על הגטו שבו רוכזו היהודים בשואה
גטו ורשה (Warsaw Ghetto), או הגטו היהודי בוורשה, הוקם על ידי הנאצים, כשנה לאחר שהשתלטו במבצע בזק על פולין. הגרמנים החליטו אז לרכז את כל יהודי ורשה והסביבה, בשטח מגודר וסגור. הם כפו על היהודים לעבור אל תוך הגטו והקיפו אותו בחומת לבנים שהפרידה בין הגטו לבין החלק הפולני, הארי, של העיר.
גטו ורשה היה הגדול בגטאות היהודיים שהוקמו בתקופת השואה בפולין. בשיאו התגוררו בגטו ורשה כ-450,000 איש. הוא התקיים מסתיו 1940 ועד אביב 1943.
תנאי החיים בגטו היו קשים ואיומים. עוני, רעב ומחלות, צפיפות נוראה בדירות הקטנות שבהן נדחסו כמה משפחות, אובדן פרטיות ואקציות, שבהן נלקחו בהדרגה עוד ועוד יהודים, אל מחנות ההשמדה. העוני וחוסר הכל הביאו אז ילדים ונערים צעירים, בגילאי 7 עד 13, מי שהיו קטנים מספיק בכדי לעבור במחילות וסדקים, להתגנב אל ורשה להבריח מזון דל מוורשה ה"ארית", בעד מעט רכוש או כסף, כשחיילי הגסטאפו מנהלים אחריהם מרדף קטלני ואכזרי בגטו.
במרץ 1941 החליטו הגרמנים לצמצם את שטחו של הגטו וסגרו את הגטו הקטן. בהמשך הם גירשו עוד ועוד יהודים מהגטו אל המחנות. במהלך דיכוי מרד גטו ורשה שפרץ באפריל 1943, נהרסו מרבית הבניינים ברחובות הגטו, על ידי הצבא הגרמני. חיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה, הפציץ אז מהאוויר את הגטו והשמיד את מרבית המבנים שבו. הנאצים המשיכו לזרוע הרס רב בגטו, גם לאחר שהכניעו את המרד היהודי, שנמשך חודש בלבד.