#על האיש שעובר דרך קירות

"בתוך הקיר עומד אדם. בדד בדד עומד הוא שם. מי מכיר את האיש שבקיר?" - אתם עומדים מול פסל האיש שבקיר והנה סיפורו...

הכל מתחיל בשנת 1943, בפאריס של מלחמת העולם השנייה. סיפור קצר ומצליח בשם "חוצה הקירות" של הסופר מַרסֶל אֵימֶה, מספר על פקיד אפור וחסר כוחות-על כלשהם, למעט פרט קטן - הוא מגלה שהוא יכול לעבור דרך קירות...

מרגע הגילוי הוא מתחיל לעשות הרבה בלגן בעיר. שוטרים רודפים אחריו, פושעים מבוהלים ממנו ונשים מופתעות בהחלט.. בקיצור, הוא הופך לסוג של גיבור-על צרפתי. אלא שיום אחד, כשהוא בולע כדור נגד כאב ראש, מתגלה תופעת הלוואי הלא נעימה של האקמול שלו - הוא נשאר תקוע בקיר!


הנה פסל "האיש שבקיר" של ז'אן מארה, שמוצב במונמרטר במחווה לסיפור:

https://youtu.be/oxsVCTd4-9k


עוד:

https://youtu.be/NIk5vJb0JoE


וקטע מהסרט "חוצה הקירות" של שנות ה-40:

http://youtu.be/Btz5vG74laA

#על מועדון השנסונים שבו צייר טולוז לוטרק

לאפין אג'יל (Lapin agile) הוא מועדון קברט ותיק ומוכר מאד בסביבה. כאן מתארחים זמרי שאנסונים וכותבי שירה, מאלה שמעניקים לפריז בכלל ולמונמרטר בפרט, את הצליל המיוחד שלהם. למעשה, המקום הזה הוא כבר שנים רבות מקום המפגש לבוהמה של עיר האורות. גם חובבי השאנסונים וגם אמני העיר אימצו אותו והפכו אותו למקום מפגש ייחודי ואהוב.

ואכן, העיצוב פה מרגיש גם הוא מעידנים אחרים. זה מקום שנראה ממש כמו פעם, לפני המודרניזם והעיצוביזם של העידן המודרני. כמו בורדל צרפתי מהימים ההם, ה"לאפין" האפלולי מואר רק באור אדמדם, שניחוח של ארוטיקה ורומנטיקה עוטף אותו. האורחים יושבים ליד שולחנות עץ ארוכים, על גבי כיסאות כבדים, כשבקבוקי משקה בידיהם ושרים בקול, עם הזמר או הזמרת המופיעים כאן. ריצפת העץ של המועדון היא כהה ומשופשפת היטב. אילו הקירות כאן יכולים היו לספר, היינו ודאי מאושרים לשמוע...

זהו הקברט שבו נהג לשבת במאה ה-19 הצייר הנודע טולוז לוטרק ולצייר את ציורי פריז של אותה תקופה. רבים מגיבורי ציוריו והפוסטרים המוכרים כל כך שלו, הם אנשים שנהגו לשבת או לעבוד כאן במועדון. ביניהם היו מלצריות, זמרות, רקדניות והזונות שהוא כל כך היטיב לצייר...

ובכלל, על הקירות תלויים ציורים רבים שצוירו בהשראת המקום, על ידי אמנים מפורסמים, מאורחי המועדון לאורך השנים. חוץ מטולוז לוטרק, האמן ששמו ממש נקשר עם המקום, ציירו כאן פיקאסו, מודליאני ורבים אחרים. המלצרים יודעים לספר שכאן נפגש המינגווי לא פעם עם אנשי רוח מקומיים ושצ'ארלי צ'פלין ניגן כאן בכינור.

המועדון, שפירוש שמו הוא "הארנב העליז", נמצא מעל 150 שנה במקום הזה, קרוב למורדות הצפוניים של מונמרטר.


#על הארלקינו של פיקסו
בין האמנים הרבים שתיעדו בציוריהם את המועדון ואת המופעים שנכחו בהם כאן, היה גם פיקאסו הצעיר. אחד הציורים המפורסמים ביותר שלו, "בלאפין אג'יל", צויר כאן בשנת 1905 ופיקאסו העניק אותו במקום במתנה לבעל המועדון.

לא סתם קיבל אותו הבעלים. בציור נראה פיקאסו בדמות "ארלקינו", בדחן החובש כובע נפוליאון. לידו בציור נמצא פרדה, בעל המועדון, כשהוא מנגן בגיטרה.

אבל בשנת 1912, משנזקק לכסף, מכר פרדה חסר ההבנה את הציור תמורת 20 דולר. זה יכול היה להיגמר כך, אלא שמי שקנה אותו המשיך "לגלגל" אותו הלאה ומחירו הלך והאמיר. להמחשה, בשנת 1989 הציור הזה נמכר במכירה פומבית, עבור 41 מיליון דולר. היום שוויו בשוק האמנות הוא מאות מיליוני דולרים והוא מוצג במוזיאון המטרופולין בניו-יורק.


#מקור השם - הארנב הזריז
בתחילה קראו למקום "קברט המתנקשים" (Cabaret des Assassins), אבל בשנת 1875, כשהמקום היה בן 20, צייר אמן בשם אנדרה גיל (Andre Gill) שלט חדש למועדון. בציור של גיל הופיע ארנב שקפץ מתוך סיר. יצא שבפריז החלו לקרוא למועדון "הארנב של גיל" (Le Lapin A Gill), אבל עם הזמן או הלצון השם השתנה ל"הארנב הזריז" (Cabaret Au lapin Agile).

ואגב, זה מצחיק, אבל נראה שהארנב הזה היה סוג של סטארטאפ שהקדים את זמנו... באמת... אג'ייל בעולם הסטארטאפים של ימינו היא שיטת פיתוח, שאומרת שמוציאים מהר ככל האפשר את המוצר לאינטרנט או כאפליקציה ובודקים מה התגובות והבעיות שבו ואז מתקנים אותן בזריזות, כדי להעלות שיפורים כמעט בזמן אמת... אז הארנב הזה הוא כבר לא היחיד שזריז...

ואגב - אם כבר הזכרנו את זה, נשמח אם תכתבו לנו תגובות וביקורות בספר האורחים שלמעלה וכך נוכל להפגין זריזות בפיתוח של גיידול, כדי שבטיול הבא שלכם היא תהיה עוד יותר טובה!


הנה תמונות מההיסטוריה של הלאפין:

https://youtu.be/AKSAIZWUu1A


שיר של פיאף וזכרונות מהמקום:

https://youtu.be/d9Lv69inWSI


ביקור והצצה למקום ולמוזיקה שלו:

https://youtu.be/In9WKzAFQTY

#על בית הקברות

מאז שנת 1726, נאסרה הקמת בתי קברות בתוך העיר פריז מטעמי בריאות. בעקבות הצו האוסר על קיומם של בתי הקברות בעיר, החלו להתפתח בתי קברות בפרברי העיר, אחד מהם על גבעת מונמארטר שנמצאה אז צפונית לעיר.

פירוש השם מונמארטר הוא "הר הקדושים המעונים". המקום כונה כך בשל האמונה שעל גבעה זו הוצאו להורג קדושים, בהם הקדוש סן דני בשנת 272.

לאזור היסטוריה מפורסמת ומרתקת. במהלך הדורות הוא הפך מכפר קטן עם כרמים וטחנות קמח למוקד הבוהמייני של גדולי הציירים והאמנים הפריזאים במאה ה-19. האמנים הללו חיו באותן שנים חיי יצירה והוללות ברחובותיו. למרות שמרבית הקסם של הגבעה אבד עם השנים וכיום מדובר באזור תיירותי מאוד, עדיין ניתן למצוא במונמארטר פינות שיעזרו לכם לדמיין את העבר הסוער של המקום. זוהי אחת מ"תחנות החובה" שכדאי לבקר בהן בטיול בפריז, ומומלץ להקדיש למקום כחצי יום.

בית הקברות של מונמארטר מזכיר במעט את בית הקברות הענק שבפר לאשז: הוא רחב מימדים ומרובה במפורסמים שנקברו בו, ביניהם הצייר אדגר דגה, יוצר הסרטים פרנסואה טריפו והסופר המפורסם אמיל זולא.

בין המצבות תוכלו לראות צעירים צרפתים טובי לב שבאו להתרווח ולהתענג על מזג האוויר המשתנה ועל ההיסטוריה שרוחשת כאן בכל פינה וליד כל קבר.

מבט מקרוב על בית הקברות:
https://www.youtube.com/watch?v=CRvbrGOQQPk

#על המתחם

מתחם דאלי הוא מוזיאון שכל כולו מוקדש ליצירותיו של סלבדור דאלי בפריז. הוא נמצא על גבעת המונמרטר ליד כיכר הטרטרה המפורסמת.

במתחם תמצאו כ-300 יצירות אמנות מקוריות של דאלי, בסגנונו הסוריאליסטי. תוכלו לראות כאן את אוסף ציורי 12 שבטי ישראל שצייר לרגל 25 שנים למדינת ישראל, ציורים נוספים שצייר בהשראת הספרים "אליס בארץ הפלאות" ו"דון קישוט", את הפסל המקורי של "פיל החלל" המפורסם ואת האיור "חילזון הזמן".

במוזיאון תמצאו אפילו חדר קטן של ריהוט סוריאליסטי שעיצב דאלי. לאורך הביקור במוזיאון תשמעו מוזיקה ברקע ותוכלו לתת לילדים הזדמנות להכיר את האמנות של דאלי באמצעות סדנאות היצירה במוזיאון.

למי שאוהבים את עבודותיו של דאלי ואמנות סוריאליסטית בכלל - המקום הזה הוא עבורכם.


#על סלבדור דאלי

סלבדור דאלי היה צייר סוריאליסטי ספרדי-קטלאני, מהחשובים במאה ה-20. הוא אהב לשלב תמונות חלום ביזאריות מלאות דמיון, המושפעות מאמני הרנסאנס הגדולים ומתורתו של זיגמונד פרויד. יצירותיו השפיעו רבות על האמנות במאה ה-20 וה-21 בכל התחומים: ציור, פיסול, מוזיקה, צילום וקולנוע.

הצייר דאלי נולד ב-11 במאי בשנת 1904 בספרד. את השכלתו הראשונה באמנות הוא רכש בבית ספר עירוני לציור וכבר בשנת 1917 ארגנה משפחתו את תערוכת רישומי הפחם הראשונה שלו. בשנת 1922 הוא עבר למדריד, שם למד באקדמיה לאמנות והחל לפתח מעמד של אדם אקסצנטרי, בעל שיער ארוך, פאות בלחיים, מעיל, גרביונים ומכנסיים מיושנים בגובה הברכיים. די מהר הוא גם הוסיף את השפם המפורסם, שהוסיף להופעה הכללית שלו אופי וסגנון יחודיים.

דאלי סולק מהאקדמיה זמן קצר לפני בחינות הגמר בשנת 1926. הסיבה - הוא החליט שאין לאיש בפקולטה את האמצעים לבחון את כישוריו. באותה השנה הוא גם ערך את ביקורו הראשון בפריז, שם הוא פגש את פיקאסו, שבהשראתו והשפעתו ייצר הרבה מיצירותיו בשנים הבאות.

בשנת 1929 הוא פגש את אשתו לעתיד, גאלה. הוא אף החל להשתפשף בענף הקולנוע, כששיתף פעולה עם הבמאי הספרדי לואיס בוניואל. הוא התחתן עם גאלה 5 שנים אחר כך ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה, הם עברו לארה"ב. הזוג הצעיר חי בארה"ב שמונה שנים.

בשנת 1942 פרסם דאלי את האוטוביוגרפיה המשעשעת שלו "החיים הסודיים של סלבדור דאלי". את שארית חייו העביר דאלי בקטלוניה, עיר הולדתו, אך לאחר שגאלה רעייתו נפטרה ב-1982, נראה היה כי הצייר איבד את טעמו לחיים ומצא את עצמו במרכזם של מקרים מוזרים שדמו לניסיונות התאבדות. קבוצת חברים, תומכים ואמנים שאהבו אותו, דאגו לכך שיוכל להעביר את שנותיו האחרונות בשלווה. הוא נפטר מכשל בלב בשנת 1989.


#על הסוריאליזם

משמעותו של זרם הסוריאליזם באמנות היא "מעל למציאות". זהו זרם שבו האמנות משלבת חוסר הגיון והפתעה. ביצירות סוריאליזם משולבות תמונות חלום בלתי הגיוניות, עם דמיון מפתיע. אנדרה ברטון הוא שייסד את התנועה ואימץ בשבילה את המילה "סוריאליזם", שנולדה כבר ב-1917, על ידי המשורר גיום אפולינר.

במקום להתבונן החוצה אל העולם החיצוני שמחוץ לחלונו של האמן, הסוראליזם מבקש לשנות את כיוון ההסתכלות ולהתבונן פנימה, אל תוך המחשבה האנושית, ואל תוך נפש האדם, להשתמש בחלומות, בדמיונות, ובתת-המודע, כמקור להשראה האמנותית.

התנועה נולדה כתגובה להלם העולמי שאחז בעקבות מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הגדולה הזו הולידה תחושת כישלון קשה, של ההיגיון והסדר שהיו נהוגים עד אז. לכן באו הסוריאליסטים וניסו להוליד זרם חדש של אמנות, כזה שפועל ללא היגיון, סיבה וסדר, אלא מתוך אקראיות, יצירתיות ותיקון לבעיות הנפש והקשיים של בני-האדם. באופן ברור הושפע הסוריאליזם מרעיונותיו של זיגמונד פרויד לגבי הלא-מודע.

הבולטים בזרם זה הסוריאליסטי היו אמנים כמו סלבדור דאלי, רנה מאגריט, חואן מירו ומקס ארנסט.


מבט מקרוב (וב-360) על מתחם דאלי:

https://www.youtube.com/watch?v=5B7llRjnGc8

#על הכיכר

פלאס דה טרטר (מבטאים את שמה "פְּלָאס דֶה טַרְטֶה") היא כיכר שנמצאת ברובע ה-18 של פריז, ליד כנסיית סאקרה קר. בכיכר תמצאו המון ציירים מסוגים שונים - חלקם מציירים תמונות נוף של פריז וחלקם מציירים דיוקנאות ופורטרטים. מעניין לראות איך לכל צייר יש את הסגנון הייחודי שלו - חלקם ראליסטים וחלקם מופשטים, חלקם בקריקטורות, אחרים מציירים באופן סתמי בעוד שאחרים מדהימים בכישרונם.

בכיכר פְּלָאס דֶה טַרְטֶה, תמצאו גם מוכרי מזכרות, שרובן נמכרות במחירים מופקעים. הכיכר נמצאת בגובה של 130 מטרים מעל פני הים ומהווה את אחד מאתרי התיירות המרכזיים בעיר.


מבט מקרוב על הכיכר:

https://www.youtube.com/watch?v=qdVtNBLcEic

#על הקיר

רוצים להצטלם במקום מיוחד? קיר האהבה במונמרטר הוא המקום האידיאלי לרומנטיקה מושלמת.

פרדריק ברון, שיזם את פרויקט הקיר המקסים הזה, פנה לאנשים שונים ברחבי העולם וביקש מהם לכתוב את המשפט "אני אוהב אותך" בשפתם. שמועות מספרות שהרעיון עלה במוחו של היזם הרומנטיקן כשרצה לתאר את אהבתו לאשתו. במקור, הוא תכנן לשם המיזם טיול מסביב לעולם, אך התוכנית לא יצאה לפועל ולכן במשך 8 שנים הוא ביקש מכל אדם בו נתקל לשרבט את משפטי האהבה המקובלים בארצו. הוא מילא 3 מחברות גדולות במשפטי אהבה בשפות שונות ואז פנה אל האמנית קלייר קיטו שכתבה את המשפטים 1000 פעמים ב-300 שפות שונות, על גבי אריחים כחולים כהים.

בשנת 2000 המקום הפך למקום עלייה לרגל של זוגות אוהבים. אין ספק שזה מקום משעשע, רומנטי ומעורר השראה.

מבט מקרוב על הקיר:
https://www.youtube.com/watch?v=RxyEjUbwC5s

#על מועדון המולן רוז'

ליד אחת מתחנות הרוח של מונמרטר, נמצא המועדון עם סמל טחנת הרוח האדומה. מולן רוז' הוא אחת האטרקציות החשובות בפריז כבר הרבה שנים. המקום הפך מהר מאד להיות שם דבר והגיעו אליו אנשים רבים בעלי מעמד. המולן רוז' נמצא ברובע ה-18 בפריז ומציע מופעי קרקס עם חיות, נחשים, כלבלבים, ג'ינגולים וכמובן ריקודים מרשימים ומפתיעים. במקום תוכלו גם לאכול ארוחת ערב ולשתות שמפניה.

המולן רוז' נבנה על ידי שני עסקנים מומלחים שרצו לאפיין את המקום לאוכלוסייה מהמעמד העליון כך שיגיעו אל הרובע האופנתי בשנת 1889. במקום הייתה תפאורה נועזת ומינית והוצעו בו שמפניות, אוכל וריקודים פרובוקטיביים. זה כנראה היה המתכון המנצח כי המקום הפך להצלחה מסחררת כמעט מיד. עם השנים, מולן רוז' לא משך אליו רק את המעמד העליון, אלא גם אנשי עסקים, אמנים, מעמד פועלים, זרים ונשים מרשימות וכולם הגיעו לכאן כדי לראות ולהיראות.

בתקופה בה נפתח המועדון, פריז הייתה נתונה תחת תנופה של חידוש, שינוי, קדמה תעשייתית וחברתית ופתיחתו הייתה לשיא בנקודת זמן זו.

התפאורה החיצונית, טחנת הרוח המפורסמת, הפכה להשראה ולנושא של יצירותיהם של ציירים רבים, תמונות ופוסטרים, שהם פופולריים עד היום. המולן רוז' הפך לסמל הבוהמה הצרפתית הפריזאית.

לפני הכניסה למועדון נמליץ לכם לטייל קצת באזור, הרחובות מאד יפים והאווירה קסומה.


#ריקוד הקאן קאן

מולן רוז' ידוע גם כמקום הולדת ריקוד הקאן קאן. זהו ריקוד קשה ותובעני, שמוצאו בצרפת של ראשית המאה ה-19. הוא מבוצע על ידי מספר של רקדניות הרוקדות זו לצד זו בשורה, לבושות בגרביים ארוכים וחצאית בעלת הרבה שכבות. מדי פעם מרימות הרקדניות את השמלות בצורה פרובוקטיבית, כך שחלק מרגליהן נחשפות. בשל האקט הזה, נחשב הריקוד למגונה ובלתי מוסרי וקיבל שם של ריקוד זנותי.

בראשית ריקוד הקאן קאן, הוא היה ריקוד זוגות של גברים ונשים, אך בהדרגה הפך לריקוד ראווה המוצג לעיני קהל - ממש כהופעה במועדוני לילה ובתי בושת. במהלך השנים הוסיפו הרקדניות גם אלמנטים של אקרובטיקה, צעקות ומחוות טיפוסיות כמו הרמת החצאית עד מעל הראש, בעיטות, קפיצות וכדומה.

הריקוד צבר פופולרית רבה והוא הוליד מאוחר יותר את הקברט.


מבט מקרוב על המולאן רוז' ועל ריקוד הקאן קאן (18+):

https://www.youtube.com/watch?v=HcJjdseb2bk

#על האזור

אזור המוֹנְמָרְטְר (Montmartre), האזור ההיסטורי והמרתק, הפך במאה ה-19 מכפר קטן עם כרמים וטחנות קמח, הכפר האמיתי האחרון בצפון פריז, למוקד בוהמייני גדול של ציירים ואמנים פריזאים. הללו חיו כאן חיי יצירה והוללות. קהילת האמנים הלכה וגדלה במונמרטר וכללה ציירים שהפכו עם השנים למפורסמים, ביניהם דאלי ופיקאסו. במונמרט צמחו תנועות אמנים כמו תנועת הנאבי (Les Nabis) המהפכנית והפוסט אימפרסיוניסטית ולצידם התיישבו אמנים צעירים כמו ואן גוך, מאטיס, דגה ורבים אחרים. אמנים כמו פיקאסו ומודליאני שהיו אז אנונימיים ותפרנים, התגוררו בקומונה בתחילת המאה ה-20. המגורים שלהם היו בבניין שנקרא "סירת המכבסה", בניין שהפך לאחד ממוקדי התיירות של האזור ולימים אחד מאזורי המחייה היקרים של פריז. למרות שהיום המקום תיירותי מאד, עדיין ניתן למצוא פינות קסומות שיעזרו לכם לדמיין את העבר הסוער של המקום.

בגובה של 130 מטרים מעל פני הים, גבעת המונמרטר היא הגבעה הגבוהה ביותר בפריז. פירוש השם מונמרטר הוא "הר הקדושים המעונים", בגלל האמונה שעל הגבעה הוצאו להורג כמה קדושים, ביניהם הקדוש סן דני. בזמן המהפכה הצרפתית ניסו לשנות את שם הגבעה למונמרט, על שמו של ז''אן פול מאראט, אחד ממנהיגי המהפכה שנרצח, אך השם לא תפס ונותר כמו שהוא.

בשנת 1534 הוקם במונמרט מנזר של מסדר ישועי ובו נזירים שגידלו גפנים ויצרו יין. על מורדות הגבעה שכן כפר קטן עם יקבים וטחנות רוח, שסיפקו את הקמח לפריז.
מחירי הדיור הנוחים, שפע היין והאווירה הנכונה משכה אנשי רוח, יוצרים ואמנים. הגבעה הפכה לשוקקת חיים והייתה למקום אטרקטיבי בעל חיי לילה תוססים ומקום לבילויים מסוגים שונים.

הכיכר המרכזית באזור, פלאס דֶּה טִרְטֵר, כמו לטרטר מישהו, (Place du Tertre), מלאה בתיירים מדי יום ומדי ערב ותוכלו למצוא בה עשרות ציירי פורטרטים, קריקטוריסטים, אמני רחוב ותיירים הפוקדים את דוכניהם, את המסעדות ואת בתי הקפה. בביתו של האמן מוריס אוטריו (Maurice Utrillo) תוכלו למצוא את מוזיאון המונמרט המציג את עבודותיהם של אמני העבר המפורסמים של הרובע.


מבט מקרוב על מונמרטר:

https://youtu.be/EqEwPXywvvg


והאזור:

https://youtu.be/_X5QBHueJ7c

#על הסאקרה קר - הבזיליקה של הלב הקדוש

עוד מימי הרומאים היה אזור המוֹנְמָרְטְר, שהיום הוא אזור בילויים שוקק חיים, מזוהה עם סגידה ופולחן. הדרואידים הגאלים ראו בו אתר קדושה והרומאים הקדישו בו מקדשים למרס ולמרקורי. במאה ה-19, בזמן המלחמה הקשה בין צרפת לפרוסיה, כשפריז נמצאת באחד מרגעי השפל בהיסטוריה שלה והמצור והרעב בלתי נסבלים, נודרים שניים מתושבי העיר נדר שאם פריז תינצל מהמצור הגרמני, הם יקימו כנסייה בראש הגבעה הקדושה - שתוקדש ללב הקדוש של ישו. זו גם הסיבה שהבזיליקה מכונה "הנדר הלאומי".

על בנייתה של הכנסייה המדוברת, בשמה הצרפתי "סַקְרֵה קר" (Basilique du Sacré-Cœur), היה אחראי פול אבדי שזכה בתחרות לבנייתה. הכנסייה נבנתה בשיתוף ישיר עם הממשלה של הרפובליקה השלישית והיא מומנה על ידי הצרפתים במסגרת מגבית לאומית. הבנייה הסתיימה אמנם בראשית המאה העשרים אך בגלל מלחמת העולם הראשונה המקום לא נחנך רשמית עד שנת 1919.

הכיפה המרשימה של הכנסייה היא הנקודה השנייה בגובהה בפריז. כדי להגיע ל"מרפסת" המפורסמת שלה נדרש טיפוס במדרגות רבות או עלייה באמצעות רכבל. אבל למרות המאמץ, העלייה משתלמת, במיוחד כשפריז כולה נפרשת לרגלינו.


#אדריכלות סאקרה קר

כנסיית סאקרה קר, שממדיה גדולים ומרשימים, נתפסת בעיני רבים כעוגת חתונה ענקית. היא נבנתה בסגנון ביזנטי-רוֹמַנֶסְקִי. הבזיליקה נבנתה מאֶבֶן טְרַוֶרְטִין המכילה חומר שמבטיח כי המבנה יישאר לבן, לא יושפע ממזג האוויר וגם יהיה בולט מנקודות רבות בעיר. לבזיליקה 4 כיפות, כאשר גובה הכיפה המרכזית הוא 80 מטר. היא כוללת מספר רב של חלונות שמכניסים הרבה אור טבעי לכל חלל הכנסייה.

אורכו של האולם המרכזי הוא 100 מטרים ורוחבו 50 מטר.

הכניסה לבזיליקה מרשימה במיוחד. מעל לכניסה הראשית שומרים שני פרשים שהם סמלים דתיים ולאומיים כאחד של צרפת - ז'אן ד'ארק ולוּאִי לֵפֵבְר.

בתוך הכנסייה, באזור המיועד למקהלה, מתנוסס פסיפס ענקי המתאר את ישו והלב הקדוש. מצידו השמאלי עומדים מיכאל והבתולה מאורליאנס ומצד ימין המלך לואי ה-16 ומשפחתו. פנים הבזיליקה בנוי בצורת צלב יווני ומעוטר בפסיפסים עצומים ומדהימים, שנמצאים בגג האַפְּסִיס, הגומחה החצי-מעגלית, שבקיר המזרחי של הבזיליקות הקלאסיות. שם נמצא הפסיפס הגדול בצרפת המשתרע על פני 475 מטרים מרובעים.

תרגיל בילוש: נסו למצוא בבזיליקה את הפסיפס המעוטר של מגן הדוד.

עוד נקודות ייחודיות בכנסייה הן הפעמון הגדול ביותר בצרפת ואחד מהגדולים בעולם (18.5 טון משקלו). הפעמון הזה נמצא במגדל המרובע. בכנסייה יש גם עוגב מרשים מאד, שנשמע נהדר.


#דת ותיירות בבזיליקה

הבזיליקה נבנתה בשנת 1870, לאחר המלחמה הקשה בין הצרפתים לפרוסים. לאחר המפלה של צרפת במלחמה, התהפוכות הפוליטיות מבפנים ובחוץ דרדרו את מצב הרוח הלאומי לשפל נוראי. קבוצת מאמינים קתוליים שנמאס לה מהלך הרוח האתאיסטי ששרר בצרפת, שמו לעצמם כמטרה לבנות כנסייה מפוארת על גבעת המונמארטר, שתהווה סמל לתקווה מחודשת ולחזרה בתשובה.

למרות שההכרזה על הבניה כ"תועלת לציבור" התרחשה ב- 1873, הבניה החלה בפועל 3 שנים מאוחר יותר, כאשר מתוך 78 תכניות בניה שהוגשו לוועדה, נבחרה הצעתו של ארכיטקט בשם פול אבאדי. הבניה לא הייתה מהירה מספיק, הייתה רצופה בקשיים ובעיות שגרמו לדחייה בהשלמת הפרויקט.

בשנת 1919 הכנסייה נפתחה לקהל המאמינים, שראו בה מקום של הזדהות דתית ופטריוטית כאחד.

עד היום הכנסייה מהווה מוקד לתיירים רבים, בעיקר בחודשי האביב והקיץ. התיירים מתיישבים על המדרגות הרחבות המובילות אליה ומנצלים אותן למנוחה ולצפייה בנוף המרהיב של פריז, הנפרש מולם ממרומי הגבעה.


#ז'אן דארק

בכניסה לבזיליקה נמצא פסלה של ז'אן ד'ארק, המצביאה הצרפתית שהוצאה להורג בהיותה בת 19 בלבד. ז'אן דארק הייתה זו שהנהיגה את המאבק לשחרור צרפת מהכיבוש האנגלי בזמן מלחמת מאה השנים, במאה ה-15. במאבק מלא גבורה היא הובילה את צבא צרפת למלחמה נגד אנגליה החזקה.

הנערה הקתולית האדוקה שמעה מילדותה קולות שדיברו אליה. על מנת לשכנע שהיא, נערה צעירה מהכפרים, שוכנעה על ידי האל להנהיג את צרפת, היא הגיעה לפגישה שנקבעה לה עם המלך שארל, הלכה ישר לחדרו ובסדרת מבחנים מהירה הוכיחה את יכולותיה העל-טבעיות ו"קשריה עם האל". המלך שארל העמיד לרשותה צבא ובשורה של קרבות מבריקים, לבושה בגדי גבר, היא שברה את המצור על העיר אורליאן והביאה לכניעת האנגלים. היא כבשה את העיר ריימס והכתירה רשמית את שארל, שמעתה יהיה מלך צרפת המקובל גם על החוק.

העלמה הצעירה התגלתה כמצביאה מבריקה כשהבינה שבשיטת הקרבות הגדולים מנצחים האנגלים תמיד. לכן היא החליפה את שיטת המלחמה הכושלת של הצבא הצרפתי ללוחמת גרילה חכמה וניצחה עם חייליה שוב ושוב את האנגלים. אך לאחר שנפצעה שלוש פעמים, היא נלכדה והוסגרה לאנגלים. לאחר משפט ארוך בידי הכנסייה היא הוכרזה כאשמה בכישוף, בקשרים עם השטן ובשלל עבירות אחרות.

ז'אן דארק נידונה להוצאה להורג בשרפה. האגדה מספרת שחייל אנגלי שנכח בהוצאה להורג קרא באימה "קדושה שרפנו!".

ב-1456, כמה שנים לאחר ההוצאה להורג, נערך משפט חוזר לז'אן דארק. תוצאת המשפט הייתה זיכוי מוחלט ו"העלמה מאורליאן" הפכה באופן רשמי לגיבורה לאומית של צרפת. ב-1920 הכריזה עליה גם הכנסייה הקתולית סופית כקדושה והכירה בדיעבד בגדולתה של הנערה הצעירה.


#על הבזיליקה

בזיליקת סאקרה קר נבנתה בסוף המאה ה-19 בניסיון לכפר על חטאי צרפת, שהובילו, ע"פ הדעה הרווחת לתבוסתה מול הפרוסים בשנת 1871.

בגלל הסגנון שבו עוצבה הבזיליקה, שילוב של השפעות ניאו-רומנסקיות עם אלמנטים ניאו-ביזנטיים, לא רבים הם הפריזאים שיגידו שהמבנה מעודן ויפה בעיניהם. עם זאת, במהלך השנים הפכה הבזיליקה לרצויה ואהודה בקו הרקיע של הבירה הצרפתית.

אם תעמדו בחזית הכנסייה, תראו את כל מרכז פריז פרוש לפניכם. ביום בהיר תוכלו אף להבחין בפסלים ובמוקדי עניין רבים בעיר. ביניהם סביר שתמצאו את מגדל מוֹנְפַּרְנָאס על 56 קומותיו, שהרבה לפני שהוקם נהרו אל סביבתו, ברובע מונפרנאס, אנשי הבוהמה והאוונגרד. הם עשו זאת לאחר שנטשו את רובע מונמארטר, בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

אם תסכימו לטפס יותר מ-230 מדרגות אל הכיפה של הסאקרה קר, תוכלו לזכות בתצפית מרהיבה. את כרטיסי הכניסה לכיפה תוכלו לקנות ליד הכניסה לקפלת המרצף, למרגלות המדרגות הקטנות שמשמאל לחזית.

גרם מדרגות מוביל מהבזיליקה אל תחתית הגבעה. ניתן לרדת למטה גם באמצעות פוּנִיקוּלַר - רכבת כבלים זעירה.


מבט מקרוב על הבזיליקה:

https://www.youtube.com/watch?v=0g799q-jMls