שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
הגטו היהודי
בית הכנסת הגדול של רומא
המוזיאון היהודי של רומא
סורה מרגריטה
הגטו היהודי
#על הגטו היהודי ברומא
כשלושים שנה לאחר שהוקם הגטו היהודי הראשון בוונציה, בשנת 1555, הוקם גטו גם ברומא. האפיפיור פאולוס הרביעי שלח אז בולה, מכתב פומבי, ובו טען כי היהודים הם רוצחי ישו ושאין לאפשר להם לחיות כאזרחים שווי זכויות בעיר אחת עם הקתולים.
עם הקמת גטו רומא הצטוו היהודים לעזוב את בתיהם, בטווח זמן של 6 חודשים, ולהתרכז באותו רובע סגור, מוקף חומה, שניצב אז בחלקו הדרומי של שדה מרס. זה היה הגטו היהודי. שעריו היו ננעלים בכל לילה ולא ניתן היה להיכנס ולצאת ממנו. קודם שנכנסו אל הגטו, היהודים הוכרחו למכור את הרכוש והעסקים שבבעלותם לנוצרים, כשהמחיר היה כחמישית מהשווי האמיתי שלהם.
האזור הזה, חשוב להבין, לא נבחר במקרה בעבור היהודים. על פי העקרונות של הקתולים אסור היה להשמיד את היהודים, אך ניתן היה לכפות עליהם תנאים משפילים וקיצוניים של עוני ותברואה. כזה היה מיקומו של הגטו, על גדות נהר הטיבר - מקום גרוע לחיות בו, שלא מאפשר תנאי מגורים הולמים. האזור היה בוצי ומוכה קדחת ושטפונות. לעתים היה עולה הנהר על גדותיו ומציף את כל השכונה.
במשך 242 שנה חויבו יהודי רומא לגור בגטו, עד שכבש נפוליאון בונפרטה את רומא והגטו בוטל באופן זמני. ליהודים הייתה תקווה שזה סופם של החיים בגטו, אך כשהאפיפיור חזר לשלוט בעיר, חודש הצו והיהודים הוחזרו אל הגטו של רומא. הוא בוטל באופן סופי רק בשנת 1870.
שטחו המקורי של הגטו היה גדול מ-23 אלף מטרים רבועים. בסוף המאה ה-17 כבר חיו בו כ-10 אלפים תושבים, בצפיפות גבוהה. בשנת 1823 הרחיבו אותו בכיוון צפון.
עד היום תוכלו לפגוש את זקני הרובע, יושבים ומספרים את הסיפורים שלא יוכלו לשכוח. עוד תמצאו כאן מסעדות כשרות, את המוזיאון היהודי של רומא, את בית הכנסת הגדול והמפואר שעל גדת הנהר ושרידים מהגטו המקורי המוצגים בגלריות לאמנות.
כשלושים שנה לאחר שהוקם הגטו היהודי הראשון בוונציה, בשנת 1555, הוקם גטו גם ברומא. האפיפיור פאולוס הרביעי שלח אז בולה, מכתב פומבי, ובו טען כי היהודים הם רוצחי ישו ושאין לאפשר להם לחיות כאזרחים שווי זכויות בעיר אחת עם הקתולים.
עם הקמת גטו רומא הצטוו היהודים לעזוב את בתיהם, בטווח זמן של 6 חודשים, ולהתרכז באותו רובע סגור, מוקף חומה, שניצב אז בחלקו הדרומי של שדה מרס. זה היה הגטו היהודי. שעריו היו ננעלים בכל לילה ולא ניתן היה להיכנס ולצאת ממנו. קודם שנכנסו אל הגטו, היהודים הוכרחו למכור את הרכוש והעסקים שבבעלותם לנוצרים, כשהמחיר היה כחמישית מהשווי האמיתי שלהם.
האזור הזה, חשוב להבין, לא נבחר במקרה בעבור היהודים. על פי העקרונות של הקתולים אסור היה להשמיד את היהודים, אך ניתן היה לכפות עליהם תנאים משפילים וקיצוניים של עוני ותברואה. כזה היה מיקומו של הגטו, על גדות נהר הטיבר - מקום גרוע לחיות בו, שלא מאפשר תנאי מגורים הולמים. האזור היה בוצי ומוכה קדחת ושטפונות. לעתים היה עולה הנהר על גדותיו ומציף את כל השכונה.
במשך 242 שנה חויבו יהודי רומא לגור בגטו, עד שכבש נפוליאון בונפרטה את רומא והגטו בוטל באופן זמני. ליהודים הייתה תקווה שזה סופם של החיים בגטו, אך כשהאפיפיור חזר לשלוט בעיר, חודש הצו והיהודים הוחזרו אל הגטו של רומא. הוא בוטל באופן סופי רק בשנת 1870.
שטחו המקורי של הגטו היה גדול מ-23 אלף מטרים רבועים. בסוף המאה ה-17 כבר חיו בו כ-10 אלפים תושבים, בצפיפות גבוהה. בשנת 1823 הרחיבו אותו בכיוון צפון.
עד היום תוכלו לפגוש את זקני הרובע, יושבים ומספרים את הסיפורים שלא יוכלו לשכוח. עוד תמצאו כאן מסעדות כשרות, את המוזיאון היהודי של רומא, את בית הכנסת הגדול והמפואר שעל גדת הנהר ושרידים מהגטו המקורי המוצגים בגלריות לאמנות.
#על בית הכנסת הגדול של רומא
בראשית המאה ה-20, עלה מעמדם של היהודים באירופה. הם זכו לאֵמַנְצִיפַּֿצְיָה (Emancipation), שפירושו היה מתן שוויון זכויות אזרחיות, חברתיות ומדיניות לציבור מסוים. אז נחנך אחד מהמבנים החשובים ביותר בעבור היהודים - בית הכנסת הגדול של רומא, שנמצא ממש ממול כנסיית סנט אנג'לו.
בית הכנסת הגדול והמפואר נקרא גם "איזראליטיקו". הוא יכול להכיל יותר מ-1000 מתפללים, מה שאכן מוכיח עד כמה הוא גדול. שימו לב לגג האלומיניום המרובע שלו, שהופך אותו לכל כך ייחודי, שכן יש רק מעטים כאלה ברומא.
היום משמש בית הכנסת מקום תפילה, כמו גם מוזיאון יהודי, שבו מוצגים חפצי אמנות וארכאולוגיה יהודיים, מצבות עתיקות ומסמכים וספרים על יהדות איטליה.
# תולדות בית הכנסת
במשך מאות שנים, בשל התקנה שאסרה על בניית בתי כנסת חדשים, היה בית הכנסת מחולק לחמישה בתי כנסת שונים, המוקדשים כל אחד מהם לעדה אחרת. כאשר יהודי רומא רוכזו בתחומי הגטו, הם התפזרו בבתי הכנסת שבמתחם הזה.
רק לאחר שריפת המתחם הוקם בית הכנסת החדש, המפואר והבולט. הוא הפך לסמל לזכויות החדשות של יהודי איטליה בראשית המאה ה-20. אות לשמחת הקמתו של בית הכנסת הוא שלט זיכרון שהוצב אז על הקיר ובו נכתב "מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא".
בית הכנסת נבנה בשנת 1904, על חורבותיו של הגטו. הוא עוצב על ידי אדריכלים נוצריים, שכן בתקופה ההיא היהודים לא יכלו ללמוד מקצועות חופשיים, כמו אדריכלות. שבועות אחדים לפני חנוכתו, אגב, ביקר בבית הכנסת החדש מלך איטליה, ויטוריו עמנואלה השלישי.
בשנת 1986 התקיים כאן ביקור היסטורי של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בבית הכנסת. האפיפיור התפלל עם הרב אליהו טואף, באותם ימים, הרב הראשי של העיר רומא. זה היה הביקור הראשון אי-פעם של אפיפיור בבית כנסת. לקראת הביקור הוצאו מבית הכנסת כל ספרי התורה. זאת בשל הנוהג של יהודי איטליה, שגורסים שבית כנסת ללא ספרי תורה בהיכל, הוא אינו מקום קדוש.
# אדריכלות בית הכנסת
בית הכנסת נבנה כמבנה מרשים ומאסיבי במיוחד. זהו מבנה מרובע ומפואר שניתן לראותו ממרחקים וודאי מעבר לנהר הטִיבֶּר, שזורם בחזיתו הדרומית.
סגנון הבניה שלו נקרא "ניאו קלאסי". פירוש הדבר שהוא כולל אלמנטים מהעולם הקלסי, בעיקר יווניים ורומיים, אך גם מוטיבים מהתרבויות האשורית והבבלית. בחזיתו בולטים העמודים הקלסיים הגדולים, שמעניקים לו מראה של מקדש רומי. הם מאוזנים בכיפת אלומיניום מרובעת. את הכיפה הזו, של בית הכנסת הגדול, אפשר לראות כמעט מכל נקודה ברומא.
בתוך בית הכנסת מעוצב גם ארון הקודש כמקדש יווני קטן. מכל צד שלו, הוא נתמך בשני עמודים. מעל הפרוכת ניצבים פסלי לוחות הברית ומעליהם מנורת שבעה קנים.
אולם התפילה המרכזי מתנשא לגובה של 46 מטרים ובראשו הכיפה המרובעת. גומחה משושה ומקושתת מכילה מעין ארון קודש בסגנון קלאסי בצבעי לבן וזהב.
האולם מחולק על ידי עמודים ענקיים, שבראשם כותרות יוֹנִיּוֹת. בקירות מוצגים תבליטי מנורות רבים ומגוון מדליונים. על קירות בית הכנסת תלויים עיטורי פרחים דמויי רקמה וכוכבים על התקרה ומגוון קישוטים בצבעים שונים. אי-אפשר שלא להתרגש מלוחות רבים שעל הקירות כאן, שעליהם חקוקים שמות הקורבנות היהודיים שנהרגו או נרצחו בשתי מלחמות העולם.
עזרת הנשים נמצאת על עמודים, בגלריה שבקומה שנייה. בקומת המרתף נמצא בית כנסת לתפילות בנוסח ספרדי ובכניסה הנפרדת של בית הכנסת, בצד של הנהר, נמצאים משרדי הקהילה היהודית של רומא.
מוזיאון קטן שנמצא במבנה בית הכנסת מכיל כ-1000 פרוכות ולא מעט ספרים וכתבי יד. אלה מתעדים את חיי היהודים באיטליה, בתקופות שונות בהיסטוריה.
תכנונו של מבנה בית הכנסת בוצע בידי האדריכלים וינצ'נצו קוסטה ואוזוואלדו ארמאני. השניים אינם יהודים, שכן יהודים לא הורשו באותם זמנים ללמוד אדריכלות.
בראשית המאה ה-20, עלה מעמדם של היהודים באירופה. הם זכו לאֵמַנְצִיפַּֿצְיָה (Emancipation), שפירושו היה מתן שוויון זכויות אזרחיות, חברתיות ומדיניות לציבור מסוים. אז נחנך אחד מהמבנים החשובים ביותר בעבור היהודים - בית הכנסת הגדול של רומא, שנמצא ממש ממול כנסיית סנט אנג'לו.
בית הכנסת הגדול והמפואר נקרא גם "איזראליטיקו". הוא יכול להכיל יותר מ-1000 מתפללים, מה שאכן מוכיח עד כמה הוא גדול. שימו לב לגג האלומיניום המרובע שלו, שהופך אותו לכל כך ייחודי, שכן יש רק מעטים כאלה ברומא.
היום משמש בית הכנסת מקום תפילה, כמו גם מוזיאון יהודי, שבו מוצגים חפצי אמנות וארכאולוגיה יהודיים, מצבות עתיקות ומסמכים וספרים על יהדות איטליה.
# תולדות בית הכנסת
במשך מאות שנים, בשל התקנה שאסרה על בניית בתי כנסת חדשים, היה בית הכנסת מחולק לחמישה בתי כנסת שונים, המוקדשים כל אחד מהם לעדה אחרת. כאשר יהודי רומא רוכזו בתחומי הגטו, הם התפזרו בבתי הכנסת שבמתחם הזה.
רק לאחר שריפת המתחם הוקם בית הכנסת החדש, המפואר והבולט. הוא הפך לסמל לזכויות החדשות של יהודי איטליה בראשית המאה ה-20. אות לשמחת הקמתו של בית הכנסת הוא שלט זיכרון שהוצב אז על הקיר ובו נכתב "מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא".
בית הכנסת נבנה בשנת 1904, על חורבותיו של הגטו. הוא עוצב על ידי אדריכלים נוצריים, שכן בתקופה ההיא היהודים לא יכלו ללמוד מקצועות חופשיים, כמו אדריכלות. שבועות אחדים לפני חנוכתו, אגב, ביקר בבית הכנסת החדש מלך איטליה, ויטוריו עמנואלה השלישי.
בשנת 1986 התקיים כאן ביקור היסטורי של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בבית הכנסת. האפיפיור התפלל עם הרב אליהו טואף, באותם ימים, הרב הראשי של העיר רומא. זה היה הביקור הראשון אי-פעם של אפיפיור בבית כנסת. לקראת הביקור הוצאו מבית הכנסת כל ספרי התורה. זאת בשל הנוהג של יהודי איטליה, שגורסים שבית כנסת ללא ספרי תורה בהיכל, הוא אינו מקום קדוש.
# אדריכלות בית הכנסת
בית הכנסת נבנה כמבנה מרשים ומאסיבי במיוחד. זהו מבנה מרובע ומפואר שניתן לראותו ממרחקים וודאי מעבר לנהר הטִיבֶּר, שזורם בחזיתו הדרומית.
סגנון הבניה שלו נקרא "ניאו קלאסי". פירוש הדבר שהוא כולל אלמנטים מהעולם הקלסי, בעיקר יווניים ורומיים, אך גם מוטיבים מהתרבויות האשורית והבבלית. בחזיתו בולטים העמודים הקלסיים הגדולים, שמעניקים לו מראה של מקדש רומי. הם מאוזנים בכיפת אלומיניום מרובעת. את הכיפה הזו, של בית הכנסת הגדול, אפשר לראות כמעט מכל נקודה ברומא.
בתוך בית הכנסת מעוצב גם ארון הקודש כמקדש יווני קטן. מכל צד שלו, הוא נתמך בשני עמודים. מעל הפרוכת ניצבים פסלי לוחות הברית ומעליהם מנורת שבעה קנים.
אולם התפילה המרכזי מתנשא לגובה של 46 מטרים ובראשו הכיפה המרובעת. גומחה משושה ומקושתת מכילה מעין ארון קודש בסגנון קלאסי בצבעי לבן וזהב.
האולם מחולק על ידי עמודים ענקיים, שבראשם כותרות יוֹנִיּוֹת. בקירות מוצגים תבליטי מנורות רבים ומגוון מדליונים. על קירות בית הכנסת תלויים עיטורי פרחים דמויי רקמה וכוכבים על התקרה ומגוון קישוטים בצבעים שונים. אי-אפשר שלא להתרגש מלוחות רבים שעל הקירות כאן, שעליהם חקוקים שמות הקורבנות היהודיים שנהרגו או נרצחו בשתי מלחמות העולם.
עזרת הנשים נמצאת על עמודים, בגלריה שבקומה שנייה. בקומת המרתף נמצא בית כנסת לתפילות בנוסח ספרדי ובכניסה הנפרדת של בית הכנסת, בצד של הנהר, נמצאים משרדי הקהילה היהודית של רומא.
מוזיאון קטן שנמצא במבנה בית הכנסת מכיל כ-1000 פרוכות ולא מעט ספרים וכתבי יד. אלה מתעדים את חיי היהודים באיטליה, בתקופות שונות בהיסטוריה.
תכנונו של מבנה בית הכנסת בוצע בידי האדריכלים וינצ'נצו קוסטה ואוזוואלדו ארמאני. השניים אינם יהודים, שכן יהודים לא הורשו באותם זמנים ללמוד אדריכלות.
#על המוזיאון היהודי
המוזיאון היהודי, שבעבר שימש מעין "מחסן", שבו רוכזו אוספי יודאיקה ותשמישי קדושה שהועברו אליו מבתי הכנסת הישנים של איטליה, הפך החל משנת 2005 למוזיאון.
כיאה למסורת היהודית, המוזיאון פתוח רק בימי חול. הוא מתאר את חיי הקהילה היהודית בת ה-2000 שנה, אחת מהעתיקות בעולם. המוזיאון משמש כלי הסברה חשוב ומקור הכנסה עיקרי בעבור הקהילה היהודית.
המוזיאון נחנך במקור בשנת 1960, במבנה הצמוד לבית הכנסת על גדת נהר הטיבר. במוזיאון יש שלושה חדרים, כאשר בכל אחד מהם מוצגת תצוגה שונה של אוספים מכוונים שנאספו מחמישה בתי כנסת בעיר. בחדר הראשון תוכלו לראות מסמכים היסטוריים וממצאים ארכיאולוגים. בחדר השני תראו תשמישי קדושה ובאחרון חפצי אומנות יהודית שונים.
ספרי תורה, אריגים, כיסויי תורה, כתבי יד מהמאה ה-14, ארונות קודש, מגילות, סידורים, חנוכיות ואבני שיש הם רק חלק מכמות הפריטים העצומה שתוכלו לראות כאן. האוסף המרשים ביותר הוא חד משמעית זה שנאסף בתקופת הגטו של רומא, בין השנים 1555-1800.
שימו לב לשני לוחות הזיכרון לנספים במלחמות איטליה ולקורבנות השואה השונים, המוצבים לצד הכניסה למוזיאון.
תוכלו לראות כאן הרבה סיורים של תלמידים מבתי הספר השונים של רומא. זאת מכיוון שהוא משמש מרכז לימודי לציבור העיר, למורשת היהודית.
מבט מקרוב על בית הכנסת:
https://www.youtube.com/watch?v=rx5VUpgNLDU
המוזיאון היהודי, שבעבר שימש מעין "מחסן", שבו רוכזו אוספי יודאיקה ותשמישי קדושה שהועברו אליו מבתי הכנסת הישנים של איטליה, הפך החל משנת 2005 למוזיאון.
כיאה למסורת היהודית, המוזיאון פתוח רק בימי חול. הוא מתאר את חיי הקהילה היהודית בת ה-2000 שנה, אחת מהעתיקות בעולם. המוזיאון משמש כלי הסברה חשוב ומקור הכנסה עיקרי בעבור הקהילה היהודית.
המוזיאון נחנך במקור בשנת 1960, במבנה הצמוד לבית הכנסת על גדת נהר הטיבר. במוזיאון יש שלושה חדרים, כאשר בכל אחד מהם מוצגת תצוגה שונה של אוספים מכוונים שנאספו מחמישה בתי כנסת בעיר. בחדר הראשון תוכלו לראות מסמכים היסטוריים וממצאים ארכיאולוגים. בחדר השני תראו תשמישי קדושה ובאחרון חפצי אומנות יהודית שונים.
ספרי תורה, אריגים, כיסויי תורה, כתבי יד מהמאה ה-14, ארונות קודש, מגילות, סידורים, חנוכיות ואבני שיש הם רק חלק מכמות הפריטים העצומה שתוכלו לראות כאן. האוסף המרשים ביותר הוא חד משמעית זה שנאסף בתקופת הגטו של רומא, בין השנים 1555-1800.
שימו לב לשני לוחות הזיכרון לנספים במלחמות איטליה ולקורבנות השואה השונים, המוצבים לצד הכניסה למוזיאון.
תוכלו לראות כאן הרבה סיורים של תלמידים מבתי הספר השונים של רומא. זאת מכיוון שהוא משמש מרכז לימודי לציבור העיר, למורשת היהודית.
מבט מקרוב על בית הכנסת:
https://www.youtube.com/watch?v=rx5VUpgNLDU
#מסעדה מעולה בגטו היהודי
את האוכל האמיתי והביתי של רומא תאכלו רק אם תבררו היכן אוכלים המקומיים. האמת היא שזה נכון לכל מקום, כי בעלי מקצוע שאינם פונים לתיירים, לא יירדו ברמה כי המקומיים פשוט יפסיקו לבוא. באיטליה זה מדויק פי כמה. מסעדות תיירים רבות הן פשוט גרועות.
ואחת מצוינת, שמציעה את האוכל האמיתי והביתי של רומא, היא ה"סורה מרגריטה" (Sora Margherita) שבגטו היהודי. כמו לא מעט מהמסעדות הביתיות של איטליה, גם הסורה נראית "פושטית", אבל מהרגע שהאוכל מוגש לשולחן תגלו שהאוכל הרומאי האותנטי שלה הוא הדבר האמיתי והטעים שרציתם. בתיאבון!
ביקור במקום:
https://youtu.be/J2THKqoeEGY
ביקור במטבח:
https://youtu.be/v-9WHGLNbiM
את האוכל האמיתי והביתי של רומא תאכלו רק אם תבררו היכן אוכלים המקומיים. האמת היא שזה נכון לכל מקום, כי בעלי מקצוע שאינם פונים לתיירים, לא יירדו ברמה כי המקומיים פשוט יפסיקו לבוא. באיטליה זה מדויק פי כמה. מסעדות תיירים רבות הן פשוט גרועות.
ואחת מצוינת, שמציעה את האוכל האמיתי והביתי של רומא, היא ה"סורה מרגריטה" (Sora Margherita) שבגטו היהודי. כמו לא מעט מהמסעדות הביתיות של איטליה, גם הסורה נראית "פושטית", אבל מהרגע שהאוכל מוגש לשולחן תגלו שהאוכל הרומאי האותנטי שלה הוא הדבר האמיתי והטעים שרציתם. בתיאבון!
ביקור במקום:
https://youtu.be/J2THKqoeEGY
ביקור במטבח:
https://youtu.be/v-9WHGLNbiM
