אם רוצים להבין את נאפולי המודרנית, אין כמו הרובע הספרדי (Quartieri Spagnoli), העתיק והעני, המייצג את הגרעין שממנו צמחה נאפולי של ימינו.

הרובע הזה הוא שכונה צפופה ובעלת רשת רחובות צרים וקטנים. בסמטאות הצרות והבתים הצפופים שבו, תוכלו לראות כאן מאות בתי מלאכה משפחתיים, לצד חנויות זעירות ומסורתיות, טְרַטוֹרְיוֹת ביתיות פשוטות וטעימות ולא מעט כנסיות בארוקיות, שידעו ימים יפים יותר.

הרובע פרוש בין רחוב טולדו (via Toledo) ושדרות ויטוריו עמנואל (corso vittorio emanuele). באופן מסוים מהווה הרובע הספרדי סוג של "עיר בתוך עיר". כאן תוכלו לפגוש באופן בלתי אמצעי, בשכונה הנאפוליטנית האמיתית. כאן תחוו את נאפולי של הסרטים, על הרעש האופייני שלה, המוסיקה, הריחות המיוחדים והאנשים הכל כך מרתקים שלה, גם אם לפעמים המוניים, רועשים או שונים מהמקומיים שרציתם לפגוש.

על אף שהרובע הספרדי זכה במהלך השנים לדימוי שלילי, מדובר באחד האזורים המרתקים בנאפולי. על אף ההזנחה והפשיעה שהביאו לו העוני והצפיפות הגדולה שמהן הוא סובל, הרובע הספרדי הוא מקום מלא חיים ואנרגיה. קל לייחס לו את מרכז הפשע והזנות של העיר, אבל כאן אפשר לפגוש גם את נאפולי האמיתית, נאפולי שאינה מתקשטת, מתאפרת ומעמידה פנים לכבוד התיירים, נאפולי הנושמת, שמחה, שרה ומתרגשת, אך גם מקללת, צועקת, לעתים פוגעת ולא פעם מתעצבנת.

הרובע זכה לשם "הרובע הספרדי", משום שהוא נולד ממה שהיה בעבר מחנה חיל המצב הספרדי. זה היה בזמן שלטון ספרד על האזור. את הרובע עצמו החלו אכן לבנות במאה ה-16, בפקודת שליט נאפולי באותו זמן, מי שהיה המשנה למלך ספרד, דון פדרו מהעיר טולדו .

באותה תקופה עברה נאפולי פיתוח עירוני מואץ, שכלל סלילה של רחובות חדשים, ובנייה של שערים וגשרים מושקעים. אז התגוררו כאן, לצד בני העיר, שהיו, אם תרצו, "הנאפולטנים השורשיים", גם חיילים ספרדים שגרו כאן באופן זמני ותרמו להיווצרות הנאפולי המיוחדת הזו, האמיתית כל כך, שאפשר להרגיש כאן עד היום.

מבט מקרוב על הרובע: