במוזיאון "הגלריה הלאומית" (The National Gallery), הממוקם בכיכר טרפלגר, תמצאו כ-2,300 יצירות אמנות, שנוצרו החל מהמאה ה-13 ועד המאה ה-19. המוזיאון נוסד בשנת 1824. מטרתו היא לעודד הערכה לאמנות הציור של נתיני הממלכה הבריטית ושאר אזרחי העולם. המבנה עצמו בנוי בסגנון מקדש יווני והוא מיוחד מאד.

תחילתו של האוסף המוצג במוזיאון הייתה כשממשלת בריטניה רכשה 36 תמונות מהבנקאי ג'ון ג'וליוס. עם השנים גדל האוסף באמצעות תרומות ורכישות נוספות. האוסף שייך לכל הציבור הבריטי ולכן הכניסה לא עולה כסף, אך נהוג לתרום את דמי הכניסה לטובת המוזיאון.

התצוגה בנויה בסדר כרונולוגי: את היצירות המוקדמות ביותר תמצאו באגף סיינסבורי שנחנך בשנת 1991 ובו תאורה טבעית ותנאים אופטימליים. את היצירות המאוחרות יותר, החל מ-1500 ואילך, תמצאו בשלושת האגפים שבניין הישן.

היום תוכלו למצוא בין אולמות הגלריה כמה יצירות מרהיבות ומרגשות. ביניהן מומלץ למצוא את "דיוקן האפיפיור יוליוס השני", את "ונוס ומארס" של בוטיצ'לי, "המדונה של הציפורנים", "הצליבה" של רפאל, "המדונה" של לאונרדו דה וינצ'י, את "ונוס בחדר הרחצה" של ולסקז ועוד.
יותר מ-2000 יצירות מופת מוצגות בגלריה הלאומית, ביניהן גם ציור "החמניות" של ואן גוך. זוהי אחת הגלריות החשובות בעולם ותוכלו לראות בה יצירות של אמנים מוכרים ומפורסמים מאד. היצירות העתיקות ביותר שתמצאו כאן הם משנת 1250 והחדשות ביותר שייכות למאה ה-20.

האוסף הראשון אותו רכשה ממשלת בריטניה תמורת 57,000 פאונד אוסף של 36 יצירות בעת פתיחת הגלריה בשנת 1824. האוסף, שהיה שייך לבנקאי בשם ג'ון ג'וליוס, היה הבסיס לאוסף הנוכחי והמרשים שנמצא בגלריה היום.

עם השנים הגיעו יצירות נוספות, במסגרת תרומות ורכישות נוספות, שהעשירו את האוסף שגדל. בשנת 1838 עבר האוסף לבניין הגדול והמרשים שבכיכר טרפלגר. המקום התאים גם לבני המעמד הגבוה וגם לבני המעמד הנמוך ולכן נראה היה כי האזור הזה מושלם להקמת הגלריה.

בשנת 1906 נרכשה על ידי הגלריה היצירה "ונוס בחדר הרחצה" על ידי קרן אוספי האמנות הלאומית. בשנת 1914, היא ניזוקה בצורה קשה, כחלק ממחאתה הפוליטית של מרי ריצ'רדסון על מאסרה של אמיליה פנקהרסט במסגרת המאבק למתן זכויות נשים.
ההצעה להקים את המבנה הייעודי עבור הגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר הגיעה מהאדריכל ג'ון נאש. הוא בכוונה ביקש להקימה איפה שעמדו קודם לכן האורוות המלכותיות. במסגרת תחרות אדריכלות שהתרחשה בשנת 1832, הציע נאש את התוכנית להקמת המבנה, אך דווקא אדריכל אחר, ויליאם וילקינס זכה בתחרות. בתחילה שימש הבניין גם את הגלריה הלאומית וגם את האקדמיה המלכותית. בשל אילוצים תקציביים ותכנוניים, שונתה התכנית המקורית שלו. סיבה נוספת הייתה הביקורות הרבות שספג המוזיאון.

קבעה גם העובדה שהמקום היה קטן מכדי להכיל את שני המוסדות הרחבים ששכנו בו ולכן נשארה בו לבסוף רק הגלריה הלאומית.

במהלך השנים ועם התרחבות האוסף, נבנו אגפים נוספים לבניין. המוכר והחשוב מבין כולם הוא אגף סיינסברי שנפתח בשנת 1991.

מבט מקרוב על הגלריה: