על השכונה הכי חרדית בירושלים
שכונת מאה שערים (Mea Shearim) היא ללא ספק שמורת טבע של ימים עברו.
חרדי, שמרני, שונה וגם מפתיע - רק 5 דקות הליכה ממרכז העיר ואנו בתוך עולם של פעם.
השכונה הזו היא שריד חי לקהילות היהודיות שחרבו באירופה בשואה ושחלקן הגיעו לרמת פאר והצלחה ניכרים לפני החורבן של מאה ה-20.
זה עולם של אוכל כשר, עם קולות תפילה, שיחות באידיש ולבוש צנוע, אבל הרבה חיים, אמונה ואהבת החיים והאל, לאו דווקא בסדר הזה...
השכונה המסקרנת הזו, דומה שהזמן עצר בה מלכת. ריחות הקיגל, מנות של גפילטע פיש, חלות, מאפים ותבשילים, קולות תפילה מהשטיבלים שבבניינים - כאן הכל שונה מירושלים החילונית ומהעולם המודרני.
כאן בתקשורת היא באמצעות הפשקווילים. אלו הם שלטי הקיר של החרדים, בהם מועברים מסרים קפדניים, מזהירים, ביקורתיים ונשכניים, המנסים לשמר את ערכי היהדות בקרב הציבור. הם משמשים ערוץ תקשורת להעברת מסרים בקהילה החרדית, ממש כמו שעושות רשתות חברתיות בקרב החילונים.
תולדות השכונה
שכונת מאה שערים נבנתה ב-1874. היא הייתה השכונה החמישית, בין השכונות היהודיות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה.
ייסדו אותה אז כמה מתושבי העיר העתיקה, ביניהם יואל משה סלומון ויוסף ריבלין, מי שייסדו גם את שכונת נחלת שבעה.
עם השנים הסתפחו אל מאה שערים שכונות רבות, המקיפות אותה מסביב. זה קרה במהלך השנים, בעיקר בשל הריבוי הטבעי של תושבי מאה שערים, שאילץ אותם למצוא מקומות מגורים סמוכים.
התחרדות מאה שערים החלה מאוחר יותר, בסביבות שנות ה-40 של המאה העשרים. התהליך הזה אירע בהשפעתו של הרב זוננפלד, מי שהיה באותם ימים אחד הרבנים הקיצוניים בעיר. הוא משך את הפלג החרדי וגרם לו לסרב למנהיגותו ומרותו של הרב קוק, מי שייסד את הרבנות הראשית בישראל ושימש כרב הראשי של המדינה היהודית הצעירה.
עם הזמן החלו אנשי ועד השכונה להקפיד על שמירת וטיפוח האופי החרדי והאדוק של מאה שערים. אחת התקנות שאיפשרו את המגמה הזו הייתה קביעה של הרב על "איסור השכרת דירה למי שאינו מוחזק לישראל כשר".
