הביטו מסביבכם - אתם עומדים בטירה המאוישת הגדולה ביותר בעולם. טירת וינדזור היא אחד ממקומות המגורים המרכזיים של בית המלוכה הבריטי. הטירה משמשת את משפחת המלוכה כבר קרוב ל-1000 שנים והם מעבירים את זמנם כאן בדרך כלל בחג הפסח ובשבוע אסקוט המלכותי (שבוע בו מתנהלים מרוצי סוסים) ולעתים בסופי שבוע.

הטירה נבנתה במקור בשביל ויליאם, מלך אנגליה, ומטרתה הייתה להגן על העיר לונדון. אבל חזות הטירה, כמו שהייתה אז, מעט שונה ממה שאתם רואים עכשיו. מרבית הארמון הנוכחי נבנה על ידי המלך ג'ורג' הרביעי (1820) שהוסיף לו גובה.

אם תרצו להיכנס ולשוטט קצת בחדרים הרשמיים של הארמון, הם פתוחים למבקרים. נסו לא לפספס את האטרקציה האמיתית של הארמון - בית הבובות של המלכה מרי.
אתם לא חייבים להיות חובבי בובות או משחקים בשביל להתרשם מהמוצג המרתק הזה. בית הבובות של המלכה מרי תוכנן על ידי סר אדווין לוטיינס בעבור המלכה מרי, אשתו של המלך ג'ורג' החמישי. בית הבובות הוצג בתערוכת האימפריה הבריטית (תערוכה קולוניאלית שהתרחשה בשנת 1924 בוומבלי) ואז הועבר לכאן, לטירת וינדזור.

בית הבובות בנוי ביחס של 12 ל-1, מה שאומר שגם הרהיטים והמוצרים המאפיינים את הבית קטנים ביחס המתאים. מדהים לשמוע כי גם הרהיטים וגם המכשירים נבנו ממש על ידי אותן החברות שייצרו אותם בגודל הרגיל וכולם פעילים - המנורות, מכשירי החשמל ואפילו צינורות המים מובילים מים.

בבית הבובות תוכלו לראות גם ספרים זעירים, ביניהם מהדורות מיוחדות של יצירות נדירות ובהן הטקסט המקורי. כמה יוצרים (ביניהם ארתור קונאן דויל וסומרסט מוהם) התבקשו לכתוב סיפורים במיוחד עבור בית הבובות.
ויקטוריה הייתה נכדתו של המלך ג'ורג' השלישי, שלחם נגד אבות האומה במלחמת העצמאות האמריקאית. למרות שרובנו יכולנו רק לפנטז על תפקיד מכובד כל כך, ויקטוריה לא רצתה לרשת את תפקיד המלכה ובכתה הרבה כשהבינה שיום אחד תהפוך לכזו.

ב-1837, בהיותה בת 18, הוכתרה ויקטוריה למלכה. שנתיים לאחר מכן היא הציעה נישואים, כיאה למלכה, לבן הדוד שלה אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה גרמני. הוא הפך לבעלה ועזר לה לשלוט ביד רמה בשנים הראשונות.

תקופת שלטונה של המלכה נקראת על שמה "התקופה הוויקטוריאנית" - היא מאופיינת כתקופה של מהפכה תעשייתית, תקופה שהיו בה התפתחויות רבות בתחומי החברה, הכלכלה והטכנולוגיה. בתקופתה נחשבה האימפריה הבריטית לאימפריה החזקה בעולם.

אחרי 21 שנות נישואים מת הנסיך והמלכה נכנסה לדיכאון עמוק. היא הסתגרה בטירתה, כשהיא לבושה בגדים שחורים, במשך כמעט 30 שנה. המלכה התעקשה שחדריו של אלברט המנוח יישארו ממש כמו שהיו כשמת, כולל המים שהובאו אליו בבוקר. הנתינים, שעשו הכל בכדי לרצות אותה, המציאו מערכת מנהגי אבלות שהתאימו לחייה. עד שבלית ברירה נאלצה לחגוג 50 שנה למלכותה בנשף מפואר אליו הוזמנו 50 ממלכי אירופה ומנסיכיה.

בשנת 1901 נפטרה המלכה משבץ מוחי. לאחר שנים של לבוש שחור (בשל האבל), היא נקברה לפי בקשתה כשהיא לבושה בשמלה לבנה, בהינומת החתונה שלה. היא נקברה לצד אהבת חייה, הנסיך אלברט, בגני פרוגמור שבטירה.

מבט מקרוב על הטירה: