שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
תיאטרו סַן קָרְלוֹ
בית האופרה של נאפולי
#על האופרה של נאפולי
בניין האופרה האיטלקית, או תיאטרון סַן קָרְלוֹ, הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של העיר נאפולי - הוא גדול, עתיק וטומן בחובו היסטוריה ארוכת שנים.
זהו אחד מבתי האופרה החשובים באיטליה. בשנת 1737 החליט המלך הראשון של בית בורבון, שארל השלישי, על בניית בית אופרה בצמוד אל הארמון. הוא רצה להעניק לנאפולי ערך תרבותי נוסף בצורת תיאטרון חדש וגדול, במקום המבנה הישן והרעוע שמילא עד אז את התפקיד של בית האופרה בנאפולי. כך הוא החל להוביל את הפרויקט לבניית התיאטרון.
ארכיטקטורת הבניין החדש הייתה יפה, עם קישוטי זהב וריפוד מהודר בצבע כחול. כבר בזמן הקמתו של המבנה אגב, היו בו 3,300 מקומות ישיבה.
האופרה הראשונה שהוצגה כאן הייתה "אכילס בסקירוס" (Achille in Sciro) מאת המלחין דומניקו סארו. באותה התקופה, היו אלה נשים ששיחקו את הדמויות הראשיות באופרה.
עד היום בית האופרה בתיאטרון סַן קָרְלוֹ פועל ומעלה הפקות חדשות מדי עונה. כמו כן, המקום גם משמש את להקת הבלט הוותיקה ביותר באיטליה והוא מפורסם בעיקר בשל האקוסטיקה המדהימה שלו. גם אם אתם לא נכנסים לצפות במופע, היכנסו לבניין וסיירו בו מעט.
#שחזור ושיקום המבנה
זה היה בשנת 1816, לאחר מפלתו הסופית של נפוליאון, כשפרצה שריפה שכילתה את מבנה התיאטרון. המלך פרדיננד הרביעי, מלך נאפולי באותה התקופה, לא רצה לוותר עליו והורה לבנות אותו מחדש.
כך שופץ בסגנון ניאו-קלאסי ובתוך 12 חודשים עמד כאן התיאטרון החדש, על פי תוכניותיו של האדריכל אנטוניו ניקוליני. האודיטוריום החדש נבנה בצורה של פרסה וכלל 1,444 מושבים.
עבודות השיפוצים והחידושים המשיכו גם בשנת 1845, אז גם הוא קיבל את הצבעים המקובלים של התקופה - אדום וזהב. עיקר המבנה לא השתנה יותר מדי למעט תוספות קטנות, אך עם הפצצת המקום על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השניה, הוא שופץ מחדש ונפתח שוב, בפעם השלישית, בשנת 1943.
#תולדות התיאטרון
תיאטרון האופרה סן קרלו הוא אחד מבתי האופרה החשובים באיטליה. על מנהליו בעבר נמנים המלחינים רוסיני ודוניצטי.
הבניין הוקם בשנת 1737. האחריות לתכנון המבנה שלו הוטלה על ג'ובאני אנטוניו מדראנו והוא נקרא על שמו של קרלוס השלישי, מלך ספרד. היום הוא מוקדש למלך שארל מבורבון, מי שהקים אותו במקור.
מעל בימת התיאטרון הזה נאם באוקטובר 1922, מי שעתיד להיות הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני. זמן קצר לאחר הנאום יצא "מצעד החולצות השחורות" של מוסוליני, לעבר הבירה האיטלקית רומא ולהשתלטות על איטליה כולה.
ב-1941 עבר בית האופרה שיפוץ נרחב, אבל במהלך מלחמת העולם השנייה ספג הבניין הפצצות מרוכזות וניזוק באופן קשה מאד.
לאחר כיבוש נאפולי בידי בנות הברית, בשנת 1943, שוקם ונפתח בית האופרה מחדש.
היום מפורסם תיאטרון האופרה במופעים האופראיים האיכותיים שמתקיימים בו, בתוך חלל פנימי יפהפה ועם אקוסטיקה מושלמת.
ניגוד עכשווי ברור לעברו הפשיסטי של הבניין, או לשימושים הללו בו, הוא מינויו, בשנת 2003, של המנצח הישראלי גארי בֶּרְתִינִי, לתפקיד המנהל המוסיקלי של האופרה.
מבט מקרוב על תיאטרון סן קרלו:
https://www.youtube.com/watch?v=_C2vOi9v0sY
הנה שיר נאפוליטני, בסגנון האופייני לזמרי העיר:
https://youtu.be/mVJJd0NNkYE
בניין האופרה האיטלקית, או תיאטרון סַן קָרְלוֹ, הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של העיר נאפולי - הוא גדול, עתיק וטומן בחובו היסטוריה ארוכת שנים.
זהו אחד מבתי האופרה החשובים באיטליה. בשנת 1737 החליט המלך הראשון של בית בורבון, שארל השלישי, על בניית בית אופרה בצמוד אל הארמון. הוא רצה להעניק לנאפולי ערך תרבותי נוסף בצורת תיאטרון חדש וגדול, במקום המבנה הישן והרעוע שמילא עד אז את התפקיד של בית האופרה בנאפולי. כך הוא החל להוביל את הפרויקט לבניית התיאטרון.
ארכיטקטורת הבניין החדש הייתה יפה, עם קישוטי זהב וריפוד מהודר בצבע כחול. כבר בזמן הקמתו של המבנה אגב, היו בו 3,300 מקומות ישיבה.
האופרה הראשונה שהוצגה כאן הייתה "אכילס בסקירוס" (Achille in Sciro) מאת המלחין דומניקו סארו. באותה התקופה, היו אלה נשים ששיחקו את הדמויות הראשיות באופרה.
עד היום בית האופרה בתיאטרון סַן קָרְלוֹ פועל ומעלה הפקות חדשות מדי עונה. כמו כן, המקום גם משמש את להקת הבלט הוותיקה ביותר באיטליה והוא מפורסם בעיקר בשל האקוסטיקה המדהימה שלו. גם אם אתם לא נכנסים לצפות במופע, היכנסו לבניין וסיירו בו מעט.
#שחזור ושיקום המבנה
זה היה בשנת 1816, לאחר מפלתו הסופית של נפוליאון, כשפרצה שריפה שכילתה את מבנה התיאטרון. המלך פרדיננד הרביעי, מלך נאפולי באותה התקופה, לא רצה לוותר עליו והורה לבנות אותו מחדש.
כך שופץ בסגנון ניאו-קלאסי ובתוך 12 חודשים עמד כאן התיאטרון החדש, על פי תוכניותיו של האדריכל אנטוניו ניקוליני. האודיטוריום החדש נבנה בצורה של פרסה וכלל 1,444 מושבים.
עבודות השיפוצים והחידושים המשיכו גם בשנת 1845, אז גם הוא קיבל את הצבעים המקובלים של התקופה - אדום וזהב. עיקר המבנה לא השתנה יותר מדי למעט תוספות קטנות, אך עם הפצצת המקום על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השניה, הוא שופץ מחדש ונפתח שוב, בפעם השלישית, בשנת 1943.
#תולדות התיאטרון
תיאטרון האופרה סן קרלו הוא אחד מבתי האופרה החשובים באיטליה. על מנהליו בעבר נמנים המלחינים רוסיני ודוניצטי.
הבניין הוקם בשנת 1737. האחריות לתכנון המבנה שלו הוטלה על ג'ובאני אנטוניו מדראנו והוא נקרא על שמו של קרלוס השלישי, מלך ספרד. היום הוא מוקדש למלך שארל מבורבון, מי שהקים אותו במקור.
מעל בימת התיאטרון הזה נאם באוקטובר 1922, מי שעתיד להיות הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני. זמן קצר לאחר הנאום יצא "מצעד החולצות השחורות" של מוסוליני, לעבר הבירה האיטלקית רומא ולהשתלטות על איטליה כולה.
ב-1941 עבר בית האופרה שיפוץ נרחב, אבל במהלך מלחמת העולם השנייה ספג הבניין הפצצות מרוכזות וניזוק באופן קשה מאד.
לאחר כיבוש נאפולי בידי בנות הברית, בשנת 1943, שוקם ונפתח בית האופרה מחדש.
היום מפורסם תיאטרון האופרה במופעים האופראיים האיכותיים שמתקיימים בו, בתוך חלל פנימי יפהפה ועם אקוסטיקה מושלמת.
ניגוד עכשווי ברור לעברו הפשיסטי של הבניין, או לשימושים הללו בו, הוא מינויו, בשנת 2003, של המנצח הישראלי גארי בֶּרְתִינִי, לתפקיד המנהל המוסיקלי של האופרה.
מבט מקרוב על תיאטרון סן קרלו:
https://www.youtube.com/watch?v=_C2vOi9v0sY
הנה שיר נאפוליטני, בסגנון האופייני לזמרי העיר:
https://youtu.be/mVJJd0NNkYE
