על עין עבדת
עין עבדת (Ein Avdat) היא מעיין שנובע בנחל עבדת, אחד מיובליו של נחל צין. אל המעיין שנמצא בהר הנגב, מגיעים בדרך היורדת ממדרשת שדה בוקר. המעיין עצמו נמצא כ-3 ק"מ ממערב למדרשת שדה בוקר.
בזרימה שלהם יוצרים מי המעיין בריכות מים קטנות ופלג שעל גדותיו צמחייה שאליה מגיעים יעלים ובעלי חיים נוספים מהסביבה, בכדי לשתות. מהפלג יורד מפל מים בגובה של כ-15 מטרים. מהמפל נופלים המים אל תוך בריכה, שעומקה כ-10 מטרים.
הנחל עצמו יוצר קניון צר ועמוק בסלע הגיר הלבן והרך. קניון עין עבדת עצמו הוא קניון טבעי בסלע הקירטון, קניון עתיר אבני צור חומות ושחורות.
במעמקי הקניון צומחת חורשה של צפצפת הפרת, עץ שצומח בנאות מדבר ושצורות העלים שלו מגוונות יחסית.
מה תראו כאן?
ישנם 3 מעיינות בנחל עבדת.
את עין מור, הנביעה הראשונה שנראה בקניון, תזהו ממערב לחנייה, בריכוז של צמחייה ירוקה ושיחי דקל שמסביבו. עץ אלה אטלנטית גדולה שצומח לידו הוא עתיק מאד. גיל האלה האטלנטית הזו מוערך בכ-250 שנה. המצאות העץ הזה כאן היא יותר מרמז לכך שבעבר היה האזור גשום יותר והאקלים בו היה יותר לח.
עין עבדת הוא מעיין שכבה ואחד האזורים היפים והמרהיבים שבנגב. הוא נוצר כשהגשם יורד על הרמה ומי הגשמים שלו מחלחלים דרך סדקים בשכבות הגיר והצור, עד שהם מגיעים לשכבה תת-קרקעית אטומה. בלא חלחול נוסף, המים זורמים אופקית, על גבי השכבה האטומה, עד לפתח יציאה שבאזור הקניון. כאן הם יוצרים נאת מדבר ממנה שותים בעלי חיים וצמחים רבים.
מעט מתחת לראש השביל העולה מעין עבדת נמצא עין מעריף. מעליו תוכלו לראות שרידים של מגדל מרובע, מהתקופה הביזנטית. המגדל הזה שימש את הנזירים שחיו והתבודדו כאן, לשמירה ותצפית על הקרקעות החקלאיות שלהם.
בתקופה הביזנטית התגוררו אותם נזירים, במערות שבהר. אם תיכנסו למערות תוכלו לראות חדרים שונים. בחלקם תראו גומחות בסלע, שבהם איחסנו הנזירים חפצים ובגדים, במעין ארונות פשוטים. במקום גם גרמי מדרגות, שהנזירים חצבו בכדי להגיע בקלות אל המים.
ממרפסת התצפית שבראש הקניון תוכלו לצפות על מפל עין מעריף, שמסביבו צמחייה צפופה. עין מעריף נמצא בגובה של כ-60 מטרים מעל עין עבדת. בו נמצא הערוץ העליון של נחל צין והמפל היבש שלו. בעין מעריף יש כמה מפלים ובריכות.
טיפים
היזהרו מאד על המצוק בעין מעריף ושמרו על הילדים, שלא ירוצו קדימה. הסכנה ממשית וגדולה!
מדובר בגן לאומי, שהכניסה אליו היא בשעות מוגבלות. זאת כדי לאפשר גישה של בעלי החיים שבסביבה, אל מקור המים היחידי באזור.