הארמון הוקם לראשונה בהייד פארק, בשנת 1851. במקור הוא היווה אולם תערוכות ענקי, לכבוד התערוכה העולמית הראשונה למוצרי תעשייה, שנערכה אז בלונדון. המטרה העיקרית של התערוכה הייתה לשלב בין תעשייה לאמנות. הארמון, שמזכיר מעט חממה, תוכנן על ידי ג'וזף פקסטון, שהיה אדריכל וגנן, בעל מומחיות בתכנון חממות משוללות. הוא היה עשוי מברזל יצוק וזכוכית, פלדה ועץ - חומרים שנחשבו למיטב הטכנולוגיה של התקופה הוויקטוריאנית. עם זאת, בתקופה ההיא הארמון לא זכה ליחס אוהד בקרב האדריכלים והוא קיבל כינויים כמו "מפלצת זכוכית" או "בועת סבון גדולה מזכוכית".

המבנה הוקם בתוך 9 חודשים, זמן מהיר ללא ספק, במיוחד בתקופה ההיא והוא עוצב באופן כזה שניתן יהיה לפרק ולהרכיב אותו מחדש מתי שדרוש. הארמון סימל במידה רבה את השינוי שחל בעולם המערבי ואת התפתחותו של העידן התעשייתי. בארמון זה נחשף לראשונה אחד מהפטנטים המוכרים לכם במיוחד: האסלה עם מיכל ההדחה.

את שמו של הארמון, "ארמון הבדולח", הוא קיבל על ידי המגזין הסאטירי "פאנץ". בתום התערוכה העולמית הארמון פורק ונבנה מחדש בפרבר בדרום מזרח העיר. עם שריפת הארמון בשנת 1936, אמר צ'רצ'יל כי "מדובר בסופו של עידן".