#על הגטו שבו רוכזו היהודים בשואה

גטו ורשה (Warsaw Ghetto), או הגטו היהודי בוורשה, הוקם על ידי הנאצים, כשנה לאחר שהשתלטו במבצע בזק על פולין. הגרמנים החליטו אז לרכז את כל יהודי ורשה והסביבה, בשטח מגודר וסגור. הם כפו על היהודים לעבור אל תוך הגטו והקיפו אותו בחומת לבנים שהפרידה בין הגטו לבין החלק הפולני, הארי, של העיר.

גטו ורשה היה הגדול בגטאות היהודיים שהוקמו בתקופת השואה בפולין. בשיאו התגוררו בגטו ורשה כ-450,000 איש. הוא התקיים מסתיו 1940 ועד אביב 1943.

תנאי החיים בגטו היו קשים ואיומים. עוני, רעב ומחלות, צפיפות נוראה בדירות הקטנות שבהן נדחסו כמה משפחות, אובדן פרטיות ואקציות, שבהן נלקחו בהדרגה עוד ועוד יהודים, אל מחנות ההשמדה. העוני וחוסר הכל הביאו אז ילדים ונערים צעירים, בגילאי 7 עד 13, מי שהיו קטנים מספיק בכדי לעבור במחילות וסדקים, להתגנב אל ורשה להבריח מזון דל מוורשה ה"ארית", בעד מעט רכוש או כסף, כשחיילי הגסטאפו מנהלים אחריהם מרדף קטלני ואכזרי בגטו.

במרץ 1941 החליטו הגרמנים לצמצם את שטחו של הגטו וסגרו את הגטו הקטן. בהמשך הם גירשו עוד ועוד יהודים מהגטו אל המחנות. במהלך דיכוי מרד גטו ורשה שפרץ באפריל 1943, נהרסו מרבית הבניינים ברחובות הגטו, על ידי הצבא הגרמני. חיל האוויר הגרמני, הלופטוואפה, הפציץ אז מהאוויר את הגטו והשמיד את מרבית המבנים שבו. הנאצים המשיכו לזרוע הרס רב בגטו, גם לאחר שהכניעו את המרד היהודי, שנמשך חודש בלבד.


מבט מקרוב על הגטו - אז והיום:

https://youtu.be/Wb_fSYUlno0


וכך הוא נראה בימים הנוראים ההם:

https://youtu.be/kPDqOGYOdI8


ותיעוד של הרבה מקומות בגטו היהודי של ורשה:

https://youtu.be/FKwQuQpggV0

#על בית היתומים של המחנך הדגול

בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק (The orphanage of Janusz Korczak) אין היום הרבה מהמוסד המקורי. זו עובדה די ברורה, לאור ההיסטוריה הטרגית שהביאה לחיסולו בשואה.

קורצ'אק, מחנך, רופא וסופר יהודי, היה דמות מפורסמת באירופה, בעל תכנית רדיו מואזנת מאד ומחבר ספרי ילדים מוכר. בבית היתומים שהקים בוורשה ב-1912 הוא הפעיל שיטות חינוך פורצות דרך ובחן רעיונות חינוכיים מתקדמים.

בחצר בית היתומים ניצבת אנדרטה לזכרו של קורצ'אק. היא מנציחה את מותו בתאי הגזים, ביחד עם תלמידיו, אך גם את מפעל חייו החינוכי של "הדוקטור הזקן", כפי שהם כינו אותו בימים טובים יותר.

בית היתומים פעל כאן עד להקמת הגטו היהודי. עם הוצאת הצו הנאצי, המחייב את כל היהודים לעבור אל תוך הגטו היהודי, עבר כל בית היתומים לרחוב חלודנה 33, שם פעל במשך זמן מה, לפני שעבר אל משכנו האחרון ברחוב סליסקה.

מבית היתומים שבגטו, נלקחו הילדים בתחילת חודש אוגוסט 1942, ביחד עם מוריהם לאומשלגפלאץ. קורצ'אק עצמו, איש מפורסם ובעל מעמד בינלאומי, סירב להצעה של הנאצים להשתחרר מהמוות והלך ביחד עם תלמידיו אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. שם נרצחו כולם בתאי הגזים.

במקומו האחרון של בית היתומים, ברחוב סליסקה, לא ניתן כיום לראות דבר. על מקומו יש היום פארק ירוק, שנוצר אחרי המלחמה. למעשה נבנה הפארק על חורבות המבנה ובניינים סמוכים, שנהרסו כולם בעת שהנאצים חיסלו את הגטו היהודי כולו.


#קווים לדמותו של יאנוש קורצ'אק
המחנך היהודי ד"ר יאנוש קורצ'אק (Janusz Korczak) היה מנהל בית יתומים יהודי בוורשה ואיש חינוך נערץ. עוד לפני המלחמה הוא היה כוכב רדיו של ממש, שהגיש תכנית קבועה על חינוך וילדים. הנאצים, שהכירו את שמו המפורסם, שחררו אותו מלצאת ברכבות למחנה הריכוז. אך יאנוש קורצ'אק סירב והחליט שלא לעזוב את תלמידיו גם במותם. הוא הלך עימם בשיירה ארוכה לעבר הרכבות ואלה הובילו את כולם אל המוות.

ולא רק אומץ ליבו ואהבתו לתלמידיו וילדי בית היתומים שלו עומדים לזכותו של המחנך הדגול הזה. קורצ'אק היה מהמחנכים הראשונים בעולם שהנהיגו שיטות חינוך דמוקרטיות. בית היתומים שלו נתן לילדים מעין אוטומיה עצמית בניהולם. בית היתומים כלל פרלמנט, ועדת חקיקה, עיתון שבועי ואפילו בית דין, שבראשו עמדו שופטים ילדים, שהתחלפו מידי שבוע. בכל שבת התכנס בין הדין של הילדים, על מנת לדון בתלונות שהוגשו באותו שבוע כנגד ילדים ומבוגרים כאחד, מורים ועובדים אחרים. לילדים הייתה זכות להעמיד למשפט אפילו את קורצ'אק עצמו, שנשפט לא פעם...

בבתי היתומים שהנהיג זכה כל ילד לחונך בוגר ממנו. כך שאבו הילדים הקטנים דוגמה אישית והדרכה קבועה, בעוד הגדולים קיבלו אחריות והפכו למעין מורים צעירים וחושבים. שיטה זו מיושמת כיום במוסדות חינוך בכל העולם. קורצ'אק הגה אותה.


מצגת וידאו על יאנוש קורצ'אק:

https://youtu.be/NX1k_T_jdos

#על מרכז הזוועות של הגסטפו בשואה

בבניין שמולו אתם עומדים, מוקמה עד סוף מלחמת העולם השנייה מפקדת הגסטפו (SS and Gestapo Headquarters). בתחילה קישרה המפקדה הזו בין הגטו היהודי ובין החלק הפולני של ורשה. מכאן יצאו הפקודות וכאן נחקרו החשודים והיהודים שלא מצאו חן בעיני הנאצים.

כשהחל חיסול היהודים, במה שכונה על ידי הנאצים "הפתרון הסופי", פיקחו הנאצים מחלונות הבניין, על רחבת השילוחים, כיכר האומשלאגפלאץ. מכאן פיקחו אנשי ה-SS על עלייתם המסודרת של עשרות אלפי היהודים שנשלחו אל מותם, אל קרונות הרכבת שהוליכה אותם למחנה ההשמדה טרבלינקה.

בתום המלחמה, הרסו הנאצים והחריבו את כל הגטו והמבנים שבסביבה, למעט מתקנים ששימשו את הגסטפו. כך שרד ולא ניזוק כלל גם הבניין הזה, של מפקדת הגסטפו.

מאז המלחמה ועד לאחרונה, שימש הבניין בוורשה לצורכי מעבדות המחקר של אוניברסיטת ורשה. בחזיתו יש שלט זיכרון קטן שמספר את סיפורו של המבנה וההיסטוריה העגומה שלו.

#על הכיכר ששקקה פעם חיים יהודיים

כיכר גַזִ'יבּוֹבְסְקָה (Plac Grzybowski) נוצרה במאה ה-17 במקום שבו הייתה צומת הדרכים שבין מצודת השלטון והישוב הכפרי שהקיף אותה, לבין מרכז ורשה הישן. בהמשך המאה ה-17 היא הפכה לכיכר שוק ובמאה ה-18 לכיכר בעיר ורשה, שאליה סופחה. אז גם נבנה בה מבנה העירייה ובכיכר הלכו ונבנו מבני פאר. במחצית המאה ה-19 החלו סוחרים יהודים להיכנס לכיכר ולפתוח בה חנויות ובתי מגורים.

בתחילת המאה ה-20 הגיעו לכיכר החשמליות המונעות בחשמל והתווספה לה גם תאורה. הקידמה גם הביאה לשינוי בחזות של הכיכר ולפינוי השוק לכיכר אחרת. זה היה לפני מלחמת העולם השנייה כשהייתה הכיכר למרכז החיים היהודיים בעיר. כאן ניצב אז השוק היהודי, שאליו הגיעו יהודי העיר לקנות את הדברים הנחוצים להם לפני החגים, כמו תרנגול כפרות ביום כיפור או שוק ארבעת המינים של סוכות.

משנוצר הגטו היהודי, בכיבוש הנאצי של ורשה, נכללה הכיכר בתוך תחומי הגטו הקטן. כאן עומדת עד היום גם כנסיית "לידת מריה", ששירתה בגטו את המומרים, יהודים שהתנצרו בעבר, אבל הנאצים ראו בהם יהודים והכניסו אותם לגטו. תורת הגזע הנאצית, יש לדעת, ראתה ביהדות גזע, שלא ניתן לשנות, ולא דת, שהיא ברת שינוי. לכן שינוי הדת לא שינה מבחינתם את גורל המומרים.

כיום כיכר גז'יבובסקה מרוצפת עדיין באבנים ולא בוצעו בה שינויים משמעותיים, מאז שעברה את המלחמה.

ב-1941, כשחיסלו הנאצים את הגטו הקטן, נותרה הכיכר סגורה בפני אזרחי העיר ורשה וכשפרץ ב-1944 המרד של המחתרת הפולנית, היא הפכה לחלק משטח הקרבות. משהובסה המחתרת, החריבו הגרמנים ושרפו את החלק המערבי של הכיכר, על בית הכנסת היהודי "ארונה" (Arona Serdynera) והכנסייה שהמורדים התבצרו בה.


מבט מקרוב על הכיכר שהייתה פעם מרכז החיים היהודיים בעיר:

https://youtu.be/uAoqPFom3k4

#על רחוב הזיכרון של גטו ורשה


כשנה לאחר שהשתלטו במלחמת בזק על פולין, הקימו הנאצים את הגטו היהודי בעיר ורשה. רחוב פְּרוֹזְנַה (Próżna), שבו אתם נמצאים כרגע, היה חלק מגטו ורשה, אבל גם אחד הרחובות הבודדים שבו חיו היהודים גם לפני המלחמה והקמת הגטו.

רחוב פרוזנה שרד את ההרס שזרעו מטוסי הגרמנים בוורשה לקראת סוף המלחמה. גם כיום נשמרה בו האווירה של ורשה הישנה, היהודית. ברחוב מתקיים בכל קיץ פסטיבל לתרבות יהודית שנקרא “ורשה של זינגר" (Singer’s Warsaw), על שמו של הסופר היהודי יצחק בשביס זינגר.

במהלך הפסטיבל שמטרתו לשקם את המורשת ההיסטורית והתרבותית של יהדות ורשה, מנוגנת מוזיקה יהודית ומוזיקת כלייזמרים, מועלות הצגות תאטרון בעברית וביידיש, לצד מופעי מחול וריקודים מסורתיים, תערוכות, סרטים ודיונים בנושאי יהדות ומתקיימים אף ערבי שירה בציבור של שירים מהמסורת היהודית. דוכני אוכל כשר מציעים אז הרבה מהמזון היהודי שמזוהה עם יהדות פולין עד היום.

מעניין במיוחד הוא המיצג השנתי שמתקיים בפסטיבל, תחת השם "ואני עדיין רואה את פניהם". במיצג מוקרנים על חזיתות הבניינים שברחוב, במיוחד על חזית הבית שהושאר כמו שהיה במלחמה, תמונות מחיי היהודים בוורשה, מהימים שלפני המלחמה. פה ושם ניתן לראות ברחוב תמונות על גבי הבניינים, שמחזירות לרגע קט את היהודים של פעם, אל הרחוב של היום.


#הבית ברחוב פרוזנה
אחד מהבניינים ששרדו מהתקופה שלפני המלחמה, הושאר מאז מלחמת העולם השנייה, מבלי ששופץ. הבניין החום והישן נמצא בכיכר גַזִ'יבּוֹבְסְקָה, ממש ביציאה מהאזור היהודי אל האזור הפולני של ורשה. התמונות התלויות על הבניין הן של משפחות שחיו בו בתחילת המאה ה-20, מרביתן משפחות יהודיות.


מבט מקרוב על הרחוב - אז והיום:

https://youtu.be/OlNjLwgDdwQ


הבית מימי הגטו שהושאר כך:

https://youtu.be/IgMGIiqo2QA

#על האנדרטה לזכר המורדים בגטו ורשה


אנדרטת רָפַּפּוֹרְט (Pomnik Bohaterow Getta) היא אנדרטת הזיכרון העיקרית בעיר, שהוקדשה להנצחת מרד גטו ורשה ההרואי. במרד השתתפו צעירים יהודיים, שניהלו לוחמת גרילה, כנגד כל הסיכויים, אל מול הצבא הנאצי הענקי. הצורר הנאצי שנדהם מתעוזתם ומפעולותיהם שפגעו בו, שרף והרס את הגטו בכדי להכניעם והפיל בניינים שלמים, על ראשם של אחרוני המורדים שהתבצרו במרתפים ונשבעו שלא להיכנע.

האנדרטה הוצגה לציבור בשנת 1948, ביום השנה החמישי למרד גטו ורשה. היא נקראת גם "אנדרטת גיבורי הגטו" ופוסלה על ידי האמן נתן רפפורט, שנעזר להקמתה באדריכל בשם סוזין. רפפורט היה פסל, צייר וצלם יהודי, שנולד בוורשה ואיבד את כל בני משפחתו בשואה. לאורך חייו, לאחר המלחמה, הוא הקדיש את יצירותיו החשובות והמוכרות ביותר להנצחת הנספים והלוחמים בנאצים.

לצד האנדרטה, כרע בשנת 1970 קנצלר גרמניה המערבית, וילי ברנדט, לזכר הקרבנות וביקש סליחה על פשעי הגרמנים כנגד העם היהודי. הפולנים הוקירו לו תודה בכך שקראו על שמו את הכיכר שמול האנדרטה.

העתק של האנדרטה מצוי גם בכיכר גטו ורשה, שברחבת יד ושם בירושלים. רבים רואים בה את אחד הסמלים המוכרים והחשובים של מורשת השואה והגבורה.



#מה רואים באנדרטה?
האנדרטה מצליחה להציג את הניגוד המדהים שבין הגבורה לבין ההליכה הבלתי נתפסת כצאן לטבח אל עבר גורל אכזר מאין כמותו.

בצד אחד של האנדרטה מוצגים פסלי חיילים גיבורים על רקע הגטו העולה בלהבות ויהודים הנשלחים להשמדה. הם מחזיקים בידיהם רימוני יד, רובים ובקבוקי מולוטוב, כסמל לגבורתם. צד זה נקרא "המאבק".

בצד האחר של האנדרטה מוצגת "הצעדה למוות", ובו ניתן ללמוד על הסבל, העינויים וההרג של הקורבנות באמצעות קבוצת יהודים דתיים ההולכים בראש מורכן אל עבר מותם.

האנדרטה עשויה גושי אבן שהובאו על ידי הגרמנים משבדיה ויועדו במקור להקמת אנדרטאות הניצחון של היטלר והגרמנים.


#מסלול הגבורה היהודית בשואה
מהאנדרטה לזכר מורדי גטו ורשה מתחיל מסלול של סיור בעקבות מורדי הגטו הללו. המסלול שנקרא "מסלול הגבורה", נחנך ב-1988 ביום השנה ה-45 למרד.

במסלול, שמתחיל כאן ברחוב זמנהוף, יש 16 אבני זיכרון מגרניט - כל אחת מוקדשת לזכר דמות מהעבר היהודי של העיר.


מבט מקרוב על האנדרטה:

https://www.youtube.com/watch?v=dySZgs-ttXo

#על מקום הבונקר של מורדי גטו ורשה

אתם נמצאים ברחוב מִילַא 18 (Miła 18), ליד גַּלְעֵד שמסמן את המקום שבו קבור הבונקר של המחתרת מימי הגטו היהודי. מכאן ניהלה המחתרת היהודית את מרד גטו ורשה, כנגד הנאצים, וכאן מתו מרבית לוחמיה.

ההחלטה להתקומם ולהלחם בנאצים התקבלה לאחר הגירוש הגדול מהגטו, כשהגיעו היהודים בגטו למסקנה שגורל כולם יהיה מוות. בגטו נותרו אז כמה עשרות אלפי יהודים בלבד. חלקם הסתתרו במקומות מחבוא ומסתור והחליטו להשיב מלחמה לנאצים.

חיילי המחתרת ניהלו לוחמה אמיצה וחסרת סיכוי, כמעט ללא כלי נשק, כנגד הצבא הגרמני, עתיר החיילים המצוידים היטב. ב-8 במאי 1943, לאחר השריפות הגדולות שעשו הנאצים בגטו והשמדת בסיסי המורדים האחרים, התגלו חברי המחתרת בבונקר שהיה כאן. משהסתבר שאפסו סיכוייהם לצאת בחיים מהבונקר המוקף בחיילים ורבים מהם הורעלו ומתו מפצצות גז שהטילו הגרמנים אל תוכו, שמו המורדים מהארגון היהודי הלוחם, קץ לחייהם בבונקר שברחוב מילה. מהבונקר עצמו נותרו רק גלי הריסות ולאחר שחרור ורשה מימי הנאצים הוקם כאן גַּלְעֵד זיכרון.


#סיפור המרד בגטו ורשה
מרד גטו ורשה היה מעשה ההתקוממות הגדול ביותר של יהודים, בעיקר צעירים, בנאצים. זהו גם המרד הראשון של יהודים בתולדות השואה. המרד פרץ לאחר שהחלו להגיע ידיעות על מעשי הרצח של הנאצים במחנה ההשמדה חֶלְמְנוֹ ובמזרח בכלל. אז הבינו לראשונה היהודים שהרכבות שהגרמנים מעלים אותם אליהן, מובילות להשמדה ולא לעבודה.

צעירים רבים בגטו החליטו לשמור על כבודם ולמות במאבק ובהתנגדות חצורר הנאצי ולא בכניעה להם. הנאצים, שלא הצליחו לגבור על המורדים וללכוד אותם, החליטו לשרוף בית אחר בית בגטו, עד להכנעת המורדים. השרפות התפשטו בכל בנייני הגטו ומשהחום הגדול הקשה על המשך הלחימה בבונקרים שבהם הסתתרו הלוחמים, הם החלו לצאת ולהילחם מחוץ למקומות המסתור שלהם ונהרגו או נפלו לידי הנאצים.

במרתף הבניין שבפינת רחוב מילה 18, שכן הבונקר הראשי של המורדים. כאן ישב המטה של תנועת המרי היהודית והוא היווה מחסה ליותר מ-100 איש. משהתגלה המחבוא על ידי הגרמנים והם החלו להטיל פנימה פצצות גז קטלניות, החליטו רוב המורדים ששהו בבונקר, בהנהגת המפקד מרדכי אנילביץ', לשים קץ לחייהם, ממש כמו שעשו לוחמי מצדה, כ-2000 שנה לפניהם, בכדי שלא ליפול חיים לידי הרומים.


מבט מקרוב על המקום:

https://youtu.be/3nqQ-NSfPw8


ראש הממשלה רבין מבקר בגלעד שבמילה 18:

https://youtu.be/hAyQZ6AttF0

#על כיכר העיר העתיקה

מצידו המערבי של הנהר, ממוקמת כיכר השוק המלבנית של העיר העתיקה (Rynek Starego Miasta). היא נחשבת לכיכר היפה ביותר בעיר והיא בנויה בסגנון שאפיין את הגרמנים שהיגרו לפולין במאה ה-14. פעם, אגב, עמד כאן בית העירייה הישן שנהרס בשנת 1917.

באותה התקופה היוותה הכיכר מרכז חשוב ומשמעותי של העיר, מוקד התנהלות המסחר, הכלכלה, החברה והפוליטיקה של העיר עד המאה ה-18. התקיימו בה שווקים, טקסים ומשפטי ראווה.

כמו הרבה מאד מקומות בוורשה, גם הכיכר היפה נהרסה כליל בזמן מלחמת העולם השנייה, אך לא מעט זמן אחר כך היא שופצה ושוחזרה. היום היא אחד מהמקומות הציוריים והקסומים בוורשה בזכות מגוון הבניינים שלה, שחזיתותיהם צבעוניות ומלאות חיים.

אם תסתכלו סביב על הבניינים הנמצאים בה, תראו שהם מתאפיינים בסגנון בארוק ורנסאנס ויש בה המון סמטאות נעימות להליכה, כיוון שהן סגורות לכניסת כלי רכב. באזור הכיכר תמצאו הרבה מסעדות ובתי קפה, גלריות וחנויות קטנות ומעניינות. כאן, אגב, מרוכזות לא מעט חנויות מזכרות נהדרות, שבהן תוכלו לקנות מזכרות הביתה ומתנות במחירים סבירים.


#פסל הסירנה שמוכנה להגן על העיר ורשה
במרכז הכיכר תראו את הסמל של וורשה - הסירנה. זוהי בתולת הים האוחזת בחרב ומגן ומוכנה להגן על תושבי העיר. האגדה מספרת כי היא שחתה בנהר הוויסלה, עצרה למנוחה ליד העיר העתיקה ושבתה את לב הדייגים בזכות שירתה הקסומה. האחרונים הצילו אותה מידיו של סוחר רשע, נאבקו ושחררו אותה לחופשי. מאז, נדרה בת הים להגן ולסייע לעיר ולתושביה.


#טיפים

אם הגעתם לוורשה בחורף תשמחו לדעת שהחל מחודש דצמבר, כיכר השוק הופכת לזירת החלקה על הקרח.


מבט מקרוב על הכיכר:

https://youtu.be/W0xve1P7nLo

#על הבית הצר בעולם שברחוב חלודנה


בית קֶרֶת (Keret house) שברחוב חלודנה בעיר ורשה, הוא כנראה הבית הצר ביותר בעולם. תכנן אותו האדריכל הפולני יעקוב שצ'צ'ני (Jakub Szczesny). הוא חלם על בית שיהיה צר ביותר אך עדיין ישמש כבית. את ההשראה הוא קיבל מהסיפורים של הסופר הישראלי אתגר קרת, שהם לדבריו, הסיפורים הכי קצרים שהם עדיין מלאים.

מדובר בבית גבוה ובעל כמה קומות, שנבנה ברווח שבין שני בניינים בוורשה. הוא גבוה, ארוך ומואר בשמש, בזכות הגג והתקרה השקופה. יש בו מיטה, מטבח, שירותים וחדר עבודה או לפחות פינת כתיבה. לאדריכל היה חשוב במיוחד שהשוהים בבית, 122 סנטימטרים רוחבו המרבי, לא יחושו קלסטרופוביה, פחד ממקומות סגורים, על אף היותו כה צר.

הבית ממוקם בפינת הרחובות שבין חלודנה 22 ורחוב ז'לזנה 74, במרחק מטרים מהגשר שחיבר בין ה"גטו הגדול' ו"הגטו הקטן".

הבית מלא במוצרי חשמל ממותגים מפורסמים שנתרמו בידי ספונסרים ומממנים מסחריים, שהחליטו לתת בחינם. הם עושים זאת גם לצרכי פרסום וגם להוכיח שמוצריהם מתאימים גם לדירות קטנות.

הבית שייך לעירית ורשה והוזמנו לשהות בו זמנית אמנים רבים מרחבי העולם, או לשכור אותו לתקופות קצרות. כמובן שקרת היה הראשון מתוכם והמוזמן כרצונו לשהות בו.

ולמה דווקא אתגר קרת? - מעבר ליצירותיו הפופולאריות כל כך באירופה, הוקדש הבית לסופר הישראלי משום שהוא נבנה באזור שהיה הגטו היהודי של ורשה, בתקופת מלחמת העולם השנייה. זה אותו גטו שבו התגוררה בתקופה הנוראה ההיא אמו של קרת עם משפחתה. היא היחידה מכל משפחתה ששרדה בשואה.


#טיפים
ניתן לבקר בבית רק במועדים מסויימים, שיש לברר לפני כן באתר המצורף.


הנה בית קרת מבפנים:

https://youtu.be/WTfWfSW01-E

#על הרחוב שהפריד בין שני הגטאות היהודיים


בימי מלחמת העולם השנייה, סימל רחוב חְלוֹדְנָה (Chłodna) את ההפרדה שבין הגטו היהודי "הגדול" והגטו ה"קטן". כאן, ברחוב חלודנה, הציבו הנאצים את הגשר מעל הרחוב, גשר עץ שקישר בין שני חלקי הגטו.

את רחוב חלודנה שמרו הנאצים מחוץ לתחומי הגטו, כדי שישמש אותם להעברת כוחות ולצורך השליטה בעיר. "הגטו הקטן" ו"הגטו הגדול".

כיום, לזכר גשר העץ מימי השואה, יש באתר מיצג אמנותי שנקרא "גשר הזיכרון". המיצג מנציח בעזרת מולטימדיה, את האירועים הטרגיים שהתרחשו כאן בתקופת השואה.

כאן התרחשה ביולי 1942 טרגדיה אחת מני רבות, באותם ימים איומים שבגטו. זה קרה כשהנאצים הודיעו על הגירוש הגדול של היהודים. ליהודים ברור היה שהגירוש הוא לא להתיישבות מחדש במזרח, כמו ששבו הנאצים ושיקרו, אלא אל המוות במחנות ההשמדה. כאן, בבית מספר 20 שברחוב חלודנה, התאבד אדם צ'רניאקוב, ראש הקהילה היהודית. הוא החליט על המעשה, לאחר ששמע את החדשות וסירב לשתף פעולה ולהעביר אל הנאצים את שמות המיועדים לגירוש, כמו שנדרש גם בעבר לעשות.

הבית עדיין ניצב על מקומו ובאופן מוזר לא נהרס, בעת שהנאצים החריבו את הגטו כולו, במהלך דיכוי מרד גטו ורשה.


מבט מקרוב על הרחוב:

https://youtu.be/gtR_3_bkk4E

#על שרידי חומת הגטו היהודי


כשנגמרה המלחמה השאירו בוורשה שרידים סמליים מחומת הגטו היהודי. כך ניתן לראות עד היום את שרידי חומת הגטו שברחוב זלוטה (Zlota), מאחורי בית ברחוב סיאנה 55 (Sienna) וברחוב וליקוב (Waliców), שבו אף הושארו שרידי בתים הרוסים מהמלחמה, כעדות היסטורית לאירועים הנוראים של השואה היהודית.

גם על המדרכות, בנקודות רבות שבהן עברה חומת הגטו, ניתן לראות לוחיות מתכת ולוחות הסבר עם מפות, תמונות והסברים היסטוריים.


מבט מקרוב על שרידי חומת הגטו של ורשה:

https://youtu.be/W7hDGpjtaMg

#על הכיכר המפורסמת מהספר הנודע


"כיכר שלושת הצלבים" (Three Crosses Square) היא מהכיכרות המרכזיות של ורשה. זוהי כיכר יפה, שמעבר למרכזיות, היא חשובה לנוסעים דרומה, אל הארמון או לפארק ווז'נסקי ולכיכר החוקה.

הכיכר, הממוקמת לאורך "הדרך המלכותית", דרך עתיקה שמקשרת בין ארמון העיר ובין העיר העתיקה, זכתה לשם "כיכר שלושת הצלבים", על שם 3 צלבים שמצויים בה. אחד מהם הוא הצלב שבראש הכנסייה שבמרכז הכיכר ושניים נוספים ניצבים בקצה השני של הכיכר.

במלחמת העולם השנייה הכיכר הייתה מקום מרכזי וסואן בעיר ורשה. בכיכר ישב אז המטה הגרמני, מה שהביא אליה במהלך המלחמה ילדים יהודיים. הם חמקו מהגטו והסתוו כפולנים קטנים. דווקא כאן הם מצאו את פרנסתם במכירת סיגריות וגפרורים. את סיפורה של אותה קבוצת ילדים כתב יוסף ז'מיאן בספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים". ב-1944, לקראת סוף המלחמה, נהרסה הכנסייה לחלוטין, לאחר שמטוסי הצבא הגרמני הנחיתו עליה פצצות.


#הסיפור על "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים"
הספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" הוא מהספרים המפורסמים מתקופת השואה. סיפור הילדים מהכיכר הוא מאד מעניין ואמיתי לגמרי. ליד הכיכר ניצבה בתקופת המלחמה מפקדת ה-SS וממש מולה עמדו ילדים וילדות יהודיים, שהתחזו לילדים פולנים עניים ואף מכרו סיגריות לנאצים.

הילדים מוכרי הסיגריות נהגו לקום עם שחר ולהגיע אל סוחרי הסיגריות כדי להשלים את הסיגריות שברשותם. משם הם הלכו אל הכיכר ולאורך כל היום הם מכרו את הסיגריות לעוברים ושבים.

בערבים נהגו ללכת ולהתרחץ בבתי המרחץ הציבוריים. בכדי שלא יתגלה שהם נימולים, נהגו הילדים לשחד את השומרים, כדי שלא יכניסו עניים אחרים בזמן הרחצה שלהם.

הילדים נהגו ללכת לאחר הרחצה, לביתה של גברת זקנה שהם כינו "סבתא". אצלה הם היו חופשיים לפרוק את חוויות היום ונהגו להשוות את כמות הסיגריות שמכרו. כי מעבר למכירה לקונים, פעולה לא פשוטה באותם זמנים קשים, ניהלו הילדים ביניהם תחרות סמויה, על מכירה וכסף. בכל יום הם השוו ביניהם את "התוצאות" והזוכה היומי זכה בהרבה כבוד מחבריו והוכתר כזוכה בתחרות.


מבט מקרוב על הכיכר:

https://youtu.be/zkyyf1iCPdc

#על הכנסיות של "היהודים המומרים"

בתקופה הנאצית, הכנסיות שנותרו בתחום הגטו היהודי, אליו הכריחו הנאצים את היהודים לעבור, שמשו את היהודים המוּמָרִים שחיו בגטו. מוּמָרִים היו יהודים שעזבו בעבר את היהדות והפכו נוצרים, אבל מבחינת הנאצים הם היו יהודים לכל דבר ועוולה, שכן באידאולוגיה הנאצית יהדות היא גזע וגזע לא יכול להשתנות.

היו שתי כנסיות מומרים בגטו היהודי ובהן הם התפללו בזמן השואה. שתי כנסיות המומרים שבגטו היהודי היו גדולות ומרשימות. אחת מהן הייתה "כנסיית כל הקדושים" (Kościół Wszystkich). כנסיית זו שירתה חלק מהמוּמָרִים בגטו והשנייה, שבכיכר גז'יבובסקה (Grzybowski Square), הייתה כנסיית "לידת מריה", שמקומה באחד הרחובות השוקקים ברובע היהודי, היה מרכזי. אבל יחסי המומרים והיהודים שבגטו, חשוב לזכור, לא היו פשוטים. שנאתם של אותם מומרים ליהדות וליהודים הייתה גדולה. לפי עדויות מהתקופה בקשו ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק במכתב אל הכומר של הכנסייה, לבקר בגינה של הכנסייה, אבל הוא סירב להם. זו הייתה הגינה היחידה בגטו.


#כנסיית "לידת מריה"
בגטו היהודי הועמדה כנסיית "לידת מריה", שבכיכר גז'יבובסקה, לטובת מי שהמירו את דתם ורצו לקיים את מצוותיהם הנוצריות.

האידיאולוגיה האנטישמית הנאצית בגלגולה המודרני ראתה ביהדות לא עוד "דת", אלא גזע ביולוגי, שגם מי שהמיר את דתו, נשאר יהודי.

בתום מלחמת העולם השנייה, היה מבנה הכנסייה פגוע והרוס בחלקו, בעיקר מפגיעות שספג בקרבות של הגרמנים בהתקוממות ההירואית של המחתרת הפולנית בשנת 1944.

במשך השנים הכנסייה הועתקה ממקומה כדי לפנות מקום לתווי של כביש שנועד להרחבה. בפעולה הנדסית מורכבת שבה ניסרו את יסודות המבנה, הוזזה הכנסייה 17 מטרים ממקומה, על גבי מסילה שהותקנה בכדי לגרור אותה למקומה החדש ולחבר אותה ליסודות חדשים.


#מי היו המוּמָרִים?
המוּמָרִים היו קורבן מיוחד לתורת הגזע הנאצית ולהגיון המעוות שלה. הם היו יהודים שעזבו בעבר את היהדות והפכו נוצרים. ביניהם היו מדענים ורופאים בעלי שם כמו הפרופסור לודביק זמנהוף-זלסקי, נכדו של ממציא שפת האֶסְפֶּרַנְטוֹ והאימונולוג המפורסם - פרופסור לודביג הירשפלד.

גם אם לא מסכימים עם מי שהחליטו לעזוב את עם ישראל ולהפוך לנוצרים או לאתאיסטים שמצהירים שאינם יהודים, גם אם יש טעם רע בעוינות הגלויה שגילו חלק מהם כלפי היהודים, קשה שלא להתפלא מהאכזריות הנאצית גם כלפיהם.

כי הנאצים ראו את הביולוגיה כדבר היחיד שמגדיר את היהודי. ביהודים שהמירו את דתם הם ראו יהודים לכל דבר, ולכן חלו עליהם כל הצווים והגירושים - אם זה לגטו ואם למחנות ההשמדה.

זו הייתה האנטישמית הנאצית, אותה אנטישמיות בת אלפי שנים, אבל בגלגול חדש, פשיסטי וגזעני ללא בושה, אנטישמיות שאומרת שהיהדות אינה עוד "דת", אלא גזע ביולוגי לכל דבר.

כך יצא שהמומרים נדחקו לגטו, תחת כידוני הנאצים. למעלה מ-2,000 מומרים חיו בגטו ורשה. בעל כורחם ועל אף ההתנכרות ליהדות שממנה ברחו, הם מצאו את עצמם חולקים את אותו גורל עם העם היהודי שאליו התנכרו.

אבל עדיין, גם כשהיו בגטו, קיוו המומרים להתפכחות גרמנית ולקבלת מעמד מיוחד, שיאפשר להם לצאת מהגטו, אל החופש, לחלק הארי של ורשה. זה לא קרה.


מבט מקרוב על הכנסייה של המומרים ברחוב לשנו:

https://youtu.be/v_uYB-4BR6E

#על הכיכר שממנה נשלחו היהודים אל מחנות ההשמדה


אוּמְשְלַגְפְּלָץ (Umschlagplatz), שבגבול הצפוני של גטו ורשה, היא כיכר במבואות גטו ורשה, שבה רוכזו יהודי ורשה על ידי הנאצים, לפני הסעתם ברכבות המשא אל מחנות ההשמדה, בעיקר למחנה ההשמדה טרבלינקה, אך גם למחנה מאידנק. מכיכר זו יצאו מדי יום אל מחנה ההשמדה, בין 5000 - 7000 יהודים - משפחות שלמות, אנשים, נשים וטף. הם הועמסו על רכבות משא ששימשו קודם לכן להובלת בקר, 100-120 איש בכל קרון, שיוביל אותם אל המוות. מעריכים שכ-300 אלף מיהודי גטו ורשה נשלחו מכאן אל מותם.

כיכר השילוחים ובית הספר שלידה נמצאים סמוך לתחנת רכבות-המשא ולכן הפכה הכיכר למקום הנורא מכל, ליהודי ורשה והסביבה. היו שקראו לה "כיכר הנעלמים", משהבינו היהודים שאין ממנה דרך חזרה.

לאחר ריכוזם כאן, נשלחו רוב יהודי ורשה מחצר האומשלאגפלאץ, אל מחנות ההשמדה. למרבה האירוניה שכנה הכיכר בין בית החולים היהודי, שבו עסקו בהצלת חיים, לבין מפקדת הגסטפו, האחראית על המוות בתקופת השואה.

כיום משמש המקום כאתר הנצחה ואנדרטה לזכר הקורבנות.

פירוש המילה אוּמְשְלַגְפְּלָץ בגרמנית הוא "מקום הטרנספר". כיכר השילוחים של היהודים אל מחנות ההשמדה הוצגה כמקום שממנו עוברים היהודים ליישוב מחדש באזור אחר של אירופה, אבל זו הייתה כמובן תרמית נאצית.

הכיכר כונתה גם "כיכר המסירה", שם שניתן לה לפני המלחמה, בעת שהכיכר הייתה המקום היחידי שבו הותר ליהודים למסור סחורות, כלומר להחליפן עם שאר תושבי העיר, הלא יהודים. אותו מסחר המשיך להתקיים כאן גם במהלך המלחמה, במקביל לגירוש היהודים אל מחנות ההשמדה.

האתר מצוין כיום בקיר המשמש כמצבה סמלית, ושעליו כתובות בפולנית, יידיש ועברית המציינות את המקום וההיסטוריה שלו. כאן מסתיים "נתיב הזכרון לנרצחים", שמתחיל מאנדרטת גיבורי הגטו ומסתיים באומשלגפלאץ. לכל אורכו הוצבו בלוקים של אבנים שחורות עם שמותיהם של רבים מהנרצחים בשואה.


מבט מקרוב על כיכר האומשלאגפלאץ:

https://youtu.be/M4mJUKBsCM8

#על המוזיאון ששמו פולין


המוזיאון לתולדות יהודי פולין (POLIN Museum of the History of Polish Jews), המכונה גם "מוזיאון פולין", הוא מוזיאון שמספר את תולדות היהודים בפולין, החל מההגירה הראשונה לפולין ועד ימינו.

המוזיאון נבנה במה שהיה השטח היחידי בתחומי הרובע היהודי לשעבר, שנותר ללא בנייה. כאן שכן בעבר גטו ורשה, ממש במקום שבו ניצב בזמן המלחמה בניין מפקדת היודנראט. הוא נמצא ממש ליד רחוב אנילביץ' ואל מול האנדרטה של הפסל נתן רפפורט, לזכרם של גיבורי גטו ורשה.

גם אם המוזיאון מקדיש חלק משמעותי לשואה, הוא עוסק לא מעט גם בתקופות אחרות בהיסטוריה של החיבור בין היהודים לפולין. למעשה, המוזיאון מספר על תולדות יהדות פולין, החל מהמאה ה-13 ועושה זאת נכון ובאמצעות טכנולוגיה חדשנית שיוצרת עניין.

על אף שיש בו חלק אינטראקטיבי, שמציע פעילויות עם מסכים ממוחשבים, המוזיאון לא ממש מיועד לילדים צעירים.


#תצוגות המוזיאון
במוזיאון תצוגת קבע שמציגה 1,000 שנות היסטוריה של יהודי פולין, בעבר הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם.

תצוגת הקבע מחולקת ל-8 חללים המייצגים תקופות היסטוריות שונות, החל מימי הביניים אצל יהדות פולין, היהודים באיחוד הפולני-ליטאי, בימי הרפובליקה הפולנית השנייה, בשואה ובתקופה שלאחר המלחמה.

הנה אגפי המוזיאון:

יער - בריחת היהודים מהרדיפות במערב אירופה לפולין, שהייתה לבית הגדול ביותר ליהודים באירופה.

ימי הביניים - המתיישבים היהודים הראשונים בפולין. תיאורי אברהם בן יעקב, מהמאה ה-10, של המדינה הפולנית תחת מיישקו ה-1, השליט הראשון של פולין.

תור הזהב - במאות ה-15 וה-16 התפתחה התרבות העשירה של יהדות פולין, שנהנתה מסובלנות דתית. היא הסתיימה בפוגרומים של מרד חְמֶלְנִיצְקִי, שאותם מייצגת להבת האש הסמלית.

לקראת המדינה - במאות ה-17 וה-18 מתפתחות בפריפריה ערי-סְפָר טיפוסיות, שבהן רוב יהודי.

המודרנה - יהודי פולין המחולקת של המאה ה-19 מצליחים במהפכה התעשייתית בפולין, מתפתחים ופוגשים באנטישמיות המודרנית, שתלווה אותם מכאן.

הרחוב - בין שתי מלחמות העולם נוצר תור הזהב השני של יהודי פולין ונוצרת תרבות יהודית מפותחת בפולין.

שואה - זוועות השואה, שמכניסה אותם לגטו ורשה ומכחידה 90% מיהודי פולין.

אחרי המלחמה - לאחר 1945, עם עזיבת רוב ניצולי השואה את פולין, ההשתלטות הסובייטית והמסע האנטישמי בחסות השלטונות הקומוניסטיים, עד סוף הקומוניזם ותחיית הקהילה היהודית הקטנה בפולין.


#טיפים
הכניסה למוזיאון בימי ה' היא בחינם.

הכניסה היא עד שעה 16:00

משך סיור במוזיאון הוא כשעתיים.


מבט מקרוב על המוזיאון:

https://youtu.be/vnJophbUnDg