שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מוזיאון ניזאמי
קינגס קרוס
עולמו של הנס כריסטיאן אנדרסן
שייקספיר אנד קומפני
מוזיאון הספרים המיניאטוריים
בית ויקטור הוגו
מוזיאון צ'רלס דיקנס
מוזיאון שרלוק הולמס
מוזיאון הסופרים
#על המוזיאון לספרות אזרית
מוזיאון ניזאמי לספרות אזרית (Nizami Museum of Azerbaijani Literature) נקרא על שם ניזאמי, המשורר האזרי המפורסם בן המאה ה-12.
מוזיאון ניזאמי מציע מקום מצוין למי שרוצים להכיר מקרוב את התרבות וההיסטוריה העשירות של אזרבייג'ן.
כבר מבחוץ ניתן להתרשם מהחזית המרשימה של הבניין. שימו לב לשורת הפסלים המרשימה שמעל קומת הרחוב. הפסלים הללו מנציחים את הסופרים והמשוררים החשובים בתולדות המדינה.
בפנים המוזיאון מעל 30 אולמות תצוגה, בהם תוכלו להתרשם מאלפי ספרים עתיקים, כתבי יד, חפצי אמנות ודיוקנאות של ענקי התרבות והספרות האזרית.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/YqP1dPtdkXc
מבחוץ:
https://youtu.be/wLTRf4PJBHU
מוזיאון ניזאמי לספרות אזרית (Nizami Museum of Azerbaijani Literature) נקרא על שם ניזאמי, המשורר האזרי המפורסם בן המאה ה-12.
מוזיאון ניזאמי מציע מקום מצוין למי שרוצים להכיר מקרוב את התרבות וההיסטוריה העשירות של אזרבייג'ן.
כבר מבחוץ ניתן להתרשם מהחזית המרשימה של הבניין. שימו לב לשורת הפסלים המרשימה שמעל קומת הרחוב. הפסלים הללו מנציחים את הסופרים והמשוררים החשובים בתולדות המדינה.
בפנים המוזיאון מעל 30 אולמות תצוגה, בהם תוכלו להתרשם מאלפי ספרים עתיקים, כתבי יד, חפצי אמנות ודיוקנאות של ענקי התרבות והספרות האזרית.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/YqP1dPtdkXc
מבחוץ:
https://youtu.be/wLTRf4PJBHU
#על תחנת הרכבת "של הארי פוטר"
תחנת הרכבת המפורסמת מסדרת הספרים של "הארי פוטר" נמצאת בצפון מרכז לונדון. במקור נבנתה התחנה על ידי לואיס קיוביט בין השנים 1851-1852, באותו המקום שבו עמד קודם לכן בית חולים לחולי אדמת. בתחילה נפתחה התחנה עם רציפים 1-8 ובהמשך התווסף בניין נוסף ובו רציפים 9-11.
בשנת 1987, בעקבות שריפה שפרצה בתחנה, נספו 31 בני אדם. האש התחילה בתור להבה קטנה, אך בשל "אפקט התעלה", התחממו המדרגות שמעל המקום וגרמו לאש לפרוץ ולגרום לנזק רב. השריפה התגברה עוד יותר כשחלפו 2 רכבות ויצרו משב רוח, שגרם לגל האש לעלות ולהגיע לטמפרטורה של מעל 600 מעלות צלזיוס, מה שגרם למותם של מבקרים רבים.
#קינגס קרוס של הארי פוטר
רבים מכירים את תחנת הרכבת קינגס קרוס (Kings Cross) כתחנה של הארי פוטר. הסיבה - מכאן יוצאת הרכבת הספרותית אל הוגוורטס, בית הספר לקוסמים.
בתחנה תוכלו למצוא את חנות הארי פוטר הרשמית. החנות מעוצבת לפי התיאור של חנות השרביטים אוליבנדרס, לפי מיטב התיאור של ג'יי. קיי רולינג. שעות הפתיחה הן בכל יום בין השעות 20:00-7:30.
הנצחה יפה להארי פוטר היא שלט קטן שהוצב במהלך השיפוץ האחרון, על ידי עיריית לונדון. ליד השלט הוצבה עגלה שנכנסת אל הקיר. היא נועדה להנציח את הרציף המפורסם של "תשע ושלושת רבעי" (9 ו-3/4). כמובן שהעגלה מרמזת על הדרך שעושים הנוסעים בדרך אל הרכבת המיוחדת להוגוורטס.
#משימה לבלשים
חפשו את העגלה שנכנסת אל הקיר. רמז: הם מחוץ לתחנה...
עיצרו את ההקלטה עכשיו, כי עכשיו ניתן את הוראות ההגעה אליה.
לא הצלחתם למצוא את העגלה שבקיר? - לא נורא!
הביטו אל הקו השחור שעל הרצפה. זהו קו Northern. לכו עליו, עד למשרד הכרטיסים של קינגס קרוס. עלו במדרגות ולמעלה פנו שמאלה. כשתראו את השלט "St. Pancras International" פנו ימינה ותראו מכונת כרטיסים. עלו בגרם המדרגות שלידה, עד שתגיעו אל הרחוב. זהו רחוב Euston. פנו בו ימינה ותראו קיר לבנים אדום. לכו לצדו, עד שיתגלו לכם השלט והעגלה עם המזוודות, שתקועה בקיר.
#ההיסטוריה של התחנה
את תחנת "קינגס קרוס" הקימו ב-1852 לפי תוכנית של המהנדס לואיס קאביט. היא נועדה להיות תחנת המוצא מבירת בריטניה אל מסילת החוף המזרחי של בריטניה. משנת 1862 משמשת התחנה את "הסקוטי המעופף", רכבת הנוסעים שמחברת בין לונדון לבין העיר הסקוטית אדינבורו שבצפון הממלכה. במהלך מלחמת העולם השנייה נפגעה תחנת "קינגס קרוס" וניזוקה קשה, כתוצאה מהפצצה של הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני. אולם נוסעים חדש נוסף ל"קינגס קרוס" במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20. האולם הלא ממש יפה נוסף בחזית התחנה וכיער אותה מאד, שכן הוא הסתיר את רוב החזית המקורית והמיוחדת שלה.
אבל בשנת 2007, לקראת האולימפיאדה שאירחה לונדון, התחנה הורחבה ואולם הכניסה שלה שודרג וחודש לתפארה. שימו לב לקונסטרוקציה המפוארת והמודרניסטית שצורתה צורת מפל הפוך, פרי תכנונו של האדריכל ג'ון מקאסלן. המבנה הזה מורכב מכ-2000 משולשי פלדה שמשתלבים ביחד כדי ליצור את הקסם של התחנה, שהייתה עד לא מזמן ברווזון מכוער והפכה לברבור אדריכלי מקסים. בנוסף לשיקום התחנה עצמה בשיפוץ, נעשה כאן גם שימור למבנה המקורי של התחנה, זה שכוסה פעם באולם המכוער ההוא.
מבט מקרוב על תחנת הרכבת:
https://www.youtube.com/watch?v=7log1qkN330
תחנת הרכבת המפורסמת מסדרת הספרים של "הארי פוטר" נמצאת בצפון מרכז לונדון. במקור נבנתה התחנה על ידי לואיס קיוביט בין השנים 1851-1852, באותו המקום שבו עמד קודם לכן בית חולים לחולי אדמת. בתחילה נפתחה התחנה עם רציפים 1-8 ובהמשך התווסף בניין נוסף ובו רציפים 9-11.
בשנת 1987, בעקבות שריפה שפרצה בתחנה, נספו 31 בני אדם. האש התחילה בתור להבה קטנה, אך בשל "אפקט התעלה", התחממו המדרגות שמעל המקום וגרמו לאש לפרוץ ולגרום לנזק רב. השריפה התגברה עוד יותר כשחלפו 2 רכבות ויצרו משב רוח, שגרם לגל האש לעלות ולהגיע לטמפרטורה של מעל 600 מעלות צלזיוס, מה שגרם למותם של מבקרים רבים.
#קינגס קרוס של הארי פוטר
רבים מכירים את תחנת הרכבת קינגס קרוס (Kings Cross) כתחנה של הארי פוטר. הסיבה - מכאן יוצאת הרכבת הספרותית אל הוגוורטס, בית הספר לקוסמים.
בתחנה תוכלו למצוא את חנות הארי פוטר הרשמית. החנות מעוצבת לפי התיאור של חנות השרביטים אוליבנדרס, לפי מיטב התיאור של ג'יי. קיי רולינג. שעות הפתיחה הן בכל יום בין השעות 20:00-7:30.
הנצחה יפה להארי פוטר היא שלט קטן שהוצב במהלך השיפוץ האחרון, על ידי עיריית לונדון. ליד השלט הוצבה עגלה שנכנסת אל הקיר. היא נועדה להנציח את הרציף המפורסם של "תשע ושלושת רבעי" (9 ו-3/4). כמובן שהעגלה מרמזת על הדרך שעושים הנוסעים בדרך אל הרכבת המיוחדת להוגוורטס.
#משימה לבלשים
חפשו את העגלה שנכנסת אל הקיר. רמז: הם מחוץ לתחנה...
עיצרו את ההקלטה עכשיו, כי עכשיו ניתן את הוראות ההגעה אליה.
לא הצלחתם למצוא את העגלה שבקיר? - לא נורא!
הביטו אל הקו השחור שעל הרצפה. זהו קו Northern. לכו עליו, עד למשרד הכרטיסים של קינגס קרוס. עלו במדרגות ולמעלה פנו שמאלה. כשתראו את השלט "St. Pancras International" פנו ימינה ותראו מכונת כרטיסים. עלו בגרם המדרגות שלידה, עד שתגיעו אל הרחוב. זהו רחוב Euston. פנו בו ימינה ותראו קיר לבנים אדום. לכו לצדו, עד שיתגלו לכם השלט והעגלה עם המזוודות, שתקועה בקיר.
#ההיסטוריה של התחנה
את תחנת "קינגס קרוס" הקימו ב-1852 לפי תוכנית של המהנדס לואיס קאביט. היא נועדה להיות תחנת המוצא מבירת בריטניה אל מסילת החוף המזרחי של בריטניה. משנת 1862 משמשת התחנה את "הסקוטי המעופף", רכבת הנוסעים שמחברת בין לונדון לבין העיר הסקוטית אדינבורו שבצפון הממלכה. במהלך מלחמת העולם השנייה נפגעה תחנת "קינגס קרוס" וניזוקה קשה, כתוצאה מהפצצה של הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני. אולם נוסעים חדש נוסף ל"קינגס קרוס" במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20. האולם הלא ממש יפה נוסף בחזית התחנה וכיער אותה מאד, שכן הוא הסתיר את רוב החזית המקורית והמיוחדת שלה.
אבל בשנת 2007, לקראת האולימפיאדה שאירחה לונדון, התחנה הורחבה ואולם הכניסה שלה שודרג וחודש לתפארה. שימו לב לקונסטרוקציה המפוארת והמודרניסטית שצורתה צורת מפל הפוך, פרי תכנונו של האדריכל ג'ון מקאסלן. המבנה הזה מורכב מכ-2000 משולשי פלדה שמשתלבים ביחד כדי ליצור את הקסם של התחנה, שהייתה עד לא מזמן ברווזון מכוער והפכה לברבור אדריכלי מקסים. בנוסף לשיקום התחנה עצמה בשיפוץ, נעשה כאן גם שימור למבנה המקורי של התחנה, זה שכוסה פעם באולם המכוער ההוא.
מבט מקרוב על תחנת הרכבת:
https://www.youtube.com/watch?v=7log1qkN330
#על המוזיאון הסובב את סיפורי הסופר הנודע
מוזיאון "עולמו של הנס כריסטיאן אנדרסן" (H.C. Andersen Eventyrhuset) הוא מוזיאון המספר את סיפור החיים, המרתק יש לומר, של אחד מגדולי סופרי הילדים בכל הזמנים.
המוזיאון, המוקדש לסופר הדני המפורסם, ממוקם בתוך המתחם של ריפלי (Ripley). הוא מציע תצוגות אינטראקטיביות והמחשות מסקרנות אודות האיש וההישגים המופלאים שהשיג, ביצירתו ובכשרונותיו הרבים.
הנס כריסטיאן אנדרסן כתב מאות סיפורים נפלאים לילדים. הוא היטיב להבין את עולמם אך בעצמו לא זכה להקים משפחה ולהיות לאב. בתור מי שבא מבית עני מאד, הוא הוצא בגיל צעיר מבית הספר בשל מחסור בכסף. רק בבגרותו הוא הצליח לשנות את מצבו וכשרונו הביא לו הערכה והצלחה גדולים. במוזיאון תוכלו לראות חלק מכתבי היד המקוריים של סיפוריו הידועים של אנדרסן, לצד מהדורות הבכורה והעותקים הראשונים של כמה מספריו האהובים.
לצד המוצגים ההיסטוריים שלו, במוזיאון הזה תוכלו לא רק לטייל בין סיפורי האגדות הנפלאים שכתב אנדרסן ולהיזכר בהם, אלא גם לגלות את הרקע לכתיבה של רבים מהם וכיצד הם משקפים לא פעם תהפוכות ורגעים שחווה הסופר הדגול בחייו שלו. כך למשל תגלו שמראהו החיצוני של הנס כריסטיאן אנדרסן היה מאתגר משהו. הוא נחשב כעור ולא מושך. רק בבגרותו הוא הצליח לשנות את מצבו, עת כשרונו הביא לו הצלחה והערצה רבים. לא רבים יודעים ש"הברווזון המכוער", אחד מסיפוריו היפים ביותר, הוא סוג של אוטוביוגרפיה סמלית ושבו הוא מספר בעצם את סיפור חייו שלו.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/diR_kPrldtI
ביקור במקום:
https://youtu.be/cxeOFbt9JMA
מוזיאון "עולמו של הנס כריסטיאן אנדרסן" (H.C. Andersen Eventyrhuset) הוא מוזיאון המספר את סיפור החיים, המרתק יש לומר, של אחד מגדולי סופרי הילדים בכל הזמנים.
המוזיאון, המוקדש לסופר הדני המפורסם, ממוקם בתוך המתחם של ריפלי (Ripley). הוא מציע תצוגות אינטראקטיביות והמחשות מסקרנות אודות האיש וההישגים המופלאים שהשיג, ביצירתו ובכשרונותיו הרבים.
הנס כריסטיאן אנדרסן כתב מאות סיפורים נפלאים לילדים. הוא היטיב להבין את עולמם אך בעצמו לא זכה להקים משפחה ולהיות לאב. בתור מי שבא מבית עני מאד, הוא הוצא בגיל צעיר מבית הספר בשל מחסור בכסף. רק בבגרותו הוא הצליח לשנות את מצבו וכשרונו הביא לו הערכה והצלחה גדולים. במוזיאון תוכלו לראות חלק מכתבי היד המקוריים של סיפוריו הידועים של אנדרסן, לצד מהדורות הבכורה והעותקים הראשונים של כמה מספריו האהובים.
לצד המוצגים ההיסטוריים שלו, במוזיאון הזה תוכלו לא רק לטייל בין סיפורי האגדות הנפלאים שכתב אנדרסן ולהיזכר בהם, אלא גם לגלות את הרקע לכתיבה של רבים מהם וכיצד הם משקפים לא פעם תהפוכות ורגעים שחווה הסופר הדגול בחייו שלו. כך למשל תגלו שמראהו החיצוני של הנס כריסטיאן אנדרסן היה מאתגר משהו. הוא נחשב כעור ולא מושך. רק בבגרותו הוא הצליח לשנות את מצבו, עת כשרונו הביא לו הצלחה והערצה רבים. לא רבים יודעים ש"הברווזון המכוער", אחד מסיפוריו היפים ביותר, הוא סוג של אוטוביוגרפיה סמלית ושבו הוא מספר בעצם את סיפור חייו שלו.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/diR_kPrldtI
ביקור במקום:
https://youtu.be/cxeOFbt9JMA
#על חנות הספרים הידועה
על גדות נהר הסן, ממוקמת "שייקספיר אנד קומפני", חנות הספרים המפורסמת ביותר בפריז. מבוך סבוך של חדרים, כוכים, שולחנות כתיבה, מדרגות עץ עתיקות ואינסוף מדפים. יש בה מבחר עצום של ספרים משומשים וחדשים, אוסף של אנשים ושל התרחשויות יומיות וליליות. במשך שנים הייתה החנות אבן שואבת לכל האורחים קוראי האנגלית שבאו או התגוררו בבירה הצרפתית. יש כאן שפע מסחרר שדורש זמן וסבלנות. הרבה ביוגרפיות, אמנות, ספרים על פריז, ספרי צילומים ועוד. מרוב השפע, אפילו הפסנתר שבחדר האחורי הפך למדף בחנות.
בחנות לא תמצאו רק פעילות מסחרית אלא גם אירועים ספרותיים שונים - ערבי קריאה קטנים ופסטיבלים שאליהם מגיעים אלפי תיירים.
זמן הביקור המומלץ בחנות הוא דווקא שעות הערב, כי ביציאה ממנה נשקף נוף מרהיב של הנהר ועליו קתדרלת נוטרדאם.
#החנות הראשונה
במהלך ההיסטוריה, לפני החנות שבה אתם עומדים כעת, הייתה כאן חנות אחרת, ותיקה יותר. החנות נפתחה בידי סילביה ביץ' שמימנה אותה באמצעות כספים שלוותה מאמה בשנת 1919. חשיבות השם הייתה בהדגשת ייעודה של החנות לספרים בשפה האנגלית. אין ספק שהייתה זו הצלחה לא קטנה, כיוון שביץ' הצליחה להפוך את החנות למקום מפגש תרבותי לאמנים ולסופרים.
בשנת 1922, עברה החנות לכתובת חדשה ברחוב אודאון. הסופרים המשיכו להתקבץ סביב תנור החימום הנעים של החנות. הם אהבו את סיליביה וייחסה נעם להם ומשך אותם להישאר בסביבה.
בשנות ה-30 נקלעו עסקיה של ביץ' להפסדים והיא שקלה לסגור את החנות. הלקוחות, שאהבו את המקום, עזרו וסייעו בידה להחזיק מעמד עוד כמה שנים, אך בשנת הכיבוש הנאצי של פריז בסוף 1941 היא נאלצה לסגור את החנות. את הספרים היא החביאה בדירת מסתור. הספרים הוחבאו היטב, אך היא עצמה פחות, כי לא הרבה זמן אחרי כן נעצרה ביץ' בידי הנאצים ושהתה כחצי שנה במעצר. לאחר שחרור פריז בשנת 1944, היא לא שבה לפתוח את החנות.
#החנות השניה
אמריקאי בשם ג'ורג' וויטמן, שהיה ידיד טוב של סילביה ביץ' מייסדת החנות הראשונה, החליט לפתוח בשנת 1951 חנות ספרים בפריז. כשמתה, בשנת 1962 היא הורישה לו את ספרייתה הפרטית, אותה הצליחה להחביא ולשמר במשך שנים, אפילו מפני הנאצים בזמן כיבושם. בשנת 1964, וויטמן החליט לעשות מחווה לביץ' ושינה את שמה של חנות הספרים שלו ל"שייקספיר אנד קומפני".
החנות פעילה עד היום והיא משמשת גם כחנות לספרים חדשים, לספרים משומשים ולספריית השאלה המתמחה בספרות בשפה האנגלית. עיצוב החנות נוסטלגי ויש בה אפילו מקום לסופרים שצריכים להעביר את הלילה, לתקופות קצרות או ארוכות.
#ג'ורג' ויטמן
בשנת 2011 מת ג'ורג' וויטמן, מייסד החנות "שייקספיר אנד קומפני". במהלך השנים הוא הלין בחנותו לא מעט מבקרים, צעירים ומבוגרים, סופרים מתחילים וסטודנטים חסרי פרוטה, נוודים ותמהוניים. לא סתם זיהתה בו סילביה ביץ', מייסדת החנות המקורית, את ממשיך דרכה - היא זיהתה את חיבתו לספרות ולאנשים. המקדש הספרותי של וויטמן הקפיד להעביר את המוטו המרגש: "אל תהיה בלתי מזמין לזרים; הם עשויים להיות מלאכים בתחפושת". האבסורד הוא שככל שהחנות הרוויחה פחות, כך היא נהייתה מצליחה ומפורסמת יותר. וויטמן הקפיד לומר כי: "ספרים הם השתקפות של הדמיון, ולכן חנות ספרים צריכה לשקף את הדמיון הזה".
וויטמן היה מציע למבקרים ללון בחנות ללא תשלום ואף הציע להם מטבח רעוע בו הם יכלו לבשל, כל עוד הקפידו על ניקיון אחריהם. דווקא התנאים המוגבלים היו אלה שגרמו לאורחים להירתם במלוא המרץ להצלחתה של החנות. במקום לשלם, הם היו עוזרים לויטמן בניהול החנות: סידור הספרים, סגירת החנות, הדבקת השטיחים, סחיבת סחורה וכדומה.
בימי ראשון וויטמן היה מנהל מסיבות תה שכללו פנקייקים תוצרת ידו.
לאחר ההלוויה של ויטמן הגיעו כל האורחים להרמת כוסית מיוחדת בחנות שכל כך אהב. היא התמלאה מהר מאד באורחים רבים שדרכם הצטלבה מתישהו במהלך חייהם בחנות הקטנה. בימים שלאחר מותו של ויטמן הוצפה הוויטרינה של החנות במראות נוסטלגיים מרגשים: ספרים, תמונות וכלים שהקדישו לקוחות ותיקים וידידים לזכרו של האיש בעל החזון.
מבט מקרוב על החנות:
https://www.youtube.com/watch?v=IrUq35ljbzQ&t=45s
על גדות נהר הסן, ממוקמת "שייקספיר אנד קומפני", חנות הספרים המפורסמת ביותר בפריז. מבוך סבוך של חדרים, כוכים, שולחנות כתיבה, מדרגות עץ עתיקות ואינסוף מדפים. יש בה מבחר עצום של ספרים משומשים וחדשים, אוסף של אנשים ושל התרחשויות יומיות וליליות. במשך שנים הייתה החנות אבן שואבת לכל האורחים קוראי האנגלית שבאו או התגוררו בבירה הצרפתית. יש כאן שפע מסחרר שדורש זמן וסבלנות. הרבה ביוגרפיות, אמנות, ספרים על פריז, ספרי צילומים ועוד. מרוב השפע, אפילו הפסנתר שבחדר האחורי הפך למדף בחנות.
בחנות לא תמצאו רק פעילות מסחרית אלא גם אירועים ספרותיים שונים - ערבי קריאה קטנים ופסטיבלים שאליהם מגיעים אלפי תיירים.
זמן הביקור המומלץ בחנות הוא דווקא שעות הערב, כי ביציאה ממנה נשקף נוף מרהיב של הנהר ועליו קתדרלת נוטרדאם.
#החנות הראשונה
במהלך ההיסטוריה, לפני החנות שבה אתם עומדים כעת, הייתה כאן חנות אחרת, ותיקה יותר. החנות נפתחה בידי סילביה ביץ' שמימנה אותה באמצעות כספים שלוותה מאמה בשנת 1919. חשיבות השם הייתה בהדגשת ייעודה של החנות לספרים בשפה האנגלית. אין ספק שהייתה זו הצלחה לא קטנה, כיוון שביץ' הצליחה להפוך את החנות למקום מפגש תרבותי לאמנים ולסופרים.
בשנת 1922, עברה החנות לכתובת חדשה ברחוב אודאון. הסופרים המשיכו להתקבץ סביב תנור החימום הנעים של החנות. הם אהבו את סיליביה וייחסה נעם להם ומשך אותם להישאר בסביבה.
בשנות ה-30 נקלעו עסקיה של ביץ' להפסדים והיא שקלה לסגור את החנות. הלקוחות, שאהבו את המקום, עזרו וסייעו בידה להחזיק מעמד עוד כמה שנים, אך בשנת הכיבוש הנאצי של פריז בסוף 1941 היא נאלצה לסגור את החנות. את הספרים היא החביאה בדירת מסתור. הספרים הוחבאו היטב, אך היא עצמה פחות, כי לא הרבה זמן אחרי כן נעצרה ביץ' בידי הנאצים ושהתה כחצי שנה במעצר. לאחר שחרור פריז בשנת 1944, היא לא שבה לפתוח את החנות.
#החנות השניה
אמריקאי בשם ג'ורג' וויטמן, שהיה ידיד טוב של סילביה ביץ' מייסדת החנות הראשונה, החליט לפתוח בשנת 1951 חנות ספרים בפריז. כשמתה, בשנת 1962 היא הורישה לו את ספרייתה הפרטית, אותה הצליחה להחביא ולשמר במשך שנים, אפילו מפני הנאצים בזמן כיבושם. בשנת 1964, וויטמן החליט לעשות מחווה לביץ' ושינה את שמה של חנות הספרים שלו ל"שייקספיר אנד קומפני".
החנות פעילה עד היום והיא משמשת גם כחנות לספרים חדשים, לספרים משומשים ולספריית השאלה המתמחה בספרות בשפה האנגלית. עיצוב החנות נוסטלגי ויש בה אפילו מקום לסופרים שצריכים להעביר את הלילה, לתקופות קצרות או ארוכות.
#ג'ורג' ויטמן
בשנת 2011 מת ג'ורג' וויטמן, מייסד החנות "שייקספיר אנד קומפני". במהלך השנים הוא הלין בחנותו לא מעט מבקרים, צעירים ומבוגרים, סופרים מתחילים וסטודנטים חסרי פרוטה, נוודים ותמהוניים. לא סתם זיהתה בו סילביה ביץ', מייסדת החנות המקורית, את ממשיך דרכה - היא זיהתה את חיבתו לספרות ולאנשים. המקדש הספרותי של וויטמן הקפיד להעביר את המוטו המרגש: "אל תהיה בלתי מזמין לזרים; הם עשויים להיות מלאכים בתחפושת". האבסורד הוא שככל שהחנות הרוויחה פחות, כך היא נהייתה מצליחה ומפורסמת יותר. וויטמן הקפיד לומר כי: "ספרים הם השתקפות של הדמיון, ולכן חנות ספרים צריכה לשקף את הדמיון הזה".
וויטמן היה מציע למבקרים ללון בחנות ללא תשלום ואף הציע להם מטבח רעוע בו הם יכלו לבשל, כל עוד הקפידו על ניקיון אחריהם. דווקא התנאים המוגבלים היו אלה שגרמו לאורחים להירתם במלוא המרץ להצלחתה של החנות. במקום לשלם, הם היו עוזרים לויטמן בניהול החנות: סידור הספרים, סגירת החנות, הדבקת השטיחים, סחיבת סחורה וכדומה.
בימי ראשון וויטמן היה מנהל מסיבות תה שכללו פנקייקים תוצרת ידו.
לאחר ההלוויה של ויטמן הגיעו כל האורחים להרמת כוסית מיוחדת בחנות שכל כך אהב. היא התמלאה מהר מאד באורחים רבים שדרכם הצטלבה מתישהו במהלך חייהם בחנות הקטנה. בימים שלאחר מותו של ויטמן הוצפה הוויטרינה של החנות במראות נוסטלגיים מרגשים: ספרים, תמונות וכלים שהקדישו לקוחות ותיקים וידידים לזכרו של האיש בעל החזון.
מבט מקרוב על החנות:
https://www.youtube.com/watch?v=IrUq35ljbzQ&t=45s
ספרות
#על המוזיאון עם הספרים הזעירים
במוזיאון הספרים המיניאטוריים (Baku's Miniature Book Museum) תוכלו לפגוש את הספרים הכי קטנים בעולם.
מבנה המוזיאון אולי לא מרשים אבל יש כאן מאות ספרים זעירים מכל מקום בעולם, מתקופות שונות ובכל שפה אפשרית.
במוזיאון הספרים המיניאטורים תראו בין השאר גם ספרים קטנטנים שגודלם מילימטרים אחדים. ביניהם תראו תנ"ך זעיר, ספרי שירה של משוררים ידועים, ספרי ילדים פיצפונים, מחזה קטנטן של שייקספיר, ספרי קודש שונים כולל בעברית ואת הקוראן הקדוש למוסלמים במהדורה זערורית.
הספר הקטן ביותר כאן הוא ספר יפני. גודלו כשני מילימטרים רבועים בלבד, פחות או יותר כגודל נקודה של עט.
המקומיים מספרים שזה המוזיאון היחיד בעולם לספרי מיני מודפסים מכל העולם. יש בו מעל 6,000 ספרים מכ-70 מדינות.
מסופר שהנשיא היידר אלייב נתן את הבית ללא כסף לצעירה מקומית, שחלמה להקים מוזיאון לספרים קטנים. מאז ובזכות שקיבלה את המקום בחינם, הכניסה למוזיאון חופשית.
#טיפים
הכניסה חינם.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/GL2wJpd2z_8
ביקור במקום:
https://youtu.be/peyvPt9rn0w
במוזיאון הספרים המיניאטוריים (Baku's Miniature Book Museum) תוכלו לפגוש את הספרים הכי קטנים בעולם.
מבנה המוזיאון אולי לא מרשים אבל יש כאן מאות ספרים זעירים מכל מקום בעולם, מתקופות שונות ובכל שפה אפשרית.
במוזיאון הספרים המיניאטורים תראו בין השאר גם ספרים קטנטנים שגודלם מילימטרים אחדים. ביניהם תראו תנ"ך זעיר, ספרי שירה של משוררים ידועים, ספרי ילדים פיצפונים, מחזה קטנטן של שייקספיר, ספרי קודש שונים כולל בעברית ואת הקוראן הקדוש למוסלמים במהדורה זערורית.
הספר הקטן ביותר כאן הוא ספר יפני. גודלו כשני מילימטרים רבועים בלבד, פחות או יותר כגודל נקודה של עט.
המקומיים מספרים שזה המוזיאון היחיד בעולם לספרי מיני מודפסים מכל העולם. יש בו מעל 6,000 ספרים מכ-70 מדינות.
מסופר שהנשיא היידר אלייב נתן את הבית ללא כסף לצעירה מקומית, שחלמה להקים מוזיאון לספרים קטנים. מאז ובזכות שקיבלה את המקום בחינם, הכניסה למוזיאון חופשית.
#טיפים
הכניסה חינם.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/GL2wJpd2z_8
ביקור במקום:
https://youtu.be/peyvPt9rn0w
# על הבית של ויקטור הוּגוֹ
אין איש שלא שמע את השם ויקטור הוּגוֹ, מחבר היצירות "עלובי החיים", "הגיבן מנוטרדאם" ועוד.
את הבית ההיסטורי של הוגו, שגודלו 280 מטרים רבועים ונמצא בקומה השנייה של בית המלון רוהאן-ג'מנה, שכר ויקטור הוגו והיום הוא משמש כמוזיאון. הוא ממוקם בפלאס דה ווז' מספר 6 ברובע הרביעי, בפריז. את הדירה שכר הוגו במשך 16 שנים החל משנת 1832-1848. היום המוזיאון נמצא בשימור ומנוהל על ידי עיריית פריז.
במהלך שהותו בדירה זו אירח הסופר רבים מגדולי הסופרים הצרפתים שפעלו בתקופתו. בפברואר 1843 אף חגג בו את חתונת בתו, לאופולדין ובספטמבר ציין את מותה הטרגי.
בחדר העבודה של דירה זו כתב כמה מיצירותיו המפורסמות, בין היתר חלק גדול מ"עלובי החיים". ב-1841 הוא נבחר כחבר האקדמיה הצרפתית.
לאחר שעזב את הבית, בשנת 1848, הבניין עבר מספר שיפוצים שלא מאפשרים לשחזר במדויק את המסגרת המקורית של המבנה, למשל היעלמות המסדרונות והמרפסות הצופות לכיכר. המוזיאון והתצוגה שבו התאפשרה בזכות תרומתו של הסופר פול מוריס, ידידו הטוב של הוגו, שאיפשרה לעיריית פריז בשנת 1902 לרכוש את המבנה. חנוכת המוזיאון אירעה ב-30 ביוני 1903.
#תרבותו של ויקטור הוגו
ויקטור הוגו היה סופר, משורר, מחזאי ופוליטיקאי צרפתי. הוא נחשב לגדול משוררי צרפת ונודע בעיקר בשל ספריו המפורסמים: "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים".
כבר כשהיה בן 14 החליט הוגו להיות משורר ובגיל 10 זכה למלגה על ספר שיריו הראשון. הוא נהג לכתוב יום יום במשך שנים וחולל מהפכה של ממש בשירה הצרפתית. הוא עמד בראש קבוצת סופרים ומשוררים שהתחילו זרם חדש - הרומנטיזם.
בשנת 1830 הוצג בפריז מחזהו של הוגו "הרנני" שהיה אחת מהמחזות הראשונים בזרם הרומנטיזם. פריז סערה מאד בעקבות המחזה הזה והרבה ויכוחים סוערים פרצו בתיאטרון בין הצופים לאחר הצגתו. ויכוחים אלו היוו חלק ממסורת ארוכה של מאבקים לגבי טוב טעם אמנותי בתיאטרון הצרפתי.
בשנת 1831 פרסם הוגו את הרומן הידוע "הגיבן מנוטרדאם". מטרת הרומן הייתה להציג את יופייה של קתדרלת נוטרדם לציבור הרחב, אחרי החורבן שעשה בה ההמון בימי המהפכה הצרפתית. הרומן זכה להצלחה בצרפת והביאה לכך שהחל הליך שימור ראוי לקתדרלה. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה רבה ברחבי העולם.
הוגו הקפיד לעורר תקווה בסיפורים שכתב, בלב העניים והסובלים ולהבטיח להם חיים יפים וצודקים.
בשנת 1838 הוצג לראשונה בתיאטרון הרנסאנס בפריז מחזהו "רואי בלה" - דרמה רומנטית המתחוללת בספרד של המאה ה-17.
ויקטור הוגו נפטר בפריז בשנת 1885 ונקבר בטקס לוויה מפואר בפנתיאון, שבו נטמנים גדולי בניה של צרפת.
#מה בדירה של ויקטור הוגו?
בשנת 1902, בחלק מציון 100 שנה להולדתו של ויקטור הוגו, נפתח ביתו של הסופר כמוזיאון.
בקומות הראשונות של המבנה שוכן מלון דה רואן גואנימי ובקומה השלישית תמצאו את אותו הבית שבו התגורר ויקטור הוגו עם משפחתו, אישתו וארבעת ילדיו, בשנים 1832-1848. דירתו של הוגו שוחזרה ממש עד לפרטים הקטנים והמדויקים ביותר.
הביקור מעניין במיוחד עבור מי שרוצה להכיר את האיש, לראות כיצד ומאיפה עבד וכמובן באילו תנאים הוא חי.
מעבר להצצה לחדרים האינטימיים של הסופר, שבהם הוא כתב את יצירותיו הגדולות, כמו "עלובי החיים", מתקיימת תערוכה שמציגה את חייו וכמה מכתבי היד המפורסמים שלו. הדירה מכילה אוספים מקוריים אותם אסף, ציורים עליהם הביט ופריטי ריהוט אותנטיים שבהם השתמש. ביתו של ויקטור הוגו מציג תערוכה על חייו, בליווי מבחר מכתביו ורישומיו. כל החדרים שופצו ושוחזרו והם מאפשרים מבט אותנטי על פועלו.
מבט מקרוב על בית ויקטור הוגו:
https://www.youtube.com/watch?v=kvJPQ1ltFkA&t=3s
אין איש שלא שמע את השם ויקטור הוּגוֹ, מחבר היצירות "עלובי החיים", "הגיבן מנוטרדאם" ועוד.
את הבית ההיסטורי של הוגו, שגודלו 280 מטרים רבועים ונמצא בקומה השנייה של בית המלון רוהאן-ג'מנה, שכר ויקטור הוגו והיום הוא משמש כמוזיאון. הוא ממוקם בפלאס דה ווז' מספר 6 ברובע הרביעי, בפריז. את הדירה שכר הוגו במשך 16 שנים החל משנת 1832-1848. היום המוזיאון נמצא בשימור ומנוהל על ידי עיריית פריז.
במהלך שהותו בדירה זו אירח הסופר רבים מגדולי הסופרים הצרפתים שפעלו בתקופתו. בפברואר 1843 אף חגג בו את חתונת בתו, לאופולדין ובספטמבר ציין את מותה הטרגי.
בחדר העבודה של דירה זו כתב כמה מיצירותיו המפורסמות, בין היתר חלק גדול מ"עלובי החיים". ב-1841 הוא נבחר כחבר האקדמיה הצרפתית.
לאחר שעזב את הבית, בשנת 1848, הבניין עבר מספר שיפוצים שלא מאפשרים לשחזר במדויק את המסגרת המקורית של המבנה, למשל היעלמות המסדרונות והמרפסות הצופות לכיכר. המוזיאון והתצוגה שבו התאפשרה בזכות תרומתו של הסופר פול מוריס, ידידו הטוב של הוגו, שאיפשרה לעיריית פריז בשנת 1902 לרכוש את המבנה. חנוכת המוזיאון אירעה ב-30 ביוני 1903.
#תרבותו של ויקטור הוגו
ויקטור הוגו היה סופר, משורר, מחזאי ופוליטיקאי צרפתי. הוא נחשב לגדול משוררי צרפת ונודע בעיקר בשל ספריו המפורסמים: "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים".
כבר כשהיה בן 14 החליט הוגו להיות משורר ובגיל 10 זכה למלגה על ספר שיריו הראשון. הוא נהג לכתוב יום יום במשך שנים וחולל מהפכה של ממש בשירה הצרפתית. הוא עמד בראש קבוצת סופרים ומשוררים שהתחילו זרם חדש - הרומנטיזם.
בשנת 1830 הוצג בפריז מחזהו של הוגו "הרנני" שהיה אחת מהמחזות הראשונים בזרם הרומנטיזם. פריז סערה מאד בעקבות המחזה הזה והרבה ויכוחים סוערים פרצו בתיאטרון בין הצופים לאחר הצגתו. ויכוחים אלו היוו חלק ממסורת ארוכה של מאבקים לגבי טוב טעם אמנותי בתיאטרון הצרפתי.
בשנת 1831 פרסם הוגו את הרומן הידוע "הגיבן מנוטרדאם". מטרת הרומן הייתה להציג את יופייה של קתדרלת נוטרדם לציבור הרחב, אחרי החורבן שעשה בה ההמון בימי המהפכה הצרפתית. הרומן זכה להצלחה בצרפת והביאה לכך שהחל הליך שימור ראוי לקתדרלה. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה רבה ברחבי העולם.
הוגו הקפיד לעורר תקווה בסיפורים שכתב, בלב העניים והסובלים ולהבטיח להם חיים יפים וצודקים.
בשנת 1838 הוצג לראשונה בתיאטרון הרנסאנס בפריז מחזהו "רואי בלה" - דרמה רומנטית המתחוללת בספרד של המאה ה-17.
ויקטור הוגו נפטר בפריז בשנת 1885 ונקבר בטקס לוויה מפואר בפנתיאון, שבו נטמנים גדולי בניה של צרפת.
#מה בדירה של ויקטור הוגו?
בשנת 1902, בחלק מציון 100 שנה להולדתו של ויקטור הוגו, נפתח ביתו של הסופר כמוזיאון.
בקומות הראשונות של המבנה שוכן מלון דה רואן גואנימי ובקומה השלישית תמצאו את אותו הבית שבו התגורר ויקטור הוגו עם משפחתו, אישתו וארבעת ילדיו, בשנים 1832-1848. דירתו של הוגו שוחזרה ממש עד לפרטים הקטנים והמדויקים ביותר.
הביקור מעניין במיוחד עבור מי שרוצה להכיר את האיש, לראות כיצד ומאיפה עבד וכמובן באילו תנאים הוא חי.
מעבר להצצה לחדרים האינטימיים של הסופר, שבהם הוא כתב את יצירותיו הגדולות, כמו "עלובי החיים", מתקיימת תערוכה שמציגה את חייו וכמה מכתבי היד המפורסמים שלו. הדירה מכילה אוספים מקוריים אותם אסף, ציורים עליהם הביט ופריטי ריהוט אותנטיים שבהם השתמש. ביתו של ויקטור הוגו מציג תערוכה על חייו, בליווי מבחר מכתביו ורישומיו. כל החדרים שופצו ושוחזרו והם מאפשרים מבט אותנטי על פועלו.
מבט מקרוב על בית ויקטור הוגו:
https://www.youtube.com/watch?v=kvJPQ1ltFkA&t=3s
#על המוזיאון שבבית הסופר האנגלי הנודע
צ'רלס דיקנס, סופר, מהפוריים בתולדות הספרות, עיתונאי ושחקן תיאטרון אנגלי, התגורר במבנה הזה, שבו ממוקם היום המוזיאון הקרוי על שמו. בעבר הוא חי גם בדירות אחרות ברחבי העיר.
למרות שהוא חי בבית זה במשך שנתיים בלבד, בין השנים 1837-1839, כאן כתב דיקנס כמה מיצירותיו המפורסמות ביותר, כמו "אוליבר טוויסט" ו"חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי" - 2 ספרים שהפכו לקלאסיקות מוכרות וידועות, העוסקות בחייהם של פשוטי העם.
חלק מהחדרים בבית נשמרו אותנטיים, ממש כפי שהיו בזמנו של דיקנס ובעת שהוא התגורר בהם. בחדרים אחרים תוכלו למצוא מאמרים ומכתבים, רהיטים או דיוקנאות הקשורים אליו.
#יצירותיו של דיקנס
ממוקם בין רחובות לונדון שהיוו מקור השראה גדול לסופר צ'רלס דיקנס, נמצא הבית הג'ורג'יאני שלו. הבית הוא רק אחד מהבתים שלו שפתוחים היום לציבור הרחב. בזמן הביקור, ממש תוכלו להרגיש את נוכחותו של הסופר הבריטי.
כשצ'רלס דיקנס עבר לכאן בשנת 1837, הוא היה רק בן 25, עדיין לא סופר מצליח. בכל יום, מהשעה 8 בבוקר ועד שעות אחר הצהריים, הוא ישב בחדרו, למד וכתב. בבית תוכלו לראות את שולחן הכתיבה המפורסם שלו. בשלוש השנים הפוריות בהן שכן כאן, הוא הספיק לכתוב את הרומן הראשון שלו "רשומות מועדון הפיקוויקים" ועוד 2 רומנים נוספים - "אוליבר טוויסט" ו"חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי". כאן הוא גם התחיל לכתוב את הרומן "תעלומת אדווין דרוּד".
#ילדותו של דיקנס
המוזיאון מצליח להעביר את הסיפור של צ'רלס דיקנס האדם, כמעט כמו את סיפורו של דיקנס האומן. בתור ילד חווה דיקנס ילדות לא פשוטה. אם בשנותיו הראשונות בתור ילד, התגוררה המשפחה בבית גדול עם שני משרתים, חיים טובים ונוחים, מהר מאד הסתבר שהמשפחה חיה מעבר ליכולותיה הכלכליות. אביו, שבמשך שנים שימש כפקיד במשרד הצי הימי, נכנס לחובות בעקבות אורח החיים הפזרני. בגלל חוב שלא הוחזר, הוא נאסר בשנת 1824, בבית הכלא מרשלסי. בית הכלא היה בית סוהר פרטי והוא נוהל למטרות רווח. נקודה זו כנראה הציתה בדיקנס את התשוקה לגבי צדק חברתי.
זו הייתה נקודת המפנה בילדותו של דיקנס, שנאלץ כבר בגיל 12 להיפרד ממשפחתו ולעבוד לפרנסתו. הוא עבד 10 שעות ביום במפעל נעליים, הדביק מדבקות על צנצנות ועשה כל מה שאפשר לו להרוויח מעט כסף. השנים האלו עתידות לבוא לידי ביטוי ביצירותיו של דיקנס: התייחסותו ליתומים, לילדים נטושים ולעניים. רבים מהסיפורים שאותם חווים גיבוריו של דיקנס, כמו אוליבר טוויסט ודייוויד קופרפילד, מבוססים על חוויות שחווה בתקופת ילדותו. הוא התייחס גם לשעות העבודה הארוכות, תנאי העבודה הקשים, השכר הזעום והניצול.
דיקנס העיד לא פעם על עצמו, שלו לא היה הופך להיות סופר, כנראה היה הופך לפושע.
#על הבית
החיים של הסופר צ'רלס דיקנס השתנו לחלוטין בשנים בהן שהה בבית הזה. כאן נולדו לו 2 בנותיו לאישתו קת'רין.
המטבח וחדר האוכל היו החדרים החשובים ביותר לדיקנס ואישתו. הם היו מארחים כאן לא מעט מסיבות וערבים משותפים, עם חברים ואנשים חשובים. הזוג דיקנס היו חברתיים במיוחד והם הקפידו לארח באופן כמעט קבוע.
ברחבי הבית תוכלו לראות הרבה ציורים ותמונות על הקירות, קריקטורות ופסלים קטנים.
באחד מחדרי הבית, שהתה אחותה בת ה-17 של קת'רין, מרי הוגארת', שהלכה לעולמה. האובדן השפיע רבות על דיקנס ועל הכתיבה שלו בשנים שלאחר מכן.
החדר המרכזי של הבית היה חדר הציור. אנשים היו מגיעים לכאן בשביל לשתות, לאכול, לרקוד ולנגן. דיקנס אהב את החדר הזה מאד. אנשים שהיו מגיעים אליו להעביר איתו הזמן, אם היו ברי מזל במיוחד, היו מתיישבים כאן בזמן שהוא היה יושב ומקריא את מה שהרגע כתב בחדרו. העותקים של מה שהוא כתב וקרא כאן נמצאים היום במוזיאון הזה.
בבית הושקעו 3.1 מיליון פאונד והוא נשמר עד היום. במוזיאון מתקיימים היום אירועים מיוחדים, לאורך כל השנה. יש בו פעילויות שמתאימות לילדים בכל הגילאים.
המוזיאון מריץ גם תכנית מרגשת ומרתקת, המיועדת למשפחות. בתכנית קוראים ביחד קטעים מיצירותיו של דיקנס ויש גם הופעות מבדרות, עם שחקנים ותערוכות זמניות.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=iYJ9AzZcHew&t=11s
צ'רלס דיקנס, סופר, מהפוריים בתולדות הספרות, עיתונאי ושחקן תיאטרון אנגלי, התגורר במבנה הזה, שבו ממוקם היום המוזיאון הקרוי על שמו. בעבר הוא חי גם בדירות אחרות ברחבי העיר.
למרות שהוא חי בבית זה במשך שנתיים בלבד, בין השנים 1837-1839, כאן כתב דיקנס כמה מיצירותיו המפורסמות ביותר, כמו "אוליבר טוויסט" ו"חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי" - 2 ספרים שהפכו לקלאסיקות מוכרות וידועות, העוסקות בחייהם של פשוטי העם.
חלק מהחדרים בבית נשמרו אותנטיים, ממש כפי שהיו בזמנו של דיקנס ובעת שהוא התגורר בהם. בחדרים אחרים תוכלו למצוא מאמרים ומכתבים, רהיטים או דיוקנאות הקשורים אליו.
#יצירותיו של דיקנס
ממוקם בין רחובות לונדון שהיוו מקור השראה גדול לסופר צ'רלס דיקנס, נמצא הבית הג'ורג'יאני שלו. הבית הוא רק אחד מהבתים שלו שפתוחים היום לציבור הרחב. בזמן הביקור, ממש תוכלו להרגיש את נוכחותו של הסופר הבריטי.
כשצ'רלס דיקנס עבר לכאן בשנת 1837, הוא היה רק בן 25, עדיין לא סופר מצליח. בכל יום, מהשעה 8 בבוקר ועד שעות אחר הצהריים, הוא ישב בחדרו, למד וכתב. בבית תוכלו לראות את שולחן הכתיבה המפורסם שלו. בשלוש השנים הפוריות בהן שכן כאן, הוא הספיק לכתוב את הרומן הראשון שלו "רשומות מועדון הפיקוויקים" ועוד 2 רומנים נוספים - "אוליבר טוויסט" ו"חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי". כאן הוא גם התחיל לכתוב את הרומן "תעלומת אדווין דרוּד".
#ילדותו של דיקנס
המוזיאון מצליח להעביר את הסיפור של צ'רלס דיקנס האדם, כמעט כמו את סיפורו של דיקנס האומן. בתור ילד חווה דיקנס ילדות לא פשוטה. אם בשנותיו הראשונות בתור ילד, התגוררה המשפחה בבית גדול עם שני משרתים, חיים טובים ונוחים, מהר מאד הסתבר שהמשפחה חיה מעבר ליכולותיה הכלכליות. אביו, שבמשך שנים שימש כפקיד במשרד הצי הימי, נכנס לחובות בעקבות אורח החיים הפזרני. בגלל חוב שלא הוחזר, הוא נאסר בשנת 1824, בבית הכלא מרשלסי. בית הכלא היה בית סוהר פרטי והוא נוהל למטרות רווח. נקודה זו כנראה הציתה בדיקנס את התשוקה לגבי צדק חברתי.
זו הייתה נקודת המפנה בילדותו של דיקנס, שנאלץ כבר בגיל 12 להיפרד ממשפחתו ולעבוד לפרנסתו. הוא עבד 10 שעות ביום במפעל נעליים, הדביק מדבקות על צנצנות ועשה כל מה שאפשר לו להרוויח מעט כסף. השנים האלו עתידות לבוא לידי ביטוי ביצירותיו של דיקנס: התייחסותו ליתומים, לילדים נטושים ולעניים. רבים מהסיפורים שאותם חווים גיבוריו של דיקנס, כמו אוליבר טוויסט ודייוויד קופרפילד, מבוססים על חוויות שחווה בתקופת ילדותו. הוא התייחס גם לשעות העבודה הארוכות, תנאי העבודה הקשים, השכר הזעום והניצול.
דיקנס העיד לא פעם על עצמו, שלו לא היה הופך להיות סופר, כנראה היה הופך לפושע.
#על הבית
החיים של הסופר צ'רלס דיקנס השתנו לחלוטין בשנים בהן שהה בבית הזה. כאן נולדו לו 2 בנותיו לאישתו קת'רין.
המטבח וחדר האוכל היו החדרים החשובים ביותר לדיקנס ואישתו. הם היו מארחים כאן לא מעט מסיבות וערבים משותפים, עם חברים ואנשים חשובים. הזוג דיקנס היו חברתיים במיוחד והם הקפידו לארח באופן כמעט קבוע.
ברחבי הבית תוכלו לראות הרבה ציורים ותמונות על הקירות, קריקטורות ופסלים קטנים.
באחד מחדרי הבית, שהתה אחותה בת ה-17 של קת'רין, מרי הוגארת', שהלכה לעולמה. האובדן השפיע רבות על דיקנס ועל הכתיבה שלו בשנים שלאחר מכן.
החדר המרכזי של הבית היה חדר הציור. אנשים היו מגיעים לכאן בשביל לשתות, לאכול, לרקוד ולנגן. דיקנס אהב את החדר הזה מאד. אנשים שהיו מגיעים אליו להעביר איתו הזמן, אם היו ברי מזל במיוחד, היו מתיישבים כאן בזמן שהוא היה יושב ומקריא את מה שהרגע כתב בחדרו. העותקים של מה שהוא כתב וקרא כאן נמצאים היום במוזיאון הזה.
בבית הושקעו 3.1 מיליון פאונד והוא נשמר עד היום. במוזיאון מתקיימים היום אירועים מיוחדים, לאורך כל השנה. יש בו פעילויות שמתאימות לילדים בכל הגילאים.
המוזיאון מריץ גם תכנית מרגשת ומרתקת, המיועדת למשפחות. בתכנית קוראים ביחד קטעים מיצירותיו של דיקנס ויש גם הופעות מבדרות, עם שחקנים ותערוכות זמניות.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=iYJ9AzZcHew&t=11s
#על המוזיאון
כן כן, אני יודעת מה עובר לכם בראש. איך הגיוני שהמציאו מוזיאון שלם לדמות שקיימת רק בספרים? אבל בלונדון הכל אפשרי. הבית הוויקטוריאני שעומד לפניכם מוקדש כל כולו לבלש האגדי שרלוק הולמס, מתוך הספר שנכתב על ידי סר ארתור קונן דויל. ניתן להבין מכך כמה משמעותית ופופולארית סדרת הספרים הזו עד היום.
זהו מוזיאון פרטי פופולרי במיוחד הממוקם ברחוב בייקר בלונדון, הרחוב שבו לפי הספר מתגורר הבלש. המבנה, שנבנה בשנת 1815 שימש לפני שהפך למוזיאון כאכסניה. בשנת 1990 נפתח לציבור כמוזיאון על ידי האגודה הבינלאומית שרלוק הולמס (ארגון ללא מטרת רווח). האווירה במקום ואפילו בגדיהם של עובדי המוזיאון, מזכירים את התקופה הוויקטוריאנית.
במוזיאון תמצאו תצוגה ה"משחזרת" את חפציו האישיים ואת תולדותיו של הולמס - כינור, מקטרות, מכתבים, חדרים ודמויות משעווה - הכל בהתאם למה שמתואר בספר הידוע.
בקומה הראשונה (קומת הקרקע) יש חנות מזכרות. חדר המגורים של הבלש הספרותי נמצא בקומה השנייה, שם תמצאו גם את חדרו של ד"ר ווטסון (זה החדר הפונה לאחורי הבית ובו תמצאו ספרי רפואה ויומן, שבו כתב כביכול הערות בהתאם לעלילת הספר.
בחדר של ווטסון נמצא שחקן המגלם אותו ותוכלו, אם תרצו, לנהל אתו שיחה קצרה. בחזית הבית תוכלו לראות את חדרה של הגברת האדסון (בעלת הבית). על קיר החדר של הולמס תוכלו לראות חורי ירי (אותן ירה הולמס) המאייתים את ראשי התיבות של שמה של המלכה ויקטוריה. תוכלו לשבת על הכורסה הגדולה מול האח, להציץ באוסף זכוכיות המגדלת והמקטרות של הולמס ולהתרשם מהכובעים שלו. בקומה השלישית תמצאו מוזיאון ובו בובות שעווה של הדמויות.
תודו שזה די יפה לביקור בביתו של אדם שמעולם לא היה באמת קיים, לא?
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=YKKkXP0CuI0
כן כן, אני יודעת מה עובר לכם בראש. איך הגיוני שהמציאו מוזיאון שלם לדמות שקיימת רק בספרים? אבל בלונדון הכל אפשרי. הבית הוויקטוריאני שעומד לפניכם מוקדש כל כולו לבלש האגדי שרלוק הולמס, מתוך הספר שנכתב על ידי סר ארתור קונן דויל. ניתן להבין מכך כמה משמעותית ופופולארית סדרת הספרים הזו עד היום.
זהו מוזיאון פרטי פופולרי במיוחד הממוקם ברחוב בייקר בלונדון, הרחוב שבו לפי הספר מתגורר הבלש. המבנה, שנבנה בשנת 1815 שימש לפני שהפך למוזיאון כאכסניה. בשנת 1990 נפתח לציבור כמוזיאון על ידי האגודה הבינלאומית שרלוק הולמס (ארגון ללא מטרת רווח). האווירה במקום ואפילו בגדיהם של עובדי המוזיאון, מזכירים את התקופה הוויקטוריאנית.
במוזיאון תמצאו תצוגה ה"משחזרת" את חפציו האישיים ואת תולדותיו של הולמס - כינור, מקטרות, מכתבים, חדרים ודמויות משעווה - הכל בהתאם למה שמתואר בספר הידוע.
בקומה הראשונה (קומת הקרקע) יש חנות מזכרות. חדר המגורים של הבלש הספרותי נמצא בקומה השנייה, שם תמצאו גם את חדרו של ד"ר ווטסון (זה החדר הפונה לאחורי הבית ובו תמצאו ספרי רפואה ויומן, שבו כתב כביכול הערות בהתאם לעלילת הספר.
בחדר של ווטסון נמצא שחקן המגלם אותו ותוכלו, אם תרצו, לנהל אתו שיחה קצרה. בחזית הבית תוכלו לראות את חדרה של הגברת האדסון (בעלת הבית). על קיר החדר של הולמס תוכלו לראות חורי ירי (אותן ירה הולמס) המאייתים את ראשי התיבות של שמה של המלכה ויקטוריה. תוכלו לשבת על הכורסה הגדולה מול האח, להציץ באוסף זכוכיות המגדלת והמקטרות של הולמס ולהתרשם מהכובעים שלו. בקומה השלישית תמצאו מוזיאון ובו בובות שעווה של הדמויות.
תודו שזה די יפה לביקור בביתו של אדם שמעולם לא היה באמת קיים, לא?
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=YKKkXP0CuI0
#על המוזיאון שהוקדש לשלישיית הסופרים המובילה של סקוטלנד
מוזיאון הסופרים (Writers' Museum) של אדינבורו יעניין בעיקר חובבי ספרות מובהקים ובמיוחד אוהבי ספרות אנגלית.
המוזיאון נמצא בבית ליידי סטייר ( Lady Stair's House ). זהו בניין מהמאה ה-17, המשמש כאחד המוזיאונים העירוניים. ליידי סטייר הייתה אשת חברה מפורסמת באדינבורו ואספנית של פריטים מעולם הספרות המקומי.
הכניסה למוזיאון חופשית.
#מה תראו כאן?
המוזיאון מוקדש ומנציח את יצירתם של שלושת הסופרים הסקוטים הגדולים, רוברט ברנס, סר וולטר סקוט ורוברט לואיס סטיבנסון.
בתוכו תוכלו לראות דיוקנאות, פריטים אישיים וספרים ייחודיים משל הסופרים. בין השאר מוצגים כאן שולחן הכתיבה של ברנס, מגפי הרכיבה של סטיבנסון, שולחן האוכל של וולטר סקוט ועוד.
#טיפים
הכניסה למוזיאון היא בחינם.
סיור מודרך בתשלום מוצע במקום.
ביקור במקום:
https://youtu.be/h1_JPH4_rWU
בלוגרים:
https://youtu.be/aZsSz9blFTw
הדרכה:
https://youtu.be/uusdEpIo0EM
מוזיאון הסופרים (Writers' Museum) של אדינבורו יעניין בעיקר חובבי ספרות מובהקים ובמיוחד אוהבי ספרות אנגלית.
המוזיאון נמצא בבית ליידי סטייר ( Lady Stair's House ). זהו בניין מהמאה ה-17, המשמש כאחד המוזיאונים העירוניים. ליידי סטייר הייתה אשת חברה מפורסמת באדינבורו ואספנית של פריטים מעולם הספרות המקומי.
הכניסה למוזיאון חופשית.
#מה תראו כאן?
המוזיאון מוקדש ומנציח את יצירתם של שלושת הסופרים הסקוטים הגדולים, רוברט ברנס, סר וולטר סקוט ורוברט לואיס סטיבנסון.
בתוכו תוכלו לראות דיוקנאות, פריטים אישיים וספרים ייחודיים משל הסופרים. בין השאר מוצגים כאן שולחן הכתיבה של ברנס, מגפי הרכיבה של סטיבנסון, שולחן האוכל של וולטר סקוט ועוד.
#טיפים
הכניסה למוזיאון היא בחינם.
סיור מודרך בתשלום מוצע במקום.
ביקור במקום:
https://youtu.be/h1_JPH4_rWU
בלוגרים:
https://youtu.be/aZsSz9blFTw
הדרכה:
https://youtu.be/uusdEpIo0EM
פסל הנס כריסטיאן אנדרסן
#על פסלו של כותב סיפורים הנפלאים לילדים שלא זכה להיות אבא
פסלו של הנס כריסטיאן אנדרסן (Statue of H.C. Andersen), מוקדש לסופר הילדים הנודע, בן המאה ה-19, מי שנחשב לבן העיר המפורסם ביותר ולסופר הלאומי הדני.
הנס כריסטיאן אנדרסן, סוג של גיבור לאומי בדנמרק ומי שחיבר עשרות אגדות ילדים המוכרות בכל העולם, נולד בשנת 1805 וגדל בעוני בעיר אודנסה. חיי הרחוב, המסורות המקומיות ותיאטרון הבובות של אודנסה הותירו בו חותם לכל חייו. אבל העוני בו חייתה המשפחה, חייב אותו לצאת לעבוד בגיל צעיר. זה כמעט ולא הותיר לו אפשרות ליהנות מחינוך בבית הספר. התחליף שהוא מצא היה בתחביבים כמו ריקוד, תפירת בגדים, שירה ובנייה והפעלה של תאטרון בובות.
בגיל 14 הנס עזב את ביתו ויצא לבדו לקופנהגן. כשהצליח להתקבל ללימודים בבית הספר המלכותי, הוא הצטיין ואף זכה ממלך דנמרק למלגה שאפשרה לו לעשות את מסעו הראשון בחו"ל.
אחרי עוד כמה שנים קשות ועניות הוא החל לזכות בהערכה. בהדרגה החלו אחרים לזהות את כשרונותיו וכמו "הברווזון המכוער", מהאגדה שהוא כתב, למעשה על עצמו, הוא החל הופך לברבור של ממש. כך הוא זכה, בשנת 1835 ובגיל 30, להצלחה באוסף האגדות הראשון שפרסם.
הנס המשיך להתגורר בקופנהגן רוב שנותיו. ביחד עם אהובתו, הזמרת השוודית ג'ני לינד, הוא החליף בה דירות רבות ומכאן יצא רק למסעות וטיולים.
בחייו אנדרסן כתב 168 אגדות ילדים, מהיפות והאהובות ביותר בעולם. במהלך השנים הוא התגלה לא רק כסופר ילדים מוערך, אלא גם כמבקר ועיתונאי. על עשרות המסעות שערך ברחבי אירופה ומחוץ לה, הוא נהג לכתוב גם מאמרים וספרי מסע מרתקים ופופולריים. הצלחת הספרים הללו מחקה את הדאגות הכלכליות שלו לתמיד.
אגב, לא רבים יודעים שאנדרסן היה גם אמן מגזרות נייר. בספריה המלכותית בקופנהגן (Royal Library) ניתן לראות עד היום מעל 200 מגזרות נייר מרהיבות מעשי ידיו. את רובן, אגב, הוא גזר בזמן שסיפר את סיפוריו או שוחח עם חברים... משפחה, עם זאת, הוא לא הקים ומת ערירי.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/0F3ApBJ7Ek8
הוא מדבר:
https://youtu.be/I2bumZZOks4
פסלו של הנס כריסטיאן אנדרסן (Statue of H.C. Andersen), מוקדש לסופר הילדים הנודע, בן המאה ה-19, מי שנחשב לבן העיר המפורסם ביותר ולסופר הלאומי הדני.
הנס כריסטיאן אנדרסן, סוג של גיבור לאומי בדנמרק ומי שחיבר עשרות אגדות ילדים המוכרות בכל העולם, נולד בשנת 1805 וגדל בעוני בעיר אודנסה. חיי הרחוב, המסורות המקומיות ותיאטרון הבובות של אודנסה הותירו בו חותם לכל חייו. אבל העוני בו חייתה המשפחה, חייב אותו לצאת לעבוד בגיל צעיר. זה כמעט ולא הותיר לו אפשרות ליהנות מחינוך בבית הספר. התחליף שהוא מצא היה בתחביבים כמו ריקוד, תפירת בגדים, שירה ובנייה והפעלה של תאטרון בובות.
בגיל 14 הנס עזב את ביתו ויצא לבדו לקופנהגן. כשהצליח להתקבל ללימודים בבית הספר המלכותי, הוא הצטיין ואף זכה ממלך דנמרק למלגה שאפשרה לו לעשות את מסעו הראשון בחו"ל.
אחרי עוד כמה שנים קשות ועניות הוא החל לזכות בהערכה. בהדרגה החלו אחרים לזהות את כשרונותיו וכמו "הברווזון המכוער", מהאגדה שהוא כתב, למעשה על עצמו, הוא החל הופך לברבור של ממש. כך הוא זכה, בשנת 1835 ובגיל 30, להצלחה באוסף האגדות הראשון שפרסם.
הנס המשיך להתגורר בקופנהגן רוב שנותיו. ביחד עם אהובתו, הזמרת השוודית ג'ני לינד, הוא החליף בה דירות רבות ומכאן יצא רק למסעות וטיולים.
בחייו אנדרסן כתב 168 אגדות ילדים, מהיפות והאהובות ביותר בעולם. במהלך השנים הוא התגלה לא רק כסופר ילדים מוערך, אלא גם כמבקר ועיתונאי. על עשרות המסעות שערך ברחבי אירופה ומחוץ לה, הוא נהג לכתוב גם מאמרים וספרי מסע מרתקים ופופולריים. הצלחת הספרים הללו מחקה את הדאגות הכלכליות שלו לתמיד.
אגב, לא רבים יודעים שאנדרסן היה גם אמן מגזרות נייר. בספריה המלכותית בקופנהגן (Royal Library) ניתן לראות עד היום מעל 200 מגזרות נייר מרהיבות מעשי ידיו. את רובן, אגב, הוא גזר בזמן שסיפר את סיפוריו או שוחח עם חברים... משפחה, עם זאת, הוא לא הקים ומת ערירי.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/0F3ApBJ7Ek8
הוא מדבר:
https://youtu.be/I2bumZZOks4
הבית של יוליה
#על המרפסת המפורסמת בעולם הספרות
בסמוך לכיכר דל ארבה, ב"ויה קאפלו" (Via Cappelo), נמצא הבית של יוליה (Casa di Giulietta), ללא ספק הבית הכי מפורסם בעיר והאטרקציה הרומנטית של ורונה.
זהו לפי המסורת ביתה של העלמה יוליה מסיפור "רומיאו ויוליה" המפורסם ומהמחזה השייקספירי הנודע. אותה יוליה, יפהפייה מימי הביניים, אהבה את רומיאו, בן למשפחה יריבה. הסוף, זהירות ספויילר, לא טוב!
בתוך החצר הפנימית של הבית תוכלו לראות את מרפסת האבן, שעליה ניצבה יוליה, לפי הסיפורים, בעת שרומיאו שר לה סרנדות של אהבה. היום מצטלמים על המרפסת המפורסמת הזו אינספור תיירים שמגיעים לעיר, אבל אז היה המפגש הלירי הזה עניין סודי, שכן בין משפחות השניים שוררת יריבות עזה. כשהסיפור מתגלה והם נדרשים להפרד זה מזו, מחליטים השניים ליטול את חייהם ולמות ביחד, אוהבים לתמיד.
תודות למחזה השייקספירי, שכתב גדול המחזאים בתולדות התאטרון, מוכר צמד הנאהבים רומיאו ויוליה בכל העולם. תיירים רבים מגיעים לכאן, כדי להיות קרובים למקום שבו התרחש אחד מסיפורי האהבה הגדולים והטרגיים בהיסטוריה.
למעשה, הארמון הגותי שלפניכם הוא ביתה של משפחת קאפלו, שנותר עומד על כנו, מאז נבנה במאה ה-13.
אל תתנו לעובדה שהמרפסת הזו והחלון הסמוך אליה נוצרו בשנות ה-30 של המאה ה-20 לקלקל לכם את הסיפור הנהדר. הללו נוצרו כאן, כחלק משיפוץ במבנה, שבמסגרתו גם הובאו לכאן רהיטים עתיקים וציורים שהנציחו את סיפורם של רומיאו ויוליה.
#יד על הפסל של יוליה
אחת האטרקציות כאן היא הפסל של יוליה שכולם מלטפים. את פסל הברונזה הזה יצר הפסל האיטלקי קוסטנטיני. אל תחושו מבוכה לגלות שהאיבר הנוצץ ביותר, כלומר המלוטף ביותר, הוא השד של הנאהבת הנצחית...
הסיבה? - האיטלקים מאמינים שאם יניחו את היד על השד של יוליה, יזכו לבריאות, למזל טוב ולאהבת נצח. לא בטוח שזה אכן מה שיקרה, אבל אין ספק שאם תמתינו לתורכם לעשות זאת, תזכו לצילום יחודי, שאין בו שמץ של גסות רוח, כי כולם עושים את זה כאן.
#על סיפורם של רומיאו ויוליה
ערבוב בין אמנות לחיים, בדייה שיצאה משליטה, אהבה ללא גבול או חיים שאינם חיים בלי נפש תאומה - איך שלא נביט בו, מדובר בסיפור האהבה הגדול בכל הזמנים.
סיפורם של זוג האוהבים רומיאו ויוליה (Romeo and Juliet), מעסיק כבר מאות שנים את גדולי האמנים, הכותבים והמלחינים. הקהל נוהר להפקות, נוהה אחרי הספרים, השירים, האופרות והציורים ולא מפסיק להתעניין בכל מה שנוגע לאהבה הגדולה מכולן, עם הלקח שבצידה.
בבית מספר 21 שברחוב קפלו בעיר ורונה, אי-שם בצפון איטליה, התגוררה לפי האמונה ג'ולייטה קפולטי, בת למשפחת קפולטי (Capuleti). הסופר האיטלקי לואיג'י דפורטו הוא זה שכתב עליה ועל אהובה רומיאו בשנת 1524. איש לא יודע אם הסיפור אכן התרחש במציאות, אבל הוא הפך כה ידוע עד שכולם מאמינים בו, ללא כל ספק.
כ-70 שנה אחר כך יכתוב גם ויליאם שייקספיר האנגלי את גרסתו המפורסמת יותר של הסיפור, על האוהבים מהמשפחות היריבות, קפולטי ומונטגיו (Montague), שמשפחותיהם אסרו עליהם להיפגש, להתאהב או להתחתן ולכן הם ויתרו על חייהם.
תיירים בוורונה ממשיכים עד היום לפקוד את הבית בוורונה. הוא משמש גם כמוזיאון המסביר ונותן הצצה לחיים של לפני כמעט 500 שנה, באיטליה של אותם זמנים.
#על ההקשר ההיסטורי של הבית
אתם נמצאים בביתה של משפחת קאפולטי שהוא סוג של ארמון גותי שנבנה במאה ה-12. על אחת מקשתות הבית עם המרפסת המפורסמת מופיע סמל האצולה של משפחת קאפלו (Capello), לה היה שייך הבית. גם הרחוב נקרא היום "ויה קאפלו" (Via Cappelo).
הזיהוי של אותה משפחת קאפלו עם משפחת קאפולטי מסיפורם של רומיאו ויוליה, הוא מאוחר הרבה יותר. החיבור הזה התרחש כשהפכה הדרמה של השניים לסיפור עולמי. כך או כך, במאה ה-19 כבר רווחה האמונה שזה ביתה של יוליה, גיבורת הטרגדיה.
הדרמה השייקספירית מתרחשת בעיר ורונה בסביבות המאה ה-14. ורונה של אותם ימים הייתה שקועה במאבק איתנים בין הקיסר הגרמני, העומד בראש הרייך השני ושולט באימפריה הרומית הקדושה, ובין האפיפיור הנוצרי, מנהיג הקתולים כולם. משפחתו של רומיאו, משפחת "מונטגיו", השתייכה לתומכי האפיפיור, מי שכונו אז "גוולפים". יוליה נמנית על בני משפחת "קאפולטי". זו משפחה שתמכה בקיסר הגרמני דווקא ונמנתה על הקבוצה הנגדית - ה"גיבלינים".
מהוויכוח וההקשר ההיסטורי הזה, שבין תומכי הקיסר ובין תומכי האפיפיור, נולדו המחלוקת, היריבות והשנאה שבין המשפחות, אלו שיביאו למות האוהבים.
#טיפים
בואו באמצע השבוע, כי בסופי שבוע וחגים צפוף מאד במקום.
בתוך הבית נמצא מוזיאון קטן ולא משמעותי, שהכניסה אליו מאפשרת להצטלם על המרפסת.
אחרי הבית תוכלו לטייל לאורך הנהר ולעשות שופינג במדרחוב מזיני (Mazzini) הסמוך.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/3ydmNCgqMWs
בסמוך לכיכר דל ארבה, ב"ויה קאפלו" (Via Cappelo), נמצא הבית של יוליה (Casa di Giulietta), ללא ספק הבית הכי מפורסם בעיר והאטרקציה הרומנטית של ורונה.
זהו לפי המסורת ביתה של העלמה יוליה מסיפור "רומיאו ויוליה" המפורסם ומהמחזה השייקספירי הנודע. אותה יוליה, יפהפייה מימי הביניים, אהבה את רומיאו, בן למשפחה יריבה. הסוף, זהירות ספויילר, לא טוב!
בתוך החצר הפנימית של הבית תוכלו לראות את מרפסת האבן, שעליה ניצבה יוליה, לפי הסיפורים, בעת שרומיאו שר לה סרנדות של אהבה. היום מצטלמים על המרפסת המפורסמת הזו אינספור תיירים שמגיעים לעיר, אבל אז היה המפגש הלירי הזה עניין סודי, שכן בין משפחות השניים שוררת יריבות עזה. כשהסיפור מתגלה והם נדרשים להפרד זה מזו, מחליטים השניים ליטול את חייהם ולמות ביחד, אוהבים לתמיד.
תודות למחזה השייקספירי, שכתב גדול המחזאים בתולדות התאטרון, מוכר צמד הנאהבים רומיאו ויוליה בכל העולם. תיירים רבים מגיעים לכאן, כדי להיות קרובים למקום שבו התרחש אחד מסיפורי האהבה הגדולים והטרגיים בהיסטוריה.
למעשה, הארמון הגותי שלפניכם הוא ביתה של משפחת קאפלו, שנותר עומד על כנו, מאז נבנה במאה ה-13.
אל תתנו לעובדה שהמרפסת הזו והחלון הסמוך אליה נוצרו בשנות ה-30 של המאה ה-20 לקלקל לכם את הסיפור הנהדר. הללו נוצרו כאן, כחלק משיפוץ במבנה, שבמסגרתו גם הובאו לכאן רהיטים עתיקים וציורים שהנציחו את סיפורם של רומיאו ויוליה.
#יד על הפסל של יוליה
אחת האטרקציות כאן היא הפסל של יוליה שכולם מלטפים. את פסל הברונזה הזה יצר הפסל האיטלקי קוסטנטיני. אל תחושו מבוכה לגלות שהאיבר הנוצץ ביותר, כלומר המלוטף ביותר, הוא השד של הנאהבת הנצחית...
הסיבה? - האיטלקים מאמינים שאם יניחו את היד על השד של יוליה, יזכו לבריאות, למזל טוב ולאהבת נצח. לא בטוח שזה אכן מה שיקרה, אבל אין ספק שאם תמתינו לתורכם לעשות זאת, תזכו לצילום יחודי, שאין בו שמץ של גסות רוח, כי כולם עושים את זה כאן.
#על סיפורם של רומיאו ויוליה
ערבוב בין אמנות לחיים, בדייה שיצאה משליטה, אהבה ללא גבול או חיים שאינם חיים בלי נפש תאומה - איך שלא נביט בו, מדובר בסיפור האהבה הגדול בכל הזמנים.
סיפורם של זוג האוהבים רומיאו ויוליה (Romeo and Juliet), מעסיק כבר מאות שנים את גדולי האמנים, הכותבים והמלחינים. הקהל נוהר להפקות, נוהה אחרי הספרים, השירים, האופרות והציורים ולא מפסיק להתעניין בכל מה שנוגע לאהבה הגדולה מכולן, עם הלקח שבצידה.
בבית מספר 21 שברחוב קפלו בעיר ורונה, אי-שם בצפון איטליה, התגוררה לפי האמונה ג'ולייטה קפולטי, בת למשפחת קפולטי (Capuleti). הסופר האיטלקי לואיג'י דפורטו הוא זה שכתב עליה ועל אהובה רומיאו בשנת 1524. איש לא יודע אם הסיפור אכן התרחש במציאות, אבל הוא הפך כה ידוע עד שכולם מאמינים בו, ללא כל ספק.
כ-70 שנה אחר כך יכתוב גם ויליאם שייקספיר האנגלי את גרסתו המפורסמת יותר של הסיפור, על האוהבים מהמשפחות היריבות, קפולטי ומונטגיו (Montague), שמשפחותיהם אסרו עליהם להיפגש, להתאהב או להתחתן ולכן הם ויתרו על חייהם.
תיירים בוורונה ממשיכים עד היום לפקוד את הבית בוורונה. הוא משמש גם כמוזיאון המסביר ונותן הצצה לחיים של לפני כמעט 500 שנה, באיטליה של אותם זמנים.
#על ההקשר ההיסטורי של הבית
אתם נמצאים בביתה של משפחת קאפולטי שהוא סוג של ארמון גותי שנבנה במאה ה-12. על אחת מקשתות הבית עם המרפסת המפורסמת מופיע סמל האצולה של משפחת קאפלו (Capello), לה היה שייך הבית. גם הרחוב נקרא היום "ויה קאפלו" (Via Cappelo).
הזיהוי של אותה משפחת קאפלו עם משפחת קאפולטי מסיפורם של רומיאו ויוליה, הוא מאוחר הרבה יותר. החיבור הזה התרחש כשהפכה הדרמה של השניים לסיפור עולמי. כך או כך, במאה ה-19 כבר רווחה האמונה שזה ביתה של יוליה, גיבורת הטרגדיה.
הדרמה השייקספירית מתרחשת בעיר ורונה בסביבות המאה ה-14. ורונה של אותם ימים הייתה שקועה במאבק איתנים בין הקיסר הגרמני, העומד בראש הרייך השני ושולט באימפריה הרומית הקדושה, ובין האפיפיור הנוצרי, מנהיג הקתולים כולם. משפחתו של רומיאו, משפחת "מונטגיו", השתייכה לתומכי האפיפיור, מי שכונו אז "גוולפים". יוליה נמנית על בני משפחת "קאפולטי". זו משפחה שתמכה בקיסר הגרמני דווקא ונמנתה על הקבוצה הנגדית - ה"גיבלינים".
מהוויכוח וההקשר ההיסטורי הזה, שבין תומכי הקיסר ובין תומכי האפיפיור, נולדו המחלוקת, היריבות והשנאה שבין המשפחות, אלו שיביאו למות האוהבים.
#טיפים
בואו באמצע השבוע, כי בסופי שבוע וחגים צפוף מאד במקום.
בתוך הבית נמצא מוזיאון קטן ולא משמעותי, שהכניסה אליו מאפשרת להצטלם על המרפסת.
אחרי הבית תוכלו לטייל לאורך הנהר ולעשות שופינג במדרחוב מזיני (Mazzini) הסמוך.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/3ydmNCgqMWs
קפלת רוסלין
#על הכנסייה מ"צופן דה וינצ'י"
כנסיית רוסלין (Rosslyn Chapel) שבפאתי הכפר רוסלין תוארה בעבר כ"ספריה מאבן". זהו אחד המקומות המסתוריים באזור שמסביב לעיר הבירה הסקוטית.
ההיסטוריה שלה מתחילה בסביבות המאה ה-15, כשהיא נבנתה עבור וויליאם סנט קלייר, מי שהיה אז הרוזן השלישי של אורקני.
לקפלה נקשרו לא מעט אגדות מסתוריות וסיפורים מפחידים. בעשורים האחרונים היא ידועה בעיקר בתור כנסיית ארון הברית, לאחר שכיכבה בספר ואחר כך בסרט "צופן דה וינצ'י" שכתב דן בראון.
אבל מייחדים אותה לא פחות אינסוף הגילופים ביד אמן, העיטור החיצוני המרהיב שלו וגילוף הפיליגרן והפרטים המדהימים שמעטרים את קירות ועמודי הכנסייה שגולפו ביד אמן.
#עמוד השוליה ורצח הקנאה
מבין האגדות המסתוריות והסיפורים המפחידים שנקשרו לקפלה, אחד המוזרים שבהם הוא על "עמוד השוליה" שנמצא בקפלה.
אין ראיות לכך שהסיפור אכן התרחש, אבל באגדה מהמאה ה-18 מסופר על בונה האבן הראשי בכנסייה ומי שאחראי על עבודות האבן בקפלה.
לפי האגדה, הבנאי המומחה לא האמין שהחניך שלו יכול לבצע את המשימה המסובכת של גילוף העמוד שלפניכם, מבלי לראות את המקור שנתן למומחה את ההשראה לעיצוב. הוא עצמו נסע לראות את המקור.
כשחזר המאסטר הוא גילה לזעמו שהשוליה שלו השלים את גילוף העמוד בעצמו. השוליה שלו, מסתבר, גילף יצירת מופת ועשה זאת גם מבלי לראות את מקור ההשראה ולגמרי בלעדיו.
בהתקף של קנאה, המאסטר לקח את הפטיש שלו, היכה את השוליה בראשו והרג אותו.
כעונש על פשעו, מספרת האגדה, נחצבו פניו של הבנאי הראשי בפינה הנגדית לעמוד, כדי שיביט לנצח על עמוד השוליה המוכשר שלו.
מוסר ההשכל ברור. הקנאה היא חטא ואל לנו לחטוא בו. מולייר כתב על זה: "אלה שאנו מקנאים בהם מתים, אבל הקנאה נשארת לתמיד."
#מה תראו כאן?
מעט מאוד כנסיות ברחבי אירופה יכולות להתחרות בקפלת רוזלין, שיש המכנים אותה "קפלת הצמחים".
התקרות הגבוהות, הוויטראז'ים בחלונות הזכוכית שלה ועבודת הגילוף המרהיבה שנעשתה בה - כל אלה יפות ומיוחדות.
הכנסייה נבנתה בשנת 1446 אבל למוקד משיכה מסקרן היא הפכה בעשורים האחרונים ותודות להופעתה בספר ובסרט "צופן דה וינצ'י". אגב,
את הכנסייה הזו גילפה יד אמן. שימו לב לאבנים המסותתות שבהן תראו גפנים, פרחים, מלאכים ודמויות מכתבי הקודש. יש בהם אפילו דוגמאות של מעין "איש ירוק" מהעולם הפגאני.
מסקרנים ומסתוריים מאוד הם גילופי הצמחים מסתוריים, שנראים על האבן וגולפו כאן עוד לפני מסעות קולומבוס. המדהים הוא שהצמחים הללו היו בלתי ידועים באירופה בזמן שגולפו ולמעשה התגלו לראשונה רק אחרי שנים, ביבשת החדשה.
יש כאן גם סמלים ורמזים מהעולם של "הבונים החופשיים" ושל "מסדר אבירי היכל שלמה", הידועים בתור ה"טמפלרים". יש חוקרים שהדימויים והסמלים הללו הובילה אותם לקבוע שרוסלין היא מעין ארכיון טמפלרי. חלקם אף מרחיקים וגורסים שמתחת לקמרונות הקפלה טמונים אוצרות כמו ראשו של יוחנן המטביל, גופתו של ישו ואפילו הגביע הקדוש.
כן, מכאן בא ודאי הרעיון, שיופיע יום אחד בספר "צופן דה ווינצ'י", שבקפלת רוזלין נמצא הגביע הקדוש. הספר הנהדר הזה ידוע בקשר המסוים שלו ל"בונים החופשיים".
נדיר ולגמרי מנוגד לאופנה האדריכלית של תקופתו הוא החלל הפנימי של הכנסיה. הוא עמוס בגילופים וקישוטים. עם עושר הדימויים הסמליים והמסתורין בהם הוא עטוף, מה שרואים כאן הוא מונומנט לאומנות ואמנות הסיתות.
בעמוד השוליה (Apprentice Pillar) המפורסם שבמקום, מיצאו בעיניים ושימו לב במיוחד לנפילת לוציפר ולאיש הירוק שנראים בו.
#תרגיל בלשי לילדים
על קמרון התקרה המרהיב שכאן ישנם פיתוחי שושנים, חבצלות וגם כוכבים. המשימה שלכם היא למצוא בהם את השמש ואת הירח.
#טיפים
הקפלה שייכת לכנסייה האפיסקופלית של סקוטלנד והתפילות שנערכות בה בבוקר יום ראשון הן טקס נחמד.
הצילום בקפלה אסור.
בכרטיס הכניסה נכללת הדרכה עם מדריכים המתקיימת מדי שעה.
בית הקפה שבמקום מציע בנוסף לקפה ועוגות גם נוף מדהים של עמק רוסלין שמסביב.
בתום הביקור בקפלה רדו במורד הגבעה וצפו בשרידי טירת רוסלין המקומית. בהמשך תוכלו לטייל בעמק רוסלין (Roslin Glen) על יערותיו ושפע העצים שבו.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/tzVMBqZV850
ביקור קצר:
https://youtu.be/5aPQek90aEg?end=24s
בלוגרים:
https://youtu.be/Oog47-zCUWE
הדרכה:
https://youtu.be/vs4P4ADKRKk
כנסיית רוסלין (Rosslyn Chapel) שבפאתי הכפר רוסלין תוארה בעבר כ"ספריה מאבן". זהו אחד המקומות המסתוריים באזור שמסביב לעיר הבירה הסקוטית.
ההיסטוריה שלה מתחילה בסביבות המאה ה-15, כשהיא נבנתה עבור וויליאם סנט קלייר, מי שהיה אז הרוזן השלישי של אורקני.
לקפלה נקשרו לא מעט אגדות מסתוריות וסיפורים מפחידים. בעשורים האחרונים היא ידועה בעיקר בתור כנסיית ארון הברית, לאחר שכיכבה בספר ואחר כך בסרט "צופן דה וינצ'י" שכתב דן בראון.
אבל מייחדים אותה לא פחות אינסוף הגילופים ביד אמן, העיטור החיצוני המרהיב שלו וגילוף הפיליגרן והפרטים המדהימים שמעטרים את קירות ועמודי הכנסייה שגולפו ביד אמן.
#עמוד השוליה ורצח הקנאה
מבין האגדות המסתוריות והסיפורים המפחידים שנקשרו לקפלה, אחד המוזרים שבהם הוא על "עמוד השוליה" שנמצא בקפלה.
אין ראיות לכך שהסיפור אכן התרחש, אבל באגדה מהמאה ה-18 מסופר על בונה האבן הראשי בכנסייה ומי שאחראי על עבודות האבן בקפלה.
לפי האגדה, הבנאי המומחה לא האמין שהחניך שלו יכול לבצע את המשימה המסובכת של גילוף העמוד שלפניכם, מבלי לראות את המקור שנתן למומחה את ההשראה לעיצוב. הוא עצמו נסע לראות את המקור.
כשחזר המאסטר הוא גילה לזעמו שהשוליה שלו השלים את גילוף העמוד בעצמו. השוליה שלו, מסתבר, גילף יצירת מופת ועשה זאת גם מבלי לראות את מקור ההשראה ולגמרי בלעדיו.
בהתקף של קנאה, המאסטר לקח את הפטיש שלו, היכה את השוליה בראשו והרג אותו.
כעונש על פשעו, מספרת האגדה, נחצבו פניו של הבנאי הראשי בפינה הנגדית לעמוד, כדי שיביט לנצח על עמוד השוליה המוכשר שלו.
מוסר ההשכל ברור. הקנאה היא חטא ואל לנו לחטוא בו. מולייר כתב על זה: "אלה שאנו מקנאים בהם מתים, אבל הקנאה נשארת לתמיד."
#מה תראו כאן?
מעט מאוד כנסיות ברחבי אירופה יכולות להתחרות בקפלת רוזלין, שיש המכנים אותה "קפלת הצמחים".
התקרות הגבוהות, הוויטראז'ים בחלונות הזכוכית שלה ועבודת הגילוף המרהיבה שנעשתה בה - כל אלה יפות ומיוחדות.
הכנסייה נבנתה בשנת 1446 אבל למוקד משיכה מסקרן היא הפכה בעשורים האחרונים ותודות להופעתה בספר ובסרט "צופן דה וינצ'י". אגב,
את הכנסייה הזו גילפה יד אמן. שימו לב לאבנים המסותתות שבהן תראו גפנים, פרחים, מלאכים ודמויות מכתבי הקודש. יש בהם אפילו דוגמאות של מעין "איש ירוק" מהעולם הפגאני.
מסקרנים ומסתוריים מאוד הם גילופי הצמחים מסתוריים, שנראים על האבן וגולפו כאן עוד לפני מסעות קולומבוס. המדהים הוא שהצמחים הללו היו בלתי ידועים באירופה בזמן שגולפו ולמעשה התגלו לראשונה רק אחרי שנים, ביבשת החדשה.
יש כאן גם סמלים ורמזים מהעולם של "הבונים החופשיים" ושל "מסדר אבירי היכל שלמה", הידועים בתור ה"טמפלרים". יש חוקרים שהדימויים והסמלים הללו הובילה אותם לקבוע שרוסלין היא מעין ארכיון טמפלרי. חלקם אף מרחיקים וגורסים שמתחת לקמרונות הקפלה טמונים אוצרות כמו ראשו של יוחנן המטביל, גופתו של ישו ואפילו הגביע הקדוש.
כן, מכאן בא ודאי הרעיון, שיופיע יום אחד בספר "צופן דה ווינצ'י", שבקפלת רוזלין נמצא הגביע הקדוש. הספר הנהדר הזה ידוע בקשר המסוים שלו ל"בונים החופשיים".
נדיר ולגמרי מנוגד לאופנה האדריכלית של תקופתו הוא החלל הפנימי של הכנסיה. הוא עמוס בגילופים וקישוטים. עם עושר הדימויים הסמליים והמסתורין בהם הוא עטוף, מה שרואים כאן הוא מונומנט לאומנות ואמנות הסיתות.
בעמוד השוליה (Apprentice Pillar) המפורסם שבמקום, מיצאו בעיניים ושימו לב במיוחד לנפילת לוציפר ולאיש הירוק שנראים בו.
#תרגיל בלשי לילדים
על קמרון התקרה המרהיב שכאן ישנם פיתוחי שושנים, חבצלות וגם כוכבים. המשימה שלכם היא למצוא בהם את השמש ואת הירח.
#טיפים
הקפלה שייכת לכנסייה האפיסקופלית של סקוטלנד והתפילות שנערכות בה בבוקר יום ראשון הן טקס נחמד.
הצילום בקפלה אסור.
בכרטיס הכניסה נכללת הדרכה עם מדריכים המתקיימת מדי שעה.
בית הקפה שבמקום מציע בנוסף לקפה ועוגות גם נוף מדהים של עמק רוסלין שמסביב.
בתום הביקור בקפלה רדו במורד הגבעה וצפו בשרידי טירת רוסלין המקומית. בהמשך תוכלו לטייל בעמק רוסלין (Roslin Glen) על יערותיו ושפע העצים שבו.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/tzVMBqZV850
ביקור קצר:
https://youtu.be/5aPQek90aEg?end=24s
בלוגרים:
https://youtu.be/Oog47-zCUWE
הדרכה:
https://youtu.be/vs4P4ADKRKk
אלפנט האוס
#על בית הקפה שבו נולדו ספרי הארי פוטר
מקום ההולדת של הארי פוטר הוא לפי המסורת בעולם הספרות בבית הקפה אלפנט האוס (The Elephant House), שיוצא מהמייל המלכותי ברחוב גשר ג'ורג' הרביעי באדינבורו.
בבית הקפה הזה נולד הקוסם הצעיר, כי כאן כתבה ג'יי קיי רולינג את שני ספרי "הארי פוטר" הראשונים. כאן בחדר האחורי והשקט, נהגה הלקוחה הקבועה רולינג לשבת ולכתוב, כשמולה ניבטת מהחלון טירת אדינבורו.
כיום בית הקפה "Elephant House" הוא אתר עליה לרגל למעריצי הסדרה המצליחה. בעיקר בעונת התיירות, עומדים בתור לקפה כאן המוני תיירים ומעריצי הארי פוטר ומשאירים כתובות גרפיטי בשירותים.
עוד במקום אוסף מקסים של פסלי פילים מכל סוג ומין אפשרי.
#לאכול ולשתות כאן?
בהחלט. המקום מצוין, עם מאפים מצוינים ואוכל טעים. המחירים סבירים ונעים לסעוד כאן, במיוחד כשאין תור או עומס.
#טיפים
בשל שריפה שפרצה לפני כמה שנים בקונדיטוריה הצמודה, בית הקפה סגור עד לסיום התיקונים.
ביקור במקום:
https://youtu.be/g0tAIl4oeg4
ראיון:
https://youtu.be/76t0OTzIFLc
בלוגרים:
https://youtu.be/sRZBSR43gN8
שריפה שפרצה במקום בספטמבר 2021:
https://youtu.be/O-a4uadOPgM
שיפוצים:
https://youtu.be/wRqqF1oCSZg
מקום ההולדת של הארי פוטר הוא לפי המסורת בעולם הספרות בבית הקפה אלפנט האוס (The Elephant House), שיוצא מהמייל המלכותי ברחוב גשר ג'ורג' הרביעי באדינבורו.
בבית הקפה הזה נולד הקוסם הצעיר, כי כאן כתבה ג'יי קיי רולינג את שני ספרי "הארי פוטר" הראשונים. כאן בחדר האחורי והשקט, נהגה הלקוחה הקבועה רולינג לשבת ולכתוב, כשמולה ניבטת מהחלון טירת אדינבורו.
כיום בית הקפה "Elephant House" הוא אתר עליה לרגל למעריצי הסדרה המצליחה. בעיקר בעונת התיירות, עומדים בתור לקפה כאן המוני תיירים ומעריצי הארי פוטר ומשאירים כתובות גרפיטי בשירותים.
עוד במקום אוסף מקסים של פסלי פילים מכל סוג ומין אפשרי.
#לאכול ולשתות כאן?
בהחלט. המקום מצוין, עם מאפים מצוינים ואוכל טעים. המחירים סבירים ונעים לסעוד כאן, במיוחד כשאין תור או עומס.
#טיפים
בשל שריפה שפרצה לפני כמה שנים בקונדיטוריה הצמודה, בית הקפה סגור עד לסיום התיקונים.
ביקור במקום:
https://youtu.be/g0tAIl4oeg4
ראיון:
https://youtu.be/76t0OTzIFLc
בלוגרים:
https://youtu.be/sRZBSR43gN8
שריפה שפרצה במקום בספטמבר 2021:
https://youtu.be/O-a4uadOPgM
שיפוצים:
https://youtu.be/wRqqF1oCSZg
פסל חוצה הקירות
#על האיש שעובר דרך קירות
"בתוך הקיר עומד אדם. בדד בדד עומד הוא שם. מי מכיר את האיש שבקיר?" - אתם עומדים מול פסל האיש שבקיר והנה סיפורו...
הכל מתחיל בשנת 1943, בפאריס של מלחמת העולם השנייה. סיפור קצר ומצליח בשם "חוצה הקירות" של הסופר מַרסֶל אֵימֶה, מספר על פקיד אפור וחסר כוחות-על כלשהם, למעט פרט קטן - הוא מגלה שהוא יכול לעבור דרך קירות...
מרגע הגילוי הוא מתחיל לעשות הרבה בלגן בעיר. שוטרים רודפים אחריו, פושעים מבוהלים ממנו ונשים מופתעות בהחלט.. בקיצור, הוא הופך לסוג של גיבור-על צרפתי. אלא שיום אחד, כשהוא בולע כדור נגד כאב ראש, מתגלה תופעת הלוואי הלא נעימה של האקמול שלו - הוא נשאר תקוע בקיר!
הנה פסל "האיש שבקיר" של ז'אן מארה, שמוצב במונמרטר במחווה לסיפור:
https://youtu.be/oxsVCTd4-9k
עוד:
https://youtu.be/NIk5vJb0JoE
וקטע מהסרט "חוצה הקירות" של שנות ה-40:
http://youtu.be/Btz5vG74laA
"בתוך הקיר עומד אדם. בדד בדד עומד הוא שם. מי מכיר את האיש שבקיר?" - אתם עומדים מול פסל האיש שבקיר והנה סיפורו...
הכל מתחיל בשנת 1943, בפאריס של מלחמת העולם השנייה. סיפור קצר ומצליח בשם "חוצה הקירות" של הסופר מַרסֶל אֵימֶה, מספר על פקיד אפור וחסר כוחות-על כלשהם, למעט פרט קטן - הוא מגלה שהוא יכול לעבור דרך קירות...
מרגע הגילוי הוא מתחיל לעשות הרבה בלגן בעיר. שוטרים רודפים אחריו, פושעים מבוהלים ממנו ונשים מופתעות בהחלט.. בקיצור, הוא הופך לסוג של גיבור-על צרפתי. אלא שיום אחד, כשהוא בולע כדור נגד כאב ראש, מתגלה תופעת הלוואי הלא נעימה של האקמול שלו - הוא נשאר תקוע בקיר!
הנה פסל "האיש שבקיר" של ז'אן מארה, שמוצב במונמרטר במחווה לסיפור:
https://youtu.be/oxsVCTd4-9k
עוד:
https://youtu.be/NIk5vJb0JoE
וקטע מהסרט "חוצה הקירות" של שנות ה-40:
http://youtu.be/Btz5vG74laA
טירת קרונבורג
#על הטירה היפה של המלט
טירת קרונבורג (Kronborg Castle) שנבנתה במאה ה-16 מכונה באנגלית אלסינור (Elsinore). הטירה זכתה לפרסום בכל העולם, בעיקר כי בה מתרחשת עלילתו של "המלט", המחזה המפורסם כל כך של שייקספיר.
היא ממוקמת בעיירה הלסינגור (Helsingør), כ-40 קילומטרים מצפון לקופנהגן, על מיצר אורסונד (Øresund). בצידו השני של המיצר נמצאת העיר השבדית הלסינגבורג (Helsingborg), שביום בהיר תוכלו לראותה מהטירה.
הטירה הזו, שתפסה מקום מרכזי בתולדות צפון אירופה, הייתה ההשראה לעלילת המחזה הנודע "המלט" של שייקספיר ובזכות זה הכירו אותה בכל רחבי העולם. היא גם נחשבת לטירה הפופולארית ביותר בדנמרק, כשלפחות 200 אלף מבקרים פוקדים אותה מדי שנה. בשנת 2000 היא אף הוכרזה כאתר מורשת תרבות עולמית של אונסק"ו.
בטירה תוכלו לראות פריטים היסטוריים רבים, כולל רהיטים, שטיחי קיר, כלי נשק עתיקים וחפצים יומיומיים מהמאות הקודמות.
בין אגפי טירת קרונבורג תוכלו לראות את אחד מאולמות האבירים הארוכים באירופה, שאורכו לא פחות מ-62 מטרים.
#על טירתו של המלט מהמחזה של שייקספיר
טירת קרונבורג שבדנמרק נבנתה בין השנים 1574-1585. בנה אותה המלך פרדריק השני. מטרתה בשלהי המאה ה-16 הייתה לפקח על איסוף המיסים משוודיה, שהיתה אז תחת שלטון דני.
גם במאות הבאות סייע מיקומה של טירת קרונבורג, בסמוך לגבול הימי עם שבדיה, ונחשב משמעותי מאד מבחינת ההגנה על דנמרק מהצבא השוודי. אבל היא לא הצליחה למנוע את כיבושה של דנמרק בשנת 1658.
למרות שנעשו בה הרבה שינויים במהלך השנים, קרונבורג נחשבת אחת הטירות השמורות ביותר בצפון אירופה. כיום זוהי גם אחת מטירות הרנסאנס השמורות ביותר, שנותרו בעולם מתקופת הרנסאנס.
אבל ברור שאת מירב פרסומה קיבלה טירת קרונבורג תודות להשראה שנתנה למחזאי שייקספיר שכתב על טירת אלסינור - הטירה בה מתרחש סיפור העלילה של המחזה המפורסם שלו "המלט". זה המחזה הנפלא שבו נאמר המשפט הידוע "משהו רקוב בממלכת דנמרק" ובו התלבט המלט אם "להיות או לא להיות"...
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Z9KBgPivvuU
מהאוויר:
https://youtu.be/WEbldsiTGlE
הדרכה:
https://youtu.be/Wvn23YZVcfE
בלוגרים:
https://youtu.be/yFZh2wa6D38
טירת קרונבורג (Kronborg Castle) שנבנתה במאה ה-16 מכונה באנגלית אלסינור (Elsinore). הטירה זכתה לפרסום בכל העולם, בעיקר כי בה מתרחשת עלילתו של "המלט", המחזה המפורסם כל כך של שייקספיר.
היא ממוקמת בעיירה הלסינגור (Helsingør), כ-40 קילומטרים מצפון לקופנהגן, על מיצר אורסונד (Øresund). בצידו השני של המיצר נמצאת העיר השבדית הלסינגבורג (Helsingborg), שביום בהיר תוכלו לראותה מהטירה.
הטירה הזו, שתפסה מקום מרכזי בתולדות צפון אירופה, הייתה ההשראה לעלילת המחזה הנודע "המלט" של שייקספיר ובזכות זה הכירו אותה בכל רחבי העולם. היא גם נחשבת לטירה הפופולארית ביותר בדנמרק, כשלפחות 200 אלף מבקרים פוקדים אותה מדי שנה. בשנת 2000 היא אף הוכרזה כאתר מורשת תרבות עולמית של אונסק"ו.
בטירה תוכלו לראות פריטים היסטוריים רבים, כולל רהיטים, שטיחי קיר, כלי נשק עתיקים וחפצים יומיומיים מהמאות הקודמות.
בין אגפי טירת קרונבורג תוכלו לראות את אחד מאולמות האבירים הארוכים באירופה, שאורכו לא פחות מ-62 מטרים.
#על טירתו של המלט מהמחזה של שייקספיר
טירת קרונבורג שבדנמרק נבנתה בין השנים 1574-1585. בנה אותה המלך פרדריק השני. מטרתה בשלהי המאה ה-16 הייתה לפקח על איסוף המיסים משוודיה, שהיתה אז תחת שלטון דני.
גם במאות הבאות סייע מיקומה של טירת קרונבורג, בסמוך לגבול הימי עם שבדיה, ונחשב משמעותי מאד מבחינת ההגנה על דנמרק מהצבא השוודי. אבל היא לא הצליחה למנוע את כיבושה של דנמרק בשנת 1658.
למרות שנעשו בה הרבה שינויים במהלך השנים, קרונבורג נחשבת אחת הטירות השמורות ביותר בצפון אירופה. כיום זוהי גם אחת מטירות הרנסאנס השמורות ביותר, שנותרו בעולם מתקופת הרנסאנס.
אבל ברור שאת מירב פרסומה קיבלה טירת קרונבורג תודות להשראה שנתנה למחזאי שייקספיר שכתב על טירת אלסינור - הטירה בה מתרחש סיפור העלילה של המחזה המפורסם שלו "המלט". זה המחזה הנפלא שבו נאמר המשפט הידוע "משהו רקוב בממלכת דנמרק" ובו התלבט המלט אם "להיות או לא להיות"...
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Z9KBgPivvuU
מהאוויר:
https://youtu.be/WEbldsiTGlE
הדרכה:
https://youtu.be/Wvn23YZVcfE
בלוגרים:
https://youtu.be/yFZh2wa6D38
האי ספּינלוֹנגָה
#על אי המצורעים, האי של סופיה
האי ספּינאלוֹנגָה (Spinalonga), ביוונית "קוץ ארוך", שנמצא במפרץ מירבלו בכרתים, שימש במשך שנים רבות כמושבה למצורעים. חולי צרעת הורחקו בימי קדם מהקהילה הבריאה, בכדי שלא ידביקו אנשים אחרים במחלה המדבקת והאיומה הזו.
פעם בשבוע נהג הכומר המקומי לשוט אל מושבת המצורעים, מהכפר אלונדה בקצה הצפון-מזרחי של האי, בכדי להקל מעט על סבלם של החולים, הכואבים ומלאי הגעגועים למשפחותיהם. הללו הלכו וקמלו, עד יום מותם מהמחלה חשוכת המרפא.
האי, שזכה אז לכינוי "אי המתים החיים", שימש כמושבת מצורעים עד 1953. הרומן רב המכר של ויקטוריה היסלופ "האי של סופיה" פרסם את האי הקטן ונתן חיים, רגשות ופנים, לזיכרון הקשה של התקופה. בד בבד הוא הפך את האי הקטן לאחת האטרקציות המפורסמות והמתויירות של כרתים.
כשמגיעים לאי ניתן לראות את שער הנידונים - שער הכניסה מהים, שדרכו נכנסו המצורעים החדשים אל האי. מעליו כתובה ברומית כתובת עתיקה שנמצאה מתאימה כל כך למושבה העצובה: "ישמור אתכם האלוהים".
רבים מהתיירים שבאים לראות את שרידי כפר המצורעים, פונים גם לחלוק כבוד למתים, בבית הקברות שבו נקברו מצורעי האי. כאן, אגב, היו מעמדות. בעוד העניים נקברו מתחת למרצפות וחסרי הכל הושלכו לבור, אפילו ללא טקס אשכבה, בעלי האמצעים מבין המצורעים, זכו בקבר פרטי.
#מה רואים בספינלונגה?
במרכז האי הקטן ספינלונגה יש גבעה ועליה בנויה מצודה עתיקה. הוונציאנים הם שבנו אותה ואת הביצורים שמסביבה, על הסלע המוצק של האי בשנת 1579. בהמשך שלטו במקום התורכים העות'מנים ואז שימש האי בין השאר למבריחים. ב-1903, משהאי הפך לחלק מיוון, הקימה ממשלת יוון את מושבת המצורעים.
הביטו היטב במגדלי השמירה של המצודה ותוכלו לראות שיש בהם פתחים קטנים בתחתית, שאיפשרו לשומרים לעשות את צרכיהם, מבלי להפקיר את העמדה...
מבט מקרוב:
https://youtu.be/_uys2igm500
ומלמעלה:
https://youtu.be/d3nlGDW839Q
האי ספּינאלוֹנגָה (Spinalonga), ביוונית "קוץ ארוך", שנמצא במפרץ מירבלו בכרתים, שימש במשך שנים רבות כמושבה למצורעים. חולי צרעת הורחקו בימי קדם מהקהילה הבריאה, בכדי שלא ידביקו אנשים אחרים במחלה המדבקת והאיומה הזו.
פעם בשבוע נהג הכומר המקומי לשוט אל מושבת המצורעים, מהכפר אלונדה בקצה הצפון-מזרחי של האי, בכדי להקל מעט על סבלם של החולים, הכואבים ומלאי הגעגועים למשפחותיהם. הללו הלכו וקמלו, עד יום מותם מהמחלה חשוכת המרפא.
האי, שזכה אז לכינוי "אי המתים החיים", שימש כמושבת מצורעים עד 1953. הרומן רב המכר של ויקטוריה היסלופ "האי של סופיה" פרסם את האי הקטן ונתן חיים, רגשות ופנים, לזיכרון הקשה של התקופה. בד בבד הוא הפך את האי הקטן לאחת האטרקציות המפורסמות והמתויירות של כרתים.
כשמגיעים לאי ניתן לראות את שער הנידונים - שער הכניסה מהים, שדרכו נכנסו המצורעים החדשים אל האי. מעליו כתובה ברומית כתובת עתיקה שנמצאה מתאימה כל כך למושבה העצובה: "ישמור אתכם האלוהים".
רבים מהתיירים שבאים לראות את שרידי כפר המצורעים, פונים גם לחלוק כבוד למתים, בבית הקברות שבו נקברו מצורעי האי. כאן, אגב, היו מעמדות. בעוד העניים נקברו מתחת למרצפות וחסרי הכל הושלכו לבור, אפילו ללא טקס אשכבה, בעלי האמצעים מבין המצורעים, זכו בקבר פרטי.
#מה רואים בספינלונגה?
במרכז האי הקטן ספינלונגה יש גבעה ועליה בנויה מצודה עתיקה. הוונציאנים הם שבנו אותה ואת הביצורים שמסביבה, על הסלע המוצק של האי בשנת 1579. בהמשך שלטו במקום התורכים העות'מנים ואז שימש האי בין השאר למבריחים. ב-1903, משהאי הפך לחלק מיוון, הקימה ממשלת יוון את מושבת המצורעים.
הביטו היטב במגדלי השמירה של המצודה ותוכלו לראות שיש בהם פתחים קטנים בתחתית, שאיפשרו לשומרים לעשות את צרכיהם, מבלי להפקיר את העמדה...
מבט מקרוב:
https://youtu.be/_uys2igm500
ומלמעלה:
https://youtu.be/d3nlGDW839Q
