שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
דיזנגוף סנטר
שוק לוינסקי
כיכר המדינה
הצלמניה
מדרחוב נחלת בנימין
מתחם התחנה
מצפה עזריאלי והקניון שלמטה
שוק הכרמל
שוק הפשפשים ביפו
#על הקניון הראשון בישראל
דיזנגוף סנטר הוא אולי אחד ממרכזי הקניות הסמליים והמוכרים ביותר של העיר תל אביב. זהו מרכז קניות ענק, מקום שמושך מידי יום קהל רב, גם צעירים וגם מבוגרים. יש בו בית קולנוע, חנויות אופנה, מוזיקה, בריאות ופארם, ספרים, כלי בית ועוד. בסנטר גם פינות משחק לילדים, מכוני כושר וגם בריכת שחייה הפתוחה 24 שעות ביממה.
מבחינה אדריכלית המרכז מחולק לשני חלקים, המקושרים ביניהם באמצעות מדרכות עיליות ומעברים תת קרקעיים. היום ממוקמים מעל המרכז שני בניינים, האחד הוא מגדל המגורים "מגדל דיזינגוף" והשני הוא מגדל משרדים המכונה "מגדל על".
הקונספט של המקום היה "עיר בתוך עיר" - מרכז מסחרי שיכלול חנויות, רחובות ממוזגים, גנים תלויים ורחבות ציבוריות. ההשראה לפרויקט הגיעה ממרכז רוקפלר הניו יורקי, והחזון היה שאדם יוכל להתגורר במתחם כל חייו מבלי לצאת ממנו ולכן עליו היה לכלול מבני מגורים, שטחי מסחר, משרדים, חנויות וחדר כושר. ואכן, עד היום כ-400 חנויות מארחות כ-40,000 מבקרים מדי יום ומספקות להם חווית קניות מלאה.
#תולדות הבניין
במקום בו עומד הסנטר הייתה במקור שכונת צריפים קטנה, שכונת נורדיה. כאן התגוררו בה כמה מאות עולים מאירופה, ששכנו בכ-200 צריפים. בשנת 1955 התקיימה תחרות על תכנון בשטח. הזוכים היו אבא אלחנני ואריה לוטן, שתכננו להקים עשרה מבני מגורים למפוני הצריפים ושני מבני מסחר.
למרות שנראה היה שכבר נפלה ההחלטה לגבי עתיד המתחם, במשך שנים היו מחלוקות לגבי מה ואיך נכון לבנות עליו. לבסוף, רכשו משפחת פילץ ושמואל פלאטו שרון את הקרקע בשנת 1970. הם יזמו אז את הקמת המרכז המסחרי - דיזינגוף סנטר.
היזמים הבינו שלאחר שבמהלך השנים הפך רחוב דיזנגוף למרכז חיי המסחר והבידור של תל אביב, יש להם סיכוי למקם בו מרכז קניות מצליח. הם החליטו להקים כאן את מרכז הקניות הגדול של תל אביב, הראשון מסוגו בישראל. כמו את הרחוב, גם אותו קראו היזמים על שם מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל אביב.
לאחר שנים של בנייה, נפתח מרכז הקניות לציבור בשנת 1977. כצפוי, הוא הפך להצלחה אדירה וזכה אצל התל אביבים לכינוי החיבה הפשוט - "הסנטר".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/kmWN9QwsTs8
ביקור במקום:
https://youtu.be/80xsGanApZE
וחזי דין הקוסם שעשה קסם על הקיר שלו:
https://youtu.be/uEh_hn7OLO0
דיזנגוף סנטר הוא אולי אחד ממרכזי הקניות הסמליים והמוכרים ביותר של העיר תל אביב. זהו מרכז קניות ענק, מקום שמושך מידי יום קהל רב, גם צעירים וגם מבוגרים. יש בו בית קולנוע, חנויות אופנה, מוזיקה, בריאות ופארם, ספרים, כלי בית ועוד. בסנטר גם פינות משחק לילדים, מכוני כושר וגם בריכת שחייה הפתוחה 24 שעות ביממה.
מבחינה אדריכלית המרכז מחולק לשני חלקים, המקושרים ביניהם באמצעות מדרכות עיליות ומעברים תת קרקעיים. היום ממוקמים מעל המרכז שני בניינים, האחד הוא מגדל המגורים "מגדל דיזינגוף" והשני הוא מגדל משרדים המכונה "מגדל על".
הקונספט של המקום היה "עיר בתוך עיר" - מרכז מסחרי שיכלול חנויות, רחובות ממוזגים, גנים תלויים ורחבות ציבוריות. ההשראה לפרויקט הגיעה ממרכז רוקפלר הניו יורקי, והחזון היה שאדם יוכל להתגורר במתחם כל חייו מבלי לצאת ממנו ולכן עליו היה לכלול מבני מגורים, שטחי מסחר, משרדים, חנויות וחדר כושר. ואכן, עד היום כ-400 חנויות מארחות כ-40,000 מבקרים מדי יום ומספקות להם חווית קניות מלאה.
#תולדות הבניין
במקום בו עומד הסנטר הייתה במקור שכונת צריפים קטנה, שכונת נורדיה. כאן התגוררו בה כמה מאות עולים מאירופה, ששכנו בכ-200 צריפים. בשנת 1955 התקיימה תחרות על תכנון בשטח. הזוכים היו אבא אלחנני ואריה לוטן, שתכננו להקים עשרה מבני מגורים למפוני הצריפים ושני מבני מסחר.
למרות שנראה היה שכבר נפלה ההחלטה לגבי עתיד המתחם, במשך שנים היו מחלוקות לגבי מה ואיך נכון לבנות עליו. לבסוף, רכשו משפחת פילץ ושמואל פלאטו שרון את הקרקע בשנת 1970. הם יזמו אז את הקמת המרכז המסחרי - דיזינגוף סנטר.
היזמים הבינו שלאחר שבמהלך השנים הפך רחוב דיזנגוף למרכז חיי המסחר והבידור של תל אביב, יש להם סיכוי למקם בו מרכז קניות מצליח. הם החליטו להקים כאן את מרכז הקניות הגדול של תל אביב, הראשון מסוגו בישראל. כמו את הרחוב, גם אותו קראו היזמים על שם מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל אביב.
לאחר שנים של בנייה, נפתח מרכז הקניות לציבור בשנת 1977. כצפוי, הוא הפך להצלחה אדירה וזכה אצל התל אביבים לכינוי החיבה הפשוט - "הסנטר".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/kmWN9QwsTs8
ביקור במקום:
https://youtu.be/80xsGanApZE
וחזי דין הקוסם שעשה קסם על הקיר שלו:
https://youtu.be/uEh_hn7OLO0
#על שוק הדליקטסים והאוכל של תל אביב
השוק הבלקני של תל אביב הוא שוק לוינסקי, שסמוך לשכונת פלורנטין בדרום תל אביב.
השוק הזה, שזכה להימנות על ידי מומחי תיירות בחו"ל כאחד השווקים הטובים בעולם, הציע תמיד גבינות מעולות, חמוצים מובחרים, דגים מלוחים ומגוונים, תבלינים, פיצוחים ופירות יבשים. יש כאן גם מתבלינים מהטובים בישראל ועד מאפים מצויינים, בורקס ושלל מעדנים אחרים.
אבל בשנים האחרונות הוא שודרג והפך לשוק אוכל של ממש, אחד מ-30 שוקי האוכל הטובים בעולם לפי המגזין "טייפ אאוט" ומתחם אוכל הרחוב הכי לוהט בתל אביב.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/N02OT-CPrgk
ביקור במקום:
https://youtu.be/MhPGvMyfe5c
בלוגרים עם 10 אטרקציות אוכל מעולות כאן:
https://youtu.be/G5-B02eXe9w
הדרכה:
https://youtu.be/qLp_X3vfNxg
השוק הבלקני של תל אביב הוא שוק לוינסקי, שסמוך לשכונת פלורנטין בדרום תל אביב.
השוק הזה, שזכה להימנות על ידי מומחי תיירות בחו"ל כאחד השווקים הטובים בעולם, הציע תמיד גבינות מעולות, חמוצים מובחרים, דגים מלוחים ומגוונים, תבלינים, פיצוחים ופירות יבשים. יש כאן גם מתבלינים מהטובים בישראל ועד מאפים מצויינים, בורקס ושלל מעדנים אחרים.
אבל בשנים האחרונות הוא שודרג והפך לשוק אוכל של ממש, אחד מ-30 שוקי האוכל הטובים בעולם לפי המגזין "טייפ אאוט" ומתחם אוכל הרחוב הכי לוהט בתל אביב.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/N02OT-CPrgk
ביקור במקום:
https://youtu.be/MhPGvMyfe5c
בלוגרים עם 10 אטרקציות אוכל מעולות כאן:
https://youtu.be/G5-B02eXe9w
הדרכה:
https://youtu.be/qLp_X3vfNxg
#על הכיכר הקניות היקרה בישראל
כיכר המדינה היא אחת הכיכרות הגדולות ביותר בישראל. היא תוכננה בידי הארכיטקט הברזילאי הנודע אוסקר נימאייר, ביחד עם ישראל לוטן ואבא אלחנני שתכננו את בנייני המגורים. את הכיכר מקיף רחוב ה' באייר.
בשנות ה-60 הגיעו לכאן לא מעט קרקסים שהופיעו במרכזה של הכיכר. בתחילת שנות ה-70 החלו להיבנות כאן בנייני יוקרה מרשימים ומנקרי עיניים. חנויות היוקרה וחנויות המעצבים הבינלאומיים שנפתחו כאן, הפכו אותה לאזור קניות יקר במיוחד.
בין השנים 2002-2003 התמקם כאן מאהל מחאה לא חוקי של מחוסרי דיור, שכינו את הכיכר "כיכר הלחם". בסופו של דבר פונו מכאן המוחים, בצו פינוי של בית משפט.
בשנת 2011 נערכה כאן הפגנה נגד יוקר המחיה במדינה, שכללה כ-300,000 מפגינים. בשנים האחרונות נערכות כאן מסיבות ענק בחג הפורים.
#טיפים
הכיכר עוברת שיפוצים ובנייה, אז יש שינויים בנוחות ובשבילים.
מבט מקרוב בפורים:
https://youtu.be/-OOrtJXarTc
מסיבה ענקית בכיכר עם DJ Astrix:
https://youtu.be/Y2v-AvfFgKU
כיכר המדינה היא אחת הכיכרות הגדולות ביותר בישראל. היא תוכננה בידי הארכיטקט הברזילאי הנודע אוסקר נימאייר, ביחד עם ישראל לוטן ואבא אלחנני שתכננו את בנייני המגורים. את הכיכר מקיף רחוב ה' באייר.
בשנות ה-60 הגיעו לכאן לא מעט קרקסים שהופיעו במרכזה של הכיכר. בתחילת שנות ה-70 החלו להיבנות כאן בנייני יוקרה מרשימים ומנקרי עיניים. חנויות היוקרה וחנויות המעצבים הבינלאומיים שנפתחו כאן, הפכו אותה לאזור קניות יקר במיוחד.
בין השנים 2002-2003 התמקם כאן מאהל מחאה לא חוקי של מחוסרי דיור, שכינו את הכיכר "כיכר הלחם". בסופו של דבר פונו מכאן המוחים, בצו פינוי של בית משפט.
בשנת 2011 נערכה כאן הפגנה נגד יוקר המחיה במדינה, שכללה כ-300,000 מפגינים. בשנים האחרונות נערכות כאן מסיבות ענק בחג הפורים.
#טיפים
הכיכר עוברת שיפוצים ובנייה, אז יש שינויים בנוחות ובשבילים.
מבט מקרוב בפורים:
https://youtu.be/-OOrtJXarTc
מסיבה ענקית בכיכר עם DJ Astrix:
https://youtu.be/Y2v-AvfFgKU
#על חנות הצילום שתיעדה את ההיסטוריה של תל אביב ומדינת ישראל הצעירה
"הצלמניה" היא חנות צילום נוסטלגית, שנפתחה בשנת 1940 על ידי הצלם רודי ויסנשטיין. החנות הזו היא מוסד של ממש. היא נחשבת לארכיון הצילום הפרטי הגדול והאיכותי ביותר בארץ. הסיבות רבות, אבל בעיקר חשוב לציין את היקפו של אוסף הצילומים של רודי והסדר המוקפד שבו הוא מנוהל.
ויסנשטיין ידוע כצלם שתיעד את היישוב העברית והתפתחות הארץ ונופיה. צילומו המפורסם ביותר הוא צילום הכרזת העצמאות, שמופיע באינסוף ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה תיעודיות. חוץ ממנו מכיל ארכיון הצילומים של "הצלמניה" שלל צילומים היסטוריים ויש בו כמיליון נגטיבים של תמונות ממצלמתו של רודי.
ויסנשטיין נפטר בשנת 1992, אך אלמנתו מרים המשיכה במלאכתו החשובה: תרגום, מיון, חידוש ושימור הארכיון, לצד שירותי צילום שהמשיכה לספק ללקוחות ולמבקרים. לאחר מותה של מרים ב-2011, ממשיכה המשפחה לטפח ולשמור את החנות ואת האוספים המדהימים שיצר.
עם השנים, הצלמניה זכתה להכרה בינלאומית וסוקרה בלא מעט סרטים וכתבות. תערוכות מטעם הארכיון שלה הוצגו ומוצגות ברחבי העולם. בשנת 2011 יצא הסרט התיעודי "הצלמניה" שתיעד את מסעם המשותף של מרים ויסנשטיין והנכד שלה כנגד הריסת חנות הצילום, במסגרת הריסת הבניין ובניית מבנה חדש. הסרט הוקרן בפסטיבלי קולנוע רבים וזכה בפרסים.
כיום הצלמניה עברה אמנם מקום, אך עד היום היא חנות ארכיון, הפתוחה לקהל. תוכלו לראות ולרכוש בה מצילומיו המקוריים של ויסנשטיין, פוסטרים שנעשו מהם, גלויות וספרים.
מבט מקרוב ושיר שהוקדש למייסדיה:
https://youtu.be/RezyUVB0WXM
"הצלמניה" היא חנות צילום נוסטלגית, שנפתחה בשנת 1940 על ידי הצלם רודי ויסנשטיין. החנות הזו היא מוסד של ממש. היא נחשבת לארכיון הצילום הפרטי הגדול והאיכותי ביותר בארץ. הסיבות רבות, אבל בעיקר חשוב לציין את היקפו של אוסף הצילומים של רודי והסדר המוקפד שבו הוא מנוהל.
ויסנשטיין ידוע כצלם שתיעד את היישוב העברית והתפתחות הארץ ונופיה. צילומו המפורסם ביותר הוא צילום הכרזת העצמאות, שמופיע באינסוף ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה תיעודיות. חוץ ממנו מכיל ארכיון הצילומים של "הצלמניה" שלל צילומים היסטוריים ויש בו כמיליון נגטיבים של תמונות ממצלמתו של רודי.
ויסנשטיין נפטר בשנת 1992, אך אלמנתו מרים המשיכה במלאכתו החשובה: תרגום, מיון, חידוש ושימור הארכיון, לצד שירותי צילום שהמשיכה לספק ללקוחות ולמבקרים. לאחר מותה של מרים ב-2011, ממשיכה המשפחה לטפח ולשמור את החנות ואת האוספים המדהימים שיצר.
עם השנים, הצלמניה זכתה להכרה בינלאומית וסוקרה בלא מעט סרטים וכתבות. תערוכות מטעם הארכיון שלה הוצגו ומוצגות ברחבי העולם. בשנת 2011 יצא הסרט התיעודי "הצלמניה" שתיעד את מסעם המשותף של מרים ויסנשטיין והנכד שלה כנגד הריסת חנות הצילום, במסגרת הריסת הבניין ובניית מבנה חדש. הסרט הוקרן בפסטיבלי קולנוע רבים וזכה בפרסים.
כיום הצלמניה עברה אמנם מקום, אך עד היום היא חנות ארכיון, הפתוחה לקהל. תוכלו לראות ולרכוש בה מצילומיו המקוריים של ויסנשטיין, פוסטרים שנעשו מהם, גלויות וספרים.
מבט מקרוב ושיר שהוקדש למייסדיה:
https://youtu.be/RezyUVB0WXM
שופינג בתל אביב
#על המדרחוב שהוא שוק תל אביבי חמוד
למבקרים בתל אביב לא כדאי לפספס את אחת ההתרחשויות הצבעוניות והנעימות שיש לה להציע. זהו המדרחוב של נחלת בנימין, יריד המתקיים בכל יום שלישי ושישי ובערבי חג, בחלקו הצפוני של הרחוב, מכיכר מגן-דוד ועד רחוב גרוזנברג, כולל ברחובות רמב"ם ו" השומר".
זהו יריד אמנים ואומנים תל אביבי שמח וצבעוני, שנעים להסתובב בו ולקנות משהו למישהו שאתם אוהבים. כל העבודות הנמכרות ביריד הן עבודות יד והן נמכרות על ידי האומנים עצמם. יש כאן מגוון גדול של עבודות נוי, מוביילים, פסלים, שלטים משעשעים, צילומים, ציורים וחפצי אמנות נוספים.
יריד האומנים של מדרחוב נחלת בנימין הוא הוותיק והגדול מסוגו בישראל. מטרת עיריית תל אביב, כשפתחה אותו, הייתה לשמר את התרבות של עבודת יד ואמני כפיים, בעולם הטכנולוגיה המודרני והמתועש ובעידן של ייצור המוני, רובוטים תעשייתיים ושיטת הסרט הנע.
ליריד של נחלת בנימין מתקבלים באמצעות ועדת קבלה עירונית, שבוחנת באופן קפדני ומקבלת רק אמנים שמוכרים את עבודות היד שהם יוצרים במו ידיהם ומפגינים יכולת אומנותית של ממש.
רחוב נחלת בנימין ידוע כרחוב הבדים של תל אביב, על שום חנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. תוכלו למצוא בהן הרבה בדים למטרות שונות. היכנסו אליהן - חווייה של פעם, עם דוגמאות עדכניות מובטחת!
#רגע של ארכיטקטורה
הרימו מדי פעם את הראש למעלה והביטו אל הבתים המדהימים שיש כאן. המדרחוב מתקיים ממש בלב "העיר הלבנה", תל אביב של פעם. יש כאן בניינים בסגנון אקלקטי, המשלב סגנון ערבי ומערבי, ים תיכוני ואירופי, פה ושם עוד תוכלו לראות בניינים שעליהם עיטורי אריחים בסגנון המקושט שנקרא "אר נובו". מבנים מאוחרים יותר, משנות השלושים עד החמישים של המאה הקודמת, בנויים בסגנון הבאוהאוס, הסגנון הבינלאומי שתל אביב נחשבת למשמרת הגדולה שלו בעולם.
החל משנת 1985 הפך חלקו הצפוני של הרחוב למדרחוב, שמשתרע מרחוב גרוזנברג ועד "כיכר מגן דוד" שברחוב אלנבי. אל הבתים הישנים החלו לחזור בעלי אמצעים, ששיפצו אותם ונדרשו להקפיד על שימורם. בתי קפה ומסעדות החליפו חלק גדול מחנויות הבדים והטקסטיל ומצאו את מקומם - לצד חנויות בגדים וסטודיו של מעצבי אופנה צעירים.
#תולדות הרחוב הארוך של תל אביב הקטנה
היסטורית, רחוב נחלת בנימין עצמו היה פעם הרחוב הארוך ביותר של תל אביב הקטנה. כיום הרחוב מתחיל משכונת פלורנטין בדרום תל אביב ומגיע עד כיכר מגן דוד בצפון.
שכונת נחלת בנימין עצמה היא שכונה שקמה במקביל לאחוזת בית ולא בהמשכה. כבר ב-5 בדצמבר 1909 נבנו בתיה הראשונים ואז היא כללה רחוב אחד, במקביל לרחובה הראשי של אחוזת בית, רחוב הרצל.
בשנת 1911, הצטרפה נחלת בנימין לאחוזת בית, שבשלב הזה כבר נקראה "תל אביב". נחתם הסכם שלפיו סיפקה תל אביב מים ושירותים לנחלת בנימין ורחובותיהן יחוברו, תוך שנחלת בנימין תשתתף בעלות אחזקת התשתיות העירוניות. שנה אחר כך סופחה הנחלה סופית לעיר תל אביב והייתה לחלק בלתי נפרד מהעיר המתפתחת.
נחלת בנימין היה פעם רחוב הבדים והטקסטיל של תל אביב, שכן היה ידוע בחנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. כיום נותרו בו חלק קטן ומייצג מהן, בעיקר בחלקו הצפוני של הרחוב, זה שבו מתקיים היריד.
בשנת 1921 הוקם ברחוב מלון ספקטור, שהיה המלון הראשון בתל אביב. שנה אחר כך הוקמה בו הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב, גינה שאינה קיימת היום,מאחר ובנו בה חניון למכוניות...
# הסיפור המצחיק על הבנימין של הנחלה
שמם של הרחוב והשכונה הוא סוגיה משעשעת בפני עצמה. מייסדי השכונה החליטו לקרוא לרחוב ולשכונה "נחלת בנימין". רק שהם לא ידעו על שם מי היא תהיה. ברור היה ששבט בנימין ראוי לכך, אבל הם החליטו שה"בנימין" שעל שמו היא תיקרא, יהיה מי שיסכים לסייע למימון הקמת השכונה.
הם הבטיחו שאם קק"ל, הקרן הקיימת לישראל, היא שתסייע, ייקרא הרחוב על שם בנימין זאב הרצל. אם הסיוע יגיע ממשפחת רוטשילד, יונצח ברחוב דווקא הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד.
אלא שבסופו של דבר לא סייע אף אחד מהגופים הללו ומקימי השכונה קבעו שהרחוב ייקרא על שם שבט בנימין.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/jVgWj5SiUc4
למבקרים בתל אביב לא כדאי לפספס את אחת ההתרחשויות הצבעוניות והנעימות שיש לה להציע. זהו המדרחוב של נחלת בנימין, יריד המתקיים בכל יום שלישי ושישי ובערבי חג, בחלקו הצפוני של הרחוב, מכיכר מגן-דוד ועד רחוב גרוזנברג, כולל ברחובות רמב"ם ו" השומר".
זהו יריד אמנים ואומנים תל אביבי שמח וצבעוני, שנעים להסתובב בו ולקנות משהו למישהו שאתם אוהבים. כל העבודות הנמכרות ביריד הן עבודות יד והן נמכרות על ידי האומנים עצמם. יש כאן מגוון גדול של עבודות נוי, מוביילים, פסלים, שלטים משעשעים, צילומים, ציורים וחפצי אמנות נוספים.
יריד האומנים של מדרחוב נחלת בנימין הוא הוותיק והגדול מסוגו בישראל. מטרת עיריית תל אביב, כשפתחה אותו, הייתה לשמר את התרבות של עבודת יד ואמני כפיים, בעולם הטכנולוגיה המודרני והמתועש ובעידן של ייצור המוני, רובוטים תעשייתיים ושיטת הסרט הנע.
ליריד של נחלת בנימין מתקבלים באמצעות ועדת קבלה עירונית, שבוחנת באופן קפדני ומקבלת רק אמנים שמוכרים את עבודות היד שהם יוצרים במו ידיהם ומפגינים יכולת אומנותית של ממש.
רחוב נחלת בנימין ידוע כרחוב הבדים של תל אביב, על שום חנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. תוכלו למצוא בהן הרבה בדים למטרות שונות. היכנסו אליהן - חווייה של פעם, עם דוגמאות עדכניות מובטחת!
#רגע של ארכיטקטורה
הרימו מדי פעם את הראש למעלה והביטו אל הבתים המדהימים שיש כאן. המדרחוב מתקיים ממש בלב "העיר הלבנה", תל אביב של פעם. יש כאן בניינים בסגנון אקלקטי, המשלב סגנון ערבי ומערבי, ים תיכוני ואירופי, פה ושם עוד תוכלו לראות בניינים שעליהם עיטורי אריחים בסגנון המקושט שנקרא "אר נובו". מבנים מאוחרים יותר, משנות השלושים עד החמישים של המאה הקודמת, בנויים בסגנון הבאוהאוס, הסגנון הבינלאומי שתל אביב נחשבת למשמרת הגדולה שלו בעולם.
החל משנת 1985 הפך חלקו הצפוני של הרחוב למדרחוב, שמשתרע מרחוב גרוזנברג ועד "כיכר מגן דוד" שברחוב אלנבי. אל הבתים הישנים החלו לחזור בעלי אמצעים, ששיפצו אותם ונדרשו להקפיד על שימורם. בתי קפה ומסעדות החליפו חלק גדול מחנויות הבדים והטקסטיל ומצאו את מקומם - לצד חנויות בגדים וסטודיו של מעצבי אופנה צעירים.
#תולדות הרחוב הארוך של תל אביב הקטנה
היסטורית, רחוב נחלת בנימין עצמו היה פעם הרחוב הארוך ביותר של תל אביב הקטנה. כיום הרחוב מתחיל משכונת פלורנטין בדרום תל אביב ומגיע עד כיכר מגן דוד בצפון.
שכונת נחלת בנימין עצמה היא שכונה שקמה במקביל לאחוזת בית ולא בהמשכה. כבר ב-5 בדצמבר 1909 נבנו בתיה הראשונים ואז היא כללה רחוב אחד, במקביל לרחובה הראשי של אחוזת בית, רחוב הרצל.
בשנת 1911, הצטרפה נחלת בנימין לאחוזת בית, שבשלב הזה כבר נקראה "תל אביב". נחתם הסכם שלפיו סיפקה תל אביב מים ושירותים לנחלת בנימין ורחובותיהן יחוברו, תוך שנחלת בנימין תשתתף בעלות אחזקת התשתיות העירוניות. שנה אחר כך סופחה הנחלה סופית לעיר תל אביב והייתה לחלק בלתי נפרד מהעיר המתפתחת.
נחלת בנימין היה פעם רחוב הבדים והטקסטיל של תל אביב, שכן היה ידוע בחנויות הבדים הרבות שנמצאות בו. כיום נותרו בו חלק קטן ומייצג מהן, בעיקר בחלקו הצפוני של הרחוב, זה שבו מתקיים היריד.
בשנת 1921 הוקם ברחוב מלון ספקטור, שהיה המלון הראשון בתל אביב. שנה אחר כך הוקמה בו הגינה הציבורית הראשונה בתל אביב, גינה שאינה קיימת היום,מאחר ובנו בה חניון למכוניות...
# הסיפור המצחיק על הבנימין של הנחלה
שמם של הרחוב והשכונה הוא סוגיה משעשעת בפני עצמה. מייסדי השכונה החליטו לקרוא לרחוב ולשכונה "נחלת בנימין". רק שהם לא ידעו על שם מי היא תהיה. ברור היה ששבט בנימין ראוי לכך, אבל הם החליטו שה"בנימין" שעל שמו היא תיקרא, יהיה מי שיסכים לסייע למימון הקמת השכונה.
הם הבטיחו שאם קק"ל, הקרן הקיימת לישראל, היא שתסייע, ייקרא הרחוב על שם בנימין זאב הרצל. אם הסיוע יגיע ממשפחת רוטשילד, יונצח ברחוב דווקא הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד.
אלא שבסופו של דבר לא סייע אף אחד מהגופים הללו ומקימי השכונה קבעו שהרחוב ייקרא על שם שבט בנימין.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/jVgWj5SiUc4
#על המתחם שהיה פעם תחנת רכבת תורכית והיום הוא אזור בילויים שוקק חיים
היא נולדה כתחנת רכבת שממנה יצאה מסילת הברזל בקו יפו-ירושלים. התחנה הזו פעלה משנת 1892 ועד 1948 ונחשבת לקו הרכבת הראשון בארץ ישראל. במתחם התחנה נכללו אז מבני תחנת הרכבת והשירות שלה, בית משפחת וילנד הטמפלרית, שבנה האב בסמוך לבית החרושת של המשפחה, שייצר מרצפות מצוירות, לבנים ומוצרי בניה ממלט. בניית המפעל בסמוך לתחנה אפשרה ליצרן הטמפלרי לשנע חומרי גלם ותוצרת ברכבת לירושלים ולנמל יפו, להעמסה על אוניות שיצאו לאירופה.
הרכבת מיפו אל ירושלים נולדה בסוף המאה ה-19, לאחר תהליך של כמעט 50 שנה, של שידול הסולטן לאשר הקמתו של קו כזה וההקמה עצמה. הרכבת הזו עתידה להיות אמצעי התחבורה הראשון בארץ ישראל ובמרחב שבין תורכיה למצרים, שיחליף את הגמלים, ככלי התחבורה שישמש להעברת משאות כבדים למרחקים גדולים.
בסוף תקופת המנדט הבריטי פעלה התחנה ביפו בעיקר לצרכים צבאיים של הצבא, שהקים בה מחנה צבאי והעביר דרכה את הציוד לבריטניה, בעת פינוי ארץ ישראל. היא חזרה לפעול באופן סדיר עד ערב מלחמת העצמאות וחדלה.
לאחר הקמת המדינה, הועברה התחנה לירושלים לאזור אחר בתל אביב והאזור נותר מוזנח במשך שנים רבות. בשנים האחרונות שחזרה עיריית תל-אביב את המתחם ופיתחה אותו, כאזור בילויים שוקק חיים. השיפוץ והשימור שמו דגש על שימור העיצוב המקורי של המבנים ההיסטוריים שבתחנה, שחזור של קטע ממסילת הרכבת שהייתה בה ויצירה של מרחב פתוח לציבור. כלולים בו 22 מבנים מתקופות שונות בחיי התחנה, כל אלה על שטח של כ-20 דונם.
#תולדות הקמת קו הרכבת יפו-ירושלים
כבר באמצע המאה ה-19 הגה משה מונטיפיורי את הרעיון להקים מסילת ברזל בארץ ישראל. מונטיפיורי, שרצה לייסד בארץ תעשייה מודרנית הטעים שאחד הקשיים העיקריים לשם כך, הוא המחסור החמור באמצעים להובלת מכונות וחומרי גלם לתעשייה כזו. לאחר השתדלות רבה אצל הסולטן התורכי עבד אל-חמיד השני, אישר הסולטן 30 שנה לאחר מכן את הזיכיון להקמה והפעלה של קו הרכבת. מי שזכה לקנות את הזיכיון היה יוסף נבון, עסקן ירושלמי נמרץ. ביחד עם שותפיו, ניסה נבון לגייס משקיעים להקמת המסילה אך נכשל בכך. הזיכיון נמכר לחברה צרפתית והיא שהקימה לבסוף את קו הרכבת מיפו לירושלים ובנתה את התחנות שלאורכו.
לחברה הצרפתית לקח שנתיים לבנות את קו הרכבת. עם סיומו, בשנת 1892, החל באופן רשמי עידן הרכבת בארץ ישראל. בטקס מפואר שנערך בתחנת הרכבת בירושלים, נחנך הקו החדש, כשהאות לפתיחת הטקס היה הגעתה של הרכבת הראשונה מיפו. זה, אגב, היה השלב שבו הכריזו על השם שניתן ל"כלי התחבורה החדשני" שהגיע לארץ. מסתבר שאליעזר בן-יהודה, מחדש השפה העברית, הציע את השם "רַכֶּבֶת" לקטר ולשיירת הקרונות שהוא מושך.
#על הרכבת עצמה
על אף חדשנותה בארץ, הרכבת הראשונה בארץ ישראל לא הייתה מודרנית במיוחד. היא נסעה לאט ולקח לה 4 שעות להגיע מיפו לירושלים. גם קו הרכבת היה מוגבל ביותר. בשנים הראשונות שלו נסעה הרכבת בתדירות של פעם אחת ביום, בכל כיוון.
מחיר הנסיעה לירושלים באותם ימים היה 50 גרוש במחלקה הראשונה והמפוארת ו-30 גרוש במחלקה השנייה, הרגילה. ומי לא נסעו בה - מצליינים ותיירים, ועד סוחרים ותושבים שנסעו למקומות הקדושים או לבקר קרובים בירושלים ובערים כמו לוד ורמלה, שעל הדרך. גם פמליית הקיסר הגרמני וילהלם השני מצאה את עצמה נוסעת בקרון שקושט במיוחד בשבילה וכמובן - הנוסע המפורסם ביותר - חוזה מדינת ישראל בנימין זאב הרצל.
ערב מלחמת העולם הראשונה, עברו בתחנה הזו כמעט 200 אלף נוסעים וכ-50 אלף טון של משא.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/6yeGbYxtk6Y
וסיור במקום:
https://youtu.be/Waelkdjz3go
היא נולדה כתחנת רכבת שממנה יצאה מסילת הברזל בקו יפו-ירושלים. התחנה הזו פעלה משנת 1892 ועד 1948 ונחשבת לקו הרכבת הראשון בארץ ישראל. במתחם התחנה נכללו אז מבני תחנת הרכבת והשירות שלה, בית משפחת וילנד הטמפלרית, שבנה האב בסמוך לבית החרושת של המשפחה, שייצר מרצפות מצוירות, לבנים ומוצרי בניה ממלט. בניית המפעל בסמוך לתחנה אפשרה ליצרן הטמפלרי לשנע חומרי גלם ותוצרת ברכבת לירושלים ולנמל יפו, להעמסה על אוניות שיצאו לאירופה.
הרכבת מיפו אל ירושלים נולדה בסוף המאה ה-19, לאחר תהליך של כמעט 50 שנה, של שידול הסולטן לאשר הקמתו של קו כזה וההקמה עצמה. הרכבת הזו עתידה להיות אמצעי התחבורה הראשון בארץ ישראל ובמרחב שבין תורכיה למצרים, שיחליף את הגמלים, ככלי התחבורה שישמש להעברת משאות כבדים למרחקים גדולים.
בסוף תקופת המנדט הבריטי פעלה התחנה ביפו בעיקר לצרכים צבאיים של הצבא, שהקים בה מחנה צבאי והעביר דרכה את הציוד לבריטניה, בעת פינוי ארץ ישראל. היא חזרה לפעול באופן סדיר עד ערב מלחמת העצמאות וחדלה.
לאחר הקמת המדינה, הועברה התחנה לירושלים לאזור אחר בתל אביב והאזור נותר מוזנח במשך שנים רבות. בשנים האחרונות שחזרה עיריית תל-אביב את המתחם ופיתחה אותו, כאזור בילויים שוקק חיים. השיפוץ והשימור שמו דגש על שימור העיצוב המקורי של המבנים ההיסטוריים שבתחנה, שחזור של קטע ממסילת הרכבת שהייתה בה ויצירה של מרחב פתוח לציבור. כלולים בו 22 מבנים מתקופות שונות בחיי התחנה, כל אלה על שטח של כ-20 דונם.
#תולדות הקמת קו הרכבת יפו-ירושלים
כבר באמצע המאה ה-19 הגה משה מונטיפיורי את הרעיון להקים מסילת ברזל בארץ ישראל. מונטיפיורי, שרצה לייסד בארץ תעשייה מודרנית הטעים שאחד הקשיים העיקריים לשם כך, הוא המחסור החמור באמצעים להובלת מכונות וחומרי גלם לתעשייה כזו. לאחר השתדלות רבה אצל הסולטן התורכי עבד אל-חמיד השני, אישר הסולטן 30 שנה לאחר מכן את הזיכיון להקמה והפעלה של קו הרכבת. מי שזכה לקנות את הזיכיון היה יוסף נבון, עסקן ירושלמי נמרץ. ביחד עם שותפיו, ניסה נבון לגייס משקיעים להקמת המסילה אך נכשל בכך. הזיכיון נמכר לחברה צרפתית והיא שהקימה לבסוף את קו הרכבת מיפו לירושלים ובנתה את התחנות שלאורכו.
לחברה הצרפתית לקח שנתיים לבנות את קו הרכבת. עם סיומו, בשנת 1892, החל באופן רשמי עידן הרכבת בארץ ישראל. בטקס מפואר שנערך בתחנת הרכבת בירושלים, נחנך הקו החדש, כשהאות לפתיחת הטקס היה הגעתה של הרכבת הראשונה מיפו. זה, אגב, היה השלב שבו הכריזו על השם שניתן ל"כלי התחבורה החדשני" שהגיע לארץ. מסתבר שאליעזר בן-יהודה, מחדש השפה העברית, הציע את השם "רַכֶּבֶת" לקטר ולשיירת הקרונות שהוא מושך.
#על הרכבת עצמה
על אף חדשנותה בארץ, הרכבת הראשונה בארץ ישראל לא הייתה מודרנית במיוחד. היא נסעה לאט ולקח לה 4 שעות להגיע מיפו לירושלים. גם קו הרכבת היה מוגבל ביותר. בשנים הראשונות שלו נסעה הרכבת בתדירות של פעם אחת ביום, בכל כיוון.
מחיר הנסיעה לירושלים באותם ימים היה 50 גרוש במחלקה הראשונה והמפוארת ו-30 גרוש במחלקה השנייה, הרגילה. ומי לא נסעו בה - מצליינים ותיירים, ועד סוחרים ותושבים שנסעו למקומות הקדושים או לבקר קרובים בירושלים ובערים כמו לוד ורמלה, שעל הדרך. גם פמליית הקיסר הגרמני וילהלם השני מצאה את עצמה נוסעת בקרון שקושט במיוחד בשבילה וכמובן - הנוסע המפורסם ביותר - חוזה מדינת ישראל בנימין זאב הרצל.
ערב מלחמת העולם הראשונה, עברו בתחנה הזו כמעט 200 אלף נוסעים וכ-50 אלף טון של משא.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/6yeGbYxtk6Y
וסיור במקום:
https://youtu.be/Waelkdjz3go
#על המצפה הגבוה במזרח התיכון
מצפה עזריאלי הוא מצפה סגור, המצוי בקומה ה-49 של הבניין העגול במגדלי עזריאלי ומאפשר צפייה על הסביבה הקרובה וביום טוב, הרחוקה של תל אביב יפו.
מכאן תוכלו להבין את משמעות המושג "גוש דן", שכן מגובה של 187 מטרים רואים את גוש הבניינים העצום שנקרא "גוש דן" ויודעים שאין גדול כמוהו בישראל, על אף שבמונחים בינלאומיים הוא קטן עד קטנטן.
ובכל זאת - המבט על תל אביב וערי הלוויין שלה מציג מבת ים, חולון וראשון לציון בדרום, דרך הרצליה, נתניה וארובות חדרה בצפון, נתב"ג לוד ומודיעין במזרח והמון ים במערב. ביום טוב המבט מרחיק גם לאשדוד ולהרי ירושלים הרחוקים.
אם אתם מתלבטים בחורף אם לעלות למצפה, במיוחד ביום גשם או אפילו ביום סערה, אולי כדאי שתעלו למצפה. ראשית, המקום סגור ומוגן מגשם ומקור. שנית, המראה הנשקף ממנו, של העיר הסוערת, הוא מפעים. תחושו כאילו אתם ניצבים בתוך סערת הברקים עצמה, ובינינו - מתי ביקרתם בפעם האחרונה בתוך ברק?
לתיירים כדאי לומר שהמקום אינו מצפה של ממש, כמו בחו"ל. אמנם אפשר לראות ממנו כמו ממצפה, אבל את המשקפות שהיו שם פעם, הסירו מזמן. גם שעות הפתיחה של המקום אינן קבועות, שכן המצפה מתפקד גם כאולם אירועים וכנסים. לכן חובה לברר מראש האם הביקור בו אפשרי.
#טיפים
בתחתית המגדל העגול נמצא קניון עזריאלי, אחד הקניונים הגדולים והמגוונים בישראל. אין צורך להציגו לישראלים, קניון שווה ביקור!
מבט מקרוב:
https://youtu.be/EffqydyxYTM
מצפה עזריאלי הוא מצפה סגור, המצוי בקומה ה-49 של הבניין העגול במגדלי עזריאלי ומאפשר צפייה על הסביבה הקרובה וביום טוב, הרחוקה של תל אביב יפו.
מכאן תוכלו להבין את משמעות המושג "גוש דן", שכן מגובה של 187 מטרים רואים את גוש הבניינים העצום שנקרא "גוש דן" ויודעים שאין גדול כמוהו בישראל, על אף שבמונחים בינלאומיים הוא קטן עד קטנטן.
ובכל זאת - המבט על תל אביב וערי הלוויין שלה מציג מבת ים, חולון וראשון לציון בדרום, דרך הרצליה, נתניה וארובות חדרה בצפון, נתב"ג לוד ומודיעין במזרח והמון ים במערב. ביום טוב המבט מרחיק גם לאשדוד ולהרי ירושלים הרחוקים.
אם אתם מתלבטים בחורף אם לעלות למצפה, במיוחד ביום גשם או אפילו ביום סערה, אולי כדאי שתעלו למצפה. ראשית, המקום סגור ומוגן מגשם ומקור. שנית, המראה הנשקף ממנו, של העיר הסוערת, הוא מפעים. תחושו כאילו אתם ניצבים בתוך סערת הברקים עצמה, ובינינו - מתי ביקרתם בפעם האחרונה בתוך ברק?
לתיירים כדאי לומר שהמקום אינו מצפה של ממש, כמו בחו"ל. אמנם אפשר לראות ממנו כמו ממצפה, אבל את המשקפות שהיו שם פעם, הסירו מזמן. גם שעות הפתיחה של המקום אינן קבועות, שכן המצפה מתפקד גם כאולם אירועים וכנסים. לכן חובה לברר מראש האם הביקור בו אפשרי.
#טיפים
בתחתית המגדל העגול נמצא קניון עזריאלי, אחד הקניונים הגדולים והמגוונים בישראל. אין צורך להציגו לישראלים, קניון שווה ביקור!
מבט מקרוב:
https://youtu.be/EffqydyxYTM
#על השוק הכי פופולארי של תל אביב
תיירים, מוכרים צועקים, היפסטרים במשקפי שמש וחולצות פסים ותיירים המומים משלל הירקות והפירות הצבעוניים - כל אלה ורבים אחרים מתקבצים להם בכל יום בשוק הכי מסעיר וצבעוני של תל אביב.
שוק הכרמל הוא השוק המפורסם ביותר בתל אביב והפך בשנים האחרונות לאחד ממתחמי המזון המרכזיים והגדולים ביותר בתל אביב. זהו שוק הומה אדם, צבעוני, ריחני, צעקני ומלא באנרגיות טובות וים-תיכוניות. בשנים האחרונות הוא הולך ומתמלא בדוכני מזון רחוב מצוינים, במסעדות קטנות ואיכותיות, ברים הומי צעירים ודוכנים עם מוצרי מזון אתניים ומיוחדים. רוצים לאכול בדוכן מצוין? - ראו את המסעדות בסביבה בתפריט הראשי של גיידול.
שוק הכרמל נמצא ונקרא על שם רחוב הכרמל בתל אביב. עם השנים הוא התרחב גם לרחובות הסמוכים לו, בשכונות כרם התימנים ונחלת בנימין. היום פועל השוק 6 ימים בשבוע ותמצאו בו מגוון חנויות - מזון, לבוש, אביזרי בית, פרחים, ממתקים, מסעדות, מעדניות ועוד.
#היסטוריית השוק
בשנות ה-20 הגיעו סוחרים יהודים רוסים שרכשו קרקעות בתל אביב בתמורה ל-1000 רובל. הם פחות חשבו על עלייה לארץ והתגוררות בבתים אלו, אלא יותר חעל הצאצאים שלהם ועל הקרקעות שיוכלו להוריש להם. לאחר המהפכה הבולשביקית שהתחוללה ברוסיה בשנת 1917, לא הייתה להם ברירה והם נאלצו להגיע לארץ. לא היה בידיהם שום רכוש מלבד המגרשים שקנו.
בנוסף לקשיים הכלכליים, הם גם לא הצליחו להשתלב בשוק העבודה המקומי ולכן פתחו באזור כרם התימנים שוק קטן - "הכרם". מטרת השוק הייתה לספק עבודה בסחר בפירות וירקות. מאיר דיזינגוף, שהיה ראש העירייה באותה העת, הפך את המקום לרשמי ומסודר בשנת 1920 וכינה אותו בשמו "שוק הכרמל". כבר באותה התקופה היה השוק מפותח והכיל דוכני דגים ועופות, פירות, ירקות ומאפים.
הסוחרים הערבים של יפו, שגילו את הצלחת השוק המקומי, הקימו שוק מתחרה שהיה לא פחות טוב מהמקורי - שוק גדול, צבעוני, חי ובועט. לא מעט מקרי אלימות התרחשו בעקבות תחרות השוק המוצלח, מה שהעיב מעט על האידיליה המקומית.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/JZgFX5NyZSY
האוכל:
https://youtu.be/iQYB4pIxcrc
האנשים:
https://youtu.be/FCk8L6Z0x5E
ביקור במקום:
https://youtu.be/u6oCdDbS1oc
הדרכה:
https://youtu.be/9kE9B2dcfTM
תיירים, מוכרים צועקים, היפסטרים במשקפי שמש וחולצות פסים ותיירים המומים משלל הירקות והפירות הצבעוניים - כל אלה ורבים אחרים מתקבצים להם בכל יום בשוק הכי מסעיר וצבעוני של תל אביב.
שוק הכרמל הוא השוק המפורסם ביותר בתל אביב והפך בשנים האחרונות לאחד ממתחמי המזון המרכזיים והגדולים ביותר בתל אביב. זהו שוק הומה אדם, צבעוני, ריחני, צעקני ומלא באנרגיות טובות וים-תיכוניות. בשנים האחרונות הוא הולך ומתמלא בדוכני מזון רחוב מצוינים, במסעדות קטנות ואיכותיות, ברים הומי צעירים ודוכנים עם מוצרי מזון אתניים ומיוחדים. רוצים לאכול בדוכן מצוין? - ראו את המסעדות בסביבה בתפריט הראשי של גיידול.
שוק הכרמל נמצא ונקרא על שם רחוב הכרמל בתל אביב. עם השנים הוא התרחב גם לרחובות הסמוכים לו, בשכונות כרם התימנים ונחלת בנימין. היום פועל השוק 6 ימים בשבוע ותמצאו בו מגוון חנויות - מזון, לבוש, אביזרי בית, פרחים, ממתקים, מסעדות, מעדניות ועוד.
#היסטוריית השוק
בשנות ה-20 הגיעו סוחרים יהודים רוסים שרכשו קרקעות בתל אביב בתמורה ל-1000 רובל. הם פחות חשבו על עלייה לארץ והתגוררות בבתים אלו, אלא יותר חעל הצאצאים שלהם ועל הקרקעות שיוכלו להוריש להם. לאחר המהפכה הבולשביקית שהתחוללה ברוסיה בשנת 1917, לא הייתה להם ברירה והם נאלצו להגיע לארץ. לא היה בידיהם שום רכוש מלבד המגרשים שקנו.
בנוסף לקשיים הכלכליים, הם גם לא הצליחו להשתלב בשוק העבודה המקומי ולכן פתחו באזור כרם התימנים שוק קטן - "הכרם". מטרת השוק הייתה לספק עבודה בסחר בפירות וירקות. מאיר דיזינגוף, שהיה ראש העירייה באותה העת, הפך את המקום לרשמי ומסודר בשנת 1920 וכינה אותו בשמו "שוק הכרמל". כבר באותה התקופה היה השוק מפותח והכיל דוכני דגים ועופות, פירות, ירקות ומאפים.
הסוחרים הערבים של יפו, שגילו את הצלחת השוק המקומי, הקימו שוק מתחרה שהיה לא פחות טוב מהמקורי - שוק גדול, צבעוני, חי ובועט. לא מעט מקרי אלימות התרחשו בעקבות תחרות השוק המוצלח, מה שהעיב מעט על האידיליה המקומית.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/JZgFX5NyZSY
האוכל:
https://youtu.be/iQYB4pIxcrc
האנשים:
https://youtu.be/FCk8L6Z0x5E
ביקור במקום:
https://youtu.be/u6oCdDbS1oc
הדרכה:
https://youtu.be/9kE9B2dcfTM
#על שוק הפשפשים של תל אביב יפו
שוק הפשפשים הציורי ביפו הוא מוסד תל אביבי אהוב מאד על המקומיים ועל התיירים כאחד. כמו כל מדינת ישראל ובטח יפו - תל אביב, המתחם של השוק הוא ערב רב של ברנשים וחתיכות: אנשי אלטעזאכן שמוכרים במחירים מופקעים את מה שקנו אתמול מירושות, עולים מצרפת שגרים בסביבה ובאים לפגוש את העמך שבשוק, תיירים ותיירות נחמדים שבאים לראות את הילידים המקומיים מתמקחים ומשתזפים בשמש החורפית ואספנים מחפשי מציאות שמתמקחים עם מוכרים מתוחכמים, כאילו אין מחר... ואגב, אם אתם כאלה אז טוב שהגעתם מוקדם בבוקר, כי אחר-כך נעלמים כל המוצרים השווים.
שוק הפשפשים הזה פועל כבר המון שנים, עוד מהמאה ה-19, בתקופה שבה נמל יפו היה שער הכניסה לארץ. תוכלו למצוא כאן מוצרי יד שנייה, לעתים ממש במחירים מצחיקים, אבל לא פעם במחירים מופקעים, שבעיקר מוכיחים כמה שהשוק פופולרי כיום. העסקים כאן מתרכזים באזורים שונים, לפי התחום. יש אזור של תכשיטים ובגדים, יש המון רהיטים ברחוב הראשי של השוק, סמטאות השוק הפנימיות מפוצצות במוצרים מהמזרח התיכון, כמו שטיחים, מנורות נחושת ועוד ועוד ויש חנויות יקרות להפליא לחפצי אמנות עתיקים מכל העולם. אין לנו הדרכה - כאן פשוט משוטטים, חוקרים ומגלים את המציאות שלכם!
שוק הפשפשים של יפו פתוח שישה ימים בשבוע, מראשון ועד שישי, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לערב. הקסם והאווירה המזרחית של השוק שובים את ליבם של התיירים הרבים, אבל גם נעימים לישראלים ולתל-אביבים רבים, שחלקם באים על בסיס כמעט שבועי למקום.
מוסדות קולינריים הסמוכים לשוק, כמו אבולעפיה ודוקטור שקשוקה, מנעימים את החיך והכרס ועושים טוב למיטיבי לסת. לכו תיהנו!
מבט מקרוב:
https://youtu.be/8-TkY9HI2Oo
שוק הפשפשים הציורי ביפו הוא מוסד תל אביבי אהוב מאד על המקומיים ועל התיירים כאחד. כמו כל מדינת ישראל ובטח יפו - תל אביב, המתחם של השוק הוא ערב רב של ברנשים וחתיכות: אנשי אלטעזאכן שמוכרים במחירים מופקעים את מה שקנו אתמול מירושות, עולים מצרפת שגרים בסביבה ובאים לפגוש את העמך שבשוק, תיירים ותיירות נחמדים שבאים לראות את הילידים המקומיים מתמקחים ומשתזפים בשמש החורפית ואספנים מחפשי מציאות שמתמקחים עם מוכרים מתוחכמים, כאילו אין מחר... ואגב, אם אתם כאלה אז טוב שהגעתם מוקדם בבוקר, כי אחר-כך נעלמים כל המוצרים השווים.
שוק הפשפשים הזה פועל כבר המון שנים, עוד מהמאה ה-19, בתקופה שבה נמל יפו היה שער הכניסה לארץ. תוכלו למצוא כאן מוצרי יד שנייה, לעתים ממש במחירים מצחיקים, אבל לא פעם במחירים מופקעים, שבעיקר מוכיחים כמה שהשוק פופולרי כיום. העסקים כאן מתרכזים באזורים שונים, לפי התחום. יש אזור של תכשיטים ובגדים, יש המון רהיטים ברחוב הראשי של השוק, סמטאות השוק הפנימיות מפוצצות במוצרים מהמזרח התיכון, כמו שטיחים, מנורות נחושת ועוד ועוד ויש חנויות יקרות להפליא לחפצי אמנות עתיקים מכל העולם. אין לנו הדרכה - כאן פשוט משוטטים, חוקרים ומגלים את המציאות שלכם!
שוק הפשפשים של יפו פתוח שישה ימים בשבוע, מראשון ועד שישי, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לערב. הקסם והאווירה המזרחית של השוק שובים את ליבם של התיירים הרבים, אבל גם נעימים לישראלים ולתל-אביבים רבים, שחלקם באים על בסיס כמעט שבועי למקום.
מוסדות קולינריים הסמוכים לשוק, כמו אבולעפיה ודוקטור שקשוקה, מנעימים את החיך והכרס ועושים טוב למיטיבי לסת. לכו תיהנו!
מבט מקרוב:
https://youtu.be/8-TkY9HI2Oo
