שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
פסל הארי ג'רום
אינוקשוק
הלפיד האולימפי של ונקובר
פסלי אֶמֵייזִינְג לַפְטֶר
שער המעבר הצפון מערבי
גלריית ונקובר לאמנות
#על פסל הרץ בסטנלי פארק
פסל הארי ג'רום (Harry Jerome Statue) שניצב בחומת הים של סטנלי פארק הוא פסל ברונזה בגובה של 9 מטרים, שמהווה אייקון פיסולי של ממש בפארק הפופולרי.
זהו פסל מלא תנועה ואנרגיה, שבו נראה הרץ הנרי "הארי" וינסטון ג'רום, מגדולי הספורטאים של קנדה, בעת הריצה.
#מי היה הארי ג'רום?
הארי ג'רום היה אצן מסלול ושדה, מגדולי האתלטים בקנדה ובעולם. הוא ידוע במיוחד בהיותו האצן השני בהיסטוריה שקבע זמן של 10.0 שניות בריצת 100 מטר ושיאו בריצה הזו החזיק כמעט עשור.
כבר בילדותו הצטיין בבייסבול, בכדורגל ובהוקי והתגלה כבעל יכולת ספורטיבית מרשימה. דרכו כספורטאי דגול החלה כבר בגיל 18. בעודו בתיכון, שבר ג'רום את השיא הקנדי בריצת 220 מטרים, שיא שעד אז לא נשבר, במשך 31 שנה!
להארי ג'רום היה הספורט הדרך הטבעית לתהילה, שכן הוא היה בן למשפחת ספורטאים, שייצגה את קנדה בתחרויות ספורט רבות. גם סבו, ג'ון הווארד, השתתף באולימפיאדה של 1912 ואחותו, ואלרי ג'רום, ייצגה את קנדה באולימפיאדת רומא ב-1960.
בתחילת שנות ה-60 סבל ג'רום מפציעות קשות. רבים חשבו אז שהוא לא יחזור להתחרות שוב, אבל כמו הספורטאים הגדולים ביותר, הוא עשה קאמבק מדהים ושבר אחריו עוד ועוד שיאים.
בשנת 1982 והוא בן 42 בלבד, הלך הארי ג'רום לעולמו, כתוצאה ממפרצת במוח. קנדה זוכרת אותו ואת מורשתו, שתמציתה מתגלמת במוטו שלו: “!Never give up” - לעולם לא לוותר!
מבט מקרוב:
https://youtu.be/vHZuNtNIAc8
והפסל באטרקציות של סטנלי פארק:
https://youtu.be/hvMuRuod4cc
פסל הארי ג'רום (Harry Jerome Statue) שניצב בחומת הים של סטנלי פארק הוא פסל ברונזה בגובה של 9 מטרים, שמהווה אייקון פיסולי של ממש בפארק הפופולרי.
זהו פסל מלא תנועה ואנרגיה, שבו נראה הרץ הנרי "הארי" וינסטון ג'רום, מגדולי הספורטאים של קנדה, בעת הריצה.
#מי היה הארי ג'רום?
הארי ג'רום היה אצן מסלול ושדה, מגדולי האתלטים בקנדה ובעולם. הוא ידוע במיוחד בהיותו האצן השני בהיסטוריה שקבע זמן של 10.0 שניות בריצת 100 מטר ושיאו בריצה הזו החזיק כמעט עשור.
כבר בילדותו הצטיין בבייסבול, בכדורגל ובהוקי והתגלה כבעל יכולת ספורטיבית מרשימה. דרכו כספורטאי דגול החלה כבר בגיל 18. בעודו בתיכון, שבר ג'רום את השיא הקנדי בריצת 220 מטרים, שיא שעד אז לא נשבר, במשך 31 שנה!
להארי ג'רום היה הספורט הדרך הטבעית לתהילה, שכן הוא היה בן למשפחת ספורטאים, שייצגה את קנדה בתחרויות ספורט רבות. גם סבו, ג'ון הווארד, השתתף באולימפיאדה של 1912 ואחותו, ואלרי ג'רום, ייצגה את קנדה באולימפיאדת רומא ב-1960.
בתחילת שנות ה-60 סבל ג'רום מפציעות קשות. רבים חשבו אז שהוא לא יחזור להתחרות שוב, אבל כמו הספורטאים הגדולים ביותר, הוא עשה קאמבק מדהים ושבר אחריו עוד ועוד שיאים.
בשנת 1982 והוא בן 42 בלבד, הלך הארי ג'רום לעולמו, כתוצאה ממפרצת במוח. קנדה זוכרת אותו ואת מורשתו, שתמציתה מתגלמת במוטו שלו: “!Never give up” - לעולם לא לוותר!
מבט מקרוב:
https://youtu.be/vHZuNtNIAc8
והפסל באטרקציות של סטנלי פארק:
https://youtu.be/hvMuRuod4cc
#על הפסל שהיה לסמל האולימפיאדה של ונקובר
בתור סמל משחקי החורף האולימפיים בוונקובר 2010 שימש ה"אינוקשוק" (Inukshuk). מקור הסמל הזה בא מהתרבות האינואיטית, של הילידים האסקימואים בצפון קנדה. הסמל מסמל חברות וחבר בתרבות זו.
בימי קדם פסלים בסגנון זה שימשו את האינואיטים, בתור אבני דרך, סימני ניווט פשוטים ואנדרטאות.
סמל האינוקשוק לאולימפיאדת החורף הוצג כבר באפריל 2005 כסמל המשחקים של אולימפיאדת החורף, שעתידה להתקיים בוונקובר 5 שנים אחר-כך.
במקור נוצר הפסל שנקרא "אינוקשוק" על ידי האמן ג'ורג' נוריס ונבנה בצפון קנדה. בניית הפסל הייתה לקראת תערוכת "אקספו ונקובר 1986" והוא הוצב מאז במפרץ האנגלי (English Bay) באזור ונקובר.
אגב, בהמשך למשחקים החורף בוונקובר, השתמשה ב"אינוקשוק" גם "אייר קנדה", חברת התעופה הלאומית של קנדה. הוא צויר אז על צי מטוסי ה"בואינג 777" שלה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/VFsVXpuy11w
נגני חמת חלילים ואינוקשוק:
https://youtu.be/zAbvPDRRGp0
ואינוקשוק דומה על הר וויסלר:
https://youtu.be/-rswu67FaOg
בתור סמל משחקי החורף האולימפיים בוונקובר 2010 שימש ה"אינוקשוק" (Inukshuk). מקור הסמל הזה בא מהתרבות האינואיטית, של הילידים האסקימואים בצפון קנדה. הסמל מסמל חברות וחבר בתרבות זו.
בימי קדם פסלים בסגנון זה שימשו את האינואיטים, בתור אבני דרך, סימני ניווט פשוטים ואנדרטאות.
סמל האינוקשוק לאולימפיאדת החורף הוצג כבר באפריל 2005 כסמל המשחקים של אולימפיאדת החורף, שעתידה להתקיים בוונקובר 5 שנים אחר-כך.
במקור נוצר הפסל שנקרא "אינוקשוק" על ידי האמן ג'ורג' נוריס ונבנה בצפון קנדה. בניית הפסל הייתה לקראת תערוכת "אקספו ונקובר 1986" והוא הוצב מאז במפרץ האנגלי (English Bay) באזור ונקובר.
אגב, בהמשך למשחקים החורף בוונקובר, השתמשה ב"אינוקשוק" גם "אייר קנדה", חברת התעופה הלאומית של קנדה. הוא צויר אז על צי מטוסי ה"בואינג 777" שלה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/VFsVXpuy11w
נגני חמת חלילים ואינוקשוק:
https://youtu.be/zAbvPDRRGp0
ואינוקשוק דומה על הר וויסלר:
https://youtu.be/-rswu67FaOg
#על הלפיד של אולימפיאדת החורף בוונקובר
הלפיד האולימפי הרשמי של אולימפיאדת החורף של ונקובר (Vancouver Olympic Cauldron) מוצב עד היום בעיר. מאז משחקי החורף האולימפיים בוונקובר 2010 הלהבה שלו אינה דולקת, למעט באירועים מיוחדים. ועדיין, הוא נראה נהדר ומשמש כאחד מסמלי העיר ומקום צילום אהוב על תיירים רבים.
בטקס הפתיחה המרגש והמרהיב של הדלקת הלפיד באולימפיאדת החורף של ונקובר, נחשף אז אחד הלפידים האולימפיים המרשימים והיפים בתולדות המשחקים האולימפיים. מסע הלפיד האולימפי לוונקובר היה הארוך מסוגו עד אז והקיף כ-45,000 ק"מ.
מסע הלפיד החל כשהוא הודלק, כנהוג, בעיר היוונית העתיקה אולימפיה. מסעו אל ונקובר נעשה בידי כ-12,000 קנדים שנשאו אותו כשליחים, בזה אחר זו. בתום המסע, שארך 106 ימים ועבר אפילו בקוטב הצפוני ובצפון קנדה, הגיע הלפיד והדליק את הקדרה, הלפיד הקבוע שלפניכם. טקס ההדלקה הוא שיאו של טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים.
כך היה הפסל שלפניכם ללפיד הרשמי של משחקי החורף האולימפיים בעיר ובסביבתה.
#מה מסמל מרוץ הלפיד האולימפי?
המרוץ של הלפיד האולימפי (Olympic flame) הוא אחד הסמלים הכי מזוהים עם האולימפיאדה. יש החושבים שכבר באולימפיאדה העתיקה הגיעו רצים עם הלפיד אל האולימפיאדה, אבל זה לא קרה כך.
יש ויכוחים אם מסורת הדלקת הלפיד האולימפי נולדה כבר ביוון העתיקה, במשחקים האולימפיים של אותם ימים. רבים מהחוקרים טוענים שהלפיד לא היה חלק מהמשחקים, אלא רק מהטקסים הדתיים של פולחן זאוס, שהתרחשו במקביל למשחקים ושלמעשה הוקדשה לו האולימפיאדה היוונית כולה.
הלפיד נשאר דולק אז במקדש זאוס, לאורך כל תקופת המשחקים האולימפיים באולימפיה. באותם ימים האש הייתה סמל מרכזי בהרבה תרבויות וליוונים זו הייתה תזכורת לפְּרוֹמֶתֵאוּס (Prometheus) שגנב את האש מהאל זאוס, לפי המיתולוגיה היוונית, ונתן אותה לבני האדם.
מעניין ודאי לדעת שעל אף חשיבותו באולימפיאדה העתיקה, נשכחה הדלקת הלפיד האולימפי, לאחר שהופסקו המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, על ידי הקיסר הרומי. גם לאחר שהחלו האולימפיאדות המודרניות לא תפס הלפיד האולימפי שום מקום.
רק בשנת 1928, באולימפיאדת אמסטרדם, 1535 שנים לאחר ביטול האולימפיאדות של העת העתיקה, חידשו באולימפיאדה את מנהג הלפיד. באולימפיאדה של ברלין הנאצית ב-1936, הפך המנהג של מרוץ הלפיד למרכיב המרכזי בטקס פתיחת האולימפיאדה המודרנית. מאז, על אף לידתו מהטקס הנאצי שנועד לפאר את הרייך השלישי, ממשיך המירוץ להתקיים בכל אולימפיאדה. הלהבה מודלקת ביוון, בעיר העתיקה אולימפיה, שבה התקיימו אולימפיאדות העת העתיקה. משם היא מועברת במירוץ, כשרצים רבים נושאים אותו, כל אחד בתורו, עד שהלפיד מובא אל טקס האולימפיאדה ומציל את האש האולימפית.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/jogBLn7xOnY
ועוד מבט:
https://youtu.be/xfJJPxGB_Ro
הלפיד האולימפי הרשמי של אולימפיאדת החורף של ונקובר (Vancouver Olympic Cauldron) מוצב עד היום בעיר. מאז משחקי החורף האולימפיים בוונקובר 2010 הלהבה שלו אינה דולקת, למעט באירועים מיוחדים. ועדיין, הוא נראה נהדר ומשמש כאחד מסמלי העיר ומקום צילום אהוב על תיירים רבים.
בטקס הפתיחה המרגש והמרהיב של הדלקת הלפיד באולימפיאדת החורף של ונקובר, נחשף אז אחד הלפידים האולימפיים המרשימים והיפים בתולדות המשחקים האולימפיים. מסע הלפיד האולימפי לוונקובר היה הארוך מסוגו עד אז והקיף כ-45,000 ק"מ.
מסע הלפיד החל כשהוא הודלק, כנהוג, בעיר היוונית העתיקה אולימפיה. מסעו אל ונקובר נעשה בידי כ-12,000 קנדים שנשאו אותו כשליחים, בזה אחר זו. בתום המסע, שארך 106 ימים ועבר אפילו בקוטב הצפוני ובצפון קנדה, הגיע הלפיד והדליק את הקדרה, הלפיד הקבוע שלפניכם. טקס ההדלקה הוא שיאו של טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים.
כך היה הפסל שלפניכם ללפיד הרשמי של משחקי החורף האולימפיים בעיר ובסביבתה.
#מה מסמל מרוץ הלפיד האולימפי?
המרוץ של הלפיד האולימפי (Olympic flame) הוא אחד הסמלים הכי מזוהים עם האולימפיאדה. יש החושבים שכבר באולימפיאדה העתיקה הגיעו רצים עם הלפיד אל האולימפיאדה, אבל זה לא קרה כך.
יש ויכוחים אם מסורת הדלקת הלפיד האולימפי נולדה כבר ביוון העתיקה, במשחקים האולימפיים של אותם ימים. רבים מהחוקרים טוענים שהלפיד לא היה חלק מהמשחקים, אלא רק מהטקסים הדתיים של פולחן זאוס, שהתרחשו במקביל למשחקים ושלמעשה הוקדשה לו האולימפיאדה היוונית כולה.
הלפיד נשאר דולק אז במקדש זאוס, לאורך כל תקופת המשחקים האולימפיים באולימפיה. באותם ימים האש הייתה סמל מרכזי בהרבה תרבויות וליוונים זו הייתה תזכורת לפְּרוֹמֶתֵאוּס (Prometheus) שגנב את האש מהאל זאוס, לפי המיתולוגיה היוונית, ונתן אותה לבני האדם.
מעניין ודאי לדעת שעל אף חשיבותו באולימפיאדה העתיקה, נשכחה הדלקת הלפיד האולימפי, לאחר שהופסקו המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה, על ידי הקיסר הרומי. גם לאחר שהחלו האולימפיאדות המודרניות לא תפס הלפיד האולימפי שום מקום.
רק בשנת 1928, באולימפיאדת אמסטרדם, 1535 שנים לאחר ביטול האולימפיאדות של העת העתיקה, חידשו באולימפיאדה את מנהג הלפיד. באולימפיאדה של ברלין הנאצית ב-1936, הפך המנהג של מרוץ הלפיד למרכיב המרכזי בטקס פתיחת האולימפיאדה המודרנית. מאז, על אף לידתו מהטקס הנאצי שנועד לפאר את הרייך השלישי, ממשיך המירוץ להתקיים בכל אולימפיאדה. הלהבה מודלקת ביוון, בעיר העתיקה אולימפיה, שבה התקיימו אולימפיאדות העת העתיקה. משם היא מועברת במירוץ, כשרצים רבים נושאים אותו, כל אחד בתורו, עד שהלפיד מובא אל טקס האולימפיאדה ומציל את האש האולימפית.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/jogBLn7xOnY
ועוד מבט:
https://youtu.be/xfJJPxGB_Ro
#על הפסלים הצוחקים של ונקובר
פסלי הצחוק המדהים (A-Maze-ing Laughter), הידועים כפסלי האֶמֵייזִינְג לַפְטֶר, הם חלק מעבודת ברונזה שפיסל האמן יואה מינג'ון לקראת הביאנלה הבינלאומית לפיסול שנערכה בוונקובר.
היצירה כוללת 14 דמויות, שכל אחת מהן במשקל של כ-250 ק"ג ובגובה 3 מטרים. הדמויות המפוסלות נועדו להציג שלבים שונים של צחוק היסטרי ולהביא את הצופים בהם לשעשוע וצחוק משלהם.
האמייזינג לפטר נמצאים בפארק מורטון שבעיר, בסמוך לחוף האינגליש ביי. משהו מצחיק אתכם? - אלה ודאי האֶמֵייזִינְג לַפְטֶרס...
מבט מקרוב:
https://youtu.be/aWLTA46aSF0
הצחוק האמיתי הוא מהצילומים איתם:
https://youtu.be/-x5Cmt-78qs
ומהאוויר:
https://youtu.be/2S1ktsr-J8Q
פסלי הצחוק המדהים (A-Maze-ing Laughter), הידועים כפסלי האֶמֵייזִינְג לַפְטֶר, הם חלק מעבודת ברונזה שפיסל האמן יואה מינג'ון לקראת הביאנלה הבינלאומית לפיסול שנערכה בוונקובר.
היצירה כוללת 14 דמויות, שכל אחת מהן במשקל של כ-250 ק"ג ובגובה 3 מטרים. הדמויות המפוסלות נועדו להציג שלבים שונים של צחוק היסטרי ולהביא את הצופים בהם לשעשוע וצחוק משלהם.
האמייזינג לפטר נמצאים בפארק מורטון שבעיר, בסמוך לחוף האינגליש ביי. משהו מצחיק אתכם? - אלה ודאי האֶמֵייזִינְג לַפְטֶרס...
מבט מקרוב:
https://youtu.be/aWLTA46aSF0
הצחוק האמיתי הוא מהצילומים איתם:
https://youtu.be/-x5Cmt-78qs
ומהאוויר:
https://youtu.be/2S1ktsr-J8Q
אמנות בוונקובר
#על השער הצועד בוונקובר
דמיינו מסגרת מתכת מרובעת, המכופפת בצידה התחתון, וקיבלתם את פסל "שער המעבר הצפון מערבי" (Gate to the Northwest Passage) שבוונקובר. עבודת האמנות המודרנית הזו היא פסל, שהוקם בפארק ואנייר שבקיטסליאנו, בשנת 1980, על ידי האמן אלן צ'ונג האנג.
הפסל, שהוצב אז ליד המוזיאון הימי של ונקובר, נועד להנצחת הגעתו של קפטן ג'ורג' ונקובר אל מפרצון בוררד (Burrard Inlet), בשנת 1792. כך הוא זכה להיקרא "פסל השער של המעבר הצפון מערבי".
גובהו של פסל הפלדה החלוד הוא מעל 4.6 מטרים. בשל הצורה המרובעת שלו, שעוותה בכדי ליצור קשת, היו מי שהשוו אותו בעבר לקליפ נייר מעוות.
האמן צ'ונג האנג אמר על הפסל ש"מטרתו היא ליצור תמונה סמלית, עם ביטוי ויזואלי ברור, שתעורר מודעות לתרומתו של קפטן ג'ורג' ונקובר לעולם וגם לסקרים הקפדניים שערך בסביבה, שכללו את החוף הצפוני של האוקיינוס השקט".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/ZZDPDcUkA2g
דמיינו מסגרת מתכת מרובעת, המכופפת בצידה התחתון, וקיבלתם את פסל "שער המעבר הצפון מערבי" (Gate to the Northwest Passage) שבוונקובר. עבודת האמנות המודרנית הזו היא פסל, שהוקם בפארק ואנייר שבקיטסליאנו, בשנת 1980, על ידי האמן אלן צ'ונג האנג.
הפסל, שהוצב אז ליד המוזיאון הימי של ונקובר, נועד להנצחת הגעתו של קפטן ג'ורג' ונקובר אל מפרצון בוררד (Burrard Inlet), בשנת 1792. כך הוא זכה להיקרא "פסל השער של המעבר הצפון מערבי".
גובהו של פסל הפלדה החלוד הוא מעל 4.6 מטרים. בשל הצורה המרובעת שלו, שעוותה בכדי ליצור קשת, היו מי שהשוו אותו בעבר לקליפ נייר מעוות.
האמן צ'ונג האנג אמר על הפסל ש"מטרתו היא ליצור תמונה סמלית, עם ביטוי ויזואלי ברור, שתעורר מודעות לתרומתו של קפטן ג'ורג' ונקובר לעולם וגם לסקרים הקפדניים שערך בסביבה, שכללו את החוף הצפוני של האוקיינוס השקט".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/ZZDPDcUkA2g
#על הגלריה לאמנות שבמרכז ונקובר
גלריית ונקובר לאמנות (Vancouver Art Gallery) היא מוזיאון במרכז העיר שמציג את חיי העיר האמנותיים, הדינמיים ומלאי המרץ, של ונקובר המודרנית.
במוזיאון מוצגות בכל עת כ-10,000 עבודות אמנות, הכוללות עבודות של אמנים מקומיים, החל מ"המתיישבים הראשונים", האינדיאנים, ילידי האזור המקוריים, דרך סדרת ציורים משל הציירת הקנדית הלאומית אמילי קאר ועד אלה של ציירים ידועים שונים ועכשוויים.
נתחיל באוסף המוזיאון, הנחשב לאחד החשובים בקנדה ועבר מזמן את גיל 100. יש בו כ-80 אלף פריטים אמנותיים, המוצגים לחלופין לציבור, בתערוכות קבועות ומתחלפות שונות.
שימו לב למבנה המרשים של גלריית ונקובר לאמנות, שהוא בעצמו יצירת אמנות אמיתית. זהו מבנה בסגנון ניאו-קלאסי, שנבנה בשנת 1911.
#על הציורים הלאומיים של אמילי קאר
מקום חשוב תופסים בגלריית ונקובר ציוריה של הציירת הקנדית המפורסמת אמילי קאר. הציורים הללו הנציחו את האזור היפה של צפון-מערב האוקיינוס השקט והם מככבים בגלריה.
אמילי קאר נחשבת לאחת מהציירות המפורסמות והנערצות של קנדה. מרבית ציוריה מתארים את חיי האינדיאנים ונופי הסביבה בקולומביה הבריטית ובקנדה בכלל. ציוריה מוצגים בכל מוזיאון לאמנות שמכבד את עצמו, ברחבי קנדה. היא כתבה גם ספרים שמתארים את חייה כאן ונחשבת סוג של "ציירת לאומית".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/RgXTmWKREuw?t=11s
גלריית ונקובר לאמנות (Vancouver Art Gallery) היא מוזיאון במרכז העיר שמציג את חיי העיר האמנותיים, הדינמיים ומלאי המרץ, של ונקובר המודרנית.
במוזיאון מוצגות בכל עת כ-10,000 עבודות אמנות, הכוללות עבודות של אמנים מקומיים, החל מ"המתיישבים הראשונים", האינדיאנים, ילידי האזור המקוריים, דרך סדרת ציורים משל הציירת הקנדית הלאומית אמילי קאר ועד אלה של ציירים ידועים שונים ועכשוויים.
נתחיל באוסף המוזיאון, הנחשב לאחד החשובים בקנדה ועבר מזמן את גיל 100. יש בו כ-80 אלף פריטים אמנותיים, המוצגים לחלופין לציבור, בתערוכות קבועות ומתחלפות שונות.
שימו לב למבנה המרשים של גלריית ונקובר לאמנות, שהוא בעצמו יצירת אמנות אמיתית. זהו מבנה בסגנון ניאו-קלאסי, שנבנה בשנת 1911.
#על הציורים הלאומיים של אמילי קאר
מקום חשוב תופסים בגלריית ונקובר ציוריה של הציירת הקנדית המפורסמת אמילי קאר. הציורים הללו הנציחו את האזור היפה של צפון-מערב האוקיינוס השקט והם מככבים בגלריה.
אמילי קאר נחשבת לאחת מהציירות המפורסמות והנערצות של קנדה. מרבית ציוריה מתארים את חיי האינדיאנים ונופי הסביבה בקולומביה הבריטית ובקנדה בכלל. ציוריה מוצגים בכל מוזיאון לאמנות שמכבד את עצמו, ברחבי קנדה. היא כתבה גם ספרים שמתארים את חייה כאן ונחשבת סוג של "ציירת לאומית".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/RgXTmWKREuw?t=11s
