#על יחידת המגורים של לה קורבוזיה

"יחידת המגורים" (Unite d'Habitation) היא מבנה מגורים גדול שנבנה במרסיי בשנים 1954-1948. הוא נחשב למבנה ה"ברוטליסטי", העשוי בטון הראשון של האדריכל המודרניסטי החשוב כל כך, לה קורבוזיה.

כאמור, הברוטליזם היה סגנון של מבנים עשויי בטון, בהם הושאר אז הבטון חשוף ולא כוסה בחיפויים יקרים. הסגנון התאים לאותם ימים, כי הוא היה זול ופשוט יותר לבנייה.

האדריכל הצרפתי עתיד להיות מי שיקדם את הסגנון ויהפוך אותו למקובל באדריכלות העולמית של אותם ימים. הוא קרא לו "בטון ברוט" (béton brut), כלומר בטון גולמי או גס.

אם נשוב לרגע ל"יחידת המגורים" במרסיי, ניכר היה אז שממדיו המונומנטליים של הבניין הזה הם שנתנו אישור תרבותי וכמובן אסתטי לבטון, עד אז חומר בנייה ותו לא, חומר שאיש לא היה מעלה על הדעת להשאירו חשוף ובצבעו המקורי.

הממדים והרושם שיצרה "יחידת המגורים", הם שהעניקו באופן מסוים לבטון את המעמד האסתטי והערך השווה לחומרי הבנייה המסורתיים ששימשו עד אז, חומרים כמו שיש ואבן.

את הצבע העגמומי משהו של הבטון סיפקו במבנה הבטון האדיר מרכיבים שונים שנצבעו בצבעי יסוד. זה נעשה ככל הנראה בהשפעת הרעיונות של אמני ומעצבי קבוצת "דה סטיל" ההולנדית שהייתה הטרנדית והמשפיעה באותם ימים. המפורסמים מבין חברי הקבוצה היו הצייר מונדריאן והאדריכל חריט ריטפלד (ראו בתגית "בית ריטפלד שרדר").

אז אם בתור שלד למבנים גדולים, החליף הבטון את הפלדה, שהייתה יקרה לאחר מלחמת העולם השנייה והמחסור בה היה גדול, הרי שקורבוזיה הכניס אותו למרכז העניינים ויצר אסתטיקה חדשה, מודרניסטית ומקובלת, גם אם כזו שמעוררת עד היום לא מעט מחלוקת היסטורית ואסתטית בעולם האדריכלות.



להוסיף שלי:
בניין בטון מדהים בגודלו ומעט מטיל אימה, אבטיפוס לדיור להמונים בהישג יד שביטא את התפיסה של לה קורבוזיה שראה בו את "מכונת מגורים ".

יחידת המגורים של קורבוזיה לא תוכננה להיות סתם בניין גדול אלא מעין עיר אנכית תחת גג אחד, סוג של הכלאה בין שכונה לקיבוץ שמספק את כל צרכי הדיירים, ממסחר, בילוי, פנאי וספורט ועד לשירותים חיוניים, כשהכל זמין במבנה ובלי צורך לצאת ממנו החוצה.

לאורכו של המבנה נמתחים מה שקורבוזיה כינה "רחובות באוויר". למעשה, הם מרגישים כמו מסדרונות ארוכים עם תאורה מעט קמצנית, כשאחד מהם הוא הרחוב המסחרי.

במקור הייתה יחידת המגורים פרויקט של דיור ציבורי מוזל שנועד למגויסים משוחררים בתום מלחמת העולם השנייה. באופן אירוני, מחירי הדירות כיום הם גבוהים ומרבית הדיירים נמנים על המעמד הגבוה, אדריכלים, רופאים ועוד אנשי צווארון לבן שאפילו הם מכנים אותו כיום "הבית של המשוגע".

קורבוזיה החל בפרויקט זה את המימוש של סביבות אדריכליות שיתאימו לאורך החיים המודרני ויהיו בגדלי דירות סבירים ובקנה מידה אנושי.




הנה ה-Unite d'Habitation של קורבוזיה:

https://youtu.be/nMgrl1HwELM


עוד על המקום:

https://youtu.be/6JI9jZsL2J0


וצבעי היסוד שסיפקו את הצבע:

https://youtu.be/VRTCz9xV8z8

#על המכון

בשנות ה-80 יזם הנשיא מיטראן את בניית מכון העולם הערבי, לחיזוק קשרי התרבות של צרפת עם מדינות ערב.

ז'אן נובל, זוכה פרס פריצקר היוקרתי לאדריכלות, הופקד על התכנון והוא עשה שימוש בחומרים מודרניים ובטכנולוגיה מתקדמת לתכנון הבניין.

הקיר הדרומי של המבנה מיוחד כיוון שהוא בנוי ממנגנון של מאות צמצמי מתכת ריבועיים וממוחשבים, שנפתחים ונסגרים על פי כמות האור בחוץ. בשעות שבהן השמש בוהקת, הצמצמים נסגרים וכמות קטנה יותר של אור חודרת לבניין. בימי סגריר מתחולל תהליך הפוך. המנגנון נראה כמו עַרַבֶּסְקַה מציורים מוסלמים עתיקים ולכן, גם אם לא מתעניינים בתערוכות המוצגות בבניין (הקשורות לתרבות האיסלאם), כדאי לעלות במעלית ללא תשלום לקומה העליונה של המכון.

אם אתם בכל זאת לא רוצים להיכנס, אך עדיין רוצים ליהנות משטיח הקיר המרהיב, ניתן לשבת על ספסל בחצר, אל מול הקיר.

הקיר הצפוני של המבנה, זה שפונה אל נהר הסן, מעוגל מעט.

הבניין כולל ספרייה, חדרי מחקר ואודיטוריום ויש בו גם מוזיאון המציג ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו במדינות ערב ומלאכות מסורתיות שאופייניות להן.

בקומה התשיעית תמצאו תצפית על נהר הסן ועל גשריו וגם מסעדה. המסעדה יקרה מעט, אך אפשר לשוטט באופן חופשי במרפסת וליהנות מתצפית נהדרת על הנוף והסביבה.

מבט מקרוב על המכון:
https://www.youtube.com/watch?v=wRmE4WnjdKo&t=87s