אתם נמצאים ליד מרכז ז’ראר בכר (Gerard Behar Centre) בירושלים. בימינו המרכז הוא בית תרבות המשמש כמרכז להפקות עצמאיות בתחום התאטרון, המוסיקה והמחול לאמנים ומופעים בירושלים.

אבל המרכז, שבעבר נקרא "בית העם", נגע בהיסטוריה כששימש בשנות ה-60, מְקום קיומו של המשפט המפורסם בתולדות ישראל - משפט אייכמן.

לכידת הבכיר הנאצי, סגנו של היטלר והאחראי הישיר לחלק משמעותי בשואה, הייתה אירוע מכונן, כשמשפטו היה הזדמנות למדינת ישראל להפגין את דרך הטיפול הראויה בפושעים הנאצים, לאחר מלחמת העולם השנייה. ברור היה שהמשפט יסקרן את התקשורת העולמית כולה ושיהיו בו הרבה אירועים תקשורתיים, שיחוללו פרצי רגשות לאומיים, מסוגים שונים.

בשאלת מיקומו של המשפט עסק אישית אפילו ראש הממשלה הראשון בן-גוריון. מכיוון שבירושלים לא היה מקום מתאים אז לקיומו של משפט עם מאות משתתפים ועיתונאים, בן גוריון שלח את ראש לשכתו, טדי קולק, למצוא מקום ראוי לקיום המשפט בעיר. במעלה רחוב בצלאל עמד אז המבנה הריק והלא גמור של "בית העם", מוסד ירושלמי, שהיה קיים מאז תחילת המאה ה-19, אך נדד בין אתרים שונים בעיר. בשנות ה-40 החלו לבנות את מבנה הקבע הזה בשבילו, אך בשנות ה-50, בשל הצנע ששרר בארץ והחוסר בתקציב, הופסקה הבנייה. המבנה עמד מאז ריק על שלדו, סוג של חורבה מודרנית.

משבחרו קולק ובן גוריון בבניין הזה לקיום המשפט, גויסו תרומות על ידי ראש עיריית ירושלים באותה תקופה, מרדכי איש-שלום, והבניין הושלם לטובת קיום המשפט בו ולשימושים עתידיים.

וכך, בשנת 1961 הושלמה בניית "בית העם". הוא אכן שימש כזירתו של אחד המשפטים המפורסמים בעולם, זירת המשפט של הצורר הנאצי אייכמן. מכאן הוא הפך למרכז תרבות ועיריית ירושלים מלאה אותו בתוכן מסוג אחר.

בשנות ה-80 שופץ המבנה שוב, על ידי הקרן לירושלים. הבניין קיבל אז את שמו של ז'ראר בכר, בנו של המיליונר הצרפתי שתרם את הכספים לשיפוץ המבנה. המתכנן החדש שלו, אגב, היה האדריכל דוד רזניק, אותו אדריכל שבצעירותו תכנן את "בית העם" ואת השלמת בנייתו לקראת המשפט המפורסם.