שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
פיאצה דֶל פְּלֵבִּישִיטוֹ
גלריה אוּמְבֶּרְטוֹ אוּנוֹ
תיאטרו סַן קָרְלוֹ
פַּאלָאצוֹ רֵיאָלֶה
כיכר העם
#על כיכר העם של נאפולי
פיאצה דֶל פְּלֵבִּישִיטוֹ (Piazza del Plebiscito) היא מהכיכרות הידועות של נאפולי, הכיכר הגדולה, היפה והחשובה בה.
הכיכר בצורת קשת או חצי אליפסה, כמו מחבקת את המבקרים בה. היא יפה מאד, עתירה בפסלים ומונומנטים ומזכירה את הכיכרות העתיקות מהסגנון שמזוהה עם האימפריה הרומית.
במרכז המבנה "המחבק" נמצאת כנסייה ניאו קלסית, המזכירה את מבנה הפנתיאון הרומי. שתי ‘זרועות’ של עמודים, שעוצבו במאה ה-19, תוחמות את הכיכר.
מאז שנת 1994, השנה בה התקיימה כאן ועידת המדינות המתועשות (אז G7), הפכה הכיכר לסמל של נאפולי החדשה. שם הכיכר "משאל העם". השם הזה ניתן לה על שום משאל העם שנערך כאן בשנת 1860. ההחלטה שעל הפרק הייתה על הצטרפותה של נאפולי ולמעשה של הדרום כולו לממלכת איטליה המאוחדת. ההחלטה הייתה חיובית.
בחזית הכנסייה, ניצבים שני פסלים, על גבי סוסים, של המלך פרדיננד הראשון ושל אביו שארל השלישי לבית בורבון. בכיכר המרשימה נמצאים עוד כמה מהאתרים המעניינים בעיר. ביניהם תוכלו לראות את ארמון הפַּאלָאצוֹ רֵיאָלֶה, התוחם את הכיכר, את תיאטרון בית האופרה של נאפולי, תיאטרו דִי סַן קָרְלוֹ (Teatro di San Carlo) ואת מרכז הקניות האלגנטי והיוקרתי גלריה אוּמְבֶּרְטוֹ אוּנוֹ.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/v5cKzChQznw
פיאצה דֶל פְּלֵבִּישִיטוֹ (Piazza del Plebiscito) היא מהכיכרות הידועות של נאפולי, הכיכר הגדולה, היפה והחשובה בה.
הכיכר בצורת קשת או חצי אליפסה, כמו מחבקת את המבקרים בה. היא יפה מאד, עתירה בפסלים ומונומנטים ומזכירה את הכיכרות העתיקות מהסגנון שמזוהה עם האימפריה הרומית.
במרכז המבנה "המחבק" נמצאת כנסייה ניאו קלסית, המזכירה את מבנה הפנתיאון הרומי. שתי ‘זרועות’ של עמודים, שעוצבו במאה ה-19, תוחמות את הכיכר.
מאז שנת 1994, השנה בה התקיימה כאן ועידת המדינות המתועשות (אז G7), הפכה הכיכר לסמל של נאפולי החדשה. שם הכיכר "משאל העם". השם הזה ניתן לה על שום משאל העם שנערך כאן בשנת 1860. ההחלטה שעל הפרק הייתה על הצטרפותה של נאפולי ולמעשה של הדרום כולו לממלכת איטליה המאוחדת. ההחלטה הייתה חיובית.
בחזית הכנסייה, ניצבים שני פסלים, על גבי סוסים, של המלך פרדיננד הראשון ושל אביו שארל השלישי לבית בורבון. בכיכר המרשימה נמצאים עוד כמה מהאתרים המעניינים בעיר. ביניהם תוכלו לראות את ארמון הפַּאלָאצוֹ רֵיאָלֶה, התוחם את הכיכר, את תיאטרון בית האופרה של נאפולי, תיאטרו דִי סַן קָרְלוֹ (Teatro di San Carlo) ואת מרכז הקניות האלגנטי והיוקרתי גלריה אוּמְבֶּרְטוֹ אוּנוֹ.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/v5cKzChQznw
#על מרכז הקניות המפואר מהמאה ה-19
גלריה אוּמְבֶּרְטוֹ אוּנוֹ (Galleria Umberto 1), בעברית גלריית המלך אומברטו הראשון, הוא מרכז קניות אלגנטי, שנבנה בשנת 1887. ארמון הקניות הזה מהווה מקום מפגש פופולארי בקרב תושבי העיר. כאן נוהגים בעלי הזמן שביניהם לשבת ולשתות קפה תוך צפייה או בהייה בעוברים והשבים.
בגלריה נמצאים חנויות אופנה ובתי קפה רבים, לצד חנויות יוקרה מרכזיות בעיר נאפולי. יש כאן גם מסעדות ואפילו משרדים. אבל לפני הכל מהווה הגלריה המעוצבת, שהיא בכלל קניון ארמוני מדהים, מקום מפגש לתיירים ולתושבי נאפולי המקומיים.
הגלריה המסוגננת הזו מזכירה את אחותה שבעיר הצפונית מילאנו. ממש כמוה, גם כאן תוכלו לעשות שופינג מוצלח למדי, על אף המחירים הגבוהים. בעיקר שווה לקנות כאן מציאות, בזמן הסיילים הגדולים, עם הנחות החגים ומכירות סוף העונה, כשהמחירים כאן צונחים.
#תולדות הבניין
גלריית המלך אומברטו הראשון בנאפולי נחנכה כאן בשנת 1892. היה זה במהלך ההתחדשות העירונית של העיר, לאחר הניצחון על מגיפת הכולירה הקשה, שתקפה אותה בשנת 1885.
לאחר ההשתלטות על מגפת הכולירע בעיר, הוחלט לחדש את האזור. כך נבנה הבניין המפואר, בכדי לשקם את השכונה ולנקותה מבניינים עלובים ששכנו כאן אז ושהיו לא ראויים למגורים.
התוצאה הייתה אז הגלריה הזו, מעין סוג מפואר של אולם כניסה מרשים ויאה, לתיאטרו סן קרלו, בית האופרה הסמוך והמפורסם.
#אדריכלות הגלריה
גלריית המלך אומברטו הראשון שבנאפולי נחנכה כאן בשנת 1892. היא מהווה שילוב יפה ומרשים של חומרים יוקרתיים וחדשניים לזמנם. יש כאן מיזוג מרתק בין שיש, פסיפס, זכוכית וברזל.
הקניון היוקרתי, שעבר מן הסתם שיפוץ ורענון מודרניים מאז, בנוי כרחוב מקורה בצורת צלב. יש לו גג מקומר, עשוי זכוכית וברזל. מעניין כאן הוא השילוב שבין חזית הבניין, שתוכננה בסגנון הרנסאנס, לבין התקרה המקומרת והיפה וכיפת הברזל והזכוכית העצומה שבמרכזה. גובה הכיפה הזו, אגב, הוא 56 מטרים.
הביטו מתחת לקִמְרוֹן הזכוכית השקוף, אל החנויות והפאר הרב, שבמידה רבה ניבא, כבר בסוף המאה ה-19, את עולם הקניונים המודרניים שלנו. הגלריה הזו הייתה מהראשונים שבמקדשי הקניות הנפוצים כל כך בימינו, מקדשי צריכה, שאליהם עולים לרגל המוני קונים, עם מנחות בצורת כרטיסי אשראי.
שימו לב לרצפת הקניון המפוארת. משובצים לא מעט פסיפסים, בסגנון שאפיין את ארמונות הפאר של שלהי המאה ה-19.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/P-ofmzf1hRA
גלריה אוּמְבֶּרְטוֹ אוּנוֹ (Galleria Umberto 1), בעברית גלריית המלך אומברטו הראשון, הוא מרכז קניות אלגנטי, שנבנה בשנת 1887. ארמון הקניות הזה מהווה מקום מפגש פופולארי בקרב תושבי העיר. כאן נוהגים בעלי הזמן שביניהם לשבת ולשתות קפה תוך צפייה או בהייה בעוברים והשבים.
בגלריה נמצאים חנויות אופנה ובתי קפה רבים, לצד חנויות יוקרה מרכזיות בעיר נאפולי. יש כאן גם מסעדות ואפילו משרדים. אבל לפני הכל מהווה הגלריה המעוצבת, שהיא בכלל קניון ארמוני מדהים, מקום מפגש לתיירים ולתושבי נאפולי המקומיים.
הגלריה המסוגננת הזו מזכירה את אחותה שבעיר הצפונית מילאנו. ממש כמוה, גם כאן תוכלו לעשות שופינג מוצלח למדי, על אף המחירים הגבוהים. בעיקר שווה לקנות כאן מציאות, בזמן הסיילים הגדולים, עם הנחות החגים ומכירות סוף העונה, כשהמחירים כאן צונחים.
#תולדות הבניין
גלריית המלך אומברטו הראשון בנאפולי נחנכה כאן בשנת 1892. היה זה במהלך ההתחדשות העירונית של העיר, לאחר הניצחון על מגיפת הכולירה הקשה, שתקפה אותה בשנת 1885.
לאחר ההשתלטות על מגפת הכולירע בעיר, הוחלט לחדש את האזור. כך נבנה הבניין המפואר, בכדי לשקם את השכונה ולנקותה מבניינים עלובים ששכנו כאן אז ושהיו לא ראויים למגורים.
התוצאה הייתה אז הגלריה הזו, מעין סוג מפואר של אולם כניסה מרשים ויאה, לתיאטרו סן קרלו, בית האופרה הסמוך והמפורסם.
#אדריכלות הגלריה
גלריית המלך אומברטו הראשון שבנאפולי נחנכה כאן בשנת 1892. היא מהווה שילוב יפה ומרשים של חומרים יוקרתיים וחדשניים לזמנם. יש כאן מיזוג מרתק בין שיש, פסיפס, זכוכית וברזל.
הקניון היוקרתי, שעבר מן הסתם שיפוץ ורענון מודרניים מאז, בנוי כרחוב מקורה בצורת צלב. יש לו גג מקומר, עשוי זכוכית וברזל. מעניין כאן הוא השילוב שבין חזית הבניין, שתוכננה בסגנון הרנסאנס, לבין התקרה המקומרת והיפה וכיפת הברזל והזכוכית העצומה שבמרכזה. גובה הכיפה הזו, אגב, הוא 56 מטרים.
הביטו מתחת לקִמְרוֹן הזכוכית השקוף, אל החנויות והפאר הרב, שבמידה רבה ניבא, כבר בסוף המאה ה-19, את עולם הקניונים המודרניים שלנו. הגלריה הזו הייתה מהראשונים שבמקדשי הקניות הנפוצים כל כך בימינו, מקדשי צריכה, שאליהם עולים לרגל המוני קונים, עם מנחות בצורת כרטיסי אשראי.
שימו לב לרצפת הקניון המפוארת. משובצים לא מעט פסיפסים, בסגנון שאפיין את ארמונות הפאר של שלהי המאה ה-19.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/P-ofmzf1hRA
#על האופרה של נאפולי
בניין האופרה האיטלקית, או תיאטרון סַן קָרְלוֹ, הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של העיר נאפולי - הוא גדול, עתיק וטומן בחובו היסטוריה ארוכת שנים.
זהו אחד מבתי האופרה החשובים באיטליה. בשנת 1737 החליט המלך הראשון של בית בורבון, שארל השלישי, על בניית בית אופרה בצמוד אל הארמון. הוא רצה להעניק לנאפולי ערך תרבותי נוסף בצורת תיאטרון חדש וגדול, במקום המבנה הישן והרעוע שמילא עד אז את התפקיד של בית האופרה בנאפולי. כך הוא החל להוביל את הפרויקט לבניית התיאטרון.
ארכיטקטורת הבניין החדש הייתה יפה, עם קישוטי זהב וריפוד מהודר בצבע כחול. כבר בזמן הקמתו של המבנה אגב, היו בו 3,300 מקומות ישיבה.
האופרה הראשונה שהוצגה כאן הייתה "אכילס בסקירוס" (Achille in Sciro) מאת המלחין דומניקו סארו. באותה התקופה, היו אלה נשים ששיחקו את הדמויות הראשיות באופרה.
עד היום בית האופרה בתיאטרון סַן קָרְלוֹ פועל ומעלה הפקות חדשות מדי עונה. כמו כן, המקום גם משמש את להקת הבלט הוותיקה ביותר באיטליה והוא מפורסם בעיקר בשל האקוסטיקה המדהימה שלו. גם אם אתם לא נכנסים לצפות במופע, היכנסו לבניין וסיירו בו מעט.
#שחזור ושיקום המבנה
זה היה בשנת 1816, לאחר מפלתו הסופית של נפוליאון, כשפרצה שריפה שכילתה את מבנה התיאטרון. המלך פרדיננד הרביעי, מלך נאפולי באותה התקופה, לא רצה לוותר עליו והורה לבנות אותו מחדש.
כך שופץ בסגנון ניאו-קלאסי ובתוך 12 חודשים עמד כאן התיאטרון החדש, על פי תוכניותיו של האדריכל אנטוניו ניקוליני. האודיטוריום החדש נבנה בצורה של פרסה וכלל 1,444 מושבים.
עבודות השיפוצים והחידושים המשיכו גם בשנת 1845, אז גם הוא קיבל את הצבעים המקובלים של התקופה - אדום וזהב. עיקר המבנה לא השתנה יותר מדי למעט תוספות קטנות, אך עם הפצצת המקום על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השניה, הוא שופץ מחדש ונפתח שוב, בפעם השלישית, בשנת 1943.
#תולדות התיאטרון
תיאטרון האופרה סן קרלו הוא אחד מבתי האופרה החשובים באיטליה. על מנהליו בעבר נמנים המלחינים רוסיני ודוניצטי.
הבניין הוקם בשנת 1737. האחריות לתכנון המבנה שלו הוטלה על ג'ובאני אנטוניו מדראנו והוא נקרא על שמו של קרלוס השלישי, מלך ספרד. היום הוא מוקדש למלך שארל מבורבון, מי שהקים אותו במקור.
מעל בימת התיאטרון הזה נאם באוקטובר 1922, מי שעתיד להיות הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני. זמן קצר לאחר הנאום יצא "מצעד החולצות השחורות" של מוסוליני, לעבר הבירה האיטלקית רומא ולהשתלטות על איטליה כולה.
ב-1941 עבר בית האופרה שיפוץ נרחב, אבל במהלך מלחמת העולם השנייה ספג הבניין הפצצות מרוכזות וניזוק באופן קשה מאד.
לאחר כיבוש נאפולי בידי בנות הברית, בשנת 1943, שוקם ונפתח בית האופרה מחדש.
היום מפורסם תיאטרון האופרה במופעים האופראיים האיכותיים שמתקיימים בו, בתוך חלל פנימי יפהפה ועם אקוסטיקה מושלמת.
ניגוד עכשווי ברור לעברו הפשיסטי של הבניין, או לשימושים הללו בו, הוא מינויו, בשנת 2003, של המנצח הישראלי גארי בֶּרְתִינִי, לתפקיד המנהל המוסיקלי של האופרה.
מבט מקרוב על תיאטרון סן קרלו:
https://www.youtube.com/watch?v=_C2vOi9v0sY
הנה שיר נאפוליטני, בסגנון האופייני לזמרי העיר:
https://youtu.be/mVJJd0NNkYE
בניין האופרה האיטלקית, או תיאטרון סַן קָרְלוֹ, הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של העיר נאפולי - הוא גדול, עתיק וטומן בחובו היסטוריה ארוכת שנים.
זהו אחד מבתי האופרה החשובים באיטליה. בשנת 1737 החליט המלך הראשון של בית בורבון, שארל השלישי, על בניית בית אופרה בצמוד אל הארמון. הוא רצה להעניק לנאפולי ערך תרבותי נוסף בצורת תיאטרון חדש וגדול, במקום המבנה הישן והרעוע שמילא עד אז את התפקיד של בית האופרה בנאפולי. כך הוא החל להוביל את הפרויקט לבניית התיאטרון.
ארכיטקטורת הבניין החדש הייתה יפה, עם קישוטי זהב וריפוד מהודר בצבע כחול. כבר בזמן הקמתו של המבנה אגב, היו בו 3,300 מקומות ישיבה.
האופרה הראשונה שהוצגה כאן הייתה "אכילס בסקירוס" (Achille in Sciro) מאת המלחין דומניקו סארו. באותה התקופה, היו אלה נשים ששיחקו את הדמויות הראשיות באופרה.
עד היום בית האופרה בתיאטרון סַן קָרְלוֹ פועל ומעלה הפקות חדשות מדי עונה. כמו כן, המקום גם משמש את להקת הבלט הוותיקה ביותר באיטליה והוא מפורסם בעיקר בשל האקוסטיקה המדהימה שלו. גם אם אתם לא נכנסים לצפות במופע, היכנסו לבניין וסיירו בו מעט.
#שחזור ושיקום המבנה
זה היה בשנת 1816, לאחר מפלתו הסופית של נפוליאון, כשפרצה שריפה שכילתה את מבנה התיאטרון. המלך פרדיננד הרביעי, מלך נאפולי באותה התקופה, לא רצה לוותר עליו והורה לבנות אותו מחדש.
כך שופץ בסגנון ניאו-קלאסי ובתוך 12 חודשים עמד כאן התיאטרון החדש, על פי תוכניותיו של האדריכל אנטוניו ניקוליני. האודיטוריום החדש נבנה בצורה של פרסה וכלל 1,444 מושבים.
עבודות השיפוצים והחידושים המשיכו גם בשנת 1845, אז גם הוא קיבל את הצבעים המקובלים של התקופה - אדום וזהב. עיקר המבנה לא השתנה יותר מדי למעט תוספות קטנות, אך עם הפצצת המקום על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השניה, הוא שופץ מחדש ונפתח שוב, בפעם השלישית, בשנת 1943.
#תולדות התיאטרון
תיאטרון האופרה סן קרלו הוא אחד מבתי האופרה החשובים באיטליה. על מנהליו בעבר נמנים המלחינים רוסיני ודוניצטי.
הבניין הוקם בשנת 1737. האחריות לתכנון המבנה שלו הוטלה על ג'ובאני אנטוניו מדראנו והוא נקרא על שמו של קרלוס השלישי, מלך ספרד. היום הוא מוקדש למלך שארל מבורבון, מי שהקים אותו במקור.
מעל בימת התיאטרון הזה נאם באוקטובר 1922, מי שעתיד להיות הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני. זמן קצר לאחר הנאום יצא "מצעד החולצות השחורות" של מוסוליני, לעבר הבירה האיטלקית רומא ולהשתלטות על איטליה כולה.
ב-1941 עבר בית האופרה שיפוץ נרחב, אבל במהלך מלחמת העולם השנייה ספג הבניין הפצצות מרוכזות וניזוק באופן קשה מאד.
לאחר כיבוש נאפולי בידי בנות הברית, בשנת 1943, שוקם ונפתח בית האופרה מחדש.
היום מפורסם תיאטרון האופרה במופעים האופראיים האיכותיים שמתקיימים בו, בתוך חלל פנימי יפהפה ועם אקוסטיקה מושלמת.
ניגוד עכשווי ברור לעברו הפשיסטי של הבניין, או לשימושים הללו בו, הוא מינויו, בשנת 2003, של המנצח הישראלי גארי בֶּרְתִינִי, לתפקיד המנהל המוסיקלי של האופרה.
מבט מקרוב על תיאטרון סן קרלו:
https://www.youtube.com/watch?v=_C2vOi9v0sY
הנה שיר נאפוליטני, בסגנון האופייני לזמרי העיר:
https://youtu.be/mVJJd0NNkYE
#על הארמון המלכותי של נאפולי
אחד מהארמונות המפורסמים ביותר בנאפולי הוא הפַּאלָאצוֹ רֵיאָלֶה (Palazzo Reale), ששימש את מלכי בורבון. הארמון הוא מהדוגמאות המפוארות לשלטונה של השושלת הצרפתית בממלכת שתי הסיציליות.
הארמון נבנה במאה ה-17, על ידי דומניקו פונטנה (Domenico Fontana), לטובת אירוח המלך פיליפ השלישי של ספרד. כמו לא מעט ארמונות דומים באירופה, יש לו חזית מפוארת עם פסלי מלכים וגרם מדרגות מפואר משיש.
המלך אמנם מעולם לא הגיע לכאן, אבל הארמון נשאר כבית המגורים של האוסטרים ולאחר מכן של הבורבונים בעיר.
בשנת 1837, במהלך שלטון בורבון, ניזוק ארמון המלכים של שושלת בורבון ובית סבויה, כתוצאה מאש שפרצה בו. זה הוביל לשיפוץ גדול ולהרחבתו של הארמון והוא נפתח מחדש לקהל הרחב, בשנת 1919.
במלחמת העולם השנייה הארמון נהרס כמעט לחלוטין, אבל אחריה הוא שופץ שוב בקפידה. זה היה שיפוץ מקיף שנועד לתקן את נזקי ההפצצות הקשות שספג המבנה ולהשיב את הבניין המפואר לימיו הגדולים. מאז הוא משמש כמוזיאון שעניינו הצגת חדרי הארמון שהיה כאן, על הריהוט שבהם ועל חפצי האמנות הרבים שהצטברו בו במהלך ההיסטוריה.
30 חדרים יש בארמון של היום. חלקם משמשים את "בית מוזיאון רויאל" שמוקם בו ואת ספריית המדינה, הגדולה ביותר בדרום איטליה, השוכנת גם היא בו. בין המוצגים שבמוזיאון תראו אוסף עשיר של רהיטים, פסלים וציורים. אם תיכנסו פנימה תוכלו להתרשם גם מכלי חרסינה, שטיחי קיר ועבודות האמנות הרבות שבחדרים.
#אדריכלות הארמון
את ארמון המלך המפואר תכנן במאה ה-17 דומניקו פונטנה. במאות שלאחר מכן הוא הורחב, כמעט לבלי הכר.
בחזית של הארמון המפואר, ניצבים פסלי שמונה ממלכי נאפולי, פסלים מרשימים הנמצאים בתוך 8 גומחות בקיר.
ראוי לציון גם גרם המדרגות המרשים שבאולם הכניסה לארמון. גרם המדרגות המפואר ומלא ההדר הזה עשוי שיש והוא הפך לאחד מסמליו, אם לא הסמל העיקרי, של הארמון המפואר. שימו לב גם לתיאטרון הקטן ולקפלה המלכותית שנמצאות כאן.
מבט מקרוב על הארמון:
https://www.youtube.com/watch?v=Bhu7oqMotqM
אחד מהארמונות המפורסמים ביותר בנאפולי הוא הפַּאלָאצוֹ רֵיאָלֶה (Palazzo Reale), ששימש את מלכי בורבון. הארמון הוא מהדוגמאות המפוארות לשלטונה של השושלת הצרפתית בממלכת שתי הסיציליות.
הארמון נבנה במאה ה-17, על ידי דומניקו פונטנה (Domenico Fontana), לטובת אירוח המלך פיליפ השלישי של ספרד. כמו לא מעט ארמונות דומים באירופה, יש לו חזית מפוארת עם פסלי מלכים וגרם מדרגות מפואר משיש.
המלך אמנם מעולם לא הגיע לכאן, אבל הארמון נשאר כבית המגורים של האוסטרים ולאחר מכן של הבורבונים בעיר.
בשנת 1837, במהלך שלטון בורבון, ניזוק ארמון המלכים של שושלת בורבון ובית סבויה, כתוצאה מאש שפרצה בו. זה הוביל לשיפוץ גדול ולהרחבתו של הארמון והוא נפתח מחדש לקהל הרחב, בשנת 1919.
במלחמת העולם השנייה הארמון נהרס כמעט לחלוטין, אבל אחריה הוא שופץ שוב בקפידה. זה היה שיפוץ מקיף שנועד לתקן את נזקי ההפצצות הקשות שספג המבנה ולהשיב את הבניין המפואר לימיו הגדולים. מאז הוא משמש כמוזיאון שעניינו הצגת חדרי הארמון שהיה כאן, על הריהוט שבהם ועל חפצי האמנות הרבים שהצטברו בו במהלך ההיסטוריה.
30 חדרים יש בארמון של היום. חלקם משמשים את "בית מוזיאון רויאל" שמוקם בו ואת ספריית המדינה, הגדולה ביותר בדרום איטליה, השוכנת גם היא בו. בין המוצגים שבמוזיאון תראו אוסף עשיר של רהיטים, פסלים וציורים. אם תיכנסו פנימה תוכלו להתרשם גם מכלי חרסינה, שטיחי קיר ועבודות האמנות הרבות שבחדרים.
#אדריכלות הארמון
את ארמון המלך המפואר תכנן במאה ה-17 דומניקו פונטנה. במאות שלאחר מכן הוא הורחב, כמעט לבלי הכר.
בחזית של הארמון המפואר, ניצבים פסלי שמונה ממלכי נאפולי, פסלים מרשימים הנמצאים בתוך 8 גומחות בקיר.
ראוי לציון גם גרם המדרגות המרשים שבאולם הכניסה לארמון. גרם המדרגות המפואר ומלא ההדר הזה עשוי שיש והוא הפך לאחד מסמליו, אם לא הסמל העיקרי, של הארמון המפואר. שימו לב גם לתיאטרון הקטן ולקפלה המלכותית שנמצאות כאן.
מבט מקרוב על הארמון:
https://www.youtube.com/watch?v=Bhu7oqMotqM
