#על הגלריה הלאומית של קאפודימונטה

הגעתם אל המוזיאון הלאומי לאומנות קַאפּוֹדִימוֹנְטֶה (Capodimonte National Museum Of Art) שמוצג בו אחד מאוספי האמנות החשובים באיטליה, כמו גם אוספים ותצוגות מתקופות היסטוריות שונות. המוזיאון שוכן בארמון קפודימונטה (Reale di Capodimonte) שמשקיף על נאפולי מהגבעה ושבמקור תוכנן להיות ארמון מלוכה.

התמחותו של המוזיאון בציורים ואמנות דקורטיבית נפוליטנית, אם כי יש בו גם יצירות אמנות מאסכולות איטלקיות נוספות. בשתי הקומות הראשונות של המוזיאון מציגה הגלריה הלאומית יצירות מופת של אמנים איטלקיים דגולים מהמאה ה-13 ועד למאה ה-18. ביניהם נמצאים שמות כמו קרוואג'ו, טיציאן, ג'ורג'יו וסארי, רפאל, סודומה, לוקה ג'ורדאנו, ג'ובאני בליני, בוטיצ'לי ועוד.

בניית המוזיאון החלה בשנת 1738, בהוראתו של מלך נאפולי וסיציליה, צ'ארלס השלישי, שמאוחר יותר הפך גם למלך ספרד. מאז הלך המוזיאון וצמח, כשהוא הופך בהדרגה לאחד המוזיאונים החשובים באיטליה ומתמחה ביצירות אמנות איטלקיות. בשנת 1957 נפתח המוזיאון הנוכחי ומאז הוא נחשב לאחד מאתרי התרבות החשובים ביותר בעיר.

שימו לב במוזיאון במיוחד לשתי יצירות מופת התלויות בכנסייה, הציור "שבעת מעשי החסד" של קרוואג'יו ו"שחרורו של פטרוס הקדוש" של קאראצ'יולו.


#טיפים
הכניסה חינם עד גיל 18 ולגמלאים.


מבט מקרוב על הגלריה הלאומית של קאפודימונטה:

https://www.youtube.com/watch?v=Yi9gFDTYbgc


דוגמאות לפסלי פורצלן מהגלריה:

https://www.youtube.com/watch?v=xZEbPinq9ws


ואיך מכינים אותם:

https://www.youtube.com/watch?v=bCuGJaeNgRU

#על מוזיאון האמנות של נאפולי

בעבר היה ארמון קַאפּוֹדִימוֹנְטֶה (Capodimonte), בעברית "ראש ההר", ארמונו של המלך שארל השלישי לבית בורבון. הארמון שוכן על גבעה ירוקה בצפון נאפולי, בתוך פארק יפה ורחב ידיים.

הארמון הוא חיקוי ברור של ארמון הצרפתי טריאנון, שנמצא בוורסאי. כיום הוא משמש כמשכנו של מוזיאון האמנות הלאומי (Museo Nazionale di Capodimonte), שילוב מוצלח של מוזיאון וגלריה חשובה לאמנות.

במוזיאון מוצגות יצירות רבות של אמנים איטלקיים, מתקופות שונות. חלק נכבד מהאוסף שבגלריה מתבסס על אוסף פרטי של פארנזה, שמבוסס על העזבון של שושלת בורבון. שושלת זו הייתה השליטה של נאפולי לאורך מאות שנים.

בתצוגה בולטים ציורים חשובים פרי מכחולם של ציירים דגולים, בני המאות ה-12 עד ה-18. ביניהם בולטים גדולי האמנות כמו קַארַאוָואג’וֹ, בּוֹטִיצֵ’לִי, רפאל וטיציאן.

שווה לחפש ולצפות כאן ברישומי ההכנה לציורי הקיר שהותירו הציירים הגדולים מיכלאנג'לו ורפאל. מרתק לראות כיצד עבדו המוחות של כמה מגדולי האמנות.

עוד תרצו אולי להציץ באוספי הנשקייה המלכותית, כמו גם בחדרים המלכותיים שבקומתו הראשונה של המוזיאון ובחדר הפורצלן, עם העבודות המרהיבות שבו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Bc7rPDwrTbQ


ואהבת האמנות שכאן:

https://youtu.be/eyhgFIC8p4A

#על ציור הקיר המפורסם של לאונרדו דה וינצ'י

קשה אולי להאמין, אבל אחד הציורים המפורסמים בעולם, נמצא בחדר אוכל חשוך של כנסיה ורק בזכות עבודת שחזור ושימור מדוקדקת, שהחזירה את היצירה החשובה מסכנה של כיליון מוחלט, אתם עומדים לצפות בעבודה המונומנטלית.

כי במילאנו תקבלו את ההזדמנות היקרה אבל מרגשת, לחזות מקרוב באחת מיצירות האמנות הכי ידועות, מוכרות ומצוטטות בעולם. מדובר בציור הקיר של "הסעודה האחרונה" (Cenacolo Vinciano) מאת לאונרדו דה וינצ'י. אין הרבה יצירות משפיעות כמוה והיא נחשבת בצדק רב לאחד ההישגים האמנותיים המוערכים ביותר בתולדות האמנות, שלא לדבר על שלל הפרשנויות, הוויכוחים והדיונים שנסובו סביבה.

בציור, שיצר איש הרנסאנס ואחד מגדולי האמנות בשנת 1498, מתוארת הארוחה האחרונה של ישו, סעודת סדר הפסח, ביחד עם 12 השליחים שהקיפו אותו. באותה ארוחה הוא עתיד להכריז לשליחיו על כך שאחד מהם עתיד להיות מי שיסגיר אותו לרומאים.

לדעת רבים זהו ציור הקיר המפורסם ביותר בעולם. ואכן, הציור שמעטר את קיר חדר האוכל במנזר הדומיניקני הקטן שבכנסיית סנטה מריה דלה גרציה, זכה ברבות השנים לאינספור מחוות תרבותיות שונות ומשונות, החל מסדרת הטלוויזיה "משפחת סימפסון" ועד ל"סופרנוס", סדרת הפשע המשפחתית.

הכנסייה עצמה מאד יפה וייחודית. זהו מבנה מתקופת הרנסנס, שניזוק באופן חמור בהפצצות על העיר במלחמת העולם השנייה, בשנת 1943, ושופץ לאחר המלחמה.


#על הציור - באדיבות האנציקלופדיה אאוריקה
"הסעודה האחרונה" הוא מהציורים המוכרים בתולדות האמנות והחשובים של לאונרדו דה וינצ'י. הוא הושלם בסוף המאה ה-15 וזכה במהלך השנים למחוות תרבותיות רבות ושונות, מאמנים שיצרו לו מחוות אמנותיות ועד לסדרות טלוויזיה כמו משפחת סימפסון והסופרנוס.

הציור מתאר כנראה את מה שהיתה סעודת סדר הפסח האחרון של ישו, בהשתתפות ישו עצמו ותלמידיו. בסעודה זו הוא הכריז שאחד מ-12 השליחים יבגוד בו והוא עצמו עתיד למות. אגב, "הסעודה האחרונה" הייתה נושא שרבים ציירו בימי הביניים והרנסאנס.

אבל "הסעודה האחרונה" של לאונרדו הייתה מהפכה - בפעם הראשונה צויירו כאן ישו והשליחים, ללא הילות של קדושה. לאונרדו ניסה (והצליח) להציג את ישו ואת אנשיו כבני-אדם ולא כקדושים שמיימיים, כמו שנהוג היה לציירם אז.

התמונה צוירה על קיר של חדר במנזר בעיר. הציור שהציג את ישו וחבריו הלך והתפורר. השחזורים של היצירה, פתיחת דלת בקיר שעליו היא מצוירת, ניסיון העברה למקום אחר ואפילו הפצצה של החדר שבו היא נמצאת במלחמת העולם השנייה - כולם פגעו בה קשות. גם ניסיון מודרני לשחזר את הציור על הקיר רק טשטש וקלקל את מה שללא ספק היה פעם יצירת פאר. רק בעשורים האחרונים הושלם שחזור מוצלח יותר, שהחזיר לציור חלק מכבודו.

יש בציור שימוש בפרספקטיבה מיוחדת שיוצרת תחושת עומק. הקווים האלכסוניים שנראים בחלונות ובתקרה נותנים לתמונה פרספקטיבה, כלומר הם הולכים ונהיים צרים, ממש כמו שהעין רואה את המציאות העמוקה, התלת-מימדית. זו הייתה המומחיות של לאונרדו והוא מצליח למשוך את המבט של המסתכל אל דמותו של ישו שבמרכז הציור.

דמויות השליחים מחולקות לשלישיות, רמז לשילוש הקדוש שכל כך חשוב לנוצרים. יש שישה שליחים מכל צד של ישו. שימו לב לעומק של הדמויות והתנועה שמגולמת בכל אחד מהם. במיוחד של הבוגד, יהודה איש קריות, ברור לעין. יש תיאור ספרותי שבו מתואר לאונרדו האמן, שמחפש את "האדם הכי מושחת בעולם" כדי שיהיה מודל לדמותו של יהודה איש קריות. בספר הוא מוצא לבסוף סוחר גרמני שמתאים בדיוק למה שחיפש.


#טיפים
מכיוון שמותר רק ל-25 מבקרים לראות את הציור בכל רגע נתון, עליכם לקנות כרטיס כניסה, זמן רב מראש באינטרנט. כדאי ומומלץ גם להגיע ולהיכנס מוקדם בבוקר, במיוחד בעונת התיירות ולפני שמגיעות קבוצות התיירים והרעש גדול.

זמן הצפייה בציור הוא רבע שעה בלבד.


מבט מקרוב על הסעודה האחרונה:

https://youtu.be/QUFWEAAC19c