#סיור בשרידי הגטו היהודי של ורשה

הנה סיור בגטו ורשה ובשרידים שנותרו ממנו. נתחיל אותו מהבית ששרד ברחוב פרוזנה, בית שנשאר פחות או יותר כמו שהיה בשואה ודרכו אפשר להתרשם מהחיים בגטו היהודי של אותם ימים.

אגב, בית היתומים של יאנוש קורצ'אק ובית הקברות היהודי של ורשה הם רחוקים יותר, כך שבהחלט אפשר לעשות אותם בנפרד. נאמר גם שאל בית היתומים אין כניסה חופשית כיום ובית הקברות הוא מרשים וכולל גם אנדרטה מרגשת לקורצ'אק, כך שאם אתם לחוצים בזמן, ניתן להזדהות עם האיש ופועלו היישר בבית הקברות.

אוקיי, הגעתם אל הבית ברחוב פרוזנה? - היכנסו לתגית "סיור הגטו" והתחילו לנווט.

#על בית הכנסת שלא נחרב כי שימש כאורווה לחיילי הצבא הגרמני


עד מלחמת העולם השנייה היה בית הכנסת על שם נוֹזִ'יק (Nożyk Synagogue), או בקיצור בית הכנסת נוֹזִ'יק, אחד מחמשת בתי הכנסת הגדולים בוורשה.

הוא בית הכנסת היחיד בוורשה, ששרד מלפני השואה ופעיל עד היום. למעשה, בית הכנסת נוז'יק פועל בעיר מאז שהוקם בשנת 1902, שרד את תקופת השואה ופעיל גם כיום.

בית הכנסת הוקם ב-1902, על ידי זוג חשוך ילדים, זלמן ורבקה נוז'יק. הזוג העשיר, סוחר טקסטיל עשיר ורעייתו, ביקשו רק בקשה אחת - שיזכרו לומר עליהם קדיש בבית הכנסת כל פעם. עד היום מצוינת הבקשה בלוח שניצב ליד ארון הקודש.

עם הכיבוש הנאצי הורשו עדיין היהודים להתפלל כאן, אבל משנת 1941 הנאצים השתלטו עליו ועשו שימוש בבית הכנסת נוז'יק בתור אורוות סוסים ומחסן למספוא לבהמות. הוא שרד במצבו זה עד ה-16 במאי 1943, כשבטקס גרמני של ממש הוא פוצץ סופית. האירוע סימל בשביל הגרמנים את סיומו של מרד גטו ורשה.

בשנת 1948 כבר חזר המקום לשמש כבית כנסת. בשנות ה-80 חלה התעוררות יהודית בפולין ובית הכנסת שוקם, בעידודה של ממשלת פולין, אך בכספים יהודיים. הוא נחנך מחדש בשנת 1983, ומאז ועד היום הוא משמש כבית הכנסת המרכזי בוורשה.

בבית הכנסת נוז'יק נמצא כיום ספר התורה המקורי שעמד בבית הכנסת הגדול של ורשה, שפעל לפני המלחמה ברחוב טלומצקיה. חוץ ממקום תפילה, בית הכנסת הפך לנקודת המפגש המרכזית של הקהילה היהודית בוורשה ולמקום של אירועי תרבות מרכזיים, כמו קונצרטים, תערוכות ודיונים פומביים.


#טיפים
סגור בשבת בשל התפילות.


מבט אל פנים בית הכנסת:

https://youtu.be/QJlxGKIMUEw

#על בית היתומים של המחנך הדגול

בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק (The orphanage of Janusz Korczak) אין היום הרבה מהמוסד המקורי. זו עובדה די ברורה, לאור ההיסטוריה הטרגית שהביאה לחיסולו בשואה.

קורצ'אק, מחנך, רופא וסופר יהודי, היה דמות מפורסמת באירופה, בעל תכנית רדיו מואזנת מאד ומחבר ספרי ילדים מוכר. בבית היתומים שהקים בוורשה ב-1912 הוא הפעיל שיטות חינוך פורצות דרך ובחן רעיונות חינוכיים מתקדמים.

בחצר בית היתומים ניצבת אנדרטה לזכרו של קורצ'אק. היא מנציחה את מותו בתאי הגזים, ביחד עם תלמידיו, אך גם את מפעל חייו החינוכי של "הדוקטור הזקן", כפי שהם כינו אותו בימים טובים יותר.

בית היתומים פעל כאן עד להקמת הגטו היהודי. עם הוצאת הצו הנאצי, המחייב את כל היהודים לעבור אל תוך הגטו היהודי, עבר כל בית היתומים לרחוב חלודנה 33, שם פעל במשך זמן מה, לפני שעבר אל משכנו האחרון ברחוב סליסקה.

מבית היתומים שבגטו, נלקחו הילדים בתחילת חודש אוגוסט 1942, ביחד עם מוריהם לאומשלגפלאץ. קורצ'אק עצמו, איש מפורסם ובעל מעמד בינלאומי, סירב להצעה של הנאצים להשתחרר מהמוות והלך ביחד עם תלמידיו אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. שם נרצחו כולם בתאי הגזים.

במקומו האחרון של בית היתומים, ברחוב סליסקה, לא ניתן כיום לראות דבר. על מקומו יש היום פארק ירוק, שנוצר אחרי המלחמה. למעשה נבנה הפארק על חורבות המבנה ובניינים סמוכים, שנהרסו כולם בעת שהנאצים חיסלו את הגטו היהודי כולו.


#קווים לדמותו של יאנוש קורצ'אק
המחנך היהודי ד"ר יאנוש קורצ'אק (Janusz Korczak) היה מנהל בית יתומים יהודי בוורשה ואיש חינוך נערץ. עוד לפני המלחמה הוא היה כוכב רדיו של ממש, שהגיש תכנית קבועה על חינוך וילדים. הנאצים, שהכירו את שמו המפורסם, שחררו אותו מלצאת ברכבות למחנה הריכוז. אך יאנוש קורצ'אק סירב והחליט שלא לעזוב את תלמידיו גם במותם. הוא הלך עימם בשיירה ארוכה לעבר הרכבות ואלה הובילו את כולם אל המוות.

ולא רק אומץ ליבו ואהבתו לתלמידיו וילדי בית היתומים שלו עומדים לזכותו של המחנך הדגול הזה. קורצ'אק היה מהמחנכים הראשונים בעולם שהנהיגו שיטות חינוך דמוקרטיות. בית היתומים שלו נתן לילדים מעין אוטומיה עצמית בניהולם. בית היתומים כלל פרלמנט, ועדת חקיקה, עיתון שבועי ואפילו בית דין, שבראשו עמדו שופטים ילדים, שהתחלפו מידי שבוע. בכל שבת התכנס בין הדין של הילדים, על מנת לדון בתלונות שהוגשו באותו שבוע כנגד ילדים ומבוגרים כאחד, מורים ועובדים אחרים. לילדים הייתה זכות להעמיד למשפט אפילו את קורצ'אק עצמו, שנשפט לא פעם...

בבתי היתומים שהנהיג זכה כל ילד לחונך בוגר ממנו. כך שאבו הילדים הקטנים דוגמה אישית והדרכה קבועה, בעוד הגדולים קיבלו אחריות והפכו למעין מורים צעירים וחושבים. שיטה זו מיושמת כיום במוסדות חינוך בכל העולם. קורצ'אק הגה אותה.


מצגת וידאו על יאנוש קורצ'אק:

https://youtu.be/NX1k_T_jdos

#על הגטו שבו רוכזו היהודים בשואה

גטו ורשה (Warsaw Ghetto), או הגטו היהודי בוורשה, הוקם על ידי הנאצים, כשנה לאחר שהשתלטו במבצע בזק על פולין. הגרמנים החליטו אז לרכז את כל יהודי ורשה והסביבה, בשטח מגודר וסגור. הם כפו על היהודים לעבור אל תוך הגטו והקיפו אותו בחומת לבנים שהפרידה בין הגטו לבין החלק הפולני, הארי, של העיר.

גטו ורשה היה הגדול בגטאות היהודיים שהוקמו בתקופת השואה בפולין. בשיאו התגוררו בגטו ורשה כ-450,000 איש. הוא התקיים מסתיו 1940 ועד אביב 1943.

תנאי החיים בגטו היו קשים ואיומים. עוני, רעב ומחלות, צפיפות נוראה בדירות הקטנות שבהן נדחסו כמה משפחות, אובדן פרטיות ואקציות, שבהן נלקחו בהדרגה עוד ועוד יהודים, אל מחנות ההשמדה. העוני וחוסר הכל הביאו אז ילדים ונערים צעירים, בגילאי 7 עד 13, מי שהיו קטנים מספיק בכדי לעבור במחילות וסדקים, להתגנב אל ורשה להבריח מזון דל מוורשה ה"ארית", בעד מעט רכוש או כסף, כשחיילי הגסטאפו מנהלים אחריהם מרדף קטלני ואכזרי בגטו.

במרץ 1941 החליטו הגרמנים לצמצם את שטחו של הגטו וסגרו את הגטו הקטן. בהמשך הם גירשו עוד ועוד יהודים מהגטו אל המחנות. במהלך דיכוי מרד גטו ורשה שפרץ באפריל 1943, נהרסו מרבית הבניינים ברחובות הגטו, על ידי הצבא הגרמני. חיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה, הפציץ אז מהאוויר את הגטו והשמיד את מרבית המבנים שבו. הנאצים המשיכו לזרוע הרס רב בגטו, גם לאחר שהכניעו את המרד היהודי, שנמשך חודש בלבד.


מבט מקרוב על הגטו - אז והיום:

https://youtu.be/Wb_fSYUlno0


וכך הוא נראה בימים הנוראים ההם:

https://youtu.be/kPDqOGYOdI8


ותיעוד של הרבה מקומות בגטו היהודי של ורשה:

https://youtu.be/FKwQuQpggV0

#על הכיכר ששקקה פעם חיים יהודיים

כיכר גַזִ'יבּוֹבְסְקָה (Plac Grzybowski) נוצרה במאה ה-17 במקום שבו הייתה צומת הדרכים שבין מצודת השלטון והישוב הכפרי שהקיף אותה, לבין מרכז ורשה הישן. בהמשך המאה ה-17 היא הפכה לכיכר שוק ובמאה ה-18 לכיכר בעיר ורשה, שאליה סופחה. אז גם נבנה בה מבנה העירייה ובכיכר הלכו ונבנו מבני פאר. במחצית המאה ה-19 החלו סוחרים יהודים להיכנס לכיכר ולפתוח בה חנויות ובתי מגורים.

בתחילת המאה ה-20 הגיעו לכיכר החשמליות המונעות בחשמל והתווספה לה גם תאורה. הקידמה גם הביאה לשינוי בחזות של הכיכר ולפינוי השוק לכיכר אחרת. זה היה לפני מלחמת העולם השנייה כשהייתה הכיכר למרכז החיים היהודיים בעיר. כאן ניצב אז השוק היהודי, שאליו הגיעו יהודי העיר לקנות את הדברים הנחוצים להם לפני החגים, כמו תרנגול כפרות ביום כיפור או שוק ארבעת המינים של סוכות.

משנוצר הגטו היהודי, בכיבוש הנאצי של ורשה, נכללה הכיכר בתוך תחומי הגטו הקטן. כאן עומדת עד היום גם כנסיית "לידת מריה", ששירתה בגטו את המומרים, יהודים שהתנצרו בעבר, אבל הנאצים ראו בהם יהודים והכניסו אותם לגטו. תורת הגזע הנאצית, יש לדעת, ראתה ביהדות גזע, שלא ניתן לשנות, ולא דת, שהיא ברת שינוי. לכן שינוי הדת לא שינה מבחינתם את גורל המומרים.

כיום כיכר גז'יבובסקה מרוצפת עדיין באבנים ולא בוצעו בה שינויים משמעותיים, מאז שעברה את המלחמה.

ב-1941, כשחיסלו הנאצים את הגטו הקטן, נותרה הכיכר סגורה בפני אזרחי העיר ורשה וכשפרץ ב-1944 המרד של המחתרת הפולנית, היא הפכה לחלק משטח הקרבות. משהובסה המחתרת, החריבו הגרמנים ושרפו את החלק המערבי של הכיכר, על בית הכנסת היהודי "ארונה" (Arona Serdynera) והכנסייה שהמורדים התבצרו בה.


מבט מקרוב על הכיכר שהייתה פעם מרכז החיים היהודיים בעיר:

https://youtu.be/uAoqPFom3k4

#על בית הקברות היהודי ששרד את השואה


בית הקברות היהודי של ורשה (Jewish Cemetery Warsaw) נוסד ב-1806. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים והפעילים שנותרו בפולין. במהלך מלחמת העולם השנייה, נכלל בית הקברות בשטח הגטו והיה פחות או יותר הגינה היחידה שהייתה ליהודים, תושבי הגטו. רבים מהם הגיעו לכאן, במהלך התקופה האיומה של השואה, בכדי לקבל כאן מעט טבע.

בבית הקברות יש מעל ל-200,000 מצבות. עברית, יידיש, פולנית - הכיתובים מופיעים עליהן בשפות רבות וממחישים את המורכבות של מצב היהודים בפולין ובאירופה של אותם ימים.

חלק גדול מהמצבות הללו הוא בעל ערך היסטורי ואומנותי גדול. ניתן לראות כאן את המאוזוליאום של שלושת הסופרים היהודיים י.ל. פרץ, סימון אנסקי ויעקב דינזון. כמו כן אפשר לפגוש את הפסל שעל קברה של שחקנית התאטרון היהודיה אסתר רחל קמינסקה.

בפינה מרגשת בבית הקברות היהודי של ורשה, נצבת אנדרטה יפה לזכרו של המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק, שבה הוא מתואר כשהוא הולך עם היתומים של בית היתומים שלו, אל הרכבות ולמחנה ההשמדה. קורצ'אק ידע שהוא הולך אל המוות וסירב להצעת הנאצים לשחררו מהמוות, בשל פרסומו ומעמדו הבינלאומי הרם.

אם תביטו היטב תוכלו לראות שממש אל מול בית הקברות נמצא אחד מבתי הכול-בו הגדולים של ורשה, הכל-בו "דום מודי קליף" למותגי יוקרה. כך ניתן לראות את שני צידיה של ורשה המודרנית - מצד אחד, היסטוריה טראגית ומדממת ומצד שני - אימפריה של שופינג זול, בעיר מודרנית, חיה ותוססת.


מבט מקרוב על בית הקברות היהודי:

https://youtu.be/qxGo5xAm91k


ועוד מבט:

https://youtu.be/Z-iMn3yPF3c

#על שרידי חומת הגטו היהודי


כשנגמרה המלחמה השאירו בוורשה שרידים סמליים מחומת הגטו היהודי. כך ניתן לראות עד היום את שרידי חומת הגטו שברחוב זלוטה (Zlota), מאחורי בית ברחוב סיאנה 55 (Sienna) וברחוב וליקוב (Waliców), שבו אף הושארו שרידי בתים הרוסים מהמלחמה, כעדות היסטורית לאירועים הנוראים של השואה היהודית.

גם על המדרכות, בנקודות רבות שבהן עברה חומת הגטו, ניתן לראות לוחיות מתכת ולוחות הסבר עם מפות, תמונות והסברים היסטוריים.


מבט מקרוב על שרידי חומת הגטו של ורשה:

https://youtu.be/W7hDGpjtaMg

#על הכנסיות של "היהודים המומרים"

בתקופה הנאצית, הכנסיות שנותרו בתחום הגטו היהודי, אליו הכריחו הנאצים את היהודים לעבור, שמשו את היהודים המוּמָרִים שחיו בגטו. מוּמָרִים היו יהודים שעזבו בעבר את היהדות והפכו נוצרים, אבל מבחינת הנאצים הם היו יהודים לכל דבר ועוולה, שכן באידאולוגיה הנאצית יהדות היא גזע וגזע לא יכול להשתנות.

היו שתי כנסיות מומרים בגטו היהודי ובהן הם התפללו בזמן השואה. שתי כנסיות המומרים שבגטו היהודי היו גדולות ומרשימות. אחת מהן הייתה "כנסיית כל הקדושים" (Kościół Wszystkich). כנסיית זו שירתה חלק מהמוּמָרִים בגטו והשנייה, שבכיכר גז'יבובסקה (Grzybowski Square), הייתה כנסיית "לידת מריה", שמקומה באחד הרחובות השוקקים ברובע היהודי, היה מרכזי. אבל יחסי המומרים והיהודים שבגטו, חשוב לזכור, לא היו פשוטים. שנאתם של אותם מומרים ליהדות וליהודים הייתה גדולה. לפי עדויות מהתקופה בקשו ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק במכתב אל הכומר של הכנסייה, לבקר בגינה של הכנסייה, אבל הוא סירב להם. זו הייתה הגינה היחידה בגטו.


#כנסיית "לידת מריה"
בגטו היהודי הועמדה כנסיית "לידת מריה", שבכיכר גז'יבובסקה, לטובת מי שהמירו את דתם ורצו לקיים את מצוותיהם הנוצריות.

האידיאולוגיה האנטישמית הנאצית בגלגולה המודרני ראתה ביהדות לא עוד "דת", אלא גזע ביולוגי, שגם מי שהמיר את דתו, נשאר יהודי.

בתום מלחמת העולם השנייה, היה מבנה הכנסייה פגוע והרוס בחלקו, בעיקר מפגיעות שספג בקרבות של הגרמנים בהתקוממות ההירואית של המחתרת הפולנית בשנת 1944.

במשך השנים הכנסייה הועתקה ממקומה כדי לפנות מקום לתווי של כביש שנועד להרחבה. בפעולה הנדסית מורכבת שבה ניסרו את יסודות המבנה, הוזזה הכנסייה 17 מטרים ממקומה, על גבי מסילה שהותקנה בכדי לגרור אותה למקומה החדש ולחבר אותה ליסודות חדשים.


#מי היו המוּמָרִים?
המוּמָרִים היו קורבן מיוחד לתורת הגזע הנאצית ולהגיון המעוות שלה. הם היו יהודים שעזבו בעבר את היהדות והפכו נוצרים. ביניהם היו מדענים ורופאים בעלי שם כמו הפרופסור לודביק זמנהוף-זלסקי, נכדו של ממציא שפת האֶסְפֶּרַנְטוֹ והאימונולוג המפורסם - פרופסור לודביג הירשפלד.

גם אם לא מסכימים עם מי שהחליטו לעזוב את עם ישראל ולהפוך לנוצרים או לאתאיסטים שמצהירים שאינם יהודים, גם אם יש טעם רע בעוינות הגלויה שגילו חלק מהם כלפי היהודים, קשה שלא להתפלא מהאכזריות הנאצית גם כלפיהם.

כי הנאצים ראו את הביולוגיה כדבר היחיד שמגדיר את היהודי. ביהודים שהמירו את דתם הם ראו יהודים לכל דבר, ולכן חלו עליהם כל הצווים והגירושים - אם זה לגטו ואם למחנות ההשמדה.

זו הייתה האנטישמית הנאצית, אותה אנטישמיות בת אלפי שנים, אבל בגלגול חדש, פשיסטי וגזעני ללא בושה, אנטישמיות שאומרת שהיהדות אינה עוד "דת", אלא גזע ביולוגי לכל דבר.

כך יצא שהמומרים נדחקו לגטו, תחת כידוני הנאצים. למעלה מ-2,000 מומרים חיו בגטו ורשה. בעל כורחם ועל אף ההתנכרות ליהדות שממנה ברחו, הם מצאו את עצמם חולקים את אותו גורל עם העם היהודי שאליו התנכרו.

אבל עדיין, גם כשהיו בגטו, קיוו המומרים להתפכחות גרמנית ולקבלת מעמד מיוחד, שיאפשר להם לצאת מהגטו, אל החופש, לחלק הארי של ורשה. זה לא קרה.


מבט מקרוב על הכנסייה של המומרים ברחוב לשנו:

https://youtu.be/v_uYB-4BR6E

#על הרחוב שהפריד בין שני הגטאות היהודיים


בימי מלחמת העולם השנייה, סימל רחוב חְלוֹדְנָה (Chłodna) את ההפרדה שבין הגטו היהודי "הגדול" והגטו ה"קטן". כאן, ברחוב חלודנה, הציבו הנאצים את הגשר מעל הרחוב, גשר עץ שקישר בין שני חלקי הגטו.

את רחוב חלודנה שמרו הנאצים מחוץ לתחומי הגטו, כדי שישמש אותם להעברת כוחות ולצורך השליטה בעיר. "הגטו הקטן" ו"הגטו הגדול".

כיום, לזכר גשר העץ מימי השואה, יש באתר מיצג אמנותי שנקרא "גשר הזיכרון". המיצג מנציח בעזרת מולטימדיה, את האירועים הטרגיים שהתרחשו כאן בתקופת השואה.

כאן התרחשה ביולי 1942 טרגדיה אחת מני רבות, באותם ימים איומים שבגטו. זה קרה כשהנאצים הודיעו על הגירוש הגדול של היהודים. ליהודים ברור היה שהגירוש הוא לא להתיישבות מחדש במזרח, כמו ששבו הנאצים ושיקרו, אלא אל המוות במחנות ההשמדה. כאן, בבית מספר 20 שברחוב חלודנה, התאבד אדם צ'רניאקוב, ראש הקהילה היהודית. הוא החליט על המעשה, לאחר ששמע את החדשות וסירב לשתף פעולה ולהעביר אל הנאצים את שמות המיועדים לגירוש, כמו שנדרש גם בעבר לעשות.

הבית עדיין ניצב על מקומו ובאופן מוזר לא נהרס, בעת שהנאצים החריבו את הגטו כולו, במהלך דיכוי מרד גטו ורשה.


מבט מקרוב על הרחוב:

https://youtu.be/gtR_3_bkk4E

#על הבית הצר בעולם שברחוב חלודנה


בית קֶרֶת (Keret house) שברחוב חלודנה בעיר ורשה, הוא כנראה הבית הצר ביותר בעולם. תכנן אותו האדריכל הפולני יעקוב שצ'צ'ני (Jakub Szczesny). הוא חלם על בית שיהיה צר ביותר אך עדיין ישמש כבית. את ההשראה הוא קיבל מהסיפורים של הסופר הישראלי אתגר קרת, שהם לדבריו, הסיפורים הכי קצרים שהם עדיין מלאים.

מדובר בבית גבוה ובעל כמה קומות, שנבנה ברווח שבין שני בניינים בוורשה. הוא גבוה, ארוך ומואר בשמש, בזכות הגג והתקרה השקופה. יש בו מיטה, מטבח, שירותים וחדר עבודה או לפחות פינת כתיבה. לאדריכל היה חשוב במיוחד שהשוהים בבית, 122 סנטימטרים רוחבו המרבי, לא יחושו קלסטרופוביה, פחד ממקומות סגורים, על אף היותו כה צר.

הבית ממוקם בפינת הרחובות שבין חלודנה 22 ורחוב ז'לזנה 74, במרחק מטרים מהגשר שחיבר בין ה"גטו הגדול' ו"הגטו הקטן".

הבית מלא במוצרי חשמל ממותגים מפורסמים שנתרמו בידי ספונסרים ומממנים מסחריים, שהחליטו לתת בחינם. הם עושים זאת גם לצרכי פרסום וגם להוכיח שמוצריהם מתאימים גם לדירות קטנות.

הבית שייך לעירית ורשה והוזמנו לשהות בו זמנית אמנים רבים מרחבי העולם, או לשכור אותו לתקופות קצרות. כמובן שקרת היה הראשון מתוכם והמוזמן כרצונו לשהות בו.

ולמה דווקא אתגר קרת? - מעבר ליצירותיו הפופולאריות כל כך באירופה, הוקדש הבית לסופר הישראלי משום שהוא נבנה באזור שהיה הגטו היהודי של ורשה, בתקופת מלחמת העולם השנייה. זה אותו גטו שבו התגוררה בתקופה הנוראה ההיא אמו של קרת עם משפחתה. היא היחידה מכל משפחתה ששרדה בשואה.


#טיפים
ניתן לבקר בבית רק במועדים מסויימים, שיש לברר לפני כן באתר המצורף.


הנה בית קרת מבפנים:

https://youtu.be/WTfWfSW01-E

#על רחוב הזיכרון של גטו ורשה


כשנה לאחר שהשתלטו במלחמת בזק על פולין, הקימו הנאצים את הגטו היהודי בעיר ורשה. רחוב פְּרוֹזְנַה (Próżna), שבו אתם נמצאים כרגע, היה חלק מגטו ורשה, אבל גם אחד הרחובות הבודדים שבו חיו היהודים גם לפני המלחמה והקמת הגטו.

רחוב פרוזנה שרד את ההרס שזרעו מטוסי הגרמנים בוורשה לקראת סוף המלחמה. גם כיום נשמרה בו האווירה של ורשה הישנה, היהודית. ברחוב מתקיים בכל קיץ פסטיבל לתרבות יהודית שנקרא “ורשה של זינגר" (Singer’s Warsaw), על שמו של הסופר היהודי יצחק בשביס זינגר.

במהלך הפסטיבל שמטרתו לשקם את המורשת ההיסטורית והתרבותית של יהדות ורשה, מנוגנת מוזיקה יהודית ומוזיקת כלייזמרים, מועלות הצגות תאטרון בעברית וביידיש, לצד מופעי מחול וריקודים מסורתיים, תערוכות, סרטים ודיונים בנושאי יהדות ומתקיימים אף ערבי שירה בציבור של שירים מהמסורת היהודית. דוכני אוכל כשר מציעים אז הרבה מהמזון היהודי שמזוהה עם יהדות פולין עד היום.

מעניין במיוחד הוא המיצג השנתי שמתקיים בפסטיבל, תחת השם "ואני עדיין רואה את פניהם". במיצג מוקרנים על חזיתות הבניינים שברחוב, במיוחד על חזית הבית שהושאר כמו שהיה במלחמה, תמונות מחיי היהודים בוורשה, מהימים שלפני המלחמה. פה ושם ניתן לראות ברחוב תמונות על גבי הבניינים, שמחזירות לרגע קט את היהודים של פעם, אל הרחוב של היום.


#הבית ברחוב פרוזנה
אחד מהבניינים ששרדו מהתקופה שלפני המלחמה, הושאר מאז מלחמת העולם השנייה, מבלי ששופץ. הבניין החום והישן נמצא בכיכר גַזִ'יבּוֹבְסְקָה, ממש ביציאה מהאזור היהודי אל האזור הפולני של ורשה. התמונות התלויות על הבניין הן של משפחות שחיו בו בתחילת המאה ה-20, מרביתן משפחות יהודיות.


מבט מקרוב על הרחוב - אז והיום:

https://youtu.be/OlNjLwgDdwQ


הבית מימי הגטו שהושאר כך:

https://youtu.be/IgMGIiqo2QA