#על הכיכר ששקקה פעם חיים יהודיים

כיכר גַזִ'יבּוֹבְסְקָה (Plac Grzybowski) נוצרה במאה ה-17 במקום שבו הייתה צומת הדרכים שבין מצודת השלטון והישוב הכפרי שהקיף אותה, לבין מרכז ורשה הישן. בהמשך המאה ה-17 היא הפכה לכיכר שוק ובמאה ה-18 לכיכר בעיר ורשה, שאליה סופחה. אז גם נבנה בה מבנה העירייה ובכיכר הלכו ונבנו מבני פאר. במחצית המאה ה-19 החלו סוחרים יהודים להיכנס לכיכר ולפתוח בה חנויות ובתי מגורים.

בתחילת המאה ה-20 הגיעו לכיכר החשמליות המונעות בחשמל והתווספה לה גם תאורה. הקידמה גם הביאה לשינוי בחזות של הכיכר ולפינוי השוק לכיכר אחרת. זה היה לפני מלחמת העולם השנייה כשהייתה הכיכר למרכז החיים היהודיים בעיר. כאן ניצב אז השוק היהודי, שאליו הגיעו יהודי העיר לקנות את הדברים הנחוצים להם לפני החגים, כמו תרנגול כפרות ביום כיפור או שוק ארבעת המינים של סוכות.

משנוצר הגטו היהודי, בכיבוש הנאצי של ורשה, נכללה הכיכר בתוך תחומי הגטו הקטן. כאן עומדת עד היום גם כנסיית "לידת מריה", ששירתה בגטו את המומרים, יהודים שהתנצרו בעבר, אבל הנאצים ראו בהם יהודים והכניסו אותם לגטו. תורת הגזע הנאצית, יש לדעת, ראתה ביהדות גזע, שלא ניתן לשנות, ולא דת, שהיא ברת שינוי. לכן שינוי הדת לא שינה מבחינתם את גורל המומרים.

כיום כיכר גז'יבובסקה מרוצפת עדיין באבנים ולא בוצעו בה שינויים משמעותיים, מאז שעברה את המלחמה.

ב-1941, כשחיסלו הנאצים את הגטו הקטן, נותרה הכיכר סגורה בפני אזרחי העיר ורשה וכשפרץ ב-1944 המרד של המחתרת הפולנית, היא הפכה לחלק משטח הקרבות. משהובסה המחתרת, החריבו הגרמנים ושרפו את החלק המערבי של הכיכר, על בית הכנסת היהודי "ארונה" (Arona Serdynera) והכנסייה שהמורדים התבצרו בה.


מבט מקרוב על הכיכר שהייתה פעם מרכז החיים היהודיים בעיר:

https://youtu.be/uAoqPFom3k4

#על הכנסיות של "היהודים המומרים"

בתקופה הנאצית, הכנסיות שנותרו בתחום הגטו היהודי, אליו הכריחו הנאצים את היהודים לעבור, שמשו את היהודים המוּמָרִים שחיו בגטו. מוּמָרִים היו יהודים שעזבו בעבר את היהדות והפכו נוצרים, אבל מבחינת הנאצים הם היו יהודים לכל דבר ועוולה, שכן באידאולוגיה הנאצית יהדות היא גזע וגזע לא יכול להשתנות.

היו שתי כנסיות מומרים בגטו היהודי ובהן הם התפללו בזמן השואה. שתי כנסיות המומרים שבגטו היהודי היו גדולות ומרשימות. אחת מהן הייתה "כנסיית כל הקדושים" (Kościół Wszystkich). כנסיית זו שירתה חלק מהמוּמָרִים בגטו והשנייה, שבכיכר גז'יבובסקה (Grzybowski Square), הייתה כנסיית "לידת מריה", שמקומה באחד הרחובות השוקקים ברובע היהודי, היה מרכזי. אבל יחסי המומרים והיהודים שבגטו, חשוב לזכור, לא היו פשוטים. שנאתם של אותם מומרים ליהדות וליהודים הייתה גדולה. לפי עדויות מהתקופה בקשו ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק במכתב אל הכומר של הכנסייה, לבקר בגינה של הכנסייה, אבל הוא סירב להם. זו הייתה הגינה היחידה בגטו.


#כנסיית "לידת מריה"
בגטו היהודי הועמדה כנסיית "לידת מריה", שבכיכר גז'יבובסקה, לטובת מי שהמירו את דתם ורצו לקיים את מצוותיהם הנוצריות.

האידיאולוגיה האנטישמית הנאצית בגלגולה המודרני ראתה ביהדות לא עוד "דת", אלא גזע ביולוגי, שגם מי שהמיר את דתו, נשאר יהודי.

בתום מלחמת העולם השנייה, היה מבנה הכנסייה פגוע והרוס בחלקו, בעיקר מפגיעות שספג בקרבות של הגרמנים בהתקוממות ההירואית של המחתרת הפולנית בשנת 1944.

במשך השנים הכנסייה הועתקה ממקומה כדי לפנות מקום לתווי של כביש שנועד להרחבה. בפעולה הנדסית מורכבת שבה ניסרו את יסודות המבנה, הוזזה הכנסייה 17 מטרים ממקומה, על גבי מסילה שהותקנה בכדי לגרור אותה למקומה החדש ולחבר אותה ליסודות חדשים.


#מי היו המוּמָרִים?
המוּמָרִים היו קורבן מיוחד לתורת הגזע הנאצית ולהגיון המעוות שלה. הם היו יהודים שעזבו בעבר את היהדות והפכו נוצרים. ביניהם היו מדענים ורופאים בעלי שם כמו הפרופסור לודביק זמנהוף-זלסקי, נכדו של ממציא שפת האֶסְפֶּרַנְטוֹ והאימונולוג המפורסם - פרופסור לודביג הירשפלד.

גם אם לא מסכימים עם מי שהחליטו לעזוב את עם ישראל ולהפוך לנוצרים או לאתאיסטים שמצהירים שאינם יהודים, גם אם יש טעם רע בעוינות הגלויה שגילו חלק מהם כלפי היהודים, קשה שלא להתפלא מהאכזריות הנאצית גם כלפיהם.

כי הנאצים ראו את הביולוגיה כדבר היחיד שמגדיר את היהודי. ביהודים שהמירו את דתם הם ראו יהודים לכל דבר, ולכן חלו עליהם כל הצווים והגירושים - אם זה לגטו ואם למחנות ההשמדה.

זו הייתה האנטישמית הנאצית, אותה אנטישמיות בת אלפי שנים, אבל בגלגול חדש, פשיסטי וגזעני ללא בושה, אנטישמיות שאומרת שהיהדות אינה עוד "דת", אלא גזע ביולוגי לכל דבר.

כך יצא שהמומרים נדחקו לגטו, תחת כידוני הנאצים. למעלה מ-2,000 מומרים חיו בגטו ורשה. בעל כורחם ועל אף ההתנכרות ליהדות שממנה ברחו, הם מצאו את עצמם חולקים את אותו גורל עם העם היהודי שאליו התנכרו.

אבל עדיין, גם כשהיו בגטו, קיוו המומרים להתפכחות גרמנית ולקבלת מעמד מיוחד, שיאפשר להם לצאת מהגטו, אל החופש, לחלק הארי של ורשה. זה לא קרה.


מבט מקרוב על הכנסייה של המומרים ברחוב לשנו:

https://youtu.be/v_uYB-4BR6E