#על המוזיאון שמספר כיצד הצילו הדנים את יהודי דנמרק מהנאצים

בסמוך לספרייה המלכותית (Det Kongelige Bibliotek) תראו גם את מוזיאון יהדות דנמרק (Dansk Jødisk Museum). במוזיאון, השוכן במה שהיה בעבר הספריה העירונית העתיקה, מתוארת ההיסטוריה בת 400 השנה של יהדות דנמרק. הסיפור הזה מגיע עד לשיא ההיסטורי והמופלא שלו, שהתבטא בהצלת כל יהדות דנמרק על ידי שכניהם הדנים, שהבריחו אותם מהמדינה מיד עם הפלישה הנאצית אליה והצילו את חייהם ממחנות ההשמדה.

המוזיאון הזה נפתח בשנת 2003. האדריכל שתכנן אותו מחדש בבניין הוותיק של הספריה הקודמת של העיר הוא דניאל ליבסקינד (Libeskind), האדריכל היהודי המפורסם, שגם תכנן את המוזיאון היהודי בברלין. באמצעות אדריכלות פנים חכמה במיוחד, יצר כאן ליבסקינד אווירה תואמת לסיפור הדרמטי של המוזיאון ונתן מסגרת למיעוט המוצגים שכאן, תוך הדגשת האיכות והחשיבות שלהם בדרך לספר את הסיפור החשוב של יהדות דנמרק.

המוזיאון לא גדול והעיצוב בו מאלץ את המבקרים בו לצעוד על רצפה לא ישרה, מה שנותן את תחושת הסירות והספינות שהבריחו את יהודי דנמרק לשבדיה השכנה, בדרך להצלתם.

כמה אגפים למוזיאון והם מחולקים תוך התבססות על 5 רעיונות, מהמסורת היהודית:

היציאה ממצרים

הנדידה במדבר

קבלת המצוות

הארץ המובטחת

מצווה - כאן מספר המוזיאון היהודי הדני את הסיפור המופלא של הצלת יהודי דנמרק בתקופת השואה, במלחמת העולם השנייה. היו אלה הדנים, בעיקר תושבי דנמרק, שמנעו את רצח היהודים "שלהם", עם פלישת הנאצים למדינתם. הם הצליחו להבריח אלפים מיהודי דנמרק, לעבר שוודיה הנייטרלית. הדנים עשו זאת מתחת לאפם של הנאצים, באמצעות סירות הדיג שלהם והיום הם גאים בסיפור המופלא, שמעיד על האנושיות וטוב הלב של העם הזה.


#כיצד ניצלו יהודי דנמרק בשואה? - באדיבות אנציקלופדיה אאוריקה
הסיפור הזה הוא אחד המופלאים והנדירים במהלך מלחמת העולם השנייה ושואת העם היהודי. במסגרתו ניצלו יהודי דנמרק בשואה בידי העם הדני.

האימה בדנמרק החלה מיד עם הפלישה של הצבא הגרמני לדנמרק, ב-9 לאפריל 1943. אמנם לפי תורת הגזע הנאצית הדנים השתייכו לגזע הארי והכיבוש הגרמני בדנמרק היה מתון יחסית, אבל לכולם היה ברור שזמנם של היהודים בדנמרק קצוב. לכן הסיפור המופלא של יהודי דנמרק והצלתם בידי העם הדני מתחיל כאן.

זה החל כשמלך דנמרק כריסטיאן העשירי שמע שהיהודים נדרשו לענוד טלאי צהוב. הסיפור המקומי הוא שהמלך, שאהב את היהודים והעריך אותם, יצא כשהוא רכוב על סוסו ועל מעילו טלאי צהוב. העם הדני, שחלק לו הרבה כבוד וחיבה, מיהר לאמץ את המחאה של המלך ורבים החלו לענוד טלאים צהובים. בתוך זמן קצר חצי מהאנשים ברחובות ענדו טלאי צהוב. המפקדים הנאצים הבינו את המסר וביטלו את הפקודה ליהודים לענוד טלאי צהוב.

אבל בהדרגה הגרמנים הפסיקו להיות סובלניים כלפי העניינים. התנקשויות, מבצעים נועזים ומעשי חבלה שעשתה המחתרת הדנית כנגד הגרמנים הביאו להחמרה בדיכוי הנאצי של דנמרק. בספטמבר של אותה שנה ניתנה הפקודה הגרמנית לשלוח את 8,000 יהודי דנמרק למחנות הריכוז. אז החלו המלך, המחתרת הדנית ורבים בדנמרק לחפש דרכים להבריח את היהודים "שלהם" מאימת הגרמנים.

מכאן התגייס העם הדני בהמוניו למבצע הירואי וייחודי באירופה של אותם ימים. נעשה מאמץ המוני להצלת כל יהודי דנמרק מציפורני הצבא הגרמני ומיחידות ה-SS הלוטשות אליהם עיניים. למבצע ההירואי הזה קרא סופר יצירתי לאחר מכן "קנוניה של הגינות" והוא אכן צדק. המלך, המחתרת הדנית, הכנסייה על כמריה, שוטרים ורופאים, אינטלקטואלים ואזרחים פשוטים - דומה שכולם מצאו דרכים יצירתיות ונועזות, לסייע להברחת היהודים מהמדינה הכבושה.

כך היהודים הגיעו, בשלל דרכים ובסתר, לכפרי הדייגים שבצפון דנמרק. התקווה הייתה שבניגוד לדנמרק, שהייתה נייטרלית גם היא, אך נכבשה על ידי היטלר, היטלר לא יכבוש את שוודיה והיהודים שיברחו אליה יהיו מוגנים. זה אגב מה שקרה בסוף. הצבא הגרמני לא הגיע לשוודיה והיהודים שבה ניצלו.

בתוך מספר ימים הם הוברחו באלפיהם, בסירות דיג, אל שוודיה הנייטרלית. נייטרלית משמעותה ששוודיה לא התחברה עם אף צד במלחמה. הדנים ודיפלומט גרמני שסייע להם סיכמו עם השוודים מראש והאחרונים הסכימו לכך וקיבלו עתה את היהודים ברצון.

כ-500 יהודים נלכדו בכל זאת בידי הגסטפו. הממשלה הדנית לחצה ודרשה שיטופלו בכבוד ואף שהם הועברו למחנה הריכוז טרזיינשטט בצ'כיה, גם שם המשיכה ממשלת דנמרק לדאוג להם ולעקוב אחרי מצבם. הדנים אף שלחו להם חבילות, עם מזון ותרופות וכך הצליחו להביא לכך שמרבית היהודים "שלהם" ניצלו בסוף המלחמה.

לאחר המלחמה הוכרזו המחתרת הדנית, המלך הדני כריסטיאן העשירי ובעצם העם הדני כולו כחסידי אומות העולם. אמנם היו מי מקרב אזרחי דנמרק, ששיתפו פעולה עם הגרמנים, אבל את החשבון לא הגישו להם מעולם.


#טיפים
הכניסה חינם לילדים מתחת לגיל 18.

ההמשך הטבעי מכאן יכול להיות אל "בית הכנסת הגדול" של קופנהגן. הוא נמצא מול הספרייה העירונית החדשה, ברחוב Krystalgade 12.


ביקור במקום:

https://youtu.be/KRTGb9iL6U8


הצלת יהודי דנמרק:

https://youtu.be/dExXOhggMnI


הנה סיפור הצלתם של יהודי דנמרק מהצבא הגרמני:

https://youtu.be/iY5JZUSGhrQ

#המוזיאון היהודי של העיר סופיה

אם תרצו להתחבר אל השורשים היהודיים במהלך החופשה שלכם בסופיה מומלץ לבקר בבית הכנסת הגדול שבמרכז העיר ובמוזיאון היהודי להיסטוריה (Jewish Museum of History) שבתוכו.

המוזיאון היהודי, הנקרא גם "שלום" מספר את תולדות יהודי בולגריה, מאז הגיעו אליה. הוא מוקדש לאיתור, לימוד ושימור של המורשת ההיסטורית והתרבותית היהודית בבולגריה.

בתוך המוזיאון ההיסטורי, שנפתח בשנת 1992, תמצאו תערוכות קבועות בנושא יהדות בולגריה. למעשה הוא נפתח כהרחבה של תערוכה קבועה על "הצלת יהודי בולגריה 1941-1944", שהוצגה בבית הכנסת המרכזי של סופיה בין השנים 1968 עד 1990.


#מה תראו כאן?
במוזיאון לתולדות יהדות בולגריה תראו פריטי דת עתיקים והיסטוריים, סמלים יהודיים ומוצגים ממאות שנים של התרבות והדת היהודית בעיר סופיה ובבולגריה כולה.

באולם מוצגות שתי תערוכות קבועות. אחת העוסקת ב"קהילות היהודיות בבולגריה" והשנייה על "השואה וההצלה של יהודי בולגריה".

בראשונה מתוארים חיי הקהילה בסופיה במהלך השנים. עוד מסופרת ומוצגת בה ההיסטוריה של יהודי בולגריה והקהילה שהתגוררה כאן מאז המאה השנייה. התערוכה מדגישה את החיים בדו-קיום שניהלו היהודים עם הבולגרים, מאז המאה השנייה ועד העלייה הגדולה למדינת ישראל הצעירה, שאך הוקמה ב-1948.

עוד בתצוגה חפצי טקס ומסורת יהודיים, תיאור המנהגים, התרבות וחיי היומיום היהודיים בבולגריה. לצידם גם אוסף תמונות מרשים וספרים יהודיים עתיקים, שנשמרו מתקופות שונות.

בתערוכה השנייה מוצגת הצלת יהודי בולגריה במהלך מלחמת העולם השנייה. ההצלה של היהודים הבולגרים נחשבת משמעותית מאוד, במיוחד לאור הגורל האיום של קהילות אחרות באירופה של תקופת המלחמה.


#הסיפור המופלא של הצלת יהודי בולגריה
שווה להזכיר שבמלחמת העולם השנייה, כל יהודי סופיה הוגלו לכפרים וכפריים מקומיים הובאו במקומם לסופיה.

התירוץ היה שהיהודים מגויסים לבנות כבישים ולכן פוזרו ברחבי בולגריה. העיר סופיה הופגזה והרבה כפריים נפגעו או נהרגו בעוד היהודים ניצלו מההפגזות ומהנאצים, שאכן חיפשו יהודים אבל האוכלוסיה הסתירה אותם.

כך, באמצעות חילופי אוכלוסיה, ניצלו היהודים. וזה קרה, אגב, בזכות אנשי דת נוצרים. היו אלה שני הפטריארכים הראשיים, זה של סופיה וזה של פלובדיב, שדרשו מהמלך ש:"בולגריה לא תוכתם בכתם של הרג היהודים".

למרות שבולגריה היתה בת בריתה של גרמניה ולמרות שהוצאו בה חוקים אנטישמיים ובזכות האוכלוסיה המקומית, בולגריה הייתה למדינה היחידה באירופה שמספר היהודים בה עלה במהלך המלחמה. כל זה אם לא מחשיבים את יהודי טראקיה ומקדוניה, שני אזורים שניתנו לבולגריה במתנה ע"י היטלר כאות ידידות, ושהיהודים בהם נספו ברובם.

אם מגיעים לבולגריה ומדברים עם מבוגרים, הם תמיד יתגאו בכך שהם הצילו את היהודים. הורי ילידי סופיה ובילדותם למדו בבית הכנסת שהיה הרבה יותר צנוע ובלי עזרת נשים.

כולם ישבו יחד מסביב לבמה מורמת שם עמד החזן. היהודים והנוצרים חיו בידידות גדולה. הפטריארך היה מגיע לתפילת כל נדרי, והרב הראשי למיסת חג המולד. לכן, כשפרצה המלחמה, הפטריארכים נלחמו כדי להציל את היהודים ועד היום הם קבורים יחד בכנסיה מחוץ לסופיה ויהודים מגיעים אליה ומדליקים נרות על קברם.

המלך הבולגרי שהיה בן בריתו של היטלר, מת כששב מפגישה איתו, בה היטלר צרח וכעס עליו בגלל שהוא לא מוסר את היהודים. יש סברה שהיטלר הרעיל את המלך והוא מת כשבוע לאחר הביקור בגרמניה.


#טיפים
ניתן להצטרף לסיורים מודרכים המתקיימים במקום.

הכניסה למוזיאון במחיר נמוך מאוד.


מבנה בית הכנסת והמוזיאון:

https://youtu.be/kkmwo5o-Nr0?t=3s

#על המוזיאון ששמו פולין


המוזיאון לתולדות יהודי פולין (POLIN Museum of the History of Polish Jews), המכונה גם "מוזיאון פולין", הוא מוזיאון שמספר את תולדות היהודים בפולין, החל מההגירה הראשונה לפולין ועד ימינו.

המוזיאון נבנה במה שהיה השטח היחידי בתחומי הרובע היהודי לשעבר, שנותר ללא בנייה. כאן שכן בעבר גטו ורשה, ממש במקום שבו ניצב בזמן המלחמה בניין מפקדת היודנראט. הוא נמצא ממש ליד רחוב אנילביץ' ואל מול האנדרטה של הפסל נתן רפפורט, לזכרם של גיבורי גטו ורשה.

גם אם המוזיאון מקדיש חלק משמעותי לשואה, הוא עוסק לא מעט גם בתקופות אחרות בהיסטוריה של החיבור בין היהודים לפולין. למעשה, המוזיאון מספר על תולדות יהדות פולין, החל מהמאה ה-13 ועושה זאת נכון ובאמצעות טכנולוגיה חדשנית שיוצרת עניין.

על אף שיש בו חלק אינטראקטיבי, שמציע פעילויות עם מסכים ממוחשבים, המוזיאון לא ממש מיועד לילדים צעירים.


#תצוגות המוזיאון
במוזיאון תצוגת קבע שמציגה 1,000 שנות היסטוריה של יהודי פולין, בעבר הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם.

תצוגת הקבע מחולקת ל-8 חללים המייצגים תקופות היסטוריות שונות, החל מימי הביניים אצל יהדות פולין, היהודים באיחוד הפולני-ליטאי, בימי הרפובליקה הפולנית השנייה, בשואה ובתקופה שלאחר המלחמה.

הנה אגפי המוזיאון:

יער - בריחת היהודים מהרדיפות במערב אירופה לפולין, שהייתה לבית הגדול ביותר ליהודים באירופה.

ימי הביניים - המתיישבים היהודים הראשונים בפולין. תיאורי אברהם בן יעקב, מהמאה ה-10, של המדינה הפולנית תחת מיישקו ה-1, השליט הראשון של פולין.

תור הזהב - במאות ה-15 וה-16 התפתחה התרבות העשירה של יהדות פולין, שנהנתה מסובלנות דתית. היא הסתיימה בפוגרומים של מרד חְמֶלְנִיצְקִי, שאותם מייצגת להבת האש הסמלית.

לקראת המדינה - במאות ה-17 וה-18 מתפתחות בפריפריה ערי-סְפָר טיפוסיות, שבהן רוב יהודי.

המודרנה - יהודי פולין המחולקת של המאה ה-19 מצליחים במהפכה התעשייתית בפולין, מתפתחים ופוגשים באנטישמיות המודרנית, שתלווה אותם מכאן.

הרחוב - בין שתי מלחמות העולם נוצר תור הזהב השני של יהודי פולין ונוצרת תרבות יהודית מפותחת בפולין.

שואה - זוועות השואה, שמכניסה אותם לגטו ורשה ומכחידה 90% מיהודי פולין.

אחרי המלחמה - לאחר 1945, עם עזיבת רוב ניצולי השואה את פולין, ההשתלטות הסובייטית והמסע האנטישמי בחסות השלטונות הקומוניסטיים, עד סוף הקומוניזם ותחיית הקהילה היהודית הקטנה בפולין.


#טיפים
הכניסה למוזיאון בימי ה' היא בחינם.

הכניסה היא עד שעה 16:00

משך סיור במוזיאון הוא כשעתיים.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://youtu.be/vnJophbUnDg

#על בית היתומים של המחנך הדגול

בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק (The orphanage of Janusz Korczak) אין היום הרבה מהמוסד המקורי. זו עובדה די ברורה, לאור ההיסטוריה הטרגית שהביאה לחיסולו בשואה.

קורצ'אק, מחנך, רופא וסופר יהודי, היה דמות מפורסמת באירופה, בעל תכנית רדיו מואזנת מאד ומחבר ספרי ילדים מוכר. בבית היתומים שהקים בוורשה ב-1912 הוא הפעיל שיטות חינוך פורצות דרך ובחן רעיונות חינוכיים מתקדמים.

בחצר בית היתומים ניצבת אנדרטה לזכרו של קורצ'אק. היא מנציחה את מותו בתאי הגזים, ביחד עם תלמידיו, אך גם את מפעל חייו החינוכי של "הדוקטור הזקן", כפי שהם כינו אותו בימים טובים יותר.

בית היתומים פעל כאן עד להקמת הגטו היהודי. עם הוצאת הצו הנאצי, המחייב את כל היהודים לעבור אל תוך הגטו היהודי, עבר כל בית היתומים לרחוב חלודנה 33, שם פעל במשך זמן מה, לפני שעבר אל משכנו האחרון ברחוב סליסקה.

מבית היתומים שבגטו, נלקחו הילדים בתחילת חודש אוגוסט 1942, ביחד עם מוריהם לאומשלגפלאץ. קורצ'אק עצמו, איש מפורסם ובעל מעמד בינלאומי, סירב להצעה של הנאצים להשתחרר מהמוות והלך ביחד עם תלמידיו אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. שם נרצחו כולם בתאי הגזים.

במקומו האחרון של בית היתומים, ברחוב סליסקה, לא ניתן כיום לראות דבר. על מקומו יש היום פארק ירוק, שנוצר אחרי המלחמה. למעשה נבנה הפארק על חורבות המבנה ובניינים סמוכים, שנהרסו כולם בעת שהנאצים חיסלו את הגטו היהודי כולו.


#קווים לדמותו של יאנוש קורצ'אק
המחנך היהודי ד"ר יאנוש קורצ'אק (Janusz Korczak) היה מנהל בית יתומים יהודי בוורשה ואיש חינוך נערץ. עוד לפני המלחמה הוא היה כוכב רדיו של ממש, שהגיש תכנית קבועה על חינוך וילדים. הנאצים, שהכירו את שמו המפורסם, שחררו אותו מלצאת ברכבות למחנה הריכוז. אך יאנוש קורצ'אק סירב והחליט שלא לעזוב את תלמידיו גם במותם. הוא הלך עימם בשיירה ארוכה לעבר הרכבות ואלה הובילו את כולם אל המוות.

ולא רק אומץ ליבו ואהבתו לתלמידיו וילדי בית היתומים שלו עומדים לזכותו של המחנך הדגול הזה. קורצ'אק היה מהמחנכים הראשונים בעולם שהנהיגו שיטות חינוך דמוקרטיות. בית היתומים שלו נתן לילדים מעין אוטומיה עצמית בניהולם. בית היתומים כלל פרלמנט, ועדת חקיקה, עיתון שבועי ואפילו בית דין, שבראשו עמדו שופטים ילדים, שהתחלפו מידי שבוע. בכל שבת התכנס בין הדין של הילדים, על מנת לדון בתלונות שהוגשו באותו שבוע כנגד ילדים ומבוגרים כאחד, מורים ועובדים אחרים. לילדים הייתה זכות להעמיד למשפט אפילו את קורצ'אק עצמו, שנשפט לא פעם...

בבתי היתומים שהנהיג זכה כל ילד לחונך בוגר ממנו. כך שאבו הילדים הקטנים דוגמה אישית והדרכה קבועה, בעוד הגדולים קיבלו אחריות והפכו למעין מורים צעירים וחושבים. שיטה זו מיושמת כיום במוסדות חינוך בכל העולם. קורצ'אק הגה אותה.


הדרכה על יאנוש קורצ'אק ובית היתומים (עברית):

https://youtu.be/75RktYuABIc


באנגלית:

https://youtu.be/8kaXsWgWWkc


הקמת בית היתומים (עברית):

https://youtu.be/7uUp2MxzCFQ?t=7s

#על המקום שבו לומדים היהודים על עצמם

מוזיאון העם היהודי, לשעבר בית התפוצות, הוא מוסד עולמי שמספר על תרבות אחת רבת-פנים, עשירה ועתירת רבדים. הוא מספר על אנשים ונשים, על מבוגרים וילדים, על משפחות וקהילות, על השנה העברית ומועדיה, על תלאות ושמחות, ועל פירות הרוח, החינוך והיצירה, המסורות ואורחות החיים של העם היהודי. אלה נוצרו במשך אלפי שנים במגוון ארצות, בכל מיני תקופות, תחת שליטים ומשטרים שונים ובשבעים לשונות.

בבית התפוצות מתואר העם היהודי, עם בקרב עמים אחרים, אשר שומר ומטפח גם קשר מיוחד אל ארץ ישראל ואל מדינת ישראל.

בית התפוצות נוסד בשנת 1978 הודות לחזונו של נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, בשנים 1977-1954. המוזיאון נמצא בקמפוס אוניברסיטת תל-אביב.

בשנת 2005 העבירה הכנסת את חוק בית התפוצות, אשר מגדיר אותו כ"מרכז לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם".


#השליחות של המוזיאון
מטרת המוזיאון, כמו בית התפוצות בעבר, היא להציג ולייצג את סיפורו המתמשך של העם היהודי, סיפור בן 4,000 שנים. המרכז שואף לטפח תחושת שייכות בקרב מבקרים יהודים ולחזק את הזהות היהודית, לשמש מרכז לשיח יהודי, למעורבות וללימוד עבור נשים ואנשים, משפחות, קהילות וארגונים מישראל ומהעולם.

במקביל מעוניינים גם לאפשר למבקרים שאינם יהודים להתוודע לסיפורו של העם היהודי.


#מטרותיו החינוכיות והאמצעים לכך
למוזיאון גם תפקיד חינוכי. המקום שואף להעניק לדור הבא את המפתח להבנת זהותו היהודית ולחזק את תחושת השייכות לעם היהודי. מטרתו להעמיק את הקשר בין יהודים בישראל לבין יהודים ברחבי העולם, לטפח רגש גאווה במורשת היהודית, בהישגי העם היהודי במרוצת הדורות ובתרומתם לעולם. מטרה נוספת היא כמובן לאפשר למבקרים מן העולם להכיר את הסיפור המרתק של העם היהודי ולעמוד על ייחודו.

דרכי המסירה של הסיפור רבות ומגוונות. החל מתצוגת קבע ובה שחזורים ומדיה מגוונת, תערוכות מתחלפות על קהילות, אירועים בנושא זהות יהודית ותולדות עם ישראל, אישים, אמנות, תרבות והיסטוריה.

במוזיאון מתקיימות גם פעילויות חינוכיות לתלמידים, לנוער מישראל ומחוץ לארץ, לסטודנטים ולחיילים, כמו גם השתלמויות למורות, סיורים וסמינרים. לרשות כל אלה יש במקום מאגרי מידע עשירים בתמונות, סרטים, מוסיקה יהודית, גנאלוגיה (עצי משפחה), קהילות, שמות משפחה, מושגים ועוד.


#טיפים
כניסה חינם ביום שישי (בהזמנה מראש - ראו בקישורים למטה).


מבט מקרוב:

https://youtu.be/b28u1Rb7cnI


כתבה:

https://youtu.be/Xcbxa87GFvg


פרסומת:

https://youtu.be/RU9IM1IByZ4


ההקמה:

https://youtu.be/THPxvIAIpww

#על בית הכנסת הגדול והמפואר בטביליסי

בית הכנסת הגדול של טיבילסי (Tbilisi Great Synagogue‬), עם הלבנים האדומות שלו, הוא בית הכנסת המרכזי של העיר ומשמש את הקהילה המקומית הוותיקה והקטנה שנותרה בה בימינו.

בית הכנסת, שנקרא גם "בית הכנסת של האחלציחלים", הוא בית הכנסת הגדול ביותר של העיר. השם הזה נובע מכך שהוא נוסד בידי יהודי קהילת אחלציחה, שהשתקעו בסוף המאה ה-19 בטביליסי. אז הם הפכו לאחת משלוש הקהילות היהודיות בעיר.

מסביבו, מקיפים את בית הכנסת מספר מוסדות המשמשים את הקהילה היהודית של טביליסי.


#מה תראו כאן?
כבר מרגע הכניסה מרגישים כאן את המשהו המיוחד כאן. צורתם של שערי בית הכנסת היא צורת לוחות הברית ועליהם כתובות עשרת הדברות.

חלל בית הכנסת ספון העץ והמעוצב יפה שבפנים מעוטר במגוון עיטורים וקישוטים. אלה תלויים או מצויירים על קירותיו ומגיעים עד לתקרה. עוד תראו כאן תשמישי קדושה יהודיים, כמו המנורה המפוארת העשויה משני סוגי עץ, בשני גוונים שונים.

למעשה יש בבית הכנסת שני אולמות, בשתי קומות נפרדות. האולם התחתון משמש לתפילות בימות החול.

בקומתו העליונה של בית הכנסת נמצא אולם התפילה הגדול מבין שני האולמות שבו. כאן נערכים טקסים ותפילות בשבתות, בחגים ובימים הנוראים.

כיאה לאולם חגיגי ובניגוד לאולם התחתון של ימות החול, יש בו גם גלריה עילית, המשמשת כ"עזרת נשים". לצד פסוקים וסיפורים מהתנ"ך, מעטרים את קירות האולם העליון גם פסוקים וסיפורים מהתנ"ך, לצד שלל איורים של פירות וירקות, המסמלים עושר ושפע.

על גגו של בית הכנסת כיפה גדולה, שממנה נכנס לתוכו אור השמש.


#טיפים
בבית הכנסת ניתן להצטרף למתפללים בתפילות שישי ושבת.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/gTKL_DcfuD0?t=11


ביקור במקום:

https://youtu.be/Fwi97RrjznU


בלוגרים:

https://youtu.be/3mhDL5AW0Zo

#על הכיכר שמנציחה את יהודי רודוס

"כיכר הקדושים היהודים" (La Juderia), או כיכר ה”מרטירים היהודים”, היא כיכר לזכר 1,673 היהודים, תושבי רודוס, שנשלחו מהעיר למחנות המוות בשואה. מכאן הובלו בשנת 1943, כל יהודי הקהילה אל מחנות ההשמדה, על ידי הנאצים. בתיהם נתפסו על ידי תושבי המקום ולא הוחזרו מעולם.

האנדרטה הזו היא לא רק אתר הנצחה לקהילה היהודית שהיתה כאן והושמדה במלחמת העולם השנייה. בעבר ניצבו כאן חנויות קטנות ובתים שהיו שייכים ליהודי העיר, אבל המקום נפגע מהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה.

במרכז העיר העתיקה, בצל עצים ענקיים, במרכזה של הכיכר ההומה אדם, ניצבת אנדרטה כהה, שדי קל לפספס. זוהי אנדרטת הגרניט לזכר יהודי העיר, שנחנכה ביוני 2002. היא הוקדשה אז לזכר 1604 אנשי הקהילה היהודית של רודוס שנספו בשואה. יש לאנדרטה 6 צדדים. על כל אחד מהם יש את הכתובת בשפה אחרת, ביניהן יוונית, אנגלית, צרפתית, איטלקית ולדינו: "לזכרון תמיד של 1604 הקורבנות, יהודי רודוס וקוס, שנספו במחנות המוות של הצורר הנאצי".

בכיכר יש כיום חנויות מזכרות לתיירים ומסעדות לתיירים. במרחק של חצי דקה של הליכה מהכיכר, תמצאו את עצמכם אל מול בית הכנסת "קהל שלום".


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Qfw_YiP9mgk

#על קבר הקדושה היהודיה שסרבה להינשא ולהמיר את דתה

אתם ב"מֶלַאח" (Mellah), עומדים בבית הקברות היהודי של פס, אל מול קברה של מי שסירבה לפיתוי שהונח בפניה והעדיפה למות על קידוש השם.

זה קברה של ללה סוליקא (Lalla Suleika), נערה יהודיה שסירבה להפנות עורף ליהדות והפכה שלא ברצונה ןעל אף גילה לקדושה יהודית, מהצדיקות והחשובות ביותר במסורת של מרוקו.

רבים, גם במרוקו של היום, מדמים את סיפורה לסיפור עקדת יצחק או לחנה ושבעת בניה והיא הפכה לסמל של הקרבה עבור אמונתה הדתית.


#סיפורה של ללא סוליקה
בפַס, העיר המוסלמית הדתית ביותר במרוקו, חיו גם יהודים רבים. הסיפור הוא על נערה יהודיה בשם סול חגואל, המכונה סוליקא, שנולדה בטנג'יר לפני יותר מ-200 שנה.

סוליקא גדלה והייתה לנערה שיופיה עוצר נשימה. בשכנותה התגוררה נערה מוסלמית והשתיים היו לחברות קרובות. בשלב מסוים סול הכירה בחור מוסלמי שהתאהב בה. לפי הסיפורים הוא היה בנו של המושל המוסלמי של העיר ווהוא הצליח להביאה את הוריה לכדי הסכמה ונשא אותה לאישה.

יש ויכוח היסטורי אם בן המושל דרש מללה היפהפייה להמיר את דתה והיא סרבה להתאסלם, או שהיא סרבה להתאסלמות בדיעבד ולכן הוצאה להורג.

כי אם היא התאסלמה וחזרה בה, כמו שטוענים המוסלמים, זו בעיה שונה. לפי חוקי האיסלאם, העונש על מוסלמי או מוסלמית שהמירו את דתם לדת אחרת הוא מוות.

מכל מקום, סוליקא עמדה למשפט בעיר פס. היא טוענת שמעולם לא התאסלמה והיא יהודייה. גזר הדין הוא מוות. שליט פס, המלך עבדל רחמן ששלט בפאס ביד קשה, מנסה לשכנע אותה להישאר מוסלמית אבל היא טוענת שמעולם לא התאסלמה ומסרבת.

גזר הדין מתממש ומוציאים אותה להורג.

כך נקברה הנערה שכל רצונה היה לשמור על זהותה היהודית וזה עלה לה בחייה. היא קבורה בקבר זה שבעיר פס.

מאז מותה, הפך קברה של סול הצדיקה, שהיום נחשבת לסוליקא הקדושה, למקום עלייה לרגל עבור נשים מכל מרוקו. הן פוקדות את קברה בתפילה להצלחה, לזיווג ולבן זכר.

המדהים הוא שגם בקרב המוסלמים תפסה סוליקה מקום של כבוד. את הכינוי "ללה סוליקה" הם אלה שנתנו לה ופירושו "הגבירה הקדושה סוליקה". לא פחות מרתק לדעת שגם המוסלמים ועד היום, מעריצים אותה ואת דבקותה באמונתה, גם אם היא לא כשלהם.


#טיפים
עוד בבית הקברות הזה נמצא גם קברו של רבי חיים אבן עטר.


הנה קברה של ללה סוליקא:

https://youtu.be/P1MtTvSf6xM


בית הקברות היהודי במלאח של פס:

https://youtu.be/3lLVxx1IWP8

#על המֶלַח, הרובע היהודי של העיר פס

בפאס הייתה שנים רבות קהילה יהודית מפוארת, שרובה הורכבה מיהודים שהגיעו לצפון אפריקה עם גירוש ספרד. כמו בערים העתיקות האחרות במרוקו, גם כאן נקרא הרובע היהודי "מֶלַאח" (Fes Mellah). אבל למעשה, כאן הוקם המלאח הראשון ליהודי מרוקו.

התקופה היא של שלטון שושלת האלמורבידים. יחסם של השליטים ליהודים היה אז טוב. אבל בשנת 1438 התפרצה התעוררות דתית מוסלמית בעיר ובעקבותיה החליט השליט להעביר את יהודי מרוקו לשכונה נפרדת.

כך אולצו יהודי פס לעבור ולהתגורר בשכונה מיוחדת, הראשונה מסוגה במרוקו, בה יתגוררו רק יהודים.

השכונה היהודית בפס נקראה “מֶלַאח” (Mellaha), משום שהוקמה על מה שהיה בעבר בִּיצָה של מים מלוחים.

במלאח היהודי כאן פעלו כמה מענקי הרוח היהודיים החשובים של יהדות צפון אפריקה. הבולט שבהם היה הרמב"ם, מי שניסח פה את אגרת השמד. עד היום ניתן לבקר בביתו של הרמב"ם מהתקופה בה התגורר בעיר.

עוד פעלו במלאח הרבנים יהודה אבן סוסן, יצחק אלפסי ואחרים. בזכותם עלתה העיר פס בימי הביניים לדרגה של מרכז תורני, שהתחרה במרכזים היהודיים המובילים שפעלו באותה תקופה במצרים ובבבל.

זכור בעיר גם בית הקברות היהודי. בבית העלמין של פס ביקור חובה הוא קבר ללה סוליקא, קבר של צעירה יהודיה שסרבה להינשא למוסלמי ולהמיר את דתה והוצאה בשל כך להורג.


שער המלאח:

https://youtu.be/Sifh4qN_2X8


ביקור במקום:

https://youtu.be/UqZjhsdTwU4


בלוגרים בבית הכנסת אבו דנאן:

https://youtu.be/OaXqQrICbYo

#על בית הכנסת היחידי ששרד בסלוניקי

בית הכנסת העתיק שבעיירה וֶריה (Old Synagogue of Veroia) נבנה במאה ה-16. נחשב לאחד מבתי הכנסת העתיקים באירופה שעדיין קיים והוקם על ידי קהילה יהודית, שהייתה מהעתיקות באירופה ומנתה בתקופת השואה כ-800 איש.

לבית הכנסת הזה יש סיפור מצמרר. בערב חג הפסח של שנת 1943, תוך כדי מלחמת העולם השנייה, לכדו הגרמנים בבית הכנסת את יהודי העיירה. אלה ממש אותם ימים שבהם מתחולל מרד גטו ורשה ומכאן נשלחים היהודים, היישר אל מותם במחנה הריכוז אושוויץ. חלק מבני הקהילה מחליטים שלא לתת לנאצים לקחת אותם מביתה והם העדיפו לקפוץ מחלון בית הכנסת היישר אל מותם, במימי הנהר השוצפים.

ייתכן שיספרו לכם על בית כנסת מוזנח ברובע היהודי, שיהיה קשה למצוא אותו ושאיש אינו מטפל בו. אבל בית הכנסת העתיק שבמקום חי, קיים ונקי. מי שאחראית לכך היא גברת מקומית בשם אווי (Evi). היא גרה לא רחוק ממנו ובהיעדר יהודים בעיירה, היא לקחה על עצמה לשמר את בית הכנסת. היא גם גובה סכום של 3 יורו עבור הכניסה וההדרכה שהיא תיתן לכם.

ואכן, בית הכנסת יפה להפליא, מטופח ושמור היטב. יש לו קירות כחולים ומרהיבים, תקרת העץ מושקעת ועשוייה ביד אמן והרצפה דמויית פסיפס, עם מרצפות בדוגמה נהדרת.

העיירה וריה עצמה נמצאת בצפון יוון, לא הרחק מסלוניקי, כ-80 קילומטרים מערבית לעיר. בין המאות ה-11 וה-14 וריה הייתה אחד המרכזים הביזנטיים החשובים במקדוניה. האמונה הנוצרית היא שלכאן הגיע סיינט פול ולמעשה זו הייתה הנקודה הראשונה שלו באירופה ומכאן החל להטיף לנצרות ביבשת הזו. על קיר הכנסייה במרכז העיירה יש פסיפס קיר נפלא שמראה אותו באירוע ההיסטורי הזה.

בכל מקרה, וריה הושפעה מאד מהתרבות באיסטנבול והמסורת הזו נשמרה עד תחילת המאה ה-20, זמן ירידתה של האימפריה העות'מנית

בעבר התקיימה בעיירה קהילה יהודית ענפה. חוץ מבית הכנסת, אחת העדויות הסוריאליסטיות לקיומה, הן אבני מצבות עתיקות וכתובות בעברית, שהוצאו בעבר מבית הקברות היהודי הישן. מכל המקומות האפשריים, הן נשמרו על ידי אנשי העיירה דווקא בתחום שמסביב למגרש הכדורגל של הילדים באחת משכונות העיר. מוזר אבל גם מיוחד, כי אם כבר הוצאו המצבות ממקומן על ידי זדים, כרגע הן במקום בו יש חיים ופעילות שוקקת ולא נשכחו ונזנחו.


#טיפים
אם אתם בסביבה, רוצים לכבד את בני הקהילה שנכחדה כאן ואוהבים לבקר בבתי כנסת מיוחדים, הביקור כאן מומלץ מאוד.

לא ניתן להגיע עם הרכב עד לבית הכנסת. מצאו באמצעות הניווט את החנייה הקרובה האפשרית והמשיכו אליו ברגל.

רבים מהבתים בעיר העתיקה משמשים כיום כבתי קפה, מסעדות וברים. תוכלו לאכול בהם אוכל טוב.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/Q2HJUGqPSHE?t=151

#על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי

אתם נמצאים אל מול המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. זהו הכותל המערבי (Western Wall) של בית המקדש היהודי מימי בית שני. הכותל הוא השריד היחיד שנשאר, לאחר ההרס שזרע טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים, בעת שדיכא את המרד היהודי הגדול, בשנת 70 לספירה.

במשך מאות שנים, לאחר חורבן בית המקדש, לא היה הכותל מקום תפילה מבוקש, ליהודים שחיו בארץ. רק במאה ה-16, כשהחל השלטון לאסור על יהודים לעלות אל הר הבית, הפך הכותל למקום תפילה יהודי ולסמל של הכיסופים לבית המקדש. למרגלות הכותל הייתה אז סמטה צרה, שבה התפללו היהודים שביקשו להתקרב ככל האפשר למקום המקדש.

לאחר קום מדינת ישראל, בעת שירושלים הייתה חצויה (1948-1967), שלטה ממלכת ירדן בכותל ואסרה על גישת יהודים אל הכותל. אז נהגו יהודים רבים להגיע אל הר ציון ולהתפלל על קבר דוד המלך, כשהם צופים מגג המבנה לעבר הר הבית ומייחלים ליום שבו יוכלו לשוב ולהתפלל בכותל המערבי.

בסיום מלחמת ששת הימים, נהרו המתפללים בהמוניהם אל הרובע היהודי ולכותל המערבי. אז נהרסו בתי שכונת המוגרבים, הצמודים לכותל, ונוצרה רחבת התפילה הגדולה שסמוכה לכותל כיום.


#מבנה הכותל
הכותל הוא אחד מארבעה קירות תמך עצומים שנבנו במהלך המאה הראשונה לפני הספירה, בשיפוץ בית המקדש השני, שביצע הורדוס. הבנאים יצרו אז על הר המוריה, רחבה ענקית שבמרכזה ניצב בית המקדש. אורכו של הכותל היה אז חצי קילומטר וגובהו כ-30 מטרים. הוא נבנה על סלע האם של ירושלים, כשהחלל שהיה בין הכתלים לבין ההר מולא, כדי ליצור רחבה ענקית מרוצפת, בשטח של 144 אלף מטרים רבועים, שטח שדומה לזה של 12 מגרשי כדורגל של ימינו.

הכותל בנוי מאבנים חצובות, עצומות בגודלן, שמשקל כל אחת מהן נע בין 2 ל-5 טונות. כל אבן מאבני הכותל מסותתת בצורה האופיינית לבנייה בימיו של הורדוס, עם מרכז האבן הבולט מעט, לעומת מסגרת האבן המסותתת, מוחלקת ושקועה יותר.

אם תעמדו בסמוך לכותל ותביטו למעלה, תראו שכל נדבך של אבנים בו, נסוג פנימה כ-3 סנטימטרים, לעומת הנדבך שמתחתיו. זוהי טכניקת בנייה שתפקידה להעניק יציבות וחוזק למבנה העתיק, שכן בעת בניית המבנים וקירות התמך העצומים באותה תקופה, עדיין לא המציאו את הבטון.

כיום משמש הכותל המערבי לתפילה ולהתכנסויות דתיות ורבים מגיעים אליו כדי לחגוג בר מצווה, סיום מסלול בצבא וכדומה.


#כיצד נשאר הכותל המערבי ולא חרב?
במשך שנים רבות הייתה האמונה בקרב היהודים, שכותל מערבי של בית-המקדש מעולם לא חרב. כבר במאות הראשונות שאחרי החורבן, התפלאו בני הדור ההוא כיצד שפר גורלו של הכותל המערבי והוא שרד, בניגוד ליתר שלושת הכתלים.

התשובה הדתית הייתה, שהיותו הכותל הסמוך ביותר למקומה של השכינה היא ששמרה עליו. ארון-הברית שבבית המקדש הראשון סמוך לכותל המערבי. כך היה בבית-המקדש הראשון. אבל בבית-המקדש השני כבר לא נמצא ארון-הברית בבית המקדש, אז מה שמר על הכותל מהריסה?

הטענה של המאמינים היא שגם אם ארון הקודש נעלם ממנו, השכינה מעולם לא זזה מהכותל המערבי של המקדש ולכן הוא המשיך להישמר מהריסה.

אבל יש סיפור אחר, מדרש אגדה יהודי, שמסביר את פשר שמירת הכותל המערבי מהרס. על פי הסיפור פקד טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים שכבש את ירושלים, על ארבעה מבכירי המפקדים שתחתיו, להרוס את בית המקדש היהודי. על כל אחד מהם הוטל להרוס כותל אחד מקירות בית המקדש. זה שנפל בחלקו להרוס את הכותל המערבי ניסה לבצע את ההוראה, אבל נכשל בכך. כששאל אותו טיטוס מדוע לא בוצעה פקודתו, ענה לו המפקד הנפחד שאם היה הורס את הכותל האחרון שנותר, לא יכולים היו בני הדורות הבאים לראות כמה מרשים היה המקדש שהרס טיטוס. טיטוס, שהיה מרוצה מהתשובה המחמיאה, ויתר לו.

אגב, אנו יודעים היום שקירו המערבי של המקדש התנשא לגובה רב. במרוצת הדורות נהרס הקיר כמעט לחלוטין ומה שנותר ממנו הוא הכותל של ימינו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/G23xViUtrNQ?t=15s


הכותל הקטן:

https://youtu.be/UG_kiz80lfg

#על הרובע היהודי שהפך למוקד חיי הלילה של בודפשט

לא השואה ולא המדיניות הקומוניסטית, לא הצליחו להעלים את היהודים מבודפשט, ודאי לא מהרובע היהודי, ברובע השביעי של העיר. יש בעיר כולה כ-25 בתי כנסת פעילים וברובע היהודי עצמו יש חנויות רבות שמוכרות אוכל כשר, עם שלטים בעברית שמדגישים זאת בחלונות הראווה שלהן.

בערבי שישי, תוכלו עדיין לראות ברובע היהודי של בודפשט (Budapest Jewish Quarter) חסידים חובשי שטריימלים, שסיימו את התפילה בבית הכנסת. גם בשבתות אפשר עדיין לראות כאן ילדים חבושי כיפות ונערות בשמלות ארוכות.

אבל הרובע היהודי, איש לא משלה כאן את עצמו, שייך היום לאחרים. מאז שעברו אליו צעירים רבים, בעיקר בשל מחירי הדירות הנמוכים, הוא נחשב למקום בילוי טרנדי ונעים, שמושך אליו קהל צעיר ואיכותי מכל רחבי העיר.

בשנת 1900 מנתה האוכלוסייה היהודית בבודפשט 170 אלף איש - רבע מאוכלוסיית העיר. כיום יש בעיר פחות מחצי הכמות ועל אף שזו הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, שיעורם באוכלוסיית העיר מזערי.


#טיפים
הרובע היהודי, הרובע השביעי של בודפשט, הוא היום לא רק מרכז הבילויים הטרנדי של העיר, אלא גם בעל הריכוז הגדול של אמנות הרחוב והגרפיטי בה.


ביקור במקום:

https://youtu.be/clUZCUF9SE8


אמנות הרחוב ברובע ה-7:

https://youtu.be/pTaELKX3sPU

#על בית הכנסת הגדול של בודפשט

"בית הכנסת דוהאני", או בית הכנסת הגדול שברחוב דוהני (Dohány utca Synagoga), נבנה בשנת 1859. זהו ללא ספק, האתר הבולט והחשוב ביותר ברובע היהודי שבעיר.

ה"טבק-שול", כמו שמכנים אותו לא פעם, הוא בית הכנסת הגדול ביותר באירופה. למה טבק, אתם שואלים? - ובכן "דוהני" פירושו בהונגרית "טבק". בשלוש קומותיו הוא מאפשר תפילה לכ-3,000 מתפללים. מעניין בו הניגוד שבין עיצוב המבנה, שכולל מאפיינים איסלאמיים, ובין מה שהוכנס לתוכו, שכלל מאפיינים נוצריים וכנסייתיים, כמו עוגב, במה בחזית ועוד.

בנוסף להיותו בית כנסת פעיל, בית הכנסת משמש גם אתר הנצחה ל-565,000 יהודי הונגריה שנספו בשואה. בימי הכיבוש הנאצי נכלל בית הכנסת, בתחומי הגטו היהודי והוא הפך למקום ריכוז ומעצר המוני ליהודים.

מבנה בית הכנסת כולל גם את המוזיאון היהודי של בודפשט וגם את קברי רבים מהיהודים של הרובע. יש בו גם אנדרטה ולוחות זיכרון לזכר יהודי הונגריה, שנהרגו במלחמת העולם הראשונה ואלו שנרצחו בשואה, בידי הנאצים.

הכניסה לבית הכנסת היא בתשלום, שנועד לתחזוקת המקום.


#אדריכלות מבנה בית הכנסת
בית הכנסת תוכנן בסגנון מורי, איסלאמי צפון אפריקאי, המאופיין בקשתות ועיטורים החוזרים על עצמם. הסגנון כאן מערב אלמנטים גותיים עם מאפיינים איסלאמיים מגוונים.

האדריכל לודוויג פורסטר הציב בחזית המבנה שני מגדלים שגובהם 43 מטרים. בראש המגדלים הציב כיפות דמויות בצל. במרכז החזית פער האדריכל חלון בצורה של פרח גדול ולידו חלונות מקושתים.

המאפיינים האיסלאמיים באים לידי ביטוי גם באריחי הקרמיקה הצבעוניים שבהם מצופה בית הכנסת מבחוץ וברצפת בית הכנסת, שבה תוכלו לראות פסיפס עם איורים גאומטריים. גם קירותיו מקושטים בצורות גיאומטריות מוזהבות וצבעוניות.

פנים בית הכנסת מכיל כאמור, מרכיבים שונים שהושאלו מהנצרות. הבולט מביניהם הוא העוגב, שהתווסף בכדי להקל על האווירה בבית הכנסת ולהפוך אותה שמחה יותר. זה היה הנוהג בבתי הכנסת של התנועה הנאולוגית, שהלכה והתחזקה באותם זמנים. עוד מאפיין כזה הוא הצבה של בימת בית הכנסת בחזית ולא במרכזו של בית הכנסת, כמו שנהוג מאז ומעולם. שימו לב גם לשתי הנברשות הענקיות והמרשימות שמשתלשלות מהתקרה.


#תולדות בית הכנסת
בית הכנסת נבנה לאחר שקהילת יהודי העיר פשט גדלה במהירות ובמהלך המאות ה-18 וה-19, היא הגיעה ל-30 אלף איש.

כך נבנה בית הכנסת החדש, במהלך השנים 1854- 1859. הוא נבנה בסגנון מורי, סגנון צפון אפריקאי, בחירה אקזוטית שהייתה אז מעניינת ואפילו טרנדית. בשונה מבתי כנסת אחרים, הותקן בו עוגב ותכנון הפנים הזכיר יותר כנסייה נוצרית מאשר בית כנסת על פי המסורת המקובלת. העוגב הוא בעל 5,000 צינורות, וניגנו בו בין השאר מוסיקאים מהחשובים בתולדות המוסיקה כמו המלחין וגאון הפסנתר פרנץ ליסט והקומפוזיטור קָמִיל סֶן-סַאנְס.

ב-1939 שרפו תומכי הנאצים בבודפשט את בית הכנסת ובזמן המלחמה שימש המבנה בין השאר את רשות הרדיו הגרמני. בשלהי המלחמה נפגע בית הכנסת קשות, מהפצצות מטוסי בנות הברית.

לאחר המלחמה שב הבניין לרשות הקהילה היהודית של בודפשט, אבל המשאבים לשיפוצו היו מוגבלים.

בשנות ה-90, עם נפילת המשטר הקומוניסטי בהונגריה, שוחזר ושופץ המבנה. אז גם נוסף לו מתחם ההנצחה של שואת יהודי הונגריה, כולל האנדרטאות לזכרם של יהודי בודפשט ולזכר רַאוּל וָלֶנְבֵּרְג (Raoul Wallenberg).


#יחודו של בית הכנסת הגדול של בודפשט
בתוך בית הכנסת ניתן להבחין במרכיבים רבים שהושאלו מהנצרות. הבולט מביניהם הוא כמובן העוגב, שנוסף כדי להכניס אווירה שמחה יותר. זה היה הנוהג בבתי הכנסת של התנועה הנאולוגית, תנועה ביהדות הונגריה, ששאפה להשתלב ולהיטמע בחברה ההונגרית הכללית ומאפייניה הבולטים ביותר היו הכנסת עוגבים לבתי הכנסת ומקהלות מעורבות, בנים ובנות ביחד.

מאפיינים בולטים נוספים כאן, הם מיקום הבימה בחזית בית הכנסת ולא במרכזו.

דברים שלא ניתן לראות בביקור כאן, הם כמנהג הנאולוגים:

שפת התפילות, שכמנהג הנאולוגים, היא השפה המקומית, במקרה הזה הונגרית.

מקהלת בית הכנסת מעורבת - מקהלה של נשים וגברים ביחד.


#שכונת ילדותו של הרצל
למעשה, אתם נמצאים בשכונת ילדותו של תיאודור הרצל, חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל בשבילכם. ממש כאן גדל מי שעתיד להיות מחולל התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל.

כאן, בבית שליד בית הכנסת ברחוב דוהני, נולד תיאודור הרצל. השכונה שמסביב הייתה האזור שבו גדל, שיחק ולמד הרצל הצעיר. דמיינו בבית הכנסת הזה את בנימין זאב הרצל, עולה לתורה בטקס בר המצווה שלו, בשנת 1873. אגב, הרצל מזכיר את האירוע כמה פעמים בספרו "בית הכנסת של הטבק" (Tabakschul).

ואכן, הכיכר הקטנה שבחזית בית הכנסת נקראת כיום "כיכר הרצל" (Herzl Ner).


ביקור בבית הכנסת עם צלילי העוגב ברקע:

https://youtu.be/qfUX2QdRwFs


הדרכה:

https://youtu.be/sPUyjl5qxDo

#על היכל הספר שבמוזיאון ישראל

במתחם מוזיאון ישראל נמצא היכל הספר (The Shrine of the Book), שנוסד בשנת 1965 ונועד לשימור והצגה של מגילות מדבר יהודה, מגילות קומראן.

ההיכל הוא בעל עיצוב ייחודי שהפך אותו במהלך השנים לאחד מסמלי העיר ירושלים.

מדובר במטמון של מורשת ישראל. בהיכל מצויים כתבי יד עתיקים ונדירים במיוחד, במיוחד מגילות ים המלח - מהממצאים הארכיאולוגיים החשובים של המאה ה-20.

המגילות שבריריות מאוד מה שהופך את הצגתן הממושכת לבעייתית. לכן מציגים כל מגילה למשך מספר חודשים, עד 6 חודשים ואז מחליפים אותה באחרת, בעוד היא עוברת לאיחסון שמאפשר לה 'לנוח' מעט מהחשיפה לאור.

בסמוך להיכל נמצא גם דגם מפורט של ירושלים של ימי בית שני. הדגם נותן את ההקשר ההיסטורי לאותם כתבי יד שבהיכל. ניתן לראות בו את ירושלים כפי שנראתה בשנת 66 לספירה, עיר שממנה התרחקו אנשי כת מדבר יהודה, כותבי מגילות קומראן.

בנוסף למגילות מדבר יהודה, נמצאות כאן תגליות ארכאולוגיות והיסטוריות נוספות, מהחשובות ומהנדירות בתולדות ישראל. יש כאן לא מעט כתבי-יד עתיקים ונדירים, כמו "כתר ארם-צובא", כתב-יד מדויק וסמכותי שנכתב בטבריה במאה ה-10 לספירה.

דרך הטקסטים שבהם, הכתבים הללו מציגים את אורחות החיים של הכתות והקהילות היהודיות הקדומות שכתבו אותם.


#מהן המגילות הגנוזות?
המגילות הגנוזות, הנקראות גם מגילות ים המלח, מגילות קומראן ומגילות מדבר יהודה, הן ככל הנראה התגלית הארכאולוגית החשובה ביותר שהתגלתה בארץ ישראל.

המגילות הראשונות התגלו בתוך כדי-חרס במערה ליד חורבת קומראן שבמצוקי צפון-מערב ים-המלח, במדבר יהודה. מי שגילה אותן הוא מוחמד א-דיב, רועה צאן בדואי שחיפש כבשה שאבדה לו, בשנת 1947, ונתקל בכד חרס ובו שלוש מגילות. בהמשך השנים, עד שנת 1956, נמצאו מאות מגילות במערות נוספות באזור.

אלה מגילות קלף המכילות טקסטים של ספרים מקראיים או של ספרים שלא נכללו בתנ"ך הנקראים ספרים חיצוניים, ומגילות נוספות של תעודות ומכתבים, רובם כתובים על פפירוס.

החוקרים מעריכים שהמגילות נכתבו בין המאות ה-3 לפני הספירה והמאה הראשונה לספירה, ממש לפני חורבן בית המקדש השני בשנת 70. הן נחשבות לכתבי היד העבריים הקדומים ביותר שהתגלו עד היום.


#אדריכלות המבנה
מטרתו המקורית של היכל הספר היא שימור והצגה של שבע המגילות הראשונות שהתגלו ב-1947 בקומראן. הוא עוצב בשנות ה-60 כבניין בעל אופי מקדשי משהו ומאז נחנך ב-1965 הוא נחשב לאבן דרך באדריכלות המודרנית.

מתכנני הבניין הם האדריכלים היהודים האמריקאים ארמנד ברטוס ופרדריק קיסלר.
הם בחרו לעצב אותו כשבראשו כיפה לבנה בצורה המזכירה את מכסי הכדים שבהם נמצאו חלק מהמגילות. הצבע הלבן של הכיפה מנוגד לקיר השחור שניצב מולה, מה שמתכתב עם התיאור של 'בני האור', כפי שראו אנשי הכת את עצמם, ל'בני החושך', אויביה של הכת. המסדרון שדרכו נכנסים אל ההיכל מזכיר מערה, מה שנועד להזכיר את מקום מציאת המגילות.

הבניין נמצא בסמוך למוסדות הרשמיים של מדינת ישראל, כמו הכנסת, משרדי הממשלה והספרייה הלאומית, מה שמעיד על החשיבות של המגילות ושל הבניין שמאחסן אותן.


הנה היכל הספר בירושלים מבפנים:

https://youtu.be/uvZaEJiBcJw


ומבחוץ:

https://youtu.be/M56ksGV-cs4

#על בית הכנסת העתיק ביותר באיסטנבול

בית הכנסת ארידה (Balat Ahrida), שברובע באלאט, על קרן הזהב, הוא בית הכנסת העתיק ביותר באיסטנבול. השכונה שבה הוא שוכן היא שכונה ענייה יחסית, עם לא מעט מבנים היסטוריים מרשימים, שבית הכנסת הוא אחד מהם. הוא נבנה במקור בידי יהודי העיר העות'מנית ארידה, בשטח מקדוניה של היום.

זהו בית הכנסת של הקהילה היהודית-ספרדית בעיר, יהודים שחלקם הגדול היגר לעיר עם גירוש ספרד. כאן ניתן עדיין לשמוע את שפת הלדינו שמקורה בספרד.

בית הכנסת שופץ בשנת 1992, לרגל 500 שנה להגעת יהודי ספרד לאימפריה העות'מנית ומאחר שנפגע לא מעט משריפה שהתרחשה בו במאה ה-17.

מבחוץ, על הקיר הארוך שלאורך הרחוב, קשה להבחין שמדובר בבית תפילה יהודי. רק הדלתות שלו מרמזות על תפקודו היהודי. פנים בית הכנסת, לעומת זאת, משוחזר להפליא. האלמנטים היהודיים הספרדיים נראים בו בבירור. אחד הדברים המרשימים ומעוררי ההתפעלות הללו, היא כיפת העץ היפה שלו.

שימו לב בבית הכנסת גם ל"במה" שלו, המקום שממנו קורא החזן. צורת הבמה, שכאן נקראת "תיבה", היא כחרטום של ספינה. הדמיון של בימת התפילה לחלקה הקדמי של אוניה עתיקה החוצה את המים, בא מהמסורת של יהודי טורקיה. בעיניהם היא מסמלת ומזכירה את האניות העות'מניות שאספו ב-1492 את היהודים המגורשים מספרד והשיטו אותם לבית חדש בטורקיה, שבה הם יקבלו במשך מאות שנים, הגנה כמיעוט דתי.


#מה הקשר למשיח השקר שבתאי צבי?
היסטורית, בית הכנסת שכאן ידוע כבית הכנסת היחיד באיסטנבול שבו התפלל מייסד התנועה השבתאית היהודית, שבתאי צבי (Sabbatai Zevi).

האיש, יהודי צעיר וכריזמטי, בא מעיר הולדתו איזמיר והכריז על עצמו המשיח היהודי. די מהר התקבצו סביבו מאמינים רבים, שזכו בקרב היהודים לכינוי "כת השבתאים". שמו של שבתאי צבי נפוץ במהירות וסחף אחריו יהודים רבים. בכל רחבי העולם היהודי ובפינות הבלקן, אירופה ואפילו הודו ותימן, דיברו היהודים על הקסם של המשיח היהודי.

כמובן שרבים התנגדו לו וראו בו משיח שקר, אבל איש לא חזה את מה שעתיד לקרות בשנת 1666, שנה שהצירוף 666 עתיד להקנות לה את הכינוי "שנת השטן". אז הדהים שבתאי צבי את חסידיו והחליט להתאסלם. מה שקרה מאחורי הקלעים הוא שהעות'מנים אסרו אותו והציבו בפניו שתי ברירות - התאסלמות או מיתה. "המשיח" היהודי בחר להתאסלם וקיבל את השם עזיז מחמד אפנדי.

תדהמה עצומה היכתה בעולם היהודי. היא הייתה מסעירה, לא פחות מהקסם שהילך צבי על היהודים קודם לכן. המשיח התאסלם!!! - לא פחות מכך הדהימה את היהודים העובדה שרבים ממאמיניו, "הגרעין הקשה" של תנועתו, בחרו ללכת בעקבות "ממו", כינויו המוסלמי של צבי, ולהתאסלם יחד איתו.

כך זכה שבתאי צבי לימים לכינוי "משיח שקר". זאת על אף שיש חוקרים המציינים את תפקידו ההיסטורי כרפורמטור גדול, שהרעיד את היהדות ושאחרי הרפורמציה שלו היא לא שבה מעולם להיות היהדות שהייתה קודם.

המעניין הוא שהמשיח היהודי המומר נחשב כיום גם לצדיק מוסלמי, שרבים עולים אל קברו ומבקשים ברכה. אחרי הכל, הוא בחר באיסלאם. כמעט מרצונו, אבל בחר...


ביקור במקום:

https://youtu.be/7UX0zttWO4w

#על בית הכנסת האיטלקי באיסטנבול

בית הכנסת האיטלקי "נווה שלום" (Neve Şalom Sinagogu) שבאיסטנבול, הוא הגדול והמוכר ביותר מבין בתי הכנסת באיסטנבול. האולם המרכזי שלו הוא המפואר והיפה מבין אלו של בתי הכנסת האחרים שבעיר.

זהו בית כנסת נפלא, הממוקם בקצה הצפוני של קרן הזהב במרכז איסטנבול, במרחק שתי דקות הליכה ממסגד אורטקוי, שעל שפת הבוספורוס.

שימו לב כאן לעיטורים דמויי הערבסקות, המופיעים על הוויטראז'ים שבתקרת בית הכנסת. הם מזכירים קישוטים שנהוגים במסגדים המוסלמיים ומעניין להבינם בהקשר של ההשפעות ההדדיות שמתקיימות לאורך השנים, בין היהדות עם איסור "לא תעשה לך פסל ותמונה", לבין האיסלאם, שבו פותחו הערבסקות כדי לייפות את המסגדים, מבלי לנסות לתפוס את האֵל, מה שהדת רואה כאסור וכדבר שלא יעלה על הדעת.


#תולדות בית הכנסת
בית הכנסת שכאן, בעבר אחד מבתי הכנסת החשובים של איסטנבול, נוסד בשנת 1885, בידי אנשי הקהילה היהודית האיטלקית של העיר. הקהילה, שנוסדה בשנת 1862, כונתה אז קהילת הזרים, "קאל די לוס פרנקוס". עד אז היא השתמשה לבית הכנסת שלה במספר מבנים אחרים וכאן זכתה למקום התפילה הקבוע והמיוחל שלה.

עד שנת 1922 שרה בבית הכנסת מקהלת המפטירים של איסטנבול. כאן גם שימש כחזן, בשנות העשרים והשלושים, הרב יצחק אלגזי. הוא נחשב כאחד מגדולי החזנים הטורקיים בכל הזמנים.

בשנות ה-30 של המאה העשרים התרחש המרד הערבי, שבו חוללו הערבים בארץ ישראל פרעות כנגד היהודים. באותה תקופה הרסו פורעים את בית הכנסת המקורי שעמד כאן. על מקומו נבנה לאחר זמן מה בית כנסת חדש, שבו אתם נמצאים כרגע.

בשנת 1980 שופץ מבנה בית הכנסת וב-1998 התקינו בו מערכת חימום מרכזית. כיום אין בו מתפללים רבים, אך יהודים פוקדים אותו כדי להתרשם ולהיזכר בקהילה החמה שחייתה כאן בעבר.


חתונה בבית הכנסת:

https://youtu.be/RFfUdnEeits


מבט מקרוב:

https://youtu.be/us_v9RauJfk

# על המוזיאון עם ההיסטוריה היהודית בגרמניה

המוזיאון היהודי בברלין נפתח בשנת 2001, והוא עוצב על ידי האדריכל היהודי המפורסם דניאל ליבסקינד. הבניין שלו מרשים וגדול, מצופה אבץ ובנוי בצורה של מגן דוד שבור. זהו בניין שהמעטפת שלו נראית כהריסות, שברים וקירות סדוקים. בכך הוא מעורר הזדהות עם האסון היהודי הנורא שאין כמותו - השואה.

במוזיאון תצוגה קבועה המתפרשת על 3,000 מטרים רבועיים, בה יוכלו המבקרים לבחון וללמוד על 2000 שנות ההיסטוריה היהודית בגרמניה: תמונות, חפצים שונים וסיפורים המצליחים יחד לספק תמונה ברורה ונוסטלגית של חיי היהודים בגרמניה. כדי להעצים את החוויה, המבקרים יראו גם מוצגים אינטראקטיביים ומולטימדיה ובכך יהפכו למשתתפים פעילים בתערוכה.

התצוגות המתחלפות במוזיאון מראות את ההיסטוריה של יהדות גרמניה, החל מהתקופה הרומית ועד ימינו. הן מציגות את השואה וגם נותנות טפח מהשנים שאחרי המלחמה, שנים של תרבות פורחת, של חורבות הקהילות הרבות שהיו ואינן.

אולמות המוזיאון מדגישים את החסר, את הנעדר. כך הם מצליחים להזכיר את המיליונים שנרצחו ואינם.

#תולדות המוזיאון
אז איך בכלל התחיל כל הרעיון למוזיאון היהודי? ובכן, אוסף היודאיקה של אלברט וולף מדרזדן נתרם לקהילת ברלין ושם גם התחיל האוסף להתפתח. מי שפיתח אותו, היה קרל שוורץ, מנהלו הראשון של המוזיאון.

המוזיאון היהודי הראשון כלל לא עמד כאן והוא נפתח הרבה שנים לפני זה הנוכחי. בשנת 1933, ברחוב אוראניינבורגר שטראסה (Oranienburger Straße) עמד לו המוזיאון הראשון. בין הפריטים המצויים בו ניתן היה לראות אוסף מדליות מלכותיות שעליהן כתוב בעברית.

בשנת 1938, לא במפתיע, השלטון הנאצי הורה לסגור אותו מיידית כחלק מחוקי נירנברג (חוקי גזע שהגדירו מיהו אזרח גרמני). יצירותיו של המוזיאון הושחתו אז כליל. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1961, חל ניסיון נוסף להציג את המוצגים היהודיים, הפעם בבית הקהילה היהודית בברלין.

בשנת 1971, עיריית ברלין פתחה מחדש את המוזיאון ובשנת 1975 הוקם איגוד מיוחד שמטרתו הייתה להקים את המוזיאון היהודי. הוא נפתח כאגף כחלק ממוזיאון ברלין ורק בשנת 1999 הפך למוזיאון עצמאי, אז עבר למיקומו הנוכחי במרכז ברלין. הוא נפתח באופן רשמי בשנת 2001.


#האדריכלות של המוזיאון
ברלין היא עיר לא פשוטה לעיכול, במיוחד ליהודים, שכן היא מזמינה אותם לחזור ברגע אל עבר קשה ובלתי נסבל. המוזיאון היהודי בברלין נבנה כך שיוכל להתכתב ולבטא רגשות קשים אלו. כלפי חוץ לא ברור מה הגוש האטום הזה טומן בחובו, לא ניתן לדעת כמה קומות או אולמות יש בו.

בניין המעטפת נראה כמו הריסות ובתוכו אולמות בהם ההיעדר מורגש באופן חד משמעי. צורתו הכללית היא של מגן דוד שבור. אורך הבניין הוא 150 מטר וגובהו 27 מטר. ללא כל ספק מטרתו של דניאל ליבסקינד, האדריכל היהודי שאחראי על המקום הזה ואגב היה אף הוא בן לניצולי שואה, היה לצאת נגד האדריכלות הניאו-קלאסית או כל עיקרון אחר שייצג את האדריכלות הנאצית.

הכניסה למוזיאון היא דרך הבניין הסמוך שהיה בעבר בית המשפט העירוני וגם מוזיאון ברלין. בשנת 2007 ליבסקינד חיבר באמצעות תקרת זכוכית את שני הבניינים ויצר חצר סגורה שעוצבה בהשראת הסוכה היהודית.

במדרגות שבתוך המוזיאון, יוכלו המבקרים להגיע לשלוש דרכים שונות: אחת המובילה אל "מבוי סתום" (שמטרתה הכוללת לערער את יציבות המבקר, לספק תחושת חוסר אונים ובלבול), אחת אל עבר החלק ההיסטורי (תולדות היהודים לאורך מאות שנים) והשלישי המובילה החוצה שאל הגן, שמייצג את הגלות וההגירה.

עם פתיחתו בשנת 2001, המוזיאון הצליח לייצר דיון תרבותי שקשה היה להתעלם ממנו. דיברו על האדריכלות שלו, על העיצוב, החומרים, ההיסטוריה, המוצגים ומה לא. עוד שאלה שעולה היא האם אדריכלות המוזיאון מצליחה לענות על הצרכים האמיתיים של המוזיאון או שמא היצירה המעניינת פוגעת בתצוגת המוצגים והפריטים. עם זאת, קשה להתעלם מכך שהוא מצליח למשוך אליו כ-700 אלף מבקרים מדי שנה.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://www.youtube.com/watch?v=fKucqKcmlrM

#על הגטו היהודי של ונציה

תופתעו ודאי לגלות שהבתים הכי גבוהים בוונציה נמצאים בגטו היהודי של העיר. הסיבה היא היסטורית. הגטו (Ghetto) הזה, שהיה, אגב, הגטו הראשון בהיסטוריה, היה מוגבל וקבוע בשטחו. היהודים לא הורשו לגור מחוץ לגטו ולכן, במהלך הדורות, עם התרבות בני הקהילה היהודית ומשנדרשו היהודים ליותר דירות, נמצא הפתרון. הוא היה, ודאי כבר הבנתם, בנייה לגובה - בנייני קומות, גבוהים ביחס לבנייני שאר השכונות של ונציה.

בקומות העליונות של הבתים הגבוהים ממוקמים לא מעט מבתי הכנסת שבגטו. במאה ה-16 נאסר על היהודים לבנות בתי כנסת שייראו מבחוץ כבתי תפילה יהודיים. במקביל, היה איסור דתי למקם דירות מעל בתי הכנסת.

גם כאן נמצא הפתרון בגובה. היהודים הקדישו את הקומות העליונות של הבניינים בגטו לבתי הכנסת הללו. לכן בתי הכנסת האשכנזיים, שהם בעיקר היו אלה שנבנו באותה העת, מוקמו בקומה העליונה של בתי המגורים בגטו.

בכיכר הרחבה שבמרכז הגטו תוכלו לראות על באר המים תבליט של אריה, סמלו של שבט יהודה העברי. במקום ניתן לראות גם לוח זיכרון ליהודי ונציה שנספו בשואה.

המלה "גטו" באה מג'טו שפירושה באיטלקית "בית יציקה". הסיבה היא שהגטו הוכרז בשכונה שבה נהגו לעבוד לפני כן חרשי הברזל של העיר.

למבקרים בעיר נותן אזור הגטו העתיק בימינו הצצה אל החיים של תושבי ונציה הטיפוסיים, בני המעמד הבינוני ומי שלא החזיקו בארמונות הגדולים והמפוארים שניתן לראות על גדות התעלה.


#תולדות הגטו היהודי בוונציה
הגטו היהודי (Ghetto Ebraico) היה הגטו הראשון בהיסטוריה. הוא נולד בעיר האיטלקית ונציה. זה היה במאה ה-16, כשאנשי ונציה רצו לסגור את היהודים ולא לאפשר להם תנועה חופשית. במסגרת האנטישמיות הנוצרית הפשוטה, לא הורשו היהודים לצאת בלילה מהגטו. אם רצו לצאת ממנו ביום, הם הוכרחו לצאת מהגטו עם סימן זיהוי שהם יהודים.

השכונה שנבחרה להפוך לגטו יהודי הייתה לפי ההיסטוריונים קודם לכן שכונה של חרשי מתכת ולכן נטלו את השם מהמילה ג'טו, "בית יציקה" באיטלקית. סברה אחרת גורסת שלצד השכונה פעל בעבר בית יציקה גדול שכזה ומכאן השם.

הרעיון האנטישמי של הקמת הגטו היה לבודד את היהודים מהאוכלוסייה הנוצרית של ונציה. בבסיסו עמדו הרצון ליצור הפרדה בין האוכלוסיות, כדי שנוכחות היהודים בעיר לא "תטמא" את האוכלוסייה הנוצרית. עד כדי כך הקפידו על כך, עד שנאסר אפילו על בתי הכנסת להיראות לעין כל. היהודים נאלצו להעלות את בתי הכנסת שלהם אל הקומות העליונות בבניינים.

רק בשנת 1866 זכו היהודים בעיר ונציה לשוויון זכויות. אבל מאז אותו גטו ראשון בעיר ונציה, הפך המושג נפוץ והוכרזו גטאות רבים באירופה, כולל הגטאות האיומים של תקופת השואה. כיום נוהגים גזענים בעולם כולו לכנות כך שכונות שונות של מיעוטים, גם כאלה שאינם של יהודים דווקא. יש גטאות של שחורים, של מהגרים ועוד.

גם היום נחשב אזור הגטו למרכז של יהודי ונציה. זאת למרות העובדה שרובם מתגוררים כיום באזורים אחרים של ונציה. יש כאן עדיין בתי כנסת, מתוכם שניים שעדיין פועלים, בית ספר יהודי וגן ילדים, בית אבות יהודי ומוסדות חינוך יהודיים.


מבט מקרוב על מרכז הגטו:

https://youtu.be/zPBXt30g448


טיול לילי בגטו של ונציה:

https://youtu.be/WpwZ3dm0r4M

#המוזיאון להיסטוריה יהודית בימי הביניים

המוזיאון היהודי ממוקם ביודנפלאץ, כיכר היהודים. כיכר היהודים הייתה מאז ומתמיד מקום מרכזי בעבור יהודי וינה והיום הוא הסמל שמחבר את מורשת יהודי וינה מהעבר, אל ההווה והעתיד.

המוזיאון היהודי נפתח בשנת 2000 ומטרתו הייתה להנציח את יהודי וינה שנספו בשואה ובמאורעות האנטישמים שפקדו את היהודים בווינה, מאז שנת 1938. המוזיאון בנוי מרבדים שונים העוסקים בהיסטוריה היהודית של וינה, כאשר הם מוצגים כל אחד בקומה שונה ומצליחים לספר את סיפור חיי היהודים בווינה של ימי הביניים.

בקומת המרתף התחתונה, לדוגמה, תוכלו לראות את שרידי בית הכנסת העתיק מימי הביניים. אלו שרידים מבית הכנסת שעמד כאן בעבר, עוד לפני שנהרס בשריפה של שנת 1421. לצידם יש מוצגים המשקפים את אורח החיים, התרבות והחברה של היהודים בווינה. חשוב לדעת שלפני הכיבוש הנאצי הייתה כאן קהילה יהודית גדולה ורבת השפעה בעיר.

לסיכום החוויה, תוכלו לראות כאן גם סרט על חיי היהודים בתקופה הנוכחית - סרט מרתק ושווה צפייה.

במוזיאון גם מאגר שמות של כל קורבנות היהודים שנספו בין השנים 1938-1945.
יהי זכרם ברוך.


#טיפים
הכניסה חינם לילדים עד גיל 14.

בשבת המוזיאון סגור.

#על בית הקברות היהודי ששרד את השואה


בית הקברות היהודי של ורשה (Jewish Cemetery Warsaw) נוסד ב-1806. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים והפעילים שנותרו בפולין. במהלך מלחמת העולם השנייה, נכלל בית הקברות בשטח הגטו והיה פחות או יותר הגינה היחידה שהייתה ליהודים, תושבי הגטו. רבים מהם הגיעו לכאן, במהלך התקופה האיומה של השואה, בכדי לקבל כאן מעט טבע.

בבית הקברות יש מעל ל-200,000 מצבות. עברית, יידיש, פולנית - הכיתובים מופיעים עליהן בשפות רבות וממחישים את המורכבות של מצב היהודים בפולין ובאירופה של אותם ימים.

חלק גדול מהמצבות הללו הוא בעל ערך היסטורי ואומנותי גדול. ניתן לראות כאן את המאוזוליאום של שלושת הסופרים היהודיים י.ל. פרץ, סימון אנסקי ויעקב דינזון. כמו כן אפשר לפגוש את הפסל שעל קברה של שחקנית התאטרון היהודיה אסתר רחל קמינסקה.

בפינה מרגשת בבית הקברות היהודי של ורשה, נצבת אנדרטה יפה לזכרו של המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק, שבה הוא מתואר כשהוא הולך עם היתומים של בית היתומים שלו, אל הרכבות ולמחנה ההשמדה. קורצ'אק ידע שהוא הולך אל המוות וסירב להצעת הנאצים לשחררו מהמוות, בשל פרסומו ומעמדו הבינלאומי הרם.

אם תביטו היטב תוכלו לראות שממש אל מול בית הקברות נמצא אחד מבתי הכול-בו הגדולים של ורשה, הכל-בו "דום מודי קליף" למותגי יוקרה. כך ניתן לראות את שני צידיה של ורשה המודרנית - מצד אחד, היסטוריה טראגית ומדממת ומצד שני - אימפריה של שופינג זול, בעיר מודרנית, חיה ותוססת.


מבט מקרוב על בית הקברות היהודי:

https://youtu.be/qxGo5xAm91k


ועוד מבט:

https://youtu.be/Z-iMn3yPF3c

#על מוזיאון יהדות בודפשט

המוזיאון היהודי של בודפשט (Magyar Zsidó Múzeum) נבנה כבר ב-1930 בבית הולדתו של בנימין זאב הרצל, בשכנות לבית הכנסת הגדול של בודפשט. המוזיאון מספר ומציג את סיפורה של הקהילה היהודית בעיר, קהילה שהושמדה כמעט כולה בשואה.

המוזיאון, שהוא המוזיאון היהודי השני בגודלו באירופה, מכיל מוצגים רבים מהווי החיים היהודיים בהונגריה בכלל ובבודפשט בפרט. הוא מציג היטב את הקהילה המפוארת שחיה כאן במשך מאות שנים.

במוזיאון עצמו 4 חללים. כל אחד מהם מתמקד בהיבט מסוים של החיים היהודיים בהונגריה. הנושאים הם חיי היום יום של היהודים, חגים יהודיים, שואת יהודי הונגריה וחפצי יודאיקה ששימשו בשבתות. את חפצי היודאיקה שבתצוגה אספו מכל רחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית לשעבר.

כמו בית הכנסת שלידו, גם המוזיאון היהודי נטל על עצמו את תפקיד ההנצחה. הוא מכיל חדר זיכרון שחושף תמונות רבות מזמן השואה, כמו שחוותה אותה קהילת יהודי הונגריה. יש גם עמוד זיכרון שמספר ומנציח את הצנחנית והמשוררת חנה סנש. בחצר המבנה אנדרטאות מרשימות ליהדות בודפשט, לדיפלומט וחסיד אומות העולם ראול ולנברג ולאחרים שעזרו ליהודי הונגריה להסתתר מפני הנאצים.


#תולדות המוזיאון
המוזיאון, שנבנה ב-1930 בבית הולדתו של תאודור הרצל, מילא תפקיד יחודי ואמיץ, בשנים בהן האנטישמיות בהונגריה התגברה ונאסר על אמנים יהודיים, להציג את יצירותיהם. דווקא אז התייצב המוזיאון, שכלל לא עסק עד אז באמנות. הוא החל להציג אז תערוכות של אמנים יהודים, שדתם היהודית מנעה מהם להציג במוזיאונים ובגלריות של בודפשט.

בשנות המלחמה הקשות עזרו עובדי המוזיאון הלאומי של הונגריה להסתיר את המוצגים של המוזיאון היהודי במרתפי המוזיאון הלאומי. בכך הצילו את המוצגים מההפצצות הקשות של מטוסי בנות הברית על העיר ומציפורני הנאצים עצמם.