שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
ביג בן
מצודת לונדון
כיכר פיקדילי
בית הפרלמנט
לונדון איי
קתדרלת סנט פול
רחוב אוקספורד
כנסיית ווסטמינסטר
הנשיונל גאלרי - הגלריה הלאומית
#הביג בן בשיפוצים עד לשנת 2021
רבים נוטים לחשוב כי ה"ביג בן" הוא שמו של השעון מולו אתם עומדים. האמת היא, שהכינוי "ביג בן" ניתן בכלל לפעמון שנמצא מעל השעון.
אתם רואים אותו בקצה העליון של המגדל? - האמת היא, ששמו של השעון הוא The Great Bell, אך אפילו באתר הרשמי של הביג בן כבר הפסיקו להשתמש בו כי עדיף להשתמש בכינוי השגור בפי כל - "ביג בן".
השעון נקרא על שמו של סר בנג'מין הול, מי שהיה ממונה על עבודת התקנת הפעמון בשנת 1859. מספרים שבנג'מין היה אדם רחב וגדול ממדים ולכן חבריו לעבודה נהגו לכנותו "ביג בן".
פרויקט העלאת הפעמון, ששקל כ-12 טון ברזל יצוק, אל ראש המגדל, היה מורכב ודרש מאמצים רבים. בשל גודלו העצום, לקחו 30 שעות עד שהצליחו להעלות אותו למעלה. הם עשו זאת כאשר הפעמון הענקי מוטה לרוחב ולא לאורך. כשהצליחו למקם את הפעמון גדול הממדים בראש המגדל, היה טבעי לכנותו גם בשם "ביג בן".
מי היה מאמין ששמו של מנהל העבודה יהפוך לאחד מהסמלים הבולטים ביותר בממלכה?!
#האם הביג בן מתמוטט?
סקר שפורסם בשנת 2011 חשף שמגדל השעון של הפרלמנט הבריטי נוטה הצידה. המגדל, שבשיא גובהו מתנשא לגובה של 98 מטרים, זז ב-48 ס"מ לכיוון צפון מערב, עם נטייה של 0.26 מעלות (שישית ממידת הנטייה של מגדל פיזה).
בעבר, נטייתו של הביג בן הייתה שמועה בלבד והיה נראה כי רק המהנדסים מבחינים בכך. היום, אם תסתכלו טוב, תראו את זה במו עיניכם: המגדל "התכופף". הדעה הרווחת היא שההטיה ההדרגתית נגרמה בשל עבודות בנייה אינטנסיביות מסביב לבסיס המגדל, בניית חניון תת קרקעי בשביל חברי הפרלמנט, הכנסת קו ביוב שהונח בשנות ה-60 ורכבות תחתיות. כל אלה משפיעים על הקרקע שעליה עומד המבנה ועל יציבותו.
לפי מדידות המהנדסים, מאז 2003 המגדל נוטה בקצב של 0.9 מילימטרים בשנה. בדו"ח עולה כי בשנים האחרונות קצב התזוזה גבר. הדו"ח אף מגלה כי אירוע "מסתורי" כלשהו שהתרחש בין נובמבר 2002 לאוגוסט 2003, גרם לכך שהמגדל נטה הצידה ב-3.3 מילימטרים. אבל תוכלו להישאר רגועים - קטנה ככל שתהיה נטייתו הצידה, בקצב התזוזה הנוכחי, ייקח לביג בן לפחות 4000 שנה כדי ליפול!
מבט מקרוב על ביג בן:
https://www.youtube.com/watch?v=m4ZeLMPects
רבים נוטים לחשוב כי ה"ביג בן" הוא שמו של השעון מולו אתם עומדים. האמת היא, שהכינוי "ביג בן" ניתן בכלל לפעמון שנמצא מעל השעון.
אתם רואים אותו בקצה העליון של המגדל? - האמת היא, ששמו של השעון הוא The Great Bell, אך אפילו באתר הרשמי של הביג בן כבר הפסיקו להשתמש בו כי עדיף להשתמש בכינוי השגור בפי כל - "ביג בן".
השעון נקרא על שמו של סר בנג'מין הול, מי שהיה ממונה על עבודת התקנת הפעמון בשנת 1859. מספרים שבנג'מין היה אדם רחב וגדול ממדים ולכן חבריו לעבודה נהגו לכנותו "ביג בן".
פרויקט העלאת הפעמון, ששקל כ-12 טון ברזל יצוק, אל ראש המגדל, היה מורכב ודרש מאמצים רבים. בשל גודלו העצום, לקחו 30 שעות עד שהצליחו להעלות אותו למעלה. הם עשו זאת כאשר הפעמון הענקי מוטה לרוחב ולא לאורך. כשהצליחו למקם את הפעמון גדול הממדים בראש המגדל, היה טבעי לכנותו גם בשם "ביג בן".
מי היה מאמין ששמו של מנהל העבודה יהפוך לאחד מהסמלים הבולטים ביותר בממלכה?!
#האם הביג בן מתמוטט?
סקר שפורסם בשנת 2011 חשף שמגדל השעון של הפרלמנט הבריטי נוטה הצידה. המגדל, שבשיא גובהו מתנשא לגובה של 98 מטרים, זז ב-48 ס"מ לכיוון צפון מערב, עם נטייה של 0.26 מעלות (שישית ממידת הנטייה של מגדל פיזה).
בעבר, נטייתו של הביג בן הייתה שמועה בלבד והיה נראה כי רק המהנדסים מבחינים בכך. היום, אם תסתכלו טוב, תראו את זה במו עיניכם: המגדל "התכופף". הדעה הרווחת היא שההטיה ההדרגתית נגרמה בשל עבודות בנייה אינטנסיביות מסביב לבסיס המגדל, בניית חניון תת קרקעי בשביל חברי הפרלמנט, הכנסת קו ביוב שהונח בשנות ה-60 ורכבות תחתיות. כל אלה משפיעים על הקרקע שעליה עומד המבנה ועל יציבותו.
לפי מדידות המהנדסים, מאז 2003 המגדל נוטה בקצב של 0.9 מילימטרים בשנה. בדו"ח עולה כי בשנים האחרונות קצב התזוזה גבר. הדו"ח אף מגלה כי אירוע "מסתורי" כלשהו שהתרחש בין נובמבר 2002 לאוגוסט 2003, גרם לכך שהמגדל נטה הצידה ב-3.3 מילימטרים. אבל תוכלו להישאר רגועים - קטנה ככל שתהיה נטייתו הצידה, בקצב התזוזה הנוכחי, ייקח לביג בן לפחות 4000 שנה כדי ליפול!
מבט מקרוב על ביג בן:
https://www.youtube.com/watch?v=m4ZeLMPects
#על המצודה
מצודת לונדון היא טירה מלכותית, הממוקמת על הגדה הצפונית של נהר התֶמְזָה, במרכז לונדון. היא הוקמה בשנת 1066 במסגרת כיבוש אנגליה על ידי הנורמנים. המצודה היא מתחם של כמה מבנים המוקפים בשתי חומות מגן בצורת טבעות.
המגדל הלבן שבו, הוא זה שנתן למצודה את שמה "Tower of London". הוא נבנה על ידי וויליאם הכובש, בסביבות שנת 1078. בתוך המגדל תמצאו את הקפלה של סנט ג'ון, אוסף כלי מלחמה ושריונים מימי הביניים ושלט תזכורת לפיגוע תופת שבוצע כאן בשנת 1974. בכניסה לחצר המצודה תוכלו לראות את "מגדל הדמים", שבו נרצחו ככל הנראה המלך אדוארד החמישי ואחיו הדוכס מיורק.
ליד "מגדל הדמים" ממוקם מגדל ווייקפילד שבו נשמרו תכשיטי הכתר. בבניין הנקרא "ג'ול האוס" תמצאו את התערוכה של תכשיטי הכתר ובקומת הכניסה תוכלו לראות את בגדי השריון, סמלי אצולה ואבירות, תכשיטים וכתרי מלכות.
בימי הביניים שימשה מצודת לונדון כבית סוהר. בבית הסוהר הזה נאסרו המתנגדים למלך ובדרך כלל גם נערף ראשם. עם הזמן זכתה מצודת לונדון למוניטין הקשור בעינויים ומוות. שבעה אנשים הוצאו להורג בגבעת המצודה ובמשך כ-400 שנים נערכו בה למעלה מ-100 הוצאות להורג. בין האסירים בכלא הייתה המלכה אליזבת הראשונה, שהצליחה להתחמק מההוצאה להורג.
המצודה שימשה גם כמקום מגוריהם של מלכי בריטניה. האמת היא, שהשלטון במצודה בעידן ההוא, היה קריטי בשביל כל מי שרצה לשלוט במדינה. אך היא לא הייתה רק בית מגורים, שכן היו לה הרבה שימושים - ממחסן נשק, דרך בית אוצר, גן חיות, מקום משכנה של המטבעה המלכותית, משרד למסמכים ציבוריים ומקום משכנם של תכשיטי הכתר של הממלכה המאוחדת.
כיום מהווה מצודת לונדון אתר תיירות בולט ופופולרי. היא עמוסה מאד במבקרים, שמגיעים לצפות במגדלים, בשומרים עם המדים האדומים ובעורבים.
בכל ערב בשעה 21:40 תוכלו לצפות ב"טקס המפתחות", המבוצע בידי השומרים. במהלך הטקס ננעלים שערי המצודה. את הטקס הזה מקפידים לבצע כך כבר 700 שנה!
# אימה במצודה
יש כמה סיפורים מצמררים לספר על מצודת לונדון. אבל האמת שזה לא מפתיע בהתחשב במה שהתרחש בין כותלי הקירות האלו. במשך מאות שנים התרחשו כאן עינויים, רציחות, הוצאות להורג, התאבדויות ואבל. אבל עד היום דומה שקול בכי חרישי מהדהד ברחבי המבנה העצום הזה, כנראה כדי להזכיר לנו שהעבר הוא עדיין חלק מההווה שלנו.
כל מי שגדל באנגליה, מכיר את סיפורי הרוחות שהופכים לחלק בלתי נפרד מהחיים. 40% מתושבי העיר מאמינים ברוחות ואחד מכל 7 אנשים יכול להישבע שהוא ראה אחת. בהיסטוריה רצופת שנים, מצודת לונדון היא אחד מהמקומות הבולטים ביותר לסיפורים מהסוג הזה.
לפרוטוקול, 2900 אסירים הוחזקו כאן במשך השנים שהמקום שימש בית סוהר. הם היו מפשוטי העם ועד האצילים המכובדים ביותר. אם תסתכלו אל הכיוון של המגדל הלבן, בו מוקם בעבר חדר העינויים, דעו כי לא מעט אנשים מתו כאן בייסורים. השומרים של המצודה, שנהגו לעשות פַטְרולים מסביב, סיפרו פעם על צעקות שנשמעו וחתכו את הדממה מכיוון דלת הבניין הלבן. הם הניחו שזוהי אן בּוּליין, אשתו השנייה של המלך הנרי השמיני. המלכה אן בּוּליין הוצאה לבסוף להורג, באשמת בגידה בבעלה.
מבט מקרוב וב-360 מעלות על המצודה:
https://www.youtube.com/watch?v=QfhbVmU4A-o
מצודת לונדון היא טירה מלכותית, הממוקמת על הגדה הצפונית של נהר התֶמְזָה, במרכז לונדון. היא הוקמה בשנת 1066 במסגרת כיבוש אנגליה על ידי הנורמנים. המצודה היא מתחם של כמה מבנים המוקפים בשתי חומות מגן בצורת טבעות.
המגדל הלבן שבו, הוא זה שנתן למצודה את שמה "Tower of London". הוא נבנה על ידי וויליאם הכובש, בסביבות שנת 1078. בתוך המגדל תמצאו את הקפלה של סנט ג'ון, אוסף כלי מלחמה ושריונים מימי הביניים ושלט תזכורת לפיגוע תופת שבוצע כאן בשנת 1974. בכניסה לחצר המצודה תוכלו לראות את "מגדל הדמים", שבו נרצחו ככל הנראה המלך אדוארד החמישי ואחיו הדוכס מיורק.
ליד "מגדל הדמים" ממוקם מגדל ווייקפילד שבו נשמרו תכשיטי הכתר. בבניין הנקרא "ג'ול האוס" תמצאו את התערוכה של תכשיטי הכתר ובקומת הכניסה תוכלו לראות את בגדי השריון, סמלי אצולה ואבירות, תכשיטים וכתרי מלכות.
בימי הביניים שימשה מצודת לונדון כבית סוהר. בבית הסוהר הזה נאסרו המתנגדים למלך ובדרך כלל גם נערף ראשם. עם הזמן זכתה מצודת לונדון למוניטין הקשור בעינויים ומוות. שבעה אנשים הוצאו להורג בגבעת המצודה ובמשך כ-400 שנים נערכו בה למעלה מ-100 הוצאות להורג. בין האסירים בכלא הייתה המלכה אליזבת הראשונה, שהצליחה להתחמק מההוצאה להורג.
המצודה שימשה גם כמקום מגוריהם של מלכי בריטניה. האמת היא, שהשלטון במצודה בעידן ההוא, היה קריטי בשביל כל מי שרצה לשלוט במדינה. אך היא לא הייתה רק בית מגורים, שכן היו לה הרבה שימושים - ממחסן נשק, דרך בית אוצר, גן חיות, מקום משכנה של המטבעה המלכותית, משרד למסמכים ציבוריים ומקום משכנם של תכשיטי הכתר של הממלכה המאוחדת.
כיום מהווה מצודת לונדון אתר תיירות בולט ופופולרי. היא עמוסה מאד במבקרים, שמגיעים לצפות במגדלים, בשומרים עם המדים האדומים ובעורבים.
בכל ערב בשעה 21:40 תוכלו לצפות ב"טקס המפתחות", המבוצע בידי השומרים. במהלך הטקס ננעלים שערי המצודה. את הטקס הזה מקפידים לבצע כך כבר 700 שנה!
# אימה במצודה
יש כמה סיפורים מצמררים לספר על מצודת לונדון. אבל האמת שזה לא מפתיע בהתחשב במה שהתרחש בין כותלי הקירות האלו. במשך מאות שנים התרחשו כאן עינויים, רציחות, הוצאות להורג, התאבדויות ואבל. אבל עד היום דומה שקול בכי חרישי מהדהד ברחבי המבנה העצום הזה, כנראה כדי להזכיר לנו שהעבר הוא עדיין חלק מההווה שלנו.
כל מי שגדל באנגליה, מכיר את סיפורי הרוחות שהופכים לחלק בלתי נפרד מהחיים. 40% מתושבי העיר מאמינים ברוחות ואחד מכל 7 אנשים יכול להישבע שהוא ראה אחת. בהיסטוריה רצופת שנים, מצודת לונדון היא אחד מהמקומות הבולטים ביותר לסיפורים מהסוג הזה.
לפרוטוקול, 2900 אסירים הוחזקו כאן במשך השנים שהמקום שימש בית סוהר. הם היו מפשוטי העם ועד האצילים המכובדים ביותר. אם תסתכלו אל הכיוון של המגדל הלבן, בו מוקם בעבר חדר העינויים, דעו כי לא מעט אנשים מתו כאן בייסורים. השומרים של המצודה, שנהגו לעשות פַטְרולים מסביב, סיפרו פעם על צעקות שנשמעו וחתכו את הדממה מכיוון דלת הבניין הלבן. הם הניחו שזוהי אן בּוּליין, אשתו השנייה של המלך הנרי השמיני. המלכה אן בּוּליין הוצאה לבסוף להורג, באשמת בגידה בבעלה.
מבט מקרוב וב-360 מעלות על המצודה:
https://www.youtube.com/watch?v=QfhbVmU4A-o
#על הכיכר
בכיכר, המהווה גם צומת דרכים חשובה אך גם אטרקציה תיירותית, תמצאו שלטי ניאון הבוהקים במיוחד בשעות הערב בשלל צבעים והרבה תיירים ההופכים אותה לאחד הסמלים המוכרים ביותר בלונדון.
הכיכר הוקמה בשנת 1819 והיא נמצאת ברובע ווסטמינסטר. היא מהווה נקודת מפגש בין הרחובות ריג'נט, פיקדילי ושדרת שפטסברי (Shaftesbury). הכיכר תוכננה בידי האדריכל ג'ון נאש. במקור צורתה הייתה עגולה כמו כיכר סטנדרטית אך עם בניית שדרות שפטסברי צורתה השתנתה והיא קיבלה את צורת המשולש.
לפני הקמת הכיכר האזור היה אחד מהשווקים בלונדון. השם ניתן לה על שם בית גדול ומפואר שעמד כאן והיה שייך לחייט בשם רוברט בייקר. בייקר היה יצרן ומוכר צווארונים שנקראו "פיקדילי" - צווארונים גבוהים, במאה ה-17. הצווארונים הפכו ללהיט ובייקר התעשר ממכירתם. הבית, שניקר את עיניהם של שכניו, נקרא "Piccadilly Hall", אולם פיקדילי. גם הרחוב והכיכר נקראו על שמו של הבית.
אחד מהבניינים שנמצאים כאן ומושכים הרבה מהתיירים הוא בניין טרוקדרו. המתחם כולל מסעדות, חנויות מזכרות ועוד. בשל קרבתה של הכיכר למתחמי בידור וקניות היא מהווה אטרקציה תיירותית פופולרית. בפינת הכיכר תמצאו את הפסל דמוי המזרקה המכונה "ארוס", על שם המלאך העומד בראשו. בימים יפים תוכלו להסתובב בין המוני המטיילים, לשבת על מדרגות הפסל, להצטלם איתו ולספוג אווירה לונדונית אמיתית. בכיכר כמה מבנים נוספים ששווה לבקר: אתר ההנצחה של הלורד שפטסברי, תיאטרון קריטריון, ביתן לונדון ועוד.
#עוד על הכיכר
מעט מאד אנשים שמגיעים ללונדון מדלגים על הביקור בכיכר המפורסמת הזו. שלטי הניאון שלה זוהרים למרחקים, הראשונים מביניהם הועמדו כאן בשנת 1923 ובתוך זמן קצר הכיכר כולה התמלאה בשלטים זוהרים. בגלל הניסיונות לחסוך בהדלקת נורות ניאון, שהביאו למעבר לתאורת לד חסכונית, היום מוארת בשעות החשיכה רק פינה אחת של הכיכר, בשלטי הניאון.
בניית הכיכר התחילה לפני 200 שנה, בשנת 1819, בצומת הרחובות פיקדילי וריג'נט. בעבר נחשבה הכיכר למרכז העולם ועד היום היא נחשבת למקום מפגש פופולרי במיוחד בעבור התיירים. מהכיכר יצאה הדרך המערבית אל מחוץ ללונדון ולכן היא הייתה חשובה ומשמעותית.
את הכיכר תכנן האדריכל ג'ון נאש, מתכנן כיכר טרפלגר ופארק ריג'נט. במהלך השנים עברה הכיכר שינויים רבים. אם בתחילה היה ייעודה של הכיכר רק עבור כלי רכב, מאוחר יותר נפתחו קטעים ממנה בעבור הולכי הרגל. גם המזרקה המפוארת שנמצאת במרכז הכיכר התווספה רק כעבור כמה שנים. צורתה הראשונית של הכיכר הייתה עגולה, אך היא השתנתה בשנת 1886, ברגע שנבנו שדרות שפטסברי.
הכיכר ממוקמת ברובע ווסטמינסטר ומהווה מרכז התרבות הקלסי של העיר. לאורך השדרה המרכזית תמצאו דוכנים המוכרים כרטיסים למחזות השונים המוצגים בתאטראות השונים שברובע.
#מזרקת הזיכרון
בפינה הדרום מערבית של הכיכר תוכלו לראות את מזרקת הזיכרון של הלורד שפטסברי, שהוקמה בשנת 1892. במקור היא עמדה במרכז הכיכר והיא הוקמה לזכרו של אנתוני אשלי קופר - הרוזן משפטסברי, שהיה נדבן, פוליטיקאי ורפורמטור, מחדש חברתי בריטי.
בראש המזרקה עומד "מלאך החסד הנוצרי", פסלו של הפסל אלפרד גילברט, שהפך לאחד מהסמלים הפופולריים ביותר של העיר. משום מה, למרות חזותו המלאכית, הציבור שייך אותו דווקא לארוס, אל האהבה המיתולוגי. בשנים הראשונות עורר הפסל לא מעט מחלוקות, בשל היותו גבר עירום, אך ככל שעבר הזמן הציבור התרגל אליו ואף למד להעריך את הייחודיות שלו - פסל האלומיניום הראשון בעולם.
במקור פנה הפסל לכיוון צפון, אך במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הורד על מנת לגונן עליו וכשהחזירו אותו למקומו הוא הוצב עם הפנים דרומה.
מבט מקרוב על הכיכר:
https://www.youtube.com/watch?v=yl7KR9FEJOw
בכיכר, המהווה גם צומת דרכים חשובה אך גם אטרקציה תיירותית, תמצאו שלטי ניאון הבוהקים במיוחד בשעות הערב בשלל צבעים והרבה תיירים ההופכים אותה לאחד הסמלים המוכרים ביותר בלונדון.
הכיכר הוקמה בשנת 1819 והיא נמצאת ברובע ווסטמינסטר. היא מהווה נקודת מפגש בין הרחובות ריג'נט, פיקדילי ושדרת שפטסברי (Shaftesbury). הכיכר תוכננה בידי האדריכל ג'ון נאש. במקור צורתה הייתה עגולה כמו כיכר סטנדרטית אך עם בניית שדרות שפטסברי צורתה השתנתה והיא קיבלה את צורת המשולש.
לפני הקמת הכיכר האזור היה אחד מהשווקים בלונדון. השם ניתן לה על שם בית גדול ומפואר שעמד כאן והיה שייך לחייט בשם רוברט בייקר. בייקר היה יצרן ומוכר צווארונים שנקראו "פיקדילי" - צווארונים גבוהים, במאה ה-17. הצווארונים הפכו ללהיט ובייקר התעשר ממכירתם. הבית, שניקר את עיניהם של שכניו, נקרא "Piccadilly Hall", אולם פיקדילי. גם הרחוב והכיכר נקראו על שמו של הבית.
אחד מהבניינים שנמצאים כאן ומושכים הרבה מהתיירים הוא בניין טרוקדרו. המתחם כולל מסעדות, חנויות מזכרות ועוד. בשל קרבתה של הכיכר למתחמי בידור וקניות היא מהווה אטרקציה תיירותית פופולרית. בפינת הכיכר תמצאו את הפסל דמוי המזרקה המכונה "ארוס", על שם המלאך העומד בראשו. בימים יפים תוכלו להסתובב בין המוני המטיילים, לשבת על מדרגות הפסל, להצטלם איתו ולספוג אווירה לונדונית אמיתית. בכיכר כמה מבנים נוספים ששווה לבקר: אתר ההנצחה של הלורד שפטסברי, תיאטרון קריטריון, ביתן לונדון ועוד.
#עוד על הכיכר
מעט מאד אנשים שמגיעים ללונדון מדלגים על הביקור בכיכר המפורסמת הזו. שלטי הניאון שלה זוהרים למרחקים, הראשונים מביניהם הועמדו כאן בשנת 1923 ובתוך זמן קצר הכיכר כולה התמלאה בשלטים זוהרים. בגלל הניסיונות לחסוך בהדלקת נורות ניאון, שהביאו למעבר לתאורת לד חסכונית, היום מוארת בשעות החשיכה רק פינה אחת של הכיכר, בשלטי הניאון.
בניית הכיכר התחילה לפני 200 שנה, בשנת 1819, בצומת הרחובות פיקדילי וריג'נט. בעבר נחשבה הכיכר למרכז העולם ועד היום היא נחשבת למקום מפגש פופולרי במיוחד בעבור התיירים. מהכיכר יצאה הדרך המערבית אל מחוץ ללונדון ולכן היא הייתה חשובה ומשמעותית.
את הכיכר תכנן האדריכל ג'ון נאש, מתכנן כיכר טרפלגר ופארק ריג'נט. במהלך השנים עברה הכיכר שינויים רבים. אם בתחילה היה ייעודה של הכיכר רק עבור כלי רכב, מאוחר יותר נפתחו קטעים ממנה בעבור הולכי הרגל. גם המזרקה המפוארת שנמצאת במרכז הכיכר התווספה רק כעבור כמה שנים. צורתה הראשונית של הכיכר הייתה עגולה, אך היא השתנתה בשנת 1886, ברגע שנבנו שדרות שפטסברי.
הכיכר ממוקמת ברובע ווסטמינסטר ומהווה מרכז התרבות הקלסי של העיר. לאורך השדרה המרכזית תמצאו דוכנים המוכרים כרטיסים למחזות השונים המוצגים בתאטראות השונים שברובע.
#מזרקת הזיכרון
בפינה הדרום מערבית של הכיכר תוכלו לראות את מזרקת הזיכרון של הלורד שפטסברי, שהוקמה בשנת 1892. במקור היא עמדה במרכז הכיכר והיא הוקמה לזכרו של אנתוני אשלי קופר - הרוזן משפטסברי, שהיה נדבן, פוליטיקאי ורפורמטור, מחדש חברתי בריטי.
בראש המזרקה עומד "מלאך החסד הנוצרי", פסלו של הפסל אלפרד גילברט, שהפך לאחד מהסמלים הפופולריים ביותר של העיר. משום מה, למרות חזותו המלאכית, הציבור שייך אותו דווקא לארוס, אל האהבה המיתולוגי. בשנים הראשונות עורר הפסל לא מעט מחלוקות, בשל היותו גבר עירום, אך ככל שעבר הזמן הציבור התרגל אליו ואף למד להעריך את הייחודיות שלו - פסל האלומיניום הראשון בעולם.
במקור פנה הפסל לכיוון צפון, אך במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הורד על מנת לגונן עליו וכשהחזירו אותו למקומו הוא הוצב עם הפנים דרומה.
מבט מקרוב על הכיכר:
https://www.youtube.com/watch?v=yl7KR9FEJOw
#על בית הפרלמנט
אחד מהסמלים המפורסמים ביותר בלונדון הוא ארמון ווסטמינסטר, הידוע בכינויו "בית הפרלמנט". הוא מורכב משני בתים: בית הלורדים (הבית העליון של הפרלמנט) ובית הנבחרים, הנקרא גם "בית הפשוטים" (הבית התחתון של הפרלמנט), העוסקים בחקיקה ויש להם סמכויות בממלכה המאוחדת.
הארמון, הבנוי בסגנון גותי, ממוקם על גדות נהר התמזה ברובע ווסטמינסטר.
בית הפרלמנט נבנה במאה ה-19 והוא כולל בתוכו את מבנה השעון המפורסם, הביג בן. לבית הפרלמנט היסטוריה מכובדת והוא מייצג ערכים העומדים בראש המנהיגות הבריטית - כבוד פוליטי ומדיני. בימיו הראשונים שימש המקום כמשכנם של יועצי החקיקה למלך. השינויים שעבר עם השנים, נזקפים לזכות האיחודים וההתנתקויות של המדינות המרכיבות את הממלכה הבריטית: סקוטלנד, וֵוילס ואירלנד.
הארמון הוא אחד המבנים הגדולים בעולם. הוא כולל בתוכו כ-1200 חדרים וחדרי מדרגות ולמעלה מ-3 קילומטרים של מסדרונות. למרות שיש בו אגף עתיק במיוחד מהמאה ה-11, רוב המבנה הנוכחי הוקם במחצית השנייה של המאה ה-19. זאת אחרי ששריפה גדולה החריבה את הארמון בשנת 1834.
בימי הפעילות של הפרלמנט תוכלו אף להיכנס פנימה ולצפות בדיונים.
#איסור מוות בבית הפרלמנט
אחד הדברים המעניינים ללמוד עליהם, הוא על חוקים מוזרים שעליהם מקפידים בערים שונות מסביב לעולם. אחד החוקים המוזרים ביותר שעליהם שמענו הוא על כך שחל איסור מוחלט למות בבית הפרלמנט. זה נשמע כמו בדיחה, אבל החוק אמיתי לגמרי. החוק אוסר למות בארמון מלכותי כלשהו בבריטניה, בטענה כי כל מי שימות בו, ייאלץ מבחינה טכנית לקבל הלוויה ממלכתית, גם אם אינו שייך למשפחת המלוכה. לכן, אם תכננתם, צר לנו להרוס לכם את התכניות...
#על מזימת אבק השריפה
מזימת אבק השריפה (Gunpowder Plot) היה ניסיון לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון ואת כל אנשיו. זהו קשר שאירע בשנת 1605, שבמסגרתו ניסו קבוצה של קיצוניים קתוֹלים לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון, משפחתו, ואת ואנשי האצולה הפְּרוֹטֶסטַנְטִית, על ידי פיצוץ בניין הפרלמנט הבריטי שבארמון ווסטמינסטר.
קשר אבק השריפה היה מזימה של קתולים באנגליה. באמצעותו הם קיוו לתפוס את המלוכה בממלכה ולהחזירה לנצרות הקתולית, כך שאנגליה תחזור לשליטת האפיפיור. המזימה הוכשלה לאחר שחבר פרלמנט קתולי קיבל אזהרה מאחד מהקושרים, שלא להגיע לטקס פתיחת הפרלמנט. הוא העדיף לדווח על כך ונערך חיפוש בבניין הפרלמנט כולו.
ברנש בשם גאי פוֹקס (Guy Fawkes) נתפס בחיפוש, כשהוא מחזיק בעששית ושעון. במרתף הפרלמנט נמצאו גם 36 חביות אבק שריפה. אם היו החביות מתפוצצות, כך התגלה במחקרים וניסויים מודרניים, היו המלך וכל אדם אחר בבניין מתים מיד. בזכות עינויים קשים הסגיר גאי פוקס את שאר הקושרים. לאחר משפט ראווה הוצאו כל הקושרים להורג בצורה אכזרית במיוחד, כבוגדים מהסוג החמור ביותר.
הקשר אולי נכשל, אבל דווקא גאי פוקס הלא מוכר, השאיר חותם של ממש בהיסטוריה האנגלית. ככינוי כללי לאדם, המילה "בחור", באנגלית (guy) באה משמו. היא נולדה מהמנהג של האנגלים לקרוא כך לדמות ששורפים ב"ליל גאי פוקס", מעין ל"ג בעומר שנחוֹג ב-5 בנובמבר, יום הכשלת הקשר, בכל מדינות הכתר הבריטי - מאנגליה ועד אוסטרליה.
גם המסכות של אנשי קבוצת המחאה "אנונימוס", קבוצה של קושרים קבועים שפועלים כיום נגד משטרים רבים - גם הן עוצבו על פי דיוקן פניו של גאי פוקס.
והזיכרון של ליל הקשר שסוכל, מוזכר במנהג טיקסי שמקיימים בפרלמנט האנגלי תמיד לפני טקס פתיחת הפרלמנט, כשאנשי משמר הפרלמנט מחפשים בכל חדרי הבניין אחר מטעני חבלה...
אחד מהסמלים המפורסמים ביותר בלונדון הוא ארמון ווסטמינסטר, הידוע בכינויו "בית הפרלמנט". הוא מורכב משני בתים: בית הלורדים (הבית העליון של הפרלמנט) ובית הנבחרים, הנקרא גם "בית הפשוטים" (הבית התחתון של הפרלמנט), העוסקים בחקיקה ויש להם סמכויות בממלכה המאוחדת.
הארמון, הבנוי בסגנון גותי, ממוקם על גדות נהר התמזה ברובע ווסטמינסטר.
בית הפרלמנט נבנה במאה ה-19 והוא כולל בתוכו את מבנה השעון המפורסם, הביג בן. לבית הפרלמנט היסטוריה מכובדת והוא מייצג ערכים העומדים בראש המנהיגות הבריטית - כבוד פוליטי ומדיני. בימיו הראשונים שימש המקום כמשכנם של יועצי החקיקה למלך. השינויים שעבר עם השנים, נזקפים לזכות האיחודים וההתנתקויות של המדינות המרכיבות את הממלכה הבריטית: סקוטלנד, וֵוילס ואירלנד.
הארמון הוא אחד המבנים הגדולים בעולם. הוא כולל בתוכו כ-1200 חדרים וחדרי מדרגות ולמעלה מ-3 קילומטרים של מסדרונות. למרות שיש בו אגף עתיק במיוחד מהמאה ה-11, רוב המבנה הנוכחי הוקם במחצית השנייה של המאה ה-19. זאת אחרי ששריפה גדולה החריבה את הארמון בשנת 1834.
בימי הפעילות של הפרלמנט תוכלו אף להיכנס פנימה ולצפות בדיונים.
#איסור מוות בבית הפרלמנט
אחד הדברים המעניינים ללמוד עליהם, הוא על חוקים מוזרים שעליהם מקפידים בערים שונות מסביב לעולם. אחד החוקים המוזרים ביותר שעליהם שמענו הוא על כך שחל איסור מוחלט למות בבית הפרלמנט. זה נשמע כמו בדיחה, אבל החוק אמיתי לגמרי. החוק אוסר למות בארמון מלכותי כלשהו בבריטניה, בטענה כי כל מי שימות בו, ייאלץ מבחינה טכנית לקבל הלוויה ממלכתית, גם אם אינו שייך למשפחת המלוכה. לכן, אם תכננתם, צר לנו להרוס לכם את התכניות...
#על מזימת אבק השריפה
מזימת אבק השריפה (Gunpowder Plot) היה ניסיון לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון ואת כל אנשיו. זהו קשר שאירע בשנת 1605, שבמסגרתו ניסו קבוצה של קיצוניים קתוֹלים לרצוח את מלך אנגליה ג'יימס הראשון, משפחתו, ואת ואנשי האצולה הפְּרוֹטֶסטַנְטִית, על ידי פיצוץ בניין הפרלמנט הבריטי שבארמון ווסטמינסטר.
קשר אבק השריפה היה מזימה של קתולים באנגליה. באמצעותו הם קיוו לתפוס את המלוכה בממלכה ולהחזירה לנצרות הקתולית, כך שאנגליה תחזור לשליטת האפיפיור. המזימה הוכשלה לאחר שחבר פרלמנט קתולי קיבל אזהרה מאחד מהקושרים, שלא להגיע לטקס פתיחת הפרלמנט. הוא העדיף לדווח על כך ונערך חיפוש בבניין הפרלמנט כולו.
ברנש בשם גאי פוֹקס (Guy Fawkes) נתפס בחיפוש, כשהוא מחזיק בעששית ושעון. במרתף הפרלמנט נמצאו גם 36 חביות אבק שריפה. אם היו החביות מתפוצצות, כך התגלה במחקרים וניסויים מודרניים, היו המלך וכל אדם אחר בבניין מתים מיד. בזכות עינויים קשים הסגיר גאי פוקס את שאר הקושרים. לאחר משפט ראווה הוצאו כל הקושרים להורג בצורה אכזרית במיוחד, כבוגדים מהסוג החמור ביותר.
הקשר אולי נכשל, אבל דווקא גאי פוקס הלא מוכר, השאיר חותם של ממש בהיסטוריה האנגלית. ככינוי כללי לאדם, המילה "בחור", באנגלית (guy) באה משמו. היא נולדה מהמנהג של האנגלים לקרוא כך לדמות ששורפים ב"ליל גאי פוקס", מעין ל"ג בעומר שנחוֹג ב-5 בנובמבר, יום הכשלת הקשר, בכל מדינות הכתר הבריטי - מאנגליה ועד אוסטרליה.
גם המסכות של אנשי קבוצת המחאה "אנונימוס", קבוצה של קושרים קבועים שפועלים כיום נגד משטרים רבים - גם הן עוצבו על פי דיוקן פניו של גאי פוקס.
והזיכרון של ליל הקשר שסוכל, מוזכר במנהג טיקסי שמקיימים בפרלמנט האנגלי תמיד לפני טקס פתיחת הפרלמנט, כשאנשי משמר הפרלמנט מחפשים בכל חדרי הבניין אחר מטעני חבלה...
אתרי חובה בלונדון
# על גלגל הענק הגדול באירופה, העין שמביטה על לונדון
לונדון איי, הידוע בכינויו "גלגל המילניום", נפתח לרגל חגיגות המילניום ב-31 בדצמבר 1999. כבר בשנתיים הראשונות שלו, הוא זכה ל-8.5 מיליון מבקרים וללא כל ספק, עד היום מהווה הגלגל את אחד מאתרי התיירות המובילים ביותר בלונדון. גובהו 135 מטרים. הוא נמצא על הגדה הדרומית של נהר התמזה, צפונית לגשר ווסטמינסטר ואל מול ארמון ווסטמינסטר.
בניית הגלגל נערכה בשיתוף פעולה של מספר מדינות באירופה. הגלגל היה אמור לפעול רק למשך 5 השנים הראשונות, אך הוא קיבל אישור קבוע. משנת 2005 האזור של לונדון איי משמש אזור לחגיגות השנה האזרחית ומדי שנה תוכלו לצפות בעשרות זיקוקים מרהיבים הנשלחים מגוף הגלגל עצמו.
האדריכל ריצ'ארד רוג'רס אמר על הגלגל: "העין של לונדון עשתה לאנגליה מה שמגדל אייפל עשה לפריז. היא הפכה לסמל תרבותי ואפשרה לכל הציבור לטפס לתצפית על העיר ללא כל קשר למעמדם או מצבם הכלכלי".
בגלגל יש 32 קפסולות ממוזגות ונעימות ובכל אחת מהן נכנסים עד 25 אנשים. כל קפסולה כזו שוקלת 10 טון ומייצגת את אחת משכונותיה של לונדון. הנסיעה בגלגל איטית מאד. היא נמשכת כחצי שעה וניתן להשקיף ממנה על כל לונדון. העיר לונדון עצמה היא הרי שטוחה ואין בה גבעות או הרים. לכן בעלי הגלגל טוענים שביום שמשי ונעים ניתן לראות ממרומי הגלגל למרחק של 40 קילומטרים. בקפסולה תוכלו לשבת בנוחות על מושבים או לזוז ולהסתובב.
שמתם לב לדבר מעניין? - גם כשעולים אליו נוסעים חדשים, הגלגל הענק לא עוצר! הגלגל הענק של לונדון, העין של בירת בריטניה, ממשיך לנוע באיטיות, כל הזמן...
מבט מקרוב על הגלגל:
https://www.youtube.com/watch?v=Q0DSDUR5Ww4
בלילה:
https://youtu.be/8hygCya0-sY
חוויה על הגלגל:
https://youtu.be/nWLhCd9TMkc
בלוגרים:
https://youtu.be/4vP_EUxYSHE
הדרכה:
https://youtu.be/DIB_vr-txEs
לונדון איי, הידוע בכינויו "גלגל המילניום", נפתח לרגל חגיגות המילניום ב-31 בדצמבר 1999. כבר בשנתיים הראשונות שלו, הוא זכה ל-8.5 מיליון מבקרים וללא כל ספק, עד היום מהווה הגלגל את אחד מאתרי התיירות המובילים ביותר בלונדון. גובהו 135 מטרים. הוא נמצא על הגדה הדרומית של נהר התמזה, צפונית לגשר ווסטמינסטר ואל מול ארמון ווסטמינסטר.
בניית הגלגל נערכה בשיתוף פעולה של מספר מדינות באירופה. הגלגל היה אמור לפעול רק למשך 5 השנים הראשונות, אך הוא קיבל אישור קבוע. משנת 2005 האזור של לונדון איי משמש אזור לחגיגות השנה האזרחית ומדי שנה תוכלו לצפות בעשרות זיקוקים מרהיבים הנשלחים מגוף הגלגל עצמו.
האדריכל ריצ'ארד רוג'רס אמר על הגלגל: "העין של לונדון עשתה לאנגליה מה שמגדל אייפל עשה לפריז. היא הפכה לסמל תרבותי ואפשרה לכל הציבור לטפס לתצפית על העיר ללא כל קשר למעמדם או מצבם הכלכלי".
בגלגל יש 32 קפסולות ממוזגות ונעימות ובכל אחת מהן נכנסים עד 25 אנשים. כל קפסולה כזו שוקלת 10 טון ומייצגת את אחת משכונותיה של לונדון. הנסיעה בגלגל איטית מאד. היא נמשכת כחצי שעה וניתן להשקיף ממנה על כל לונדון. העיר לונדון עצמה היא הרי שטוחה ואין בה גבעות או הרים. לכן בעלי הגלגל טוענים שביום שמשי ונעים ניתן לראות ממרומי הגלגל למרחק של 40 קילומטרים. בקפסולה תוכלו לשבת בנוחות על מושבים או לזוז ולהסתובב.
שמתם לב לדבר מעניין? - גם כשעולים אליו נוסעים חדשים, הגלגל הענק לא עוצר! הגלגל הענק של לונדון, העין של בירת בריטניה, ממשיך לנוע באיטיות, כל הזמן...
מבט מקרוב על הגלגל:
https://www.youtube.com/watch?v=Q0DSDUR5Ww4
בלילה:
https://youtu.be/8hygCya0-sY
חוויה על הגלגל:
https://youtu.be/nWLhCd9TMkc
בלוגרים:
https://youtu.be/4vP_EUxYSHE
הדרכה:
https://youtu.be/DIB_vr-txEs
#על הקתדרלה
על גבעת הלודגייט שבמרכז הסיטי של לונדון, תראו את הקתדרלה סנט פול, מקום מושבו של הבישוף של לונדון. כאן גם התחתנו הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה וכאן חגגה המלכה אליזבת את יום הולדתה ה-80.
הקתדרלה בנויה בסגנון רנסנס ובארוק מאוחר. אם שילוב הסגנונות נשמע לכם מוזר, דעו שבלא מעט מהכנסיות שבנה כריסטופר רן, האדריכל של הקתדרלה, מופיע סגנון זה והוא נקרא היום "רן-נסנס". בקתדרלה זו הוצגו לראשונה אלמנטים אדריכליים מהפכניים כמו כיפת הקתדרלה, שנבנתה בהשראתה של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.
הגובה שלה הוא 108 מטרים ובחזית הקתדרלה יש שתי שורות של עמודים קורינתיים.
במרחק של 259 מדרגות מקומת הקרקע תמצאו את "גלריית הלחישות", שקיבלה את שמה בגלל ההד שנוצר בה בעת דיבורם של אנשים. 119 מדרגות מעליה, נמצאת "גלריית האבן", ועוד 152 מדרגות למעלה נמצאת "הגלריה המוזהבת". מראש הכיפה ניתן להתבונן למטה, באמצעות חלון זעיר ברצפה, שמציג את פנים הקתדרלה מגובה של 85 מטרים.
עוגב הכנסייה שמותקן כאן הוא השלישי בגודלו בבריטניה ויש לו 7,189 צינורות.
במרתף הכנסייה תמצאו כמה מהאוצרות שבה: קברו של האדריכל כריסטופר רן, קברו של אדמירל הוריישו נלסון, מנצח קרב טרפלגר שנפל בקרב הזה, וכמה לוחות זיכרון, כשביניהם לוח הזיכרון לחיילים שנהרגו בשנות המנדט הבריטי בפלשתינה.
מבט מקרוב על כנסיית סינט פול:
https://www.youtube.com/watch?v=7hJzhVRjv48
על גבעת הלודגייט שבמרכז הסיטי של לונדון, תראו את הקתדרלה סנט פול, מקום מושבו של הבישוף של לונדון. כאן גם התחתנו הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה וכאן חגגה המלכה אליזבת את יום הולדתה ה-80.
הקתדרלה בנויה בסגנון רנסנס ובארוק מאוחר. אם שילוב הסגנונות נשמע לכם מוזר, דעו שבלא מעט מהכנסיות שבנה כריסטופר רן, האדריכל של הקתדרלה, מופיע סגנון זה והוא נקרא היום "רן-נסנס". בקתדרלה זו הוצגו לראשונה אלמנטים אדריכליים מהפכניים כמו כיפת הקתדרלה, שנבנתה בהשראתה של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.
הגובה שלה הוא 108 מטרים ובחזית הקתדרלה יש שתי שורות של עמודים קורינתיים.
במרחק של 259 מדרגות מקומת הקרקע תמצאו את "גלריית הלחישות", שקיבלה את שמה בגלל ההד שנוצר בה בעת דיבורם של אנשים. 119 מדרגות מעליה, נמצאת "גלריית האבן", ועוד 152 מדרגות למעלה נמצאת "הגלריה המוזהבת". מראש הכיפה ניתן להתבונן למטה, באמצעות חלון זעיר ברצפה, שמציג את פנים הקתדרלה מגובה של 85 מטרים.
עוגב הכנסייה שמותקן כאן הוא השלישי בגודלו בבריטניה ויש לו 7,189 צינורות.
במרתף הכנסייה תמצאו כמה מהאוצרות שבה: קברו של האדריכל כריסטופר רן, קברו של אדמירל הוריישו נלסון, מנצח קרב טרפלגר שנפל בקרב הזה, וכמה לוחות זיכרון, כשביניהם לוח הזיכרון לחיילים שנהרגו בשנות המנדט הבריטי בפלשתינה.
מבט מקרוב על כנסיית סינט פול:
https://www.youtube.com/watch?v=7hJzhVRjv48
#על רחוב השופינג של לונדון
רחוב אוקספורד, רחוב הקניות המרכזי של לונדון, נכבש כבר מזמן על ידי חנויות מותגים מוכרות וחנויות ענק. בעבר ניתן היה למצוא בו מעצבים בתחילת דרכם וחנויות מעניינות ועצמאיות, אבל היום התנחלו בו התאגידים והרשתות החזקים בתחום האופנה והמוצרים הפופולריים.
הרחוב מתחיל בקצה המזרחי של ההייד פארק וחוצה את כיכר אוקספורד ואת כיכר סנט ג'יילס. אורך הרחוב למעלה מ-2.5 קילומטרים ושמו של הרחוב ניתן לו על שם הרוזן מאוקספורד, שהתגורר כאן במאה ה-16.
כשאתם ברחוב אוקספורד אל תתפלאו אם תיתקלו בדמויות ציבוריות ובמפורסמים שעורכים כאן קניות. פוליטיקאים, שחקנים, כוכבי קולנוע ובני משפחת המלוכה הבריטית - כולם מגיעים לכאן מעת לעת וקונים כאן בהתלהבות. המחירים בחנויות הרחוב אמנם גבוהים, אך אם תגיעו בתקופות הסיילים תוכלו למצוא כאן מציאות רבות.
בחודשים החמים ביותר, הרחוב מתמלא, כצפוי, בתיירים שמחפשים היכן לבזבז את כספם. אם אתם לא יכולים להרשות לעצמכם מסע קניות מפנק, תמיד תוכלו לשבת, לאכול עוגת סופלה חמה ולהביט ברחוב אוקספורד ובמבקריו הרבים.
בין החנויות והרשתות שברחוב תוכלו למצוא גם את זארה, גאפ, נייקי, פרימרק, Uniqlo, H&M וכדומה.
#דרך המוות
בעבר שמו של רחוב אוקספורד היה דרך טיבורן, על שם נהר טיבורן התת-קרקעי שנמצא מתחתיו. זה מוביל אותנו היישר להיסטוריה, לסיפור מצמרר שהתרחש בערב ה-23 באוקטובר בשנת 1783. בנקודה מבודדת ברחוב נתלה שודד בשם ג'ון אוסטין ללא רחמים. המעשה האכזרי הזה היה הפעם האחרונה שבה התבצע מנהג עתיק - התהלוכה מכלא ניוגייט לגרדום בטיברן וההוצאה להורג במקום.
במשך 300 שנה, אסירים נידונים למוות עשו כאן את הדרך היישר מ:Old Bailey ל-Marble Arch. תהלוכות מסוג זה התרחשו 8 פעמים בשנה והם היו בין המאורעות המסקרנים ביותר בבירה, עד כדי כך שאפילו הצבאים התאספו בשולי הכבישים. מחלונות הבתים הציצו המוני ראשים של אנשים. אורך התהלוכה היה 2 קילומטר ולקחו להם 3 שעות לעבור אותם.
מבט מקרוב:
https://www.youtube.com/watch?v=r75_GZ-X74M
רחוב אוקספורד, רחוב הקניות המרכזי של לונדון, נכבש כבר מזמן על ידי חנויות מותגים מוכרות וחנויות ענק. בעבר ניתן היה למצוא בו מעצבים בתחילת דרכם וחנויות מעניינות ועצמאיות, אבל היום התנחלו בו התאגידים והרשתות החזקים בתחום האופנה והמוצרים הפופולריים.
הרחוב מתחיל בקצה המזרחי של ההייד פארק וחוצה את כיכר אוקספורד ואת כיכר סנט ג'יילס. אורך הרחוב למעלה מ-2.5 קילומטרים ושמו של הרחוב ניתן לו על שם הרוזן מאוקספורד, שהתגורר כאן במאה ה-16.
כשאתם ברחוב אוקספורד אל תתפלאו אם תיתקלו בדמויות ציבוריות ובמפורסמים שעורכים כאן קניות. פוליטיקאים, שחקנים, כוכבי קולנוע ובני משפחת המלוכה הבריטית - כולם מגיעים לכאן מעת לעת וקונים כאן בהתלהבות. המחירים בחנויות הרחוב אמנם גבוהים, אך אם תגיעו בתקופות הסיילים תוכלו למצוא כאן מציאות רבות.
בחודשים החמים ביותר, הרחוב מתמלא, כצפוי, בתיירים שמחפשים היכן לבזבז את כספם. אם אתם לא יכולים להרשות לעצמכם מסע קניות מפנק, תמיד תוכלו לשבת, לאכול עוגת סופלה חמה ולהביט ברחוב אוקספורד ובמבקריו הרבים.
בין החנויות והרשתות שברחוב תוכלו למצוא גם את זארה, גאפ, נייקי, פרימרק, Uniqlo, H&M וכדומה.
#דרך המוות
בעבר שמו של רחוב אוקספורד היה דרך טיבורן, על שם נהר טיבורן התת-קרקעי שנמצא מתחתיו. זה מוביל אותנו היישר להיסטוריה, לסיפור מצמרר שהתרחש בערב ה-23 באוקטובר בשנת 1783. בנקודה מבודדת ברחוב נתלה שודד בשם ג'ון אוסטין ללא רחמים. המעשה האכזרי הזה היה הפעם האחרונה שבה התבצע מנהג עתיק - התהלוכה מכלא ניוגייט לגרדום בטיברן וההוצאה להורג במקום.
במשך 300 שנה, אסירים נידונים למוות עשו כאן את הדרך היישר מ:Old Bailey ל-Marble Arch. תהלוכות מסוג זה התרחשו 8 פעמים בשנה והם היו בין המאורעות המסקרנים ביותר בבירה, עד כדי כך שאפילו הצבאים התאספו בשולי הכבישים. מחלונות הבתים הציצו המוני ראשים של אנשים. אורך התהלוכה היה 2 קילומטר ולקחו להם 3 שעות לעבור אותם.
מבט מקרוב:
https://www.youtube.com/watch?v=r75_GZ-X74M
#על המנזר
מנזר ווסטמינסטר וכנסיית פטרוס הקדוש, המהווה חלק ממנו, הם המקום שבו מוכתרים ונישאים מלכי אנגליה. כאן קבורים רבים מהמלכים הוותיקים, לצד הסופרים והמדענים של אנגליה. המנזר, שהוקם בשנת 970 לספירה, מהווה כיום גם מוזיאון לאומי.
בגדול, הכנסייה היא דוגמה לבנייה בסגנון ימי הביניים. אבל ניתן לראות בה סגנונות שונים של ארכיטקטורה ופיסול - החל מהסגנון הגותי ועד לסגנונות מהמאה ה-18. כבר בכניסה תראו ויטראז' ענק, שעליו מונצחים שלושת האבות ו-14 הנביאים. שימו לב גם ל"קשתות המרחפות", הנמצאות באגף הצפוני של המנזר. הן משמשות בסיס תומך שמחזיק את המבנה הענק.
הפעם הראשונה שבה נחשף העולם כולו לפנים הכנסייה היה בשנת 1997, בטקס האשכבה של הנסיכה דיאנה. הכנסייה קיבלה המון תשומת לב גם בחתונתם של הנסיך וויליאם ובחירת ליבו קייט, שהפכה לנסיכה. בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על המנזר ועל הארמון כאתר מורשת עולמית.
#היסטוריית המנזר
אחד מהסמלים הבולטים של לונדון הוא מנזר וסמינסטר, בעל הארכיטקטורה הייחודית. הנסיך אדוארד היה ממקימי המנזר. המנזר נבנה במקום שבו לפי האמונה, ראו הדייגים שדגו בנהר, את דמותו של פטרוס הקדוש. הבנייה ארכה שנים רבות, כמעט עשרים, בין השנים 1045-1065. היא הושלמה בסופו של דבר, שבוע אחד בלבד לפני מותו של הנסיך.
שנה לאחר סיום הבניה, פלש לבריטניה ויליאם מנורמנדי וניסה לחטוף את המלכות. לאחר לא מעט מלחמות ואינטריגות, הוכתר המלך במנזר והפך למלך ויליאם הראשון. האגדה מספרת כי הוא נכנס לטקס ההכתרה בעודו רכוב על גבי סוס ומאז כל טקסי ההכתרה מתרחשים במנזר, אם כי המלכים לא מגיעים רכובים על גבי סוסים.
עם השנים התקיימו לא מעט שיפוצים במנזר, שהסתיימו ב-1514, אז קיבל את החזות הגותית המוכרת עד היום.
אך לא רק אירועים משמחים והתחלות חדשות חלו כאן, אלא גם הלוויות וטקסי קבורה. ההלוויה המתוקשרת ביותר שהתקיימה כאן הייתה זו של הנסיכה דיאנה בשנת 1997.
שווה לראות בכנסייה את קברו של אדוארד "המאמין" (Confessor), שייסד את הכנסייה. ראו גם את כס ההכתרה הפונה אל הקבר שלו, את הקבר של אליזבת הראשונה ואת זה של מרי, אחותה למחצה. חפשו גם את הקפלה של המלך הנרי השביעי. לא כדאי לפספס גם את הקפלה המוקדשת לחיל האוויר המלכותי.
#המנזר לתיירים
שירותי הדת המתקבלים כאן לא מיועדים רק בעבור האצילים או בני המלוכה, אלא גם לאנשים פשוטים ורגילים שרוצים ליהנות מיופייה של הכנסייה. אם תלכו לכיוון המזבח תוכלו לחפש את החלל שהוקדש לנזירים הלמדנים, המורכב מ-8 פאות סימטריות. על קירותיו ישנם ציורי קיר מעניינים במיוחד.
בזמן שירת המקהלה הקסומה תוכלו להקשיב היטב לאקוסטיקה המדהימה של המקום.
#הסרט צופן דה וינצ'י
כשהופק בשנת 2006 בהוליווד הסרט המפורסם "צופן דה וינצ'י", ביקש הבמאי רשות לצלם את הסצינות הרלוונטיות ברחבי הכנסייה, במיוחד את ציורי הקיר שקיבלו מקום רב בספר המקורי ובהמשך גם בסרט. דיקן הכנסייה סירב בתוקף לשתף פעולה עם הצילומים, בגלל שהספר המקורי לא נצמד לעובדות ההיסטוריות המדויקות. הכנסייה הקתולית בכללותה ביקרה רבות את הסרט, בשל הפרשנות השנויה במחלוקת שנעשתה בו. בישופים מסוימים אף המליצו להחרים את הסרט ולא לצפות בו כלל.
#טיפים
הכנסייה סגורה ביום א' למבקרים.
מבט מקרוב על הכנסייה:
https://www.youtube.com/watch?v=qD9Xli8mMN0
מנזר ווסטמינסטר וכנסיית פטרוס הקדוש, המהווה חלק ממנו, הם המקום שבו מוכתרים ונישאים מלכי אנגליה. כאן קבורים רבים מהמלכים הוותיקים, לצד הסופרים והמדענים של אנגליה. המנזר, שהוקם בשנת 970 לספירה, מהווה כיום גם מוזיאון לאומי.
בגדול, הכנסייה היא דוגמה לבנייה בסגנון ימי הביניים. אבל ניתן לראות בה סגנונות שונים של ארכיטקטורה ופיסול - החל מהסגנון הגותי ועד לסגנונות מהמאה ה-18. כבר בכניסה תראו ויטראז' ענק, שעליו מונצחים שלושת האבות ו-14 הנביאים. שימו לב גם ל"קשתות המרחפות", הנמצאות באגף הצפוני של המנזר. הן משמשות בסיס תומך שמחזיק את המבנה הענק.
הפעם הראשונה שבה נחשף העולם כולו לפנים הכנסייה היה בשנת 1997, בטקס האשכבה של הנסיכה דיאנה. הכנסייה קיבלה המון תשומת לב גם בחתונתם של הנסיך וויליאם ובחירת ליבו קייט, שהפכה לנסיכה. בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על המנזר ועל הארמון כאתר מורשת עולמית.
#היסטוריית המנזר
אחד מהסמלים הבולטים של לונדון הוא מנזר וסמינסטר, בעל הארכיטקטורה הייחודית. הנסיך אדוארד היה ממקימי המנזר. המנזר נבנה במקום שבו לפי האמונה, ראו הדייגים שדגו בנהר, את דמותו של פטרוס הקדוש. הבנייה ארכה שנים רבות, כמעט עשרים, בין השנים 1045-1065. היא הושלמה בסופו של דבר, שבוע אחד בלבד לפני מותו של הנסיך.
שנה לאחר סיום הבניה, פלש לבריטניה ויליאם מנורמנדי וניסה לחטוף את המלכות. לאחר לא מעט מלחמות ואינטריגות, הוכתר המלך במנזר והפך למלך ויליאם הראשון. האגדה מספרת כי הוא נכנס לטקס ההכתרה בעודו רכוב על גבי סוס ומאז כל טקסי ההכתרה מתרחשים במנזר, אם כי המלכים לא מגיעים רכובים על גבי סוסים.
עם השנים התקיימו לא מעט שיפוצים במנזר, שהסתיימו ב-1514, אז קיבל את החזות הגותית המוכרת עד היום.
אך לא רק אירועים משמחים והתחלות חדשות חלו כאן, אלא גם הלוויות וטקסי קבורה. ההלוויה המתוקשרת ביותר שהתקיימה כאן הייתה זו של הנסיכה דיאנה בשנת 1997.
שווה לראות בכנסייה את קברו של אדוארד "המאמין" (Confessor), שייסד את הכנסייה. ראו גם את כס ההכתרה הפונה אל הקבר שלו, את הקבר של אליזבת הראשונה ואת זה של מרי, אחותה למחצה. חפשו גם את הקפלה של המלך הנרי השביעי. לא כדאי לפספס גם את הקפלה המוקדשת לחיל האוויר המלכותי.
#המנזר לתיירים
שירותי הדת המתקבלים כאן לא מיועדים רק בעבור האצילים או בני המלוכה, אלא גם לאנשים פשוטים ורגילים שרוצים ליהנות מיופייה של הכנסייה. אם תלכו לכיוון המזבח תוכלו לחפש את החלל שהוקדש לנזירים הלמדנים, המורכב מ-8 פאות סימטריות. על קירותיו ישנם ציורי קיר מעניינים במיוחד.
בזמן שירת המקהלה הקסומה תוכלו להקשיב היטב לאקוסטיקה המדהימה של המקום.
#הסרט צופן דה וינצ'י
כשהופק בשנת 2006 בהוליווד הסרט המפורסם "צופן דה וינצ'י", ביקש הבמאי רשות לצלם את הסצינות הרלוונטיות ברחבי הכנסייה, במיוחד את ציורי הקיר שקיבלו מקום רב בספר המקורי ובהמשך גם בסרט. דיקן הכנסייה סירב בתוקף לשתף פעולה עם הצילומים, בגלל שהספר המקורי לא נצמד לעובדות ההיסטוריות המדויקות. הכנסייה הקתולית בכללותה ביקרה רבות את הסרט, בשל הפרשנות השנויה במחלוקת שנעשתה בו. בישופים מסוימים אף המליצו להחרים את הסרט ולא לצפות בו כלל.
#טיפים
הכנסייה סגורה ביום א' למבקרים.
מבט מקרוב על הכנסייה:
https://www.youtube.com/watch?v=qD9Xli8mMN0
#על הגלריה הלאומית - המוזיאון לאמנות בריטית ואירופית
במוזיאון "הגלריה הלאומית" (The National Gallery), הממוקם בכיכר טרפלגר, תמצאו כ-2,300 יצירות אמנות, שנוצרו החל מהמאה ה-13 ועד המאה ה-19. המוזיאון נוסד בשנת 1824. מטרתו היא לעודד הערכה לאמנות הציור של נתיני הממלכה הבריטית ושאר אזרחי העולם. המבנה עצמו בנוי בסגנון מקדש יווני והוא מיוחד מאד.
תחילתו של האוסף המוצג במוזיאון הייתה כשממשלת בריטניה רכשה 36 תמונות מהבנקאי ג'ון ג'וליוס. עם השנים גדל האוסף באמצעות תרומות ורכישות נוספות. האוסף שייך לכל הציבור הבריטי ולכן הכניסה לא עולה כסף, אך נהוג לתרום את דמי הכניסה לטובת המוזיאון.
התצוגה בנויה בסדר כרונולוגי: את היצירות המוקדמות ביותר תמצאו באגף סיינסבורי שנחנך בשנת 1991 ובו תאורה טבעית ותנאים אופטימליים. את היצירות המאוחרות יותר, החל מ-1500 ואילך, תמצאו בשלושת האגפים שבניין הישן.
היום תוכלו למצוא בין אולמות הגלריה כמה יצירות מרהיבות ומרגשות. ביניהן מומלץ למצוא את "דיוקן האפיפיור יוליוס השני", את "ונוס ומארס" של בוטיצ'לי, "המדונה של הציפורנים", "הצליבה" של רפאל, "המדונה" של לאונרדו דה וינצ'י, את "ונוס בחדר הרחצה" של ולסקז ועוד.
#היצירות בגלריה
יותר מ-2000 יצירות מופת מוצגות בגלריה הלאומית, ביניהן גם ציור "החמניות" של ואן גוך. זוהי אחת הגלריות החשובות בעולם ותוכלו לראות בה יצירות של אמנים מוכרים ומפורסמים מאד. היצירות העתיקות ביותר שתמצאו כאן הם משנת 1250 והחדשות ביותר שייכות למאה ה-20.
האוסף הראשון אותו רכשה ממשלת בריטניה תמורת 57,000 פאונד אוסף של 36 יצירות בעת פתיחת הגלריה בשנת 1824. האוסף, שהיה שייך לבנקאי בשם ג'ון ג'וליוס, היה הבסיס לאוסף הנוכחי והמרשים שנמצא בגלריה היום.
עם השנים הגיעו יצירות נוספות, במסגרת תרומות ורכישות נוספות, שהעשירו את האוסף שגדל. בשנת 1838 עבר האוסף לבניין הגדול והמרשים שבכיכר טרפלגר. המקום התאים גם לבני המעמד הגבוה וגם לבני המעמד הנמוך ולכן נראה היה כי האזור הזה מושלם להקמת הגלריה.
בשנת 1906 נרכשה על ידי הגלריה היצירה "ונוס בחדר הרחצה" על ידי קרן אוספי האמנות הלאומית. בשנת 1914, היא ניזוקה בצורה קשה, כחלק ממחאתה הפוליטית של מרי ריצ'רדסון על מאסרה של אמיליה פנקהרסט במסגרת המאבק למתן זכויות נשים.
#אדריכלות הגלריה
ההצעה להקים את המבנה הייעודי עבור הגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר הגיעה מהאדריכל ג'ון נאש. הוא בכוונה ביקש להקימה איפה שעמדו קודם לכן האורוות המלכותיות. במסגרת תחרות אדריכלות שהתרחשה בשנת 1832, הציע נאש את התוכנית להקמת המבנה, אך דווקא אדריכל אחר, ויליאם וילקינס זכה בתחרות. בתחילה שימש הבניין גם את הגלריה הלאומית וגם את האקדמיה המלכותית. בשל אילוצים תקציביים ותכנוניים, שונתה התכנית המקורית שלו. סיבה נוספת הייתה הביקורות הרבות שספג המוזיאון.
קבעה גם העובדה שהמקום היה קטן מכדי להכיל את שני המוסדות הרחבים ששכנו בו ולכן נשארה בו לבסוף רק הגלריה הלאומית.
במהלך השנים ועם התרחבות האוסף, נבנו אגפים נוספים לבניין. המוכר והחשוב מבין כולם הוא אגף סיינסברי שנפתח בשנת 1991.
מבט מקרוב על הגלריה:
https://www.youtube.com/watch?v=9jxxHLQzRmM
במוזיאון "הגלריה הלאומית" (The National Gallery), הממוקם בכיכר טרפלגר, תמצאו כ-2,300 יצירות אמנות, שנוצרו החל מהמאה ה-13 ועד המאה ה-19. המוזיאון נוסד בשנת 1824. מטרתו היא לעודד הערכה לאמנות הציור של נתיני הממלכה הבריטית ושאר אזרחי העולם. המבנה עצמו בנוי בסגנון מקדש יווני והוא מיוחד מאד.
תחילתו של האוסף המוצג במוזיאון הייתה כשממשלת בריטניה רכשה 36 תמונות מהבנקאי ג'ון ג'וליוס. עם השנים גדל האוסף באמצעות תרומות ורכישות נוספות. האוסף שייך לכל הציבור הבריטי ולכן הכניסה לא עולה כסף, אך נהוג לתרום את דמי הכניסה לטובת המוזיאון.
התצוגה בנויה בסדר כרונולוגי: את היצירות המוקדמות ביותר תמצאו באגף סיינסבורי שנחנך בשנת 1991 ובו תאורה טבעית ותנאים אופטימליים. את היצירות המאוחרות יותר, החל מ-1500 ואילך, תמצאו בשלושת האגפים שבניין הישן.
היום תוכלו למצוא בין אולמות הגלריה כמה יצירות מרהיבות ומרגשות. ביניהן מומלץ למצוא את "דיוקן האפיפיור יוליוס השני", את "ונוס ומארס" של בוטיצ'לי, "המדונה של הציפורנים", "הצליבה" של רפאל, "המדונה" של לאונרדו דה וינצ'י, את "ונוס בחדר הרחצה" של ולסקז ועוד.
#היצירות בגלריה
יותר מ-2000 יצירות מופת מוצגות בגלריה הלאומית, ביניהן גם ציור "החמניות" של ואן גוך. זוהי אחת הגלריות החשובות בעולם ותוכלו לראות בה יצירות של אמנים מוכרים ומפורסמים מאד. היצירות העתיקות ביותר שתמצאו כאן הם משנת 1250 והחדשות ביותר שייכות למאה ה-20.
האוסף הראשון אותו רכשה ממשלת בריטניה תמורת 57,000 פאונד אוסף של 36 יצירות בעת פתיחת הגלריה בשנת 1824. האוסף, שהיה שייך לבנקאי בשם ג'ון ג'וליוס, היה הבסיס לאוסף הנוכחי והמרשים שנמצא בגלריה היום.
עם השנים הגיעו יצירות נוספות, במסגרת תרומות ורכישות נוספות, שהעשירו את האוסף שגדל. בשנת 1838 עבר האוסף לבניין הגדול והמרשים שבכיכר טרפלגר. המקום התאים גם לבני המעמד הגבוה וגם לבני המעמד הנמוך ולכן נראה היה כי האזור הזה מושלם להקמת הגלריה.
בשנת 1906 נרכשה על ידי הגלריה היצירה "ונוס בחדר הרחצה" על ידי קרן אוספי האמנות הלאומית. בשנת 1914, היא ניזוקה בצורה קשה, כחלק ממחאתה הפוליטית של מרי ריצ'רדסון על מאסרה של אמיליה פנקהרסט במסגרת המאבק למתן זכויות נשים.
#אדריכלות הגלריה
ההצעה להקים את המבנה הייעודי עבור הגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר הגיעה מהאדריכל ג'ון נאש. הוא בכוונה ביקש להקימה איפה שעמדו קודם לכן האורוות המלכותיות. במסגרת תחרות אדריכלות שהתרחשה בשנת 1832, הציע נאש את התוכנית להקמת המבנה, אך דווקא אדריכל אחר, ויליאם וילקינס זכה בתחרות. בתחילה שימש הבניין גם את הגלריה הלאומית וגם את האקדמיה המלכותית. בשל אילוצים תקציביים ותכנוניים, שונתה התכנית המקורית שלו. סיבה נוספת הייתה הביקורות הרבות שספג המוזיאון.
קבעה גם העובדה שהמקום היה קטן מכדי להכיל את שני המוסדות הרחבים ששכנו בו ולכן נשארה בו לבסוף רק הגלריה הלאומית.
במהלך השנים ועם התרחבות האוסף, נבנו אגפים נוספים לבניין. המוכר והחשוב מבין כולם הוא אגף סיינסברי שנפתח בשנת 1991.
מבט מקרוב על הגלריה:
https://www.youtube.com/watch?v=9jxxHLQzRmM
אולפני אבי רוד
#מעבר החצייה של אבי רוד
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון ובעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד בבירת בריטניה. בו צולם אחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק והתרבות המודרנית. בשנת 1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את אלבומם האחרון, הם החליטו שעל העטיפה יתנוסס צילום. מישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
וכך הפך מעבר החציה שמול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה, משחזרים את הרגע הגדול ההוא, וחשים לרגע כמו פול, ג'ון, ג'ורג' או רינגו. מה שנקרא Imagine...
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי, כך שאם אתם רואים הבדל מסוים, תבינו למה.
#אולפני אבי רוד
באולפנים שלפניהם אתם עומדים, הוקלטו אינספור אלבומים שהם חלק מההיסטוריה המוסיקלית של כולנו. הידוע שבהם, חוץ מאלה של הביטלס, הוא "הצד האפל של הירח" של הפינק פלויד.
אגב, לא תמיד נקראו אולפני אבי רוד בשם הזה. רבים לא יודעים ששם הרחוב ומעבר החציה שמול אולפני "אבי רוד" קדמו לשמם של האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו של מעבר החצייה לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שמם של האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
כיום לא נותנים לתיירים להיכנס ואפילו "להציץ" אל המבנה של אולפני אבי רוד ובטח שלא לאולפנים עצמם. צילומים על המדרגות? - זה כן. תוכלו להתחרות עם תיירים מכל העולם, שכולם ללא יוצא מן הכלל, עומדים על המדרגות של האולפנים הללו ולוקחים את ה"פוטו אופ" המתבקש.
הנה סיור קטן באולפן 2 שבו הקליטו המופלאים, עם תזכורות לשירים שנוצרו בו:
https://youtu.be/so7Hg6NLkyI
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון ובעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד בבירת בריטניה. בו צולם אחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק והתרבות המודרנית. בשנת 1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את אלבומם האחרון, הם החליטו שעל העטיפה יתנוסס צילום. מישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
וכך הפך מעבר החציה שמול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה, משחזרים את הרגע הגדול ההוא, וחשים לרגע כמו פול, ג'ון, ג'ורג' או רינגו. מה שנקרא Imagine...
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי, כך שאם אתם רואים הבדל מסוים, תבינו למה.
#אולפני אבי רוד
באולפנים שלפניהם אתם עומדים, הוקלטו אינספור אלבומים שהם חלק מההיסטוריה המוסיקלית של כולנו. הידוע שבהם, חוץ מאלה של הביטלס, הוא "הצד האפל של הירח" של הפינק פלויד.
אגב, לא תמיד נקראו אולפני אבי רוד בשם הזה. רבים לא יודעים ששם הרחוב ומעבר החציה שמול אולפני "אבי רוד" קדמו לשמם של האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו של מעבר החצייה לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שמם של האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
כיום לא נותנים לתיירים להיכנס ואפילו "להציץ" אל המבנה של אולפני אבי רוד ובטח שלא לאולפנים עצמם. צילומים על המדרגות? - זה כן. תוכלו להתחרות עם תיירים מכל העולם, שכולם ללא יוצא מן הכלל, עומדים על המדרגות של האולפנים הללו ולוקחים את ה"פוטו אופ" המתבקש.
הנה סיור קטן באולפן 2 שבו הקליטו המופלאים, עם תזכורות לשירים שנוצרו בו:
https://youtu.be/so7Hg6NLkyI
ארמון בקינגהאם
#על הארמון של מלכי בריטניה
ארמון המלוכה הוא הארמון המוכר ביותר בלונדון. זהו מקום מגוריה העיקרי של המלכה אליזבת השנייה. ארמון בקינגהאם הוא אחד מסמלי המונרכיה הבריטית, ביחד עם כיכר ויקטוריה הסמוך.
במקור נבנה הארמון עבור הדוכס הראשון מבקינגהאם, ג'ון שפילד, בשנת 1703. בשנת 1762 רכש אותו המלך ג'ורג' השלישי, שהרחיב והגדיל אותו. בשנת 1826 שכר המלך ג'ורג הרביעי את שירותיו של ג'ון נאש, בכדי שיהפוך את המבנה לארמון מפואר. בשנת 1837 הוא הפך לארמון העיקרי של בית המלוכה הבריטי והמלכה ויקטוריה עברה להתגורר בו.
החזית המזרחית, מולה אתם ודאי עומדים כעת, התווספה רק אחרי נישואיהם של המלכה ויקטוריה והנסיך אלברט. בשנת 1847, לאחר שיפוץ נוסף, התווסף לארמון אגף שתוכנן בידי אדוארד בלור. הוא יצר את הצורה הריבועית המוכרת, מהחצר שבמרכז הארמון. בסיום השיפוץ הארמון הכיל 19 חדרי אירוח, 52 חדרי שינה מלכותיים, 188 חדרי שינה למשרתים, 92 משרדים ו-78 חדרי אמבטיה. חזית הארמון עברה שיפוץ נוסף ונבנתה אנדרטה למלכה ויקטוריה בשנת 1912.
כמו מבנים רבים בבריטניה, גם ארמון בקינגהאם נפגע בתקופת הבליץ בזמן מלחמת העולם השנייה.
#תיירות
בשנים הראשונות של הארמון, למרות שאירח אמנים וסלבריטאים מוכרים (החל מאנשי שלטון ועד מלחינים מפורסמים), לא היה פתוח לציבור הרחב. הסיבה שנפתח היה בשנת 1992, כשנשרפה טירת ווינדזור, המלכה הייתה צריכה לממן את שיפוצו. היא הסכימה לאפשר ביקור מבקרים בארמון תמורת תשלום שיממן את השיפוצים הנדרשים.
מאז שנפתח לציבור בשנת 1993, הארמון מושך אליו המוני מבקרים. שימו לב שרק 18 מתוך 600 החדרים שבארמון פתוחים לקהל, לכן רק ניתן לדמיין את גודלו האמיתי של הארמון. רק 100 מתוך אוסף בן 7000 ציורי שמן שברשות המלכה מוצגים לציבור. אתם ודאי יודעים גם שזהו רק אחד מהבתים והארמונות של המלכה.
שימו לב, שאם דגל המלוכה מונף זהו סימן לכך שהמלכה נמצאת בארמון. בימים שבהם המלכה בארמון, הוא יהיה סגור לביקורים, אך תוכלו להביט עליו מבחוץ.
#טקס חילופי המשמר
המון מבקרים אוהבים להמתין לטקס חילופי המשמרות של שומרי הארמון בחזיתו המזרחית. השומרים הם חיילים השייכים ליחידות צבאיות הכפופים לבית המלוכה. הם לובשים מדי צבא מסורתיים, מרהיבים ובולטים, שכיום אינם עוד בשימוש של הצבא הבריטי. החיילים מתחילים צעידה הנמשכת כחצי שעה, מלווה על ידי תזמורת צבאית מארמון סיינט ג'יימס ועד ארמון בקינגהאם. הצעידה מרשימה, מלכותית ואלגנטית. לאחר שקבוצת השומרים החדשה מגיעה לפתח הארמון, מתבצע החילוף עצמו, בו הם מצדיעים זה לזה.
בסוף החילוף מתמקמת הקבוצה החדשה במקומה בפתח הארמון והקבוצה הישנה עושה את דרכה בחזרה לארמון סנט ג'יימס. אם אתם רוצים להבטיח מקום תצפית טוב, כדאי להגיע לפחות שעה לפני הטקס ולתפוס מקום כרצונכם.
#טיפים
הצפייה בטקס חילופי המשמר היא בחינם.
הטקס מתחיל ב-11:00.
הקדימו מעט בכדי לתפוס מקום.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/18Z7BC6rEIg
ב-360 מעלות:
https://youtu.be/FtGN2wK9g_s
חילופי משמר:
https://youtu.be/p8Y8rhLirRw
ארמון המלוכה הוא הארמון המוכר ביותר בלונדון. זהו מקום מגוריה העיקרי של המלכה אליזבת השנייה. ארמון בקינגהאם הוא אחד מסמלי המונרכיה הבריטית, ביחד עם כיכר ויקטוריה הסמוך.
במקור נבנה הארמון עבור הדוכס הראשון מבקינגהאם, ג'ון שפילד, בשנת 1703. בשנת 1762 רכש אותו המלך ג'ורג' השלישי, שהרחיב והגדיל אותו. בשנת 1826 שכר המלך ג'ורג הרביעי את שירותיו של ג'ון נאש, בכדי שיהפוך את המבנה לארמון מפואר. בשנת 1837 הוא הפך לארמון העיקרי של בית המלוכה הבריטי והמלכה ויקטוריה עברה להתגורר בו.
החזית המזרחית, מולה אתם ודאי עומדים כעת, התווספה רק אחרי נישואיהם של המלכה ויקטוריה והנסיך אלברט. בשנת 1847, לאחר שיפוץ נוסף, התווסף לארמון אגף שתוכנן בידי אדוארד בלור. הוא יצר את הצורה הריבועית המוכרת, מהחצר שבמרכז הארמון. בסיום השיפוץ הארמון הכיל 19 חדרי אירוח, 52 חדרי שינה מלכותיים, 188 חדרי שינה למשרתים, 92 משרדים ו-78 חדרי אמבטיה. חזית הארמון עברה שיפוץ נוסף ונבנתה אנדרטה למלכה ויקטוריה בשנת 1912.
כמו מבנים רבים בבריטניה, גם ארמון בקינגהאם נפגע בתקופת הבליץ בזמן מלחמת העולם השנייה.
#תיירות
בשנים הראשונות של הארמון, למרות שאירח אמנים וסלבריטאים מוכרים (החל מאנשי שלטון ועד מלחינים מפורסמים), לא היה פתוח לציבור הרחב. הסיבה שנפתח היה בשנת 1992, כשנשרפה טירת ווינדזור, המלכה הייתה צריכה לממן את שיפוצו. היא הסכימה לאפשר ביקור מבקרים בארמון תמורת תשלום שיממן את השיפוצים הנדרשים.
מאז שנפתח לציבור בשנת 1993, הארמון מושך אליו המוני מבקרים. שימו לב שרק 18 מתוך 600 החדרים שבארמון פתוחים לקהל, לכן רק ניתן לדמיין את גודלו האמיתי של הארמון. רק 100 מתוך אוסף בן 7000 ציורי שמן שברשות המלכה מוצגים לציבור. אתם ודאי יודעים גם שזהו רק אחד מהבתים והארמונות של המלכה.
שימו לב, שאם דגל המלוכה מונף זהו סימן לכך שהמלכה נמצאת בארמון. בימים שבהם המלכה בארמון, הוא יהיה סגור לביקורים, אך תוכלו להביט עליו מבחוץ.
#טקס חילופי המשמר
המון מבקרים אוהבים להמתין לטקס חילופי המשמרות של שומרי הארמון בחזיתו המזרחית. השומרים הם חיילים השייכים ליחידות צבאיות הכפופים לבית המלוכה. הם לובשים מדי צבא מסורתיים, מרהיבים ובולטים, שכיום אינם עוד בשימוש של הצבא הבריטי. החיילים מתחילים צעידה הנמשכת כחצי שעה, מלווה על ידי תזמורת צבאית מארמון סיינט ג'יימס ועד ארמון בקינגהאם. הצעידה מרשימה, מלכותית ואלגנטית. לאחר שקבוצת השומרים החדשה מגיעה לפתח הארמון, מתבצע החילוף עצמו, בו הם מצדיעים זה לזה.
בסוף החילוף מתמקמת הקבוצה החדשה במקומה בפתח הארמון והקבוצה הישנה עושה את דרכה בחזרה לארמון סנט ג'יימס. אם אתם רוצים להבטיח מקום תצפית טוב, כדאי להגיע לפחות שעה לפני הטקס ולתפוס מקום כרצונכם.
#טיפים
הצפייה בטקס חילופי המשמר היא בחינם.
הטקס מתחיל ב-11:00.
הקדימו מעט בכדי לתפוס מקום.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/18Z7BC6rEIg
ב-360 מעלות:
https://youtu.be/FtGN2wK9g_s
חילופי משמר:
https://youtu.be/p8Y8rhLirRw
מוזיאון טייט מודרן
#על המוזיאון לאמנות מודרנית של בריטניה
מוזיאון טייט מודרן, המוזיאון לאמנות מודרנית, הוא חלק מגלריית טייט. הוא אחד מהמוזיאונים האיכותיים והמוערכים ביותר בעולם והפך את כל אזור ה-South Bank לאזור טרנדי במיוחד.
המוזיאון נמצא בתוך מבנה תחנת הכוח של בנקסייד, שנבנתה ב-1947-1963 על ידי האדריכל גיילס גילברט סקוט. רק בשנה שבה נסגרה תחנת הכוח בשנת 1981 המבנה תוכנן מחדש והוסב למוזיאון בתכנונם של האדריכלים הרצוג ודה-מרון, מה שהופך את האדריכלות בבניין לחלק בלתי נפרד מהחוויה בביקור במוזיאון. המוזיאון נפתח בשנת 2000. מבין המוצגים שבו תוכלו למצוא יצירות של פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי ואנדי וורהול.
בקומה הראשונה תראו את אולם הטורבינה המרשים. בקומה השניה בית קפה המוקף בחלונות שקופים דרכם תוכלו להשקיף על הנוף היפה של נהר התמזה והסביבה. אם בדרך כלל אנחנו רגילים שמוזיאונים מציגים את מוצגיהם לפי תקופות, במוזיאון זה תוכלו להסתובב בקומה השלישית, הרביעית והחמישית כשהן מסודרות על פי נושאים. בקומה השלישית תמצאו בעיקר אמנות מופשטת ואקספרסיוניזם ובקומה החמישית יצירות אמנות קונספטואליות ומינימליסטיות.
#אולם הטורבינה
בקומה הראשונה תמצאו את האולם הגדול המכונה "אולם הטורבינה", כיוון שבעבר היה הטורבינה של תחנת הכוח. בגלל גובה האולם (של 5 קומות) ושטחו הרחב (3,400 מ"ר) ניתן להציג באולם יצירות גדולות ורחבות.
אולם הטורבינה הוא מקום המפגש של המבקרים, מקום למנוחה והוא בעצם לב המבנה כולו. ממנו יוצאת ונכנסת כל התנועה למוזיאון ואל החללים היוצאים ממנו. הוא בהחלט מספק חוויה מיוחדת.
בשל גודלו העצום (הוא מהווה כמעט ממחצית הבניין כולו), החלל מאפשר תצוגה של עבודות גדולות ומרשימות במיוחד. עד שנת 2012 הוצגה באולם סדרת יצירות "סדרת יוניליוור", שנחשפו לתצוגה בשנת 2000. שימו לב לעכביש הניצב בכניסה למוזיאון ולמגלשות הכסופות שניתן להתגלש באמצעותן עד לקומה התחתונה.
# טייט מודרן לתיירים
מוזיאון הטייט מודרן, שנמצא בקצהו של גשר המילניום, מביא אליו 5 מיליון מבקרים בשנה והוא אחד המוזיאונים המצליחים ביותר בעולם. כאשר מלכת בריטניה חנכה לראשונה את הגלריה בשנת 2000, אף אחד לא העלה בדעתו שהיא תהיה כזו הצלחה מסחררת. המוזיאון הצליח לעלות את יוקרתו של האזור כולו ואף הביא לעלייה משמעותית במחירי הנדל"ן.
במוזיאון תמצאו פריטים החל משנת 1900 ועד היום והכניסה לתערוכות הקבועות בו היא חינם. אם תחליטו להוסיף גם צפייה בתערוכות המתחלפות תצטרכו לשלם כניסה. הסיור במוזיאון כולו לוקח פחות או יותר בין שעה וחצי לשעתיים לתייר הממוצע, אך חובבי אמנות יכולים למצוא את עצמם נסחפים כאן גם יום שלם. המוזיאון מנסה לעודד הגעה של ילדים ולכן מוצעות כאן פעילויות שונות וסיורים מודרכים (בחינם) על בסיס יומי.
עם זאת, התיירים מקפידים להגיע לכאן באמצעות תחבורה ציבורית ולא עם האוטו, כיוון שהאזור כולו פקוק ונטול חניה. הצעירים אוהבים להגיע למוזיאון דווקא בשעות הלילה (הוא פתוח עד השעה 22:00). לחלוטין מומלץ לשלב את הביקור במוזיאון יחד עם האתרים המעניינים שנמצאים מסביבו - הגלוב של שייקספיר, גשר לונדון ושוק האוכל בורו.
#קומת המרתף
אחת מהקומות המעניינות ביותר של המוזיאון היא המרתף, שמהווה שריד נוסטלגי של תחנת הכוח המקורית שעמדה כאן. בקומה זו תוכלו לראות את שלושת מכלי הדלק הענקיים עשויים בטון.
הסיבה לכך שהארכיאולוגיה קיבלה ביטוי במבנה, טמונה כמובן בבחירת האדריכלים הרצוג ודה-מרון, שגילו וחשפו חללים תת קרקעיים מעניינים תוך כדי החפירה. בחללי המכלים השתמשו האדריכלים במה שמצאו: עמודי הבטון הנטויים והפתחים הקדוחים בבטון שמדגישים את האופי המיוחד של המכלים עצמם. חללים אלו היו הראשונים שעוצבו במיוחד בעבור המיצד עצמו.
מקומת המרתף תוכלו לעלות אל קומת הקרקע באמצעות גרם מדרגות ספירלי.
#האגף החדש של המוזיאון
ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון, האדריכלים השווייצרים קיבלו את משימת ההרחבה של המוזיאון. האגף החדש שבנו, קיבל את הכינוי "בית המתגים" (Switch House). מטרת הכינוי הייתה להמחיש את ההבדל מהמבנה הקיים של תחנת הכוח, שנקרא "בית הדוודים" (Boiler House).
לפי התכנון, אמור היה האגף החדש להיחנך בשנת 2012, אך תוכניות העיצוב נתקלו בלא מעט התנגדויות ולכן שינו האדריכלים חלק ממנו. בנוסף לזה, באותם השנים היה משבר כלכלי גדול באירופה שלא עזר לקידום הפרויקט אלא רק לעיכובו.
אם כך, האגף החדש מורכב מ-10 קומות, אך היו כמה אתגרים והגבלות שהביאו בסופו של דבר לצורת הפירמידה המאפיינת את האגף החדש של הבניין. הגורמים שנלקחו בחשבון היו הזוויות של הרחובות התוחמים את הבניין, הגבלות הגובה שנכפו עליו כדי לא לפגוע בשמש של הבניינים הסמוכים, ניסיון לא לפגוע בקו המבט למרכז לונדון ובעיקר לא לכיפת הקתדרלת סט פול.
האגף בנוי מבטון שנוצר מראש במפעל אך הורכב כאן, באתר הבנייה. את החזית המתוחה על הבטון תכנן האדריכל ג'יל גילברט סקוט. הרעיון היה ליצור מעין ניתוק בין החזית לבין מבנה הבטון עצמו - ולכן החסירו האדריכלים לבנים מהחזית, בכדי שייכנס אור ואוויר מרענן לתוך המבנה. הלבנים החסרות יוצרות אשליה של תחרה ונותן ערך מוסף למשטחים הנרחבים שבתוך המבנה. האדריכלים מספרים כי הם רצו לספק נקודת מבט שונה על האמנות שבתוך המוזיאון. זו הייתה גם הסיבה שהם בחרו חומר בנייה מסורתי, אך חיפשו דרך שונה להשתמש בו.
#סיפורו של אוצר
תפקיד האוצר במוזיאון הוא להפיק אירועים שגורמים לקהלים מגוונים להגיע ולצפות באוסף שנמצא במוזיאון הטייט מודרן. האמת היא, שהמוזיאון הזה כל כך מיוחד שהוא לא נוגע רק בחובבי אמנות. גם אם אתה לא יודע כלום על אמנות מודרנית. אתם יודעים, ציור הוא בסך הכל צבע על בד. זה פשוט ובכלל לא מורכב - פיגמנטים מעורבבים עם שמן. כשידי האמן נוגעים בצבע, זה הופך במעין קסם בלתי מוסבר למשהו שמצליח להביע רגש אנושי לבן אדם אחר.
בסיור בגלריית טייט מודרן, ניתן לשים לב כי דווקא הפשטות של המבנה והחללים, מאפשרת ליצירות ולעבודות האמנות לקבל את הכבוד הראוי להן. הסיבה היא שדווקא האדריכלות החזיתית היא זו שמושכת תשומת לב, בעוד חללי הפנים נקיים יחסית ולא מושכים הרבה תשומת לב.
#קומת הגג של המוזיאון
אחד מהחלקים היפים והמרהיבים ביותר של האגף החדש במוזיאון הוא קומת הגג. עלו אל הגג ותזכו לתצפית פנורמית מדהימה של 360 מעלות אל עבר כל מרכז לונדון. הנוף האורבני, מלא במגדלים גבוהים, עגורנים ומנופים.
את הסרט "חלון אחורי", ראיתם? כי הגג של המוזיאון יספק לכם חווית הצצה מסקרנת במיוחד. שימו לב למגדל היוקרה Neo Bankside, שתוכנן על ידי ריצ'רד רוג'רס ונמצא בצמוד למוזיאון. הקרבה אל מגדל המגורים והשקיפות הרבה בחזית החשופה של המגדל מאפשרות הצצה היישר לתוך דירות הדיירים, שחלקן יקרות כל כך שמחירן 20 מליון ליש"ט.
אז למרות שאולי לא כל המבקרים יודו בכך, הריגול המרגש אחרי דירות הפאר שממול הפכו לשיחת היום בגג של המוזיאון. עשרות מבקרים מתקבצים מדי יום בגג, מצביעים על הדירות השונות, מחכים לראות את הדיירים ולזהות פריטי ריהוט יוקרתי. יכול מאד להיות, שזהו אחד מהאובייקטים המעניינים והפופולריים ביותר במוזיאון, שלפעמים עוברת בלי למצמץ את האמנות שבתוך המוזיאון.
#אדריכלות
סידור הקומות בבניין של המוזיאון מציג מטרה ברורה: יעילות בשימוש המרחב ולאו דווקא חללים המספקים חוויה בעבור המבקרים. החזית המרשימה של הבניין כמעט לא באה לידי ביטוי בפנים. זוהי החלטה מקורית שלא מאפיינת את אדריכלות המוזיאונים הרגילה. יש כאן אמירה על הגלריה ועל האמנות המוצגת בה. החללים כמעט דחוסים וצפופים מדי, בעיקר ככל שהקומות גבוהות יותר.
בשביל להבין את ההבדל, נציין את האגף המקורי של המוזיאון (אולם הטורבינה), שבו החללים התעשייתיים הגבוהים סיפקו ערך מוסף בדמות של מערכת יחסים בין הגודל של אולם הטורבינה לחללי התצוגה שנחבאים ונחשפים.
זה אגב, לא מקרי כמובן. בשנת 2000, קיבלו על עצמם ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון את משימת ההרחבה של המוזיאון. האדריכלים השווייצרים היו אחראים לתכנון הגלריה והופקדו על פרויקט ההמשך. הם הדגישו כי הכיוון אליו צועד עולם האמנות מושפע מאד מהסביבה העירונית. זו הייתה הסיבה שלקחו את ההחלטה "האמיצה" להקים את האגף החדש בתוך מגדל משרדים. אם תסתובבו בגלריה, תבחינו בהבדל בעיקר בין האגף המקורי לאגף החדש והתאגידי.
מוזיאון טייט מודרן, המוזיאון לאמנות מודרנית, הוא חלק מגלריית טייט. הוא אחד מהמוזיאונים האיכותיים והמוערכים ביותר בעולם והפך את כל אזור ה-South Bank לאזור טרנדי במיוחד.
המוזיאון נמצא בתוך מבנה תחנת הכוח של בנקסייד, שנבנתה ב-1947-1963 על ידי האדריכל גיילס גילברט סקוט. רק בשנה שבה נסגרה תחנת הכוח בשנת 1981 המבנה תוכנן מחדש והוסב למוזיאון בתכנונם של האדריכלים הרצוג ודה-מרון, מה שהופך את האדריכלות בבניין לחלק בלתי נפרד מהחוויה בביקור במוזיאון. המוזיאון נפתח בשנת 2000. מבין המוצגים שבו תוכלו למצוא יצירות של פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי ואנדי וורהול.
בקומה הראשונה תראו את אולם הטורבינה המרשים. בקומה השניה בית קפה המוקף בחלונות שקופים דרכם תוכלו להשקיף על הנוף היפה של נהר התמזה והסביבה. אם בדרך כלל אנחנו רגילים שמוזיאונים מציגים את מוצגיהם לפי תקופות, במוזיאון זה תוכלו להסתובב בקומה השלישית, הרביעית והחמישית כשהן מסודרות על פי נושאים. בקומה השלישית תמצאו בעיקר אמנות מופשטת ואקספרסיוניזם ובקומה החמישית יצירות אמנות קונספטואליות ומינימליסטיות.
#אולם הטורבינה
בקומה הראשונה תמצאו את האולם הגדול המכונה "אולם הטורבינה", כיוון שבעבר היה הטורבינה של תחנת הכוח. בגלל גובה האולם (של 5 קומות) ושטחו הרחב (3,400 מ"ר) ניתן להציג באולם יצירות גדולות ורחבות.
אולם הטורבינה הוא מקום המפגש של המבקרים, מקום למנוחה והוא בעצם לב המבנה כולו. ממנו יוצאת ונכנסת כל התנועה למוזיאון ואל החללים היוצאים ממנו. הוא בהחלט מספק חוויה מיוחדת.
בשל גודלו העצום (הוא מהווה כמעט ממחצית הבניין כולו), החלל מאפשר תצוגה של עבודות גדולות ומרשימות במיוחד. עד שנת 2012 הוצגה באולם סדרת יצירות "סדרת יוניליוור", שנחשפו לתצוגה בשנת 2000. שימו לב לעכביש הניצב בכניסה למוזיאון ולמגלשות הכסופות שניתן להתגלש באמצעותן עד לקומה התחתונה.
# טייט מודרן לתיירים
מוזיאון הטייט מודרן, שנמצא בקצהו של גשר המילניום, מביא אליו 5 מיליון מבקרים בשנה והוא אחד המוזיאונים המצליחים ביותר בעולם. כאשר מלכת בריטניה חנכה לראשונה את הגלריה בשנת 2000, אף אחד לא העלה בדעתו שהיא תהיה כזו הצלחה מסחררת. המוזיאון הצליח לעלות את יוקרתו של האזור כולו ואף הביא לעלייה משמעותית במחירי הנדל"ן.
במוזיאון תמצאו פריטים החל משנת 1900 ועד היום והכניסה לתערוכות הקבועות בו היא חינם. אם תחליטו להוסיף גם צפייה בתערוכות המתחלפות תצטרכו לשלם כניסה. הסיור במוזיאון כולו לוקח פחות או יותר בין שעה וחצי לשעתיים לתייר הממוצע, אך חובבי אמנות יכולים למצוא את עצמם נסחפים כאן גם יום שלם. המוזיאון מנסה לעודד הגעה של ילדים ולכן מוצעות כאן פעילויות שונות וסיורים מודרכים (בחינם) על בסיס יומי.
עם זאת, התיירים מקפידים להגיע לכאן באמצעות תחבורה ציבורית ולא עם האוטו, כיוון שהאזור כולו פקוק ונטול חניה. הצעירים אוהבים להגיע למוזיאון דווקא בשעות הלילה (הוא פתוח עד השעה 22:00). לחלוטין מומלץ לשלב את הביקור במוזיאון יחד עם האתרים המעניינים שנמצאים מסביבו - הגלוב של שייקספיר, גשר לונדון ושוק האוכל בורו.
#קומת המרתף
אחת מהקומות המעניינות ביותר של המוזיאון היא המרתף, שמהווה שריד נוסטלגי של תחנת הכוח המקורית שעמדה כאן. בקומה זו תוכלו לראות את שלושת מכלי הדלק הענקיים עשויים בטון.
הסיבה לכך שהארכיאולוגיה קיבלה ביטוי במבנה, טמונה כמובן בבחירת האדריכלים הרצוג ודה-מרון, שגילו וחשפו חללים תת קרקעיים מעניינים תוך כדי החפירה. בחללי המכלים השתמשו האדריכלים במה שמצאו: עמודי הבטון הנטויים והפתחים הקדוחים בבטון שמדגישים את האופי המיוחד של המכלים עצמם. חללים אלו היו הראשונים שעוצבו במיוחד בעבור המיצד עצמו.
מקומת המרתף תוכלו לעלות אל קומת הקרקע באמצעות גרם מדרגות ספירלי.
#האגף החדש של המוזיאון
ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון, האדריכלים השווייצרים קיבלו את משימת ההרחבה של המוזיאון. האגף החדש שבנו, קיבל את הכינוי "בית המתגים" (Switch House). מטרת הכינוי הייתה להמחיש את ההבדל מהמבנה הקיים של תחנת הכוח, שנקרא "בית הדוודים" (Boiler House).
לפי התכנון, אמור היה האגף החדש להיחנך בשנת 2012, אך תוכניות העיצוב נתקלו בלא מעט התנגדויות ולכן שינו האדריכלים חלק ממנו. בנוסף לזה, באותם השנים היה משבר כלכלי גדול באירופה שלא עזר לקידום הפרויקט אלא רק לעיכובו.
אם כך, האגף החדש מורכב מ-10 קומות, אך היו כמה אתגרים והגבלות שהביאו בסופו של דבר לצורת הפירמידה המאפיינת את האגף החדש של הבניין. הגורמים שנלקחו בחשבון היו הזוויות של הרחובות התוחמים את הבניין, הגבלות הגובה שנכפו עליו כדי לא לפגוע בשמש של הבניינים הסמוכים, ניסיון לא לפגוע בקו המבט למרכז לונדון ובעיקר לא לכיפת הקתדרלת סט פול.
האגף בנוי מבטון שנוצר מראש במפעל אך הורכב כאן, באתר הבנייה. את החזית המתוחה על הבטון תכנן האדריכל ג'יל גילברט סקוט. הרעיון היה ליצור מעין ניתוק בין החזית לבין מבנה הבטון עצמו - ולכן החסירו האדריכלים לבנים מהחזית, בכדי שייכנס אור ואוויר מרענן לתוך המבנה. הלבנים החסרות יוצרות אשליה של תחרה ונותן ערך מוסף למשטחים הנרחבים שבתוך המבנה. האדריכלים מספרים כי הם רצו לספק נקודת מבט שונה על האמנות שבתוך המוזיאון. זו הייתה גם הסיבה שהם בחרו חומר בנייה מסורתי, אך חיפשו דרך שונה להשתמש בו.
#סיפורו של אוצר
תפקיד האוצר במוזיאון הוא להפיק אירועים שגורמים לקהלים מגוונים להגיע ולצפות באוסף שנמצא במוזיאון הטייט מודרן. האמת היא, שהמוזיאון הזה כל כך מיוחד שהוא לא נוגע רק בחובבי אמנות. גם אם אתה לא יודע כלום על אמנות מודרנית. אתם יודעים, ציור הוא בסך הכל צבע על בד. זה פשוט ובכלל לא מורכב - פיגמנטים מעורבבים עם שמן. כשידי האמן נוגעים בצבע, זה הופך במעין קסם בלתי מוסבר למשהו שמצליח להביע רגש אנושי לבן אדם אחר.
בסיור בגלריית טייט מודרן, ניתן לשים לב כי דווקא הפשטות של המבנה והחללים, מאפשרת ליצירות ולעבודות האמנות לקבל את הכבוד הראוי להן. הסיבה היא שדווקא האדריכלות החזיתית היא זו שמושכת תשומת לב, בעוד חללי הפנים נקיים יחסית ולא מושכים הרבה תשומת לב.
#קומת הגג של המוזיאון
אחד מהחלקים היפים והמרהיבים ביותר של האגף החדש במוזיאון הוא קומת הגג. עלו אל הגג ותזכו לתצפית פנורמית מדהימה של 360 מעלות אל עבר כל מרכז לונדון. הנוף האורבני, מלא במגדלים גבוהים, עגורנים ומנופים.
את הסרט "חלון אחורי", ראיתם? כי הגג של המוזיאון יספק לכם חווית הצצה מסקרנת במיוחד. שימו לב למגדל היוקרה Neo Bankside, שתוכנן על ידי ריצ'רד רוג'רס ונמצא בצמוד למוזיאון. הקרבה אל מגדל המגורים והשקיפות הרבה בחזית החשופה של המגדל מאפשרות הצצה היישר לתוך דירות הדיירים, שחלקן יקרות כל כך שמחירן 20 מליון ליש"ט.
אז למרות שאולי לא כל המבקרים יודו בכך, הריגול המרגש אחרי דירות הפאר שממול הפכו לשיחת היום בגג של המוזיאון. עשרות מבקרים מתקבצים מדי יום בגג, מצביעים על הדירות השונות, מחכים לראות את הדיירים ולזהות פריטי ריהוט יוקרתי. יכול מאד להיות, שזהו אחד מהאובייקטים המעניינים והפופולריים ביותר במוזיאון, שלפעמים עוברת בלי למצמץ את האמנות שבתוך המוזיאון.
#אדריכלות
סידור הקומות בבניין של המוזיאון מציג מטרה ברורה: יעילות בשימוש המרחב ולאו דווקא חללים המספקים חוויה בעבור המבקרים. החזית המרשימה של הבניין כמעט לא באה לידי ביטוי בפנים. זוהי החלטה מקורית שלא מאפיינת את אדריכלות המוזיאונים הרגילה. יש כאן אמירה על הגלריה ועל האמנות המוצגת בה. החללים כמעט דחוסים וצפופים מדי, בעיקר ככל שהקומות גבוהות יותר.
בשביל להבין את ההבדל, נציין את האגף המקורי של המוזיאון (אולם הטורבינה), שבו החללים התעשייתיים הגבוהים סיפקו ערך מוסף בדמות של מערכת יחסים בין הגודל של אולם הטורבינה לחללי התצוגה שנחבאים ונחשפים.
זה אגב, לא מקרי כמובן. בשנת 2000, קיבלו על עצמם ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון את משימת ההרחבה של המוזיאון. האדריכלים השווייצרים היו אחראים לתכנון הגלריה והופקדו על פרויקט ההמשך. הם הדגישו כי הכיוון אליו צועד עולם האמנות מושפע מאד מהסביבה העירונית. זו הייתה הסיבה שלקחו את ההחלטה "האמיצה" להקים את האגף החדש בתוך מגדל משרדים. אם תסתובבו בגלריה, תבחינו בהבדל בעיקר בין האגף המקורי לאגף החדש והתאגידי.
המוזיאון הבריטי
#על המוזיאון ההיסטורי של אנגליה
המוזיאון הבריטי (British Museum) מוכר כאחד הגדולים והמפורסמים בעולם. הוא נוסד בשנת 1753 על ידי מדען ופיזיקאי בשם סר האנס סלואן והוא ממוקם בשכונת בלומסברי שברובע קמדן. המוזיאון נפתח לציבור הרחב בשנת 1759 ותוכלו למצוא בו יותר מ-6 מיליון פריטים, המציגים את התפתחות המין האנושי מהפרהיסטוריה ועד היום, בתרבויות השונות.
המבנה העצום כולל שילוב של בנייה בסגנון יווני (רחבת הכניסה) וחצר מקורה בכיפת זכוכית, שהיא אגב הגדולה ביותר באירופה.
אל המוזיאון מגיעים בכל שנה יותר מ-5 מליון מבקרים. בתחילה הוא נועד להיות כללי יותר ולא להציג בעיקר עתיקות. במסגרת האוסף הראשון שנתרם למוזיאון על ידי סלואן, נמצאו 40,000 ספרים, טקסטים, פוחלצים, מאובנים, תחריטים ועתיקות. עם השנים שימש המוזיאון כבית תצוגה, בעיקר למוצגים ארכאולוגיים ותרבותיים. המוצגים במוזיאון מחולקים לפי מתחמים, כל מתחם שייך ליבשת שונה - החל מאפריקה ואסיה ועד דרום אמריקה ואוסטרליה.
הכניסה לתערוכות הקבועות במוזיאון היא חופשית. מי שתוהה מדוע, הסיבה היא שעד היום יש ויכוח על בעלות המוצגים במוזיאון. פריטים רבים הגיעו לכאן תוך כדי ההתרחבות של האימפריה הבריטית ולכן לא הוסכמה זכות המוזיאון להחזיק בהם. הבריטים טוענים שהם יישמרו במוזיאון היטב ושהם יאפשרו לכולם לבוא להסתכל עליהם. גם החוק הבריטי לא ממש מאפשר להם להחזיר את המוצגים. אוסף העתיקות המצרי והיווני, לדוגמה, הוא אחד מהגדולים בעולם. יש בו גם שרידים שהובאו מהפרתנון שבאתונה. לכן, ממשלת יוון וניגריה עדיין נלחמות על הזכות לקבל את השרידים לתצוגה במוזיאונים שלהם.
#היסטוריית המוזיאון
המטרה של הפרלמנט הבריטי בבניית המוזיאון בשנת 1753 הייתה מאד פשוטה: לאפשר לאזרחים לגלות את כל העולם בבניין אחד. זה אחד מהבניינים היחידים בעולם שבאמת מצליחים לאפשר ללמוד ולחשוב על כל העולם מתחת לקורת גג אחת!
בשנת 1750, המוזיאון היה בעצם ספרייה של Gentleman's House, בו זכו המבקרים לצייר, להדפיס ולקרוא על כל העולם. כרטיס הכניסה שהיה מקבל המבקר מהספרייה היה הקשר הישיר שלו למוזיאון. באמצעותו היה המבקר מקבל הזמנות להגיע ולצפות באוספים השונים שהוצגו. הרעיון של אוסף שיוצג בפני אזרחים פשוטים, מתי שהם רוצים, היה ממש מהפכני באותה התקופה.
ההסתכלות על גישת האזרחים לאוספים הציבוריים, בשנת 1815, בימים שאחרי נפוליאון, ממש שינתה את התמונה. המבנה המקורי נהרס והוקם במקומו הבניין החדש, זה שעומד לפניכם היום. המוזיאון פתוח היום לכולם ומוצגים בו כל האוספים. בהתחלה, אגב, ילדים באותה תקופה לא הורשו להיכנס למוזיאון כלל. זאת בגלל התרגשותם הרבה למראה החיות המפוחלצות והנזקים שגרמו להן, בשל כך. הילדים חזרו למוזיאון ברגע שהחיות המפוחלצות הועברו למוזיאון הטבע ההיסטורי. היום, אגב, הם מבקרים גם בו ולא נרשמים נזקים של ממש...
בשנת 1851 חל שינוי גדול. באותה השנה הוצגה תערוכה משובחת במוזיאון ובפעם הראשונה הגיעו אליו המוני תיירים חובבי אמנות ותרבות. זו הייתה הצלחה עצומה למוזיאונים בלונדון, שהפכו לפופולריים במיוחד. עד היום עומדת כמות בלתי נתפסת של אנשים בתור, כדי לצפות בפריטים שבמוזיאון - זה אגב, רק הולך וגדל...
#המוזיאון למבקרים
הגישה של המוזיאון לתיירים ולמבקרים שמגיעים אליה, הייתה גישה מיוחדת כבר מימיו הראשונים של המוזיאון. המייסדים רצו לאפשר לאנשים להגיע ולהתעמק בפריטים, לחשוב עליהם, לנהל עליהם דיונים, לצייר אותם, להעריץ אותם או לחלוף על פניהם - מה שהם בוחרים. הגישה היא שהאוסף הוא אוסף פרטי השייך לכל האזרחים שיכולים להגיע ולהשתמש בו כרצונם ולא אוסף מלכותי שרק מוצג בפניהם.
הבניין אותו אתם מכירים אכן מותאם לכמות הגדולה של המבקרים שמגיעים לכאן, אך מנהלי המוזיאון לא מפסיקים לחשוב איך לאפשר למבקרים גישה טובה יותר לאוסף שנמצא כאן עבורם. לכן הבניין אכן עבר כל מיני שינויים במהלך השנים.
המבקרים, אם כן, לא מגיעים למוזיאון רק לצפות בפריטים של האוסף. הם אוהבים במיוחד את המדרגות הרחבות, שעליהם נוהגים רבים מהם לשבת ולאכול ארוחת צהריים. בשנים האחרונות חושבים מנהלי המוזיאון איך לחשוב מחדש על בניין המוזיאון, בכדי להמשיך להשיג את מטרתו המקורית.
# אדריכלות המוזיאון
המוזיאון הבריטי עבר לא מעט שינויים אדריכליים במהלך השנים. הליבה שלו, החלק העתיק יותר, שנמצא בו עד היום, תוכננה על ידי האדריכל סר רוברט סמירקה (Sir Robert Smirke) בשנת 1823.
את החצר הפנימית, הגדולה והמודרנית, שקיבלה את שמה על שם המלכה אליזבת השנייה, תכנן משרד האדריכלים פוסטר ושות'. החצר נפתחה לראשונה לציבור בשנת 2000 והיא החצר המקורה, הגדולה ביותר באירופה. התקרה המדהימה של החצר הזו מורכבת מלא פחות מ-3000 פאנלים שקופים היוצרים את צורת הגלים ההרמונית והמופלאה של המבנה. הגלים, אגב, לא סימטריים וגודל הפאנלים לא אחיד. שימו לב גם לכמות האור בחצר המקורה - היא לא מוארת כמו האור הטבעי שיש בחוץ - חומר מיוחד, שעוטף את הפאנלים, מעביר פנימה רק חלק מהאור ויוצר אווירה ותאורה מיוחדים בפנים.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=ygkWTK8nbmo
המוזיאון הבריטי (British Museum) מוכר כאחד הגדולים והמפורסמים בעולם. הוא נוסד בשנת 1753 על ידי מדען ופיזיקאי בשם סר האנס סלואן והוא ממוקם בשכונת בלומסברי שברובע קמדן. המוזיאון נפתח לציבור הרחב בשנת 1759 ותוכלו למצוא בו יותר מ-6 מיליון פריטים, המציגים את התפתחות המין האנושי מהפרהיסטוריה ועד היום, בתרבויות השונות.
המבנה העצום כולל שילוב של בנייה בסגנון יווני (רחבת הכניסה) וחצר מקורה בכיפת זכוכית, שהיא אגב הגדולה ביותר באירופה.
אל המוזיאון מגיעים בכל שנה יותר מ-5 מליון מבקרים. בתחילה הוא נועד להיות כללי יותר ולא להציג בעיקר עתיקות. במסגרת האוסף הראשון שנתרם למוזיאון על ידי סלואן, נמצאו 40,000 ספרים, טקסטים, פוחלצים, מאובנים, תחריטים ועתיקות. עם השנים שימש המוזיאון כבית תצוגה, בעיקר למוצגים ארכאולוגיים ותרבותיים. המוצגים במוזיאון מחולקים לפי מתחמים, כל מתחם שייך ליבשת שונה - החל מאפריקה ואסיה ועד דרום אמריקה ואוסטרליה.
הכניסה לתערוכות הקבועות במוזיאון היא חופשית. מי שתוהה מדוע, הסיבה היא שעד היום יש ויכוח על בעלות המוצגים במוזיאון. פריטים רבים הגיעו לכאן תוך כדי ההתרחבות של האימפריה הבריטית ולכן לא הוסכמה זכות המוזיאון להחזיק בהם. הבריטים טוענים שהם יישמרו במוזיאון היטב ושהם יאפשרו לכולם לבוא להסתכל עליהם. גם החוק הבריטי לא ממש מאפשר להם להחזיר את המוצגים. אוסף העתיקות המצרי והיווני, לדוגמה, הוא אחד מהגדולים בעולם. יש בו גם שרידים שהובאו מהפרתנון שבאתונה. לכן, ממשלת יוון וניגריה עדיין נלחמות על הזכות לקבל את השרידים לתצוגה במוזיאונים שלהם.
#היסטוריית המוזיאון
המטרה של הפרלמנט הבריטי בבניית המוזיאון בשנת 1753 הייתה מאד פשוטה: לאפשר לאזרחים לגלות את כל העולם בבניין אחד. זה אחד מהבניינים היחידים בעולם שבאמת מצליחים לאפשר ללמוד ולחשוב על כל העולם מתחת לקורת גג אחת!
בשנת 1750, המוזיאון היה בעצם ספרייה של Gentleman's House, בו זכו המבקרים לצייר, להדפיס ולקרוא על כל העולם. כרטיס הכניסה שהיה מקבל המבקר מהספרייה היה הקשר הישיר שלו למוזיאון. באמצעותו היה המבקר מקבל הזמנות להגיע ולצפות באוספים השונים שהוצגו. הרעיון של אוסף שיוצג בפני אזרחים פשוטים, מתי שהם רוצים, היה ממש מהפכני באותה התקופה.
ההסתכלות על גישת האזרחים לאוספים הציבוריים, בשנת 1815, בימים שאחרי נפוליאון, ממש שינתה את התמונה. המבנה המקורי נהרס והוקם במקומו הבניין החדש, זה שעומד לפניכם היום. המוזיאון פתוח היום לכולם ומוצגים בו כל האוספים. בהתחלה, אגב, ילדים באותה תקופה לא הורשו להיכנס למוזיאון כלל. זאת בגלל התרגשותם הרבה למראה החיות המפוחלצות והנזקים שגרמו להן, בשל כך. הילדים חזרו למוזיאון ברגע שהחיות המפוחלצות הועברו למוזיאון הטבע ההיסטורי. היום, אגב, הם מבקרים גם בו ולא נרשמים נזקים של ממש...
בשנת 1851 חל שינוי גדול. באותה השנה הוצגה תערוכה משובחת במוזיאון ובפעם הראשונה הגיעו אליו המוני תיירים חובבי אמנות ותרבות. זו הייתה הצלחה עצומה למוזיאונים בלונדון, שהפכו לפופולריים במיוחד. עד היום עומדת כמות בלתי נתפסת של אנשים בתור, כדי לצפות בפריטים שבמוזיאון - זה אגב, רק הולך וגדל...
#המוזיאון למבקרים
הגישה של המוזיאון לתיירים ולמבקרים שמגיעים אליה, הייתה גישה מיוחדת כבר מימיו הראשונים של המוזיאון. המייסדים רצו לאפשר לאנשים להגיע ולהתעמק בפריטים, לחשוב עליהם, לנהל עליהם דיונים, לצייר אותם, להעריץ אותם או לחלוף על פניהם - מה שהם בוחרים. הגישה היא שהאוסף הוא אוסף פרטי השייך לכל האזרחים שיכולים להגיע ולהשתמש בו כרצונם ולא אוסף מלכותי שרק מוצג בפניהם.
הבניין אותו אתם מכירים אכן מותאם לכמות הגדולה של המבקרים שמגיעים לכאן, אך מנהלי המוזיאון לא מפסיקים לחשוב איך לאפשר למבקרים גישה טובה יותר לאוסף שנמצא כאן עבורם. לכן הבניין אכן עבר כל מיני שינויים במהלך השנים.
המבקרים, אם כן, לא מגיעים למוזיאון רק לצפות בפריטים של האוסף. הם אוהבים במיוחד את המדרגות הרחבות, שעליהם נוהגים רבים מהם לשבת ולאכול ארוחת צהריים. בשנים האחרונות חושבים מנהלי המוזיאון איך לחשוב מחדש על בניין המוזיאון, בכדי להמשיך להשיג את מטרתו המקורית.
# אדריכלות המוזיאון
המוזיאון הבריטי עבר לא מעט שינויים אדריכליים במהלך השנים. הליבה שלו, החלק העתיק יותר, שנמצא בו עד היום, תוכננה על ידי האדריכל סר רוברט סמירקה (Sir Robert Smirke) בשנת 1823.
את החצר הפנימית, הגדולה והמודרנית, שקיבלה את שמה על שם המלכה אליזבת השנייה, תכנן משרד האדריכלים פוסטר ושות'. החצר נפתחה לראשונה לציבור בשנת 2000 והיא החצר המקורה, הגדולה ביותר באירופה. התקרה המדהימה של החצר הזו מורכבת מלא פחות מ-3000 פאנלים שקופים היוצרים את צורת הגלים ההרמונית והמופלאה של המבנה. הגלים, אגב, לא סימטריים וגודל הפאנלים לא אחיד. שימו לב גם לכמות האור בחצר המקורה - היא לא מוארת כמו האור הטבעי שיש בחוץ - חומר מיוחד, שעוטף את הפאנלים, מעביר פנימה רק חלק מהאור ויוצר אווירה ותאורה מיוחדים בפנים.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=ygkWTK8nbmo
מוזיאון ויקטוריה ואלברט
#על המוזיאון
מוזיאון ויקטוריה ואלברט מתמחה בעיצוב מוצרים ותמצאו בו את האוסף הגדול בעולם של אומנות דקורטיבית. מטרתו המקורית הייתה לספק השראה ליוצרי התקופה. למרות הרוח האמנותית שלו, הוא לא נועד רק לחובבי אמנות אלא גם למתעניינים באנתרופולוגיה והיכרות עם תרבויות מגוונות.
הוא הוקם בשנת 1852 ונקרא בהתחלה "מוזיאון דרום קנזינגטון", בשל מיקומו בשכונת קנזיגטון. בראשיתו, הוא הוקם כהמשך לתערוכה גדולה שהתקיימה בלונגון בשנת 1851, ביוזמת הנסיך אלברט שהיה בעלה של המלכה ויקטוריה. בשנת 1899 המוזיאון קיבל את שמם של הבעלים.
בניין המוזיאון נבנה בסגנון אדוארדיאני וויקטוריאני, ניתן להרגיש את זה במיוחד על החלונות והקשתות שעליהם.
ב-145 הגלריות שלו, שלכל אחת המאפיינים שלה, תוכלו למצוא כ-4 מיליון מוצגים. גלריות ימי ביניים ורנסאנס, גלריית פסלים, גלריית תכשיטים, גלריית אופנה וגלריית רהיטים - כל אלה הן רק חלק מכמות המוצגים העצומה שיש כאן. בלב הבניין תמצאו גינה יפה שנעים להסתובב בה.
שטחו הכולל של המוזיאון 45,000 מ"ר.
בשעות 10:30-15:30 יוצאים סיורים מודרכים במוזיאון ללא תשלום.
# חצרות המוזיאון
במוזיאון תמצאו שתי חצרות מקורות הקרויות "חצרות היציקות", בהן תמצאו יציקות גבס של פסלים, אפריזים וארונות קבורה. אלה הובאו במיוחד ללונדון, על מנת שהאמנים ילמדו ויקבלו השראה מהם. אחת מהיצירות המפורסמות ביותר היא עמוד הטריאנוס שבגלל גובהו הרם נחתך לשניים.
עם השנים, ניזוקו היצירות המקוריות. לכן מוזיאון ויקטוריה ואלברט הוא בין היחידים שבהם ניתן עדיין לראות את המוצגים, ממש כמו שהיו באמצע המאה ה-18.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=6q4dNdZzmJk
מוזיאון ויקטוריה ואלברט מתמחה בעיצוב מוצרים ותמצאו בו את האוסף הגדול בעולם של אומנות דקורטיבית. מטרתו המקורית הייתה לספק השראה ליוצרי התקופה. למרות הרוח האמנותית שלו, הוא לא נועד רק לחובבי אמנות אלא גם למתעניינים באנתרופולוגיה והיכרות עם תרבויות מגוונות.
הוא הוקם בשנת 1852 ונקרא בהתחלה "מוזיאון דרום קנזינגטון", בשל מיקומו בשכונת קנזיגטון. בראשיתו, הוא הוקם כהמשך לתערוכה גדולה שהתקיימה בלונגון בשנת 1851, ביוזמת הנסיך אלברט שהיה בעלה של המלכה ויקטוריה. בשנת 1899 המוזיאון קיבל את שמם של הבעלים.
בניין המוזיאון נבנה בסגנון אדוארדיאני וויקטוריאני, ניתן להרגיש את זה במיוחד על החלונות והקשתות שעליהם.
ב-145 הגלריות שלו, שלכל אחת המאפיינים שלה, תוכלו למצוא כ-4 מיליון מוצגים. גלריות ימי ביניים ורנסאנס, גלריית פסלים, גלריית תכשיטים, גלריית אופנה וגלריית רהיטים - כל אלה הן רק חלק מכמות המוצגים העצומה שיש כאן. בלב הבניין תמצאו גינה יפה שנעים להסתובב בה.
שטחו הכולל של המוזיאון 45,000 מ"ר.
בשעות 10:30-15:30 יוצאים סיורים מודרכים במוזיאון ללא תשלום.
# חצרות המוזיאון
במוזיאון תמצאו שתי חצרות מקורות הקרויות "חצרות היציקות", בהן תמצאו יציקות גבס של פסלים, אפריזים וארונות קבורה. אלה הובאו במיוחד ללונדון, על מנת שהאמנים ילמדו ויקבלו השראה מהם. אחת מהיצירות המפורסמות ביותר היא עמוד הטריאנוס שבגלל גובהו הרם נחתך לשניים.
עם השנים, ניזוקו היצירות המקוריות. לכן מוזיאון ויקטוריה ואלברט הוא בין היחידים שבהם ניתן עדיין לראות את המוצגים, ממש כמו שהיו באמצע המאה ה-18.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=6q4dNdZzmJk
הייד פארק
#על הפארק
הייד פארק הוא אחד מהגנים המלכותיים של לונדון. גודלו הוא 2.5 ק"מ והוא נמצא במרכז לונדון. הפארק נרכש במקור על ידי הנרי השמיני, מנזירי מנזר ווסטמינסטר בשנת 1536. כמו הרבה גנים מלכותיים באותה תקופה, גם הוא היה סגור בהתחלה, למבקרים. גם הכבישים שבו היו פתוחים למעבר הכרכרות של בני האצולה בלבד.
בתקופות קדומות יותר שימש האזור כשטח ציד וזירה לקרבות, מרוצי סוסים, הוצאות להורג וכדומה. בזמן מלחמת העולם השנייה, השתמשו בהייד פארק כשטח שעליו גידלו תפוחי אדמה.
בשנת 1728 לקחה המלכה קרוליין 300 דונם מהצד המערבי של הפארק והפכה אותו לגני קנזינגטון. זו הייתה גם אותה התקופה שבה נוצר אגם הסרפנטיין. זהו אגם שצורתו דמוית נחש ובו תוכלו לשוט או לצפות בעופות המים.
יש בו גם נקודת הנצחה מרגשת לנסיכה דיאנה, "נסיכת הלבבות", עליה השלום.
אפשר לטייל בפארק בנינוחות ולראות את האנדרטאות שבו, ליהנות מבית הקפה או מהמתקנים לילדים.
בשנת 1851 נבנה בהייד פארק ארמון הקריסטל, לכבוד תערוכה גדולה שנערכה בלונדון באותה השנה. בשנת 1857 הועברה לכאן ה"מארבל ארץ'" - קשת שיש שתוכננה בידי האדריכל ג'ון נאש כשער הכניסה לארמון באקינגהם ונבנתה בהשראת קשת הניצחון ברומא.
#פינת הנואמים בפארק
אחת הסיבות לכך שהפארק מוכר כיום בעולם, היא "פינת הנואמים", שבה נהגו ונוהגים עד היום להתכנס אנשים רבים ולנהל דיונים פומביים. ב"פינת נואמים" יכול כל אחד לעמוד ולנאום כרצונו. אנשים שנמצאים או מגיעים במיוחד אל הפארק מתקבצים מסביב לנואמים ומאזינים להם.
חלק מהנואמים חכמים במיוחד, שכן בפינה זו נאמו בעבר גם אישים כמו קארל מרקס, ולדימיר לנין וג'ורג' אורוול. אחרים עושים מעצמם צחוק ומעוררים ויכוחים ולעג. מנהג הנאומים נשמר בחלקו עד היום, כשבכל יום ראשון תוכלו לשמוע שם נואמים שונים שידברו על נושאים פוליטיים, כלכליים ועוד. לניווט פנו לתגית "פינת הנואמים".
#הייד פארק
כאשר התושבים המקומיים הלונדונים רוצים לשאוף קצת אוויר צלול, לטייל, לרוץ, לרכב על אופניים ובכלל לעשות הפסקה מהשגרה התובענית, הם מגיעים לפארק הזה, ההייד פארק. הפארק הוא אחד משמונת הפארקים המלכותיים שבתחומי עיר הבירה של הממלכה המאוחדת והוא אחת מהריאות הירוקות הבולטות בלונדון.
הפארק הזה, בו 350 דונמים של נוף פסטורלי וירוק, אירח כבר לא מעט תערוכות, הפגנות וקונצרטים גדולים. את השם "הייד" ניתן לקשור כנראה למידת שטח ייחודית שנקבעת לפי פוטנציאל התנובה של הקרקע. מידת השטח מכילה תחום של בין 60 ל-120 דונם.
הפינה הדרום מזרחית של הפארק מחוברת למעשה אל החצר האחורית של ארמון בקינגהם שלמעשה מחובר גם לפארק סנט ג'יימס. חיל הפרשים השייך לארמון משתמש בפארק על בסיס יומי.
#הייד פארק לתיירים
הכניסה לפארק מתאפשרת החל מהשעה חמש בבוקר ועד חצות. מגיעים אליו כ-5 מיליון מבקרים בכל שנה ולא במקרה. בפארק קילומטרים של נתיבי אופניים, דרכים מיוחדות למעבר סוסים, שבילי הליכה, מגרשים למשחקי ספורט - כדורגל, טניס, גולף, כדורת וקריקט. בפארק פנסי רחוב המאפשרים שהייה נעימה ומוארת גם בשעות הערב, ספסלים המאפשרים מנוחה עם נוף של הפארק, בתי קפה, מסעדות, ברזיות מים ואפילו תחנת משטרה. בקיץ מוצבים באופן קבוע כ-500 כיסאות נוח בצבעים ירוק ולבן המאפשרים ישיבה נוחה באוויר הפתוח.
גם ילדים ימצאו כאן לא מעט עניין, במיוחד בפארק הקרוי על שמה של הנסיכה דיאנה הממוקם בתוך הפארק הגדול. שם יוכלו הילדים לשחק בחול ובמים. הכניסה למבוגרים תתאפשר רק אם יש להם ילדים.
כמה מופעי מוזיקה גדולים במיוחד התקיימו בפארק הזה. בין היתר מצאו את עצמם מופיעים כאן האבנים המתגלגלות, פינק פלויד, קווין, רד הוט צ'ילי פפרס ועוד ועוד. אל ההופעות הגיעו מאות אלפי צופים.
אם אתם מחפשים מה לשלב ביום שבו אתם מבקרים בפארק, אתם יכולים להוסיף למסלול את אזור הווסטמינסטר, אוקספורד סטריט, נוטינג היל או קריית המוזיאונים.
מבט מקרוב על ההייד פארק:
https://www.youtube.com/watch?v=wG-vnMLaMlE
הייד פארק הוא אחד מהגנים המלכותיים של לונדון. גודלו הוא 2.5 ק"מ והוא נמצא במרכז לונדון. הפארק נרכש במקור על ידי הנרי השמיני, מנזירי מנזר ווסטמינסטר בשנת 1536. כמו הרבה גנים מלכותיים באותה תקופה, גם הוא היה סגור בהתחלה, למבקרים. גם הכבישים שבו היו פתוחים למעבר הכרכרות של בני האצולה בלבד.
בתקופות קדומות יותר שימש האזור כשטח ציד וזירה לקרבות, מרוצי סוסים, הוצאות להורג וכדומה. בזמן מלחמת העולם השנייה, השתמשו בהייד פארק כשטח שעליו גידלו תפוחי אדמה.
בשנת 1728 לקחה המלכה קרוליין 300 דונם מהצד המערבי של הפארק והפכה אותו לגני קנזינגטון. זו הייתה גם אותה התקופה שבה נוצר אגם הסרפנטיין. זהו אגם שצורתו דמוית נחש ובו תוכלו לשוט או לצפות בעופות המים.
יש בו גם נקודת הנצחה מרגשת לנסיכה דיאנה, "נסיכת הלבבות", עליה השלום.
אפשר לטייל בפארק בנינוחות ולראות את האנדרטאות שבו, ליהנות מבית הקפה או מהמתקנים לילדים.
בשנת 1851 נבנה בהייד פארק ארמון הקריסטל, לכבוד תערוכה גדולה שנערכה בלונדון באותה השנה. בשנת 1857 הועברה לכאן ה"מארבל ארץ'" - קשת שיש שתוכננה בידי האדריכל ג'ון נאש כשער הכניסה לארמון באקינגהם ונבנתה בהשראת קשת הניצחון ברומא.
#פינת הנואמים בפארק
אחת הסיבות לכך שהפארק מוכר כיום בעולם, היא "פינת הנואמים", שבה נהגו ונוהגים עד היום להתכנס אנשים רבים ולנהל דיונים פומביים. ב"פינת נואמים" יכול כל אחד לעמוד ולנאום כרצונו. אנשים שנמצאים או מגיעים במיוחד אל הפארק מתקבצים מסביב לנואמים ומאזינים להם.
חלק מהנואמים חכמים במיוחד, שכן בפינה זו נאמו בעבר גם אישים כמו קארל מרקס, ולדימיר לנין וג'ורג' אורוול. אחרים עושים מעצמם צחוק ומעוררים ויכוחים ולעג. מנהג הנאומים נשמר בחלקו עד היום, כשבכל יום ראשון תוכלו לשמוע שם נואמים שונים שידברו על נושאים פוליטיים, כלכליים ועוד. לניווט פנו לתגית "פינת הנואמים".
#הייד פארק
כאשר התושבים המקומיים הלונדונים רוצים לשאוף קצת אוויר צלול, לטייל, לרוץ, לרכב על אופניים ובכלל לעשות הפסקה מהשגרה התובענית, הם מגיעים לפארק הזה, ההייד פארק. הפארק הוא אחד משמונת הפארקים המלכותיים שבתחומי עיר הבירה של הממלכה המאוחדת והוא אחת מהריאות הירוקות הבולטות בלונדון.
הפארק הזה, בו 350 דונמים של נוף פסטורלי וירוק, אירח כבר לא מעט תערוכות, הפגנות וקונצרטים גדולים. את השם "הייד" ניתן לקשור כנראה למידת שטח ייחודית שנקבעת לפי פוטנציאל התנובה של הקרקע. מידת השטח מכילה תחום של בין 60 ל-120 דונם.
הפינה הדרום מזרחית של הפארק מחוברת למעשה אל החצר האחורית של ארמון בקינגהם שלמעשה מחובר גם לפארק סנט ג'יימס. חיל הפרשים השייך לארמון משתמש בפארק על בסיס יומי.
#הייד פארק לתיירים
הכניסה לפארק מתאפשרת החל מהשעה חמש בבוקר ועד חצות. מגיעים אליו כ-5 מיליון מבקרים בכל שנה ולא במקרה. בפארק קילומטרים של נתיבי אופניים, דרכים מיוחדות למעבר סוסים, שבילי הליכה, מגרשים למשחקי ספורט - כדורגל, טניס, גולף, כדורת וקריקט. בפארק פנסי רחוב המאפשרים שהייה נעימה ומוארת גם בשעות הערב, ספסלים המאפשרים מנוחה עם נוף של הפארק, בתי קפה, מסעדות, ברזיות מים ואפילו תחנת משטרה. בקיץ מוצבים באופן קבוע כ-500 כיסאות נוח בצבעים ירוק ולבן המאפשרים ישיבה נוחה באוויר הפתוח.
גם ילדים ימצאו כאן לא מעט עניין, במיוחד בפארק הקרוי על שמה של הנסיכה דיאנה הממוקם בתוך הפארק הגדול. שם יוכלו הילדים לשחק בחול ובמים. הכניסה למבוגרים תתאפשר רק אם יש להם ילדים.
כמה מופעי מוזיקה גדולים במיוחד התקיימו בפארק הזה. בין היתר מצאו את עצמם מופיעים כאן האבנים המתגלגלות, פינק פלויד, קווין, רד הוט צ'ילי פפרס ועוד ועוד. אל ההופעות הגיעו מאות אלפי צופים.
אם אתם מחפשים מה לשלב ביום שבו אתם מבקרים בפארק, אתם יכולים להוסיף למסלול את אזור הווסטמינסטר, אוקספורד סטריט, נוטינג היל או קריית המוזיאונים.
מבט מקרוב על ההייד פארק:
https://www.youtube.com/watch?v=wG-vnMLaMlE
