#על שוק קמדן לתיירים

יש לא מעט שווקים בלונדון והביקור בהם הוא חלק חשוב מהטיול, אבל אחד משווקי הרחוב הגדולים בבריטניה הוא שוק קמדן האופנתי. גם מי שלא מחפש בהכרח לבזבז כסף (המחירים בו יקרים מבעבר), ימצא הנאה מהסיור בסביבה ומהאווירה המיוחדת שבו. בשוק למעלה מ-150,000 מבקרים מדי שבוע.

שוק קמדן מורכב למעשה מכמה שווקים נפרדים: קמדן לוק (Camden Lock), קמדן לוק וילאג' (Camden Lock Village), שוק האורוות (Stables Market), שוק רחוב באק (buck street), שוק רחוב אינברנס (Inverness Road) ואלקטריק בולרום (Electric Ballroom).

השוק שוכן בקמדן טאון, על תעלת נהר ריג'נט. הוא החל לפעול בשנת 1974. למרות שבתחילת פעילותו היווה שוק זמני, כבר משנותיו הראשונות הוא הפך לפופולרי ומצליח ולכן הפך לשוק קבוע. גם שעות הפתיחה השתנו: בעבר הוא פעל רק בסופי שבוע אך בשנים האחרונות הוא פועל גם באמצע השבוע.

בסה"כ בשוק למעלה מ-1000 חנויות ודוכנים ותוכלו למצוא בו בגדים, עתיקות ורהיטים, הוא מרכז פופולרי עם שפע מסעדות, חנויות, בתי קפה ופאבים. אם אתם מחובבי האופנה הגותית והמוזיקה האלטרנטיבית, תמצאו כאן בגדים, חפצים ותקליטים שספק אם תמצאו במקומות אחרים.



#האורוות של שוק קמדן

הביקור בשוק האורוות שנמצא בשוק קמדן מאפשר הצצה על החיים הכפריים שהיו בחלק הזה של העיר. פסלי הסוסים העשויים ברונזה ומפוסלים בגודל טבעי, מספקים למבקר חוויה והמחשה של מה שהיה כאן לפני שנים רבות, בטרם הוסב המקום לשוק וקיבל את הכינוי "שוק האורוות".

השוק קיבל את שמו משום שהמבנה שבו הוא שוכן שימש כאמור כאורווה של חברת הרכבות מידנלנד. זהו השוק הגדול ביותר מבין כל השווקים המרכיבים את שוק קמדן ויש בו קרוב ל-700 דוכנים וחנויות. בתאים שבעבר שימשו את הסוסים, עומדים היום דוכנים עם היצע רחב של מגוון פריטים.

האורוות הוקמו בשנת 1854 והסוסים הרבים שהוסתרו באורוות אלו שימשו להעברת סחורות לאורך התעלות. באורווה היו גם בית חולים לסוסים, חנויות של עגלות, סדנאות אוכפים ומחסנים. למרות שהמקום נראה היום מאד עדכני וטרנדי, אווירת האורוות עדיין קיימת כאן, במיוחד בזכות פסלי הסוסים.

מבט מקרוב על השוק:
https://www.youtube.com/watch?v=eFx1Z0qe_JE

#על המוזיאון ההיסטורי של אנגליה

המוזיאון הבריטי (British Museum) מוכר כאחד הגדולים והמפורסמים בעולם. הוא נוסד בשנת 1753 על ידי מדען ופיזיקאי בשם סר האנס סלואן והוא ממוקם בשכונת בלומסברי שברובע קמדן. המוזיאון נפתח לציבור הרחב בשנת 1759 ותוכלו למצוא בו יותר מ-6 מיליון פריטים, המציגים את התפתחות המין האנושי מהפרהיסטוריה ועד היום, בתרבויות השונות.

המבנה העצום כולל שילוב של בנייה בסגנון יווני (רחבת הכניסה) וחצר מקורה בכיפת זכוכית, שהיא אגב הגדולה ביותר באירופה.

אל המוזיאון מגיעים בכל שנה יותר מ-5 מליון מבקרים. בתחילה הוא נועד להיות כללי יותר ולא להציג בעיקר עתיקות. במסגרת האוסף הראשון שנתרם למוזיאון על ידי סלואן, נמצאו 40,000 ספרים, טקסטים, פוחלצים, מאובנים, תחריטים ועתיקות. עם השנים שימש המוזיאון כבית תצוגה, בעיקר למוצגים ארכאולוגיים ותרבותיים. המוצגים במוזיאון מחולקים לפי מתחמים, כל מתחם שייך ליבשת שונה - החל מאפריקה ואסיה ועד דרום אמריקה ואוסטרליה.

הכניסה לתערוכות הקבועות במוזיאון היא חופשית. מי שתוהה מדוע, הסיבה היא שעד היום יש ויכוח על בעלות המוצגים במוזיאון. פריטים רבים הגיעו לכאן תוך כדי ההתרחבות של האימפריה הבריטית ולכן לא הוסכמה זכות המוזיאון להחזיק בהם. הבריטים טוענים שהם יישמרו במוזיאון היטב ושהם יאפשרו לכולם לבוא להסתכל עליהם. גם החוק הבריטי לא ממש מאפשר להם להחזיר את המוצגים. אוסף העתיקות המצרי והיווני, לדוגמה, הוא אחד מהגדולים בעולם. יש בו גם שרידים שהובאו מהפרתנון שבאתונה. לכן, ממשלת יוון וניגריה עדיין נלחמות על הזכות לקבל את השרידים לתצוגה במוזיאונים שלהם.


#היסטוריית המוזיאון
המטרה של הפרלמנט הבריטי בבניית המוזיאון בשנת 1753 הייתה מאד פשוטה: לאפשר לאזרחים לגלות את כל העולם בבניין אחד. זה אחד מהבניינים היחידים בעולם שבאמת מצליחים לאפשר ללמוד ולחשוב על כל העולם מתחת לקורת גג אחת!

בשנת 1750, המוזיאון היה בעצם ספרייה של Gentleman's House, בו זכו המבקרים לצייר, להדפיס ולקרוא על כל העולם. כרטיס הכניסה שהיה מקבל המבקר מהספרייה היה הקשר הישיר שלו למוזיאון. באמצעותו היה המבקר מקבל הזמנות להגיע ולצפות באוספים השונים שהוצגו. הרעיון של אוסף שיוצג בפני אזרחים פשוטים, מתי שהם רוצים, היה ממש מהפכני באותה התקופה.

ההסתכלות על גישת האזרחים לאוספים הציבוריים, בשנת 1815, בימים שאחרי נפוליאון, ממש שינתה את התמונה. המבנה המקורי נהרס והוקם במקומו הבניין החדש, זה שעומד לפניכם היום. המוזיאון פתוח היום לכולם ומוצגים בו כל האוספים. בהתחלה, אגב, ילדים באותה תקופה לא הורשו להיכנס למוזיאון כלל. זאת בגלל התרגשותם הרבה למראה החיות המפוחלצות והנזקים שגרמו להן, בשל כך. הילדים חזרו למוזיאון ברגע שהחיות המפוחלצות הועברו למוזיאון הטבע ההיסטורי. היום, אגב, הם מבקרים גם בו ולא נרשמים נזקים של ממש...

בשנת 1851 חל שינוי גדול. באותה השנה הוצגה תערוכה משובחת במוזיאון ובפעם הראשונה הגיעו אליו המוני תיירים חובבי אמנות ותרבות. זו הייתה הצלחה עצומה למוזיאונים בלונדון, שהפכו לפופולריים במיוחד. עד היום עומדת כמות בלתי נתפסת של אנשים בתור, כדי לצפות בפריטים שבמוזיאון - זה אגב, רק הולך וגדל...


#המוזיאון למבקרים
הגישה של המוזיאון לתיירים ולמבקרים שמגיעים אליה, הייתה גישה מיוחדת כבר מימיו הראשונים של המוזיאון. המייסדים רצו לאפשר לאנשים להגיע ולהתעמק בפריטים, לחשוב עליהם, לנהל עליהם דיונים, לצייר אותם, להעריץ אותם או לחלוף על פניהם - מה שהם בוחרים. הגישה היא שהאוסף הוא אוסף פרטי השייך לכל האזרחים שיכולים להגיע ולהשתמש בו כרצונם ולא אוסף מלכותי שרק מוצג בפניהם.

הבניין אותו אתם מכירים אכן מותאם לכמות הגדולה של המבקרים שמגיעים לכאן, אך מנהלי המוזיאון לא מפסיקים לחשוב איך לאפשר למבקרים גישה טובה יותר לאוסף שנמצא כאן עבורם. לכן הבניין אכן עבר כל מיני שינויים במהלך השנים.

המבקרים, אם כן, לא מגיעים למוזיאון רק לצפות בפריטים של האוסף. הם אוהבים במיוחד את המדרגות הרחבות, שעליהם נוהגים רבים מהם לשבת ולאכול ארוחת צהריים. בשנים האחרונות חושבים מנהלי המוזיאון איך לחשוב מחדש על בניין המוזיאון, בכדי להמשיך להשיג את מטרתו המקורית.


# אדריכלות המוזיאון
המוזיאון הבריטי עבר לא מעט שינויים אדריכליים במהלך השנים. הליבה שלו, החלק העתיק יותר, שנמצא בו עד היום, תוכננה על ידי האדריכל סר רוברט סמירקה (Sir Robert Smirke) בשנת 1823.

את החצר הפנימית, הגדולה והמודרנית, שקיבלה את שמה על שם המלכה אליזבת השנייה, תכנן משרד האדריכלים פוסטר ושות'. החצר נפתחה לראשונה לציבור בשנת 2000 והיא החצר המקורה, הגדולה ביותר באירופה. התקרה המדהימה של החצר הזו מורכבת מלא פחות מ-3000 פאנלים שקופים היוצרים את צורת הגלים ההרמונית והמופלאה של המבנה. הגלים, אגב, לא סימטריים וגודל הפאנלים לא אחיד. שימו לב גם לכמות האור בחצר המקורה - היא לא מוארת כמו האור הטבעי שיש בחוץ - חומר מיוחד, שעוטף את הפאנלים, מעביר פנימה רק חלק מהאור ויוצר אווירה ותאורה מיוחדים בפנים.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=ygkWTK8nbmo

#על המוזיאון לאמנות מודרנית של בריטניה

מוזיאון טייט מודרן, המוזיאון לאמנות מודרנית, הוא חלק מגלריית טייט. הוא אחד מהמוזיאונים האיכותיים והמוערכים ביותר בעולם והפך את כל אזור ה-South Bank לאזור טרנדי במיוחד.

המוזיאון נמצא בתוך מבנה תחנת הכוח של בנקסייד, שנבנתה ב-1947-1963 על ידי האדריכל גיילס גילברט סקוט. רק בשנה שבה נסגרה תחנת הכוח בשנת 1981 המבנה תוכנן מחדש והוסב למוזיאון בתכנונם של האדריכלים הרצוג ודה-מרון, מה שהופך את האדריכלות בבניין לחלק בלתי נפרד מהחוויה בביקור במוזיאון. המוזיאון נפתח בשנת 2000. מבין המוצגים שבו תוכלו למצוא יצירות של פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי ואנדי וורהול.

בקומה הראשונה תראו את אולם הטורבינה המרשים. בקומה השניה בית קפה המוקף בחלונות שקופים דרכם תוכלו להשקיף על הנוף היפה של נהר התמזה והסביבה. אם בדרך כלל אנחנו רגילים שמוזיאונים מציגים את מוצגיהם לפי תקופות, במוזיאון זה תוכלו להסתובב בקומה השלישית, הרביעית והחמישית כשהן מסודרות על פי נושאים. בקומה השלישית תמצאו בעיקר אמנות מופשטת ואקספרסיוניזם ובקומה החמישית יצירות אמנות קונספטואליות ומינימליסטיות.


#אולם הטורבינה
בקומה הראשונה תמצאו את האולם הגדול המכונה "אולם הטורבינה", כיוון שבעבר היה הטורבינה של תחנת הכוח. בגלל גובה האולם (של 5 קומות) ושטחו הרחב (3,400 מ"ר) ניתן להציג באולם יצירות גדולות ורחבות.

אולם הטורבינה הוא מקום המפגש של המבקרים, מקום למנוחה והוא בעצם לב המבנה כולו. ממנו יוצאת ונכנסת כל התנועה למוזיאון ואל החללים היוצאים ממנו. הוא בהחלט מספק חוויה מיוחדת.

בשל גודלו העצום (הוא מהווה כמעט ממחצית הבניין כולו), החלל מאפשר תצוגה של עבודות גדולות ומרשימות במיוחד. עד שנת 2012 הוצגה באולם סדרת יצירות "סדרת יוניליוור", שנחשפו לתצוגה בשנת 2000. שימו לב לעכביש הניצב בכניסה למוזיאון ולמגלשות הכסופות שניתן להתגלש באמצעותן עד לקומה התחתונה.


# טייט מודרן לתיירים
מוזיאון הטייט מודרן, שנמצא בקצהו של גשר המילניום, מביא אליו 5 מיליון מבקרים בשנה והוא אחד המוזיאונים המצליחים ביותר בעולם. כאשר מלכת בריטניה חנכה לראשונה את הגלריה בשנת 2000, אף אחד לא העלה בדעתו שהיא תהיה כזו הצלחה מסחררת. המוזיאון הצליח לעלות את יוקרתו של האזור כולו ואף הביא לעלייה משמעותית במחירי הנדל"ן.

במוזיאון תמצאו פריטים החל משנת 1900 ועד היום והכניסה לתערוכות הקבועות בו היא חינם. אם תחליטו להוסיף גם צפייה בתערוכות המתחלפות תצטרכו לשלם כניסה. הסיור במוזיאון כולו לוקח פחות או יותר בין שעה וחצי לשעתיים לתייר הממוצע, אך חובבי אמנות יכולים למצוא את עצמם נסחפים כאן גם יום שלם. המוזיאון מנסה לעודד הגעה של ילדים ולכן מוצעות כאן פעילויות שונות וסיורים מודרכים (בחינם) על בסיס יומי.

עם זאת, התיירים מקפידים להגיע לכאן באמצעות תחבורה ציבורית ולא עם האוטו, כיוון שהאזור כולו פקוק ונטול חניה. הצעירים אוהבים להגיע למוזיאון דווקא בשעות הלילה (הוא פתוח עד השעה 22:00). לחלוטין מומלץ לשלב את הביקור במוזיאון יחד עם האתרים המעניינים שנמצאים מסביבו - הגלוב של שייקספיר, גשר לונדון ושוק האוכל בורו.


#קומת המרתף
אחת מהקומות המעניינות ביותר של המוזיאון היא המרתף, שמהווה שריד נוסטלגי של תחנת הכוח המקורית שעמדה כאן. בקומה זו תוכלו לראות את שלושת מכלי הדלק הענקיים עשויים בטון.

הסיבה לכך שהארכיאולוגיה קיבלה ביטוי במבנה, טמונה כמובן בבחירת האדריכלים הרצוג ודה-מרון, שגילו וחשפו חללים תת קרקעיים מעניינים תוך כדי החפירה. בחללי המכלים השתמשו האדריכלים במה שמצאו: עמודי הבטון הנטויים והפתחים הקדוחים בבטון שמדגישים את האופי המיוחד של המכלים עצמם. חללים אלו היו הראשונים שעוצבו במיוחד בעבור המיצד עצמו.

מקומת המרתף תוכלו לעלות אל קומת הקרקע באמצעות גרם מדרגות ספירלי.


#האגף החדש של המוזיאון
ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון, האדריכלים השווייצרים קיבלו את משימת ההרחבה של המוזיאון. האגף החדש שבנו, קיבל את הכינוי "בית המתגים" (Switch House). מטרת הכינוי הייתה להמחיש את ההבדל מהמבנה הקיים של תחנת הכוח, שנקרא "בית הדוודים" (Boiler House).

לפי התכנון, אמור היה האגף החדש להיחנך בשנת 2012, אך תוכניות העיצוב נתקלו בלא מעט התנגדויות ולכן שינו האדריכלים חלק ממנו. בנוסף לזה, באותם השנים היה משבר כלכלי גדול באירופה שלא עזר לקידום הפרויקט אלא רק לעיכובו.

אם כך, האגף החדש מורכב מ-10 קומות, אך היו כמה אתגרים והגבלות שהביאו בסופו של דבר לצורת הפירמידה המאפיינת את האגף החדש של הבניין. הגורמים שנלקחו בחשבון היו הזוויות של הרחובות התוחמים את הבניין, הגבלות הגובה שנכפו עליו כדי לא לפגוע בשמש של הבניינים הסמוכים, ניסיון לא לפגוע בקו המבט למרכז לונדון ובעיקר לא לכיפת הקתדרלת סט פול.

האגף בנוי מבטון שנוצר מראש במפעל אך הורכב כאן, באתר הבנייה. את החזית המתוחה על הבטון תכנן האדריכל ג'יל גילברט סקוט. הרעיון היה ליצור מעין ניתוק בין החזית לבין מבנה הבטון עצמו - ולכן החסירו האדריכלים לבנים מהחזית, בכדי שייכנס אור ואוויר מרענן לתוך המבנה. הלבנים החסרות יוצרות אשליה של תחרה ונותן ערך מוסף למשטחים הנרחבים שבתוך המבנה. האדריכלים מספרים כי הם רצו לספק נקודת מבט שונה על האמנות שבתוך המוזיאון. זו הייתה גם הסיבה שהם בחרו חומר בנייה מסורתי, אך חיפשו דרך שונה להשתמש בו.


#סיפורו של אוצר
תפקיד האוצר במוזיאון הוא להפיק אירועים שגורמים לקהלים מגוונים להגיע ולצפות באוסף שנמצא במוזיאון הטייט מודרן. האמת היא, שהמוזיאון הזה כל כך מיוחד שהוא לא נוגע רק בחובבי אמנות. גם אם אתה לא יודע כלום על אמנות מודרנית. אתם יודעים, ציור הוא בסך הכל צבע על בד. זה פשוט ובכלל לא מורכב - פיגמנטים מעורבבים עם שמן. כשידי האמן נוגעים בצבע, זה הופך במעין קסם בלתי מוסבר למשהו שמצליח להביע רגש אנושי לבן אדם אחר.

בסיור בגלריית טייט מודרן, ניתן לשים לב כי דווקא הפשטות של המבנה והחללים, מאפשרת ליצירות ולעבודות האמנות לקבל את הכבוד הראוי להן. הסיבה היא שדווקא האדריכלות החזיתית היא זו שמושכת תשומת לב, בעוד חללי הפנים נקיים יחסית ולא מושכים הרבה תשומת לב.


#קומת הגג של המוזיאון
אחד מהחלקים היפים והמרהיבים ביותר של האגף החדש במוזיאון הוא קומת הגג. עלו אל הגג ותזכו לתצפית פנורמית מדהימה של 360 מעלות אל עבר כל מרכז לונדון. הנוף האורבני, מלא במגדלים גבוהים, עגורנים ומנופים.

את הסרט "חלון אחורי", ראיתם? כי הגג של המוזיאון יספק לכם חווית הצצה מסקרנת במיוחד. שימו לב למגדל היוקרה Neo Bankside, שתוכנן על ידי ריצ'רד רוג'רס ונמצא בצמוד למוזיאון. הקרבה אל מגדל המגורים והשקיפות הרבה בחזית החשופה של המגדל מאפשרות הצצה היישר לתוך דירות הדיירים, שחלקן יקרות כל כך שמחירן 20 מליון ליש"ט.

אז למרות שאולי לא כל המבקרים יודו בכך, הריגול המרגש אחרי דירות הפאר שממול הפכו לשיחת היום בגג של המוזיאון. עשרות מבקרים מתקבצים מדי יום בגג, מצביעים על הדירות השונות, מחכים לראות את הדיירים ולזהות פריטי ריהוט יוקרתי. יכול מאד להיות, שזהו אחד מהאובייקטים המעניינים והפופולריים ביותר במוזיאון, שלפעמים עוברת בלי למצמץ את האמנות שבתוך המוזיאון.


#אדריכלות
סידור הקומות בבניין של המוזיאון מציג מטרה ברורה: יעילות בשימוש המרחב ולאו דווקא חללים המספקים חוויה בעבור המבקרים. החזית המרשימה של הבניין כמעט לא באה לידי ביטוי בפנים. זוהי החלטה מקורית שלא מאפיינת את אדריכלות המוזיאונים הרגילה. יש כאן אמירה על הגלריה ועל האמנות המוצגת בה. החללים כמעט דחוסים וצפופים מדי, בעיקר ככל שהקומות גבוהות יותר.

בשביל להבין את ההבדל, נציין את האגף המקורי של המוזיאון (אולם הטורבינה), שבו החללים התעשייתיים הגבוהים סיפקו ערך מוסף בדמות של מערכת יחסים בין הגודל של אולם הטורבינה לחללי התצוגה שנחבאים ונחשפים.

זה אגב, לא מקרי כמובן. בשנת 2000, קיבלו על עצמם ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון את משימת ההרחבה של המוזיאון. האדריכלים השווייצרים היו אחראים לתכנון הגלריה והופקדו על פרויקט ההמשך. הם הדגישו כי הכיוון אליו צועד עולם האמנות מושפע מאד מהסביבה העירונית. זו הייתה הסיבה שלקחו את ההחלטה "האמיצה" להקים את האגף החדש בתוך מגדל משרדים. אם תסתובבו בגלריה, תבחינו בהבדל בעיקר בין האגף המקורי לאגף החדש והתאגידי.

# על שוק המאכלים של לונדון


שוק בורו הלונדוני הוא ללא ספק מהמהנים שבשווקי האוכל של לונדון. במשך מאות שנים השוק הזה פעל כשוק מזון ומוצרי מאכל עממי ואופייני לאנגליה, אבל בשנים האחרונות הוא הפך לשוק ססגוני של תוצרת חקלאית טרייה ומזון גורמה, איכותי ויקר.

אמנם המחירים לא זולים ולא כדאי לסמוך על לאכול בו ארוחת בוקר, מהסיבה שהדוכנים והמסעדות לא נפתחים ממש מוקדם, אבל הכיף לשוטט ולעבור בדוכנים הוא גדול. רבים מהדוכנים נותנים לטעום מהסחורה שלהם.

אם אתם נקלעים לשוק בשעות אחר-הצהריים, תוכלו להמתין לסגירתו ולפנות לברים האפנתיים שמתמלאים במהירות בהמוני הלונדונים שמגיעים לשתות בו את הבירה של אחר הצהריים.


#המלצה למנת רחוב טעימה
רוצים לאכול פיש אנד צ'יפס מצוין? - נסו את מסעדת פיש (Fish) או דוכן Fish! Kitchen שעל הכביש שחוצה את שוק בורו. תוכלו לבחור כמה סוגי דגים. אחרי שקניתם, אם תרצו לאכול בשלווה, כדאי ללכת ולשבת באחד השולחנות שבאזור דוכני האוכל של השוק או בחצר הכנסייה הסמוכה.

וטיפ נחמד לתפרנים - אם תגיעו כשעה לפני שעת הסגירה, תגלו שדוכנים רבים מוכרים את הסחורה בחצי המחיר. תוכלו לקנות כך מאפים, לחם, עוגות, עוגיות, מרקים ומאכלים מבושלים.



#על ההיסטוריה של השוק בקצרה
שוק בורו קיים מאז ימי הרומאים, כשהם שלטו באזור שלימים יהיה לונדון. מדובר על העידן שלפני כ-2000 שנה והשוק שכן באזור אחר. בימי הביניים המשיך כל האזור הסמוך לגשר לונדון לשמש כמרכז מסחרי. בשנת 1756 עבר שוק האוכל בורו מרקט (Borough Market) אל מקומו הנוכחי. במקום הזה, סמוך לגשר לונדון, הוא נמצא כ-250 שנה.

בשנים האחרונות, לאחר שיפוץ רציני וקירוי שלו, הפך שוק בורו לשוק של מזון גורמה, איכותי ויקר בהתאם. מתוקף כך הוא החל לתפקד כמוקד חברתי ותרבותי ומתקיימות בו פעילויות רבות בתחום הקולינריה. מיטב השפים של בריטניה ואירופה מרבים לפקוד אותו ובאים לראות ולהיראות בו.

מבט מקרוב על שוק בורו:
https://www.youtube.com/watch?v=nN4OE4_WBrk

#על O₂ היכל ארנה שבעבר נקרא כיפת המילניום וממוקם בצפון גריניץ'


היכל הספורט המקורה הזה, הנמצא בתוך מבנה בעל צורת החללית ונקרא "כיפת המילניום (Millennium Dome), ממוקם על שפת נהר התמזה. עם הקמתו ב-1999 קיבל המבנה ביקורות קשות ורק אחרי כמה ניסיונות נמצא המתכון המדויק להפעילו.

במתחם נמצאים ארנה (אולם מופעים ענק), אולם מופעים קטן, מועדון לילה וחלל תערוכות גדול. מסביב לארנה יש מסעדות, ברים, אולמות קולנוע והסטודיו של חברת הטלוויזיה Sky.

היכל ארנה מוכר גם בשם "צפון גריניץ' ארנה", אך את שמו "02 ארנה" הוא קיבל על שם חברת התקשורת הסלולרית הבריטית. העבודות עליו החלו בשנת 2003 והסתיימו ב-2007. יש בו 20,000 מקומות ישיבה, ההופכים אותו להיכל הספורט השני בגודלו בבריטניה.

פרט מעניין על בניית ההיכל במבנה הוא שלא הייתה יכולת להשתמש בבנייתו במנופים, בגלל כיפת המתחם. לכן, נבנה גג ההיכל על הקרקע ורק מאוחר יותר הונף למקומו בגובה. שטח ההיכל תופס כ-40% מהכיפה.

בעיית סאונד שנוצרה בתחילה במקום הייתה הדהוד שאותו אנחנו מכירים ממקומות מקורים. במסגרת בניית ההיכל, עבד מנהל הסאונד של להקת U2, ביחד עם מהנדסי האקוסטיקה של ההיכל, בכדי לפתור את בעיית הסאונד. הם הצליחו בכך ונראה הצליל שלו כיום לא סובל מבעיות צליל של ממש.


#טיפים
בארנה O2 תמצאו מתקן באנג'י פעיל בגובה של 48 מטרים.


מבט מקרוב על 02 ארנה:

https://www.youtube.com/watch?v=ff4JRP6y2PI