הכיכר הציבורית הזו, שנמצאת במרכז ברלין, נקראה בעברה "כיכר האופרה". את שמה הנוכחי, כיכר בבל (Bebelplatz) היא קיבלה לאחר מלחמת העולם השניה, על שמו של מנהיג המפלגה הסוציאל דמוקרטית של גרמניה במאה ה-19, אוגוסט בבל.

בכיכר תוכלו לראות כמה מבנים חשובים כמו בית האופרה, מבני אוניברסיטת הומבולט, האוניברסיטה שהייתה המרכז הגרמני ללימודים אקדמיים ובה למדו אלברט איינשטיין ולפניו גם לנין וקרל מרקס. עוד ממוקמת בכיכר קתדרלת הדוויג הקדושה (כנסייה רומית-קתולית עתיקה).
אחד מהאירועים הבולטים שהפכו את הכיכר לידועה במיוחד, היה אירוע שריפת הספרים. האירוע התחולל כאן בשנת 1933, ב-10 במאי ובו הנאצים שרפו את הספרים של הספרייה הפרוסית. כ-5000 סטודנטים ומרצים מאוניברסיטת ברלין שרפו כאן יותר מ-20,000 ספרים של סופרים שונים: קומוניסטים, יהודים ובכלל, כל מי שכתב דברים שלא התאימו לאידיאולוגיה הנאצית.

אירוע זה פגע אנושות בחופש הביטוי והביא לכפייה של האידיאולוגיה הנאצית באופן קיצוני וקשה מנשוא. על האירוע ניצח יוזף גבלס, מי שהיה שר התעמולה הנאצי. באותו היום נשא גבלס את "נאום האש". בעקבות האירוע הזה, אגב, סטודנטים נוספים ברחבי גרמניה שרפו ספרים נוספים.

מעניין לשמוע שבשנת 1820, כמה עשרות שנים קודם לכן, נכתב המשפט: "במקום שבו שורפים ספרים - ישרפו גם בני אדם", על ידי המשורר והפילוסוף הגרמני היינריך היינה, שממש חזה את העתיד שבו יישרפו לא מעט מעבודותיו.
הפסל הישראלי וחתן פרס ישראל מיכה אולמן, הקים בשנת 1994 אנדרטה לזכר אירוע שריפת הספרים האיום שהתחולל כאן. הפסל, שהשתתף בתחרות בינלאומית בה השתתפו 30 פסלים מכל העולם, זכה בתחרות להקמת מצבת הזיכרון. אנדרטה זו, אגב, נחשבת היום לעבודתו החשובה והמוכרת ביותר.

האנדרטה היא ריבוע שקוף (זכוכית משוריינת) הנמצא בתוך האדמה, מוטבע בכיכר עצמה. אל הבור לא ניתן להיכנס אך מומלץ ואף רצוי להתבונן דרכו בספרייה תת קרקעית בעלת 14 מדפים ריקים. ריקנותם של המדפים מסמלת את החלל התרבותי העצום שהשאירו אחריהם הספרים השרופים, שנשרפו על ידי הנאצים.

שניים מהמדפים אגב, חבויים ומתוך ה-14 ישים לב הצופה רק ל-12, המסמלים את שנים עשר שבטי ישראל ושנים עשר חודשי השנה. גם מידות החדר לא אקראיות, שכן הן חושבו על פי מידות גופו של אולמן כפול ארבע, מסמנות את ההומניזם שנקבר באותו אירוע מזעזע. עוד בחדר הספרייה, דלת סגורה הפונה לכיוון האוניברסיטה המקומית, ממנה יצאו אותם סטודנטים לשרוף את הספרים המדוברים.

אולמן אמר על דימוי האנדרטה: "הדימוי שעמד לנגד עיניי בכל שלבי העבודה הוא הצעקה של אֵדוָורְד מוּנְק (Edvard Munch): פתח קטן יחסית בתמונה גדולה, בור קטן ושחור, אלמנט של צעקה, צעקה ללא קול".

מבט מקרוב:

ובשריפת הספרים הנאצית שהתרחשה כאן: