#על השדרה

השדרה המרכזית שעוברת מדרום לנהר הסן, בגדה השמאלית, היא שדרת סן ז'רמן. אורך השדרה הכולל הוא 3,150 מטרים והרוחב הממוצע שלו הוא 30 מטרים והוא מעוקל בצורת קשת. שמה של השדרה טמון במנזר הישן שניצב באזור בימי הביניים והיום נותרה ממנו רק הכנסייה.

במאה ה-17, הפך האזור לרובע מרכזי ואופנתי במיוחד. סביבו נבנו בתי אצולה והאזור כולו זכה לשם טוב במיוחד עד המאה ה-19, שם חל מהפך. שכונות הבורגנות שנבנו בגדה הימנית הפכו אז דווקא את שדרות השאנז אליזה למקום האופנתי והנחשב ביותר בעיר.

החל משנות ה-30 של המאה ה-20 הפכה השדרה לבולטת גם בהקשר של חיי הלילה הפריזאים האופייניים. כמה בתי קפה מפורסמים ובולטים במיוחד נמצאים כאן: קפה "לה די מאגו" (Les Deux Magots), "קפה דה פלור" (Café de Flore) ו"בראסרי ליפ" (brasserie Lipp), שיוצרים יחדיו את "משולש הזהב" מול כנסיית סן ז'רמן דה פרה. אל בתי הקפה האלו הגיעו אנשי רוח, ידוענים ומדינאים מפורסמים.

את יוזמת סלילת השדרה יזם הברון אוסמן במסגרת תוכנית השיפוצים הגדולה שערך בעיר בתקופת הקיסרות השניה.

#על המועדון האלטרנטיבי בשכונת בלוויל

מועדון לה בלוויליזה (La Bellevillise) הוא מועדון אינדי אלטרנטיבי שמציע מוסיקה כיפית ושתי קומות עם שלל ספות נוחות להתרגעות. יש כאן הופעות נחמדות של אמנים לא יומרניים ולרוב מוכשרים מאד.

המועדון נמצא בשכונת בלוויל הנחמדה, בצפון מזרח העיר פריז. מיקומו נקבע במקום שבו נולד הקואופרטיב הראשון של עובדים בפריז של 1877, ציון דרך תרבותי בחיי הבירה הצרפתית. המעמד מחייב!

אבל גם אם אינכם מייחסים חשיבות רבה להיסטוריה, במועדון הזה תוכלו ליהנות מאד, כשאתם מוקפים בצעירים שמחפשים את האופי הבלייני השונה של פריז.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/x3-5oqIokD4


אמן עם גיטרה - כמה פשוט ויפה!

https://youtu.be/9bmbqpLBTS4

#על הבר שחולל סערה כי קיבל השראה מברון הסמים נרקוס

בר המֵדֵיִין בפריז (Medellin Paris), שנמצא בסמוך לשאנז אליזה, נחבא מאחורי מראה סטנדרטי ומטעה של מסעדת טאקו. גם שלט הניאון “אצל פבלו” לא מסביר בדיוק מה הסיפור של המקום, למעט אולי הצבע האדום שלו...

כי כשהוא נפתח, הבר הזה חולל סערה ומחלוקת גדולה בפריז ובצרפת, עם הדהודים בעולם כולו. הסיבה - הוא מעוצב בהשראה של קרטל הסמים המפורסם מקולומביה, זה של פאבלו אסקובר, ברון הסמים האכזרי. לצעירים הבר הזה קוסם, במיוחד לאחר שהתפרסמה הסדרה “נרקוס” שיצרו בנטפליקס ושמבוססת על חייו. כמובן שהשם “מֵדֵיִין” לקוח מהעיר הקולומביאנית שבה אסקובר התגורר ופעל.

כל האווירה כאן היא של נרקוס. מהקוקטיילים שנקראים על שם מבריחים מפורסמים, דרך שלל תמונות של אסקובר שעל הקירות ועד למלצריות שלובשות אפודי מגן.

ממשלת קולומביה, אגב, זעמה מאד על פתיחת הבר, שמהלל באופן מסוים את אסקובר. לטענתה, מדובר באחד מסוחרי הסמים הרצחניים בהיסטוריה. לא ראוי לדעת הקולומביאנים, להקדיש לו מקום שכזה ולהפוך אותו לאגדה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/7pjwbTy6fLs

#על המועדון שעל המים

כדי לאפשר לציבור "לרקוד כמה שהם רוצים”, מועדון הקונקרט (Concrete Paris) מבטיח לפעול 24 שעות ביממה. המועדון מריץ ליין דגל, לאורך כל השנה, של "מסיבות לאורך כל היום". לפיכך נמשכות המסיבות של ה"קונקרט" לפחות מהבוקר ועד אחרי חצות.

מאוד קל להגיע למועדון, השוכן בסמיכות לתחנת הרכבת גאר דה ליון. אין לו בניין משלו, אלא את המיקום המיוחד והלא אופייני על נהר הסן. המועדון יושב על גבי דוברה שעוגנת בסמוך לכיכר הבסטיליה, "פלאסה דה לה בסטיל" הנהדרת.

ב"קונקרט" מתקלטים די ג'ייז בינלאומיים, שמספקים לבליינים כאן חוויית קלאבינג משובחת, לא לגמרי אופיינית לפריז. הם מרקידים את הקהל הנלהב, שפוקד את המקום בעיקר בלילה ומורכב מתיירים ומקומיים כאחד - כולם רוקדים על המים!


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Ea7K4_1SZUs


די ג'יי:

https://youtu.be/5Mahdrqia50

#על מועדון השנסונים שבו צייר טולוז לוטרק

לאפין אג'יל (Lapin agile) הוא מועדון קברט ותיק ומוכר מאד בסביבה. כאן מתארחים זמרי שאנסונים וכותבי שירה, מאלה שמעניקים לפריז בכלל ולמונמרטר בפרט, את הצליל המיוחד שלהם. למעשה, המקום הזה הוא כבר שנים רבות מקום המפגש לבוהמה של עיר האורות. גם חובבי השאנסונים וגם אמני העיר אימצו אותו והפכו אותו למקום מפגש ייחודי ואהוב.

ואכן, העיצוב פה מרגיש גם הוא מעידנים אחרים. זה מקום שנראה ממש כמו פעם, לפני המודרניזם והעיצוביזם של העידן המודרני. כמו בורדל צרפתי מהימים ההם, ה"לאפין" האפלולי מואר רק באור אדמדם, שניחוח של ארוטיקה ורומנטיקה עוטף אותו. האורחים יושבים ליד שולחנות עץ ארוכים, על גבי כיסאות כבדים, כשבקבוקי משקה בידיהם ושרים בקול, עם הזמר או הזמרת המופיעים כאן. ריצפת העץ של המועדון היא כהה ומשופשפת היטב. אילו הקירות כאן יכולים היו לספר, היינו ודאי מאושרים לשמוע...

זהו הקברט שבו נהג לשבת במאה ה-19 הצייר הנודע טולוז לוטרק ולצייר את ציורי פריז של אותה תקופה. רבים מגיבורי ציוריו והפוסטרים המוכרים כל כך שלו, הם אנשים שנהגו לשבת או לעבוד כאן במועדון. ביניהם היו מלצריות, זמרות, רקדניות והזונות שהוא כל כך היטיב לצייר...

ובכלל, על הקירות תלויים ציורים רבים שצוירו בהשראת המקום, על ידי אמנים מפורסמים, מאורחי המועדון לאורך השנים. חוץ מטולוז לוטרק, האמן ששמו ממש נקשר עם המקום, ציירו כאן פיקאסו, מודליאני ורבים אחרים. המלצרים יודעים לספר שכאן נפגש המינגווי לא פעם עם אנשי רוח מקומיים ושצ'ארלי צ'פלין ניגן כאן בכינור.

המועדון, שפירוש שמו הוא "הארנב העליז", נמצא מעל 150 שנה במקום הזה, קרוב למורדות הצפוניים של מונמרטר.


#על הארלקינו של פיקסו
בין האמנים הרבים שתיעדו בציוריהם את המועדון ואת המופעים שנכחו בהם כאן, היה גם פיקאסו הצעיר. אחד הציורים המפורסמים ביותר שלו, "בלאפין אג'יל", צויר כאן בשנת 1905 ופיקאסו העניק אותו במקום במתנה לבעל המועדון.

לא סתם קיבל אותו הבעלים. בציור נראה פיקאסו בדמות "ארלקינו", בדחן החובש כובע נפוליאון. לידו בציור נמצא פרדה, בעל המועדון, כשהוא מנגן בגיטרה.

אבל בשנת 1912, משנזקק לכסף, מכר פרדה חסר ההבנה את הציור תמורת 20 דולר. זה יכול היה להיגמר כך, אלא שמי שקנה אותו המשיך "לגלגל" אותו הלאה ומחירו הלך והאמיר. להמחשה, בשנת 1989 הציור הזה נמכר במכירה פומבית, עבור 41 מיליון דולר. היום שוויו בשוק האמנות הוא מאות מיליוני דולרים והוא מוצג במוזיאון המטרופולין בניו-יורק.


#מקור השם - הארנב הזריז
בתחילה קראו למקום "קברט המתנקשים" (Cabaret des Assassins), אבל בשנת 1875, כשהמקום היה בן 20, צייר אמן בשם אנדרה גיל (Andre Gill) שלט חדש למועדון. בציור של גיל הופיע ארנב שקפץ מתוך סיר. יצא שבפריז החלו לקרוא למועדון "הארנב של גיל" (Le Lapin A Gill), אבל עם הזמן או הלצון השם השתנה ל"הארנב הזריז" (Cabaret Au lapin Agile).

ואגב, זה מצחיק, אבל נראה שהארנב הזה היה סוג של סטארטאפ שהקדים את זמנו... באמת... אג'ייל בעולם הסטארטאפים של ימינו היא שיטת פיתוח, שאומרת שמוציאים מהר ככל האפשר את המוצר לאינטרנט או כאפליקציה ובודקים מה התגובות והבעיות שבו ואז מתקנים אותן בזריזות, כדי להעלות שיפורים כמעט בזמן אמת... אז הארנב הזה הוא כבר לא היחיד שזריז...

ואגב - אם כבר הזכרנו את זה, נשמח אם תכתבו לנו תגובות וביקורות בספר האורחים שלמעלה וכך נוכל להפגין זריזות בפיתוח של גיידול, כדי שבטיול הבא שלכם היא תהיה עוד יותר טובה!


הנה תמונות מההיסטוריה של הלאפין:

https://youtu.be/AKSAIZWUu1A


שיר של פיאף וזכרונות מהמקום:

https://youtu.be/d9Lv69inWSI


ביקור והצצה למקום ולמוזיקה שלו:

https://youtu.be/In9WKzAFQTY

#להכיר את חיי הלילה בעיר מקרוב

אחת החוויות הכי שוות במקום חדש, הוא להכיר את מקומות הבילוי המגניבים. אבל לא כאלה שכתובים בספרי התיירים, אלא אלו שמכירים רק המקומיים, מי שבאמת יודעים איפה שווה וכיף להעביר את הערב והלילה.

סיור "זחילת הפאבים" (Pub Crawl) יביא אתכם לשורה מעולה של מקומות שווים לבילוי. לרוב הוא כולל פאבים, ברים ומועדונים שהמקומיים אוהבים ומבלים בהם ולא מלכודות תיירים עלובות.

בסיבוב תוכלו לשתות, לטעום, לרקוד, לגלות מקומות, מקומיים ומקומיות ואפילו להתחבר עם עוד בליינים מהקבוצה שלכם, לבילויים הבאים.

אז בהצלחה ולחיים!


#טיפים
להזמנת סיורים לחצו על הכפתור הוורוד.

המיקום שלנו כאן הוא נקודת יציאה פופולרית, אך יש לוודא מהי נקודת היציאה בסיור שבחרתם ולהגיע אליו.


דוגמה לחוויה:

https://youtu.be/O24A3MzjrxQ

#על מועדון המולן רוז'

ליד אחת מתחנות הרוח של מונמרטר, נמצא המועדון עם סמל טחנת הרוח האדומה. מולן רוז' הוא אחת האטרקציות החשובות בפריז כבר הרבה שנים. המקום הפך מהר מאד להיות שם דבר והגיעו אליו אנשים רבים בעלי מעמד. המולן רוז' נמצא ברובע ה-18 בפריז ומציע מופעי קרקס עם חיות, נחשים, כלבלבים, ג'ינגולים וכמובן ריקודים מרשימים ומפתיעים. במקום תוכלו גם לאכול ארוחת ערב ולשתות שמפניה.

המולן רוז' נבנה על ידי שני עסקנים מומלחים שרצו לאפיין את המקום לאוכלוסייה מהמעמד העליון כך שיגיעו אל הרובע האופנתי בשנת 1889. במקום הייתה תפאורה נועזת ומינית והוצעו בו שמפניות, אוכל וריקודים פרובוקטיביים. זה כנראה היה המתכון המנצח כי המקום הפך להצלחה מסחררת כמעט מיד. עם השנים, מולן רוז' לא משך אליו רק את המעמד העליון, אלא גם אנשי עסקים, אמנים, מעמד פועלים, זרים ונשים מרשימות וכולם הגיעו לכאן כדי לראות ולהיראות.

בתקופה בה נפתח המועדון, פריז הייתה נתונה תחת תנופה של חידוש, שינוי, קדמה תעשייתית וחברתית ופתיחתו הייתה לשיא בנקודת זמן זו.

התפאורה החיצונית, טחנת הרוח המפורסמת, הפכה להשראה ולנושא של יצירותיהם של ציירים רבים, תמונות ופוסטרים, שהם פופולריים עד היום. המולן רוז' הפך לסמל הבוהמה הצרפתית הפריזאית.

לפני הכניסה למועדון נמליץ לכם לטייל קצת באזור, הרחובות מאד יפים והאווירה קסומה.


#ריקוד הקאן קאן

מולן רוז' ידוע גם כמקום הולדת ריקוד הקאן קאן. זהו ריקוד קשה ותובעני, שמוצאו בצרפת של ראשית המאה ה-19. הוא מבוצע על ידי מספר של רקדניות הרוקדות זו לצד זו בשורה, לבושות בגרביים ארוכים וחצאית בעלת הרבה שכבות. מדי פעם מרימות הרקדניות את השמלות בצורה פרובוקטיבית, כך שחלק מרגליהן נחשפות. בשל האקט הזה, נחשב הריקוד למגונה ובלתי מוסרי וקיבל שם של ריקוד זנותי.

בראשית ריקוד הקאן קאן, הוא היה ריקוד זוגות של גברים ונשים, אך בהדרגה הפך לריקוד ראווה המוצג לעיני קהל - ממש כהופעה במועדוני לילה ובתי בושת. במהלך השנים הוסיפו הרקדניות גם אלמנטים של אקרובטיקה, צעקות ומחוות טיפוסיות כמו הרמת החצאית עד מעל הראש, בעיטות, קפיצות וכדומה.

הריקוד צבר פופולרית רבה והוא הוליד מאוחר יותר את הקברט.


מבט מקרוב על המולאן רוז' ועל ריקוד הקאן קאן (18+):

https://www.youtube.com/watch?v=HcJjdseb2bk

#לבלות באחד מהמופעים המפורסמים של התאטרון המפורסם

רוצים חוויה של פעם בחיים? - המולן רוז' התפרסם במופעים הראוותניים והמקצועיים לעילא שהוא מעלה. הכל כאן סופר מדהים - עם תפאורות מרהיבות, המוני רקדנים ורקדניות מעולים, כמות אינסופית של תלבושות מפוארות ומוסיקה מצוינת.

אסור לצלם במופעים כאן ובמופע יש עירום חלקי, כך שהמופע לא מומלץ לילדים ולאנשים שלא בעניין.

ואגב, יש כאן אמונה טפלה שמופע ששמו יתחיל באות F תמיד יצליח, לכן שמות כל המופעים כאן מתחילים תמיד באות F.

תיהנו!


להזמנת מופע לחצו על הכפתור הוורוד או על הקישור שלמטה.

המיקום הוא כתובת המועדון המפורסם.


דוגמה לחוויה:

https://youtu.be/_lzY7ukFG4Q


ועוד אחת:

https://youtu.be/FFCTq4LJUt8

#על מועדון הג'אז המיתולוגי של פריז

מועדון הג'אז דוק דה לומברד (Duc des Lombards) הוא ממועדוני הג'אז המעולים והחשובים של פריז. ממוקם ברובע המארה שבמרכז פריז, בגדה הימנית של הנהר, הוא שרד שנים רבות של שינויים בעיר האורות וייתן לכם ערב של מוסיקה טובה.

בדוק דה לומברד, מהמקומות היותר מיוחדים בעיר, מנגנים מדי ערב אמנים שונים והרכבי ג'אז מהטובים בעולם. אוהבי ג'אז שמגיעים לפריז ימצאו במרתף הג'אז הזה את מה שחיפשו - עונג של ג'אז ורמה שנשמרת כאן שנים רבות.

כי ב"דוק" את הג'אז הצרפתי-אירופי המובחר, שהוא ג'אז חופשי, יצירתי ומלודי מאד. מנגד, בעלי המקום מקפידים להביא לכאן גם ג'אז איכותי ממקומות אחרים באירופה ואמריקה ומכל רחבי תבל. התוצאה היא פיוז'ן, תרתי משמע, של ג'אז עדכני ומוביל.


#טיפים
הקפידו לרכוש כרטיסים מראש להופעה.

בימי שישי-שבת הכניסה חינם.

הגיעו בלבוש ערב מכובד.

ההופעות מתחילות ב-9 בערב, עם שני סשנים עוקבים.

ניתן לאכול במועדון גם ארוחת ערב.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/EkIJmm6Dao0


לילה בדוק דה לומברדס:

https://youtu.be/gkCeR9pHINM


ביקור במקום:

https://youtu.be/2YiOiA4RYCM

#על מסעדה, בר ובית קפה פריזאי בסגנון הים התיכון

לה סוד (Le Sud) היא בר בראסרי פאטיו בפריז. המקום משתרע על כמה קומות ומציע כמה אופציות במקום אחד. יש כאן בית קפה, מסעדה מצוינת, בר ופטיו ירוק ונעים לישיבה בו.

האווירה של המקום היא ברוח הים התיכון והאוכל לוקח מהמטבח האופייני של איטליה ודרום צרפת. זה מקום נהדר ואידיאלי לשתיית קוקטייל, לאכילה של פסטה אל דנטה או לבורטה משותפת.

המנות כאן מיוחדות ומאוד טעימות. המחירים סבירים ביחס לפריז.

#על המסעדה שמשקיפה ומרקידה את פריז

המסעדה הפנורמית מזו בלאנש (Maison blanche) יושבת על גגו של מבנה מפואר באזור היוקרתי של פריז. היא מציעה את הנוף המדהים של פריז מלמעלה ובעיני רבים היא נחשבת לפנינה של ממש בעיר.

המסעדה המעולה הזו מציעה אוכל טוב עם נוף פריזאי מרהיב עין. מי שהקימו אותה במקור הם צמד השפים התאומים ז'אק ולוראן פורסל, עטורי הכוכבים של מישלן, שגם הקימו את ז'ארדן דה סאנס, אחת המסעדות הטובות בעולם. גם היא בפריז.

אם תבואו מאוחר בערב, תגלו שבשלב מסוים מציעה מזו בלאנש גם ריקודים. זה קורה ב"קלאב מונטאן" (Club Montaigne), שבחדר הלבן שלה. אז העניינים ממש מתחממים והמקום כולו הופך לזירה של חגיגה. תיהנו!


#טיפים
הזמינו מקום מראש.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/PpcHgHlipU8


ריקודים במועדון:

https://youtu.be/2YsG3hSH4ww


הדרכה:

https://youtu.be/-rtqDpqL9ac

#על האזור

אזור המוֹנְמָרְטְר (Montmartre), האזור ההיסטורי והמרתק, הפך במאה ה-19 מכפר קטן עם כרמים וטחנות קמח, הכפר האמיתי האחרון בצפון פריז, למוקד בוהמייני גדול של ציירים ואמנים פריזאים. הללו חיו כאן חיי יצירה והוללות. קהילת האמנים הלכה וגדלה במונמרטר וכללה ציירים שהפכו עם השנים למפורסמים, ביניהם דאלי ופיקאסו. במונמרט צמחו תנועות אמנים כמו תנועת הנאבי (Les Nabis) המהפכנית והפוסט אימפרסיוניסטית ולצידם התיישבו אמנים צעירים כמו ואן גוך, מאטיס, דגה ורבים אחרים. אמנים כמו פיקאסו ומודליאני שהיו אז אנונימיים ותפרנים, התגוררו בקומונה בתחילת המאה ה-20. המגורים שלהם היו בבניין שנקרא "סירת המכבסה", בניין שהפך לאחד ממוקדי התיירות של האזור ולימים אחד מאזורי המחייה היקרים של פריז. למרות שהיום המקום תיירותי מאד, עדיין ניתן למצוא פינות קסומות שיעזרו לכם לדמיין את העבר הסוער של המקום.

בגובה של 130 מטרים מעל פני הים, גבעת המונמרטר היא הגבעה הגבוהה ביותר בפריז. פירוש השם מונמרטר הוא "הר הקדושים המעונים", בגלל האמונה שעל הגבעה הוצאו להורג כמה קדושים, ביניהם הקדוש סן דני. בזמן המהפכה הצרפתית ניסו לשנות את שם הגבעה למונמרט, על שמו של ז''אן פול מאראט, אחד ממנהיגי המהפכה שנרצח, אך השם לא תפס ונותר כמו שהוא.

בשנת 1534 הוקם במונמרט מנזר של מסדר ישועי ובו נזירים שגידלו גפנים ויצרו יין. על מורדות הגבעה שכן כפר קטן עם יקבים וטחנות רוח, שסיפקו את הקמח לפריז.
מחירי הדיור הנוחים, שפע היין והאווירה הנכונה משכה אנשי רוח, יוצרים ואמנים. הגבעה הפכה לשוקקת חיים והייתה למקום אטרקטיבי בעל חיי לילה תוססים ומקום לבילויים מסוגים שונים.

הכיכר המרכזית באזור, פלאס דֶּה טִרְטֵר, כמו לטרטר מישהו, (Place du Tertre), מלאה בתיירים מדי יום ומדי ערב ותוכלו למצוא בה עשרות ציירי פורטרטים, קריקטוריסטים, אמני רחוב ותיירים הפוקדים את דוכניהם, את המסעדות ואת בתי הקפה. בביתו של האמן מוריס אוטריו (Maurice Utrillo) תוכלו למצוא את מוזיאון המונמרט המציג את עבודותיהם של אמני העבר המפורסמים של הרובע.


מבט מקרוב על מונמרטר:

https://youtu.be/EqEwPXywvvg


והאזור:

https://youtu.be/_X5QBHueJ7c

#על האופרה גרנייה

בית האופרה הלאומי של פריז, אופרה גרנייה, הוא מבנה גדול ומפואר הממוקם ברובע התשיעי בעיר מצפון לאזור טוולירי. מדובר באחד מבנייני האופרה המפורסמים ביותר בעולם, כנראה בשל היותו מקום ההתרחשות של הרומן "פנטום האופרה" של גסטון לרו, שעל בסיסו גם הופקו מספר סרטים.

בשנותיו הראשונות נקרא הבניין "בניין האופרה של פריז", אך לאחר פתיחת האופרה בסטיליה בשנת 1989, שמו של הבניין הפך ל"האופרה גרנייה".

שטחו של הבניין 11,000 מטרים רבועים והוא יכול להכיל עד 1,979 מבקרים. במתו הגדולה יכולה להכיל 450 איש. ניתן להיכנס למבנה המפואר גם בזמן שאין הופעות בתשלום.

כיום תוכלו להקשיב בו לאופרה הלאומית של פריז ולראות את להקת הבלט של פריז.


#אדריכלות האופרה גרנייה

בשנת 1858, בעת ביקורו של נפוליאון השלישי בבניין האופרה הרשמי של פריז יחד עם אשתו, בוצע נגדו ניסיון התנקשות. בעקבות התקרית החליט נפוליאון להקים בניין אופרה חדש, גדול ומפואר יותר במקום זה שבו ביקר. שארל גרנייה, האדריכל שזכה בעיצוב האופרה היה דווקא צעיר חסר ניסיון שזה היה המבנה הראשון שאותו הוא תכנן. בהמשך לסיפורנו אגב, כדי להימנע מניסיונות רצח נוספים נבנתה במבנה דרך ממוגנת שמאפשרת לשליט לרדת ישר למרכבה שלו בבטחה. הבנייה של המבנה התחילה ב-1861 והסתיימה ב-1875.

גרנייה הצליח ליצור יצירה אדריכלית יפיפייה, מתוחכמת וחדשנית. הבנייה החלה בשנת 1861 והסתיימה רק 14 שנים מאוחר יותר. הסיבות לעיכובים היו מלחמת פרוסיה-צרפת, נפילת האימפרייה השניה וכיבוש פריז על ידי הקומונה הפריזאית. עוד סיבה לעיכוב בבנייה היא האגם התת קרקעי שנמצא מתחת לאתר הבניה, בהשראתו אגב נכתב הסיפור "פנטום האופרה". הבניין נחנך ב-15 בינואר, 1875.

הבניין מפואר ומעוטר בהתאם: אפריזים משיש, קירות מזהב וקטיפה ופסלי כרובים ונימפות. בשנת 1964 הוזמן הצייר מארק שאגאל לעטר את תקרת האופרה.

בית האופרה הוא המבנה היקר ביותר שנבנה בתקופת האימפריה השניה. המבנה בנוי בסגנון ניאו-בארוקי עם שילובים של בניה קלאסית, ונחשב למופת אדריכלי בסגנון ארכיטקטורת התאטרון של המאה ה-19.


#אופרה למנויים

לבניין אופרה היו צרכים מאד מסוימים - לשרת את מנויי האופרה. למנויים היה מנוי שנתי והם היו מקפידים להגיע חמישה ימים בשבוע למקום. הם התעניינו פחות במוזיקה, ששימשה כמוזיקת רקע עבורם, אלא יותר בנוכחות - לראות ולהיראות. זו הסיבה גם שהאדריכל גרניה בנה את המבנה בצורה הזו - השטחים הציבוריים מהווים מחצית מהמבנה, האולם תופס רק רבע ממנו וברבע הנותר יש שטחי חזרות ומשרדים.

אולם הכניסה מקורה במראות, כך שהמבקרים יוכלו לוודא כי הם נראים כראוי וממנו עולות מדרגות שיש רחבות המובילות אל אולמות ההמתנה הגדולים והמרווחים. מהמדרגות ומהמרפסות שלידן, ניתן לראות את כל מי שנכנס לאולם. כמעט אבסורד הוא, שהאולם עצמו בנוי כך שמתאי המנויים ניתן בקלות לראות את התאים האחרים, אך קצת פחות טוב - את הבמה.

עובדה מעניינת על בית האופרה, היא הצבע האדום הקטיפתי של הכיסאות באולם. היום זה נראה כמחזה שגרתי, אך באותה העת השימוש בצבע האדום היה חדשני. גרנייה סיפר שהחליט להשתמש בצבע זה כי הנשים הבאות לאופרה הן כמו תכשיטים ולכן ראוי שישבו בתוך קופסת תכשיטים (שכך היו מרופדות בתקופה ההיא). הרעיון הנועז הצליח וכיום מרבית אולמות הקונצרטים, הקולנוע והאופרה מרופדים באדום קטיפתי.

בשביל לספק אטרקציה לקהל, התקין גרנייה שעון המראה את ימי השבוע וימי החודש ובנה "חדר שקיעה" ובו אשליה אופטית - אם עומדים במרכז החדר ניתן לראות במראות את השמש שוקעת.


#פנטום האופרה

האופרה גרנייה גם היוותה רקע לסיפור "פנטום האופרה", רומן האימה הגותי-בלשי, שהפך מפורסם בעקבות הרבה סרטים, מחזות זמר וגרסאות נוספות שקיבל עם השנים, נכתב במקור על ידי הסופר הצרפתי גסטון לרו ופורסם ראשונה בשנת 1909. הוא פורסם בהמשכים בעיתונות הצרפתית.

הסיפור, שחלק מפרטיו אמיתיים וחלק בדיוניים, עוסק באהבתו הטרגית של גאון מעוות לזמרת אופרה צעירה ומוכשרת. על פי הרומן, הפנטום הוא גאון הנדסי ומוזיקלי מעוות שהיה שותף לבניית בניין בית אופרה, שבו הוא בנה בחשאי רשת של מחילות ומעברי סתר המאפשרים לו לנוע ברחבי הבניין כמו רוח רפאים ולהשליט את מרותו על המבנה. הסיפור בנוי כחקירה בלשית וכולל שיחות עם הדמויות השונות ששרדו ומספרות את הסיפור מנקודת מבטן.

סיפור הפאנטום הפך לאגדת קאלט והיום היא מרכזת סביבה מעריצים מושבעים שהמציאו לעצמם אפילו כינוי: Phantom Phans. הם מרותקים לכל מה שקשור לעלילה: החל מדמותו המורכבת של הפאנטום אריק, דרך המוזיקה שיצר עבורו אנדרו לויד וובר ועד האלמנטים העיצוביים המזוהים עם הדמות: עוגב ענק, נרות ופמוטים, מסיכות, גלימות שחורות מקטיפה, נברשות וכדומה. הרבה מהמעריצים כתבו גרסאות משלהם לסיפור, חלק כתבו את המשכו - הם מפרסמים את היצירות שלהם ברחבי האינטרנט באתרי מעריצים שונים וחלק אף הרחיקו לכת והדפיסו את גרסותיהם.

עד היום מוכרת מעריצה אחת שכל כך אהבה את אגדת הפאנטום עד ששינתה את שמה החוקי ל-Christine Daae, כשם הזמרת שאהבה.