שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מוזיאון דאר סי-סעיד
ארמון אל באהיה
מוזיאון מרקש
מדרסת בן יוסוף
הכּוּתוּבּיָה, מסגד אל קותוביה
המלאח של מרקש, הרובע היהודי
קברי סעדיאן
השוק של מרקש
כיכר ג'מע אל פנה
#על מבנה הארמון המתחרה במוצגים שבו
המוזיאון לאמנויות מרוקאיות דאר סי סעיד (Museum Dar Si Said) הוא מוזיאון לאמנות השוכן במבנה ארמון דאר מנבהי. כאן תוכלו לצפות באוספים נהדרים של עבודות אמנות מרוקאית.
כמו מוזיאון מרקש, גם המוזיאון לאמנויות מרוקאיות שוכן בארמון מהמאה ה-19, המעוצב בסגנון מוסלמי. גם כאן המבנה עצמו מתחרה במוצגים במוזיאון שבו והוא לא פחות יפה מהם.
מוזיאון דאר סי סעיד הוא אחד היפים והבולטים מבין המוזיאונים המסקרנים של מרקש. מוצגים בו כלי נשק עתיקים, רקמות מסורתיות, תמונות היסטוריות של העיר ואמנות מקומית בת זמננו.
#מה תראו כאן?
במוזיאון דאר סי סעיד האתנוגרפי לאמנויות מרוקאיות תוכלו להתרשם משלל אמנויות ואומניות שיוצרים ועושים כאן כבר מאות שנים אמני ואומני העיר והסביבה.
תוכלו להכיר כאן את אמנות התכשיטים, את עיצוב הבגדים המסורתיים ותפירתם, את מלאכת אריגת וטוויית השטיחים המסורתית המקומית. רואים כאן כיצד מעבדים ומעצבים בעור ואפילו כיצד יוצרים כיסאות מסורתיים לנשיאת הכלה, שנוהגים לבנות כדי שישאו את הכלה אל ביתה, לאחר החתונה.
גולת הכותרת של הפריטים במוזיאון היא אמבטיה מפוארת, ספק מזרקה משיש, המעוטרת בנשרים. היא הובאה למרקש מקורדובה במאה ה-10. למרות עיטורי החיות המוצגים עליה ושאסורים על פי הקוראן, הביא אותה למרוקו אחד הסולטנים משושלת אלמוראביד ומאז היא היהלום שבכתר המוזיאון הזה.
כאמור, שימו לב גם לארמון בו שוכן המוזיאון, על סגנון הבנייה והעיצוב האיסלמיים המעניינים שבו. הרימו עיניים גם לתקרת העץ המקושטת והמרהיבה שבו.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/qztUwVbIkcw
ביקור במקום:
https://youtu.be/h4QXvx_A1-M
שיטוט מהיר:
https://youtu.be/T7aRbcu0dBM
והחצר הנעימה:
https://youtu.be/M8CbU0YSRI0
המוזיאון לאמנויות מרוקאיות דאר סי סעיד (Museum Dar Si Said) הוא מוזיאון לאמנות השוכן במבנה ארמון דאר מנבהי. כאן תוכלו לצפות באוספים נהדרים של עבודות אמנות מרוקאית.
כמו מוזיאון מרקש, גם המוזיאון לאמנויות מרוקאיות שוכן בארמון מהמאה ה-19, המעוצב בסגנון מוסלמי. גם כאן המבנה עצמו מתחרה במוצגים במוזיאון שבו והוא לא פחות יפה מהם.
מוזיאון דאר סי סעיד הוא אחד היפים והבולטים מבין המוזיאונים המסקרנים של מרקש. מוצגים בו כלי נשק עתיקים, רקמות מסורתיות, תמונות היסטוריות של העיר ואמנות מקומית בת זמננו.
#מה תראו כאן?
במוזיאון דאר סי סעיד האתנוגרפי לאמנויות מרוקאיות תוכלו להתרשם משלל אמנויות ואומניות שיוצרים ועושים כאן כבר מאות שנים אמני ואומני העיר והסביבה.
תוכלו להכיר כאן את אמנות התכשיטים, את עיצוב הבגדים המסורתיים ותפירתם, את מלאכת אריגת וטוויית השטיחים המסורתית המקומית. רואים כאן כיצד מעבדים ומעצבים בעור ואפילו כיצד יוצרים כיסאות מסורתיים לנשיאת הכלה, שנוהגים לבנות כדי שישאו את הכלה אל ביתה, לאחר החתונה.
גולת הכותרת של הפריטים במוזיאון היא אמבטיה מפוארת, ספק מזרקה משיש, המעוטרת בנשרים. היא הובאה למרקש מקורדובה במאה ה-10. למרות עיטורי החיות המוצגים עליה ושאסורים על פי הקוראן, הביא אותה למרוקו אחד הסולטנים משושלת אלמוראביד ומאז היא היהלום שבכתר המוזיאון הזה.
כאמור, שימו לב גם לארמון בו שוכן המוזיאון, על סגנון הבנייה והעיצוב האיסלמיים המעניינים שבו. הרימו עיניים גם לתקרת העץ המקושטת והמרהיבה שבו.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/qztUwVbIkcw
ביקור במקום:
https://youtu.be/h4QXvx_A1-M
שיטוט מהיר:
https://youtu.be/T7aRbcu0dBM
והחצר הנעימה:
https://youtu.be/M8CbU0YSRI0
#על הארמון שבנה לעצמו העבד שעלה לגדולה
ארמון בָּאהׇיַה (Palais de la Bahia), או ארמון אל-בָּאהׇיַה, הוא ארמון גדול ומרשים ביופיו, אחד המבנים השמורים במרקש ואחד המתוירים במרוקו.
הארמון, שנבנה במאה ה-19, הוא ארמון מעוצב בסגנון אנדלוסי שיש לו רק בעיה אחת - מלך אמיתי לא בנה אותו.
להיפך, זהו ארמון שבנה לעצמו עבד לשעבר...
אחמד בן מוסא היה עבד שהצליח לעלות במדרגות השלטון והגיע לווזיר, משרה בכירה שמקבילה לשר בכיר ואז לווזיר הראשי של הסולטן דאז מולאי אלחסן.
בתור הווזיר הגדול והשליט בפועל של מרקש בסוף המאה ה-19, הטיל אחמד בן מוסא מיסים כבדים על תושבי מרקש. את הארמון המרהיב הוא בנה במשך 10 שנים וקרא לו בָּאהׇיַה, בעברית "המבריקה", על שם אשתו האהובה.
בן מוסא חלם על בניית הארמון הגדול ביותר במרוקו, אך הוא לא צלח בכך. אמנם הארמון הענקי משתרע על 30 דונם ויש בו 160 חדרים וחצרות פנימיות.
בארמון, אגב, הוא התגורר לא רק עם אשתו המועדפת, אלא גם עם נשותיו ופילגשיו האחרות. לכל אחת מהן היה אגף משלה, בו התגוררו היא וילדיה.
כיום הארמון המשמש את הממשלה הוא אחד המבנים השמורים במרקש. רק שליש ממנו פתוח לציבור, ביחד עם גני הארמון המרהיבים. בחורף הוא משמש את מלך מרוקו ומשפחתו.
#הסיפור המופלא על העבד שהפך לשליט
את ארמון הבהייה בנה בשלהי המאה ה-19 הווזיר הגדול אחמד בן מוסא. האיש, שכונה "בא אחמד", נודע כמי שהחל כעבד שחור בארמון, אך פיתח לעצמו קריירה מטורפת והגיע עד למצב בו שלט למעשה בממלכה כולה.
מי שכונה "בא אחמד" היה איש ערמומי ואכזר. הוא היה עוזרו ויועצו של המלך מולאי חסן. כשהמלך מת, הוא הצליח לשמור בסוד את דבר מותו, עד שהוכתר יורש העצר, הנסיך עבד אל עזיז. אותו נסיך היה רק בן 12 וכמובן שמי שהחל כעבד והיה יועצו הבכיר של אביו מונה מיידית להמשיך כיועץ והעוזר המקורב ביותר למלך הצעיר.
אבל העניין הוא שילד בן 12 לא מנהל ממלכה. כך שלמעשה, די מהר מסתבר שמי ששולט בממלכה כולה הוא האיש החזק, שהיה פעם עבד - ניחשתם נכון, "בא אחמד".
כך הולך "היועץ של המלך" ומתעשר. בשלב מסוים מחליט העבד לשעבר וכאמור השליט בפועל, לבנות את הארמון המפואר. הוא בונה אותו במשך שנים רבות. אחרי הכל, יש לו צרות בבית, או ליתר דיוק 4 נשים ומעל 20 פילגשים. אולי צרות טובות, אבל כאלה שצריכות מקום לגור בו.
את ארמון לה באהיה הוא קרא על שם בהייה, האשה האהובה וככל הידוע גם היפה בעיניו מכולן. היא גם זו שהעניקה לו את בנו בכורו.
האיש, שמספרים כי נהג לתנות אהבים אל מול נגנים עיוורים המנעימים לו את מעשה האהבה, היה איש חולם. הוא חלם לבנות את הארמון הגדול ביותר במרוקו, מה שלא לגמרי עלה בידיו, אבל הוא כן בנה את אחד הארמונות היפים בצפון אפריקה.
#מה תראו כאן?
הקסם כאן הוא בעיצוב הארמון שמערב סגנונות איסלמיים, מרוקאים ואנדלוסיים.
הארמון, שנבנה בהשפעת מבנים מפורסמים במחוז אנדלוסיה בדרום ספרד, בנוי בסגנון הדקדנטי הנוצץ, בשלב היסטורי של מרוקו בו היא עשתה ניסיון לא מוצלח מדי, לחקות את המערב.
יש בארמון כ-150 חדרים ובהם דלתות עץ בגילוף מעוטר בפיתוחים מרוקאיים, תקרות מגולפות מעץ ארז, פסיפסים יפים, אריחים מעוטרים ושיש איטלקי.
בחדרים לא מעט עבודות אמנות יפות, חלונות ויטראז' ססגוניים ועל הקירות עיטורים מרהיבים וקליגרפיה איסלאמית מיומנת של מילות קודש.
במרכז הארמון חצר מרכזית מרהיבה ומטופחת עם גנים, מזרקות שיש, עצי פרי וערוגות פרחים נאות ומוקפדות.
#טיפים
הכניסה חינם בכל יום בין 9:00 ל-16:45.
בארמון המרהיב תמצאו עשרות פינות ולוקיישנים לצילומי אינסטגרם מרהיבים ולסלפים מעוררי קנאה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/gRAuTGnmn4o
ביקור במקום:
https://youtu.be/H9kEGKE_fd4
פרסומת:
https://youtu.be/B-wR3MvxIoo
חלקי הארמון:
https://youtu.be/1UkgLjx4DJg
ארמון בָּאהׇיַה (Palais de la Bahia), או ארמון אל-בָּאהׇיַה, הוא ארמון גדול ומרשים ביופיו, אחד המבנים השמורים במרקש ואחד המתוירים במרוקו.
הארמון, שנבנה במאה ה-19, הוא ארמון מעוצב בסגנון אנדלוסי שיש לו רק בעיה אחת - מלך אמיתי לא בנה אותו.
להיפך, זהו ארמון שבנה לעצמו עבד לשעבר...
אחמד בן מוסא היה עבד שהצליח לעלות במדרגות השלטון והגיע לווזיר, משרה בכירה שמקבילה לשר בכיר ואז לווזיר הראשי של הסולטן דאז מולאי אלחסן.
בתור הווזיר הגדול והשליט בפועל של מרקש בסוף המאה ה-19, הטיל אחמד בן מוסא מיסים כבדים על תושבי מרקש. את הארמון המרהיב הוא בנה במשך 10 שנים וקרא לו בָּאהׇיַה, בעברית "המבריקה", על שם אשתו האהובה.
בן מוסא חלם על בניית הארמון הגדול ביותר במרוקו, אך הוא לא צלח בכך. אמנם הארמון הענקי משתרע על 30 דונם ויש בו 160 חדרים וחצרות פנימיות.
בארמון, אגב, הוא התגורר לא רק עם אשתו המועדפת, אלא גם עם נשותיו ופילגשיו האחרות. לכל אחת מהן היה אגף משלה, בו התגוררו היא וילדיה.
כיום הארמון המשמש את הממשלה הוא אחד המבנים השמורים במרקש. רק שליש ממנו פתוח לציבור, ביחד עם גני הארמון המרהיבים. בחורף הוא משמש את מלך מרוקו ומשפחתו.
#הסיפור המופלא על העבד שהפך לשליט
את ארמון הבהייה בנה בשלהי המאה ה-19 הווזיר הגדול אחמד בן מוסא. האיש, שכונה "בא אחמד", נודע כמי שהחל כעבד שחור בארמון, אך פיתח לעצמו קריירה מטורפת והגיע עד למצב בו שלט למעשה בממלכה כולה.
מי שכונה "בא אחמד" היה איש ערמומי ואכזר. הוא היה עוזרו ויועצו של המלך מולאי חסן. כשהמלך מת, הוא הצליח לשמור בסוד את דבר מותו, עד שהוכתר יורש העצר, הנסיך עבד אל עזיז. אותו נסיך היה רק בן 12 וכמובן שמי שהחל כעבד והיה יועצו הבכיר של אביו מונה מיידית להמשיך כיועץ והעוזר המקורב ביותר למלך הצעיר.
אבל העניין הוא שילד בן 12 לא מנהל ממלכה. כך שלמעשה, די מהר מסתבר שמי ששולט בממלכה כולה הוא האיש החזק, שהיה פעם עבד - ניחשתם נכון, "בא אחמד".
כך הולך "היועץ של המלך" ומתעשר. בשלב מסוים מחליט העבד לשעבר וכאמור השליט בפועל, לבנות את הארמון המפואר. הוא בונה אותו במשך שנים רבות. אחרי הכל, יש לו צרות בבית, או ליתר דיוק 4 נשים ומעל 20 פילגשים. אולי צרות טובות, אבל כאלה שצריכות מקום לגור בו.
את ארמון לה באהיה הוא קרא על שם בהייה, האשה האהובה וככל הידוע גם היפה בעיניו מכולן. היא גם זו שהעניקה לו את בנו בכורו.
האיש, שמספרים כי נהג לתנות אהבים אל מול נגנים עיוורים המנעימים לו את מעשה האהבה, היה איש חולם. הוא חלם לבנות את הארמון הגדול ביותר במרוקו, מה שלא לגמרי עלה בידיו, אבל הוא כן בנה את אחד הארמונות היפים בצפון אפריקה.
#מה תראו כאן?
הקסם כאן הוא בעיצוב הארמון שמערב סגנונות איסלמיים, מרוקאים ואנדלוסיים.
הארמון, שנבנה בהשפעת מבנים מפורסמים במחוז אנדלוסיה בדרום ספרד, בנוי בסגנון הדקדנטי הנוצץ, בשלב היסטורי של מרוקו בו היא עשתה ניסיון לא מוצלח מדי, לחקות את המערב.
יש בארמון כ-150 חדרים ובהם דלתות עץ בגילוף מעוטר בפיתוחים מרוקאיים, תקרות מגולפות מעץ ארז, פסיפסים יפים, אריחים מעוטרים ושיש איטלקי.
בחדרים לא מעט עבודות אמנות יפות, חלונות ויטראז' ססגוניים ועל הקירות עיטורים מרהיבים וקליגרפיה איסלאמית מיומנת של מילות קודש.
במרכז הארמון חצר מרכזית מרהיבה ומטופחת עם גנים, מזרקות שיש, עצי פרי וערוגות פרחים נאות ומוקפדות.
#טיפים
הכניסה חינם בכל יום בין 9:00 ל-16:45.
בארמון המרהיב תמצאו עשרות פינות ולוקיישנים לצילומי אינסטגרם מרהיבים ולסלפים מעוררי קנאה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/gRAuTGnmn4o
ביקור במקום:
https://youtu.be/H9kEGKE_fd4
פרסומת:
https://youtu.be/B-wR3MvxIoo
חלקי הארמון:
https://youtu.be/1UkgLjx4DJg
#על מוזיאון האמנות השימושית של מרקש
רבים אומרים שסיבת הביקור במוזיאון מרקש (Musée de Marrakesh) לא צריכה להיות המוצגים שבו, אלא ארמון מנבי (Mnebhi Palace) שבו הוא שוכן.
ארמון מנבי הוא מבנה מרהיב, שנבנה במאה ה-19 בסגנון אנדלוסי מרהיב. חדריו המלכותיים משמשים כיום את תערוכות המוזיאון.
הארמון, שבתהפוכות המאה ה-20 שימש עם השנים גם כבית ספר הראשון לבנות בממלכה, הוסב בסופו של דבר בשנת 1997 למוזיאון. התוצאה היא מוזיאון מרקש, אחד המוזיאונים היפים במרוקו.
#מה תראו כאן?
המוזיאון שוכן במבנה המרהיב, הבנוי בסגנון ערבי ומעוטר כולו. את שלל המוצגים הקבועים והתערוכות המתחלפות תראו בחדרי הארמון, במרחצאות ואפילו במטבח המלכותי.
בחללי הארמון הגדולים יותר מתקיימים מדי פעם גם קונצרטים, מופעי מחול, הקרנות סרטים והצגות תיאטרון.
במרכז הארמון חצר מרוצפת אריחים צבעוניים. גם היא הפכה לחלל תצוגה מיוחד ונדיר ביופיו, כשמעל החצר מנורה ענקית ומרשימה, השופכת אור גדול.
המוזיאון עצמו מכיל אלפים של פריטי אמנות מסורתיים, החל מתכשיטים מסוגננים, קליגרפיות וכלי קרמיקה מעוטרים ועד ממצאים ארכיאולוגים, מסמכים היסטוריים, מכתבים ומדים מתקופות שונות.
חלק יפה במוזיאון מוקדש ליצירות אמנות, מאמנות מסורתית ועתיקה ועד עבודות של אמנות בת-זמננו.
#טיפים
למוזיאון אפשר להגיע בהליכה רגלית דרך השוק מג'מע אל פנה.
בסוף הביקור אל תמהרו לצאת. תפסו שלווה על ספה, בחצר המרוצפת באריחים צבעוניים, לצלילי המוזיקה הערבית, המתמזגים עם פכפוך מימי מזרקות המים הקטנות.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/pinzlPzaX-E
וגם:
https://youtu.be/GUnmSml0uWk
ביקור במקום:
https://youtu.be/JCaiaEHixqE
רבים אומרים שסיבת הביקור במוזיאון מרקש (Musée de Marrakesh) לא צריכה להיות המוצגים שבו, אלא ארמון מנבי (Mnebhi Palace) שבו הוא שוכן.
ארמון מנבי הוא מבנה מרהיב, שנבנה במאה ה-19 בסגנון אנדלוסי מרהיב. חדריו המלכותיים משמשים כיום את תערוכות המוזיאון.
הארמון, שבתהפוכות המאה ה-20 שימש עם השנים גם כבית ספר הראשון לבנות בממלכה, הוסב בסופו של דבר בשנת 1997 למוזיאון. התוצאה היא מוזיאון מרקש, אחד המוזיאונים היפים במרוקו.
#מה תראו כאן?
המוזיאון שוכן במבנה המרהיב, הבנוי בסגנון ערבי ומעוטר כולו. את שלל המוצגים הקבועים והתערוכות המתחלפות תראו בחדרי הארמון, במרחצאות ואפילו במטבח המלכותי.
בחללי הארמון הגדולים יותר מתקיימים מדי פעם גם קונצרטים, מופעי מחול, הקרנות סרטים והצגות תיאטרון.
במרכז הארמון חצר מרוצפת אריחים צבעוניים. גם היא הפכה לחלל תצוגה מיוחד ונדיר ביופיו, כשמעל החצר מנורה ענקית ומרשימה, השופכת אור גדול.
המוזיאון עצמו מכיל אלפים של פריטי אמנות מסורתיים, החל מתכשיטים מסוגננים, קליגרפיות וכלי קרמיקה מעוטרים ועד ממצאים ארכיאולוגים, מסמכים היסטוריים, מכתבים ומדים מתקופות שונות.
חלק יפה במוזיאון מוקדש ליצירות אמנות, מאמנות מסורתית ועתיקה ועד עבודות של אמנות בת-זמננו.
#טיפים
למוזיאון אפשר להגיע בהליכה רגלית דרך השוק מג'מע אל פנה.
בסוף הביקור אל תמהרו לצאת. תפסו שלווה על ספה, בחצר המרוצפת באריחים צבעוניים, לצלילי המוזיקה הערבית, המתמזגים עם פכפוך מימי מזרקות המים הקטנות.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/pinzlPzaX-E
וגם:
https://youtu.be/GUnmSml0uWk
ביקור במקום:
https://youtu.be/JCaiaEHixqE
#על בית הספר העתיק שיופיו עוצר נשימה
עלי בן יוסף מדרסה, או מדרסת בן יוסף (Madrasa Ben Youssef) היא מתחם מרהיב והיסטורי, השוכן במבנה הגדול ביותר בעיר העתיקה של מרקש.
בעבר הייתה כאן מדרסה, כלומר בית ספר. הוא הוקדש ללימודי האיסלאם והקוראן והיה בזמנו הקולג' האיסלאמי הגדול ביותר במרוקו.
למעשה, כאן היתה אחת המדרסות הגדולות בצפון אפריקה והמקום המרכזי במרקש שבו למדו את הקוראן. היא צמודה למסגד הנושא את אותו שם. בימים ההם למדו כאן כמעט אלף סטודנטים בו-זמנית, מספר עצום במונחים של אותם זמנים ביבשת השחורה.
כיום המדרסה נחשבת לאתר היסטורי, שמזכיר בעיצובו המרהיב את ארמון אלהמברה המפואר והמיוחד שבעיר הספרדית גרנדה.
#מה תראו כאן?
עשרות אלפי מבקרים מגיעים בכל שנה לראות את האדריכלות והעיצוב המרשימים של המקום, שמתאפיינים בסגנון עיצובי היספנו-מאורי.
שימו לב לשער הברונזה המעוטר, לפרוזדור המשובץ במוזאיקה מרוקאית, לעבודות העץ והגילופים הנהדרים ולטיח הסטוקו הנהדר.
במדרסה עוצרת הנשימה מככבים השיש ואבני המוזאיקה שעוטפים את קירות המבנה הנהדר.
גולת הכותרת כאן היא החצר הפנימית הנהדרת, שבמרכזה בריכה עשוייה אבן. החצר הזו מרוצפת באריחי קרמיקה ובפסוקי קוראן.
בניגוד לפאר הציבורי, הציצו לחדרי המגורים הצנועים של התלמידים שלמדו כאן. הם פשוטים כל כך בעיצובם ובחלקם אין אפילו חלונות.
#תולדות המדרסה
מבנה מדרסת בן יוסוף הוקם במאה ה-14 על ידי "הסולטן השחור", המלך אבו אל חסן. הוא סופח למבנה המסגד הנושא את אותו שם.
קראו אותו אז על שמו של הסולטן עלי אבן יוסוף, שהרחיב את גבולות העיר ואת השפעתה.
מאוחר יותר, במאה ה- 16, שופץ המקום על ידי המלכים הסעדים, בסגנון שמזכיר את ארמון אלהמברה שבדרום ספרד.
הסולטאן עבדאללה אל-גאליב היה מי שבנה אותו כך והרחיב את המדרסה, כך שתוכל להכיל עד 900 תלמידים. בכך הוא הפך את המדרסה האסלאמית ששכנה כאן אז לגדולה ביותר במרוקו ומהגדולות ביותר בכל צפון אפריקה.
בשנת 1960 נסגרה המדרסה וב-1982 היא נפתחה לתצוגה ולביקורים של הקהל הרחב.
#טיפים
למסגד עצמו הכניסה אסורה על מי שאינם מוסלמים.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/v8c4eGZ6bqQ
ביקור במקום:
https://youtu.be/BGxDKjwxJD4
והיופי:
https://youtu.be/e36n5K8exWQ
עלי בן יוסף מדרסה, או מדרסת בן יוסף (Madrasa Ben Youssef) היא מתחם מרהיב והיסטורי, השוכן במבנה הגדול ביותר בעיר העתיקה של מרקש.
בעבר הייתה כאן מדרסה, כלומר בית ספר. הוא הוקדש ללימודי האיסלאם והקוראן והיה בזמנו הקולג' האיסלאמי הגדול ביותר במרוקו.
למעשה, כאן היתה אחת המדרסות הגדולות בצפון אפריקה והמקום המרכזי במרקש שבו למדו את הקוראן. היא צמודה למסגד הנושא את אותו שם. בימים ההם למדו כאן כמעט אלף סטודנטים בו-זמנית, מספר עצום במונחים של אותם זמנים ביבשת השחורה.
כיום המדרסה נחשבת לאתר היסטורי, שמזכיר בעיצובו המרהיב את ארמון אלהמברה המפואר והמיוחד שבעיר הספרדית גרנדה.
#מה תראו כאן?
עשרות אלפי מבקרים מגיעים בכל שנה לראות את האדריכלות והעיצוב המרשימים של המקום, שמתאפיינים בסגנון עיצובי היספנו-מאורי.
שימו לב לשער הברונזה המעוטר, לפרוזדור המשובץ במוזאיקה מרוקאית, לעבודות העץ והגילופים הנהדרים ולטיח הסטוקו הנהדר.
במדרסה עוצרת הנשימה מככבים השיש ואבני המוזאיקה שעוטפים את קירות המבנה הנהדר.
גולת הכותרת כאן היא החצר הפנימית הנהדרת, שבמרכזה בריכה עשוייה אבן. החצר הזו מרוצפת באריחי קרמיקה ובפסוקי קוראן.
בניגוד לפאר הציבורי, הציצו לחדרי המגורים הצנועים של התלמידים שלמדו כאן. הם פשוטים כל כך בעיצובם ובחלקם אין אפילו חלונות.
#תולדות המדרסה
מבנה מדרסת בן יוסוף הוקם במאה ה-14 על ידי "הסולטן השחור", המלך אבו אל חסן. הוא סופח למבנה המסגד הנושא את אותו שם.
קראו אותו אז על שמו של הסולטן עלי אבן יוסוף, שהרחיב את גבולות העיר ואת השפעתה.
מאוחר יותר, במאה ה- 16, שופץ המקום על ידי המלכים הסעדים, בסגנון שמזכיר את ארמון אלהמברה שבדרום ספרד.
הסולטאן עבדאללה אל-גאליב היה מי שבנה אותו כך והרחיב את המדרסה, כך שתוכל להכיל עד 900 תלמידים. בכך הוא הפך את המדרסה האסלאמית ששכנה כאן אז לגדולה ביותר במרוקו ומהגדולות ביותר בכל צפון אפריקה.
בשנת 1960 נסגרה המדרסה וב-1982 היא נפתחה לתצוגה ולביקורים של הקהל הרחב.
#טיפים
למסגד עצמו הכניסה אסורה על מי שאינם מוסלמים.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/v8c4eGZ6bqQ
ביקור במקום:
https://youtu.be/BGxDKjwxJD4
והיופי:
https://youtu.be/e36n5K8exWQ
אתרי חובה במרקש
#על המסגד עם הצריח שחולש על שמי מרקש
מסגד הקוטוביה (Mosquee de la Koutoubia), או הכּוּתוּבּיָה, הוא המסגד הגדול ביותר במרקש ומהמסגדים הגדולים בצפון אפריקה. המסגד הזה הוא גם אחד מהמבנים היפים בכל המגרב, אזור צפון אפריקה.
המסגד הגדול הזה הוא יצירת פאר ארכיטקטונית מהעבר, שגם היום אי אפשר שלא להתפעל ממנו. יש בו מקום לכ-20 אלף מתפללים בו-זמנית.
מכל פינה בעיר ניתן לראות את המינרט, צריח המסגד שמתנשא לגובה של 77 מטרים. בראש הכותוביה נהג לעמוד במשך מאות שנים המואזין ולקרוא כמה פעמים ביום למאמינים לבוא ולהתפלל.
למען כבדי השמיעה והחרשים הוא נהג להניף דגל, סימן שהגיע זמן התפילה.
בימינו נפתח המסגד הזה לתפילה 3 פעמים ביום וכדי למנוע ממטיפים לייצר הקצנה דתית במדינה, הוא נסגר מיד בתום התפילה.
הכּוּתוּבּיָה הוא לא רק מרכז רוחני. הוא מהווה גם ייצוג מכובד לאדריכלות המרוקאית, כשבנוסף לצריח בן 77 המטרים, משולבים בו גם קשתות וגינות מרשימים.
#מקור השם
מקור שמו של המסגד קשור בהיסטוריה שלו. בימיו הראשונים של המסגד נהגו מוכרי ספרים המכונים "Kutubiyyin" למכור מסביבו ספרים וכתבי קודש מוסלמיים. מכאן נולד שמו בתור "מסגד הכּוּתוּבּיָה", שפירושו "מוכר הספרים".
#הסיפור על שלושת כדורי הזהב
הביטו למעלה, אל ראש המינרט, הצריח של המסגד. אתם ודאי מבחינים ב-3 כדורים מוזהבים התלויים שם, בוהקים באור השמש.
האגדה מספרת שאשת הסולטן לא התאפקה ושברה את צום הרמדאן כשאכלה אפרסק בטרם יציאת החג. כדי לכפר על חטאה הכריחו אותה להתיך את כל תכשיטי הזהב שלה. מהזהב הרב הכינו את הכדורים הללו שבראש הצריח.
לכדורים הללו יש משמעות. הכדור התחתון ממולא לפי האמונה באדמה, שממנה אנו באים ואליה נשוב. בתוך כדור הזהב האמצעי יש קמח, שבלעדיו אין אוכל וחיים. הכדור העליון מלא במלח, שהוא המוסיף טעם לחיים.
ואגב, יש שם עוד כדור זהב, ממש קטן. צורתו היא צורה של דמעה. לא ברורה לחלוטין המשמעות שלו, אבל ליצני הממלכה התבדחו פעם שהוא ודאי מנסה להזכיר את דמעותיה של אשת הסולטן, כשהבינה שלא נותרו לה תכשיטים.
#מה תראו כאן?
כמו מבנים עתיקים אחרים במרקש, שימו לב שגם המסגד כאן בנוי בסגנון אנדלוסי, סגנון שפותח ומאפיין מבנים מרהיבים במחוז אנדלוסיה שבדרום ספרד.
שימו לב לצריח. כמקובל באמנות ההיספנו-מאורית, כל אחד מצדדיו של המינרט המרובע מקושט אחרת משאר הצדדים. העיצוב הזה נתן השראה לעיצובם של צריחים נוספים ודומים שנבנו במרוקו.
#תולדות המסגד
מסגד אל כותוביה, שבנה הסולטן יעקוב אל מנסור במאה ה-12, נבנה על חורבותיו של מסגד שעמד כאן בעבר. המסגד הקודם נהרס, לאחר שגילו טעות חמורה מבחינה דתית - המסגד לא נבנה בכיוון מדויק אל העיר הקדושה מכה.
מסגד הכּוּתוּבּיָה מפורסם במיוחד בצריחו המרשים, המזכיר את הצריח המרובע של ה"חיראלדה", המסגד שבעיר הספרדית סביליה.
בגובה של 77 מטרים, את הצריח הזה רואים מכל מקום במרקש. למעשה, הצריח הזה הוא הנקודה הגבוהה ביותר במרקש וגם מחוץ לעיר ניתן לראותו בקלות.
בזמן הכיבוש הצרפתי במרוקו הגיעו כל השבילים בעיר אל המסגד, שהיווה אז את הנקודה המרכזית שלה.
#טיפים
כדאי להגיע למסגד לקראת שקיעה ועם רדת החשיכה לצאת ולסייר בגנים היפים שמסביב למסגד. תאורת הלילה על המבנה המיוחד הופכת את הסיור כאן לקסום ויפה להפליא.
יש איסור על לא מוסלמים להכנס לפנים המסגד. לכן רובנו נאלצים להסתפק במראהו מבחוץ, בטיול בגני המסגד ובתאורה היפה שמאירה את הכּוּתוּבּיָה בשעות הערב.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/icLa1T_pI7w
ביקור במקום:
https://youtu.be/F_SlKEiVQb8
הדרכה:
https://youtu.be/3hFxbJS2LwI
בלוגרים:
https://youtu.be/EnpPzelq_OY
מסגד הקוטוביה (Mosquee de la Koutoubia), או הכּוּתוּבּיָה, הוא המסגד הגדול ביותר במרקש ומהמסגדים הגדולים בצפון אפריקה. המסגד הזה הוא גם אחד מהמבנים היפים בכל המגרב, אזור צפון אפריקה.
המסגד הגדול הזה הוא יצירת פאר ארכיטקטונית מהעבר, שגם היום אי אפשר שלא להתפעל ממנו. יש בו מקום לכ-20 אלף מתפללים בו-זמנית.
מכל פינה בעיר ניתן לראות את המינרט, צריח המסגד שמתנשא לגובה של 77 מטרים. בראש הכותוביה נהג לעמוד במשך מאות שנים המואזין ולקרוא כמה פעמים ביום למאמינים לבוא ולהתפלל.
למען כבדי השמיעה והחרשים הוא נהג להניף דגל, סימן שהגיע זמן התפילה.
בימינו נפתח המסגד הזה לתפילה 3 פעמים ביום וכדי למנוע ממטיפים לייצר הקצנה דתית במדינה, הוא נסגר מיד בתום התפילה.
הכּוּתוּבּיָה הוא לא רק מרכז רוחני. הוא מהווה גם ייצוג מכובד לאדריכלות המרוקאית, כשבנוסף לצריח בן 77 המטרים, משולבים בו גם קשתות וגינות מרשימים.
#מקור השם
מקור שמו של המסגד קשור בהיסטוריה שלו. בימיו הראשונים של המסגד נהגו מוכרי ספרים המכונים "Kutubiyyin" למכור מסביבו ספרים וכתבי קודש מוסלמיים. מכאן נולד שמו בתור "מסגד הכּוּתוּבּיָה", שפירושו "מוכר הספרים".
#הסיפור על שלושת כדורי הזהב
הביטו למעלה, אל ראש המינרט, הצריח של המסגד. אתם ודאי מבחינים ב-3 כדורים מוזהבים התלויים שם, בוהקים באור השמש.
האגדה מספרת שאשת הסולטן לא התאפקה ושברה את צום הרמדאן כשאכלה אפרסק בטרם יציאת החג. כדי לכפר על חטאה הכריחו אותה להתיך את כל תכשיטי הזהב שלה. מהזהב הרב הכינו את הכדורים הללו שבראש הצריח.
לכדורים הללו יש משמעות. הכדור התחתון ממולא לפי האמונה באדמה, שממנה אנו באים ואליה נשוב. בתוך כדור הזהב האמצעי יש קמח, שבלעדיו אין אוכל וחיים. הכדור העליון מלא במלח, שהוא המוסיף טעם לחיים.
ואגב, יש שם עוד כדור זהב, ממש קטן. צורתו היא צורה של דמעה. לא ברורה לחלוטין המשמעות שלו, אבל ליצני הממלכה התבדחו פעם שהוא ודאי מנסה להזכיר את דמעותיה של אשת הסולטן, כשהבינה שלא נותרו לה תכשיטים.
#מה תראו כאן?
כמו מבנים עתיקים אחרים במרקש, שימו לב שגם המסגד כאן בנוי בסגנון אנדלוסי, סגנון שפותח ומאפיין מבנים מרהיבים במחוז אנדלוסיה שבדרום ספרד.
שימו לב לצריח. כמקובל באמנות ההיספנו-מאורית, כל אחד מצדדיו של המינרט המרובע מקושט אחרת משאר הצדדים. העיצוב הזה נתן השראה לעיצובם של צריחים נוספים ודומים שנבנו במרוקו.
#תולדות המסגד
מסגד אל כותוביה, שבנה הסולטן יעקוב אל מנסור במאה ה-12, נבנה על חורבותיו של מסגד שעמד כאן בעבר. המסגד הקודם נהרס, לאחר שגילו טעות חמורה מבחינה דתית - המסגד לא נבנה בכיוון מדויק אל העיר הקדושה מכה.
מסגד הכּוּתוּבּיָה מפורסם במיוחד בצריחו המרשים, המזכיר את הצריח המרובע של ה"חיראלדה", המסגד שבעיר הספרדית סביליה.
בגובה של 77 מטרים, את הצריח הזה רואים מכל מקום במרקש. למעשה, הצריח הזה הוא הנקודה הגבוהה ביותר במרקש וגם מחוץ לעיר ניתן לראותו בקלות.
בזמן הכיבוש הצרפתי במרוקו הגיעו כל השבילים בעיר אל המסגד, שהיווה אז את הנקודה המרכזית שלה.
#טיפים
כדאי להגיע למסגד לקראת שקיעה ועם רדת החשיכה לצאת ולסייר בגנים היפים שמסביב למסגד. תאורת הלילה על המבנה המיוחד הופכת את הסיור כאן לקסום ויפה להפליא.
יש איסור על לא מוסלמים להכנס לפנים המסגד. לכן רובנו נאלצים להסתפק במראהו מבחוץ, בטיול בגני המסגד ובתאורה היפה שמאירה את הכּוּתוּבּיָה בשעות הערב.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/icLa1T_pI7w
ביקור במקום:
https://youtu.be/F_SlKEiVQb8
הדרכה:
https://youtu.be/3hFxbJS2LwI
בלוגרים:
https://youtu.be/EnpPzelq_OY
#על הרובע היהודי שנקרא המלאח
השם "מֶלַאח" (Mellah) בערי מרוקו שמור לרובע היהודי שמצוי בכל אחת מהן. המלאח היהודי במרקש הוא הרובע היהודי של העיר, בו התגוררו יהודי העיר במשך מאות שנים.
בעבר היה המלאח מוקף חומה והתנהל כמעין עיר בתוך עיר במרכז מרקש.
שכונת אל-מלאח היהודית של מרקש נמצאת מדרום לכיכר ג'מע אל-פנה המרכזית, בחלק הדרום-מזרחי של ה"מדינה" בעיר העתיקה.
#מקור השם
השם מֶלַאח, כמו מֶלַח, בא מכך שהרובע היהודי הראשון במרוקו הוקם בעיר פס, על מה שהיה בעבר בִּיצָת מֶלַח.
#מה תראו כאן?
טיול במלאח הוא מסע אל העבר. כאן חיה ושגשגה הקהילה היהודית ונשלטה אך ורק על ידי מועצת הרבנים. הקהילה נהנתה כאן מאוטונומיה מלאה ומסמכות מוחלטת. עד אמצע המאה ה-20 לא נכנסו המוסלמים אל תוכה.
בסיור כאן שימו לב למזוזות הקבועות עד היום על משקופי הדלתות ברבים מהבתים כאן.
אתר נחמד במלאח הוא בית הכנסת המפואר "בית אל", אחד משני בתי כנסת בעיר, שלא נותרו רבים שיתפללו בהם.
במלאח מרקש יש גם את בית הכנסת אל-עזמה, אליו מגיעים בחגים יהודים יוצאי מרוקו מכל העולם. תוכלו לראות בו תמונות של דורות רבנים משושלות הרבנים המפורסמות של הקהילה, כמו רבני משפחת אבו-חצירא, בני משפחת הרב פינטו ואחרים.
כמו כן במלאח תמצאו את בית הקברות היהודי, הגדול והמטופח של הקהילה העתיקה.
שווה לבקר במוזיאון יהדות מרוקו, שהוא המוזיאון היחידי שמוקדש בעולם הערבי לתרבות ולהיסטוריה היהודית.
#תולדות המלאח
במקור, היהודים הגיעו למרקש ולמרוקו בכלל, לאחר שגורשו בגירוש ספרד. באופן טבעי הם התיישבו רבים מהם בעיר העתיקה של מרקש.
מאז המאה ה-16 ולאורך שנים רבות התגוררו יהודים ומוסלמים ב"קסבה" וב"מׇדינה" של העיר, בהרמוניה ובדו-קיום מוחלטים.
בשלב מסוים הורה אחד משליטי העיר לבנות ליהודים שכונה משלהם. כך נבנה ה"מלאח היהודי" שאליו הם הועברו ובו הם התגוררו מאז.
הקהילה היהודית פרחה כאן. השכונה היהודית אמנם הוקפה בחומה והופרדה מהאוכלוסיה המוסלמית שבחוץ, אבל השערים נסגרו רק בשבתות ובחגים. בתוכה ניהלו היהודים את חייהם המסורתיים ללא הפרעה.
שנים רבות ה"מלאח" של מרקש שקק חיים. בחצי המאה הראשונה של המאה ה-20 התגוררו בו עשרות אלפי יהודים.
במלאח היה כל מה שהיהודים נזקקו לו. מבתי כנסת, בתי ספר ותלמודי תורה ועד שוק, חנויות ומאפיות כשרות, מקוואות ובתי מרחץ.
הצלחת הציונות והקמת מדינת ישראל הביאו לכך שבשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, עזבו יהודים רבים את מרוקו.
ב-2016 המלך מוחמד השישי הקצה מעל 20 מיליון דולר לשיקום של בתים ורחובות במלאח ולשיפוץ של בתי הכנסת. המלך גם הורה להחזיר את שמות הרחובות היהודיים.
כיום, המלאח הוא מאטרקציות התיירות המסקרנות בעיר. לאחר שמרבית האוכלוסיה היהודית של מרקש עלתה לישראל או היגרה לצרפת, מונה הקהילה כאן מעט מאוד יהודים. הבודדים שנותרו משתדלים לשמור על המסורת, על בתי הכנסת העתיקים ועל החנויות הכשרות שעוד נותרו.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/K8WfL1kjiRM
הדרכה:
https://youtu.be/p4nHaaibc4A
השוק של היום במלאח:
https://youtu.be/4qxrGba6yD8
בלוגרים:
https://youtu.be/JFn2R29hEwo
השם "מֶלַאח" (Mellah) בערי מרוקו שמור לרובע היהודי שמצוי בכל אחת מהן. המלאח היהודי במרקש הוא הרובע היהודי של העיר, בו התגוררו יהודי העיר במשך מאות שנים.
בעבר היה המלאח מוקף חומה והתנהל כמעין עיר בתוך עיר במרכז מרקש.
שכונת אל-מלאח היהודית של מרקש נמצאת מדרום לכיכר ג'מע אל-פנה המרכזית, בחלק הדרום-מזרחי של ה"מדינה" בעיר העתיקה.
#מקור השם
השם מֶלַאח, כמו מֶלַח, בא מכך שהרובע היהודי הראשון במרוקו הוקם בעיר פס, על מה שהיה בעבר בִּיצָת מֶלַח.
#מה תראו כאן?
טיול במלאח הוא מסע אל העבר. כאן חיה ושגשגה הקהילה היהודית ונשלטה אך ורק על ידי מועצת הרבנים. הקהילה נהנתה כאן מאוטונומיה מלאה ומסמכות מוחלטת. עד אמצע המאה ה-20 לא נכנסו המוסלמים אל תוכה.
בסיור כאן שימו לב למזוזות הקבועות עד היום על משקופי הדלתות ברבים מהבתים כאן.
אתר נחמד במלאח הוא בית הכנסת המפואר "בית אל", אחד משני בתי כנסת בעיר, שלא נותרו רבים שיתפללו בהם.
במלאח מרקש יש גם את בית הכנסת אל-עזמה, אליו מגיעים בחגים יהודים יוצאי מרוקו מכל העולם. תוכלו לראות בו תמונות של דורות רבנים משושלות הרבנים המפורסמות של הקהילה, כמו רבני משפחת אבו-חצירא, בני משפחת הרב פינטו ואחרים.
כמו כן במלאח תמצאו את בית הקברות היהודי, הגדול והמטופח של הקהילה העתיקה.
שווה לבקר במוזיאון יהדות מרוקו, שהוא המוזיאון היחידי שמוקדש בעולם הערבי לתרבות ולהיסטוריה היהודית.
#תולדות המלאח
במקור, היהודים הגיעו למרקש ולמרוקו בכלל, לאחר שגורשו בגירוש ספרד. באופן טבעי הם התיישבו רבים מהם בעיר העתיקה של מרקש.
מאז המאה ה-16 ולאורך שנים רבות התגוררו יהודים ומוסלמים ב"קסבה" וב"מׇדינה" של העיר, בהרמוניה ובדו-קיום מוחלטים.
בשלב מסוים הורה אחד משליטי העיר לבנות ליהודים שכונה משלהם. כך נבנה ה"מלאח היהודי" שאליו הם הועברו ובו הם התגוררו מאז.
הקהילה היהודית פרחה כאן. השכונה היהודית אמנם הוקפה בחומה והופרדה מהאוכלוסיה המוסלמית שבחוץ, אבל השערים נסגרו רק בשבתות ובחגים. בתוכה ניהלו היהודים את חייהם המסורתיים ללא הפרעה.
שנים רבות ה"מלאח" של מרקש שקק חיים. בחצי המאה הראשונה של המאה ה-20 התגוררו בו עשרות אלפי יהודים.
במלאח היה כל מה שהיהודים נזקקו לו. מבתי כנסת, בתי ספר ותלמודי תורה ועד שוק, חנויות ומאפיות כשרות, מקוואות ובתי מרחץ.
הצלחת הציונות והקמת מדינת ישראל הביאו לכך שבשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, עזבו יהודים רבים את מרוקו.
ב-2016 המלך מוחמד השישי הקצה מעל 20 מיליון דולר לשיקום של בתים ורחובות במלאח ולשיפוץ של בתי הכנסת. המלך גם הורה להחזיר את שמות הרחובות היהודיים.
כיום, המלאח הוא מאטרקציות התיירות המסקרנות בעיר. לאחר שמרבית האוכלוסיה היהודית של מרקש עלתה לישראל או היגרה לצרפת, מונה הקהילה כאן מעט מאוד יהודים. הבודדים שנותרו משתדלים לשמור על המסורת, על בתי הכנסת העתיקים ועל החנויות הכשרות שעוד נותרו.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/K8WfL1kjiRM
הדרכה:
https://youtu.be/p4nHaaibc4A
השוק של היום במלאח:
https://youtu.be/4qxrGba6yD8
בלוגרים:
https://youtu.be/JFn2R29hEwo
#על קברי 66 הסעידים שבמאוזוליאום המפואר
ב"מׇדינה" של מרקש, בתוך מסגד הקסבה שבעיר העתיקה, נמצא המאוזוליאום עם הקברים הסעדיים (Tombeaux saadiens), 66 קברי שושלת סעדיין העתיקה.
קברי הסעידים הללו היו אטומים במשך מאות שנים, עד תחילת המאה ה-20.
ה"סעדיים", או ה"סאדיים", הוא הכינוי של סולטני שושלת סעדי, מנהיגי מרקש ההיסטוריים. בקברי סעדיאן לא חסכה השושלת על מנת לפאר את שמה במתחם הקבורה המפואר הזה.
הקברים נמצאים בתוך ה"סעדיאן", מאוזוליאום מפואר ובעל 12 עמודים. המתחם מעוצב ומלא באמנות היספנו-מאורית מרשימה ויפה.
#תולדות המאוזוליאום
בראש השושלת של מלכי סעדיהן עמד הסולטן אחמד אל-מנצור. ה"סאדיאן", מתחם הקברים הסעדיים, הוא מיזם הקבורה שהוא עצמו החל בו, לקברו שלו, לקראת מותו במאה ה-16.
ואכן, סידור הקברים במאוזוליאום מדגים את החשיבות והסדר. קברו של המייסד, אחמד אל-מנצור, נמצא במרכזו. מסביבו מקיפים אותו קברי צאצאיו.
נראה שהקבורה האחרונה במתחם התרחשה בשנת 1792. אך גם אחרי נפילת השושלת הסעדית לא נהרס המקום. אמונה טפלה של השליט החדש של מרקש, מולאי איסמאיל, שליט שלא נמנה על השושלת הסעדית, מנעה אותו מפגיעה במקום ומהריסת הקברים, דבר שבימי קדם קרה לא פעם. במקום להרוס את הקברים הסעדיים, הוא הורה לאטום אותם ולסגור את הפתח של המאוזוליאום כולו.
וכך, דווקא בזכות העובדה שהם היו אטומים, הקברים המקושטים השתמרו באופן מופתי ונשארו חבויים עד תחילת המאה ה-20.
בשנת 1917 התגלו הקברים, נחשפו ולאחר שיפוץ הם הפכו לאחד מאתרי התיירות הבולטים של העיר מרקש.
בימינו ה"סעדיאן" פתוח לקהל הרחב. עם השנים הפך המקום לאטרקציה פופולרית לתיירים. המאוזוליאום הזה מרשים במיוחד - גם באדריכלות שלו וגם בהיסטוריה שהוא מייצג.
#מה תראו כאן?
המאוזוליאום של הקברים הסעדיים בנוי ומעוצב בסגנון מרהיב, שמזוהה כסגנון המרוקני-אנדלוסי. זה היה הסגנון הבולט והפופולרי של מבני פאר במרוקו של המאה ה-16.
הקברים מעוצבים להפליא בחיפויי אריחים בהירים ומקושטים, עם גילופים מורכבים, כיתובים וקליגרפיה בערבית.
שלושה חדרים מרכיבים את המתחם. בכל אחד מהשלושה מספר משתנה של קברים מעוטרים, מפוארים ומרשימים מאוד. כולם עשויים משיש איטלקי יקר ערך, בהתאם לעושר המופלג ולכבוד של שושלת השליטים הזו.
החדר המרכזי במאוזוליאום נקרא "אולם 12 העמודים". בתוכו קבריהם של הסולטן אל מנסור, של בנו ושל נכדו. זהו ללא ספק החדר המרשים ביותר במתחם. שימו לב לדלתות העץ המגולפות, לעמודי השיש האיטלקי שבפנים ולמוזאיקות המעטרות את קירות האולם. אלה המרכיבים הבולטים שהקנו למאוזוליאום את התהילה.
ואם בחדר הזה שבמרכז הסעדיאן קבור הסולטן אחמד אל-מנסור, מסביבו אפשר לראות את קבריהם של עוד כ-60 מבני השושלת הסעדית.
מחוץ למתחם הקברים עצמו נמצא גן אנדלוסי, הסובב אותו מכל צדדיו. בגן קבורים עוד כ-100 נסיכים, בני משפחה ואנשי חצר בכירים, ששירתו את הסולטנים ומשפחותיהם. שימו לב למבני העץ המרשימים שבו, המעוצבים בסגנון הערבסקה.
#טיפים
הקברים נמצאים ברחוב הקסבה (Rue de la Kasbah) שבעיר העתיקה. אוהבי הליכה ייהנו מכך שאפשר לצעוד אליהם מהכיכר ברגל.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/kvk5WerRdKQ
ב"מׇדינה" של מרקש, בתוך מסגד הקסבה שבעיר העתיקה, נמצא המאוזוליאום עם הקברים הסעדיים (Tombeaux saadiens), 66 קברי שושלת סעדיין העתיקה.
קברי הסעידים הללו היו אטומים במשך מאות שנים, עד תחילת המאה ה-20.
ה"סעדיים", או ה"סאדיים", הוא הכינוי של סולטני שושלת סעדי, מנהיגי מרקש ההיסטוריים. בקברי סעדיאן לא חסכה השושלת על מנת לפאר את שמה במתחם הקבורה המפואר הזה.
הקברים נמצאים בתוך ה"סעדיאן", מאוזוליאום מפואר ובעל 12 עמודים. המתחם מעוצב ומלא באמנות היספנו-מאורית מרשימה ויפה.
#תולדות המאוזוליאום
בראש השושלת של מלכי סעדיהן עמד הסולטן אחמד אל-מנצור. ה"סאדיאן", מתחם הקברים הסעדיים, הוא מיזם הקבורה שהוא עצמו החל בו, לקברו שלו, לקראת מותו במאה ה-16.
ואכן, סידור הקברים במאוזוליאום מדגים את החשיבות והסדר. קברו של המייסד, אחמד אל-מנצור, נמצא במרכזו. מסביבו מקיפים אותו קברי צאצאיו.
נראה שהקבורה האחרונה במתחם התרחשה בשנת 1792. אך גם אחרי נפילת השושלת הסעדית לא נהרס המקום. אמונה טפלה של השליט החדש של מרקש, מולאי איסמאיל, שליט שלא נמנה על השושלת הסעדית, מנעה אותו מפגיעה במקום ומהריסת הקברים, דבר שבימי קדם קרה לא פעם. במקום להרוס את הקברים הסעדיים, הוא הורה לאטום אותם ולסגור את הפתח של המאוזוליאום כולו.
וכך, דווקא בזכות העובדה שהם היו אטומים, הקברים המקושטים השתמרו באופן מופתי ונשארו חבויים עד תחילת המאה ה-20.
בשנת 1917 התגלו הקברים, נחשפו ולאחר שיפוץ הם הפכו לאחד מאתרי התיירות הבולטים של העיר מרקש.
בימינו ה"סעדיאן" פתוח לקהל הרחב. עם השנים הפך המקום לאטרקציה פופולרית לתיירים. המאוזוליאום הזה מרשים במיוחד - גם באדריכלות שלו וגם בהיסטוריה שהוא מייצג.
#מה תראו כאן?
המאוזוליאום של הקברים הסעדיים בנוי ומעוצב בסגנון מרהיב, שמזוהה כסגנון המרוקני-אנדלוסי. זה היה הסגנון הבולט והפופולרי של מבני פאר במרוקו של המאה ה-16.
הקברים מעוצבים להפליא בחיפויי אריחים בהירים ומקושטים, עם גילופים מורכבים, כיתובים וקליגרפיה בערבית.
שלושה חדרים מרכיבים את המתחם. בכל אחד מהשלושה מספר משתנה של קברים מעוטרים, מפוארים ומרשימים מאוד. כולם עשויים משיש איטלקי יקר ערך, בהתאם לעושר המופלג ולכבוד של שושלת השליטים הזו.
החדר המרכזי במאוזוליאום נקרא "אולם 12 העמודים". בתוכו קבריהם של הסולטן אל מנסור, של בנו ושל נכדו. זהו ללא ספק החדר המרשים ביותר במתחם. שימו לב לדלתות העץ המגולפות, לעמודי השיש האיטלקי שבפנים ולמוזאיקות המעטרות את קירות האולם. אלה המרכיבים הבולטים שהקנו למאוזוליאום את התהילה.
ואם בחדר הזה שבמרכז הסעדיאן קבור הסולטן אחמד אל-מנסור, מסביבו אפשר לראות את קבריהם של עוד כ-60 מבני השושלת הסעדית.
מחוץ למתחם הקברים עצמו נמצא גן אנדלוסי, הסובב אותו מכל צדדיו. בגן קבורים עוד כ-100 נסיכים, בני משפחה ואנשי חצר בכירים, ששירתו את הסולטנים ומשפחותיהם. שימו לב למבני העץ המרשימים שבו, המעוצבים בסגנון הערבסקה.
#טיפים
הקברים נמצאים ברחוב הקסבה (Rue de la Kasbah) שבעיר העתיקה. אוהבי הליכה ייהנו מכך שאפשר לצעוד אליהם מהכיכר ברגל.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/kvk5WerRdKQ
#על השוק הציורי של מרקש
מרקש היא סוג של גן עדן לחובבי הקניות ובמיוחד הקניות האקזוטיות. אלה מתרכזות בשווקים הצבעוניים שלה ובמבחר האינסופי של מזכרות ומוצרים אותנטיים שיש בהם.
שוק מרקש (Marrakech Souk), הסמוך לכיכר, הוא השוק של העיר העתיקה. זה שוק גדול מאוד, המרגיש כמבוך ענקי של סמטאות צפופות ואינסופיות.
גם למי שלא מחפשים קניות דווקא, מדובר בחוויה תרבותית שלא כדאי להחמיץ. בואו לחוות את המראות והצבעים של השוק הצבעוני וההומה הזה.
#התמצאות בשוק
הכניסה המרכזית לשוק היא דרך שוק סמארייה או שוק סמארין, הסמוך לכיכר ג'מע אל פנה. יש בו דוכנים רבים של בגדים, שטיחים ומזכרות לתיירים.
ההתמצאות בשוק מרקש עצמו נוחה, שכן הוא מחולק מסורתית לאזורים, כשכל אזור בו מוקדש לחנויות קטנות של מוצרים מסוימים, או לבעלי מקצוע מסוים.
אם השוק הקרוב לכיכר הוא שוק סמארין, אחריו תראו גם את שוק העור (סוק אל-קלין), את שוק השטיחים (סוק זרביה) ואזורים נוספים - של חייטים, של נגרים ואפילו שוק של נפחים וחרשי מתכת.
#מה תקנו כאן?
בשוק תוכלו למצוא מוצרים ייחודיים למרוקו ולמדינות המגרב, כמו כפכפי ה"בבוש" השפיציים של המרוקאים, גלביות ססגוניות, קנקני תה מסורתיים, טאג'ינים לבישול המרוקאי, עבודות יד מקומיות ולא מעט כלי בית אופייניים.
עוד יש כאן מוצרי קרמיקה מיוחדים, קופסאות עץ מעוטרות בעבודת יד, מוצרי קוסמטיקה עממיים וסבונים מסורתיים שנעשים במרוקו בעבודת יד, עם ניחוחות אקזוטיים כמו ורדים, ענבר, תפוז ומוסק.
אבל בשוק הזה יש גם כל דבר שימושי וזול, עם לא מעט מתפארת התעשייה המיובאת. יש כאן מוצרי עור ועץ, תכשיטים ושטיחים, בגדים, כלי מטבח, תבלינים, צמחי מרפא ועוד.
#אוכל
האוכל כאן נפלא, זול ובכמויות לא נתפסות. במרוקו אוכלים לא מעט ואולי צריך לדחות קצת את ספירת הקלוריות. בשקלים בודדים תוכלו לאכול כאן מנת בשר וחומוס עם ירקות. בפחות ממחיר מנת פלאפל בארץ אחרת אפשר לקנות כאן ארוחת מלכים מטאג'ינים עמוסי בשר כבש ומאכלים נפלאים, שבושלו שעות ארוכות בבור מסורתי.
#טיפים
האיכות בשוק בדרך כלל מעולה והמחירים נמוכים למדי.
בשוק במרוקו, כמו בכל שוק מזרחי, מותר ואפילו מומלץ להתמקח. הציעו מחיר של שליש מהמחיר אותו תרצו לשלם ותהנו מהמיקוח, אבל עשו זאת בכבוד למוכרים והחמיאו להם על "החנות היפה" או על המוצרים הנהדרים שבה.
מדריכים רבים יציעו את שירותיהם בהתמצאות בשוק. זה טוב לחוששים לאבד את הדרך או לבזבז זמן בחיפושים, אבל מומלץ לסכם את המחיר מראש.
אם הסתבכתם שאלו מקומי מה הכיוון אל ג'מע אל פנה או נווטו אליה בתגית "ג'מע אל פנה" שכאן.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/WbZMlmEe_ug
בלוגרית:
https://youtu.be/ucNcoIuKC9U
מרקש היא סוג של גן עדן לחובבי הקניות ובמיוחד הקניות האקזוטיות. אלה מתרכזות בשווקים הצבעוניים שלה ובמבחר האינסופי של מזכרות ומוצרים אותנטיים שיש בהם.
שוק מרקש (Marrakech Souk), הסמוך לכיכר, הוא השוק של העיר העתיקה. זה שוק גדול מאוד, המרגיש כמבוך ענקי של סמטאות צפופות ואינסופיות.
גם למי שלא מחפשים קניות דווקא, מדובר בחוויה תרבותית שלא כדאי להחמיץ. בואו לחוות את המראות והצבעים של השוק הצבעוני וההומה הזה.
#התמצאות בשוק
הכניסה המרכזית לשוק היא דרך שוק סמארייה או שוק סמארין, הסמוך לכיכר ג'מע אל פנה. יש בו דוכנים רבים של בגדים, שטיחים ומזכרות לתיירים.
ההתמצאות בשוק מרקש עצמו נוחה, שכן הוא מחולק מסורתית לאזורים, כשכל אזור בו מוקדש לחנויות קטנות של מוצרים מסוימים, או לבעלי מקצוע מסוים.
אם השוק הקרוב לכיכר הוא שוק סמארין, אחריו תראו גם את שוק העור (סוק אל-קלין), את שוק השטיחים (סוק זרביה) ואזורים נוספים - של חייטים, של נגרים ואפילו שוק של נפחים וחרשי מתכת.
#מה תקנו כאן?
בשוק תוכלו למצוא מוצרים ייחודיים למרוקו ולמדינות המגרב, כמו כפכפי ה"בבוש" השפיציים של המרוקאים, גלביות ססגוניות, קנקני תה מסורתיים, טאג'ינים לבישול המרוקאי, עבודות יד מקומיות ולא מעט כלי בית אופייניים.
עוד יש כאן מוצרי קרמיקה מיוחדים, קופסאות עץ מעוטרות בעבודת יד, מוצרי קוסמטיקה עממיים וסבונים מסורתיים שנעשים במרוקו בעבודת יד, עם ניחוחות אקזוטיים כמו ורדים, ענבר, תפוז ומוסק.
אבל בשוק הזה יש גם כל דבר שימושי וזול, עם לא מעט מתפארת התעשייה המיובאת. יש כאן מוצרי עור ועץ, תכשיטים ושטיחים, בגדים, כלי מטבח, תבלינים, צמחי מרפא ועוד.
#אוכל
האוכל כאן נפלא, זול ובכמויות לא נתפסות. במרוקו אוכלים לא מעט ואולי צריך לדחות קצת את ספירת הקלוריות. בשקלים בודדים תוכלו לאכול כאן מנת בשר וחומוס עם ירקות. בפחות ממחיר מנת פלאפל בארץ אחרת אפשר לקנות כאן ארוחת מלכים מטאג'ינים עמוסי בשר כבש ומאכלים נפלאים, שבושלו שעות ארוכות בבור מסורתי.
#טיפים
האיכות בשוק בדרך כלל מעולה והמחירים נמוכים למדי.
בשוק במרוקו, כמו בכל שוק מזרחי, מותר ואפילו מומלץ להתמקח. הציעו מחיר של שליש מהמחיר אותו תרצו לשלם ותהנו מהמיקוח, אבל עשו זאת בכבוד למוכרים והחמיאו להם על "החנות היפה" או על המוצרים הנהדרים שבה.
מדריכים רבים יציעו את שירותיהם בהתמצאות בשוק. זה טוב לחוששים לאבד את הדרך או לבזבז זמן בחיפושים, אבל מומלץ לסכם את המחיר מראש.
אם הסתבכתם שאלו מקומי מה הכיוון אל ג'מע אל פנה או נווטו אליה בתגית "ג'מע אל פנה" שכאן.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/WbZMlmEe_ug
בלוגרית:
https://youtu.be/ucNcoIuKC9U
#על הכיכר שבלב ה"מדינה" הציורית של מרקש
ג'מע אל פנה (Jemaa El Fnaa), או ז'מע אל-פנה, היא כיכר שכאילו נלקחה מסיפורי אלף לילה ולילה. הכיכר הזו היא הלב של העיר העתיקה של מרקש, העיר שבעבר הייתה בירתה ההיסטורית של מרוקו.
אין כאן פסלים, אמנות או מונומנטים אדריכליים מרשימים. מה שהופך את החוויה בה לחובה הוא ההווי האנושי שמתקיים בה כמעט ללא הפסקה. בשעות היום הכיכר הזו הומה וגדושה אנשים. כך נראו ודאי כיכרות ערים אופייניות בימי הביניים.
ג’אמעה אל פנא היא בליל של ריחות וצבעים, אזור ענקי שמלא תמיד באמני רחוב נגנים, רקדנים, להטוטנים, מספרי סיפורים, מקעקעי חינה, עוקרי שיניים ומהפנטי נחשים - הם פועלים בה בכל שעה ביום ויוצרים כאן סוג של תיאטרון יומיומי חי ותוסס.
את הכיכר הזו אי אפשר לפספס. היא מהווה את לב העיר ההומה של מרקש והאקשן בה נמשך כל היום, כל הערב וחלק מהלילה.
#אוכל בכיכר
בנוסף לנוף האנושי, הביקור בכיכר הוא חוויה קולינרית, במיוחד לאוהבי אוכל רחוב. מסביב רוחשת הכיכר בדוכני אוכל ומסעדות שמגישים מגוון רחב של מנות אוכל מסורתי, לצד הברקות בינלאומיות, לא פעם עם טוויסט מרוקאי מעניין.
הכיכר ידועה בדוכני אוכל הרחוב שבה. ניתן לסעוד בה ארוחה שלמה רק ממנות ומאכלים הנמכרים בגרושים בכיכר. לשתיה פנו אל אחד ממאות דוכני המיצים הטבעיים שבה.
#בערב
בשעות הערב ולמעשה כבר לקראת השקיעה, תשנה הכיכר את פניה. בהדרגה ייפתחו בה דוכני מזון עם אוכל רחוב מעולה.
האקשן האמיתי יתחיל כשמנגלים מעלי עשן יתחילו להפיץ ריחות מעוררי תיאבון של בשרים על האש. תוכלו לזלול כאן גם בשר כבש, קבב, דגים מטוגנים, סלטים חריפים, מרק ראש כבש, סרדינים, צ'יפס, כדורי שוקולד וסופגניות ספינג' חמות.
פנסים מעל דוכני האוכל מזמינים לאכול, כשראשי עיזים מביטים בעוברים ושבים מהדוכנים השונים.
#מקור השם
פירושו של השם ג'מע אל-פנה בערבית מרוקאית הוא "כיכר המחוסלים". בעבר נהגו להשתמש בכיכר הזו למשפטי ראווה של כופרים ולהוצאות להורג.
#באיזה סרט ראיתי את הכיכר הזו?
חובבי הקולנוע יזהו את הכיכר מסצנה מרכזית בסרט "האיש שידע יותר מדי" של היצ'קוק.
#טיפים
מומלץ להגיע בשעות אחר הצהריים.
אוהבים לצלם? - הביאו מטבעות כדי לשלם למקומיים שתצלמו כאן ומצפים לתשלום.
דוכני הקוסקוס ומעדני החלזונות המומלצים שבצפון הכיכר הם טעימים וזולים.
לקראת דמדומים כיף לשבת על אחת המרפסות של בתי הקפה והמסעדות שמסביב לכיכר ולצפות בה מלמעלה. לרובן יש גגות נהדרים, שמהם תראו את השקיעה המדברית עוצרת הנשימה של מרקש.
במדרחוב באב אגנאו (Rue de Bab Agnaou) הסמוך, תמצאו כמה מסעדות צרפתיות וקונדיטוריות מפתיעות.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/q4jICLRpFUI
ביקור במקום:
https://youtu.be/CFQc7ASWp_8
ג'מע אל פנה (Jemaa El Fnaa), או ז'מע אל-פנה, היא כיכר שכאילו נלקחה מסיפורי אלף לילה ולילה. הכיכר הזו היא הלב של העיר העתיקה של מרקש, העיר שבעבר הייתה בירתה ההיסטורית של מרוקו.
אין כאן פסלים, אמנות או מונומנטים אדריכליים מרשימים. מה שהופך את החוויה בה לחובה הוא ההווי האנושי שמתקיים בה כמעט ללא הפסקה. בשעות היום הכיכר הזו הומה וגדושה אנשים. כך נראו ודאי כיכרות ערים אופייניות בימי הביניים.
ג’אמעה אל פנא היא בליל של ריחות וצבעים, אזור ענקי שמלא תמיד באמני רחוב נגנים, רקדנים, להטוטנים, מספרי סיפורים, מקעקעי חינה, עוקרי שיניים ומהפנטי נחשים - הם פועלים בה בכל שעה ביום ויוצרים כאן סוג של תיאטרון יומיומי חי ותוסס.
את הכיכר הזו אי אפשר לפספס. היא מהווה את לב העיר ההומה של מרקש והאקשן בה נמשך כל היום, כל הערב וחלק מהלילה.
#אוכל בכיכר
בנוסף לנוף האנושי, הביקור בכיכר הוא חוויה קולינרית, במיוחד לאוהבי אוכל רחוב. מסביב רוחשת הכיכר בדוכני אוכל ומסעדות שמגישים מגוון רחב של מנות אוכל מסורתי, לצד הברקות בינלאומיות, לא פעם עם טוויסט מרוקאי מעניין.
הכיכר ידועה בדוכני אוכל הרחוב שבה. ניתן לסעוד בה ארוחה שלמה רק ממנות ומאכלים הנמכרים בגרושים בכיכר. לשתיה פנו אל אחד ממאות דוכני המיצים הטבעיים שבה.
#בערב
בשעות הערב ולמעשה כבר לקראת השקיעה, תשנה הכיכר את פניה. בהדרגה ייפתחו בה דוכני מזון עם אוכל רחוב מעולה.
האקשן האמיתי יתחיל כשמנגלים מעלי עשן יתחילו להפיץ ריחות מעוררי תיאבון של בשרים על האש. תוכלו לזלול כאן גם בשר כבש, קבב, דגים מטוגנים, סלטים חריפים, מרק ראש כבש, סרדינים, צ'יפס, כדורי שוקולד וסופגניות ספינג' חמות.
פנסים מעל דוכני האוכל מזמינים לאכול, כשראשי עיזים מביטים בעוברים ושבים מהדוכנים השונים.
#מקור השם
פירושו של השם ג'מע אל-פנה בערבית מרוקאית הוא "כיכר המחוסלים". בעבר נהגו להשתמש בכיכר הזו למשפטי ראווה של כופרים ולהוצאות להורג.
#באיזה סרט ראיתי את הכיכר הזו?
חובבי הקולנוע יזהו את הכיכר מסצנה מרכזית בסרט "האיש שידע יותר מדי" של היצ'קוק.
#טיפים
מומלץ להגיע בשעות אחר הצהריים.
אוהבים לצלם? - הביאו מטבעות כדי לשלם למקומיים שתצלמו כאן ומצפים לתשלום.
דוכני הקוסקוס ומעדני החלזונות המומלצים שבצפון הכיכר הם טעימים וזולים.
לקראת דמדומים כיף לשבת על אחת המרפסות של בתי הקפה והמסעדות שמסביב לכיכר ולצפות בה מלמעלה. לרובן יש גגות נהדרים, שמהם תראו את השקיעה המדברית עוצרת הנשימה של מרקש.
במדרחוב באב אגנאו (Rue de Bab Agnaou) הסמוך, תמצאו כמה מסעדות צרפתיות וקונדיטוריות מפתיעות.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/q4jICLRpFUI
ביקור במקום:
https://youtu.be/CFQc7ASWp_8
גני מז'ורל
#על הגנים הבוטניים שעוצבו ביד אמן
גני מז'ורל (Jardin Majorelle) הם מעין גן בוטני מרהיב ומיוחד, שעוצב בידי בעל הבית המקורי, האמן הצרפתי ז'אק מז'ורל. בשנת 1980 נקנו הגנים המפורסמים ושופצו על ידי מעצב האופנה הנודע איב סאן לורן.
מוקף חומה וטובל בצמחייה מרהיבה, זהו גן יפהפה ומטופח להפליא, שעם השנים הפך גם למיני-מוזיאון לאמנות מרוקאית. בין בריכות, סככות עץ ומבנים צבועים בכחול עמוק, תראו צמחיה מרהיבה הכוללת מבחר עצום של צמחים וקקטוסים, ממגוון מינים, צורות וצבע אפשריים.
בין המזרקות הייחודיות וציוץ הציפורים שמסביב תוכלו להנתק לשעה קלה מהמולת העיר ולתפוס מעט רוגע ושלווה בטבע הירוק והנעים.
גני מז'ורל המרהיבים מציעים מעין אי שליו בלב העיר ההומה. זה מתחם פורח, צבעוני ועשיר בעיצוב, שאמנם יהיו בו הרבה תיירים, אבל הוא יהווה אי של שקט ומקום מפלט מושלם מהעיר.
#מה תראו כאן?
כמו גני מנרה שבעיר, גם גני מז'ורל (Jardin Majorelle) הם מקום מצוין לרוגע ושלווה במרקש.
בגנים, שעוצבו על ידי הצייר הצרפתי ז'אק מז'ורל, תוכלו לראות דקלים, עצים, שרכים, פרחים וצמחים שונים מכל העולם.
בין הצמחים, המזרקות והשבילים הנעימים, יש מקום של כבוד כאן גם לקקטוסים, צמחי המדבר הקלאסיים, שמוצגים במגוון עצום, בכל צורה וגודל. זה גם מקום מחיה למעל 40 מיני ציפורים.
הגנים עצמם יפהפיים ובתוכם גם אנדרטה לזכרו של איב סן לורן, שמצויה במקום.
אי אפשר לפספס את הבית הכחול, המעוצב בסגנון אר-דקו. זה הבית ששימש בחייו של מאז'ורל כסטודיו שלו. תוכלו לראות בו גלריה עם ציוריו של האמן, המתארים את נופי מרוקו.
לצד פריטי אמנות מרוקאית תוכלו לראות כאן גם מוזיאון עם אוסף קטן של פריטי עיצוב ועבודות של איב סן לורן, כולל טקסטיל, שטיחים ובדים. יפתיעו אתכם אולי גם כלי קרמיקה ותכשיטים מעשה ידיו. לאחר מותו של המעצב האגדי פיזרו את אפרו ברחבי הגנים של מז'ורל.
עוד נמצא כאן מוזיאון לאמנות הבֶּרְבֵּרִים, תושבי הרי האטלס המקוריים. מוצג בו אוסף יפה של תלבושות מסורתיות, יצירות אמנות מקומיות וכלים ייחודיים. אלה מוצגים לצד מבחר מרתק של עבודות יד וכלי קרמיקה, חרסים, תכשיטים ושטיחים מסורתיים.
#תולדות הגן
גני מז'ורל המרהיבים נפתחו לציבור בשנת 1947. אבל הגנים נולדים עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כשהצייר הצרפתי ז'ק מז'ורל מתאהב במרוקו ועובר לגור במרקש.
מז'ורל הוא זה שנוטע את הגנים שנקראים על שמו ומטפח אותם במשך עשורי שנים.
לאחר מותו של מז'וראל, רוכשים את הגנים מעצב האופנה המפורסם איב סן לורן ובן זוגו פייר ברג'ר. המעצב הצרפתי יליד אלג'יר מכבד את היופי של המקום, משקם את הגנים, מעצב את המבנים ומחזיר אותם לתהילת העבר, עם הטאץ' המיוחד והמעוצב שלו.
מאז שנת 1980, הבעלים של הגנים הם מעצבי האופנה איב סן-לורן. הם מאפשרים לתיירים לפקוד את המקום, שהופך לאטרקציה תיירותית גדולה, למרות ממדיו הקטנים ביחס לגנים אחרים בעיר.
מרגע שהם נפתחים לציבור, מציעים הגנים הנפלאים אי של שלווה מרהיבה ומטופחת בלב העיר. רבים נוהרים לראות את העיצוב האקזוטי שמזכיר ומתכתב עם המאפיינים האותנטיים של מרוקו ופלטת הצבעים הכחולים שמאפיינת רבים מהבתים בה.
#טיפים
לגנים תוכלו להגיע במונית, אבל לרומנטיקנים נחמד יהיה להגיע לכאן גם בכרכרה.
בבית הקפה של הגן מגישים פנקייק מרוקאי מצוין בדבש.
קרוב מאוד לכאן תוכלו לבקר במוזיאון איב סאן לורן שמוקדש לעיצוביו של מי שהיה מגדולי מעצבי האופנה.
מבט מקרוב (אחרי גני מאנרה שבעיר):
https://youtu.be/FxBOn9HEPfw
יופי פיוטי:
https://youtu.be/eCzotzGsHLo
ביקור במקום:
https://youtu.be/-kHLgslZE1Q
גני מז'ורל (Jardin Majorelle) הם מעין גן בוטני מרהיב ומיוחד, שעוצב בידי בעל הבית המקורי, האמן הצרפתי ז'אק מז'ורל. בשנת 1980 נקנו הגנים המפורסמים ושופצו על ידי מעצב האופנה הנודע איב סאן לורן.
מוקף חומה וטובל בצמחייה מרהיבה, זהו גן יפהפה ומטופח להפליא, שעם השנים הפך גם למיני-מוזיאון לאמנות מרוקאית. בין בריכות, סככות עץ ומבנים צבועים בכחול עמוק, תראו צמחיה מרהיבה הכוללת מבחר עצום של צמחים וקקטוסים, ממגוון מינים, צורות וצבע אפשריים.
בין המזרקות הייחודיות וציוץ הציפורים שמסביב תוכלו להנתק לשעה קלה מהמולת העיר ולתפוס מעט רוגע ושלווה בטבע הירוק והנעים.
גני מז'ורל המרהיבים מציעים מעין אי שליו בלב העיר ההומה. זה מתחם פורח, צבעוני ועשיר בעיצוב, שאמנם יהיו בו הרבה תיירים, אבל הוא יהווה אי של שקט ומקום מפלט מושלם מהעיר.
#מה תראו כאן?
כמו גני מנרה שבעיר, גם גני מז'ורל (Jardin Majorelle) הם מקום מצוין לרוגע ושלווה במרקש.
בגנים, שעוצבו על ידי הצייר הצרפתי ז'אק מז'ורל, תוכלו לראות דקלים, עצים, שרכים, פרחים וצמחים שונים מכל העולם.
בין הצמחים, המזרקות והשבילים הנעימים, יש מקום של כבוד כאן גם לקקטוסים, צמחי המדבר הקלאסיים, שמוצגים במגוון עצום, בכל צורה וגודל. זה גם מקום מחיה למעל 40 מיני ציפורים.
הגנים עצמם יפהפיים ובתוכם גם אנדרטה לזכרו של איב סן לורן, שמצויה במקום.
אי אפשר לפספס את הבית הכחול, המעוצב בסגנון אר-דקו. זה הבית ששימש בחייו של מאז'ורל כסטודיו שלו. תוכלו לראות בו גלריה עם ציוריו של האמן, המתארים את נופי מרוקו.
לצד פריטי אמנות מרוקאית תוכלו לראות כאן גם מוזיאון עם אוסף קטן של פריטי עיצוב ועבודות של איב סן לורן, כולל טקסטיל, שטיחים ובדים. יפתיעו אתכם אולי גם כלי קרמיקה ותכשיטים מעשה ידיו. לאחר מותו של המעצב האגדי פיזרו את אפרו ברחבי הגנים של מז'ורל.
עוד נמצא כאן מוזיאון לאמנות הבֶּרְבֵּרִים, תושבי הרי האטלס המקוריים. מוצג בו אוסף יפה של תלבושות מסורתיות, יצירות אמנות מקומיות וכלים ייחודיים. אלה מוצגים לצד מבחר מרתק של עבודות יד וכלי קרמיקה, חרסים, תכשיטים ושטיחים מסורתיים.
#תולדות הגן
גני מז'ורל המרהיבים נפתחו לציבור בשנת 1947. אבל הגנים נולדים עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כשהצייר הצרפתי ז'ק מז'ורל מתאהב במרוקו ועובר לגור במרקש.
מז'ורל הוא זה שנוטע את הגנים שנקראים על שמו ומטפח אותם במשך עשורי שנים.
לאחר מותו של מז'וראל, רוכשים את הגנים מעצב האופנה המפורסם איב סן לורן ובן זוגו פייר ברג'ר. המעצב הצרפתי יליד אלג'יר מכבד את היופי של המקום, משקם את הגנים, מעצב את המבנים ומחזיר אותם לתהילת העבר, עם הטאץ' המיוחד והמעוצב שלו.
מאז שנת 1980, הבעלים של הגנים הם מעצבי האופנה איב סן-לורן. הם מאפשרים לתיירים לפקוד את המקום, שהופך לאטרקציה תיירותית גדולה, למרות ממדיו הקטנים ביחס לגנים אחרים בעיר.
מרגע שהם נפתחים לציבור, מציעים הגנים הנפלאים אי של שלווה מרהיבה ומטופחת בלב העיר. רבים נוהרים לראות את העיצוב האקזוטי שמזכיר ומתכתב עם המאפיינים האותנטיים של מרוקו ופלטת הצבעים הכחולים שמאפיינת רבים מהבתים בה.
#טיפים
לגנים תוכלו להגיע במונית, אבל לרומנטיקנים נחמד יהיה להגיע לכאן גם בכרכרה.
בבית הקפה של הגן מגישים פנקייק מרוקאי מצוין בדבש.
קרוב מאוד לכאן תוכלו לבקר במוזיאון איב סאן לורן שמוקדש לעיצוביו של מי שהיה מגדולי מעצבי האופנה.
מבט מקרוב (אחרי גני מאנרה שבעיר):
https://youtu.be/FxBOn9HEPfw
יופי פיוטי:
https://youtu.be/eCzotzGsHLo
ביקור במקום:
https://youtu.be/-kHLgslZE1Q
