שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
בית הפסיפס
הסקייטפארק של תל אביב
עיר לבנה
הצלמניה
פינות סודיות בתל אביב
#על בית הפסיפסים המדהים ביפו
בית הפסיפס ביפו הוא פנינה אמנותית וישראלית יוצאת דופן, השוכנת בקומה רביעית, בבית משותף רחוב יהודה הימית 26 שביפו, במרכזה של שכונת עג'מי מלאת ההיסטוריה והסיפורים.
#על האמן
המקום נוצר והופעל במשך שנים רבות בידי יוסי לוגסי, אמן פסיפס בעל חזון, שהגיע לישראל ממרוקו בילדותו והקדיש את חייו לאמנות, הפך לאמן רב תחומי ועסק בפסיפס, אך גם בציור, פיסול, רישום ובנייה אומנותית.
כילד הוא ביקר באמפיתאטרון הרומי של בית שאן ונדלק מארכיאולוגיה ומעבודות פסיפס. בתחילת שנות השלושים לחייו, הוא התקשה למצוא עבודה, כי הוא לא שירת בצבא ולא הייתה לו השכלה.
כך החליט יוסי לוגסי לעבוד על יצירת הפסיפס הראשון שלו, אסף פריטי אבן וזכוכית מהזבל ופיסל את דיוקנו של הברון דה רוטשילד.
זו נייתה תחילת מסע חיים של יצירה והפיכת דירת משפחתו למוזיאון ייחודי ועמוס מעל אלף יצירות פסיפס שיצר.
#היצירות
במהלך חייו הוא יצר על קירות דירתם ברחוב יהודה הימית מעל 1000 דיוקנאות של מנהיגים, פוליטיקאים, שחקנים, זמרים וידוענים, תוך שהוא הופך את דירתו הקטנה ביפו למוזיאון שאין כמוהו בארץ.
תחת ידיו הפך המקום למקדש צבעוני ומלהיב שמנציח ומספר דרך אלפי שברים וזכוכיות צבעוניות את סיפור הקמתה של מדינת ישראל והחברה הישראלית.
לוגסי, שנפטר ב-2018, בנה במו ידיו אוסף יוצא דופן של יותר מאלף עבודות פסיפס, כשרבים מהן מתארים דיוקנאות של אישים מרכזיים כמו דוד בן גוריון, גולדה מאיר, יגאל אלון, יצחק רבין, הרצל ושלל דמויות מהנהגת המדינה, בתקופות שונות ורקעים מגוונים.
לצד הדיוקנאות אפשר למצוא גם עבודות הקשורות בסיפורי המקרא, נופי ארץ ישראל, מיתוסים ציוניים, סצנות מוכרות מחיי היישוב וגם הומור וחום אישי.
#החומרים
המיוחד כאן זה גם בשל האופן שבו יצר לוגסי את חלק מיצירות הפסיפס שלו: במקום להשתמש רק בחומרים חדשים, הוא שילב בהן פסולת בניין, שברי קרמיקה, ספלוליות שבורות ואפילו דיסקים ופקקים, תוך שהוא מצליח להפוך אותם לאמנות צבעונית, מלאת חיים, הומור והשראה.
בעיניו, האמנות הזו לא הייתה רק מיחזור אלא אמירה: מכל שבר או פסולת אפשר ליצור משהו חדש ולהראות כיצד חפצים יומיומיים מתמזגים ליצירה אחת המספרת את הסיפור האישי והלאומי גם יחד.
#החוויה
החוויה בבית הפסיפס שונה מכל מוזיאון רגיל, באווירה אינטימית, כמעט משפחתית. כיום מי שמקבלת את המבקרים היא יפה לוגסי, אלמנתו של יוסי, שמספרת בחן, בעיניים נוצצות ובאהבה על מפעל חייו של בעלה.
פעמים רבות המבקרים נשבים בסיפוריה המתארים איך קיבלה כל דמות במוזיאון את מקומה בזכות סיפור חיים ייחודי, כיצד הרצל זכה לזקן כזה והיכן הוטמנה חתיכה מכוס התה של גולדה מאיר באחת הפינות.
במוזיאון אפשר להרגיש את החדווה היצירתית, האופטימיות והכבוד שהיו לתהליך הציוני, ליהדות ולהיסטוריה המקומית.
לבני נוער וסטודנטים המקום יכול להעניק השראה ולגרום לחשוב כיצד אמנות יכולה להפוך להנצחה, לסיפור אישי וקולקטיבי ולחיבור בין מרכיבי זהות, זיכרון ודמיון. לא פלא שמבקרים רבים, בינהם תלמידים, אומנים ומטיילים, חוזרים ומעידים על חוויה שמצליחה להיות בו-בזמן נוסטלגית, ישראלית נורא, אסתטית במיוחד ונוגעת ללב.
אולי אחד הלקחים המרשימים ביותר שמספק מוזיאון בית הפסיפס הוא היכולת להתבונן מחדש במה שנשבר ובמה שנדמה כחסר ערך ולא רק להפוך אותו ליפה, אלא גם למשמעותי, היסטורי ונצחי.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/dP5hlAvuIM8?t=27s
ביקור במקום:
https://youtu.be/Vtlu2nk1j6M
כתבה:
https://youtu.be/sMU6zwGxZzE
בית הפסיפס ביפו הוא פנינה אמנותית וישראלית יוצאת דופן, השוכנת בקומה רביעית, בבית משותף רחוב יהודה הימית 26 שביפו, במרכזה של שכונת עג'מי מלאת ההיסטוריה והסיפורים.
#על האמן
המקום נוצר והופעל במשך שנים רבות בידי יוסי לוגסי, אמן פסיפס בעל חזון, שהגיע לישראל ממרוקו בילדותו והקדיש את חייו לאמנות, הפך לאמן רב תחומי ועסק בפסיפס, אך גם בציור, פיסול, רישום ובנייה אומנותית.
כילד הוא ביקר באמפיתאטרון הרומי של בית שאן ונדלק מארכיאולוגיה ומעבודות פסיפס. בתחילת שנות השלושים לחייו, הוא התקשה למצוא עבודה, כי הוא לא שירת בצבא ולא הייתה לו השכלה.
כך החליט יוסי לוגסי לעבוד על יצירת הפסיפס הראשון שלו, אסף פריטי אבן וזכוכית מהזבל ופיסל את דיוקנו של הברון דה רוטשילד.
זו נייתה תחילת מסע חיים של יצירה והפיכת דירת משפחתו למוזיאון ייחודי ועמוס מעל אלף יצירות פסיפס שיצר.
#היצירות
במהלך חייו הוא יצר על קירות דירתם ברחוב יהודה הימית מעל 1000 דיוקנאות של מנהיגים, פוליטיקאים, שחקנים, זמרים וידוענים, תוך שהוא הופך את דירתו הקטנה ביפו למוזיאון שאין כמוהו בארץ.
תחת ידיו הפך המקום למקדש צבעוני ומלהיב שמנציח ומספר דרך אלפי שברים וזכוכיות צבעוניות את סיפור הקמתה של מדינת ישראל והחברה הישראלית.
לוגסי, שנפטר ב-2018, בנה במו ידיו אוסף יוצא דופן של יותר מאלף עבודות פסיפס, כשרבים מהן מתארים דיוקנאות של אישים מרכזיים כמו דוד בן גוריון, גולדה מאיר, יגאל אלון, יצחק רבין, הרצל ושלל דמויות מהנהגת המדינה, בתקופות שונות ורקעים מגוונים.
לצד הדיוקנאות אפשר למצוא גם עבודות הקשורות בסיפורי המקרא, נופי ארץ ישראל, מיתוסים ציוניים, סצנות מוכרות מחיי היישוב וגם הומור וחום אישי.
#החומרים
המיוחד כאן זה גם בשל האופן שבו יצר לוגסי את חלק מיצירות הפסיפס שלו: במקום להשתמש רק בחומרים חדשים, הוא שילב בהן פסולת בניין, שברי קרמיקה, ספלוליות שבורות ואפילו דיסקים ופקקים, תוך שהוא מצליח להפוך אותם לאמנות צבעונית, מלאת חיים, הומור והשראה.
בעיניו, האמנות הזו לא הייתה רק מיחזור אלא אמירה: מכל שבר או פסולת אפשר ליצור משהו חדש ולהראות כיצד חפצים יומיומיים מתמזגים ליצירה אחת המספרת את הסיפור האישי והלאומי גם יחד.
#החוויה
החוויה בבית הפסיפס שונה מכל מוזיאון רגיל, באווירה אינטימית, כמעט משפחתית. כיום מי שמקבלת את המבקרים היא יפה לוגסי, אלמנתו של יוסי, שמספרת בחן, בעיניים נוצצות ובאהבה על מפעל חייו של בעלה.
פעמים רבות המבקרים נשבים בסיפוריה המתארים איך קיבלה כל דמות במוזיאון את מקומה בזכות סיפור חיים ייחודי, כיצד הרצל זכה לזקן כזה והיכן הוטמנה חתיכה מכוס התה של גולדה מאיר באחת הפינות.
במוזיאון אפשר להרגיש את החדווה היצירתית, האופטימיות והכבוד שהיו לתהליך הציוני, ליהדות ולהיסטוריה המקומית.
לבני נוער וסטודנטים המקום יכול להעניק השראה ולגרום לחשוב כיצד אמנות יכולה להפוך להנצחה, לסיפור אישי וקולקטיבי ולחיבור בין מרכיבי זהות, זיכרון ודמיון. לא פלא שמבקרים רבים, בינהם תלמידים, אומנים ומטיילים, חוזרים ומעידים על חוויה שמצליחה להיות בו-בזמן נוסטלגית, ישראלית נורא, אסתטית במיוחד ונוגעת ללב.
אולי אחד הלקחים המרשימים ביותר שמספק מוזיאון בית הפסיפס הוא היכולת להתבונן מחדש במה שנשבר ובמה שנדמה כחסר ערך ולא רק להפוך אותו ליפה, אלא גם למשמעותי, היסטורי ונצחי.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/dP5hlAvuIM8?t=27s
ביקור במקום:
https://youtu.be/Vtlu2nk1j6M
כתבה:
https://youtu.be/sMU6zwGxZzE
#על הפארק של הסקייטרים בתל אביב
אמנם גם בנמל תל אביב הרבה עושים סקייטבורדינג, אבל סקייטפארק גלית בתל אביב (Skatepark Galit Tel Aviv), שנמצא ליד היכל הספורט ביד אליהו, הוא המקום הכי ותיק כסקייטפארק בטון מעולה בעיר.
הוא נקרא על שם בריכת “גלית” הוותיקה, שעמדה ממש כאן. יש בו שתי בריכות, משטח סטריט, מדרגות, קווטרים פירמידות ועוד. הספסלים הסמוכים מאפשרים לצפות בתרגילים שהגולשים המיומנות יותר ופחות מבצעים.
נערים ונערות מגיעים לכאן מכל העיר, כדי ליהנות מגלישה חופשית ובטוחה מהכבישים של תל אביב. לאורך כל היום תמצאו כאן פעילות שוקקת של גולשים. כשהם לא בבית ספר - הם כאן!
#טיפים
הסקייטפארק פתוח שבעה ימים בשבוע, לאורך כל שעות היממה. התאורה פועלת עד השעה 1:00 בבוקר ובשעון החורף עד 24:00.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/W5quULya7jY
הדרכה:
https://youtu.be/I48sR5eIRRo
סקייטבורד יש גם בנמל תל אביב:
https://youtu.be/QEd7-tgWiN4
אמנם גם בנמל תל אביב הרבה עושים סקייטבורדינג, אבל סקייטפארק גלית בתל אביב (Skatepark Galit Tel Aviv), שנמצא ליד היכל הספורט ביד אליהו, הוא המקום הכי ותיק כסקייטפארק בטון מעולה בעיר.
הוא נקרא על שם בריכת “גלית” הוותיקה, שעמדה ממש כאן. יש בו שתי בריכות, משטח סטריט, מדרגות, קווטרים פירמידות ועוד. הספסלים הסמוכים מאפשרים לצפות בתרגילים שהגולשים המיומנות יותר ופחות מבצעים.
נערים ונערות מגיעים לכאן מכל העיר, כדי ליהנות מגלישה חופשית ובטוחה מהכבישים של תל אביב. לאורך כל היום תמצאו כאן פעילות שוקקת של גולשים. כשהם לא בבית ספר - הם כאן!
#טיפים
הסקייטפארק פתוח שבעה ימים בשבוע, לאורך כל שעות היממה. התאורה פועלת עד השעה 1:00 בבוקר ובשעון החורף עד 24:00.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/W5quULya7jY
הדרכה:
https://youtu.be/I48sR5eIRRo
סקייטבורד יש גם בנמל תל אביב:
https://youtu.be/QEd7-tgWiN4
#על פסל העיר הלבנה
בראש הגבעה שבמרכז פארק וולפסון ניצב פסל סביבתי גדול בשם "כיכר לבנה", או בשפת התל אביבים "העיר הלבנה". הפסל הזה הוא יצירתו של האמן דני קרוון, שהקדיש אותו למקימי העיר תל אביב ולאביו, אברהם קרוון, מי שהיה במשך שנים רבות הגנן הראשי של תל אביב.
הפסל הסביבתי עשוי בטון לבן ומשלב עצמים גדולים כמו מגדל, מספר מבנים גאומטריים, מעט צמחייה ועץ זית אחד, שניצב במרכזו של אחד מהמבנים שבו.
חלק מהתל אביבים מכנים את המקום בפשטות "הגבעה הלבנה". יש מכאן תצפית נהדרת על העיר וסביבתה, אל הערים השכנות ומערבה - אל הים התיכון.
זה גם מקום שווה לתפס שלווה, או לעשות פיקניק על הדשא, לאכול, לקרוא ספר, לרוץ או לעשות הליכה מסביב, תוך כדי התצפית הנפלאה על הנוף האורבני שמסביב.
מכל מקום, כיכר לבנה, או עיר לבנה (White City) כמו שמכנים אותו רבים מתושבי העיר, הוא פרויקט אמנותי מרשים ששווה לצלם ולהצטלם איתו.
#טיפים
פחות מומלץ להגיע לכאן בימי חג. אלא אם אין לכם בעיה עם מקום צפוף ומלא אדם, עם רעש וריחות חזקים של בשר על האש.
ביקור במקום:
https://youtu.be/qFkezsRCp80
מבט מלמטה:
https://youtu.be/WoGfCl_orzI
הדרכה:
https://youtu.be/WfxLbYPqPco
בראש הגבעה שבמרכז פארק וולפסון ניצב פסל סביבתי גדול בשם "כיכר לבנה", או בשפת התל אביבים "העיר הלבנה". הפסל הזה הוא יצירתו של האמן דני קרוון, שהקדיש אותו למקימי העיר תל אביב ולאביו, אברהם קרוון, מי שהיה במשך שנים רבות הגנן הראשי של תל אביב.
הפסל הסביבתי עשוי בטון לבן ומשלב עצמים גדולים כמו מגדל, מספר מבנים גאומטריים, מעט צמחייה ועץ זית אחד, שניצב במרכזו של אחד מהמבנים שבו.
חלק מהתל אביבים מכנים את המקום בפשטות "הגבעה הלבנה". יש מכאן תצפית נהדרת על העיר וסביבתה, אל הערים השכנות ומערבה - אל הים התיכון.
זה גם מקום שווה לתפס שלווה, או לעשות פיקניק על הדשא, לאכול, לקרוא ספר, לרוץ או לעשות הליכה מסביב, תוך כדי התצפית הנפלאה על הנוף האורבני שמסביב.
מכל מקום, כיכר לבנה, או עיר לבנה (White City) כמו שמכנים אותו רבים מתושבי העיר, הוא פרויקט אמנותי מרשים ששווה לצלם ולהצטלם איתו.
#טיפים
פחות מומלץ להגיע לכאן בימי חג. אלא אם אין לכם בעיה עם מקום צפוף ומלא אדם, עם רעש וריחות חזקים של בשר על האש.
ביקור במקום:
https://youtu.be/qFkezsRCp80
מבט מלמטה:
https://youtu.be/WoGfCl_orzI
הדרכה:
https://youtu.be/WfxLbYPqPco
#על חנות הצילום שתיעדה את ההיסטוריה של תל אביב ומדינת ישראל הצעירה
"הצלמניה" היא חנות צילום נוסטלגית, שנפתחה בשנת 1940 על ידי הצלם רודי ויסנשטיין. החנות הזו היא מוסד של ממש. היא נחשבת לארכיון הצילום הפרטי הגדול והאיכותי ביותר בארץ. הסיבות רבות, אבל בעיקר חשוב לציין את היקפו של אוסף הצילומים של רודי והסדר המוקפד שבו הוא מנוהל.
ויסנשטיין ידוע כצלם שתיעד את היישוב העברית והתפתחות הארץ ונופיה. צילומו המפורסם ביותר הוא צילום הכרזת העצמאות, שמופיע באינסוף ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה תיעודיות. חוץ ממנו מכיל ארכיון הצילומים של "הצלמניה" שלל צילומים היסטוריים ויש בו כמיליון נגטיבים של תמונות ממצלמתו של רודי.
ויסנשטיין נפטר בשנת 1992, אך אלמנתו מרים המשיכה במלאכתו החשובה: תרגום, מיון, חידוש ושימור הארכיון, לצד שירותי צילום שהמשיכה לספק ללקוחות ולמבקרים. לאחר מותה של מרים ב-2011, ממשיכה המשפחה לטפח ולשמור את החנות ואת האוספים המדהימים שיצר.
עם השנים, הצלמניה זכתה להכרה בינלאומית וסוקרה בלא מעט סרטים וכתבות. תערוכות מטעם הארכיון שלה הוצגו ומוצגות ברחבי העולם. בשנת 2011 יצא הסרט התיעודי "הצלמניה" שתיעד את מסעם המשותף של מרים ויסנשטיין והנכד שלה כנגד הריסת חנות הצילום, במסגרת הריסת הבניין ובניית מבנה חדש. הסרט הוקרן בפסטיבלי קולנוע רבים וזכה בפרסים.
כיום הצלמניה עברה אמנם מקום, אך עד היום היא חנות ארכיון, הפתוחה לקהל. תוכלו לראות ולרכוש בה מצילומיו המקוריים של ויסנשטיין, פוסטרים שנעשו מהם, גלויות וספרים.
מבט מקרוב ושיר שהוקדש למייסדיה:
https://youtu.be/RezyUVB0WXM
"הצלמניה" היא חנות צילום נוסטלגית, שנפתחה בשנת 1940 על ידי הצלם רודי ויסנשטיין. החנות הזו היא מוסד של ממש. היא נחשבת לארכיון הצילום הפרטי הגדול והאיכותי ביותר בארץ. הסיבות רבות, אבל בעיקר חשוב לציין את היקפו של אוסף הצילומים של רודי והסדר המוקפד שבו הוא מנוהל.
ויסנשטיין ידוע כצלם שתיעד את היישוב העברית והתפתחות הארץ ונופיה. צילומו המפורסם ביותר הוא צילום הכרזת העצמאות, שמופיע באינסוף ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה תיעודיות. חוץ ממנו מכיל ארכיון הצילומים של "הצלמניה" שלל צילומים היסטוריים ויש בו כמיליון נגטיבים של תמונות ממצלמתו של רודי.
ויסנשטיין נפטר בשנת 1992, אך אלמנתו מרים המשיכה במלאכתו החשובה: תרגום, מיון, חידוש ושימור הארכיון, לצד שירותי צילום שהמשיכה לספק ללקוחות ולמבקרים. לאחר מותה של מרים ב-2011, ממשיכה המשפחה לטפח ולשמור את החנות ואת האוספים המדהימים שיצר.
עם השנים, הצלמניה זכתה להכרה בינלאומית וסוקרה בלא מעט סרטים וכתבות. תערוכות מטעם הארכיון שלה הוצגו ומוצגות ברחבי העולם. בשנת 2011 יצא הסרט התיעודי "הצלמניה" שתיעד את מסעם המשותף של מרים ויסנשטיין והנכד שלה כנגד הריסת חנות הצילום, במסגרת הריסת הבניין ובניית מבנה חדש. הסרט הוקרן בפסטיבלי קולנוע רבים וזכה בפרסים.
כיום הצלמניה עברה אמנם מקום, אך עד היום היא חנות ארכיון, הפתוחה לקהל. תוכלו לראות ולרכוש בה מצילומיו המקוריים של ויסנשטיין, פוסטרים שנעשו מהם, גלויות וספרים.
מבט מקרוב ושיר שהוקדש למייסדיה:
https://youtu.be/RezyUVB0WXM
