שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
נהר הסן
נהר הסן
#נהר הסיין
נהר הסיין שחוצה את פריז הוא מקום אידיאלי לטיול נעים שבו תוכלו לספוג את הנוף והאווירה הפריזאית. אך הנהר המיוחד הזה הוא הרבה יותר מנתיב תחבורה ואטרקציה תיירותית. הוא מחלק את העיר לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") המהווה את מרכז המסחר ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית"), שבנתה לעצמה תדמית שיקית ואינטלקטואלית. אורכו של הנהר 780 קילומטרים.
הנהר יוצא מצפון צרפת והוא מנתיבי המסחר העיקריים בו. בנוסף לפריז, הוא עובר בערים טרוֹאה, רואֶן ולה-הבר.
במהלך טיול על גדותיו ניתן לראות כמה מן האתרים החשובים בעיר, ובהם מגדל אייפל, קתדרלת נוטרדם, ארמון בורבון, מוזיאון אורסיי, מכון העולם הערבי ועוד.
את נהר הסיין מקשטים 38 גשרים, ביניהם הפונט נף. על הגשרים תוכלו לעלות ולעבור באמצעותם לגדה הנגדית. הגשר "הצעיר" והאחרון שנבנה בו הוא גשר שארל דה גול. בשעות בין הערביים והערב כדאי להגיע לאזור גשר האומנויות שליד הלובר, שמושך אמנים רבים שמגיעים לצלם את הנוף בשעה קסומה זו. נהר הסיין אמנם לא נהר רחב מאד, אולם לגשרים שעליו שמור מקום נכבד בתולדות הארכיטקטורה והבנייה הציבורית.
בתקופה שצרפת היתה פרובינציה רומאית, נהר הסן היה ידוע בשם הלטיני "סקוונה" (Sequana), כלומר "שמוצאו מנהר היון".
#"הגשר הישן" של נהר הסיין
הפון נף, הידוע בכינויו "הגשר הישן", הוא הגשר הישן ביותר בפריז. הוא הוקם בשנת 1578. יש גשרים שנבנו על יסודות של קודמים להם ושמרו על שמם, אך הפון נף עומד על תילו יותר מ-400 שנים, מה שמקנה לו את הוותק הרב ביותר מבין 38 הגשרים שעל הנהר. בשנת 1986 משך הגשר את תשומת ליבו של כריסטו, האמן הסביבתי שנודע בעיטוף חלקי נוף בבדים גדולים והוא לקח על עצמו את עטיפת את הגשר.
פון נף נבנה במטרה לפתור בעיה עתיקת יומין: עומס תנועה. כן כן, ממש כמו בכבישים. בגשרים השכנים לו - גשר החלפנים וגשר נוטרדאם, היו פקקים ועומסים של יותר מדי אנשים ונדרש לפתוח מעבר נוסף בין שתי גדות הסיין.
אל הגשר הזה הגיע המלך הנרי השלישי לאחר מסע ההלוויה של שני ילדיו הקטנים. בגלל האבל הכבד ששרר בעיר בתקופה זו, הגשר כונה במשך זמן מה "גשר הדמעות". אחר כך הוא קיבל את הכינוי "גשר השיכורים" בשל מס היין שהוטל על ספינות שהפליגו תחתיו. גם הכינוי הזה אבד במהלך הזמן ונותר השם הרשמי וחסר ההשראה - פון נף.
לאורך קשתותיו של הגשר מפוסלים פרצופים קפואים בעוויות משונות. לפי האגדה, אנשי החצר של הנרי השלישי שימשו השראה לפסלים. הגומחות, המתאימות לזוגות רומנטיקנים, שימשו בעבר למסחר ולעסקים מפוקפקים. כמו כן, בשנים הראשונות לאחר הקמתו הפך הגשר החדש למרכז זנות תוסס, בשל התפיסה של אזור הגשרים כ"אזור דמדומים". במאה ה-17 החליטה משטרת פריז לנקות את נגע הזנות מן הגשר החדש ולנקוט בפעולות משמעותיות כנגדו.
#חלוקת העיר לשניים
נהר הסיין מחלק את העיר פריז לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית").
הגדה הימנית מזוהה עם אזורים אלגנטיים ויוקרתיים כמו כיכר ונדום או פלס דה ווז'. הרחוב המפורסם ביותר בגדה הימנית הוא השאנז אליזה, אך ישנם בו עוד רחובות חשובים כמו רחוב ריבולי, רחוב דה לה פה, רחוב סנט אונורה ועוד.
האוכלוסייה שנמצאת בגדה הימנית מורכבת. מצד אחד יש בה שכונות עשירות ושופעות במערב לצד שכונות פועלים ומהגרים עממיות ועניות יותר. הגדה הזו, הימנית, היא קדחתנית, מסחרית, פונקציונאלית ובעלת צפיפות אוכלוסין גדולה. רוב החברות המובילות, הבנקים והפעילות העסקית מרוכזים כאן.
הגדה השמאלית מזוהה כבוהמיינית וסטודנטיאלית יותר. היא שקטה, ירוקה והיסטורית יותר. הרובע הבולט בה הוא הרובע הלטיני.
הרחובות העיקריים בגדה השמאלית הם שדרות סן ז'רמן ושדרות סן מישל. אך מעבר להבדל הגיאוגרפי בינה לבין הגדה הימנית, הכינוי מתייחס למאפיינים תרבותיים וחברתיים באוכלוסייה עצמה. כמו כן, מרוכזים בגדה השמאלית מרבית המוסדות, כמו אוניברסיטאות, מכוני מחקר ובתי חולים.
#האיים של נהר הסיין
דומה שאין נהר בלי אי ושני האיים הקטנים שבמרכז נהר הסיין הם פיסות קרקע של פחות מקילומטר רבוע אחד. האיים, איל סן לואי (הקטן יותר מהשניים) ואיל דה לה סיטה, נראים כפנינים קטנות בתוך הנוף הפריזאי המקומי. הם מרכזי תיירות סואנים המשלבים ארכיטקטורה בסגנון ימי הביניים עם אטרקציות מודרניות.
איל סן לואי נקרא על שמו של לואי התשיעי מלך צרפת. הוא מחובר במערכת גשרים ליתר חלקי פריז - גשר סן לואי (המחבר את האי לאיל דה לה סיטה), גשר לה טורנל (המחבר את האי לגדה השמאלית), גשר לואי פיליפ (המחבר את האי לגדה הימנית), גשר מארי (המחבר את האי לגדה הימנית אף הוא) וגשר סולי (החוצה את האי מהגדה הימנית לשמאלית). האי משמש היום בעיקר למגורים, אך בעבר הוא היה שני איים לא מיושבים ששימשו כשדה מרעה בקר וכמקום לאחסון עצים.
באיל דה לה סיטה, הגדול יותר מהשניים, ממוקם מאז התקופה הרומית ארמון בקצה המערבי ואילו הקצה המזרחי הוקדש מאז אותה תקופה לענייני דת. בין היתר תוכלו למצוא עליו את קתדרלת נוטרדם. השטח בין קצוות האי נועד, עד שנות ה-50 של המאה ה-19, למגורים ולמסחר, אך מאז הספיקו למקם עליו את בנייני משרד המשטרה, היכל הצדק הפריזאי, בית החולים אוטל דייה Hôtel-Dieuu ועוד. כיום, רק החלקים המערבי והצפוני של האי משמשים למגורים וביניהם תוכלו למצוא אפילו כמה שרידים לבתים מהמאה ה-16.
#נהר הסיין לתיירים
כמעט בכל עיר הממוקמת ליד המים, המים מהווים סוג של מראה שבה העיר מוצאת השתקפות משלה. במשך מאות שנים, משוררים, ציירים, פילוסופים, סופרים, אדריכלים, אוהבים, מתאבדים ואף תיירים - חשו את המשיכה החזקה הזו למים. אין זה מקרי שהעיר התפתחה סביב השדרה הענקית הזו, או שהשבטים הפריזאים המוקדמים הותקפו כאן על ידי הרומאים. הנהר, אגב, עדיין מהווה את נתיב המים המסחרי הראשי של פריז.
לעתים קרובות מתבלבלים התיירים בין 2 הגדות - הימנית והשמאלית והם מבזבזים שעות בחיפושים במפות ומנסים להבין באיזה צד של הנהר הם עומדים. החוכמה היא לזכור שכשאתה עומד במורד הנהר (בכיוון השיפוע של הנהר), הגדה השמאלית משמאלך והגדה הימנית מימינך. אם אתה לא מצליח להבין לאיזה כיוון זורמים המים, חפש פיסת פסולת צפה ובחן לאיזה כיוון היא שטה.
על נהר הסיין יש 32 גשרים, חלקם יותר מרשימים מהאחרים. הגשר העתיק ביותר הוא פונט נף, שהונצח על ידי אמנים ומשוררים ואף הוזכר בסרטים במאה ה-20.
הגשר חוצה אי קטן וממנו מתחילים סיורים מודרכים על סירות קטנות. באביב או בקיץ זה מקום נפלא לבלות בו על ספסל מתחת לעצי הערבה, להשתזף מעט ולטייל בגנים המטופחים במרכזו. אם אתה אדם שאוהב להביט בסירות, זו נקודה מצוינת. למעשה, זה אחד מהמקומות הנחמדים ביותר להסתובב בהם בפריז.
עוד גשר פופולרי הוא פון דז אר, הבנוי ממתכת ומיועד לגמרי עבור הולכי רגל. מעליו נשקף מראה נוף מדהים, אולי מהיפים בפריז. אנשים מביאים איתם בקבוקי יין ועושים פיקניק, אחרים מביאים גיטרות והאווירה תמיד קלילה וחגיגית. מתחת לגשר, על הרציפים מצד ימין ומצד שמאל תוכלו לראות המון משתזפים, רוכבי אופניים, עגלות ורצים.
#טרגדיות בנהר הסיין
נהר הסיין הוא אזור תיירות רומנטי ומרהיב, המאפשר לראות את העיר מזוויות שונות, אך בחורף, בעיקר לעת לילה, עשוי הנהר להפוך לאתר אפלולי ואפילו מפחיד. את הסיפורים אליהם נחשפו מימי הנהר הזה, אנחנו לא רוצים לדמיין. הנתונים מלמדים על 10 מקרי רצח המתרחשים בנהר בכל שנה, 120 אנשים המנסים להתאבד. כ-70 גופות נמשות כל שנה מהמים.
אחד מהשמות המוכרים, הוא פול צלאן. המשורר המיוסר של השואה, שבמשך שנים הזדהה עם החוויה הקיומית של עמו. כשהרגיש שהוא אינו יכול להמשיך יותר לחיות את העבר הנוראי, הוא עבר תקופות של משבר נפשי, דכאונות, אשפוזים ולבסוף - צלל אל מותו בנהר זה.
יש גם את סיפורה של "האלמונית מנהר הסיין". בסוף 1880 נמצאה גופתה של אישה צעירה בנהר. על הגופה לא נמצאו סימני אלימות וניתן היה להניח שהיא התאבדה. הפתולוג, שנחשף לגופה בחדר המתים, נדהם מיופייה של האישה הצעירה שנראתה מחייכת במותה וביקש ליצור מסכה של פניה. במהרה החלו המסכות להימכר בשווקים ובחנויות והיא הפכה לפופולרית בקרב הבוהמיינים הצרפתיים של התקופה. המסכה נמצאה בביתם של סופרים, ציירים ומשוררים רבים.
בשנות ה-60 השתמשו במסכה של האישה הלא מוכרת מהסיין בתור פניה של בובת ההחייאה הראשונה וטוענים כי היא הפכה את פניה למנושקות ביותר בכל הזמנים. זהותה האמיתית של האישה המסתורית, מעולם לא התגלתה.
הטרגדיות הגדולות שהתרחשו ליד הנהר, הם הסיפורים המרתקים ביותר, אותם התיירים פחות מכירים. זה לא אומר שנהר הסיין מייצג מוות, אבל מעניין לחשוב על כך כחלק ממחזור החיים.
מבט מקרוב על נהר הסן:
https://www.youtube.com/watch?v=tRwNUED4F_Y&t=249s
נהר הסיין שחוצה את פריז הוא מקום אידיאלי לטיול נעים שבו תוכלו לספוג את הנוף והאווירה הפריזאית. אך הנהר המיוחד הזה הוא הרבה יותר מנתיב תחבורה ואטרקציה תיירותית. הוא מחלק את העיר לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") המהווה את מרכז המסחר ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית"), שבנתה לעצמה תדמית שיקית ואינטלקטואלית. אורכו של הנהר 780 קילומטרים.
הנהר יוצא מצפון צרפת והוא מנתיבי המסחר העיקריים בו. בנוסף לפריז, הוא עובר בערים טרוֹאה, רואֶן ולה-הבר.
במהלך טיול על גדותיו ניתן לראות כמה מן האתרים החשובים בעיר, ובהם מגדל אייפל, קתדרלת נוטרדם, ארמון בורבון, מוזיאון אורסיי, מכון העולם הערבי ועוד.
את נהר הסיין מקשטים 38 גשרים, ביניהם הפונט נף. על הגשרים תוכלו לעלות ולעבור באמצעותם לגדה הנגדית. הגשר "הצעיר" והאחרון שנבנה בו הוא גשר שארל דה גול. בשעות בין הערביים והערב כדאי להגיע לאזור גשר האומנויות שליד הלובר, שמושך אמנים רבים שמגיעים לצלם את הנוף בשעה קסומה זו. נהר הסיין אמנם לא נהר רחב מאד, אולם לגשרים שעליו שמור מקום נכבד בתולדות הארכיטקטורה והבנייה הציבורית.
בתקופה שצרפת היתה פרובינציה רומאית, נהר הסן היה ידוע בשם הלטיני "סקוונה" (Sequana), כלומר "שמוצאו מנהר היון".
#"הגשר הישן" של נהר הסיין
הפון נף, הידוע בכינויו "הגשר הישן", הוא הגשר הישן ביותר בפריז. הוא הוקם בשנת 1578. יש גשרים שנבנו על יסודות של קודמים להם ושמרו על שמם, אך הפון נף עומד על תילו יותר מ-400 שנים, מה שמקנה לו את הוותק הרב ביותר מבין 38 הגשרים שעל הנהר. בשנת 1986 משך הגשר את תשומת ליבו של כריסטו, האמן הסביבתי שנודע בעיטוף חלקי נוף בבדים גדולים והוא לקח על עצמו את עטיפת את הגשר.
פון נף נבנה במטרה לפתור בעיה עתיקת יומין: עומס תנועה. כן כן, ממש כמו בכבישים. בגשרים השכנים לו - גשר החלפנים וגשר נוטרדאם, היו פקקים ועומסים של יותר מדי אנשים ונדרש לפתוח מעבר נוסף בין שתי גדות הסיין.
אל הגשר הזה הגיע המלך הנרי השלישי לאחר מסע ההלוויה של שני ילדיו הקטנים. בגלל האבל הכבד ששרר בעיר בתקופה זו, הגשר כונה במשך זמן מה "גשר הדמעות". אחר כך הוא קיבל את הכינוי "גשר השיכורים" בשל מס היין שהוטל על ספינות שהפליגו תחתיו. גם הכינוי הזה אבד במהלך הזמן ונותר השם הרשמי וחסר ההשראה - פון נף.
לאורך קשתותיו של הגשר מפוסלים פרצופים קפואים בעוויות משונות. לפי האגדה, אנשי החצר של הנרי השלישי שימשו השראה לפסלים. הגומחות, המתאימות לזוגות רומנטיקנים, שימשו בעבר למסחר ולעסקים מפוקפקים. כמו כן, בשנים הראשונות לאחר הקמתו הפך הגשר החדש למרכז זנות תוסס, בשל התפיסה של אזור הגשרים כ"אזור דמדומים". במאה ה-17 החליטה משטרת פריז לנקות את נגע הזנות מן הגשר החדש ולנקוט בפעולות משמעותיות כנגדו.
#חלוקת העיר לשניים
נהר הסיין מחלק את העיר פריז לשניים - פריז העליונה ("הגדה הימנית") ופריז התחתונה ("הגדה השמאלית").
הגדה הימנית מזוהה עם אזורים אלגנטיים ויוקרתיים כמו כיכר ונדום או פלס דה ווז'. הרחוב המפורסם ביותר בגדה הימנית הוא השאנז אליזה, אך ישנם בו עוד רחובות חשובים כמו רחוב ריבולי, רחוב דה לה פה, רחוב סנט אונורה ועוד.
האוכלוסייה שנמצאת בגדה הימנית מורכבת. מצד אחד יש בה שכונות עשירות ושופעות במערב לצד שכונות פועלים ומהגרים עממיות ועניות יותר. הגדה הזו, הימנית, היא קדחתנית, מסחרית, פונקציונאלית ובעלת צפיפות אוכלוסין גדולה. רוב החברות המובילות, הבנקים והפעילות העסקית מרוכזים כאן.
הגדה השמאלית מזוהה כבוהמיינית וסטודנטיאלית יותר. היא שקטה, ירוקה והיסטורית יותר. הרובע הבולט בה הוא הרובע הלטיני.
הרחובות העיקריים בגדה השמאלית הם שדרות סן ז'רמן ושדרות סן מישל. אך מעבר להבדל הגיאוגרפי בינה לבין הגדה הימנית, הכינוי מתייחס למאפיינים תרבותיים וחברתיים באוכלוסייה עצמה. כמו כן, מרוכזים בגדה השמאלית מרבית המוסדות, כמו אוניברסיטאות, מכוני מחקר ובתי חולים.
#האיים של נהר הסיין
דומה שאין נהר בלי אי ושני האיים הקטנים שבמרכז נהר הסיין הם פיסות קרקע של פחות מקילומטר רבוע אחד. האיים, איל סן לואי (הקטן יותר מהשניים) ואיל דה לה סיטה, נראים כפנינים קטנות בתוך הנוף הפריזאי המקומי. הם מרכזי תיירות סואנים המשלבים ארכיטקטורה בסגנון ימי הביניים עם אטרקציות מודרניות.
איל סן לואי נקרא על שמו של לואי התשיעי מלך צרפת. הוא מחובר במערכת גשרים ליתר חלקי פריז - גשר סן לואי (המחבר את האי לאיל דה לה סיטה), גשר לה טורנל (המחבר את האי לגדה השמאלית), גשר לואי פיליפ (המחבר את האי לגדה הימנית), גשר מארי (המחבר את האי לגדה הימנית אף הוא) וגשר סולי (החוצה את האי מהגדה הימנית לשמאלית). האי משמש היום בעיקר למגורים, אך בעבר הוא היה שני איים לא מיושבים ששימשו כשדה מרעה בקר וכמקום לאחסון עצים.
באיל דה לה סיטה, הגדול יותר מהשניים, ממוקם מאז התקופה הרומית ארמון בקצה המערבי ואילו הקצה המזרחי הוקדש מאז אותה תקופה לענייני דת. בין היתר תוכלו למצוא עליו את קתדרלת נוטרדם. השטח בין קצוות האי נועד, עד שנות ה-50 של המאה ה-19, למגורים ולמסחר, אך מאז הספיקו למקם עליו את בנייני משרד המשטרה, היכל הצדק הפריזאי, בית החולים אוטל דייה Hôtel-Dieuu ועוד. כיום, רק החלקים המערבי והצפוני של האי משמשים למגורים וביניהם תוכלו למצוא אפילו כמה שרידים לבתים מהמאה ה-16.
#נהר הסיין לתיירים
כמעט בכל עיר הממוקמת ליד המים, המים מהווים סוג של מראה שבה העיר מוצאת השתקפות משלה. במשך מאות שנים, משוררים, ציירים, פילוסופים, סופרים, אדריכלים, אוהבים, מתאבדים ואף תיירים - חשו את המשיכה החזקה הזו למים. אין זה מקרי שהעיר התפתחה סביב השדרה הענקית הזו, או שהשבטים הפריזאים המוקדמים הותקפו כאן על ידי הרומאים. הנהר, אגב, עדיין מהווה את נתיב המים המסחרי הראשי של פריז.
לעתים קרובות מתבלבלים התיירים בין 2 הגדות - הימנית והשמאלית והם מבזבזים שעות בחיפושים במפות ומנסים להבין באיזה צד של הנהר הם עומדים. החוכמה היא לזכור שכשאתה עומד במורד הנהר (בכיוון השיפוע של הנהר), הגדה השמאלית משמאלך והגדה הימנית מימינך. אם אתה לא מצליח להבין לאיזה כיוון זורמים המים, חפש פיסת פסולת צפה ובחן לאיזה כיוון היא שטה.
על נהר הסיין יש 32 גשרים, חלקם יותר מרשימים מהאחרים. הגשר העתיק ביותר הוא פונט נף, שהונצח על ידי אמנים ומשוררים ואף הוזכר בסרטים במאה ה-20.
הגשר חוצה אי קטן וממנו מתחילים סיורים מודרכים על סירות קטנות. באביב או בקיץ זה מקום נפלא לבלות בו על ספסל מתחת לעצי הערבה, להשתזף מעט ולטייל בגנים המטופחים במרכזו. אם אתה אדם שאוהב להביט בסירות, זו נקודה מצוינת. למעשה, זה אחד מהמקומות הנחמדים ביותר להסתובב בהם בפריז.
עוד גשר פופולרי הוא פון דז אר, הבנוי ממתכת ומיועד לגמרי עבור הולכי רגל. מעליו נשקף מראה נוף מדהים, אולי מהיפים בפריז. אנשים מביאים איתם בקבוקי יין ועושים פיקניק, אחרים מביאים גיטרות והאווירה תמיד קלילה וחגיגית. מתחת לגשר, על הרציפים מצד ימין ומצד שמאל תוכלו לראות המון משתזפים, רוכבי אופניים, עגלות ורצים.
#טרגדיות בנהר הסיין
נהר הסיין הוא אזור תיירות רומנטי ומרהיב, המאפשר לראות את העיר מזוויות שונות, אך בחורף, בעיקר לעת לילה, עשוי הנהר להפוך לאתר אפלולי ואפילו מפחיד. את הסיפורים אליהם נחשפו מימי הנהר הזה, אנחנו לא רוצים לדמיין. הנתונים מלמדים על 10 מקרי רצח המתרחשים בנהר בכל שנה, 120 אנשים המנסים להתאבד. כ-70 גופות נמשות כל שנה מהמים.
אחד מהשמות המוכרים, הוא פול צלאן. המשורר המיוסר של השואה, שבמשך שנים הזדהה עם החוויה הקיומית של עמו. כשהרגיש שהוא אינו יכול להמשיך יותר לחיות את העבר הנוראי, הוא עבר תקופות של משבר נפשי, דכאונות, אשפוזים ולבסוף - צלל אל מותו בנהר זה.
יש גם את סיפורה של "האלמונית מנהר הסיין". בסוף 1880 נמצאה גופתה של אישה צעירה בנהר. על הגופה לא נמצאו סימני אלימות וניתן היה להניח שהיא התאבדה. הפתולוג, שנחשף לגופה בחדר המתים, נדהם מיופייה של האישה הצעירה שנראתה מחייכת במותה וביקש ליצור מסכה של פניה. במהרה החלו המסכות להימכר בשווקים ובחנויות והיא הפכה לפופולרית בקרב הבוהמיינים הצרפתיים של התקופה. המסכה נמצאה בביתם של סופרים, ציירים ומשוררים רבים.
בשנות ה-60 השתמשו במסכה של האישה הלא מוכרת מהסיין בתור פניה של בובת ההחייאה הראשונה וטוענים כי היא הפכה את פניה למנושקות ביותר בכל הזמנים. זהותה האמיתית של האישה המסתורית, מעולם לא התגלתה.
הטרגדיות הגדולות שהתרחשו ליד הנהר, הם הסיפורים המרתקים ביותר, אותם התיירים פחות מכירים. זה לא אומר שנהר הסיין מייצג מוות, אבל מעניין לחשוב על כך כחלק ממחזור החיים.
מבט מקרוב על נהר הסן:
https://www.youtube.com/watch?v=tRwNUED4F_Y&t=249s
