#על העיירה קנדלריה
העיירה קנדלריה (Candelaria) היא עיירת איים קלאסית, עיירת דיג שקטה, עם בתים צבועים בלבן בוהק, בזיליקה מרשימה וכמה מסעדות דגים. העיירה נקראת על שם הבתולה המבורכת של קאנדלאריה, שהיא הקדושה הנוצרית שמגינה על האיים הקנריים.

קנדלריה היא הדוגמה הקלאסית לטנריף של פעם, בזמנים לפני שהפכה לפצצת תיירות עולמית. היא נמצאת 20 קילומטרים מדרום לסנטה קרוז, על חוף הים, עם חופים צרים ובעלי חול געשי ושחור.

אבל המיוחד בעיירה הזו היא שורת פסלי הילידים המקוריים של האי, שהציבו אנשי העיירה בקרבת הכנסיה המרשימה שלהם, ממש אל מול הים. הפסלים הללו, גובה כל אחד מהם 4 מטרים, הם של אלי הגואנצ'ס הקדומים, האלים המיתולוגיים. ביניהם מפוסלים כאן האלים הבאים:

אצ'מן - האל העליון.
גואיוטה - שד במיתולוגיה הגואנצ'ית.
מאגק - אל השמש הגואנצ'י.

כך מכבדים בני טנריף של היום את גיבורי הגואנצ'וס, שהספרדים השמידו או פגעו בהם בעבר.


#מי היו הגואנצ'ים?
הגואנצ'ים (Guanches) היו תושביהם המקוריים של האיים הקנריים. כשהספרדים כבשו את האיים במאה ה-15, הם כפו על הגואנצ'ים טבילה לנצרות. במהלך השנים נטמעו האחרונים בספרדים שהתיישבו ויושבו באיים והם איבדו את שפתם ואת תרבותם הייחודיים.

החוקרים סבורים שעד לכיבוש הקסטליאני, בסביבות המאה ה-14, הגואנצ'ים חיו באיים הקנריים בבידוד יחסי. גם אם ביקרו שם ספנים מאירופה לפני כן, לא התרחש שינוי של ממש במקום.

אבל הכיבוש הספרדי הביא לעימות בין הצדדים. ההתנגדות של הגואנצ'ים לספרדים הכובשים גרמה למותם של רבים מהם, בעוד אחרים מתו מהמחלות של הספרדים, מחלות שבהן נדבקו בני האיים, שלא היו חסינים בפניהן. באותם זמנים הייתה הידבקות במחלות אירופיות תופעה נפוצה בכיבוש של אירופה בידי האירופים והתמותה ממחלות כאלה הייתה משמעותית.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/t27qlZ_etjo

#על הכפר המבודד שבהרי טנריף


מַסְקה (Masca) הוא כפר מבודד בהרים, חבוי בתוך נקיק פראי, שהנוף ממנו עוצר נשימה. במבט ראשון הוא מזכיר כפרים במזרח הרחוק, אלו עם טרסות האורז המפורסמות, שבנויות על צלעות ההרים הגבוהים. אלא שכאן לא מגדלים אורז.

הכפר השקט להפליא מסקה נמצא בלב אחד האזורים היפים בטנריף, מקום שכולו נקיקים עמוקים, צוקי ענק תלולים וגאיות צרים במיוחד. הנוף ממנו מרהיב ומלא הוד ובכפר שורר שקט שאין כמותו.

הדרך שמובילה אל הכפר יפה להפליא אבל היא מפותלת מאד ותלולה וקשה לנהוג בה, במיוחד כשרכב מגיע מהכיוון הנגדי. רבים מפחדים בנסיעה בה, אבל הנופים המרהיבים והכפר המקסים מסקה, הם התמורה לנסיעה המפחידה.

אגב, בכפר עצמו אין הרבה מה לעשות, אבל אפשר לאכול באחת מהמסעדות המקומיות הנחמדות שבו. רבים יורדים ממנו בשביל אל שפת הים, מסלול הליכה של כ-3 שעות, בנקיקים והעמקים הנפלאים, עד לחוף הקסום שממתין למטה. מהחוף תוכלו לתפוס סירה ולהפליג אל המצוקים השחורים והמדהימים, של ה"לוס ג'יגאנטס", בעברית "העצומים" או "הענקים". שם תוכלו לראות את מצוקי הבזלת שנמתחים לגובה של מעל חצי קילומטר ונופלים אנכית היישר עליכם, מגובה שלא ייאמן.


#תולדות הכפר
בעבר חיו במסקה הגואנצ'ים, ילידי האי הקדמונים. בראשי הצוקים אפשר עדיין לראות את המערות שבהן הם נהגו לקבור את מתיהם. אחר-כך באו הספרדים והשתלטו על האי, תוך שהם טובחים בהם, עד לסילוקם מהאי.

את מסקה יש המכנים "הכפר האבוד", שהרי עד 1971 הוא היה מבודד לחלוטין מהעולם ומטנריף ואפשר היה להגיע אליו על גבי חמור בלבד. מספרים שתושביו אפילו לא שמעו שמלחמת האזרחים בספרד הסתיימה ושהדיקטטור פרנקו שולט בה ממדריד. עד שלא הוקמו באי אנטנות מיוחדות, בכפר אי אפשר היה לקלוט אפילו את שידורי הרדיו. רק כשנסללה אליו הדרך ההררית, הצרה והמפותלת שבה עליתם לכאן, המציאות כאן השתנתה.

כיום חיים כאן כ-100 אנשים והם שומרים על מסקה הציורי ועל הבתים הצבעוניים והמטופחים שלו. בין שבילי האבן התלולים ניתן לראות מגוון של צמחיה מרהיבה, כולל קקטוסים נהדרים הפורחים בצהוב וכתום, צמחי אלוורה מרשימים בגודלם ועצי דקל נישאים. לא נשכח גם את עץ הפיקוס הגדול, שמפאר את כיכר הכפר ומצל על מרכזה.


#טיפים
למסקה אפשר להגיע ברכב שכור, אבל בטוח יותר להגיע אליו בסיור מודרך שניתן להזמין במלונות עבור כ-30 יורו לאדם.

אם לא באתם ממלון תוכלו לשכור כאן חדרים מפנקים במחירים מצחיקים ולשהות כאן כמה ימים של שקט והוד.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/yoOXlS-5sNo

#על בירת האי טנריף הגדולה

סנטה קרוז דה טנריף (Santa Cruz de Tenerife) היא בירת טנריף. העיר, השוכנת בצפון החוף המזרחי של טנריף, בנויה על שפת הים. איכשהו, אף שאינה קטנה, סנטה קרוז מזכירה יותר שכונה גדולה, מאשר עיר בירה.

שכונותיה של העיר נראות כמטפסות על הגבעות המקיפות את העיר מסביב. היא עצמה מלאה בגנים ירוקים, עתירי עצי פיקוס ענקיים, במבוק, דקלים ואקליפטוס, כשביניהם מגוון מזרקות ופסלי חוצות.

גם תושבי סנטה קרוז, הצ'יקררוס, חיים בשלווה יתרה. הם מרבים לשבת בבתי הקפה של העיר בנינוחות אדישה, לא ממהרים לשום מקום ופשוט נהנים מארץ האביב הנצחי שלהם.

העיר הזו היא מהמקומות המערביים והמודרניים בכל האיים הקנריים. כאן נמצא הנמל המרכזי של האי, שממנו יוצאות ובאות ספינות התיור והמעבורות שמסיירות בין האיים הקנריים והיבשת.

סנטה קרוז היא עיר נמל מודרנית, רגועה אך שוקקת חיים, עם הרבה חנויות וחוף ים מרהיב. בניגוד למרבית חופי האי, בחוף רחב הידיים של סנטה קרוז החולות זהובים. ב-1975 הביאו אותם לכאן בספינות, היישר מהסהרה הספרדית שבאפריקה.

העיר מפורסמת בחגיגות הקרנבל שנערכות בה פעם בשנה, במשך 3 שבועות בחודש פברואר.



#קניות
כל העיר סובבת סביב הכיכר המרכזית, כיכר אספניה, שבמרכזה בריכה עגולה רדודה והמון בתי קפה. מסביב, במרחק הליכה נוח וברדיוס של קילומטר, לצד האתרים החשובים של העיר ואת רוב מבני הציבור הגדולים, תוכלו למצוא את מדרחוב קסטילו, שבו מתרכזות מרבית חנויות המותגים דוגמת זארה, בנטון, H&M, מנגו.

בסנטה קרוז תוכלו למצוא גם קניונים מודרניים וחנויות ענק, לצד החנות הוותיקה והמוצלחת שנקראת El Cortez Englais.

אגב, המיסים נמוכים באיים הקנריים והמיסוי נמוך הופך את המחירים לנוחים בדרך כלל. למעט מנוחת צהריים של שלוש שעות, בה החנויות באי סגורות, הן פתוחות מהבוקר ועד שעה 9 בערב.



#על הקרנבל המפורסם של העיר
אם אתם מאלה שמחפשים יעד נהדר לנסיעה חורפית ומחפשים לרקוד בקרנבל לטיני משגע ובמזג אוויר אביבי, אבל מסרבים לטוס לריו דה ז'ניירו שבקצה השני של העולם, יש כאן קרנבל שיכול להיות היעד החורפי שלכם.

כי בסנטה קרוז נערך הקרנבל של טנריף שנחשב לגדול והססגוני ביותר בעולם המערבי ולקרנבל השני בגודלו בעולם, אחרי הקרנבל המפורסם של ריו דה ז'ניירו.

הקרנבל הגדול נערך כאן בחודש פברואר ולעיתים גולש לחודש מרס. הוא נמשך 3 שבועות, במזג אוויר נפלא ובקרב אנשים מצויינים ומלאי שמחה, מכל העולם.


מבט מהאוויר על סנטה קרוז דה טנריף:

https://youtu.be/cRZL5wNxRIA

#על העמק המרשים של גויאמר

גוימאר (Güímar), או גימאר, היא עיירה לא גדולה, שנמצאת על צלעו של ההר, בקרבת החוף. בגימאר, רוצים או לא רוצים, עוזבים את רצועת החוף ואת תעשיית התיירות של טנריף. אין כאן חנויות מזכרות, או בתי מלון, אבל יש כמה ברים ובתי קפה קטנים, בעיקר בכיכר העיירה. כאן יושבים ולוטשים בטלני העיירה עיניים, אלו באלו.

המסעדות כאן משפחתיות ברובן והאוכל בהן מקומי. בעלי הבית לא מדברים אנגלית וגם המנות מקומיות ומסורתיות - כמו תבשיל הדג החריף, עם תפוחי האדמה האפויים והירקות המבושלים.

הצעה לטיול יפה בסביבת גוימאר - צאו מהעיירה אל הדרך המתפתלת על צלע ההר ונוסעת ממש מעל ובמקביל לכביש החוף שיורד דרומה. לעומת הכביש המהיר הזה, אתם נוסעים לאט, אבל נהנים מנוף מרהיב עין. כי מגובה של 200 מטרים אתם צופים אל הים ואל קו החוף המזרחי של טנריף. די מהר תוכלו גם לראות את הטראסות, מרפסות הקרקע החקלאיות העתיקות, שבהן גאים מאד החקלאים של טנריף. הללו משקיעים מאמץ אדיר בבניית הטרסות הללו ובטיפוחן. שימו לב גם לאבנים המסותתות שמהן בנויות מרבית הטרסות הללו.


מבט מהאוויר:

https://youtu.be/A-8Hk2mfreg

#על העיר הצבעונית שהייתה פעם בירת טנריף

העיר הצבעונית והנעימה סן קריסטובל דה לה לגונה (San Cristobal de la Laguna) מציעה חופים יפהפיים, שקוסמים לחובבי גלישת רוח וספורט מים בכלל.

העיר שבצפון טנריף, בעבר עיר הבירה של האי טנריף, היא עיר עתירת ארכיטקטורה קולוניאלית אופיינית ועתירת צבעים. יש בה פנינים אדריכליות, מבתי הפאר הצבעוניים של שליטי ובכירי השלטון הספרדי של טנריף ועד מבני ציבור כמו הקתדרלה המפוארת של העיר, שבה הוטבלו הגואנצ'ים בהדרגה לנצרות. בעיר פזורות גם כנסיות רנסאנס יפות וארמונות מרשימים בני מאות שנים, שבזכות כל אלה הוכרזה סן קריסטובל דה לה לגונה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.


#תולדות העיר
עמק אַגֶרֶה, העמק שבו נמצאת העיר, השתייך בעבר לממלכת אנגה, אחת מממלכות הגואנצ'ים שבטנריף. העמק הזה נוצר במקום שבו שכנה בעבר לגונה גדולה, שהתייבשה ברבות השנים. מכאן השם של העיר "לה לגונה".

בעמק אגרה הביסו הספרדים בסוף המאה ה-15 את הגואנצ'ים, בקרב שזכה לשם קרב אגרה. מכאן יכבשו את טנריף בתוך שנים ספורות, כוחות ספרד בהנהגת הקונקיסטאדור אלונסו פרנאנדס דה לוגו. אותו פרנאנדס דה לוגו ייסד את העיר סן קריסטובל דה לה לגונה, שהפכה למושב המושל של טנריף ובהמשך לבירת כל האיים הקנריים.

העיר הלכה והתפתחה, כשהספרדים בונים בה, הן מבני ציבור מרשימים והן בתי יוקרה וארמונות פרטיים, של בכירי השלטון הספרדי, הסוחרים העשירים ועוד. את הגואנצ'ים הלכו הספרדים ודחקו לשכונות נפרדות והעיר למעשה חולקה לשני חצאים. בצד המזרחי שלה חיו הספרדים ובצד המערבי - הגואנצ'ים ובני עמים אחרים שהתגוררו כאן.

במאה ה-18, כשהחל אזור הנמל של לה לגונה לעלות בחשיבותו ובעושרו, פיצלו אותו הספרדים לעיר נפרדת, זו שתהפוך לימים לבירת האי של ימינו, סנטה קרוז דה טנריף. חשיבותה של העיר החדשה הלכה ועלתה בהדרגה וב-1833 הורה מלך ספרד, פרננדו השביעי, על החלפת הבירה של האיים הקנריים מסן קריסטובל דה לה לגונה לסנטה קרוז.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/4B8XXxaIJHs

#על הצוקים הנופלים אל הים


צוקי לוס ג'יגאנטס (Los Gigantes) הם המצוקים הענקיים של טנריף. המקומיים כאן אומרים שאת מראה הצוקים של לוס ג'יאגנטס פשוט אסור לפספס. מדובר בצוקים מרשימים במיוחד שמתנשאים לגובה של עד 800 מטרים ונופלים היישר אל תוך האוקיינוס.

אפשר לצפות במצוקים מרחוק, אבל יש אפשרות גם לשיט אל המצוקים המרשימים. חוץ ממצוקי הבזלת הללו, שנמתחים לגובה של מעל חצי קילומטר ונופלים אנכית היישר עליכם, מגובה שלא ייאמן, תוכלו להיכנס עם הסירה אל הנקרות היפות ואולי אף לשחות במים הצלולים והמרהיבים. בשביל לעלות על השיט צריך להגיע אל העיירה "אל ג'יגנטס" ושם להגיע למזח שממנו יוצאות הסירות.

אגב, "אל ג'יגנטס" פירושו בספרדית "העצומים".


#טיפים
מומלץ להזמין את השיט אל המצוקים מראש. המחיר 15 אירו לאדם.


#מבט מהאוויר:

https://youtu.be/ZvrNR_wM8Jw


#ועוד מבט בעצומים שבצוקים הללו:

https://youtu.be/0CIPRa5D-nY

#על השוק של סנטה קרוז

"מרקאדו דה נואסטרה סניורה דה אפריקה" (Cooperative Market Our Lady of Africa) הוא שמו של השוק שבעיר סנטה קרוז דה טנריף, בירת טנריף.

חובבי השווקים מביניכם ייהנו מקניית דגים, ירקות ופירות ומשפע של מאכלים משלימים וטיפוסיים למטבח של האי. בשוק גם מזנוני אוכל רחוב, אוכל טיפוסי לאיים, שבו תוכלו לסעוד בלי חשבון ומבלי להתרושש.

בימי ראשון הופך המרקדו לשוק הפשפשים "רסטרו" (Rastro), שוק פשפשים נהדר, שמשתרע על פני 2-3 רחובות סמוכים ואף מקבילים.


מבט קרוב אל השוק של סנטה קרוז דה טנריף:

https://youtu.be/E17jFdLKhAw

#על העיר הצפונית של טנריף

פוארטו דה לה קרוז (Puerto de la Cruz) היא העיר השנייה בגודלה באי טנריף ומאתרי הנופש הפופולריים שבו. היא שוכנת פחות מחצי שעה נסיעה משדה התעופה הצפוני ובעיני רבים היא מהווה סוג של גן עדן תיירותי.

פוארטו, מי שנולדה ככפר דייגים קטן, שוכנת על קו החוף הצפוני של האי. המסורת הספרדית מורגשת בה היטב, במיוחד כשהולכים בסמטאות העיר העתיקה. בסיור ההליכה המומלץ ברחובות הצרים שלה, אי אפשר שלא לראות את סגנון האדריכלות הספרדי-קולוניאלי ששולט בבתים העתיקים שכאן.

בפוארטו דה לה קרוז דקלים מרשימים, גנים יפים ומי אוקיינוס צלולים. חופי האזור הם שחורי-חול, שכן זהו חול וולקני שנוצר לפני מליוני שנים, בהתפרצויות הר הגעש הסמוך. אבל חופי הים שבעיר אינם מספקים את התיירים הרבים שבאים אליה, מה שהביא יזמים בעיר לייצר תחליפים. מדובר בחופי רחצה מלאכותיים, המבוססים על בריכות שחייה ענקיות, הכוללות סלעים ומזרקות מים גדולות, שנבנו במרכז העיר.

לאגו מרטיאנז (Lago Martianez) הוא שילוב יפה להפליא, שנראה כמו חוף קריבי, בין בריכות עם חוף מלאכותי ומים נעימים ופחות קרים, שמגיעים מהים עצמו. המקום במרטינז יפה להפליא, החול בו נעים מאד ובזכות השוני בינו לבין חופי האי הפחות נוחים, הוא מושך תיירים רבים.

בפוארטו מתקיימים שני השיאים השנתיים של חיי האי - פסטיבל הסרדינים והקרנבל השנתי של טנריף.

בעיר שווה לבקר גם את ה"לורו פארק", גן חיות מרשים במיוחד, גנים בוטניים מרהיבים והקזינו הגדול של האי.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/nMMf1lKqqYQ

#על העיירה היפה שבמערב טנריף


העיירה איקוד דה לוס וינוס (Icod de los vinos), שבחוף המערבי של טנריף, נמצאת קילומטרים בודדים מזרחית לעיר גראצ'יקו. היא התפרסמה בעיקר תודות לעץ הדרקון, העץ העתיק שנטוע בה מאות או אלפי שנים ושיש המייחסים לו תכונות מיסטיות.

אבל העץ, הסמל של טנריף, אינו לבד. גם העיירה איקוד עצמה היא מעניינת, יפה ונעימה. יש בה בתים בסגנון קולוניאלי שהותירו הספרדים כאן ופזורות בה חנויות רבות של יינות, ליקרים וריבות מתוצרת האי, כמו גם למכירת תבלינים, כשהידוע בהם הוא הזעפרן, התבלין הכי יקר שיש.

ואגב חנויות, איקוד היא גם מקום לא רע לשופינג. אז קחו אתכם משהו לדרך וצאו לשילוב של טיול במקום נעים, יחד עם קצת קניות ומזכרות הביתה.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/H47T6InhaQM

#על העיר שירדה מגדולתה אך הפכה פנינה

גראצ'יקו (Garachico) היא עיירה שנבנתה, קשה אולי להאמין, על אדמה שנכבשה מהים, על ידי נהר של לבה מהר הגעש. זוהי עיירה ציורית ויפה ובה בתים יפים ולבנים ורחובות מרוצפים באבנים עגולות ורק מעט מהתיירים מגיעים אליה. מקור השם גראצ'יקו מגיע מהמילים "גרא" - אי ו"צ'יקו" - קטן.

השינוי הזה לא היה יחיד. באופן מסוים מדובר באחת העיירות חסרות המזל שבסביבה. במהלך ההיסטוריה שלה, גראצ'יקו נפגעה שוב ושוב - משיטפונות, שריפות, סופות ומגיפות, אבל התפרצויות הרי געש ממש פגעו בה קשות ובמעמדה באי. במאה ה-18 חל האירוע הגעשי החמור ביותר שפגע בה, כשזרם של לבה רותחת ירד אל הנמל שלה ואל רבים מבתי העיר.

אם בעבר היה בעיירה הנמל המרכזי של טנריף, נמל חשוב ששימש להעברת סחורות. זה נמשך, עד שנחלי הלבה ההם, מהר הגעש המתפרץ, הציפו וחסמו את המפרץ וגרמו להשבתת הנמל לתמיד. כך הפכה עיר הנמל העיקרית של האי למובטלת...

היום גראצ'יקו נחשבת לאתר היסטורי, שכן בחוף הים שלה נמצאו שרידים מטירה עתיקה. על מנת להפוך את המקום להיסטורי אך אטרקטיבי, וכתוצאה מהשתלטות הים על החדרים הישנים של הטירה, נוצרו במקום בריכות קטנות עם שביל הליכה ביניהן. המבקרים אוהבים להגיע לכאן להתרחץ ולהשתזף במקום.

מעבר לכל אלו, גראצ'יקו הוא אחד המקומות היפים ביותר בטנריף, עם אווירה ומראות שמזכירים את אמריקה הלטינית. יש בה מסעדות נהדרות, שמשקיפות אל המצודה ואל הבריכות שעל הים, הרבה כנסיות, מלונות בוטיק וחופים מרגיעים ולקראת הערב תוכלו להגיע אל הטיילת בכדי לצפות בשקיעה המרהיבה, על רקע גלי הים. זוהי טנריף במיטבה!


#מבט מקרוב:

https://youtu.be/VI1kwL9AIW4

#על האודיטוריום המופלא של טנריף
אודיטוריום המוסיקה של טנריף (Tenerife Music Auditorium) נפתח בספטמבר 2003 ומשמש כמרכז לאמנויות הבמה של טנריף. המבנה המודרניסטי הזה תוכנן על ידי הארכיטקט הספרדי המהולל סנטיאגו קלאטראווה ולא מעט טוענים שצלליתו מזכירה את האופרה של סידני שבאוסטרליה.

תושבי העיר סנטה קרוז דה טנריף, שבה הוא שוכן, מתפארים מאוד במראהו ובאקוסטיקה של המבנה יוצא הדופן. על אף שבעת הקמתו הוא זכה ללא מעט ביקורת, על בטיחות, חריגות מהתקציב ובעיות מבנה, הפך אודיטוריום המוסיקה של בירת האי טנריף לסמל האי והעיר עצמה וכאטרקציה שהיא מגנט לתיירים שוחרי אדריכלות.


#מעט נתונים אדריכליים
כאחד המבנים שהיו לסמל של האדריכלות המודרניסטית הספרדית, עשוי האודיטוריום של טנריף בטון לבן ומשובץ באריחי קרמיקה. צורתו מזכירה נחשול ענק שדומה ומתנפץ אל תוך העיר סנטה קרוז.

הוא מורכב מאגף בטון גבוה ולא קונבנציונלי בצורתו. באגף זה יש אולם בן 428 מקומות, המיועד לקונצרטים של מוסיקה קאמרית. באגף הנוסף של הבניין גם אולם תיאטרון ובו 1,616 מקומות. אולם זה מיועד להצגות, לקונצרטים ולמופעי במה. הוא גם משמש כאולמה החדש של התזמורת הסימפונית של טנריף, מה שנראה מובן מאליו בהיותו בעל עיצוב ייחודי ושונה מעיצובים מסורתיים. האקוסטיקה של האולם תוכננה כך שתקיף את המאזין במקורות קול.

שטח המגרש שעליו עומד האודיטוריום הוא 23,000 מטרים רבועים, כאשר החלל של שני האולמות תופס שטח של 6,471 מטרים רבועים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/3sTi8IKwj-c


וכך הוא נבנה:

https://youtu.be/eMyON0all-c

#על העמק היורד מהר הגעש ועד הים

עמק האוֹרוֹטָבה (Valle de La Orotava), העמק היפה בעולם או לפחות מהיפים ביותר, נמצא בצפון האי טנריף. הוא כולל מרחבים ירוקים וגדולים, שטחים שלמים עם מטעי בננות, בתים, אתרים היסטוריים, צמחייה ירוקה וסלעי בזלת המגיעים עד לחוף הים.

בתוך העמק שוכנת העיירה המדהימה לה אורוטובה, ששימשה בעבר כמקום משכנן של משפחות האצולה המקומיות של טנריף.


מבט מהאוויר:

https://youtu.be/bYpUVtUuInM

#על העץ הזקן והשנוי במחלוקת

בלב איקוד, בגובה של לא פחות מ-17 מטרים, ניצב לו העץ הזקן והמרשים הזה. אתם יכולים לקרוא לו "הדרקון של איקוד", "עץ הדרקון" או "דרקון אלף השנים" (El Drago Milenario). אגב, לא סתם הוא קיבל את הכינוי "זקן", שכן לא ניתן לדעת בוודאות בן כמה הוא. מדען גרמני טען בעבר שהעץ בן 6000 שנים והכתיר אותו כעץ הזקן ביותר בעולם הצומח. לעומתו, מומחים טוענים שגילו הוא "רק" 2000 שנים. מומחים אחרים סבורים שהוא צעיר אפילו יותר והוא רק בן 600 שנה.

אך למרות המחלוקת, בני איקוד גאים בעץ הדרקון, שכן הוא מביא אליו המון מבקרים. המראה שלו מיוחד ומרשים והחוויה של המבקרים כאן חשובה והיסטורית.

ומדוע אם כן, הוא קיבל את השם עץ הדרקון? כי גילם של העצים הענקיים האלו, מהם תמצאו שניים באיקוד, נע בין מאות עד אלפי שנים. כבר משנת 1917 הם נחשבים כאתר טבע לאומי מוגן והם מושכים לא מעט תיירים.

האגדה מספרת על סוג העץ הזה, שבתקופה ההיסטורית בה דרקונים הסתובבו חופשי בכדור הארץ, בכל פעם שהם נלחמו אל מול הגיבורים המקומיים ודמם טפטף על האדמה, בכל מקום כזה צמח עץ ענק, הוא עץ הדרקון.