בתוך בית הקברות הוותיק והעתיק ביותר באירופה, נמצאות לא פחות מ- 12,000 מצבות ועוד כ-1,000 קברים נסתרים (אם כי יש גם לא מעט השערות הסוברות כי יש שם דווקא כמות גדולה הרבה יותר, כ-100,000 קברים). השנים נותנות אותותיהן בקברים המתבלים וחלק גדול מהמצבות הולכות ומתפוררות וחלקן אף נבלעות לאט לאט בתוך האדמה. ובכלל, יש אפילו מעט קסם באי הסדר הזה, בצפיפות ובבלגן.

במשך למעלה מ-300 שנה תפקד בית הקברות, אך בשנת 1787 הוא נסגר לשימוש. הוא מוקף עצים והקברים בו צפופים מאד, אולי אפילו יותר מדי. אמנם השטח הורחב כבר כמה וכמה פעמים במהלך השנים, אך תמיד כמות הנפטרים במקום הייתה גדולה יותר מהשטח הפנוי ולכן נבנו מפלסים נוספים של קברים. היום יש כאן 12 שכבות של קבורה.

האווירה במקום מסתורית ומיוחדת, אם כי לעתים מעבירה צמרמורת. הרבה רואים בבית הקברות כסמל לחורבן קהילת יהודי פראג בשואה. המקום מהווה את אחד מהאתרים ההיסטוריים החשובים והשמורים ביותר ברובע היהודי של פראג.

היום תמצאו לא מעט מבקרים בבית הקברות, אך במשך שנים הוא היה מקום שליו ושקט ברובע היהודי, מה שהפך אותו למקום חביב במיוחד על אלברט איינשטיין, שלפי השמועות נהג להגיע לכאן להתבודד, בעת ביקוריו בפראג.
המצבה העתיקה ביותר שנמצאת כאן נבנתה בשנת 1439 והיא שייכת למשורר החצר אביגדור קארו.

קבר נוסף שנמצא במקום והפך למוקד עלייה לרגל של מבקרים (על כך יעידו נרות הנשמה המפוזרים והפתקים המציצים) הוא קבר המהר"ל, יוצר הגולם מפראג, רבי יהודה בן בצלאל ליווא. הוא היה רב חשוב ומנהיג רוחני, מורה ומחנך שלשמו נקשרו לא מעט סיפורים ואגדות. המפורסם שבהם הוא סיפור הגולם מפראג. הרבה מהמבקרים שמגיעים לכאן מבקשים ממנו בקשות, סגולות וברכות.

המצבה היפה ביותר בבית הקברות היא זו של אישה בשם הִינְדַלֶע בַּשֶבִיס. למרות שהיא עתיקה מאד (משנת 1628) היא נשמרה יחסית יפה ונשארה שלמה, בראשה מפוסל ראש של אריה מאבן.
רבי יהודה ליוא בן בצלאל, המהר"ל, תפקד במשך לא מעט שנים כרב הראשי של פראג. הוא הקדיש את חייו לרווחת חייהם של בני הקהילה ומטרתו הייתה לטהר את בני ישראל מהשמועות השקריות שהופצו עליהם, על כך שהם נהגו להשתמש בדמם של ילדים נוצרים בכדי ללוש את בצק המצות בפסח.

לילה אחד, שמע הרב קול קורא שאמר לו "עשה דמות אדם מחימר ובאמצעותה תצליח לסכל את מזימות אויבי עמך".

וכך עשה הרב. הוא זימן אליו את חתנו ואת תלמידו המצטיין ועדכן אותם בחזיון שחווה. הם יצרו את הגולם במשך שבעה ימים. בשנת 5340 לבריאת העולם, הלכו שלושת המלומדים אל גדות נהר הולטבה ויצרו דמות אדם בגובה שלוש אמות מהטיט. לאחר שסיימו, הסתובב חתנו של הרב סביב הדמות תוך שהוא מדקלם תפילה קבליסטית. לאחר שעשו זאת כמה פעמים, פתח הגולם את עיניו וקיבל חיים. הרב פנה אליו ואמר לו: "יצרנו אותך מעפר האדמה בכדי שתגן על בני ישראל מפני אויביהם ותמנע מהם את הצער והסבל שלהם". הדמות קיבלה את השם יוסף והוא הפך להיות משרת בחצר הרב.

במרבית שעות היום היה הגולם יושב בפינת חדר הלימוד, קצת כמו זבוב על הקיר. בשביל שלא ימשוך יותר מדי תשומת לב, שם הרב על צווארו קמע שהפך אותו לבלתי נראה. במהלך השבוע שקדם לחג הפסח התחיל הגולם במשימתו - הוא הסתובב ברחבי העיר ובדק כל אדם שנכנס לרובע עם חבילות. לא מעט פעמים, הוא מצא בהן תינוק מת, שהיה אמור לשמש כהוכחה לעלילות השקריות על היהודים. כך שירת הגולם את חברי הקהילה היהודית בפראג.

הוא עשה זאת עד שהגיעו היהודים סוף סוף ליום המיוחל, בו הוכרז ברבים כי העלילות היו חסרי כל בסיס ונאסרה רדיפת יהודים עתידית. בשלב זה הרב החליט לקחת מיוסף את החיים בחזרה. הם ביצעו שוב את הטקס והגולם חזר להיות גוש חימר חסר חיים. הם הניחו אותו מתחת לערמת הספרים בעליית הגג של בית הכנסת אלט נוי בפראג.
בית הקברות מגודר בחומה גבוהה, אך אם אתם רוצים לראות אותו בשלמותו, היכנסו אל המוזיאון לאמנות דקורטיבית. בכניסה לשירותים שבקומה הראשון, ישנו חלון שממנו תוכלו לראות את כל בית הקברות.

מבט מקרוב: