 טון.
בשנת 1998 ממשלת צרפת הוסיפה פירמידה קטנה מוזהבת בראשו כדי להשלים את החלק העליון שהיה חסר בו (כנראה שהוא נגנב עוד במצרים).
האובליסק מסמל במיתולוגיה המצרית העתיקה את אל השמש, כיוון שבגלל גובהו הוא המבנה הראשון עליו נופל אור השמש ומעיד על בוא היום.
בשנת 2000 עשה טפסן צרפתי היסטוריה בכיכר. שמו אלאן רוברט והוא טיפס באמצעות ידיו ורגליו בלבד עד לראש האובליסק.
מבט מקרוב על הכיכר:
https://www.youtube.com/watch?v=s8IDR7utNkU&t=32s
#נהר הסיין
נהר הסיין שחוצה את פריז הוא מקום אידיאלי לטיול נעים שבו תוכלו לספוג את הנוף והאווירה הפריזאית. אך הנהר המיוחד הזה הוא הרבה יותר מנתיב תחבורה ואטרקציה תיירותית. הוא מחלק את העיר לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") המהווה את מרכז המסחר ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית"), שבנתה לעצמה תדמית שיקית ואינטלקטואלית. אורכו של הנהר 780 קילומטרים.
הנהר יוצא מצפון צרפת והוא מנתיבי המסחר העיקריים בו. בנוסף לפריז, הוא עובר בערים טרוֹאה, רואֶן ולה-הבר.
במהלך טיול על גדותיו ניתן לראות כמה מן האתרים החשובים בעיר, ובהם מגדל אייפל, קתדרלת נוטרדם, ארמון בורבון, מוזיאון אורסיי, מכון העולם הערבי ועוד.
את נהר הסיין מקשטים 38 גשרים, ביניהם הפונט נף. על הגשרים תוכלו לעלות ולעבור באמצעותם לגדה הנגדית. הגשר "הצעיר" והאחרון שנבנה בו הוא גשר שארל דה גול. בשעות בין הערביים והערב כדאי להגיע לאזור גשר האומנויות שליד הלובר, שמושך אמנים רבים שמגיעים לצלם את הנוף בשעה קסומה זו. נהר הסיין אמנם לא נהר רחב מאד, אולם לגשרים שעליו שמור מקום נכבד בתולדות הארכיטקטורה והבנייה הציבורית.
בתקופה שצרפת היתה פרובינציה רומאית, נהר הסן היה ידוע בשם הלטיני "סקוונה" (Sequana), כלומר "שמוצאו מנהר היון".
#"הגשר הישן" של נהר הסיין
הפון נף, הידוע בכינויו "הגשר הישן", הוא הגשר הישן ביותר בפריז. הוא הוקם בשנת 1578. יש גשרים שנבנו על יסודות של קודמים להם ושמרו על שמם, אך הפון נף עומד על תילו יותר מ-400 שנים, מה שמקנה לו את הוותק הרב ביותר מבין 38 הגשרים שעל הנהר. בשנת 1986 משך הגשר את תשומת ליבו של כריסטו, האמן הסביבתי שנודע בעיטוף חלקי נוף בבדים גדולים והוא לקח על עצמו את עטיפת את הגשר.
פון נף נבנה במטרה לפתור בעיה עתיקת יומין: עומס תנועה. כן כן, ממש כמו בכבישים. בגשרים השכנים לו - גשר החלפנים וגשר נוטרדאם, היו פקקים ועומסים של יותר מדי אנשים ונדרש לפתוח מעבר נוסף בין שתי גדות הסיין.
אל הגשר הזה הגיע המלך הנרי השלישי לאחר מסע ההלוויה של שני ילדיו הקטנים. בגלל האבל הכבד ששרר בעיר בתקופה זו, הגשר כונה במשך זמן מה "גשר הדמעות". אחר כך הוא קיבל את הכינוי "גשר השיכורים" בשל מס היין שהוטל על ספינות שהפליגו תחתיו. גם הכינוי הזה אבד במהלך הזמן ונותר השם הרשמי וחסר ההשראה - פון נף.
לאורך קשתותיו של הגשר מפוסלים פרצופים קפואים בעוויות משונות. לפי האגדה, אנשי החצר של הנרי השלישי שימשו השראה לפסלים. הגומחות, המתאימות לזוגות רומנטיקנים, שימשו בעבר למסחר ולעסקים מפוקפקים. כמו כן, בשנים הראשונות לאחר הקמתו הפך הגשר החדש למרכז זנות תוסס, בשל התפיסה של אזור הגשרים כ"אזור דמדומים". במאה ה-17 החליטה משטרת פריז לנקות את נגע הזנות מן הגשר החדש ולנקוט בפעולות משמעותיות כנגדו.
#חלוקת העיר לשניים
נהר הסיין מחלק את העיר פריז לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית").
הגדה הימנית מזוהה עם אזורים אלגנטיים ויוקרתיים כמו כיכר ונדום או פלס דה ווז'. הרחוב המפורסם ביותר בגדה הימנית הוא השאנז אליזה, אך ישנם בו עוד רחובות חשובים כמו רחוב ריבולי, רחוב דה לה פה, רחוב סנט אונורה ועוד.
האוכלוסייה שנמצאת בגדה הימנית מורכבת. מצד אחד יש בה שכונות עשירות ושופעות במערב לצד שכונות פועלים ומהגרים עממיות ועניות יותר. הגדה הזו, הימנית, היא קדחתנית, מסחרית, פונקציונאלית ובעלת צפיפות אוכלוסין גדולה. רוב החברות המובילות, הבנקים והפעילות העסקית מרוכזים כאן.
הגדה השמאלית מזוהה כבוהמיינית וסטודנטיאלית יותר. היא שקטה, ירוקה והיסטורית יותר. הרובע הבולט בה הוא הרובע הלטיני.
הרחובות העיקריים בגדה השמאלית הם שדרות סן ז'רמן ושדרות סן מישל. אך מעבר להבדל הגיאוגרפי בינה לבין הגדה הימנית, הכינוי מתייחס למאפיינים תרבותיים וחברתיים באוכלוסייה עצמה. כמו כן, מרוכזים בגדה השמאלית מרבית המוסדות, כמו אוניברסיטאות, מכוני מחקר ובתי חולים.
#האיים של נהר הסיין
דומה שאין נהר בלי אי ושני האיים הקטנים שבמרכז נהר הסיין הם פיסות קרקע של פחות מקילומטר רבוע אחד. האיים, איל סן לואי (הקטן יותר מהשניים) ואיל דה לה סיטה, נראים כפנינים קטנות בתוך הנוף הפריזאי המקומי. הם מרכזי תיירות סואנים המשלבים ארכיטקטורה בסגנון ימי הביניים עם אטרקציות מודרניות.
איל סן לואי נקרא על שמו של לואי התשיעי מלך צרפת. הוא מחובר במערכת גשרים ליתר חלקי פריז - גשר סן לואי (המחבר את האי לאיל דה לה סיטה), גשר לה טורנל (המחבר את האי לגדה השמאלית), גשר לואי פיליפ (המחבר את האי לגדה הימנית), גשר מארי (המחבר את האי לגדה הימנית אף הוא) וגשר סולי (החוצה את האי מהגדה הימנית לשמאלית). האי משמש היום בעיקר למגורים, אך בעבר הוא היה שני איים לא מיושבים ששימשו כשדה מרעה בקר וכמקום לאחסון עצים.
באיל דה לה סיטה, הגדול יותר מהשניים, ממוקם מאז התקופה הרומית ארמון בקצה המערבי ואילו הקצה המזרחי הוקדש מאז אותה תקופה לענייני דת. בין היתר תוכלו למצוא עליו את קתדרלת נוטרדם. השטח בין קצוות האי נועד, עד שנות ה-50 של המאה ה-19, למגורים ולמסחר, אך מאז הספיקו למקם עליו את בנייני משרד המשטרה, היכל הצדק הפריזאי, בית החולים אוטל דייה Hôtel-Dieuu ועוד. כיום, רק החלקים המערבי והצפוני של האי משמשים למגורים וביניהם תוכלו למצוא אפילו כמה שרידים לבתים מהמאה ה-16.
#נהר הסיין לתיירים
כמעט בכל עיר הממוקמת ליד המים, המים מהווים סוג של מראה שבה העיר מוצאת השתקפות משלה. במשך מאות שנים, משוררים, ציירים, פילוסופים, סופרים, אדריכלים, אוהבים, מתאבדים ואף תיירים - חשו את המשיכה החזקה הזו למים. אין זה מקרי שהעיר התפתחה סביב השדרה הענקית הזו, או שהשבטים הפריזאים המוקדמים הותקפו כאן על ידי הרומאים. הנהר, אגב, עדיין מהווה את נתיב המים המסחרי הראשי של פריז.
לעתים קרובות מתבלבלים התיירים בין 2 הגדות - הימנית והשמאלית והם מבזבזים שעות בחיפושים במפות ומנסים להבין באיזה צד של הנהר הם עומדים. החוכמה היא לזכור שכשאתה עומד במורד הנהר (בכיוון השיפוע של הנהר), הגדה השמאלית משמאלך והגדה הימנית מימינך. אם אתה לא מצליח להבין לאיזה כיוון זורמים המים, חפש פיסת פסולת צפה ובחן לאיזה כיוון היא שטה.
על נהר הסיין יש 32 גשרים, חלקם יותר מרשימים מהאחרים. הגשר העתיק ביותר הוא פונט נף, שהונצח על ידי אמנים ומשוררים ואף הוזכר בסרטים במאה ה-20.
הגשר חוצה אי קטן וממנו מתחילים סיורים מודרכים על סירות קטנות. באביב או בקיץ זה מקום נפלא לבלות בו על ספסל מתחת לעצי הערבה, להשתזף מעט ולטייל בגנים המטופחים במרכזו. אם אתה אדם שאוהב להביט בסירות, זו נקודה מצוינת. למעשה, זה אחד מהמקומות הנחמדים ביותר להסתובב בהם בפריז.
עוד גשר פופולרי הוא פון דז אר, הבנוי ממתכת ומיועד לגמרי עבור הולכי רגל. מעליו נשקף מראה נוף מדהים, אולי מהיפים בפריז. אנשים מביאים איתם בקבוקי יין ועושים פיקניק, אחרים מביאים גיטרות והאווירה תמיד קלילה וחגיגית. מתחת לגשר, על הרציפים מצד ימין ומצד שמאל תוכלו לראות המון משתזפים, רוכבי אופניים, עגלות ורצים.
#טרגדיות בנהר הסיין
נהר הסיין הוא אזור תיירות רומנטי ומרהיב, המאפשר לראות את העיר מזוויות שונות, אך בחורף, בעיקר לעת לילה, עשוי הנהר להפוך לאתר אפלולי ואפילו מפחיד. את הסיפורים אליהם נחשפו מימי הנהר הזה, אנחנו לא רוצים לדמיין. הנתונים מלמדים על 10 מקרי רצח המתרחשים בנהר בכל שנה, 120 אנשים המנסים להתאבד. כ-70 גופות נמשות כל שנה מהמים.
אחד מהשמות המוכרים, הוא פול צלאן. המשורר המיוסר של השואה, שבמשך שנים הזדהה עם החוויה הקיומית של עמו. כשהרגיש שהוא אינו יכול להמשיך יותר לחיות את העבר הנוראי, הוא עבר תקופות של משבר נפשי, דכאונות, אשפוזים ולבסוף - צלל אל מותו בנהר זה.
יש גם את סיפורה של "האלמונית מנהר הסיין". בסוף 1880 נמצאה גופתה של אישה צעירה בנהר. על הגופה לא נמצאו סימני אלימות וניתן היה להניח שהיא התאבדה. הפתולוג, שנחשף לגופה בחדר המתים, נדהם מיופייה של האישה הצעירה שנראתה מחייכת במותה וביקש ליצור מסכה של פניה. במהרה החלו המסכות להימכר בשווקים ובחנויות והיא הפכה לפופולרית בקרב הבוהמיינים הצרפתיים של התקופה. המסכה נמצאה בביתם של סופרים, ציירים ומשוררים רבים.
בשנות ה-60 השתמשו במסכה של האישה הלא מוכרת מהסיין בתור פניה של בובת ההחייאה הראשונה וטוענים כי היא הפכה את פניה למנושקות ביותר בכל הזמנים. זהותה האמיתית של האישה המסתורית, מעולם לא התגלתה.
הטרגדיות הגדולות שהתרחשו ליד הנהר, הם הסיפורים המרתקים ביותר, אותם התיירים פחות מכירים. זה לא אומר שנהר הסיין מייצג מוות, אבל מעניין לחשוב על כך כחלק ממחזור החיים.
מבט מקרוב על נהר הסן:
https://www.youtube.com/watch?v=tRwNUED4F_Y&t=249s
נהר הסיין שחוצה את פריז הוא מקום אידיאלי לטיול נעים שבו תוכלו לספוג את הנוף והאווירה הפריזאית. אך הנהר המיוחד הזה הוא הרבה יותר מנתיב תחבורה ואטרקציה תיירותית. הוא מחלק את העיר לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") המהווה את מרכז המסחר ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית"), שבנתה לעצמה תדמית שיקית ואינטלקטואלית. אורכו של הנהר 780 קילומטרים.
הנהר יוצא מצפון צרפת והוא מנתיבי המסחר העיקריים בו. בנוסף לפריז, הוא עובר בערים טרוֹאה, רואֶן ולה-הבר.
במהלך טיול על גדותיו ניתן לראות כמה מן האתרים החשובים בעיר, ובהם מגדל אייפל, קתדרלת נוטרדם, ארמון בורבון, מוזיאון אורסיי, מכון העולם הערבי ועוד.
את נהר הסיין מקשטים 38 גשרים, ביניהם הפונט נף. על הגשרים תוכלו לעלות ולעבור באמצעותם לגדה הנגדית. הגשר "הצעיר" והאחרון שנבנה בו הוא גשר שארל דה גול. בשעות בין הערביים והערב כדאי להגיע לאזור גשר האומנויות שליד הלובר, שמושך אמנים רבים שמגיעים לצלם את הנוף בשעה קסומה זו. נהר הסיין אמנם לא נהר רחב מאד, אולם לגשרים שעליו שמור מקום נכבד בתולדות הארכיטקטורה והבנייה הציבורית.
בתקופה שצרפת היתה פרובינציה רומאית, נהר הסן היה ידוע בשם הלטיני "סקוונה" (Sequana), כלומר "שמוצאו מנהר היון".
#"הגשר הישן" של נהר הסיין
הפון נף, הידוע בכינויו "הגשר הישן", הוא הגשר הישן ביותר בפריז. הוא הוקם בשנת 1578. יש גשרים שנבנו על יסודות של קודמים להם ושמרו על שמם, אך הפון נף עומד על תילו יותר מ-400 שנים, מה שמקנה לו את הוותק הרב ביותר מבין 38 הגשרים שעל הנהר. בשנת 1986 משך הגשר את תשומת ליבו של כריסטו, האמן הסביבתי שנודע בעיטוף חלקי נוף בבדים גדולים והוא לקח על עצמו את עטיפת את הגשר.
פון נף נבנה במטרה לפתור בעיה עתיקת יומין: עומס תנועה. כן כן, ממש כמו בכבישים. בגשרים השכנים לו - גשר החלפנים וגשר נוטרדאם, היו פקקים ועומסים של יותר מדי אנשים ונדרש לפתוח מעבר נוסף בין שתי גדות הסיין.
אל הגשר הזה הגיע המלך הנרי השלישי לאחר מסע ההלוויה של שני ילדיו הקטנים. בגלל האבל הכבד ששרר בעיר בתקופה זו, הגשר כונה במשך זמן מה "גשר הדמעות". אחר כך הוא קיבל את הכינוי "גשר השיכורים" בשל מס היין שהוטל על ספינות שהפליגו תחתיו. גם הכינוי הזה אבד במהלך הזמן ונותר השם הרשמי וחסר ההשראה - פון נף.
לאורך קשתותיו של הגשר מפוסלים פרצופים קפואים בעוויות משונות. לפי האגדה, אנשי החצר של הנרי השלישי שימשו השראה לפסלים. הגומחות, המתאימות לזוגות רומנטיקנים, שימשו בעבר למסחר ולעסקים מפוקפקים. כמו כן, בשנים הראשונות לאחר הקמתו הפך הגשר החדש למרכז זנות תוסס, בשל התפיסה של אזור הגשרים כ"אזור דמדומים". במאה ה-17 החליטה משטרת פריז לנקות את נגע הזנות מן הגשר החדש ולנקוט בפעולות משמעותיות כנגדו.
#חלוקת העיר לשניים
נהר הסיין מחלק את העיר פריז לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית").
הגדה הימנית מזוהה עם אזורים אלגנטיים ויוקרתיים כמו כיכר ונדום או פלס דה ווז'. הרחוב המפורסם ביותר בגדה הימנית הוא השאנז אליזה, אך ישנם בו עוד רחובות חשובים כמו רחוב ריבולי, רחוב דה לה פה, רחוב סנט אונורה ועוד.
האוכלוסייה שנמצאת בגדה הימנית מורכבת. מצד אחד יש בה שכונות עשירות ושופעות במערב לצד שכונות פועלים ומהגרים עממיות ועניות יותר. הגדה הזו, הימנית, היא קדחתנית, מסחרית, פונקציונאלית ובעלת צפיפות אוכלוסין גדולה. רוב החברות המובילות, הבנקים והפעילות העסקית מרוכזים כאן.
הגדה השמאלית מזוהה כבוהמיינית וסטודנטיאלית יותר. היא שקטה, ירוקה והיסטורית יותר. הרובע הבולט בה הוא הרובע הלטיני.
הרחובות העיקריים בגדה השמאלית הם שדרות סן ז'רמן ושדרות סן מישל. אך מעבר להבדל הגיאוגרפי בינה לבין הגדה הימנית, הכינוי מתייחס למאפיינים תרבותיים וחברתיים באוכלוסייה עצמה. כמו כן, מרוכזים בגדה השמאלית מרבית המוסדות, כמו אוניברסיטאות, מכוני מחקר ובתי חולים.
#האיים של נהר הסיין
דומה שאין נהר בלי אי ושני האיים הקטנים שבמרכז נהר הסיין הם פיסות קרקע של פחות מקילומטר רבוע אחד. האיים, איל סן לואי (הקטן יותר מהשניים) ואיל דה לה סיטה, נראים כפנינים קטנות בתוך הנוף הפריזאי המקומי. הם מרכזי תיירות סואנים המשלבים ארכיטקטורה בסגנון ימי הביניים עם אטרקציות מודרניות.
איל סן לואי נקרא על שמו של לואי התשיעי מלך צרפת. הוא מחובר במערכת גשרים ליתר חלקי פריז - גשר סן לואי (המחבר את האי לאיל דה לה סיטה), גשר לה טורנל (המחבר את האי לגדה השמאלית), גשר לואי פיליפ (המחבר את האי לגדה הימנית), גשר מארי (המחבר את האי לגדה הימנית אף הוא) וגשר סולי (החוצה את האי מהגדה הימנית לשמאלית). האי משמש היום בעיקר למגורים, אך בעבר הוא היה שני איים לא מיושבים ששימשו כשדה מרעה בקר וכמקום לאחסון עצים.
באיל דה לה סיטה, הגדול יותר מהשניים, ממוקם מאז התקופה הרומית ארמון בקצה המערבי ואילו הקצה המזרחי הוקדש מאז אותה תקופה לענייני דת. בין היתר תוכלו למצוא עליו את קתדרלת נוטרדם. השטח בין קצוות האי נועד, עד שנות ה-50 של המאה ה-19, למגורים ולמסחר, אך מאז הספיקו למקם עליו את בנייני משרד המשטרה, היכל הצדק הפריזאי, בית החולים אוטל דייה Hôtel-Dieuu ועוד. כיום, רק החלקים המערבי והצפוני של האי משמשים למגורים וביניהם תוכלו למצוא אפילו כמה שרידים לבתים מהמאה ה-16.
#נהר הסיין לתיירים
כמעט בכל עיר הממוקמת ליד המים, המים מהווים סוג של מראה שבה העיר מוצאת השתקפות משלה. במשך מאות שנים, משוררים, ציירים, פילוסופים, סופרים, אדריכלים, אוהבים, מתאבדים ואף תיירים - חשו את המשיכה החזקה הזו למים. אין זה מקרי שהעיר התפתחה סביב השדרה הענקית הזו, או שהשבטים הפריזאים המוקדמים הותקפו כאן על ידי הרומאים. הנהר, אגב, עדיין מהווה את נתיב המים המסחרי הראשי של פריז.
לעתים קרובות מתבלבלים התיירים בין 2 הגדות - הימנית והשמאלית והם מבזבזים שעות בחיפושים במפות ומנסים להבין באיזה צד של הנהר הם עומדים. החוכמה היא לזכור שכשאתה עומד במורד הנהר (בכיוון השיפוע של הנהר), הגדה השמאלית משמאלך והגדה הימנית מימינך. אם אתה לא מצליח להבין לאיזה כיוון זורמים המים, חפש פיסת פסולת צפה ובחן לאיזה כיוון היא שטה.
על נהר הסיין יש 32 גשרים, חלקם יותר מרשימים מהאחרים. הגשר העתיק ביותר הוא פונט נף, שהונצח על ידי אמנים ומשוררים ואף הוזכר בסרטים במאה ה-20.
הגשר חוצה אי קטן וממנו מתחילים סיורים מודרכים על סירות קטנות. באביב או בקיץ זה מקום נפלא לבלות בו על ספסל מתחת לעצי הערבה, להשתזף מעט ולטייל בגנים המטופחים במרכזו. אם אתה אדם שאוהב להביט בסירות, זו נקודה מצוינת. למעשה, זה אחד מהמקומות הנחמדים ביותר להסתובב בהם בפריז.
עוד גשר פופולרי הוא פון דז אר, הבנוי ממתכת ומיועד לגמרי עבור הולכי רגל. מעליו נשקף מראה נוף מדהים, אולי מהיפים בפריז. אנשים מביאים איתם בקבוקי יין ועושים פיקניק, אחרים מביאים גיטרות והאווירה תמיד קלילה וחגיגית. מתחת לגשר, על הרציפים מצד ימין ומצד שמאל תוכלו לראות המון משתזפים, רוכבי אופניים, עגלות ורצים.
#טרגדיות בנהר הסיין
נהר הסיין הוא אזור תיירות רומנטי ומרהיב, המאפשר לראות את העיר מזוויות שונות, אך בחורף, בעיקר לעת לילה, עשוי הנהר להפוך לאתר אפלולי ואפילו מפחיד. את הסיפורים אליהם נחשפו מימי הנהר הזה, אנחנו לא רוצים לדמיין. הנתונים מלמדים על 10 מקרי רצח המתרחשים בנהר בכל שנה, 120 אנשים המנסים להתאבד. כ-70 גופות נמשות כל שנה מהמים.
אחד מהשמות המוכרים, הוא פול צלאן. המשורר המיוסר של השואה, שבמשך שנים הזדהה עם החוויה הקיומית של עמו. כשהרגיש שהוא אינו יכול להמשיך יותר לחיות את העבר הנוראי, הוא עבר תקופות של משבר נפשי, דכאונות, אשפוזים ולבסוף - צלל אל מותו בנהר זה.
יש גם את סיפורה של "האלמונית מנהר הסיין". בסוף 1880 נמצאה גופתה של אישה צעירה בנהר. על הגופה לא נמצאו סימני אלימות וניתן היה להניח שהיא התאבדה. הפתולוג, שנחשף לגופה בחדר המתים, נדהם מיופייה של האישה הצעירה שנראתה מחייכת במותה וביקש ליצור מסכה של פניה. במהרה החלו המסכות להימכר בשווקים ובחנויות והיא הפכה לפופולרית בקרב הבוהמיינים הצרפתיים של התקופה. המסכה נמצאה בביתם של סופרים, ציירים ומשוררים רבים.
בשנות ה-60 השתמשו במסכה של האישה הלא מוכרת מהסיין בתור פניה של בובת ההחייאה הראשונה וטוענים כי היא הפכה את פניה למנושקות ביותר בכל הזמנים. זהותה האמיתית של האישה המסתורית, מעולם לא התגלתה.
הטרגדיות הגדולות שהתרחשו ליד הנהר, הם הסיפורים המרתקים ביותר, אותם התיירים פחות מכירים. זה לא אומר שנהר הסיין מייצג מוות, אבל מעניין לחשוב על כך כחלק ממחזור החיים.
מבט מקרוב על נהר הסן:
https://www.youtube.com/watch?v=tRwNUED4F_Y&t=249s
#על החוף המדומה של פריז
פָּארִי פְּלַאז' (Paris-Plage), בעברית "החוף של פריז" הוא אחד המקומות המשמחים בפריז. זהו "חוף מדומה", שנפתח בכל קיץ, לאורך נהר הסיין שחוצה את העיר. הוא ממוקם על הגדה הימנית של הנהר. תחילתו ליד מוזיאון הלובר וסופו בנקודה שממזרח לאי סן-לואי.
כך זכתה פאריס, עיר שהיא רחוקה מאד מחוף ים אמיתי, להיות בעלת "חוף" משלה...
היוזמה היא של עיריית פאריס, שבשנת 2002 יזם ראש העיריה שלה ברטראן דלנואה את הרעיון. העיריה גידרה שטחים על גדות הנהר מילאה אותם בחול, הציבה כיסאות-נוח ושמשיות לטובת הנופשים, כמו גם מקלחות, מעט עצי דקל וצמחים. בחוף המלאכותי נהנים תושבי פאריס, שלא זכו לצאת ל"ווקאנס" - החופשה השנתית והיקרה של הפאריסאים.
החוף של פריז נפתח בכל קיץ, החל מה-20 ביולי למשך כחודש. חוף הרחצה הזה, שיש בו אפילו צדפים, כבר התחלה הוא ללא ספק הברקה גדולה והוא זכה לחיקויים בדמות חופים דומים בערים שונות בצרפת.
הנה החוף המלאכותי שעל נהר הסיין:
https://youtu.be/SN-avu9_Lig
פָּארִי פְּלַאז' (Paris-Plage), בעברית "החוף של פריז" הוא אחד המקומות המשמחים בפריז. זהו "חוף מדומה", שנפתח בכל קיץ, לאורך נהר הסיין שחוצה את העיר. הוא ממוקם על הגדה הימנית של הנהר. תחילתו ליד מוזיאון הלובר וסופו בנקודה שממזרח לאי סן-לואי.
כך זכתה פאריס, עיר שהיא רחוקה מאד מחוף ים אמיתי, להיות בעלת "חוף" משלה...
היוזמה היא של עיריית פאריס, שבשנת 2002 יזם ראש העיריה שלה ברטראן דלנואה את הרעיון. העיריה גידרה שטחים על גדות הנהר מילאה אותם בחול, הציבה כיסאות-נוח ושמשיות לטובת הנופשים, כמו גם מקלחות, מעט עצי דקל וצמחים. בחוף המלאכותי נהנים תושבי פאריס, שלא זכו לצאת ל"ווקאנס" - החופשה השנתית והיקרה של הפאריסאים.
החוף של פריז נפתח בכל קיץ, החל מה-20 ביולי למשך כחודש. חוף הרחצה הזה, שיש בו אפילו צדפים, כבר התחלה הוא ללא ספק הברקה גדולה והוא זכה לחיקויים בדמות חופים דומים בערים שונות בצרפת.
הנה החוף המלאכותי שעל נהר הסיין:
https://youtu.be/SN-avu9_Lig
#על המסעדה שפתח מלצר והפך אותה למוסד קולינרי מוביל
מסעדת מקסים, הממוקמת ברחוב רויאל נבנתה בשנת 1893 כביסטרו בעל סגנון אַר-נוֹבוֹ בידי מלצר ששמו היה מקסים. הסיפור של המסעדה מתחיל למעשה, בתור ביסטרו זעיר שפתח מקסים גאיאר. הוא יכול היה להישאר לנצח מקום קטן ולא חשוב, אבל האגדה מספרת שיום אחד עברה במקום גברת בשם ירמה מונטיגני, שהתלהבה כל כך ממעשה ידיו, עד שהבטיחה לו שתהפוך אותו לגדול. היא הצליחה מאד ו"מקסים" הפכה למסעדה מבוקשת מאד.
כעבור זמן מה, עברה הבעלות על המסעדה לאז'ן קורנישה, שדאג לכך שהמסעדה תתמלא בנשים יפות. הוא אהב לומר: "חדר ריק… לעולם לא! תמיד יש לי נשים יפות היושבות ליד החלון, שניתן להביט בהן מהמדרכה". בתקופתו הפכה מסעדת מקסים להיות אחת האופנתיות בפריז.
בהמשך היא הפכה למוסד פריזאי חשוב ומוביל. במסעדה נהגו לשבת הרבה אורחים מפורסמים כמו אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת, המחזאי מרסל פרוסט וז'ורז' פדו, שכתב קומדיה פופולרית שלה קרא "הנערה ממקסים".
#אנקדוטות ממסעדת מקסים
בזמנו, כשהמסעדה שופצה, גילו הפועלים אוצר של מטבעות ותכשיטים אבודים שהיו נופלים מכיסי הלקוחות העשירים ונתפסים בין כריות הספסלים.
בשנות השבעים נכנסה בריז'יט בארדו למסעדה וגרמה לשערורייה, כשהסתבר שהיא נכנסה למסעדה... יחפה!
בשנת 1981, בעלי המקסים הזמינו את מעצב האופנה פייר קרדן לסעוד איתם והציעו לו לרכוש את המקום, זאת מכיוון שידעו שאסייתי עשיר שם עליה את עינו והם לא רצו למכור אותה לידיים נכריות. קרדן הסכים לקחת את המסעדה תחת חסותו והוא אירח במקום מספר גדול של אירועים מיוחדים, ביניהם ערבים המוקדשים לצעירים. הוא גם יצר מוזיאון אַר-נוֹבוֹ בתוך 3 מהקומות של הבניין והכניס קברט אותו הוא מילא בשירים מראשית המאה.
מסעדת מקסים, הממוקמת ברחוב רויאל נבנתה בשנת 1893 כביסטרו בעל סגנון אַר-נוֹבוֹ בידי מלצר ששמו היה מקסים. הסיפור של המסעדה מתחיל למעשה, בתור ביסטרו זעיר שפתח מקסים גאיאר. הוא יכול היה להישאר לנצח מקום קטן ולא חשוב, אבל האגדה מספרת שיום אחד עברה במקום גברת בשם ירמה מונטיגני, שהתלהבה כל כך ממעשה ידיו, עד שהבטיחה לו שתהפוך אותו לגדול. היא הצליחה מאד ו"מקסים" הפכה למסעדה מבוקשת מאד.
כעבור זמן מה, עברה הבעלות על המסעדה לאז'ן קורנישה, שדאג לכך שהמסעדה תתמלא בנשים יפות. הוא אהב לומר: "חדר ריק… לעולם לא! תמיד יש לי נשים יפות היושבות ליד החלון, שניתן להביט בהן מהמדרכה". בתקופתו הפכה מסעדת מקסים להיות אחת האופנתיות בפריז.
בהמשך היא הפכה למוסד פריזאי חשוב ומוביל. במסעדה נהגו לשבת הרבה אורחים מפורסמים כמו אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת, המחזאי מרסל פרוסט וז'ורז' פדו, שכתב קומדיה פופולרית שלה קרא "הנערה ממקסים".
#אנקדוטות ממסעדת מקסים
בזמנו, כשהמסעדה שופצה, גילו הפועלים אוצר של מטבעות ותכשיטים אבודים שהיו נופלים מכיסי הלקוחות העשירים ונתפסים בין כריות הספסלים.
בשנות השבעים נכנסה בריז'יט בארדו למסעדה וגרמה לשערורייה, כשהסתבר שהיא נכנסה למסעדה... יחפה!
בשנת 1981, בעלי המקסים הזמינו את מעצב האופנה פייר קרדן לסעוד איתם והציעו לו לרכוש את המקום, זאת מכיוון שידעו שאסייתי עשיר שם עליה את עינו והם לא רצו למכור אותה לידיים נכריות. קרדן הסכים לקחת את המסעדה תחת חסותו והוא אירח במקום מספר גדול של אירועים מיוחדים, ביניהם ערבים המוקדשים לצעירים. הוא גם יצר מוזיאון אַר-נוֹבוֹ בתוך 3 מהקומות של הבניין והכניס קברט אותו הוא מילא בשירים מראשית המאה.
סיור אייפל והסביבה
#נבילתה ופריחה המחודשת של השדרה המפורסמת בעולם
שדרת השאנז אליזה, הנקראת גם "שדרת השדות האליזיים", היא אחת השדרות המרכזיות של פריז ומהוות את אחד הרחובות המפורסמים ביותר בעולם.
השדרה הזו היא מסמליה הבולטים של פריז. אורכה הוא 2 קילומטרים ותוכלו למצוא בה יוקרה וזוהר רבים. זאת בשל הארמונות והמבנים היוקרתיים הנמצאים בה. השדרה מתחילה בשער הניצחון ומסתיימת בכיכר הקונקורד והיא מהווה חלק מ"הציר ההיסטורי".
למרות שהשדרה יקרה להחריד, היא תוססת ומלאה בתיירים, המטיילים בה לאורך כל היום. לשדרה מונה ועד שתפקידו לשמור על יוקרתה. בין השוכנים בשדרה, הדייר המפורסם ביותר הוא נשיא צרפת, המתגורר בארמון האליזה.
אבל ימיה של השאנז אליזה לא תמיד היו נוצצים כמו היום. במהלך שנות ה-80 השדרה הוזנחה וננטשה גם על ידי בעלי העסקים וגם על ידי תיירים. ז'אק שיראק, שהיה ראש עיריית פריז בתחילת שנות ה-90, החליט לעשות מעשה ולהשקיע 36 מיליון יורו בשדרה הנובלת. אל המקום הובאו הארכיטקט ברנאר הואט והמעצב ז'אן מישל וילמוט. הם התבקשו לשקם את מה שנהרס.
אז מה בוצע בפועל? המדרכות המשתרעות משער הניצחון ועד לכיכר שבאמצע השדרה רוצפו מחדש באבן גרניט אלגנטית. 55 ספסלים שנבנו במיוחד בעבור השדרה מוקמו במורד הרחוב לצד מנורות מעוצבות תואמת. הסדרי החניה החדשים שהקלו על התיירים להגיע לאזור ושיפוץ המטרו גם הם תרמו לאווירה המתחדשת.
בימיה הקשים של השדרה, עבריינות ואלימות הורגשה מכל עבר. בשנות השיקום, הופקדה יחידת משטרה מתוגברת על משמר השדרות. הכייסים וחוטפי התיקים טופלו ביד קשה והתוצאות לא איחרו להגיע - החל משנת 2000 עזבו העבריינים את האזור ופינו מקום לתיירים.
המדד הגדול ביותר לשיקומה של השדרה הוא יוקר שכר הדירה למטר רבוע שטיפסו למקום השני בעולם - 7,219 יורו למטר רבוע.
#יוקרתה של השדרה
הנכסים ברחבי השדרה המפורסמת הלכו והתייקרו עם השנים. המדד האמיתי והבלתי נתפס לכך הוא יוקר שכר הדירה למטר רבוע שטיפס למקום השני בעולם - 7,219 יורו למטר רבוע. התעריף העצום הזה גורם לעסקים שלא מצליחים לשרוד במחירים אלו לוותר על שהותם במיקום היוקרתי. בעשורים האחרונים נסגרו 10 בתי קולנוע, סוכנות הנסיעות הותיקה של "אייר פראנס" אף היא פינתה את מקומה. במקומם נפתחו חנות ענק של "לואי ויטון", זארה, בנטון וחנות תכשיטים של קארטיה השוכרים נכס של 650 מטרים רבועים למרגלות שער הניצחון.
חנות הדראגסטור המיתולוגית של "פובליסיס" עברה שיפוץ מסיבי ומלון יוקרה חדש נכנס לתמונה. מסעדת פוקט'ס הותיקה (1901) רכשה את ארבעת הבניינים שמסביבה כדי לבנות של המלון-ארמון החדש של פריז, ממש במרכז השדרה.
#קניות בשאנז אליזה
שדרת שאנז אליזה המפורסמת היא אחד מאזורי הקנייה הגדולים של פריז, היא מציעה עשרות חנויות יוקרה יפות, חנויות מותגים ואופנה עילית לצד רשתות עממיות יותר, חנויות מזכרות ועוד. זוהי אחת מהשדרות בהן חובה לבקר בעת ביקור בפריז, לאורכה פרושות גם עשרות מסעדות ובתי קפה שיחזקו את תחושת הפריזאיות שלכם.
תוכלו למצוא בה חנויות בלעדיות של מעצבי אופנה חשובים, שמות ידועים כמו קרטייה, הוגו בוס או לואי ויטון. המחירים של חנויות יוקרה אלה אמנם גבוהים במיוחד, אך עומדות בפניכם גם אופציות נגישות וזולות יותר ברשתות הביגוד המוכרות מרחבי העולם, כמו H&M המפורסמת. בשדרה תוכלו למצוא גם את חנות הדגל של פריז, המכונה Sephora.
על השדרה תוכלו למצוא גם את חנות הצעצועים המפורסמת של דיסני (Disney Store) ותוכלו לקפוץ לחנות המתוקים האגדית "Laduree". אמליץ לכם לטעום את המקרונים המופלאים שמכינים שם ואפילו לארוז כמה הביתה ולתת אותם במתנה.
מבט מקרוב על השדרה:
https://www.youtube.com/watch?v=4idGwtdhIgI
שדרת השאנז אליזה, הנקראת גם "שדרת השדות האליזיים", היא אחת השדרות המרכזיות של פריז ומהוות את אחד הרחובות המפורסמים ביותר בעולם.
השדרה הזו היא מסמליה הבולטים של פריז. אורכה הוא 2 קילומטרים ותוכלו למצוא בה יוקרה וזוהר רבים. זאת בשל הארמונות והמבנים היוקרתיים הנמצאים בה. השדרה מתחילה בשער הניצחון ומסתיימת בכיכר הקונקורד והיא מהווה חלק מ"הציר ההיסטורי".
למרות שהשדרה יקרה להחריד, היא תוססת ומלאה בתיירים, המטיילים בה לאורך כל היום. לשדרה מונה ועד שתפקידו לשמור על יוקרתה. בין השוכנים בשדרה, הדייר המפורסם ביותר הוא נשיא צרפת, המתגורר בארמון האליזה.
אבל ימיה של השאנז אליזה לא תמיד היו נוצצים כמו היום. במהלך שנות ה-80 השדרה הוזנחה וננטשה גם על ידי בעלי העסקים וגם על ידי תיירים. ז'אק שיראק, שהיה ראש עיריית פריז בתחילת שנות ה-90, החליט לעשות מעשה ולהשקיע 36 מיליון יורו בשדרה הנובלת. אל המקום הובאו הארכיטקט ברנאר הואט והמעצב ז'אן מישל וילמוט. הם התבקשו לשקם את מה שנהרס.
אז מה בוצע בפועל? המדרכות המשתרעות משער הניצחון ועד לכיכר שבאמצע השדרה רוצפו מחדש באבן גרניט אלגנטית. 55 ספסלים שנבנו במיוחד בעבור השדרה מוקמו במורד הרחוב לצד מנורות מעוצבות תואמת. הסדרי החניה החדשים שהקלו על התיירים להגיע לאזור ושיפוץ המטרו גם הם תרמו לאווירה המתחדשת.
בימיה הקשים של השדרה, עבריינות ואלימות הורגשה מכל עבר. בשנות השיקום, הופקדה יחידת משטרה מתוגברת על משמר השדרות. הכייסים וחוטפי התיקים טופלו ביד קשה והתוצאות לא איחרו להגיע - החל משנת 2000 עזבו העבריינים את האזור ופינו מקום לתיירים.
המדד הגדול ביותר לשיקומה של השדרה הוא יוקר שכר הדירה למטר רבוע שטיפסו למקום השני בעולם - 7,219 יורו למטר רבוע.
#יוקרתה של השדרה
הנכסים ברחבי השדרה המפורסמת הלכו והתייקרו עם השנים. המדד האמיתי והבלתי נתפס לכך הוא יוקר שכר הדירה למטר רבוע שטיפס למקום השני בעולם - 7,219 יורו למטר רבוע. התעריף העצום הזה גורם לעסקים שלא מצליחים לשרוד במחירים אלו לוותר על שהותם במיקום היוקרתי. בעשורים האחרונים נסגרו 10 בתי קולנוע, סוכנות הנסיעות הותיקה של "אייר פראנס" אף היא פינתה את מקומה. במקומם נפתחו חנות ענק של "לואי ויטון", זארה, בנטון וחנות תכשיטים של קארטיה השוכרים נכס של 650 מטרים רבועים למרגלות שער הניצחון.
חנות הדראגסטור המיתולוגית של "פובליסיס" עברה שיפוץ מסיבי ומלון יוקרה חדש נכנס לתמונה. מסעדת פוקט'ס הותיקה (1901) רכשה את ארבעת הבניינים שמסביבה כדי לבנות של המלון-ארמון החדש של פריז, ממש במרכז השדרה.
#קניות בשאנז אליזה
שדרת שאנז אליזה המפורסמת היא אחד מאזורי הקנייה הגדולים של פריז, היא מציעה עשרות חנויות יוקרה יפות, חנויות מותגים ואופנה עילית לצד רשתות עממיות יותר, חנויות מזכרות ועוד. זוהי אחת מהשדרות בהן חובה לבקר בעת ביקור בפריז, לאורכה פרושות גם עשרות מסעדות ובתי קפה שיחזקו את תחושת הפריזאיות שלכם.
תוכלו למצוא בה חנויות בלעדיות של מעצבי אופנה חשובים, שמות ידועים כמו קרטייה, הוגו בוס או לואי ויטון. המחירים של חנויות יוקרה אלה אמנם גבוהים במיוחד, אך עומדות בפניכם גם אופציות נגישות וזולות יותר ברשתות הביגוד המוכרות מרחבי העולם, כמו H&M המפורסמת. בשדרה תוכלו למצוא גם את חנות הדגל של פריז, המכונה Sephora.
על השדרה תוכלו למצוא גם את חנות הצעצועים המפורסמת של דיסני (Disney Store) ותוכלו לקפוץ לחנות המתוקים האגדית "Laduree". אמליץ לכם לטעום את המקרונים המופלאים שמכינים שם ואפילו לארוז כמה הביתה ולתת אותם במתנה.
מבט מקרוב על השדרה:
https://www.youtube.com/watch?v=4idGwtdhIgI
#על שער הניצחון
שער הניצחון של פריז הוא מבנה אבן ענקי שניצב במרכזה של כיכר שארל דה גול, בקצה השדרות המפורסמות של שַאנְז אֵלִיזֶה. השער נראה למרחקים - גובהו כ-50 מטר, רוחבו כ-45 מטר ועומקו 22 מטר. המבנה כל כך גדול שב-1919 במצעד הניצחון של מלחמת העולם הראשונה טס מטוס דרך הקשת ועבר אותה בהצלחה!
המצביא נָפּוֹלֵאוֹן הורה על הקמת שער הניצחון ב-1806, על מנת לפאר את שמם של אלה אשר לחמו למען צרפת במהלך המהפכה הצרפתית ובמהלך המלחמות בתקופתו. עם זאת, בנייתו של שער הניצחון הסתיימה רק שלושים שנה מאוחר יותר, ב-1836, שנים לאחר מותו של נפוליאון.
תמונות רבות ודמויות רבות מההיסטוריה של פריז שזורות בשער זה. השער הפך לנקודה קבועה שממנה יוצאים מצעדי הניצחון לאחר הצלחות צבאיות ובמצעד הצבאי השנתי ביום הבסטיליה. גם לאחר ניצחון הצרפתים במלחמת העולם הראשונה הם ערכו מצעד בשאנז-אליזה לחגיגת ניצחונם על הגרמנים.
#אדריכלות שער הניצחון
מבנה השער הושפע משער טיטוּס, שנבנה על ידי הרומאים, אך העיטורים שבו מאפיינים דווקא את הסגנון הניאו-קלאסי של המאה ה-19. השער מלא בעיטורים ופסלים המתארים רגעים היסטוריים הקשורים בניצחון. בבסיסה של כל רגל בשער ישנה קבוצת פסלים מרכזית, אשר כל אחת מהן נבנתה על ידי פסל צרפתי מפורסם אחר. על קירות המבנה חרוטים שמות הגנרלים, שנהרגו במהלך אותן מלחמות, לצד שמותיהם של 128 קרבות. מתחת לשער הניצחון נמצא קברו של החייל האלמוני, אתר שהתווסף למתחם בשנת 1921 ומדי ערב בשעה 18:30 נדלקת בו אש התמיד לזכרו.
בבסיסו של שער הניצחון פועל מוזיאון קטן, הסוקר את ההיסטוריה של בניית השער, כמו גם את מעללי הגבורה של המצביא נפוליאון.
ממרפסת המבנה, שנמצאת בגובה של חמישים מטרים, ניתן להשקיף על 12 השדרות המתפצלות ממנה. זוהי נקודת תצפית מצוינת על פריז. אמנם העלייה כרוכה בטיפוס של כמאתיים מדרגות, אך הנוף הנשקף מהקצה הוא תגמול ראוי למאמץ.
#הציר ההיסטורי
שער הניצחון מהווה חלק מ"הציר ההיסטורי". מהו הציר ההיסטורי, אתם שואלים?
הציר ההיסטורי הוא ציר של פסלים, מבנים ודרכים שעוברים דרך מרכז פריז לכיוון מערב. הנתיב קרוי גם "דרך הניצחון", וגם "הדרך המלכותית". נקודת המוצא של הציר היא פסל הפרש של לואי הארבעה עשר הממוקם בכיכר נפוליאון שבלובר. הציר מתחיל ברובע הראשון ומסתיים ברובע השמיני של העיר.
בנייתו של הציר החלה עם סלילת שדרות שאנז אליזה במאה ה-17, שתוכננה על ידי מעצב הגנים של לואי הארבעה עשר, אנדרה לה-נוטרה (André Le Nôtre). גישת הבנייה הייתה דומה לתכנון גנים צרפתיים שנבנו בארמון ורסאי. לאחר שינויים במהלך השנים, רק במאה ה-20 קיבל הציר את צורתו המוכרת כיום. משם ממשיך הציר ההיסטורי של פריז בשער הניצחון הקטן, כיכר הקוֹנקוֹרד, שדרות שאנז אליזה, שער הניצחון הגדול ומתחם פאריס 2000 (לה-דיפונס).
#קבר החייל האלמוני
"קבר החייל האלמוני" הוא כינוי לאנדרטאות רבות ברחבי העולם שנבנו על מנת לציין את זכרם של חיילים שנפלו במלחמות מבלי שניתן היה לזהות את גופותיהם. קברים אלה מהווים מוקד לעריכת טקסי זיכרון ממלכתיים.
גם מתחת לשער הניצחון שוכן קבר כזה. עצמות החייל הקבורות שם, שנפל בעת מלחמת העולם הראשונה, הועברו למקום ביום שביתת הנשק (הוא היום בו נכנסה לתוקפה הפסקת האש במלחמת העולם הראשונה) בשנת 1920. לזכרו של אותו חייל אלמוני, דלוקה "אש התמיד" - כינוי ללהבה, מנורה או לפיד הבוערים לתקופה בלתי מוגבלת. אש התמיד הודלקה לראשונה בטקס רשמי עוד בשנת 1920 ומדי שנה נערך באתר טקס ב-11 בנובמבר, יום סיום המלחמה.
ארון החייל הוצב בקפלה שבראש הקשת ב-10 בנובמבר 1920, ונקברה כחצי שנה מאוחר יותר. על הקבר כתוב בצרפתית "כאן קבור חייל צרפתי אשר נפל למען מולדתו 1914-1918". האמת היא, שממשלת צרפת התכוונה לקבור את החייל האלמוני בפנתאון, אך בעקבות מחאות הציבור הוחלט לקבור אותו מתחת לשער הניצחון.
בשנת 1961 הניחו נשיא ארה"ב ג'ון קנדי ורעייתו זר על הקבר, יחד עם נשיא צרפת דאז שארל דה גול. לאחר רצח קנדי, בשנת 1963, ביקשה רעייתו ג'קלין קנדי, כי בקברו של בעלה תוקם אש התמיד, בדומה לזו שראתה בקבר החייל האלמוני בפריז. ואכן, בקשתה מולאה.
#אפריז
מעל הקשת של שער הניצחון נמצא אַפְרִיז שמעליו 30 שלטי אבירים עם שמות הניצחונות העיקריים במלחמות צרפת.
אַפְרִיז הוא אלמנט אדריכלי שמקורו באדריכלות יון העתיקה. האפריז הוא השכבה האמצעית והעבה ביותר באֶנְטַבְלַטוּרַה, החלק העליון של המבנה הנמצא מעל העמודים. הוא נמצא מעל הארִכִיטְרַב ומתחת לקַרְנִיז והגַמְלוֹן. האפריז הוא אחת מהשכבות האופקיות המופיעות בחזית טיפוסית של מבנים קלאסיים וניאו קלאסיים. בחלק מהמקרים אַפְרִיזים אלו יקושטו ויתווספו אליהם תבליטי אבן שמטרתם להעביר מסר, כמו סיפור היסטורי או דתי.
מידות האפריז בבנייה הקלאסית משתנות אך הן פרופורציונליות לשאר הרכיבים.
#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מנובמבר עד סוף מרץ.
הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.
מבט מקרוב על שער הניצחון:
https://www.youtube.com/watch?v=RQ9DDFX_OTw
שער הניצחון של פריז הוא מבנה אבן ענקי שניצב במרכזה של כיכר שארל דה גול, בקצה השדרות המפורסמות של שַאנְז אֵלִיזֶה. השער נראה למרחקים - גובהו כ-50 מטר, רוחבו כ-45 מטר ועומקו 22 מטר. המבנה כל כך גדול שב-1919 במצעד הניצחון של מלחמת העולם הראשונה טס מטוס דרך הקשת ועבר אותה בהצלחה!
המצביא נָפּוֹלֵאוֹן הורה על הקמת שער הניצחון ב-1806, על מנת לפאר את שמם של אלה אשר לחמו למען צרפת במהלך המהפכה הצרפתית ובמהלך המלחמות בתקופתו. עם זאת, בנייתו של שער הניצחון הסתיימה רק שלושים שנה מאוחר יותר, ב-1836, שנים לאחר מותו של נפוליאון.
תמונות רבות ודמויות רבות מההיסטוריה של פריז שזורות בשער זה. השער הפך לנקודה קבועה שממנה יוצאים מצעדי הניצחון לאחר הצלחות צבאיות ובמצעד הצבאי השנתי ביום הבסטיליה. גם לאחר ניצחון הצרפתים במלחמת העולם הראשונה הם ערכו מצעד בשאנז-אליזה לחגיגת ניצחונם על הגרמנים.
#אדריכלות שער הניצחון
מבנה השער הושפע משער טיטוּס, שנבנה על ידי הרומאים, אך העיטורים שבו מאפיינים דווקא את הסגנון הניאו-קלאסי של המאה ה-19. השער מלא בעיטורים ופסלים המתארים רגעים היסטוריים הקשורים בניצחון. בבסיסה של כל רגל בשער ישנה קבוצת פסלים מרכזית, אשר כל אחת מהן נבנתה על ידי פסל צרפתי מפורסם אחר. על קירות המבנה חרוטים שמות הגנרלים, שנהרגו במהלך אותן מלחמות, לצד שמותיהם של 128 קרבות. מתחת לשער הניצחון נמצא קברו של החייל האלמוני, אתר שהתווסף למתחם בשנת 1921 ומדי ערב בשעה 18:30 נדלקת בו אש התמיד לזכרו.
בבסיסו של שער הניצחון פועל מוזיאון קטן, הסוקר את ההיסטוריה של בניית השער, כמו גם את מעללי הגבורה של המצביא נפוליאון.
ממרפסת המבנה, שנמצאת בגובה של חמישים מטרים, ניתן להשקיף על 12 השדרות המתפצלות ממנה. זוהי נקודת תצפית מצוינת על פריז. אמנם העלייה כרוכה בטיפוס של כמאתיים מדרגות, אך הנוף הנשקף מהקצה הוא תגמול ראוי למאמץ.
#הציר ההיסטורי
שער הניצחון מהווה חלק מ"הציר ההיסטורי". מהו הציר ההיסטורי, אתם שואלים?
הציר ההיסטורי הוא ציר של פסלים, מבנים ודרכים שעוברים דרך מרכז פריז לכיוון מערב. הנתיב קרוי גם "דרך הניצחון", וגם "הדרך המלכותית". נקודת המוצא של הציר היא פסל הפרש של לואי הארבעה עשר הממוקם בכיכר נפוליאון שבלובר. הציר מתחיל ברובע הראשון ומסתיים ברובע השמיני של העיר.
בנייתו של הציר החלה עם סלילת שדרות שאנז אליזה במאה ה-17, שתוכננה על ידי מעצב הגנים של לואי הארבעה עשר, אנדרה לה-נוטרה (André Le Nôtre). גישת הבנייה הייתה דומה לתכנון גנים צרפתיים שנבנו בארמון ורסאי. לאחר שינויים במהלך השנים, רק במאה ה-20 קיבל הציר את צורתו המוכרת כיום. משם ממשיך הציר ההיסטורי של פריז בשער הניצחון הקטן, כיכר הקוֹנקוֹרד, שדרות שאנז אליזה, שער הניצחון הגדול ומתחם פאריס 2000 (לה-דיפונס).
#קבר החייל האלמוני
"קבר החייל האלמוני" הוא כינוי לאנדרטאות רבות ברחבי העולם שנבנו על מנת לציין את זכרם של חיילים שנפלו במלחמות מבלי שניתן היה לזהות את גופותיהם. קברים אלה מהווים מוקד לעריכת טקסי זיכרון ממלכתיים.
גם מתחת לשער הניצחון שוכן קבר כזה. עצמות החייל הקבורות שם, שנפל בעת מלחמת העולם הראשונה, הועברו למקום ביום שביתת הנשק (הוא היום בו נכנסה לתוקפה הפסקת האש במלחמת העולם הראשונה) בשנת 1920. לזכרו של אותו חייל אלמוני, דלוקה "אש התמיד" - כינוי ללהבה, מנורה או לפיד הבוערים לתקופה בלתי מוגבלת. אש התמיד הודלקה לראשונה בטקס רשמי עוד בשנת 1920 ומדי שנה נערך באתר טקס ב-11 בנובמבר, יום סיום המלחמה.
ארון החייל הוצב בקפלה שבראש הקשת ב-10 בנובמבר 1920, ונקברה כחצי שנה מאוחר יותר. על הקבר כתוב בצרפתית "כאן קבור חייל צרפתי אשר נפל למען מולדתו 1914-1918". האמת היא, שממשלת צרפת התכוונה לקבור את החייל האלמוני בפנתאון, אך בעקבות מחאות הציבור הוחלט לקבור אותו מתחת לשער הניצחון.
בשנת 1961 הניחו נשיא ארה"ב ג'ון קנדי ורעייתו זר על הקבר, יחד עם נשיא צרפת דאז שארל דה גול. לאחר רצח קנדי, בשנת 1963, ביקשה רעייתו ג'קלין קנדי, כי בקברו של בעלה תוקם אש התמיד, בדומה לזו שראתה בקבר החייל האלמוני בפריז. ואכן, בקשתה מולאה.
#אפריז
מעל הקשת של שער הניצחון נמצא אַפְרִיז שמעליו 30 שלטי אבירים עם שמות הניצחונות העיקריים במלחמות צרפת.
אַפְרִיז הוא אלמנט אדריכלי שמקורו באדריכלות יון העתיקה. האפריז הוא השכבה האמצעית והעבה ביותר באֶנְטַבְלַטוּרַה, החלק העליון של המבנה הנמצא מעל העמודים. הוא נמצא מעל הארִכִיטְרַב ומתחת לקַרְנִיז והגַמְלוֹן. האפריז הוא אחת מהשכבות האופקיות המופיעות בחזית טיפוסית של מבנים קלאסיים וניאו קלאסיים. בחלק מהמקרים אַפְרִיזים אלו יקושטו ויתווספו אליהם תבליטי אבן שמטרתם להעביר מסר, כמו סיפור היסטורי או דתי.
מידות האפריז בבנייה הקלאסית משתנות אך הן פרופורציונליות לשאר הרכיבים.
#טיפים
הכניסה חינם ביום א' הראשון בכל חודש, מנובמבר עד סוף מרץ.
הכניסה חינם עד גיל 18 ולבעלי אזרחות EU עד גיל 26.
מבט מקרוב על שער הניצחון:
https://www.youtube.com/watch?v=RQ9DDFX_OTw
#המגדל "הזמני" שהפך לסמל העיר
מגדל אייפל, מסמליה המוכרים ביותר של העיר פריז, היה עד לשנת 1930 המבנה הגבוה בעולם. הוא עשוי כולו מברזל ומגיע לגובה של 324 מטר. שימו לב לנהר הגדול העובר ליד מגדל אייפל. זהו נהר הסיין.
התכנון והבנייה של המגדל בוצעו על ידי המהנדס הצרפתי גוסטב אייפל. היום הוא נראה כחלק בלתי נפרד מהעיר, אבל האמת היא שהמגדל היה אז מקור למחלוקות וגרר ביקורת רבה מצד אמנים ואנשי רוח פריזאים רבים. המבקרים הללו טענו שהמבנה התעשייתי והמחודד לא מתאים לארכיטקטורה בעיר. הקבוצה המתנגדת קראה לעצמה "ועדת השלוש מאות" (לפי גובהו של המגדל) וטענו כי מדובר בארובת עשן שחורה שתאפיל בברבריות שלה על הפסלים הצרפתיים המעודנים. ההתנגדות הייתה כה גדולה, עד כי נהוג לספר שהסופר גי דה מופסאן, היה נוהג לאכול את ארוחותיו במסעדה שבמגדל אייפל עצמו. הנימוק שלו היה "שזהו המקום היחיד בפריז ממנו אין רואים את האייפל".
למרות המחלוקות, המגדל החזיר את הכסף שהושקע בבנייתו בתוך שנה מאז שנפתח, רק ממכירת כרטיסי הכניסה. במקור, את המגדל היו אמורים לפרק לאחר 20 שנה (בשנת 1909), אך בשל ההצלחה האדירה בקרב המבקרים בפריז, החליטו להשאירו.
מגדל אייפל נבנה בשיא המהפכה התעשייתית. ניתן לראות במרכיביו כמה אזכורים לכך: השימוש בפלדה, הבניה הנקייה מויטרז'ים ועיטורים, והתכנון הדקורטיבי-תעשייתי. בסיס המגדל המורכב מ- 4 שערים שמתלכדים והופכים לאחד יוצרים יציבות גבוהה מצד אחד וגמישות מצד שני. השילוב הזה, הוא זה המאפשר למגדל להתמודד עם רוחות. גם הקשתות תורמות למראה הייחודי של המגדל. גם המעליות במגדל מיוחדות. הן מבוססות על מנגנון הידראולי ששם את הבטיחות לפני המהירות ולכן המעליות די איטיות. מנגון זה נחשב בזמנו כמתקדם מאד.
#גוסטב אייפל
אייפל היה מהנדס ואדריכל צרפתי, אשר שמו בוודאי מוכר לכם בעיקר בזכות בנייתו של המגדל המפורסם, מגדל אייפל.
אייפל יצר בזמן המהפכה התעשייתית, מה שמסביר את ההשפעה הרבה על עבודתו. הוא הושפע מן הצורך ההולך וגובר באמצעי תחבורה - כתוצאה מתהליכי עיור ומעברים של אנשים ונחשף לחומרים מגוונים ממקומות שונים בעולם.
אייפל היה מחלוצי המהנדסים שעשו שימוש בפלדה - שהיה חומר חדש בתחום הבניה בתקופתו. הוא השתמש במסבכי פלדה כאלמנטים קונסטרוקטיביים וקישוטיים כאחד. הוא עיצב את שלד הברזל של פסל החירות והתפרסם מאד בזכות המבנים הרבים שתכנן. בשנת 1887 הוזמן לבנות את מגדל אייפל. המגדל למעשה נבנה עבור תערוכה בינלאומית שהתקיימה בפריז בשנת 1889, לרגל 100 שנה למהפכה הצרפתית.
בתקופת בנייתו, הוא היה הבניין הגבוה ביותר בעולם ונדרש אומץ רב מצידו של אייפל להוציא לפועל מבנה כזה. כל רכיב במבנה, תוכנן בקפידה על ידו במשך כשנה וחצי עד לתחילת הבניה עצמה.
על המגדל עצמו חרוטים שמותיהם של 72 מהנדסים, מדענים ומתימטיקאים צרפתיים כהכרה על תרומתם בבניית המגדל. את ההחלטה קיבל אייפל בשל החשש מהמחאות נגד המגדל והן נחרטו בצדי המגדל מתחת למרפסת הראשונה.
הקריירה של גוסטב אייפל נמשכה 30 שנה. הוא נפטר ב-27 בדצמבר בשנת 1923 בגיל 91.
#מה מרשים כל כך באייפל?
אוסקר וויילד אמר פעם שהיה רוצה לגור בראשו של מגדל אייפל, כי זה המקום היחיד בפריז שלא יצטרך לראות את כיעורו אל מול עיניו.
אבל מגדל אייפל הוא הסמל של פאריז וללא ספק אחד המבנים המפורסמים בעולם. במקור הוא תוכנן להיבנות בברצלונה, לכבוד תערוכת ה-Expo העולמית, אך משלא מצאו את המימון לבנייתו הוא נדחה ורק עשור לאחר מכן הוא נבנה בפאריז, לקראת ה-Expo של 1889. הוא תוכנן לעמוד במקומו רק 20 שנה, לפני שייהרס. לבסוף הוא כל כך התחבב על תושבי העיר והתיירים עד שהושאר לצמיתות. אגב, זה אירוני, שכן בשנתיים הראשונות לאחר הקמתו דרשו רבים את פירוקו, בשל חוסר הטעם והיופי שלו.
יש למגדל אייפל לא פחות מ-1665 מדרגות וביום טוב רואים ממנו למרחק של 70 קילומטרים!
מתכנן ובונה המגדל היה גוסטב אייפל, מהנדס גאוני שעשה פרויקטים רבים וחשובים נוספים בצרפת, במיוחד בבניית גשרים מפלדה. גובהו 324 מטרים ועד 1930 מגדל אייפל היה המגדל הגבוה בעולם.
אגב, את מחיר הבניה היקר החזירו כרטיסי הכניסה לתערוכה כבר בתום שנה אחת!
#מגדל אייפל בלילה
מיום בנייתו של האייפל בשנת 1889 הוא צולם על ידי כל תייר או חובב צילום שעבר על ידו, או אפילו רק ראה אותו באופק. עם זאת, בשנת 2014 האתר הרשמי של המגדל פרסם כי מראה מגדל אייפל בלילה הוא בעל זכויות יוצרים ואין לצלמו יותר.
כדי להבין קודם מה קורה בשעות כאשר החושך יורד על עיר האורות, מגדל אייפל הופך לתצוגה מרהיבה של אורות מוזהבים, באמצעות לא פחות מאשר 336 פרוז'קטורים רבי עוצמה. החל משעת השקיעה ועד השעה 1 בלילה, מנצנצות בכל שעה עגולה 20,000 נוריות המשובצות על המגדל למשך 5 דקות.
על פי האתר הרשמי של המגדל, התאורה נמצאת תחת זכויות יוצרים וזכויות המותג ועל מנת להשתמש בתמונות בהן מופיע המגדל בלילה צריך לקבל אישור מהחברה המפעילה את מגדל אייפל. לטענתם, המגדל עצמו הוא אמנם ציבורי, אך תאורת הלילה שבו היא סוג של אמנות ושימוש באמנות זו על ידי צילום או הפצה אסורה בהחלט.
#מגדל אייפל בזמן מלחמת העולם השניה
בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר צרפת הייתה תחת כיבוש גרמני (1940), הצרפתים דאגו לחתוך את הכבלים של המעליות כך שלא ניתן יהיה להשתמש במגדל כתצפית וכעמדה צבאית. המגדל היה סגור לציבור במהלך הכיבוש הנאצי והמעלית תוקנה רק 6 שנים מאוחר יותר.
כתוצאה מכך, ביום הראשון לכיבוש נאלצו החיילים הנאציים לטפס על המגדל ברגל את כל הדרך לקומה העליונה בשביל להניף את דגל גרמניה הנאצית בראש המגדל. הדגל היה כל כך גדול וכבד עד שנקרע ועף ברוח כמה שעות מאוחר יותר. הוא הוחלף בדגל קטן יותר.
מגדל אייפל נותר ללא פגע במשך המלחמה, בעיקר בגלל שלא היו בו מטרות אסטרטגיות להפצצה. למרות זאת, לקראת סוף המלחמה וכניעת גרמניה, היטלר ציווה להרוס את מגדל אייפל ביחד עם שאר העיר פריז, אך הגנרל פון קולטיץ סירב לבצע פקודה זו.
ב-24 באוגוסט 1944 הונף מעל מגדל אייפל דגל הטריקולור כסמל לשחרור פריז. הוא היה מורכב משלושה סדינים שנתפרו יחדיו.
#טיפים
הנחה בכניסה מתחת לגיל 24. להביא דרכון.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/PhWrt9absDE
ביקור במקום:
https://youtu.be/S1bkBxR-I5A
מופע האורות:
https://youtu.be/ORfbeJHAifs
הדרכה:
https://youtu.be/DUafW5QkASA
מגדל אייפל, מסמליה המוכרים ביותר של העיר פריז, היה עד לשנת 1930 המבנה הגבוה בעולם. הוא עשוי כולו מברזל ומגיע לגובה של 324 מטר. שימו לב לנהר הגדול העובר ליד מגדל אייפל. זהו נהר הסיין.
התכנון והבנייה של המגדל בוצעו על ידי המהנדס הצרפתי גוסטב אייפל. היום הוא נראה כחלק בלתי נפרד מהעיר, אבל האמת היא שהמגדל היה אז מקור למחלוקות וגרר ביקורת רבה מצד אמנים ואנשי רוח פריזאים רבים. המבקרים הללו טענו שהמבנה התעשייתי והמחודד לא מתאים לארכיטקטורה בעיר. הקבוצה המתנגדת קראה לעצמה "ועדת השלוש מאות" (לפי גובהו של המגדל) וטענו כי מדובר בארובת עשן שחורה שתאפיל בברבריות שלה על הפסלים הצרפתיים המעודנים. ההתנגדות הייתה כה גדולה, עד כי נהוג לספר שהסופר גי דה מופסאן, היה נוהג לאכול את ארוחותיו במסעדה שבמגדל אייפל עצמו. הנימוק שלו היה "שזהו המקום היחיד בפריז ממנו אין רואים את האייפל".
למרות המחלוקות, המגדל החזיר את הכסף שהושקע בבנייתו בתוך שנה מאז שנפתח, רק ממכירת כרטיסי הכניסה. במקור, את המגדל היו אמורים לפרק לאחר 20 שנה (בשנת 1909), אך בשל ההצלחה האדירה בקרב המבקרים בפריז, החליטו להשאירו.
מגדל אייפל נבנה בשיא המהפכה התעשייתית. ניתן לראות במרכיביו כמה אזכורים לכך: השימוש בפלדה, הבניה הנקייה מויטרז'ים ועיטורים, והתכנון הדקורטיבי-תעשייתי. בסיס המגדל המורכב מ- 4 שערים שמתלכדים והופכים לאחד יוצרים יציבות גבוהה מצד אחד וגמישות מצד שני. השילוב הזה, הוא זה המאפשר למגדל להתמודד עם רוחות. גם הקשתות תורמות למראה הייחודי של המגדל. גם המעליות במגדל מיוחדות. הן מבוססות על מנגנון הידראולי ששם את הבטיחות לפני המהירות ולכן המעליות די איטיות. מנגון זה נחשב בזמנו כמתקדם מאד.
#גוסטב אייפל
אייפל היה מהנדס ואדריכל צרפתי, אשר שמו בוודאי מוכר לכם בעיקר בזכות בנייתו של המגדל המפורסם, מגדל אייפל.
אייפל יצר בזמן המהפכה התעשייתית, מה שמסביר את ההשפעה הרבה על עבודתו. הוא הושפע מן הצורך ההולך וגובר באמצעי תחבורה - כתוצאה מתהליכי עיור ומעברים של אנשים ונחשף לחומרים מגוונים ממקומות שונים בעולם.
אייפל היה מחלוצי המהנדסים שעשו שימוש בפלדה - שהיה חומר חדש בתחום הבניה בתקופתו. הוא השתמש במסבכי פלדה כאלמנטים קונסטרוקטיביים וקישוטיים כאחד. הוא עיצב את שלד הברזל של פסל החירות והתפרסם מאד בזכות המבנים הרבים שתכנן. בשנת 1887 הוזמן לבנות את מגדל אייפל. המגדל למעשה נבנה עבור תערוכה בינלאומית שהתקיימה בפריז בשנת 1889, לרגל 100 שנה למהפכה הצרפתית.
בתקופת בנייתו, הוא היה הבניין הגבוה ביותר בעולם ונדרש אומץ רב מצידו של אייפל להוציא לפועל מבנה כזה. כל רכיב במבנה, תוכנן בקפידה על ידו במשך כשנה וחצי עד לתחילת הבניה עצמה.
על המגדל עצמו חרוטים שמותיהם של 72 מהנדסים, מדענים ומתימטיקאים צרפתיים כהכרה על תרומתם בבניית המגדל. את ההחלטה קיבל אייפל בשל החשש מהמחאות נגד המגדל והן נחרטו בצדי המגדל מתחת למרפסת הראשונה.
הקריירה של גוסטב אייפל נמשכה 30 שנה. הוא נפטר ב-27 בדצמבר בשנת 1923 בגיל 91.
#מה מרשים כל כך באייפל?
אוסקר וויילד אמר פעם שהיה רוצה לגור בראשו של מגדל אייפל, כי זה המקום היחיד בפריז שלא יצטרך לראות את כיעורו אל מול עיניו.
אבל מגדל אייפל הוא הסמל של פאריז וללא ספק אחד המבנים המפורסמים בעולם. במקור הוא תוכנן להיבנות בברצלונה, לכבוד תערוכת ה-Expo העולמית, אך משלא מצאו את המימון לבנייתו הוא נדחה ורק עשור לאחר מכן הוא נבנה בפאריז, לקראת ה-Expo של 1889. הוא תוכנן לעמוד במקומו רק 20 שנה, לפני שייהרס. לבסוף הוא כל כך התחבב על תושבי העיר והתיירים עד שהושאר לצמיתות. אגב, זה אירוני, שכן בשנתיים הראשונות לאחר הקמתו דרשו רבים את פירוקו, בשל חוסר הטעם והיופי שלו.
יש למגדל אייפל לא פחות מ-1665 מדרגות וביום טוב רואים ממנו למרחק של 70 קילומטרים!
מתכנן ובונה המגדל היה גוסטב אייפל, מהנדס גאוני שעשה פרויקטים רבים וחשובים נוספים בצרפת, במיוחד בבניית גשרים מפלדה. גובהו 324 מטרים ועד 1930 מגדל אייפל היה המגדל הגבוה בעולם.
אגב, את מחיר הבניה היקר החזירו כרטיסי הכניסה לתערוכה כבר בתום שנה אחת!
#מגדל אייפל בלילה
מיום בנייתו של האייפל בשנת 1889 הוא צולם על ידי כל תייר או חובב צילום שעבר על ידו, או אפילו רק ראה אותו באופק. עם זאת, בשנת 2014 האתר הרשמי של המגדל פרסם כי מראה מגדל אייפל בלילה הוא בעל זכויות יוצרים ואין לצלמו יותר.
כדי להבין קודם מה קורה בשעות כאשר החושך יורד על עיר האורות, מגדל אייפל הופך לתצוגה מרהיבה של אורות מוזהבים, באמצעות לא פחות מאשר 336 פרוז'קטורים רבי עוצמה. החל משעת השקיעה ועד השעה 1 בלילה, מנצנצות בכל שעה עגולה 20,000 נוריות המשובצות על המגדל למשך 5 דקות.
על פי האתר הרשמי של המגדל, התאורה נמצאת תחת זכויות יוצרים וזכויות המותג ועל מנת להשתמש בתמונות בהן מופיע המגדל בלילה צריך לקבל אישור מהחברה המפעילה את מגדל אייפל. לטענתם, המגדל עצמו הוא אמנם ציבורי, אך תאורת הלילה שבו היא סוג של אמנות ושימוש באמנות זו על ידי צילום או הפצה אסורה בהחלט.
#מגדל אייפל בזמן מלחמת העולם השניה
בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר צרפת הייתה תחת כיבוש גרמני (1940), הצרפתים דאגו לחתוך את הכבלים של המעליות כך שלא ניתן יהיה להשתמש במגדל כתצפית וכעמדה צבאית. המגדל היה סגור לציבור במהלך הכיבוש הנאצי והמעלית תוקנה רק 6 שנים מאוחר יותר.
כתוצאה מכך, ביום הראשון לכיבוש נאלצו החיילים הנאציים לטפס על המגדל ברגל את כל הדרך לקומה העליונה בשביל להניף את דגל גרמניה הנאצית בראש המגדל. הדגל היה כל כך גדול וכבד עד שנקרע ועף ברוח כמה שעות מאוחר יותר. הוא הוחלף בדגל קטן יותר.
מגדל אייפל נותר ללא פגע במשך המלחמה, בעיקר בגלל שלא היו בו מטרות אסטרטגיות להפצצה. למרות זאת, לקראת סוף המלחמה וכניעת גרמניה, היטלר ציווה להרוס את מגדל אייפל ביחד עם שאר העיר פריז, אך הגנרל פון קולטיץ סירב לבצע פקודה זו.
ב-24 באוגוסט 1944 הונף מעל מגדל אייפל דגל הטריקולור כסמל לשחרור פריז. הוא היה מורכב משלושה סדינים שנתפרו יחדיו.
#טיפים
הנחה בכניסה מתחת לגיל 24. להביא דרכון.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/PhWrt9absDE
ביקור במקום:
https://youtu.be/S1bkBxR-I5A
מופע האורות:
https://youtu.be/ORfbeJHAifs
הדרכה:
https://youtu.be/DUafW5QkASA
#מעט על הגנים הירוקים המשקיפים אל אייפל
גני טרוקדרו (Trocadéro) הגנים הירוקים מכילים מגוון פסלים, חלקם ותיקים במיוחד. בלב הגנים תוכלו למצוא את "מזרקת ורשה" הארוכה והיפהפייה. הם מחולקים למספר מפלסים מקושטים בפסלים.
הגנים נבנו כחלק מהארמון המקורי שהיה כאן לפני ארמון שאיו, ארמון טרוקדרו ונקראים כך על שם קרב טרוקדרו שבצרפת, בו השתתפו הצרפתים בשנת 1823. כאן צולם היטלר בביקורו בפריז אחרי שנכבשה על ידי צבאו, אל מול מגדל אייפל מטרוקדרו.
שטח הגנים הוא 93,930 מ"ר. כדי להגיע אליהם ממגדל אייפל, ניתן לעבור את גשר פון ד'לנה (Pont d'Iéna), המחבר בין שתי גדות הסן.
#מה תראו ותעשו כאן?
הגנים הגדולים פתוחים לציבור הרחב והם מתאימים לפיקניק נעים בחודשי הקיץ. בשולי הכיכר הגדולה שבמרכז הגנים תוכלו למצוא בית קפה קטן ובו קינוחים מעולים.
בשעות הלילה הפסלים מוארים ובמהלך היום נחמד להצטלם בגנים כשברקע מגדל אייפל המרשים.
עבור תושבי פריז הגנים משמשים מקום מפגש לאוהדי "סקייט בורד" ו"רולר" והכיכר משמש בקביעות להפגנות, מאורעות וחגיגות שונות.
מבט מקרוב על גני טרוקדרו:
https://www.youtube.com/watch?v=4JtQlB8Yqj8
גני טרוקדרו (Trocadéro) הגנים הירוקים מכילים מגוון פסלים, חלקם ותיקים במיוחד. בלב הגנים תוכלו למצוא את "מזרקת ורשה" הארוכה והיפהפייה. הם מחולקים למספר מפלסים מקושטים בפסלים.
הגנים נבנו כחלק מהארמון המקורי שהיה כאן לפני ארמון שאיו, ארמון טרוקדרו ונקראים כך על שם קרב טרוקדרו שבצרפת, בו השתתפו הצרפתים בשנת 1823. כאן צולם היטלר בביקורו בפריז אחרי שנכבשה על ידי צבאו, אל מול מגדל אייפל מטרוקדרו.
שטח הגנים הוא 93,930 מ"ר. כדי להגיע אליהם ממגדל אייפל, ניתן לעבור את גשר פון ד'לנה (Pont d'Iéna), המחבר בין שתי גדות הסן.
#מה תראו ותעשו כאן?
הגנים הגדולים פתוחים לציבור הרחב והם מתאימים לפיקניק נעים בחודשי הקיץ. בשולי הכיכר הגדולה שבמרכז הגנים תוכלו למצוא בית קפה קטן ובו קינוחים מעולים.
בשעות הלילה הפסלים מוארים ובמהלך היום נחמד להצטלם בגנים כשברקע מגדל אייפל המרשים.
עבור תושבי פריז הגנים משמשים מקום מפגש לאוהדי "סקייט בורד" ו"רולר" והכיכר משמש בקביעות להפגנות, מאורעות וחגיגות שונות.
מבט מקרוב על גני טרוקדרו:
https://www.youtube.com/watch?v=4JtQlB8Yqj8
#מעט על הגנים הציבוריים הראשונים של פריז
גני טוילרי (Jardin des Tuileries), או גן טוילרי, הם ככל הנראה הגנים הצרפתיים המפורסמים ביותר בפריז. למעשה, את כל האזור שמסביבם נוהגים הפריזאים לכנות אזור טוילרי, על שמם כמובן.
לא רבים יודעים שהגן הענקי הזה הוא הגן הציבורי הראשון של פריז. הוא נפתח בשנת 1564, כשהחליטה קתרין דה מדיצ’י לבנות לעצמה את ארמון טווילרי, שאגב קיבל את שמו ממפעל הרעפים שעמד שם קודם (בצרפתית טווילרי הם רעפים). מכל מקום, הגנים שליד הארמון היו בסגנון האיטלקי שקתרין כה אהבה. בהמשך הם הפכו לגני האצולה ואחר כך לגן המלכותי של לואי ה-14. רק לאחר המהפכה הצרפתית ט'וילרי הפך לפארק ציבורי.
אפשר לראות בטווילרי גם את מסלול הדוגמנות הראשון בהיסטוריה, כי כאן החלו להפגין לראשונה אצילי ובמיוחד אצילות פריז, את בגדיהם המעוצבים בפני אחרים, שמצידם רצו לחייטים שלהם כדי להזמין בגדים שמצאו חן בעיניהם והפכו לטרנד החדש בעיר.
ממוקמים בלב התרבותי של העיר פריז, בין מוזיאון הלובר וכיכר הקונקורד, וקרובים למוזיאונים מרכזיים נוספים, אין ספק שמיקומם המרכזי כל כך של גני טוילרי הופך אותם לפארק הירוק והמתויר ביותר בעיר ולאתר חובה בה.
#מה תראו כאן?
בגן בריכות ומזרקות גדולות עם כיסאות פזורים מסביב והמון עצים ופרחים מרהיבים.
ברחבי הגנים פזורים פסלים רבים ומרשימים, החל מעותקים של פסלים עתיקים מידיהם של המאסטרים הגדולים ועד עבודות יותר חדשות ולעתים מודרניות ממש, שחלקן מוצבות כאן לתקופה ומתחלפות. בין השאר תראו כאן עבודות של גדולי הפסלים, דוגמת אוגוסט רודן, מאיול, ג’יקאמוטי ועוד.
מסביב לגני טוילרי יש חנויות ומוזיאונים מדהימים, אך מעניינים ונחמדים במיוחד הם פסל ז'אן דארק, בו נראית הגיבורה הצרפתית שהובילה את המאבק ההירואי באנגלים והוצאה להורג ושער הקורסל, שער מרהיב שתושבי פריז מכנים אותו "שער הניצחון הקטן".
#טיפים
כדאי לבקר בגנים אחרי ביקור במוזיאון הלובר או האורנז’רי הסמוכים ולנוח מהעומס המבורך של המוזיאונים הנהדרים.
גם מוזיאון אורסיי המצוין ממוקם קרוב לכאן, ממש מעבר לנהר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/OjUQSk51Rnw
ביקור במקום:
https://youtu.be/kkdf_pjmy8Q
בלוגרים:
https://youtu.be/4qNcC18jC7E
הדרכה:
https://youtu.be/JFUxjUaCWsM
גני טוילרי (Jardin des Tuileries), או גן טוילרי, הם ככל הנראה הגנים הצרפתיים המפורסמים ביותר בפריז. למעשה, את כל האזור שמסביבם נוהגים הפריזאים לכנות אזור טוילרי, על שמם כמובן.
לא רבים יודעים שהגן הענקי הזה הוא הגן הציבורי הראשון של פריז. הוא נפתח בשנת 1564, כשהחליטה קתרין דה מדיצ’י לבנות לעצמה את ארמון טווילרי, שאגב קיבל את שמו ממפעל הרעפים שעמד שם קודם (בצרפתית טווילרי הם רעפים). מכל מקום, הגנים שליד הארמון היו בסגנון האיטלקי שקתרין כה אהבה. בהמשך הם הפכו לגני האצולה ואחר כך לגן המלכותי של לואי ה-14. רק לאחר המהפכה הצרפתית ט'וילרי הפך לפארק ציבורי.
אפשר לראות בטווילרי גם את מסלול הדוגמנות הראשון בהיסטוריה, כי כאן החלו להפגין לראשונה אצילי ובמיוחד אצילות פריז, את בגדיהם המעוצבים בפני אחרים, שמצידם רצו לחייטים שלהם כדי להזמין בגדים שמצאו חן בעיניהם והפכו לטרנד החדש בעיר.
ממוקמים בלב התרבותי של העיר פריז, בין מוזיאון הלובר וכיכר הקונקורד, וקרובים למוזיאונים מרכזיים נוספים, אין ספק שמיקומם המרכזי כל כך של גני טוילרי הופך אותם לפארק הירוק והמתויר ביותר בעיר ולאתר חובה בה.
#מה תראו כאן?
בגן בריכות ומזרקות גדולות עם כיסאות פזורים מסביב והמון עצים ופרחים מרהיבים.
ברחבי הגנים פזורים פסלים רבים ומרשימים, החל מעותקים של פסלים עתיקים מידיהם של המאסטרים הגדולים ועד עבודות יותר חדשות ולעתים מודרניות ממש, שחלקן מוצבות כאן לתקופה ומתחלפות. בין השאר תראו כאן עבודות של גדולי הפסלים, דוגמת אוגוסט רודן, מאיול, ג’יקאמוטי ועוד.
מסביב לגני טוילרי יש חנויות ומוזיאונים מדהימים, אך מעניינים ונחמדים במיוחד הם פסל ז'אן דארק, בו נראית הגיבורה הצרפתית שהובילה את המאבק ההירואי באנגלים והוצאה להורג ושער הקורסל, שער מרהיב שתושבי פריז מכנים אותו "שער הניצחון הקטן".
#טיפים
כדאי לבקר בגנים אחרי ביקור במוזיאון הלובר או האורנז’רי הסמוכים ולנוח מהעומס המבורך של המוזיאונים הנהדרים.
גם מוזיאון אורסיי המצוין ממוקם קרוב לכאן, ממש מעבר לנהר.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/OjUQSk51Rnw
ביקור במקום:
https://youtu.be/kkdf_pjmy8Q
בלוגרים:
https://youtu.be/4qNcC18jC7E
הדרכה:
https://youtu.be/JFUxjUaCWsM
