שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
תעלת סן מרטן
תעלת סן מרטן
#על התעלה
ביחד עם כמה תעלות אחרות, תעלת המים סן מרטן, שממוקמת בפריז, יוצרת את רשת התעלות הפריזאיות שאורכן הכולל 130 קילומטר.
כאשר נחנכה התעלה, היא הייתה נתיב תחבורה חשוב להעברת סחורות לחלק הזה של העיר. היא מחברת בין נהר הסן מדרום לבסטיליה לתעלת סן דני שנשפכת חזרה אל הסיין בפיתול הצפוני שלו מחוץ לעיר. התעלה בעצם קיצרה ב-12 קילומטרים את נתיב השיט לאורך הסן. לאורך התעלה יש הפרשי גובה של עד 25 מטרים ולכן נקבעו בה 9 סכרים שבהם ניתן לאזן את גובה המים.
התעלה נמצאת ברובע העשירי של פריז והיא משמשת אף כמעגן סירות. תחילתה בקצה רחוב ליאון ז'וּאוֹ (Leon Jouhaux) והיא מגיעה עד כיכר סטלינגרד, שם היא מתחברות לתעלות נוספות ונשפכת לנהר הסן. התעלה עוברת ליד פסל "גריזט העצובה", שלידו מגוון רחב של בתי קפה, מסעדות, חנויות וגלריות.
תעלת סן-מרטן משרתת כיום בעיקר נוסעים בסיורים תיירותיים וכמעט ואינה משמשת להעברת סחורות. היא פתוחה כ-363 ימים בשנה, ופריזאים רבים נהנים לטייל לאורך גדותיה, שמהווים כיום אזור בילוי אופנתי.
ההליכה לאורך התעלה שלווה ונעימה, הבתים לא מפוארים ועמוסים, אווירה אנושית ויומיומית. זוהי לחלוטין אווירה שונה ממה שאנחנו רגילים לכנות "פריז הסואנת". בימי ראשון נחסמת תנועת כלי רכב לאורך התעלה והרחובות הופכים להיות נתיבי שעשוע ופנאי עבור רוכבי האופניים, הסקטים והרולר בליידס.
במאה ה-19 התעלה הייתה נושא בציוריו של האמן אלפרד סיסלי, ביניהם הציור "מראה של תעלת סן-מרטן בפריז".
#היסטוריית התעלה
התעלה הוקמה במאה ה-18 ונפתחה לראשונה בשנת 1825 כדי להוסיף מים נקיים למערכת המים העירונית.
בעבר, לפריזאים הייתה אספקת מים חלשה ולא איכותית, למרות בארות המים שהיו מפוזרות בעיר. בשנת 1802 החליט נפוליאון לתקן את המצב הזה כדי לעזור למנוע את המגיפות שנבעו מתנאי ההגיינה הקשים. שַפְטֶל, מושל העיר פריז, הציע לחזור לרעיון שהועלה כבר במאה ה-16 להתחבר לתעלה אחרת. החפירות החלו מיד ומומנו באמצעות מיסים חדשים שהוטלו על היין בשנים אלו.
העידן המוצלח ביותר של התעלה היה במאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, בשנים אלו התנועה הייתה אינטנסיבית מאד: התעלה לא הביאה רק מים, אלא גם דגנים וחומרי בניה.
התחרות על דרכי המסחר ופיתוח מסילות הרכבת החלישו את התחבורה בנהרות והביאה להיעלמות מפעלים, מחסנים ובתי מלאכה. בשנות ה-60 של המאה ה-20, פומפידו נשיא צרפת באותה תקופה, תכנן לסלול כביש במסלול התעלה אך נאלץ לזנוח את התוכנית לנוכח התנגדות של תושבי פריז.
מבט מקרוב על התעלה:
https://www.youtube.com/watch?v=4DFPhLL9L7E
ביחד עם כמה תעלות אחרות, תעלת המים סן מרטן, שממוקמת בפריז, יוצרת את רשת התעלות הפריזאיות שאורכן הכולל 130 קילומטר.
כאשר נחנכה התעלה, היא הייתה נתיב תחבורה חשוב להעברת סחורות לחלק הזה של העיר. היא מחברת בין נהר הסן מדרום לבסטיליה לתעלת סן דני שנשפכת חזרה אל הסיין בפיתול הצפוני שלו מחוץ לעיר. התעלה בעצם קיצרה ב-12 קילומטרים את נתיב השיט לאורך הסן. לאורך התעלה יש הפרשי גובה של עד 25 מטרים ולכן נקבעו בה 9 סכרים שבהם ניתן לאזן את גובה המים.
התעלה נמצאת ברובע העשירי של פריז והיא משמשת אף כמעגן סירות. תחילתה בקצה רחוב ליאון ז'וּאוֹ (Leon Jouhaux) והיא מגיעה עד כיכר סטלינגרד, שם היא מתחברות לתעלות נוספות ונשפכת לנהר הסן. התעלה עוברת ליד פסל "גריזט העצובה", שלידו מגוון רחב של בתי קפה, מסעדות, חנויות וגלריות.
תעלת סן-מרטן משרתת כיום בעיקר נוסעים בסיורים תיירותיים וכמעט ואינה משמשת להעברת סחורות. היא פתוחה כ-363 ימים בשנה, ופריזאים רבים נהנים לטייל לאורך גדותיה, שמהווים כיום אזור בילוי אופנתי.
ההליכה לאורך התעלה שלווה ונעימה, הבתים לא מפוארים ועמוסים, אווירה אנושית ויומיומית. זוהי לחלוטין אווירה שונה ממה שאנחנו רגילים לכנות "פריז הסואנת". בימי ראשון נחסמת תנועת כלי רכב לאורך התעלה והרחובות הופכים להיות נתיבי שעשוע ופנאי עבור רוכבי האופניים, הסקטים והרולר בליידס.
במאה ה-19 התעלה הייתה נושא בציוריו של האמן אלפרד סיסלי, ביניהם הציור "מראה של תעלת סן-מרטן בפריז".
#היסטוריית התעלה
התעלה הוקמה במאה ה-18 ונפתחה לראשונה בשנת 1825 כדי להוסיף מים נקיים למערכת המים העירונית.
בעבר, לפריזאים הייתה אספקת מים חלשה ולא איכותית, למרות בארות המים שהיו מפוזרות בעיר. בשנת 1802 החליט נפוליאון לתקן את המצב הזה כדי לעזור למנוע את המגיפות שנבעו מתנאי ההגיינה הקשים. שַפְטֶל, מושל העיר פריז, הציע לחזור לרעיון שהועלה כבר במאה ה-16 להתחבר לתעלה אחרת. החפירות החלו מיד ומומנו באמצעות מיסים חדשים שהוטלו על היין בשנים אלו.
העידן המוצלח ביותר של התעלה היה במאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, בשנים אלו התנועה הייתה אינטנסיבית מאד: התעלה לא הביאה רק מים, אלא גם דגנים וחומרי בניה.
התחרות על דרכי המסחר ופיתוח מסילות הרכבת החלישו את התחבורה בנהרות והביאה להיעלמות מפעלים, מחסנים ובתי מלאכה. בשנות ה-60 של המאה ה-20, פומפידו נשיא צרפת באותה תקופה, תכנן לסלול כביש במסלול התעלה אך נאלץ לזנוח את התוכנית לנוכח התנגדות של תושבי פריז.
מבט מקרוב על התעלה:
https://www.youtube.com/watch?v=4DFPhLL9L7E
