שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
האקווריום של לונדון
גבעת פרימרוז
מוזיאון צ'רלס דיקנס
מוזיאון סואן
מוזיאון המלחמה האימפריאלי
מוזיאון הורנימן
מוזיאון התחבורה של לונדון
מוזיאון צ'רצ'יל וחדרי המלחמה של הקבינט
מוזיאון התעלות הלונדוניות
#על עולם המים של לונדון
אם אתם מחפשים אטרקציה קצת מיוחדת לילדים בלונדון, ממש מתחת לגלגל הענק הלונדוני נמצא האקווריום של לונדון (Sea Life London Aquarium). ביקור באקווריום הזה מומלץ במיוחד ושווה כל רגע בחופשה שלכם.
ב"סי לייף לונדון אקווריום" תוכלו לראות מאות מיני דגים ויצורי ים. יש כאן כמעט כל מין מוכר לאדם של דגה. מדגים זעירים או מיוחדים, כמו דגי פירניה ודגי ליצן ועד כרישי ענק וחתולי ים. יש כאן גם אלמוגים ססגוניים, צמחי מים מרתקים, סוסוני ים, סרטנים זעירים ולובסטרים ענקיים.
כל אלה הובאו לכאן מהאוקיינוסים, האגמים, יערות הגשם, נהרות ואזורי ביצות בעולם כולו.
יש כאן גם פינת ליטוף ייחודית, שבה יוכלו הילדים ללטף דגים וחתולי ים ודגיגים ואף להאכילם.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Si1twh8YQu8
הפינגווינים באקווריום של לונדון:
https://youtu.be/4D0coAjvxfY
והכרישים:
https://youtu.be/cOqMho1Zne0
אם אתם מחפשים אטרקציה קצת מיוחדת לילדים בלונדון, ממש מתחת לגלגל הענק הלונדוני נמצא האקווריום של לונדון (Sea Life London Aquarium). ביקור באקווריום הזה מומלץ במיוחד ושווה כל רגע בחופשה שלכם.
ב"סי לייף לונדון אקווריום" תוכלו לראות מאות מיני דגים ויצורי ים. יש כאן כמעט כל מין מוכר לאדם של דגה. מדגים זעירים או מיוחדים, כמו דגי פירניה ודגי ליצן ועד כרישי ענק וחתולי ים. יש כאן גם אלמוגים ססגוניים, צמחי מים מרתקים, סוסוני ים, סרטנים זעירים ולובסטרים ענקיים.
כל אלה הובאו לכאן מהאוקיינוסים, האגמים, יערות הגשם, נהרות ואזורי ביצות בעולם כולו.
יש כאן גם פינת ליטוף ייחודית, שבה יוכלו הילדים ללטף דגים וחתולי ים ודגיגים ואף להאכילם.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Si1twh8YQu8
הפינגווינים באקווריום של לונדון:
https://youtu.be/4D0coAjvxfY
והכרישים:
https://youtu.be/cOqMho1Zne0
#על הגבעה הצופה על כל לונדון
גבעת פרימרוז (Primrose Hill), שבצידו הצפוני של ריג'נטס פארק בלונדון, היא גבעה נהדרת המזכירה שמורת טבע. הגבעה היא מקום ירוק, שקט ויפה שממנו נשקף נופה המרהיב של העיר הענקית הזו.
תושבי לונדון מאד אוהבים את הגבעה ובימים של מזג אוויר יפה הם באים אליה בהתלהבות. למרגלותיה מטיילים בעלי כלבים רבים בטיול חיות המחמד שלהם ואמהות מטיילות עם ילדיהן. בחורף היא מושלגת ונהדרת לא פחות!
היסטורית הייתה גבעת פרימרוז חלק מהשטחים שהוכרזו על ידי הנרי השמיני כרכוש הכתר. בשנת 1842 הפך אותה הפרלמנט הבריטי לשטח ציבורי פתוח לכל.
הגבעה זכתה לפרסום בספרות כשבספר "מלחמת העולמות" של ה. ג'. וולס, היא הייתה המקום האחרון שבו חנו בני המאדים בכדור הארץ...
#טיפים
מקסים במיוחד להגיע בשקיעה ולצפות באורות לונדון כשהם נדלקים בדמדומים.
הביאו משהו חמים ללבוש. גם אם היא אינה נראית כזו, הגבעה גבוהה ומכאן שגם קרירה וחשופה לרוחות.
הפארק נסגר ב-21:30.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/CtM_5WZ7PbA
שיר על פרימרוז היל של בוורלי וג'ון מרטין:
https://youtu.be/CQjPHGoSsF0
בלוגרית כאן ביום גשום:
https://youtu.be/B_gIBzsUb9E
גבעת פרימרוז (Primrose Hill), שבצידו הצפוני של ריג'נטס פארק בלונדון, היא גבעה נהדרת המזכירה שמורת טבע. הגבעה היא מקום ירוק, שקט ויפה שממנו נשקף נופה המרהיב של העיר הענקית הזו.
תושבי לונדון מאד אוהבים את הגבעה ובימים של מזג אוויר יפה הם באים אליה בהתלהבות. למרגלותיה מטיילים בעלי כלבים רבים בטיול חיות המחמד שלהם ואמהות מטיילות עם ילדיהן. בחורף היא מושלגת ונהדרת לא פחות!
היסטורית הייתה גבעת פרימרוז חלק מהשטחים שהוכרזו על ידי הנרי השמיני כרכוש הכתר. בשנת 1842 הפך אותה הפרלמנט הבריטי לשטח ציבורי פתוח לכל.
הגבעה זכתה לפרסום בספרות כשבספר "מלחמת העולמות" של ה. ג'. וולס, היא הייתה המקום האחרון שבו חנו בני המאדים בכדור הארץ...
#טיפים
מקסים במיוחד להגיע בשקיעה ולצפות באורות לונדון כשהם נדלקים בדמדומים.
הביאו משהו חמים ללבוש. גם אם היא אינה נראית כזו, הגבעה גבוהה ומכאן שגם קרירה וחשופה לרוחות.
הפארק נסגר ב-21:30.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/CtM_5WZ7PbA
שיר על פרימרוז היל של בוורלי וג'ון מרטין:
https://youtu.be/CQjPHGoSsF0
בלוגרית כאן ביום גשום:
https://youtu.be/B_gIBzsUb9E
#על המוזיאון שבבית הסופר האנגלי הנודע
צ'רלס דיקנס, סופר, מהפוריים בתולדות הספרות, עיתונאי ושחקן תיאטרון אנגלי, התגורר במבנה הזה, שבו ממוקם היום המוזיאון הקרוי על שמו. בעבר הוא חי גם בדירות אחרות ברחבי העיר.
למרות שהוא חי בבית זה במשך שנתיים בלבד, בין השנים 1837-1839, כאן כתב דיקנס כמה מיצירותיו המפורסמות ביותר, כמו "אוליבר טוויסט" ו"חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי" - 2 ספרים שהפכו לקלאסיקות מוכרות וידועות, העוסקות בחייהם של פשוטי העם.
חלק מהחדרים בבית נשמרו אותנטיים, ממש כפי שהיו בזמנו של דיקנס ובעת שהוא התגורר בהם. בחדרים אחרים תוכלו למצוא מאמרים ומכתבים, רהיטים או דיוקנאות הקשורים אליו.
#יצירותיו של דיקנס
ממוקם בין רחובות לונדון שהיוו מקור השראה גדול לסופר צ'רלס דיקנס, נמצא הבית הג'ורג'יאני שלו. הבית הוא רק אחד מהבתים שלו שפתוחים היום לציבור הרחב. בזמן הביקור, ממש תוכלו להרגיש את נוכחותו של הסופר הבריטי.
כשצ'רלס דיקנס עבר לכאן בשנת 1837, הוא היה רק בן 25, עדיין לא סופר מצליח. בכל יום, מהשעה 8 בבוקר ועד שעות אחר הצהריים, הוא ישב בחדרו, למד וכתב. בבית תוכלו לראות את שולחן הכתיבה המפורסם שלו. בשלוש השנים הפוריות בהן שכן כאן, הוא הספיק לכתוב את הרומן הראשון שלו "רשומות מועדון הפיקוויקים" ועוד 2 רומנים נוספים - "אוליבר טוויסט" ו"חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי". כאן הוא גם התחיל לכתוב את הרומן "תעלומת אדווין דרוּד".
#ילדותו של דיקנס
המוזיאון מצליח להעביר את הסיפור של צ'רלס דיקנס האדם, כמעט כמו את סיפורו של דיקנס האומן. בתור ילד חווה דיקנס ילדות לא פשוטה. אם בשנותיו הראשונות בתור ילד, התגוררה המשפחה בבית גדול עם שני משרתים, חיים טובים ונוחים, מהר מאד הסתבר שהמשפחה חיה מעבר ליכולותיה הכלכליות. אביו, שבמשך שנים שימש כפקיד במשרד הצי הימי, נכנס לחובות בעקבות אורח החיים הפזרני. בגלל חוב שלא הוחזר, הוא נאסר בשנת 1824, בבית הכלא מרשלסי. בית הכלא היה בית סוהר פרטי והוא נוהל למטרות רווח. נקודה זו כנראה הציתה בדיקנס את התשוקה לגבי צדק חברתי.
זו הייתה נקודת המפנה בילדותו של דיקנס, שנאלץ כבר בגיל 12 להיפרד ממשפחתו ולעבוד לפרנסתו. הוא עבד 10 שעות ביום במפעל נעליים, הדביק מדבקות על צנצנות ועשה כל מה שאפשר לו להרוויח מעט כסף. השנים האלו עתידות לבוא לידי ביטוי ביצירותיו של דיקנס: התייחסותו ליתומים, לילדים נטושים ולעניים. רבים מהסיפורים שאותם חווים גיבוריו של דיקנס, כמו אוליבר טוויסט ודייוויד קופרפילד, מבוססים על חוויות שחווה בתקופת ילדותו. הוא התייחס גם לשעות העבודה הארוכות, תנאי העבודה הקשים, השכר הזעום והניצול.
דיקנס העיד לא פעם על עצמו, שלו לא היה הופך להיות סופר, כנראה היה הופך לפושע.
#על הבית
החיים של הסופר צ'רלס דיקנס השתנו לחלוטין בשנים בהן שהה בבית הזה. כאן נולדו לו 2 בנותיו לאישתו קת'רין.
המטבח וחדר האוכל היו החדרים החשובים ביותר לדיקנס ואישתו. הם היו מארחים כאן לא מעט מסיבות וערבים משותפים, עם חברים ואנשים חשובים. הזוג דיקנס היו חברתיים במיוחד והם הקפידו לארח באופן כמעט קבוע.
ברחבי הבית תוכלו לראות הרבה ציורים ותמונות על הקירות, קריקטורות ופסלים קטנים.
באחד מחדרי הבית, שהתה אחותה בת ה-17 של קת'רין, מרי הוגארת', שהלכה לעולמה. האובדן השפיע רבות על דיקנס ועל הכתיבה שלו בשנים שלאחר מכן.
החדר המרכזי של הבית היה חדר הציור. אנשים היו מגיעים לכאן בשביל לשתות, לאכול, לרקוד ולנגן. דיקנס אהב את החדר הזה מאד. אנשים שהיו מגיעים אליו להעביר איתו הזמן, אם היו ברי מזל במיוחד, היו מתיישבים כאן בזמן שהוא היה יושב ומקריא את מה שהרגע כתב בחדרו. העותקים של מה שהוא כתב וקרא כאן נמצאים היום במוזיאון הזה.
בבית הושקעו 3.1 מיליון פאונד והוא נשמר עד היום. במוזיאון מתקיימים היום אירועים מיוחדים, לאורך כל השנה. יש בו פעילויות שמתאימות לילדים בכל הגילאים.
המוזיאון מריץ גם תכנית מרגשת ומרתקת, המיועדת למשפחות. בתכנית קוראים ביחד קטעים מיצירותיו של דיקנס ויש גם הופעות מבדרות, עם שחקנים ותערוכות זמניות.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=iYJ9AzZcHew&t=11s
צ'רלס דיקנס, סופר, מהפוריים בתולדות הספרות, עיתונאי ושחקן תיאטרון אנגלי, התגורר במבנה הזה, שבו ממוקם היום המוזיאון הקרוי על שמו. בעבר הוא חי גם בדירות אחרות ברחבי העיר.
למרות שהוא חי בבית זה במשך שנתיים בלבד, בין השנים 1837-1839, כאן כתב דיקנס כמה מיצירותיו המפורסמות ביותר, כמו "אוליבר טוויסט" ו"חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי" - 2 ספרים שהפכו לקלאסיקות מוכרות וידועות, העוסקות בחייהם של פשוטי העם.
חלק מהחדרים בבית נשמרו אותנטיים, ממש כפי שהיו בזמנו של דיקנס ובעת שהוא התגורר בהם. בחדרים אחרים תוכלו למצוא מאמרים ומכתבים, רהיטים או דיוקנאות הקשורים אליו.
#יצירותיו של דיקנס
ממוקם בין רחובות לונדון שהיוו מקור השראה גדול לסופר צ'רלס דיקנס, נמצא הבית הג'ורג'יאני שלו. הבית הוא רק אחד מהבתים שלו שפתוחים היום לציבור הרחב. בזמן הביקור, ממש תוכלו להרגיש את נוכחותו של הסופר הבריטי.
כשצ'רלס דיקנס עבר לכאן בשנת 1837, הוא היה רק בן 25, עדיין לא סופר מצליח. בכל יום, מהשעה 8 בבוקר ועד שעות אחר הצהריים, הוא ישב בחדרו, למד וכתב. בבית תוכלו לראות את שולחן הכתיבה המפורסם שלו. בשלוש השנים הפוריות בהן שכן כאן, הוא הספיק לכתוב את הרומן הראשון שלו "רשומות מועדון הפיקוויקים" ועוד 2 רומנים נוספים - "אוליבר טוויסט" ו"חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי". כאן הוא גם התחיל לכתוב את הרומן "תעלומת אדווין דרוּד".
#ילדותו של דיקנס
המוזיאון מצליח להעביר את הסיפור של צ'רלס דיקנס האדם, כמעט כמו את סיפורו של דיקנס האומן. בתור ילד חווה דיקנס ילדות לא פשוטה. אם בשנותיו הראשונות בתור ילד, התגוררה המשפחה בבית גדול עם שני משרתים, חיים טובים ונוחים, מהר מאד הסתבר שהמשפחה חיה מעבר ליכולותיה הכלכליות. אביו, שבמשך שנים שימש כפקיד במשרד הצי הימי, נכנס לחובות בעקבות אורח החיים הפזרני. בגלל חוב שלא הוחזר, הוא נאסר בשנת 1824, בבית הכלא מרשלסי. בית הכלא היה בית סוהר פרטי והוא נוהל למטרות רווח. נקודה זו כנראה הציתה בדיקנס את התשוקה לגבי צדק חברתי.
זו הייתה נקודת המפנה בילדותו של דיקנס, שנאלץ כבר בגיל 12 להיפרד ממשפחתו ולעבוד לפרנסתו. הוא עבד 10 שעות ביום במפעל נעליים, הדביק מדבקות על צנצנות ועשה כל מה שאפשר לו להרוויח מעט כסף. השנים האלו עתידות לבוא לידי ביטוי ביצירותיו של דיקנס: התייחסותו ליתומים, לילדים נטושים ולעניים. רבים מהסיפורים שאותם חווים גיבוריו של דיקנס, כמו אוליבר טוויסט ודייוויד קופרפילד, מבוססים על חוויות שחווה בתקופת ילדותו. הוא התייחס גם לשעות העבודה הארוכות, תנאי העבודה הקשים, השכר הזעום והניצול.
דיקנס העיד לא פעם על עצמו, שלו לא היה הופך להיות סופר, כנראה היה הופך לפושע.
#על הבית
החיים של הסופר צ'רלס דיקנס השתנו לחלוטין בשנים בהן שהה בבית הזה. כאן נולדו לו 2 בנותיו לאישתו קת'רין.
המטבח וחדר האוכל היו החדרים החשובים ביותר לדיקנס ואישתו. הם היו מארחים כאן לא מעט מסיבות וערבים משותפים, עם חברים ואנשים חשובים. הזוג דיקנס היו חברתיים במיוחד והם הקפידו לארח באופן כמעט קבוע.
ברחבי הבית תוכלו לראות הרבה ציורים ותמונות על הקירות, קריקטורות ופסלים קטנים.
באחד מחדרי הבית, שהתה אחותה בת ה-17 של קת'רין, מרי הוגארת', שהלכה לעולמה. האובדן השפיע רבות על דיקנס ועל הכתיבה שלו בשנים שלאחר מכן.
החדר המרכזי של הבית היה חדר הציור. אנשים היו מגיעים לכאן בשביל לשתות, לאכול, לרקוד ולנגן. דיקנס אהב את החדר הזה מאד. אנשים שהיו מגיעים אליו להעביר איתו הזמן, אם היו ברי מזל במיוחד, היו מתיישבים כאן בזמן שהוא היה יושב ומקריא את מה שהרגע כתב בחדרו. העותקים של מה שהוא כתב וקרא כאן נמצאים היום במוזיאון הזה.
בבית הושקעו 3.1 מיליון פאונד והוא נשמר עד היום. במוזיאון מתקיימים היום אירועים מיוחדים, לאורך כל השנה. יש בו פעילויות שמתאימות לילדים בכל הגילאים.
המוזיאון מריץ גם תכנית מרגשת ומרתקת, המיועדת למשפחות. בתכנית קוראים ביחד קטעים מיצירותיו של דיקנס ויש גם הופעות מבדרות, עם שחקנים ותערוכות זמניות.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=iYJ9AzZcHew&t=11s
#על המוזיאון לארכאולוגיה
במוזיאון הארכיאולוגיה "סואן" תוכלו למצוא כמה מהאוצרות המרהיבים ביותר של לונדון. המוזיאון הזה מציג איורים ודגמים של מבנים שתכנן האדריכל הבריטי ג'ון סואן. בין המוצגים תמצאו גם אוספים ארכאולוגיים שאסף. המוזיאון ממוקם בשכונת הולבורן שבמרכז לונדון. סר ג'ון הוריש את הבית וכל אוספי האמנות שבו לאומה הבריטית.
המוזיאון הוקם כשסר ג'ון עוד היה חי ולאחר מותו אף נכנס לתוקף חוק בפרלמנט הבריטי שקבע כי הבית יישאר בדיוק כמו שהיה בימי חייו. לא רק שהחוק תקף עד היום, בסוף המאה ה-19 המוזיאון התרחב אפילו יותר וכיום משמש השטח גם למשרדי המוזיאון, ספריה וגלריה לתערוכות מתחלפות.
במוזיאון הזה תוכלו למצוא כ-30,000 איורים ארכיטקטוניים ויצירות אמנות, דגמים ופסלים, ציורים ויצירות נוספות. במרתף נמצא הסרקופג של פרעה סתי הראשון. בנוסף לאוספים וליצירות, מוצגות כאן גם תערוכות מתחלפות בנושאים שונים, בין היתר גם על השטחים שבהם התעניין סר ג'ון.
היום המוזיאון משמש גם כמרכז לאומי ללימוד ארכיטקטורה.
# ארכיטקטורה ובניה
אחד מהמאפיינים הבולטים של החדרים במוזיאון, הוא השימוש בתאורה עילית. זה רעיון מקורי של סואן שעלה עוד בזמן שתכנן את חדרי בנק אנגליה (הבניין בו ממוקם הבנק המרכזי של הממלכה המאוחדת). בשל מבנה המוזיאון המיוחד, שבו קירות חדרי התצוגה ניתנים להזזה, מתאפשרת תצוגה של כמה תמונות בו זמנית ושינויים של מבנה התצוגה בקלות וביעילות.
חדר ארוחת הבוקר, שבו תמצאו את התקרה הקעורה ועליה מראות, היה גורם משפיע על מעצבי פנים מאותה התקופה בכל העולם. הספרייה במוזיאון בנויה בסגנון גותי.
הבית כמו שהוא היום, מכניס את המבקרים לאווירה ששררה בביתו של סר ג'ון סואן.
# סר ג'ון סואן
הארכיטקט ג'ון סואן נולד בשנת 1753 ובמהלך חייו הספיק לבנות קריירה מכובדת.
הוא החליט לבנות את ביתו בצד הצפוני של אזור לינקולנס אין. לטובת מטרה זו, הוא קנה שלושה בתים סמוכים זה לזה ובנה אותם מחדש. לאחר שמונה לפרופסור לארכיטקטורה באקדמיה המלכותית, הוא רכש את המבנה שבו ממוקם היום המוזיאון - בית מספר 13. במקור, הבית היה אמור לשמש אותו כמשרד.
בשנת 1815 נפטרה אשתו והוא נותר לגור לבדו בבית, תוך שהוא ממשיך לפתח את האוספים והיצירות שהיו ברשותו.
בשנת 1823, כשהיה בן 70, הוא רכש את מבנה 14 והוסיף אותו לשטח המוזיאון והגדיל אותו משמעותית. סר ג'ון סואן נפטר בשנת 1837.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=m3Nn7KuuzRA
במוזיאון הארכיאולוגיה "סואן" תוכלו למצוא כמה מהאוצרות המרהיבים ביותר של לונדון. המוזיאון הזה מציג איורים ודגמים של מבנים שתכנן האדריכל הבריטי ג'ון סואן. בין המוצגים תמצאו גם אוספים ארכאולוגיים שאסף. המוזיאון ממוקם בשכונת הולבורן שבמרכז לונדון. סר ג'ון הוריש את הבית וכל אוספי האמנות שבו לאומה הבריטית.
המוזיאון הוקם כשסר ג'ון עוד היה חי ולאחר מותו אף נכנס לתוקף חוק בפרלמנט הבריטי שקבע כי הבית יישאר בדיוק כמו שהיה בימי חייו. לא רק שהחוק תקף עד היום, בסוף המאה ה-19 המוזיאון התרחב אפילו יותר וכיום משמש השטח גם למשרדי המוזיאון, ספריה וגלריה לתערוכות מתחלפות.
במוזיאון הזה תוכלו למצוא כ-30,000 איורים ארכיטקטוניים ויצירות אמנות, דגמים ופסלים, ציורים ויצירות נוספות. במרתף נמצא הסרקופג של פרעה סתי הראשון. בנוסף לאוספים וליצירות, מוצגות כאן גם תערוכות מתחלפות בנושאים שונים, בין היתר גם על השטחים שבהם התעניין סר ג'ון.
היום המוזיאון משמש גם כמרכז לאומי ללימוד ארכיטקטורה.
# ארכיטקטורה ובניה
אחד מהמאפיינים הבולטים של החדרים במוזיאון, הוא השימוש בתאורה עילית. זה רעיון מקורי של סואן שעלה עוד בזמן שתכנן את חדרי בנק אנגליה (הבניין בו ממוקם הבנק המרכזי של הממלכה המאוחדת). בשל מבנה המוזיאון המיוחד, שבו קירות חדרי התצוגה ניתנים להזזה, מתאפשרת תצוגה של כמה תמונות בו זמנית ושינויים של מבנה התצוגה בקלות וביעילות.
חדר ארוחת הבוקר, שבו תמצאו את התקרה הקעורה ועליה מראות, היה גורם משפיע על מעצבי פנים מאותה התקופה בכל העולם. הספרייה במוזיאון בנויה בסגנון גותי.
הבית כמו שהוא היום, מכניס את המבקרים לאווירה ששררה בביתו של סר ג'ון סואן.
# סר ג'ון סואן
הארכיטקט ג'ון סואן נולד בשנת 1753 ובמהלך חייו הספיק לבנות קריירה מכובדת.
הוא החליט לבנות את ביתו בצד הצפוני של אזור לינקולנס אין. לטובת מטרה זו, הוא קנה שלושה בתים סמוכים זה לזה ובנה אותם מחדש. לאחר שמונה לפרופסור לארכיטקטורה באקדמיה המלכותית, הוא רכש את המבנה שבו ממוקם היום המוזיאון - בית מספר 13. במקור, הבית היה אמור לשמש אותו כמשרד.
בשנת 1815 נפטרה אשתו והוא נותר לגור לבדו בבית, תוך שהוא ממשיך לפתח את האוספים והיצירות שהיו ברשותו.
בשנת 1823, כשהיה בן 70, הוא רכש את מבנה 14 והוסיף אותו לשטח המוזיאון והגדיל אותו משמעותית. סר ג'ון סואן נפטר בשנת 1837.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=m3Nn7KuuzRA
לונדון בחורף
#על מוזיאון המלחמה של לונדון
בלב פארק ירוק וגדול עם עצים ופרחים, בבניין מקסים מראשית המאה ה-19 שבעבר שימש כבית חולים, שוכן המוזיאון, שנוסד לזכר החיילים הבריטים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. הבניין המרכזי של המוזיאון ובו כיפה ואכסדרת עמודים ענקית, נבנה ב-1846 על ידי סידני סמירק. המוזיאון נוסד בשנת 1917 ועד שנת 1936 הוא שכן בארמון הקריסטל. עם פרוץ השריפה, המוזיאון עבר לאזור הלמבת' שבדרום לונדון.
המוזיאון רוכש כבוד כלפי חיילי בצבא הבריטי ומנסה להעביר את התחושה הזו לצופים. במוזיאון תיחשפו למלחמות מצד החזית והעורף, למוצגים כמו טנקים, תותחים, מטוסים, אמצעי ריגול וכדומה. במוזיאון מוצג גם "כתב הכניעה" של כוחות גרמניה באירופה. בנוסף תמצאו בו כ-10,000 יצירות הנוגעות למלחמה, ציורים ופסלים ותיחשפו למידע אודות חייהם של התושבים בעורף בזמן הלחימה. אחת מהתערוכות הקבועות המצמררות שתמצאו במוזיאון עוסקת בשואה.
במוזיאון תמצאו גם את חדרי המלחמה של צ'רצ'יל, ספינת המלחמה של הוד מלכותה בלפסט ומוזיאון חיל האוויר של הוד מלכותה. במתחם גם בית קפה ובית תה.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=O9G5q1vompI
בלב פארק ירוק וגדול עם עצים ופרחים, בבניין מקסים מראשית המאה ה-19 שבעבר שימש כבית חולים, שוכן המוזיאון, שנוסד לזכר החיילים הבריטים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. הבניין המרכזי של המוזיאון ובו כיפה ואכסדרת עמודים ענקית, נבנה ב-1846 על ידי סידני סמירק. המוזיאון נוסד בשנת 1917 ועד שנת 1936 הוא שכן בארמון הקריסטל. עם פרוץ השריפה, המוזיאון עבר לאזור הלמבת' שבדרום לונדון.
המוזיאון רוכש כבוד כלפי חיילי בצבא הבריטי ומנסה להעביר את התחושה הזו לצופים. במוזיאון תיחשפו למלחמות מצד החזית והעורף, למוצגים כמו טנקים, תותחים, מטוסים, אמצעי ריגול וכדומה. במוזיאון מוצג גם "כתב הכניעה" של כוחות גרמניה באירופה. בנוסף תמצאו בו כ-10,000 יצירות הנוגעות למלחמה, ציורים ופסלים ותיחשפו למידע אודות חייהם של התושבים בעורף בזמן הלחימה. אחת מהתערוכות הקבועות המצמררות שתמצאו במוזיאון עוסקת בשואה.
במוזיאון תמצאו גם את חדרי המלחמה של צ'רצ'יל, ספינת המלחמה של הוד מלכותה בלפסט ומוזיאון חיל האוויר של הוד מלכותה. במתחם גם בית קפה ובית תה.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=O9G5q1vompI
#על המוזיאון האתנוגרפי עם האוסף התרבותי מהעולם הגדול
המוזיאון בעל אוסף האמנות הגדול והמגוון מציג תערוכות ממגוון תרבויות מרחבי העולם. הוא ממוקם בשכונת פורסט היל בדרום לונדון. הרעיון למוזיאון הגיע ביוזמתו של סוחר התה פרדריק ג'ון הורנימן, מכיוון שרצה מקום ראוי להציג את האוספים שלו: כלי נגינה, אוספים אתנוגרפיים, מאובנים, צמחים ובעלי חיים. המוזיאון נפתח לציבור בשנת 1901 והיום תמצאו בו יותר מ-350,000 מוצגים בתחומים שונים.
בין המבנים שנמצאים בו נמצא "המרכז להבנת הסביבה". המוזיאון מנוהל על ידי מחלקת התרבות, התקשורת והספורט של בריטניה.
אם תצאו החוצה מהמוזיאון, תראו את הגנים הקסומים והמטופחים שמסביבו. אלו משתרעים על פני 65,000 מטרים רבועים. יש בגנים מסלול הליכה, גן חיות קטן, חממה שהיא מבנה היסטורי לשימור ובניין תזמורת.
המוזיאון בעל אוסף האמנות הגדול והמגוון מציג תערוכות ממגוון תרבויות מרחבי העולם. הוא ממוקם בשכונת פורסט היל בדרום לונדון. הרעיון למוזיאון הגיע ביוזמתו של סוחר התה פרדריק ג'ון הורנימן, מכיוון שרצה מקום ראוי להציג את האוספים שלו: כלי נגינה, אוספים אתנוגרפיים, מאובנים, צמחים ובעלי חיים. המוזיאון נפתח לציבור בשנת 1901 והיום תמצאו בו יותר מ-350,000 מוצגים בתחומים שונים.
בין המבנים שנמצאים בו נמצא "המרכז להבנת הסביבה". המוזיאון מנוהל על ידי מחלקת התרבות, התקשורת והספורט של בריטניה.
אם תצאו החוצה מהמוזיאון, תראו את הגנים הקסומים והמטופחים שמסביבו. אלו משתרעים על פני 65,000 מטרים רבועים. יש בגנים מסלול הליכה, גן חיות קטן, חממה שהיא מבנה היסטורי לשימור ובניין תזמורת.
#על המוזיאון
המוזיאון, המוקדש כולו לתיאור התפתחות התחבורה בלונדון, מצטרף לרשימה המפוארת של המוזיאונים הקשורים להיסטוריית העיר. הוא ממוקם בקובנט גרדן והילדים ימצאו בו סיור מרתק, הכולל נסיעת סימולציה באוטובוס ישן, ביקור ברכבת ישנה, אטרקציות ומשחקים. הקטנטנים ימצאו כאן הזדמנות חד פעמית לנהוג באוטובוס...
המוזיאון נפתח לקהל הרחב כבר בשנת 1980, אך בתקופה זו הציג רק מוצגים הקשורים לתחבורה הציבורית של לונדון. שמו המקורי היה "מוזיאון התחבורה לונדון". כאשר הוחלפה הנהלת המוזיאון בשנת 2000, המוצגים התרחבו לכלל התחבורה בלונדון. היום ניתן לראות בו מוצגים עתיקים ומודרניים, כולם עומדים אחד ליד השני: אוטובוסים ורכבות מפעם למול אופנועים חדשים ומידע כללי על התחבורה המודרנית של לונדון.
במוזיאון ניתן ללמוד גם על כלי רכב צבאיים. במסגרת הנושאים העולים במהלך הסיור במוזיאון יעלו גם אמצעי התחבורה העתידיים ואף ניתן לבחון את השפעת התחבורה על עיצוב ערים אחרות בעולם. במסגרת השינויים שחלו על המוזיאון במהלך השנים התווספו אגפים נוספים כמו אולם הרצאות. מרבית הפריטים במוזיאון לא מוצגים בגלל גודלם ומוחזקים בסניף נוסף של המוזיאון הממוקם באקטון שבלונדון.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=UXfZGKXD_pY
המוזיאון, המוקדש כולו לתיאור התפתחות התחבורה בלונדון, מצטרף לרשימה המפוארת של המוזיאונים הקשורים להיסטוריית העיר. הוא ממוקם בקובנט גרדן והילדים ימצאו בו סיור מרתק, הכולל נסיעת סימולציה באוטובוס ישן, ביקור ברכבת ישנה, אטרקציות ומשחקים. הקטנטנים ימצאו כאן הזדמנות חד פעמית לנהוג באוטובוס...
המוזיאון נפתח לקהל הרחב כבר בשנת 1980, אך בתקופה זו הציג רק מוצגים הקשורים לתחבורה הציבורית של לונדון. שמו המקורי היה "מוזיאון התחבורה לונדון". כאשר הוחלפה הנהלת המוזיאון בשנת 2000, המוצגים התרחבו לכלל התחבורה בלונדון. היום ניתן לראות בו מוצגים עתיקים ומודרניים, כולם עומדים אחד ליד השני: אוטובוסים ורכבות מפעם למול אופנועים חדשים ומידע כללי על התחבורה המודרנית של לונדון.
במוזיאון ניתן ללמוד גם על כלי רכב צבאיים. במסגרת הנושאים העולים במהלך הסיור במוזיאון יעלו גם אמצעי התחבורה העתידיים ואף ניתן לבחון את השפעת התחבורה על עיצוב ערים אחרות בעולם. במסגרת השינויים שחלו על המוזיאון במהלך השנים התווספו אגפים נוספים כמו אולם הרצאות. מרבית הפריטים במוזיאון לא מוצגים בגלל גודלם ומוחזקים בסניף נוסף של המוזיאון הממוקם באקטון שבלונדון.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=UXfZGKXD_pY
#על המוזיאון
אם יש לכם חיבה גדולה להיסטוריה ולמלחמת העולם השנייה באופן ספציפי, המוזיאון וחדרי המלחמה האלה מיועדים עבורכם.
בחדרי המלחמה, הנמצאים במרתף בניין משרד האוצר הבריטי, תוכלו להיחשף להתנהלותו של ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל, הקבינט שלו וראשי הצבא והביון, במהלך מלחמת העולם השנייה. החדרים נשמרו ממש כשהיו בשנות ה-40 וכוללים מפות ותרשימים.
21 החדרים נפתחו לציבור בשנת 1984, ביניהם גם חדרי המגורים, אך גם חדרים ששימשו לתפקידים צבאיים: חדר מלחמה, חדר מפות ובית חולים. חדר המפות נשאר מסודר ממש כמו שהיה ביום האחרון ללחימה. צ'רצ'יל ניהל מכאן את הקרב של האנגלים נגד הצבא הנאצי, עד שהופצצה המצודה ונסגרה.
בשנת 2003 המוזיאון הורחב ונפתחו חדרים נוספים לציבור. ב-2005 נפתח אגף נוסף במוזיאון, המציג את פועלו של צ'רצ'יל באמצעות מסמכים מקוריים ותמונות. במוזיאון צ'רצ'יל תמצאו גם נגיעה מודרנית יותר לנושא: מצגות דיגיטליות, סרטים, חומרי ארכיון וחפצים אישיים שלו.
יחד עם דמי הכניסה תוכלו לקבל מדריך קולי בעברית שיאפשר לכם הצצה לסיפורים ההיסטוריים המדהימים שהתרחשו כאן.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=-XpgYfMcCn4
אם יש לכם חיבה גדולה להיסטוריה ולמלחמת העולם השנייה באופן ספציפי, המוזיאון וחדרי המלחמה האלה מיועדים עבורכם.
בחדרי המלחמה, הנמצאים במרתף בניין משרד האוצר הבריטי, תוכלו להיחשף להתנהלותו של ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל, הקבינט שלו וראשי הצבא והביון, במהלך מלחמת העולם השנייה. החדרים נשמרו ממש כשהיו בשנות ה-40 וכוללים מפות ותרשימים.
21 החדרים נפתחו לציבור בשנת 1984, ביניהם גם חדרי המגורים, אך גם חדרים ששימשו לתפקידים צבאיים: חדר מלחמה, חדר מפות ובית חולים. חדר המפות נשאר מסודר ממש כמו שהיה ביום האחרון ללחימה. צ'רצ'יל ניהל מכאן את הקרב של האנגלים נגד הצבא הנאצי, עד שהופצצה המצודה ונסגרה.
בשנת 2003 המוזיאון הורחב ונפתחו חדרים נוספים לציבור. ב-2005 נפתח אגף נוסף במוזיאון, המציג את פועלו של צ'רצ'יל באמצעות מסמכים מקוריים ותמונות. במוזיאון צ'רצ'יל תמצאו גם נגיעה מודרנית יותר לנושא: מצגות דיגיטליות, סרטים, חומרי ארכיון וחפצים אישיים שלו.
יחד עם דמי הכניסה תוכלו לקבל מדריך קולי בעברית שיאפשר לכם הצצה לסיפורים ההיסטוריים המדהימים שהתרחשו כאן.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=-XpgYfMcCn4
#על המוזיאון
מוזיאון התעלות הלונדוניות, שבו אתם עומדים ברגעים אלו, נמצא בתוך מבנה ששימש בעבר כמחסן לאחסון קרח. זהו מוזיאון ותיק, חשוב והיסטורי. במוזיאון תוכלו ללמוד על התפתחות רשת התעלות המקיפות את לונדון והיו בעבר דרכי התחבורה העיקריות במדינה.
הסיור החוויתי במוזיאון כולל שיט קצר בסירה ששוחזרה ומנסה לדמות את השיט במאה ה-17, תוך האזנה לאינפורמציה מעניינת על חיי הספנים, הסוסים שהיו אחראים על משיכת הסירות ועל החיים שמתחת לעיר.
בגלל ההיסטוריה המעניינת של המבנה כמחסן לאחסון קרח, תוכלו למצוא בו גם מידע מרתק על ייבוא הקרח מארצות הכפור שבסקנדינביה. הוא מתאר את מסעם של גושי הקרח בספינות הענקיות, דרך הסירות הקטנות ששטו בסמטאות העיר היישר אל מחסני הקרח הענקיים.
מוזיאון התעלות מתאים לכל המשפחה וגם הילדים ימצאו עניין בחוויית הלמידה המעשירה.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=1KPmkxw_sW8
מוזיאון התעלות הלונדוניות, שבו אתם עומדים ברגעים אלו, נמצא בתוך מבנה ששימש בעבר כמחסן לאחסון קרח. זהו מוזיאון ותיק, חשוב והיסטורי. במוזיאון תוכלו ללמוד על התפתחות רשת התעלות המקיפות את לונדון והיו בעבר דרכי התחבורה העיקריות במדינה.
הסיור החוויתי במוזיאון כולל שיט קצר בסירה ששוחזרה ומנסה לדמות את השיט במאה ה-17, תוך האזנה לאינפורמציה מעניינת על חיי הספנים, הסוסים שהיו אחראים על משיכת הסירות ועל החיים שמתחת לעיר.
בגלל ההיסטוריה המעניינת של המבנה כמחסן לאחסון קרח, תוכלו למצוא בו גם מידע מרתק על ייבוא הקרח מארצות הכפור שבסקנדינביה. הוא מתאר את מסעם של גושי הקרח בספינות הענקיות, דרך הסירות הקטנות ששטו בסמטאות העיר היישר אל מחסני הקרח הענקיים.
מוזיאון התעלות מתאים לכל המשפחה וגם הילדים ימצאו עניין בחוויית הלמידה המעשירה.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=1KPmkxw_sW8
גלריית הדיוקנאות הלאומית
#על המוזיאון של הפורטרטים
בגלריה מוצגות דיוקנאות של דמויות היסטוריות בעלות חשיבות בהיסטוריה הבריטית. הגלריה הוקמה בשנת 1856 ובשנותיה הראשונות הוצגו כאן בעיקר מלכים, מדינאים וגנרלים, אך עם הזמן נפתחו תערוכות מתחלפות שהכניסו צבעים חדשים ודמויות מעניינות נוספות. בין הדיוקנאות במקום: וויליאם שייקספיר, פול מקרטני, הנסיכה דיאנה, צ'ארלס דארווין, המלך אדוארד השישי ועוד רבים אחרים.
הגלריה אמנם מוקפת במוזיאונים חשובים לא פחות (הגלריה הלאומית והטייט מודרן), אך היא נחשבת לאחד מהמוזיאונים לאמנות החשובים ביותר של לונדון. המקומיים מגיעים אליה בעיקר בתצוגות הליליות המתקיימות בה בימי חמישי ושישי.
אל המקום שבו אתם עומדים עכשיו, עברה הגלריה בשנת 1896 ובשנים שלאחר מכן התווספו לה עוד 2 אגפים.
בגלריה תמצאו מעל 11,000 ציורים, 220,000 צילומים, פסלים ומיצגי מולטימדיה שונים.
עקב ההתקפות הגרמניות, נהרס המבנה בזמן מלחמת העולם השנייה, אך הוא שוקם יחסית מהר.
בגלריה מוצגות דיוקנאות של דמויות היסטוריות בעלות חשיבות בהיסטוריה הבריטית. הגלריה הוקמה בשנת 1856 ובשנותיה הראשונות הוצגו כאן בעיקר מלכים, מדינאים וגנרלים, אך עם הזמן נפתחו תערוכות מתחלפות שהכניסו צבעים חדשים ודמויות מעניינות נוספות. בין הדיוקנאות במקום: וויליאם שייקספיר, פול מקרטני, הנסיכה דיאנה, צ'ארלס דארווין, המלך אדוארד השישי ועוד רבים אחרים.
הגלריה אמנם מוקפת במוזיאונים חשובים לא פחות (הגלריה הלאומית והטייט מודרן), אך היא נחשבת לאחד מהמוזיאונים לאמנות החשובים ביותר של לונדון. המקומיים מגיעים אליה בעיקר בתצוגות הליליות המתקיימות בה בימי חמישי ושישי.
אל המקום שבו אתם עומדים עכשיו, עברה הגלריה בשנת 1896 ובשנים שלאחר מכן התווספו לה עוד 2 אגפים.
בגלריה תמצאו מעל 11,000 ציורים, 220,000 צילומים, פסלים ומיצגי מולטימדיה שונים.
עקב ההתקפות הגרמניות, נהרס המבנה בזמן מלחמת העולם השנייה, אך הוא שוקם יחסית מהר.
יוניקלו לונדון
#על מותג הבייסיק המצליח מיפן
גם כאן תפגשו את המותג יוניקלו (Uniqlo). כמו בהרבה מקומות בעולם, דוגמת ניו יורק, פריז, לונדון, ברלין, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, ברצלונה, הונג קונג, תאילנד וכמובן טוקיו בירת יפן - מרגע שהן נפתחות הופכות חנויות המותג פופולריות גם כאן. רבים שמגיעים אליהן מתפעלים ממגוון הצבעים ומהסדר המופתי ששולט בהן,
יוניקלו הוא מותג יפני מפורסם מאוד בכל העולם. המותג מציע בגדים באיכות גבוהה וזולה יחסית. הוא נולד בשנת 1984 ובשנות האלפיים הוא נכנס לשוק המכירות העולמי.
יצרני Uniqlo העדיפו להתרכז בבדים שקל לשטוף מהם את הכתמים. הם גם משתמשים בשיטת תפירה מיוחדת ואיכותית, שהופכת את הבגדים לאיכותיים ועמידים יותר. על המדפים תמצאו בגדי קז'ואל מעולים - מהמעילים התפוחים המפורסמים של יוניקלו - בשלל וריאציות וגוונים, דרך ג'ינסים, חולצות פולו, חצאיות, סריגים, מכנסי קז'ואל, טייצים, טי שירטס, פיג'מות, בגדי ספורט, תחתונים, גרביים ועוד המון.
איכות טובה, מחירים משתלמים ומגוון ססגוני וצעיר הופכים את יוניקלו לאחת הרשתות ששווה להיכנס אליהן, כשנמצאים בחו"ל.
#טיפים
הורידו את האפליקציה השימושית של Uniqlo. עצם ההורדה מקנה לכם כבר 10% הנחה. תוכלו לבצע באמצעותה גם הזמנות אונליין ולאסוף למחרת בסניף הקרוב לביתכם או למלון שלכם.
תיקון או מכפלה לבגד שקניתם אצלם? השאירו בחנות יוניקלו והם יעשו את בחינם - תוך 3 שעות!
יוניקלו:
https://youtu.be/Xzj5P5ocRaA
פרסומת אופיינית:
https://youtu.be/Ch6-WVex33Q
גם כאן תפגשו את המותג יוניקלו (Uniqlo). כמו בהרבה מקומות בעולם, דוגמת ניו יורק, פריז, לונדון, ברלין, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, ברצלונה, הונג קונג, תאילנד וכמובן טוקיו בירת יפן - מרגע שהן נפתחות הופכות חנויות המותג פופולריות גם כאן. רבים שמגיעים אליהן מתפעלים ממגוון הצבעים ומהסדר המופתי ששולט בהן,
יוניקלו הוא מותג יפני מפורסם מאוד בכל העולם. המותג מציע בגדים באיכות גבוהה וזולה יחסית. הוא נולד בשנת 1984 ובשנות האלפיים הוא נכנס לשוק המכירות העולמי.
יצרני Uniqlo העדיפו להתרכז בבדים שקל לשטוף מהם את הכתמים. הם גם משתמשים בשיטת תפירה מיוחדת ואיכותית, שהופכת את הבגדים לאיכותיים ועמידים יותר. על המדפים תמצאו בגדי קז'ואל מעולים - מהמעילים התפוחים המפורסמים של יוניקלו - בשלל וריאציות וגוונים, דרך ג'ינסים, חולצות פולו, חצאיות, סריגים, מכנסי קז'ואל, טייצים, טי שירטס, פיג'מות, בגדי ספורט, תחתונים, גרביים ועוד המון.
איכות טובה, מחירים משתלמים ומגוון ססגוני וצעיר הופכים את יוניקלו לאחת הרשתות ששווה להיכנס אליהן, כשנמצאים בחו"ל.
#טיפים
הורידו את האפליקציה השימושית של Uniqlo. עצם ההורדה מקנה לכם כבר 10% הנחה. תוכלו לבצע באמצעותה גם הזמנות אונליין ולאסוף למחרת בסניף הקרוב לביתכם או למלון שלכם.
תיקון או מכפלה לבגד שקניתם אצלם? השאירו בחנות יוניקלו והם יעשו את בחינם - תוך 3 שעות!
יוניקלו:
https://youtu.be/Xzj5P5ocRaA
פרסומת אופיינית:
https://youtu.be/Ch6-WVex33Q
הנשיונל גאלרי - הגלריה הלאומית
#על הגלריה הלאומית - המוזיאון לאמנות בריטית ואירופית
במוזיאון "הגלריה הלאומית" (The National Gallery), הממוקם בכיכר טרפלגר, תמצאו כ-2,300 יצירות אמנות, שנוצרו החל מהמאה ה-13 ועד המאה ה-19. המוזיאון נוסד בשנת 1824. מטרתו היא לעודד הערכה לאמנות הציור של נתיני הממלכה הבריטית ושאר אזרחי העולם. המבנה עצמו בנוי בסגנון מקדש יווני והוא מיוחד מאד.
תחילתו של האוסף המוצג במוזיאון הייתה כשממשלת בריטניה רכשה 36 תמונות מהבנקאי ג'ון ג'וליוס. עם השנים גדל האוסף באמצעות תרומות ורכישות נוספות. האוסף שייך לכל הציבור הבריטי ולכן הכניסה לא עולה כסף, אך נהוג לתרום את דמי הכניסה לטובת המוזיאון.
התצוגה בנויה בסדר כרונולוגי: את היצירות המוקדמות ביותר תמצאו באגף סיינסבורי שנחנך בשנת 1991 ובו תאורה טבעית ותנאים אופטימליים. את היצירות המאוחרות יותר, החל מ-1500 ואילך, תמצאו בשלושת האגפים שבניין הישן.
היום תוכלו למצוא בין אולמות הגלריה כמה יצירות מרהיבות ומרגשות. ביניהן מומלץ למצוא את "דיוקן האפיפיור יוליוס השני", את "ונוס ומארס" של בוטיצ'לי, "המדונה של הציפורנים", "הצליבה" של רפאל, "המדונה" של לאונרדו דה וינצ'י, את "ונוס בחדר הרחצה" של ולסקז ועוד.
#היצירות בגלריה
יותר מ-2000 יצירות מופת מוצגות בגלריה הלאומית, ביניהן גם ציור "החמניות" של ואן גוך. זוהי אחת הגלריות החשובות בעולם ותוכלו לראות בה יצירות של אמנים מוכרים ומפורסמים מאד. היצירות העתיקות ביותר שתמצאו כאן הם משנת 1250 והחדשות ביותר שייכות למאה ה-20.
האוסף הראשון אותו רכשה ממשלת בריטניה תמורת 57,000 פאונד אוסף של 36 יצירות בעת פתיחת הגלריה בשנת 1824. האוסף, שהיה שייך לבנקאי בשם ג'ון ג'וליוס, היה הבסיס לאוסף הנוכחי והמרשים שנמצא בגלריה היום.
עם השנים הגיעו יצירות נוספות, במסגרת תרומות ורכישות נוספות, שהעשירו את האוסף שגדל. בשנת 1838 עבר האוסף לבניין הגדול והמרשים שבכיכר טרפלגר. המקום התאים גם לבני המעמד הגבוה וגם לבני המעמד הנמוך ולכן נראה היה כי האזור הזה מושלם להקמת הגלריה.
בשנת 1906 נרכשה על ידי הגלריה היצירה "ונוס בחדר הרחצה" על ידי קרן אוספי האמנות הלאומית. בשנת 1914, היא ניזוקה בצורה קשה, כחלק ממחאתה הפוליטית של מרי ריצ'רדסון על מאסרה של אמיליה פנקהרסט במסגרת המאבק למתן זכויות נשים.
#אדריכלות הגלריה
ההצעה להקים את המבנה הייעודי עבור הגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר הגיעה מהאדריכל ג'ון נאש. הוא בכוונה ביקש להקימה איפה שעמדו קודם לכן האורוות המלכותיות. במסגרת תחרות אדריכלות שהתרחשה בשנת 1832, הציע נאש את התוכנית להקמת המבנה, אך דווקא אדריכל אחר, ויליאם וילקינס זכה בתחרות. בתחילה שימש הבניין גם את הגלריה הלאומית וגם את האקדמיה המלכותית. בשל אילוצים תקציביים ותכנוניים, שונתה התכנית המקורית שלו. סיבה נוספת הייתה הביקורות הרבות שספג המוזיאון.
קבעה גם העובדה שהמקום היה קטן מכדי להכיל את שני המוסדות הרחבים ששכנו בו ולכן נשארה בו לבסוף רק הגלריה הלאומית.
במהלך השנים ועם התרחבות האוסף, נבנו אגפים נוספים לבניין. המוכר והחשוב מבין כולם הוא אגף סיינסברי שנפתח בשנת 1991.
מבט מקרוב על הגלריה:
https://www.youtube.com/watch?v=9jxxHLQzRmM
במוזיאון "הגלריה הלאומית" (The National Gallery), הממוקם בכיכר טרפלגר, תמצאו כ-2,300 יצירות אמנות, שנוצרו החל מהמאה ה-13 ועד המאה ה-19. המוזיאון נוסד בשנת 1824. מטרתו היא לעודד הערכה לאמנות הציור של נתיני הממלכה הבריטית ושאר אזרחי העולם. המבנה עצמו בנוי בסגנון מקדש יווני והוא מיוחד מאד.
תחילתו של האוסף המוצג במוזיאון הייתה כשממשלת בריטניה רכשה 36 תמונות מהבנקאי ג'ון ג'וליוס. עם השנים גדל האוסף באמצעות תרומות ורכישות נוספות. האוסף שייך לכל הציבור הבריטי ולכן הכניסה לא עולה כסף, אך נהוג לתרום את דמי הכניסה לטובת המוזיאון.
התצוגה בנויה בסדר כרונולוגי: את היצירות המוקדמות ביותר תמצאו באגף סיינסבורי שנחנך בשנת 1991 ובו תאורה טבעית ותנאים אופטימליים. את היצירות המאוחרות יותר, החל מ-1500 ואילך, תמצאו בשלושת האגפים שבניין הישן.
היום תוכלו למצוא בין אולמות הגלריה כמה יצירות מרהיבות ומרגשות. ביניהן מומלץ למצוא את "דיוקן האפיפיור יוליוס השני", את "ונוס ומארס" של בוטיצ'לי, "המדונה של הציפורנים", "הצליבה" של רפאל, "המדונה" של לאונרדו דה וינצ'י, את "ונוס בחדר הרחצה" של ולסקז ועוד.
#היצירות בגלריה
יותר מ-2000 יצירות מופת מוצגות בגלריה הלאומית, ביניהן גם ציור "החמניות" של ואן גוך. זוהי אחת הגלריות החשובות בעולם ותוכלו לראות בה יצירות של אמנים מוכרים ומפורסמים מאד. היצירות העתיקות ביותר שתמצאו כאן הם משנת 1250 והחדשות ביותר שייכות למאה ה-20.
האוסף הראשון אותו רכשה ממשלת בריטניה תמורת 57,000 פאונד אוסף של 36 יצירות בעת פתיחת הגלריה בשנת 1824. האוסף, שהיה שייך לבנקאי בשם ג'ון ג'וליוס, היה הבסיס לאוסף הנוכחי והמרשים שנמצא בגלריה היום.
עם השנים הגיעו יצירות נוספות, במסגרת תרומות ורכישות נוספות, שהעשירו את האוסף שגדל. בשנת 1838 עבר האוסף לבניין הגדול והמרשים שבכיכר טרפלגר. המקום התאים גם לבני המעמד הגבוה וגם לבני המעמד הנמוך ולכן נראה היה כי האזור הזה מושלם להקמת הגלריה.
בשנת 1906 נרכשה על ידי הגלריה היצירה "ונוס בחדר הרחצה" על ידי קרן אוספי האמנות הלאומית. בשנת 1914, היא ניזוקה בצורה קשה, כחלק ממחאתה הפוליטית של מרי ריצ'רדסון על מאסרה של אמיליה פנקהרסט במסגרת המאבק למתן זכויות נשים.
#אדריכלות הגלריה
ההצעה להקים את המבנה הייעודי עבור הגלריה הלאומית בכיכר טרפלגר הגיעה מהאדריכל ג'ון נאש. הוא בכוונה ביקש להקימה איפה שעמדו קודם לכן האורוות המלכותיות. במסגרת תחרות אדריכלות שהתרחשה בשנת 1832, הציע נאש את התוכנית להקמת המבנה, אך דווקא אדריכל אחר, ויליאם וילקינס זכה בתחרות. בתחילה שימש הבניין גם את הגלריה הלאומית וגם את האקדמיה המלכותית. בשל אילוצים תקציביים ותכנוניים, שונתה התכנית המקורית שלו. סיבה נוספת הייתה הביקורות הרבות שספג המוזיאון.
קבעה גם העובדה שהמקום היה קטן מכדי להכיל את שני המוסדות הרחבים ששכנו בו ולכן נשארה בו לבסוף רק הגלריה הלאומית.
במהלך השנים ועם התרחבות האוסף, נבנו אגפים נוספים לבניין. המוכר והחשוב מבין כולם הוא אגף סיינסברי שנפתח בשנת 1991.
מבט מקרוב על הגלריה:
https://www.youtube.com/watch?v=9jxxHLQzRmM
סקיי גרדן
#על הגבעה הצופה על כל לונדון
מגדל סקיי גרדן (Sky garden) הוא מגדל לונדוני, המזכיר מכשיר קשר ולכן הוא זכה לכינוי "ווקי טוקי".
אבל המגדל בן 35 הקומות מיוחד בתצפית שבו, תצפית חינמית ופנורמית על כל העיר וסביבתה. לדעת רבים הנוף מכאן יפה מזה שרואים מהלונדון איי והוא כולל את גשר המצודה הנהדר.
בקומה העליונה, ממנה מתבצעת התצפית, יש גן ירק נהדר והתצפית מושלמת אבל רק בימים בהירים.
במגדל ניתן לאכול באחד משני בתי הקפה ושתי המסעדות , הלא זולים בכלל.
#טיפים
הכניסה חינם, אך במטרה להסדיר ולמנוע עומסים על המבנה, מקבלים יום ושעה מראש.
חובה להזמין באתר מקומות מראש, עדיף לפחות 2-3 שבועות לפני. בכל יום שני הם משחררים כרטיסים לעוד שבוע בהמשך.
לא להתייאש עם הכרטיסים ולנסות עד שמצליחים.
ניתן להזמין גם מקום במסעדות ובבתי הקפה, אבל הם יקרים מאד.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Rd-V2D07XOM
ביקור במקום:
https://youtu.be/KjDjR7nGokg
הדרכה:
https://youtu.be/lWAdTpcEaJY
בלוגרים:
https://youtu.be/87dnHa20ilA
מגדל סקיי גרדן (Sky garden) הוא מגדל לונדוני, המזכיר מכשיר קשר ולכן הוא זכה לכינוי "ווקי טוקי".
אבל המגדל בן 35 הקומות מיוחד בתצפית שבו, תצפית חינמית ופנורמית על כל העיר וסביבתה. לדעת רבים הנוף מכאן יפה מזה שרואים מהלונדון איי והוא כולל את גשר המצודה הנהדר.
בקומה העליונה, ממנה מתבצעת התצפית, יש גן ירק נהדר והתצפית מושלמת אבל רק בימים בהירים.
במגדל ניתן לאכול באחד משני בתי הקפה ושתי המסעדות , הלא זולים בכלל.
#טיפים
הכניסה חינם, אך במטרה להסדיר ולמנוע עומסים על המבנה, מקבלים יום ושעה מראש.
חובה להזמין באתר מקומות מראש, עדיף לפחות 2-3 שבועות לפני. בכל יום שני הם משחררים כרטיסים לעוד שבוע בהמשך.
לא להתייאש עם הכרטיסים ולנסות עד שמצליחים.
ניתן להזמין גם מקום במסעדות ובבתי הקפה, אבל הם יקרים מאד.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Rd-V2D07XOM
ביקור במקום:
https://youtu.be/KjDjR7nGokg
הדרכה:
https://youtu.be/lWAdTpcEaJY
בלוגרים:
https://youtu.be/87dnHa20ilA
דקתלון לונדון
#על רשת שווה למוצרי ספורט ופנאי
עם מעל 1500 חנויות ברחבי העולם, דקתלון (Decathlon) היא ללא ספק רשת מוצרי הספורט והפנאי הצומחת ביותר כיום. היא מציעה בחנויות הגדולות שלה בגדי ספורט ואביזרים לכל פעילות גופנית וענף ספורט אפשריים, לטרקים ולטיולים בטבע.
אבל הרשת הזו גם זולה מאד. אמנם חשוב לדעת שלא תמצאו בה את המותגים המפורסמים בעולם, אלא את מותגי הבית, שמיוצרים במיוחד בשבילה ובמחירים נמוכים מאד, אבל מומחים טוענים שאם תרצו מוצרים לשנים רבות - זה לא המקום.
אם, לעומת זאת, תרצו מוצרים לעונה אחת או שתיים ואז להחליפם בחדשים ועדכניים יותר, דקתלון שווה לכם מאד.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/xPBxTUkYm08
ביקור במקום:
https://youtu.be/OF1j78BTz6Y
עם מעל 1500 חנויות ברחבי העולם, דקתלון (Decathlon) היא ללא ספק רשת מוצרי הספורט והפנאי הצומחת ביותר כיום. היא מציעה בחנויות הגדולות שלה בגדי ספורט ואביזרים לכל פעילות גופנית וענף ספורט אפשריים, לטרקים ולטיולים בטבע.
אבל הרשת הזו גם זולה מאד. אמנם חשוב לדעת שלא תמצאו בה את המותגים המפורסמים בעולם, אלא את מותגי הבית, שמיוצרים במיוחד בשבילה ובמחירים נמוכים מאד, אבל מומחים טוענים שאם תרצו מוצרים לשנים רבות - זה לא המקום.
אם, לעומת זאת, תרצו מוצרים לעונה אחת או שתיים ואז להחליפם בחדשים ועדכניים יותר, דקתלון שווה לכם מאד.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/xPBxTUkYm08
ביקור במקום:
https://youtu.be/OF1j78BTz6Y
מוזיאון טייט מודרן
#על המוזיאון לאמנות מודרנית של בריטניה
מוזיאון טייט מודרן, המוזיאון לאמנות מודרנית, הוא חלק מגלריית טייט. הוא אחד מהמוזיאונים האיכותיים והמוערכים ביותר בעולם והפך את כל אזור ה-South Bank לאזור טרנדי במיוחד.
המוזיאון נמצא בתוך מבנה תחנת הכוח של בנקסייד, שנבנתה ב-1947-1963 על ידי האדריכל גיילס גילברט סקוט. רק בשנה שבה נסגרה תחנת הכוח בשנת 1981 המבנה תוכנן מחדש והוסב למוזיאון בתכנונם של האדריכלים הרצוג ודה-מרון, מה שהופך את האדריכלות בבניין לחלק בלתי נפרד מהחוויה בביקור במוזיאון. המוזיאון נפתח בשנת 2000. מבין המוצגים שבו תוכלו למצוא יצירות של פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי ואנדי וורהול.
בקומה הראשונה תראו את אולם הטורבינה המרשים. בקומה השניה בית קפה המוקף בחלונות שקופים דרכם תוכלו להשקיף על הנוף היפה של נהר התמזה והסביבה. אם בדרך כלל אנחנו רגילים שמוזיאונים מציגים את מוצגיהם לפי תקופות, במוזיאון זה תוכלו להסתובב בקומה השלישית, הרביעית והחמישית כשהן מסודרות על פי נושאים. בקומה השלישית תמצאו בעיקר אמנות מופשטת ואקספרסיוניזם ובקומה החמישית יצירות אמנות קונספטואליות ומינימליסטיות.
#אולם הטורבינה
בקומה הראשונה תמצאו את האולם הגדול המכונה "אולם הטורבינה", כיוון שבעבר היה הטורבינה של תחנת הכוח. בגלל גובה האולם (של 5 קומות) ושטחו הרחב (3,400 מ"ר) ניתן להציג באולם יצירות גדולות ורחבות.
אולם הטורבינה הוא מקום המפגש של המבקרים, מקום למנוחה והוא בעצם לב המבנה כולו. ממנו יוצאת ונכנסת כל התנועה למוזיאון ואל החללים היוצאים ממנו. הוא בהחלט מספק חוויה מיוחדת.
בשל גודלו העצום (הוא מהווה כמעט ממחצית הבניין כולו), החלל מאפשר תצוגה של עבודות גדולות ומרשימות במיוחד. עד שנת 2012 הוצגה באולם סדרת יצירות "סדרת יוניליוור", שנחשפו לתצוגה בשנת 2000. שימו לב לעכביש הניצב בכניסה למוזיאון ולמגלשות הכסופות שניתן להתגלש באמצעותן עד לקומה התחתונה.
# טייט מודרן לתיירים
מוזיאון הטייט מודרן, שנמצא בקצהו של גשר המילניום, מביא אליו 5 מיליון מבקרים בשנה והוא אחד המוזיאונים המצליחים ביותר בעולם. כאשר מלכת בריטניה חנכה לראשונה את הגלריה בשנת 2000, אף אחד לא העלה בדעתו שהיא תהיה כזו הצלחה מסחררת. המוזיאון הצליח לעלות את יוקרתו של האזור כולו ואף הביא לעלייה משמעותית במחירי הנדל"ן.
במוזיאון תמצאו פריטים החל משנת 1900 ועד היום והכניסה לתערוכות הקבועות בו היא חינם. אם תחליטו להוסיף גם צפייה בתערוכות המתחלפות תצטרכו לשלם כניסה. הסיור במוזיאון כולו לוקח פחות או יותר בין שעה וחצי לשעתיים לתייר הממוצע, אך חובבי אמנות יכולים למצוא את עצמם נסחפים כאן גם יום שלם. המוזיאון מנסה לעודד הגעה של ילדים ולכן מוצעות כאן פעילויות שונות וסיורים מודרכים (בחינם) על בסיס יומי.
עם זאת, התיירים מקפידים להגיע לכאן באמצעות תחבורה ציבורית ולא עם האוטו, כיוון שהאזור כולו פקוק ונטול חניה. הצעירים אוהבים להגיע למוזיאון דווקא בשעות הלילה (הוא פתוח עד השעה 22:00). לחלוטין מומלץ לשלב את הביקור במוזיאון יחד עם האתרים המעניינים שנמצאים מסביבו - הגלוב של שייקספיר, גשר לונדון ושוק האוכל בורו.
#קומת המרתף
אחת מהקומות המעניינות ביותר של המוזיאון היא המרתף, שמהווה שריד נוסטלגי של תחנת הכוח המקורית שעמדה כאן. בקומה זו תוכלו לראות את שלושת מכלי הדלק הענקיים עשויים בטון.
הסיבה לכך שהארכיאולוגיה קיבלה ביטוי במבנה, טמונה כמובן בבחירת האדריכלים הרצוג ודה-מרון, שגילו וחשפו חללים תת קרקעיים מעניינים תוך כדי החפירה. בחללי המכלים השתמשו האדריכלים במה שמצאו: עמודי הבטון הנטויים והפתחים הקדוחים בבטון שמדגישים את האופי המיוחד של המכלים עצמם. חללים אלו היו הראשונים שעוצבו במיוחד בעבור המיצד עצמו.
מקומת המרתף תוכלו לעלות אל קומת הקרקע באמצעות גרם מדרגות ספירלי.
#האגף החדש של המוזיאון
ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון, האדריכלים השווייצרים קיבלו את משימת ההרחבה של המוזיאון. האגף החדש שבנו, קיבל את הכינוי "בית המתגים" (Switch House). מטרת הכינוי הייתה להמחיש את ההבדל מהמבנה הקיים של תחנת הכוח, שנקרא "בית הדוודים" (Boiler House).
לפי התכנון, אמור היה האגף החדש להיחנך בשנת 2012, אך תוכניות העיצוב נתקלו בלא מעט התנגדויות ולכן שינו האדריכלים חלק ממנו. בנוסף לזה, באותם השנים היה משבר כלכלי גדול באירופה שלא עזר לקידום הפרויקט אלא רק לעיכובו.
אם כך, האגף החדש מורכב מ-10 קומות, אך היו כמה אתגרים והגבלות שהביאו בסופו של דבר לצורת הפירמידה המאפיינת את האגף החדש של הבניין. הגורמים שנלקחו בחשבון היו הזוויות של הרחובות התוחמים את הבניין, הגבלות הגובה שנכפו עליו כדי לא לפגוע בשמש של הבניינים הסמוכים, ניסיון לא לפגוע בקו המבט למרכז לונדון ובעיקר לא לכיפת הקתדרלת סט פול.
האגף בנוי מבטון שנוצר מראש במפעל אך הורכב כאן, באתר הבנייה. את החזית המתוחה על הבטון תכנן האדריכל ג'יל גילברט סקוט. הרעיון היה ליצור מעין ניתוק בין החזית לבין מבנה הבטון עצמו - ולכן החסירו האדריכלים לבנים מהחזית, בכדי שייכנס אור ואוויר מרענן לתוך המבנה. הלבנים החסרות יוצרות אשליה של תחרה ונותן ערך מוסף למשטחים הנרחבים שבתוך המבנה. האדריכלים מספרים כי הם רצו לספק נקודת מבט שונה על האמנות שבתוך המוזיאון. זו הייתה גם הסיבה שהם בחרו חומר בנייה מסורתי, אך חיפשו דרך שונה להשתמש בו.
#סיפורו של אוצר
תפקיד האוצר במוזיאון הוא להפיק אירועים שגורמים לקהלים מגוונים להגיע ולצפות באוסף שנמצא במוזיאון הטייט מודרן. האמת היא, שהמוזיאון הזה כל כך מיוחד שהוא לא נוגע רק בחובבי אמנות. גם אם אתה לא יודע כלום על אמנות מודרנית. אתם יודעים, ציור הוא בסך הכל צבע על בד. זה פשוט ובכלל לא מורכב - פיגמנטים מעורבבים עם שמן. כשידי האמן נוגעים בצבע, זה הופך במעין קסם בלתי מוסבר למשהו שמצליח להביע רגש אנושי לבן אדם אחר.
בסיור בגלריית טייט מודרן, ניתן לשים לב כי דווקא הפשטות של המבנה והחללים, מאפשרת ליצירות ולעבודות האמנות לקבל את הכבוד הראוי להן. הסיבה היא שדווקא האדריכלות החזיתית היא זו שמושכת תשומת לב, בעוד חללי הפנים נקיים יחסית ולא מושכים הרבה תשומת לב.
#קומת הגג של המוזיאון
אחד מהחלקים היפים והמרהיבים ביותר של האגף החדש במוזיאון הוא קומת הגג. עלו אל הגג ותזכו לתצפית פנורמית מדהימה של 360 מעלות אל עבר כל מרכז לונדון. הנוף האורבני, מלא במגדלים גבוהים, עגורנים ומנופים.
את הסרט "חלון אחורי", ראיתם? כי הגג של המוזיאון יספק לכם חווית הצצה מסקרנת במיוחד. שימו לב למגדל היוקרה Neo Bankside, שתוכנן על ידי ריצ'רד רוג'רס ונמצא בצמוד למוזיאון. הקרבה אל מגדל המגורים והשקיפות הרבה בחזית החשופה של המגדל מאפשרות הצצה היישר לתוך דירות הדיירים, שחלקן יקרות כל כך שמחירן 20 מליון ליש"ט.
אז למרות שאולי לא כל המבקרים יודו בכך, הריגול המרגש אחרי דירות הפאר שממול הפכו לשיחת היום בגג של המוזיאון. עשרות מבקרים מתקבצים מדי יום בגג, מצביעים על הדירות השונות, מחכים לראות את הדיירים ולזהות פריטי ריהוט יוקרתי. יכול מאד להיות, שזהו אחד מהאובייקטים המעניינים והפופולריים ביותר במוזיאון, שלפעמים עוברת בלי למצמץ את האמנות שבתוך המוזיאון.
#אדריכלות
סידור הקומות בבניין של המוזיאון מציג מטרה ברורה: יעילות בשימוש המרחב ולאו דווקא חללים המספקים חוויה בעבור המבקרים. החזית המרשימה של הבניין כמעט לא באה לידי ביטוי בפנים. זוהי החלטה מקורית שלא מאפיינת את אדריכלות המוזיאונים הרגילה. יש כאן אמירה על הגלריה ועל האמנות המוצגת בה. החללים כמעט דחוסים וצפופים מדי, בעיקר ככל שהקומות גבוהות יותר.
בשביל להבין את ההבדל, נציין את האגף המקורי של המוזיאון (אולם הטורבינה), שבו החללים התעשייתיים הגבוהים סיפקו ערך מוסף בדמות של מערכת יחסים בין הגודל של אולם הטורבינה לחללי התצוגה שנחבאים ונחשפים.
זה אגב, לא מקרי כמובן. בשנת 2000, קיבלו על עצמם ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון את משימת ההרחבה של המוזיאון. האדריכלים השווייצרים היו אחראים לתכנון הגלריה והופקדו על פרויקט ההמשך. הם הדגישו כי הכיוון אליו צועד עולם האמנות מושפע מאד מהסביבה העירונית. זו הייתה הסיבה שלקחו את ההחלטה "האמיצה" להקים את האגף החדש בתוך מגדל משרדים. אם תסתובבו בגלריה, תבחינו בהבדל בעיקר בין האגף המקורי לאגף החדש והתאגידי.
מוזיאון טייט מודרן, המוזיאון לאמנות מודרנית, הוא חלק מגלריית טייט. הוא אחד מהמוזיאונים האיכותיים והמוערכים ביותר בעולם והפך את כל אזור ה-South Bank לאזור טרנדי במיוחד.
המוזיאון נמצא בתוך מבנה תחנת הכוח של בנקסייד, שנבנתה ב-1947-1963 על ידי האדריכל גיילס גילברט סקוט. רק בשנה שבה נסגרה תחנת הכוח בשנת 1981 המבנה תוכנן מחדש והוסב למוזיאון בתכנונם של האדריכלים הרצוג ודה-מרון, מה שהופך את האדריכלות בבניין לחלק בלתי נפרד מהחוויה בביקור במוזיאון. המוזיאון נפתח בשנת 2000. מבין המוצגים שבו תוכלו למצוא יצירות של פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי ואנדי וורהול.
בקומה הראשונה תראו את אולם הטורבינה המרשים. בקומה השניה בית קפה המוקף בחלונות שקופים דרכם תוכלו להשקיף על הנוף היפה של נהר התמזה והסביבה. אם בדרך כלל אנחנו רגילים שמוזיאונים מציגים את מוצגיהם לפי תקופות, במוזיאון זה תוכלו להסתובב בקומה השלישית, הרביעית והחמישית כשהן מסודרות על פי נושאים. בקומה השלישית תמצאו בעיקר אמנות מופשטת ואקספרסיוניזם ובקומה החמישית יצירות אמנות קונספטואליות ומינימליסטיות.
#אולם הטורבינה
בקומה הראשונה תמצאו את האולם הגדול המכונה "אולם הטורבינה", כיוון שבעבר היה הטורבינה של תחנת הכוח. בגלל גובה האולם (של 5 קומות) ושטחו הרחב (3,400 מ"ר) ניתן להציג באולם יצירות גדולות ורחבות.
אולם הטורבינה הוא מקום המפגש של המבקרים, מקום למנוחה והוא בעצם לב המבנה כולו. ממנו יוצאת ונכנסת כל התנועה למוזיאון ואל החללים היוצאים ממנו. הוא בהחלט מספק חוויה מיוחדת.
בשל גודלו העצום (הוא מהווה כמעט ממחצית הבניין כולו), החלל מאפשר תצוגה של עבודות גדולות ומרשימות במיוחד. עד שנת 2012 הוצגה באולם סדרת יצירות "סדרת יוניליוור", שנחשפו לתצוגה בשנת 2000. שימו לב לעכביש הניצב בכניסה למוזיאון ולמגלשות הכסופות שניתן להתגלש באמצעותן עד לקומה התחתונה.
# טייט מודרן לתיירים
מוזיאון הטייט מודרן, שנמצא בקצהו של גשר המילניום, מביא אליו 5 מיליון מבקרים בשנה והוא אחד המוזיאונים המצליחים ביותר בעולם. כאשר מלכת בריטניה חנכה לראשונה את הגלריה בשנת 2000, אף אחד לא העלה בדעתו שהיא תהיה כזו הצלחה מסחררת. המוזיאון הצליח לעלות את יוקרתו של האזור כולו ואף הביא לעלייה משמעותית במחירי הנדל"ן.
במוזיאון תמצאו פריטים החל משנת 1900 ועד היום והכניסה לתערוכות הקבועות בו היא חינם. אם תחליטו להוסיף גם צפייה בתערוכות המתחלפות תצטרכו לשלם כניסה. הסיור במוזיאון כולו לוקח פחות או יותר בין שעה וחצי לשעתיים לתייר הממוצע, אך חובבי אמנות יכולים למצוא את עצמם נסחפים כאן גם יום שלם. המוזיאון מנסה לעודד הגעה של ילדים ולכן מוצעות כאן פעילויות שונות וסיורים מודרכים (בחינם) על בסיס יומי.
עם זאת, התיירים מקפידים להגיע לכאן באמצעות תחבורה ציבורית ולא עם האוטו, כיוון שהאזור כולו פקוק ונטול חניה. הצעירים אוהבים להגיע למוזיאון דווקא בשעות הלילה (הוא פתוח עד השעה 22:00). לחלוטין מומלץ לשלב את הביקור במוזיאון יחד עם האתרים המעניינים שנמצאים מסביבו - הגלוב של שייקספיר, גשר לונדון ושוק האוכל בורו.
#קומת המרתף
אחת מהקומות המעניינות ביותר של המוזיאון היא המרתף, שמהווה שריד נוסטלגי של תחנת הכוח המקורית שעמדה כאן. בקומה זו תוכלו לראות את שלושת מכלי הדלק הענקיים עשויים בטון.
הסיבה לכך שהארכיאולוגיה קיבלה ביטוי במבנה, טמונה כמובן בבחירת האדריכלים הרצוג ודה-מרון, שגילו וחשפו חללים תת קרקעיים מעניינים תוך כדי החפירה. בחללי המכלים השתמשו האדריכלים במה שמצאו: עמודי הבטון הנטויים והפתחים הקדוחים בבטון שמדגישים את האופי המיוחד של המכלים עצמם. חללים אלו היו הראשונים שעוצבו במיוחד בעבור המיצד עצמו.
מקומת המרתף תוכלו לעלות אל קומת הקרקע באמצעות גרם מדרגות ספירלי.
#האגף החדש של המוזיאון
ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון, האדריכלים השווייצרים קיבלו את משימת ההרחבה של המוזיאון. האגף החדש שבנו, קיבל את הכינוי "בית המתגים" (Switch House). מטרת הכינוי הייתה להמחיש את ההבדל מהמבנה הקיים של תחנת הכוח, שנקרא "בית הדוודים" (Boiler House).
לפי התכנון, אמור היה האגף החדש להיחנך בשנת 2012, אך תוכניות העיצוב נתקלו בלא מעט התנגדויות ולכן שינו האדריכלים חלק ממנו. בנוסף לזה, באותם השנים היה משבר כלכלי גדול באירופה שלא עזר לקידום הפרויקט אלא רק לעיכובו.
אם כך, האגף החדש מורכב מ-10 קומות, אך היו כמה אתגרים והגבלות שהביאו בסופו של דבר לצורת הפירמידה המאפיינת את האגף החדש של הבניין. הגורמים שנלקחו בחשבון היו הזוויות של הרחובות התוחמים את הבניין, הגבלות הגובה שנכפו עליו כדי לא לפגוע בשמש של הבניינים הסמוכים, ניסיון לא לפגוע בקו המבט למרכז לונדון ובעיקר לא לכיפת הקתדרלת סט פול.
האגף בנוי מבטון שנוצר מראש במפעל אך הורכב כאן, באתר הבנייה. את החזית המתוחה על הבטון תכנן האדריכל ג'יל גילברט סקוט. הרעיון היה ליצור מעין ניתוק בין החזית לבין מבנה הבטון עצמו - ולכן החסירו האדריכלים לבנים מהחזית, בכדי שייכנס אור ואוויר מרענן לתוך המבנה. הלבנים החסרות יוצרות אשליה של תחרה ונותן ערך מוסף למשטחים הנרחבים שבתוך המבנה. האדריכלים מספרים כי הם רצו לספק נקודת מבט שונה על האמנות שבתוך המוזיאון. זו הייתה גם הסיבה שהם בחרו חומר בנייה מסורתי, אך חיפשו דרך שונה להשתמש בו.
#סיפורו של אוצר
תפקיד האוצר במוזיאון הוא להפיק אירועים שגורמים לקהלים מגוונים להגיע ולצפות באוסף שנמצא במוזיאון הטייט מודרן. האמת היא, שהמוזיאון הזה כל כך מיוחד שהוא לא נוגע רק בחובבי אמנות. גם אם אתה לא יודע כלום על אמנות מודרנית. אתם יודעים, ציור הוא בסך הכל צבע על בד. זה פשוט ובכלל לא מורכב - פיגמנטים מעורבבים עם שמן. כשידי האמן נוגעים בצבע, זה הופך במעין קסם בלתי מוסבר למשהו שמצליח להביע רגש אנושי לבן אדם אחר.
בסיור בגלריית טייט מודרן, ניתן לשים לב כי דווקא הפשטות של המבנה והחללים, מאפשרת ליצירות ולעבודות האמנות לקבל את הכבוד הראוי להן. הסיבה היא שדווקא האדריכלות החזיתית היא זו שמושכת תשומת לב, בעוד חללי הפנים נקיים יחסית ולא מושכים הרבה תשומת לב.
#קומת הגג של המוזיאון
אחד מהחלקים היפים והמרהיבים ביותר של האגף החדש במוזיאון הוא קומת הגג. עלו אל הגג ותזכו לתצפית פנורמית מדהימה של 360 מעלות אל עבר כל מרכז לונדון. הנוף האורבני, מלא במגדלים גבוהים, עגורנים ומנופים.
את הסרט "חלון אחורי", ראיתם? כי הגג של המוזיאון יספק לכם חווית הצצה מסקרנת במיוחד. שימו לב למגדל היוקרה Neo Bankside, שתוכנן על ידי ריצ'רד רוג'רס ונמצא בצמוד למוזיאון. הקרבה אל מגדל המגורים והשקיפות הרבה בחזית החשופה של המגדל מאפשרות הצצה היישר לתוך דירות הדיירים, שחלקן יקרות כל כך שמחירן 20 מליון ליש"ט.
אז למרות שאולי לא כל המבקרים יודו בכך, הריגול המרגש אחרי דירות הפאר שממול הפכו לשיחת היום בגג של המוזיאון. עשרות מבקרים מתקבצים מדי יום בגג, מצביעים על הדירות השונות, מחכים לראות את הדיירים ולזהות פריטי ריהוט יוקרתי. יכול מאד להיות, שזהו אחד מהאובייקטים המעניינים והפופולריים ביותר במוזיאון, שלפעמים עוברת בלי למצמץ את האמנות שבתוך המוזיאון.
#אדריכלות
סידור הקומות בבניין של המוזיאון מציג מטרה ברורה: יעילות בשימוש המרחב ולאו דווקא חללים המספקים חוויה בעבור המבקרים. החזית המרשימה של הבניין כמעט לא באה לידי ביטוי בפנים. זוהי החלטה מקורית שלא מאפיינת את אדריכלות המוזיאונים הרגילה. יש כאן אמירה על הגלריה ועל האמנות המוצגת בה. החללים כמעט דחוסים וצפופים מדי, בעיקר ככל שהקומות גבוהות יותר.
בשביל להבין את ההבדל, נציין את האגף המקורי של המוזיאון (אולם הטורבינה), שבו החללים התעשייתיים הגבוהים סיפקו ערך מוסף בדמות של מערכת יחסים בין הגודל של אולם הטורבינה לחללי התצוגה שנחבאים ונחשפים.
זה אגב, לא מקרי כמובן. בשנת 2000, קיבלו על עצמם ז'ק הרצוג ופייר דה-מרון את משימת ההרחבה של המוזיאון. האדריכלים השווייצרים היו אחראים לתכנון הגלריה והופקדו על פרויקט ההמשך. הם הדגישו כי הכיוון אליו צועד עולם האמנות מושפע מאד מהסביבה העירונית. זו הייתה הסיבה שלקחו את ההחלטה "האמיצה" להקים את האגף החדש בתוך מגדל משרדים. אם תסתובבו בגלריה, תבחינו בהבדל בעיקר בין האגף המקורי לאגף החדש והתאגידי.
מוזיאון הקומיקס
#על המוזיאון הלונדוני לאמנות הקומיקס
במוזיאון הקומיקס המעניין הזה למעלה מ-1500 רישומים, 3000 ספרים ו-1,200 דימויים חזותיים מפרק זמן של 300 שנה, המציגים את המורשת הבריטית של הציור ההומוריסטי.
בקומה הראשונה ימצאו עניין בעיקר הילדים, בזכות דמויות הקומיקס והאנימציה. עם זאת, תוכלו למצוא פה גם דברים שיעניינו מבוגרים, כמו ציורי קומיקס שערורייתיים המתארים את מעלליהם של טוני בלייר וג'ורג' בוש. מבין היצירות באוסף המוזיאון תמצאו כמה מהקריקטורות המפורסמות ביותר שצוירו. כמו כן, יש כאן יצירות תלת ממדיות שהושאלו למוזיאון.
במוזיאון הקומיקס המעניין הזה למעלה מ-1500 רישומים, 3000 ספרים ו-1,200 דימויים חזותיים מפרק זמן של 300 שנה, המציגים את המורשת הבריטית של הציור ההומוריסטי.
בקומה הראשונה ימצאו עניין בעיקר הילדים, בזכות דמויות הקומיקס והאנימציה. עם זאת, תוכלו למצוא פה גם דברים שיעניינו מבוגרים, כמו ציורי קומיקס שערורייתיים המתארים את מעלליהם של טוני בלייר וג'ורג' בוש. מבין היצירות באוסף המוזיאון תמצאו כמה מהקריקטורות המפורסמות ביותר שצוירו. כמו כן, יש כאן יצירות תלת ממדיות שהושאלו למוזיאון.
קובנט גרדן
#על קובנט גרדן
קובנט גרדן היא כיכר הקניות והבילוי הראשונה שנבנתה בלונדון ואחד מהמקומות המקסימים בעיר. זהו הוא אחד האזורים המוכרים והפופולריים ביותר בלונדון. אחד המאפיינים הבולטים של האזור הם התאטראות ומופעי הרחוב שבו.
למרות החנויות ובתי הקפה המודרניים שנמצאים מכל עבר מסביבנו, ישנה תחושה ברורה של לונדון של לפני 100 או 150 שנה. גם בתקופה ההיא היו מופעי רחוב ומוכרי ורדים שהסתובבו ושרו ברחבי המתחם, כמו היו בתוך מחזמר. אגב, לא במקרה מתרכזים כאן מופעי הרחוב הטובים והמוצלחים ביותר בעיר. השחקנים שעומדים במתחם עוברים אודישנים ורק הטובים ביותר מתקבלים.
אחרי שתמצו את מופעי הרחוב הצבעוניים הממלאים את המתחם כולו, אתם יכולים להציץ בכיכר "שבע החוגות" (אגב, כל האזור נקרא "שבע החוגות" - לא רק הכיכר עצמה אלא גם שבעת הרחובות שיוצאים ממנה). בעבר האזור הזה היה עני מאד ולמעשה היה אחד מהאזורים הנחותים של לונדון, עם המון פשיעה. באותה התקופה חיו בבניין אחד 7 משפחות, בבתים ללא חשמל או מים זורמים. היום יש כאן בוטיקים יוקרתיים, בתי קפה מושקעים ומסעדות, אבל באותה התקופה נמכרו בחנויות הללו פריטי יד שנייה במצב בלוי לחלוטין.
שימו לב גם לבית האופרה המלכותי שנמצא באזור. לידו תוכלו לראות 4 תאי טלפון אדומים ופסל רקדנית משגע - תמונה מושלמת לאינסטגרם שלכם!
#היסטוריה
בשנת 1728, הזמין ג'ון ריץ, שחקן ומנהל תאטרון את אופרת הקבצנים אצל ג'ון גיי. אופרת הקבצנים היא אופרה בשלוש מערכות והיא הדוגמה היחידה של ז'אנר אופרות-בלדה סטיריות, סוג של אופרות שנשארו פופולריות עד ימינו. באופרה הזו נכתבו מילים חדשות ללחנים של בלדות פופולריות, של אַרְיוֹת, מזמורי כנסייה ומנגינות עממיות של אותה תקופה.
הצלחת המיזם סיפקה את ההון להקמת התאטרון המלכותי הראשון שנפתח ב-7 בדצמבר 1732. במאה שנותיו הראשונות, התאטרון שימש בעיקר להצגת מחזות. קובנט גרדן, ביחד עם תאטרון דרורי ליין, היו היחידים שקיבלו זכויות בלעדיות להצגת דרמה מדוברת בלונדון.
היצירות המוזיקליות הרציניות הראשונות שהושמעו בקובנט גרדן היו האופרות של הנדל, שמשנת 1735 ועד 1759 העלה שם עונות אופרה באופן סדיר. את העוגב שלו הנדל הוריש לג'ון ריץ', אותו שחקן ומנהל התאטרון שהוזכר קודם. הוא הוצב במקום בולט על הבימה בקובנט גרדן, אבל העוגב היה בין הרבה פריטים יקרי ערך, שאבדו בשריפה שהרסה את התיאטרון בשנת 1808.
#טיפים
הרחובות הקטנים שיוצאים מקובנט גרדן מציעים לא מעט קניות מגניבות ודברים חמודים. נסו אותם.
מבט מקרוב על קובנט גרדן:
https://www.youtube.com/watch?v=Is1-okwCOKg&t=63s
בלוגרים:
https://youtu.be/oM2xfutqC8g
קובנט גרדן היא כיכר הקניות והבילוי הראשונה שנבנתה בלונדון ואחד מהמקומות המקסימים בעיר. זהו הוא אחד האזורים המוכרים והפופולריים ביותר בלונדון. אחד המאפיינים הבולטים של האזור הם התאטראות ומופעי הרחוב שבו.
למרות החנויות ובתי הקפה המודרניים שנמצאים מכל עבר מסביבנו, ישנה תחושה ברורה של לונדון של לפני 100 או 150 שנה. גם בתקופה ההיא היו מופעי רחוב ומוכרי ורדים שהסתובבו ושרו ברחבי המתחם, כמו היו בתוך מחזמר. אגב, לא במקרה מתרכזים כאן מופעי הרחוב הטובים והמוצלחים ביותר בעיר. השחקנים שעומדים במתחם עוברים אודישנים ורק הטובים ביותר מתקבלים.
אחרי שתמצו את מופעי הרחוב הצבעוניים הממלאים את המתחם כולו, אתם יכולים להציץ בכיכר "שבע החוגות" (אגב, כל האזור נקרא "שבע החוגות" - לא רק הכיכר עצמה אלא גם שבעת הרחובות שיוצאים ממנה). בעבר האזור הזה היה עני מאד ולמעשה היה אחד מהאזורים הנחותים של לונדון, עם המון פשיעה. באותה התקופה חיו בבניין אחד 7 משפחות, בבתים ללא חשמל או מים זורמים. היום יש כאן בוטיקים יוקרתיים, בתי קפה מושקעים ומסעדות, אבל באותה התקופה נמכרו בחנויות הללו פריטי יד שנייה במצב בלוי לחלוטין.
שימו לב גם לבית האופרה המלכותי שנמצא באזור. לידו תוכלו לראות 4 תאי טלפון אדומים ופסל רקדנית משגע - תמונה מושלמת לאינסטגרם שלכם!
#היסטוריה
בשנת 1728, הזמין ג'ון ריץ, שחקן ומנהל תאטרון את אופרת הקבצנים אצל ג'ון גיי. אופרת הקבצנים היא אופרה בשלוש מערכות והיא הדוגמה היחידה של ז'אנר אופרות-בלדה סטיריות, סוג של אופרות שנשארו פופולריות עד ימינו. באופרה הזו נכתבו מילים חדשות ללחנים של בלדות פופולריות, של אַרְיוֹת, מזמורי כנסייה ומנגינות עממיות של אותה תקופה.
הצלחת המיזם סיפקה את ההון להקמת התאטרון המלכותי הראשון שנפתח ב-7 בדצמבר 1732. במאה שנותיו הראשונות, התאטרון שימש בעיקר להצגת מחזות. קובנט גרדן, ביחד עם תאטרון דרורי ליין, היו היחידים שקיבלו זכויות בלעדיות להצגת דרמה מדוברת בלונדון.
היצירות המוזיקליות הרציניות הראשונות שהושמעו בקובנט גרדן היו האופרות של הנדל, שמשנת 1735 ועד 1759 העלה שם עונות אופרה באופן סדיר. את העוגב שלו הנדל הוריש לג'ון ריץ', אותו שחקן ומנהל התאטרון שהוזכר קודם. הוא הוצב במקום בולט על הבימה בקובנט גרדן, אבל העוגב היה בין הרבה פריטים יקרי ערך, שאבדו בשריפה שהרסה את התיאטרון בשנת 1808.
#טיפים
הרחובות הקטנים שיוצאים מקובנט גרדן מציעים לא מעט קניות מגניבות ודברים חמודים. נסו אותם.
מבט מקרוב על קובנט גרדן:
https://www.youtube.com/watch?v=Is1-okwCOKg&t=63s
בלוגרים:
https://youtu.be/oM2xfutqC8g
קתדרלת סנט פול
#על הקתדרלה
על גבעת הלודגייט שבמרכז הסיטי של לונדון, תראו את הקתדרלה סנט פול, מקום מושבו של הבישוף של לונדון. כאן גם התחתנו הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה וכאן חגגה המלכה אליזבת את יום הולדתה ה-80.
הקתדרלה בנויה בסגנון רנסנס ובארוק מאוחר. אם שילוב הסגנונות נשמע לכם מוזר, דעו שבלא מעט מהכנסיות שבנה כריסטופר רן, האדריכל של הקתדרלה, מופיע סגנון זה והוא נקרא היום "רן-נסנס". בקתדרלה זו הוצגו לראשונה אלמנטים אדריכליים מהפכניים כמו כיפת הקתדרלה, שנבנתה בהשראתה של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.
הגובה שלה הוא 108 מטרים ובחזית הקתדרלה יש שתי שורות של עמודים קורינתיים.
במרחק של 259 מדרגות מקומת הקרקע תמצאו את "גלריית הלחישות", שקיבלה את שמה בגלל ההד שנוצר בה בעת דיבורם של אנשים. 119 מדרגות מעליה, נמצאת "גלריית האבן", ועוד 152 מדרגות למעלה נמצאת "הגלריה המוזהבת". מראש הכיפה ניתן להתבונן למטה, באמצעות חלון זעיר ברצפה, שמציג את פנים הקתדרלה מגובה של 85 מטרים.
עוגב הכנסייה שמותקן כאן הוא השלישי בגודלו בבריטניה ויש לו 7,189 צינורות.
במרתף הכנסייה תמצאו כמה מהאוצרות שבה: קברו של האדריכל כריסטופר רן, קברו של אדמירל הוריישו נלסון, מנצח קרב טרפלגר שנפל בקרב הזה, וכמה לוחות זיכרון, כשביניהם לוח הזיכרון לחיילים שנהרגו בשנות המנדט הבריטי בפלשתינה.
מבט מקרוב על כנסיית סינט פול:
https://www.youtube.com/watch?v=7hJzhVRjv48
על גבעת הלודגייט שבמרכז הסיטי של לונדון, תראו את הקתדרלה סנט פול, מקום מושבו של הבישוף של לונדון. כאן גם התחתנו הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה וכאן חגגה המלכה אליזבת את יום הולדתה ה-80.
הקתדרלה בנויה בסגנון רנסנס ובארוק מאוחר. אם שילוב הסגנונות נשמע לכם מוזר, דעו שבלא מעט מהכנסיות שבנה כריסטופר רן, האדריכל של הקתדרלה, מופיע סגנון זה והוא נקרא היום "רן-נסנס". בקתדרלה זו הוצגו לראשונה אלמנטים אדריכליים מהפכניים כמו כיפת הקתדרלה, שנבנתה בהשראתה של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.
הגובה שלה הוא 108 מטרים ובחזית הקתדרלה יש שתי שורות של עמודים קורינתיים.
במרחק של 259 מדרגות מקומת הקרקע תמצאו את "גלריית הלחישות", שקיבלה את שמה בגלל ההד שנוצר בה בעת דיבורם של אנשים. 119 מדרגות מעליה, נמצאת "גלריית האבן", ועוד 152 מדרגות למעלה נמצאת "הגלריה המוזהבת". מראש הכיפה ניתן להתבונן למטה, באמצעות חלון זעיר ברצפה, שמציג את פנים הקתדרלה מגובה של 85 מטרים.
עוגב הכנסייה שמותקן כאן הוא השלישי בגודלו בבריטניה ויש לו 7,189 צינורות.
במרתף הכנסייה תמצאו כמה מהאוצרות שבה: קברו של האדריכל כריסטופר רן, קברו של אדמירל הוריישו נלסון, מנצח קרב טרפלגר שנפל בקרב הזה, וכמה לוחות זיכרון, כשביניהם לוח הזיכרון לחיילים שנהרגו בשנות המנדט הבריטי בפלשתינה.
מבט מקרוב על כנסיית סינט פול:
https://www.youtube.com/watch?v=7hJzhVRjv48
מצודת לונדון
#על המצודה
מצודת לונדון היא טירה מלכותית, הממוקמת על הגדה הצפונית של נהר התֶמְזָה, במרכז לונדון. היא הוקמה בשנת 1066 במסגרת כיבוש אנגליה על ידי הנורמנים. המצודה היא מתחם של כמה מבנים המוקפים בשתי חומות מגן בצורת טבעות.
המגדל הלבן שבו, הוא זה שנתן למצודה את שמה "Tower of London". הוא נבנה על ידי וויליאם הכובש, בסביבות שנת 1078. בתוך המגדל תמצאו את הקפלה של סנט ג'ון, אוסף כלי מלחמה ושריונים מימי הביניים ושלט תזכורת לפיגוע תופת שבוצע כאן בשנת 1974. בכניסה לחצר המצודה תוכלו לראות את "מגדל הדמים", שבו נרצחו ככל הנראה המלך אדוארד החמישי ואחיו הדוכס מיורק.
ליד "מגדל הדמים" ממוקם מגדל ווייקפילד שבו נשמרו תכשיטי הכתר. בבניין הנקרא "ג'ול האוס" תמצאו את התערוכה של תכשיטי הכתר ובקומת הכניסה תוכלו לראות את בגדי השריון, סמלי אצולה ואבירות, תכשיטים וכתרי מלכות.
בימי הביניים שימשה מצודת לונדון כבית סוהר. בבית הסוהר הזה נאסרו המתנגדים למלך ובדרך כלל גם נערף ראשם. עם הזמן זכתה מצודת לונדון למוניטין הקשור בעינויים ומוות. שבעה אנשים הוצאו להורג בגבעת המצודה ובמשך כ-400 שנים נערכו בה למעלה מ-100 הוצאות להורג. בין האסירים בכלא הייתה המלכה אליזבת הראשונה, שהצליחה להתחמק מההוצאה להורג.
המצודה שימשה גם כמקום מגוריהם של מלכי בריטניה. האמת היא, שהשלטון במצודה בעידן ההוא, היה קריטי בשביל כל מי שרצה לשלוט במדינה. אך היא לא הייתה רק בית מגורים, שכן היו לה הרבה שימושים - ממחסן נשק, דרך בית אוצר, גן חיות, מקום משכנה של המטבעה המלכותית, משרד למסמכים ציבוריים ומקום משכנם של תכשיטי הכתר של הממלכה המאוחדת.
כיום מהווה מצודת לונדון אתר תיירות בולט ופופולרי. היא עמוסה מאד במבקרים, שמגיעים לצפות במגדלים, בשומרים עם המדים האדומים ובעורבים.
בכל ערב בשעה 21:40 תוכלו לצפות ב"טקס המפתחות", המבוצע בידי השומרים. במהלך הטקס ננעלים שערי המצודה. את הטקס הזה מקפידים לבצע כך כבר 700 שנה!
# אימה במצודה
יש כמה סיפורים מצמררים לספר על מצודת לונדון. אבל האמת שזה לא מפתיע בהתחשב במה שהתרחש בין כותלי הקירות האלו. במשך מאות שנים התרחשו כאן עינויים, רציחות, הוצאות להורג, התאבדויות ואבל. אבל עד היום דומה שקול בכי חרישי מהדהד ברחבי המבנה העצום הזה, כנראה כדי להזכיר לנו שהעבר הוא עדיין חלק מההווה שלנו.
כל מי שגדל באנגליה, מכיר את סיפורי הרוחות שהופכים לחלק בלתי נפרד מהחיים. 40% מתושבי העיר מאמינים ברוחות ואחד מכל 7 אנשים יכול להישבע שהוא ראה אחת. בהיסטוריה רצופת שנים, מצודת לונדון היא אחד מהמקומות הבולטים ביותר לסיפורים מהסוג הזה.
לפרוטוקול, 2900 אסירים הוחזקו כאן במשך השנים שהמקום שימש בית סוהר. הם היו מפשוטי העם ועד האצילים המכובדים ביותר. אם תסתכלו אל הכיוון של המגדל הלבן, בו מוקם בעבר חדר העינויים, דעו כי לא מעט אנשים מתו כאן בייסורים. השומרים של המצודה, שנהגו לעשות פַטְרולים מסביב, סיפרו פעם על צעקות שנשמעו וחתכו את הדממה מכיוון דלת הבניין הלבן. הם הניחו שזוהי אן בּוּליין, אשתו השנייה של המלך הנרי השמיני. המלכה אן בּוּליין הוצאה לבסוף להורג, באשמת בגידה בבעלה.
מבט מקרוב וב-360 מעלות על המצודה:
https://www.youtube.com/watch?v=QfhbVmU4A-o
מצודת לונדון היא טירה מלכותית, הממוקמת על הגדה הצפונית של נהר התֶמְזָה, במרכז לונדון. היא הוקמה בשנת 1066 במסגרת כיבוש אנגליה על ידי הנורמנים. המצודה היא מתחם של כמה מבנים המוקפים בשתי חומות מגן בצורת טבעות.
המגדל הלבן שבו, הוא זה שנתן למצודה את שמה "Tower of London". הוא נבנה על ידי וויליאם הכובש, בסביבות שנת 1078. בתוך המגדל תמצאו את הקפלה של סנט ג'ון, אוסף כלי מלחמה ושריונים מימי הביניים ושלט תזכורת לפיגוע תופת שבוצע כאן בשנת 1974. בכניסה לחצר המצודה תוכלו לראות את "מגדל הדמים", שבו נרצחו ככל הנראה המלך אדוארד החמישי ואחיו הדוכס מיורק.
ליד "מגדל הדמים" ממוקם מגדל ווייקפילד שבו נשמרו תכשיטי הכתר. בבניין הנקרא "ג'ול האוס" תמצאו את התערוכה של תכשיטי הכתר ובקומת הכניסה תוכלו לראות את בגדי השריון, סמלי אצולה ואבירות, תכשיטים וכתרי מלכות.
בימי הביניים שימשה מצודת לונדון כבית סוהר. בבית הסוהר הזה נאסרו המתנגדים למלך ובדרך כלל גם נערף ראשם. עם הזמן זכתה מצודת לונדון למוניטין הקשור בעינויים ומוות. שבעה אנשים הוצאו להורג בגבעת המצודה ובמשך כ-400 שנים נערכו בה למעלה מ-100 הוצאות להורג. בין האסירים בכלא הייתה המלכה אליזבת הראשונה, שהצליחה להתחמק מההוצאה להורג.
המצודה שימשה גם כמקום מגוריהם של מלכי בריטניה. האמת היא, שהשלטון במצודה בעידן ההוא, היה קריטי בשביל כל מי שרצה לשלוט במדינה. אך היא לא הייתה רק בית מגורים, שכן היו לה הרבה שימושים - ממחסן נשק, דרך בית אוצר, גן חיות, מקום משכנה של המטבעה המלכותית, משרד למסמכים ציבוריים ומקום משכנם של תכשיטי הכתר של הממלכה המאוחדת.
כיום מהווה מצודת לונדון אתר תיירות בולט ופופולרי. היא עמוסה מאד במבקרים, שמגיעים לצפות במגדלים, בשומרים עם המדים האדומים ובעורבים.
בכל ערב בשעה 21:40 תוכלו לצפות ב"טקס המפתחות", המבוצע בידי השומרים. במהלך הטקס ננעלים שערי המצודה. את הטקס הזה מקפידים לבצע כך כבר 700 שנה!
# אימה במצודה
יש כמה סיפורים מצמררים לספר על מצודת לונדון. אבל האמת שזה לא מפתיע בהתחשב במה שהתרחש בין כותלי הקירות האלו. במשך מאות שנים התרחשו כאן עינויים, רציחות, הוצאות להורג, התאבדויות ואבל. אבל עד היום דומה שקול בכי חרישי מהדהד ברחבי המבנה העצום הזה, כנראה כדי להזכיר לנו שהעבר הוא עדיין חלק מההווה שלנו.
כל מי שגדל באנגליה, מכיר את סיפורי הרוחות שהופכים לחלק בלתי נפרד מהחיים. 40% מתושבי העיר מאמינים ברוחות ואחד מכל 7 אנשים יכול להישבע שהוא ראה אחת. בהיסטוריה רצופת שנים, מצודת לונדון היא אחד מהמקומות הבולטים ביותר לסיפורים מהסוג הזה.
לפרוטוקול, 2900 אסירים הוחזקו כאן במשך השנים שהמקום שימש בית סוהר. הם היו מפשוטי העם ועד האצילים המכובדים ביותר. אם תסתכלו אל הכיוון של המגדל הלבן, בו מוקם בעבר חדר העינויים, דעו כי לא מעט אנשים מתו כאן בייסורים. השומרים של המצודה, שנהגו לעשות פַטְרולים מסביב, סיפרו פעם על צעקות שנשמעו וחתכו את הדממה מכיוון דלת הבניין הלבן. הם הניחו שזוהי אן בּוּליין, אשתו השנייה של המלך הנרי השמיני. המלכה אן בּוּליין הוצאה לבסוף להורג, באשמת בגידה בבעלה.
מבט מקרוב וב-360 מעלות על המצודה:
https://www.youtube.com/watch?v=QfhbVmU4A-o
המוזיאון הבריטי
#על המוזיאון ההיסטורי של אנגליה
המוזיאון הבריטי (British Museum) מוכר כאחד הגדולים והמפורסמים בעולם. הוא נוסד בשנת 1753 על ידי מדען ופיזיקאי בשם סר האנס סלואן והוא ממוקם בשכונת בלומסברי שברובע קמדן. המוזיאון נפתח לציבור הרחב בשנת 1759 ותוכלו למצוא בו יותר מ-6 מיליון פריטים, המציגים את התפתחות המין האנושי מהפרהיסטוריה ועד היום, בתרבויות השונות.
המבנה העצום כולל שילוב של בנייה בסגנון יווני (רחבת הכניסה) וחצר מקורה בכיפת זכוכית, שהיא אגב הגדולה ביותר באירופה.
אל המוזיאון מגיעים בכל שנה יותר מ-5 מליון מבקרים. בתחילה הוא נועד להיות כללי יותר ולא להציג בעיקר עתיקות. במסגרת האוסף הראשון שנתרם למוזיאון על ידי סלואן, נמצאו 40,000 ספרים, טקסטים, פוחלצים, מאובנים, תחריטים ועתיקות. עם השנים שימש המוזיאון כבית תצוגה, בעיקר למוצגים ארכאולוגיים ותרבותיים. המוצגים במוזיאון מחולקים לפי מתחמים, כל מתחם שייך ליבשת שונה - החל מאפריקה ואסיה ועד דרום אמריקה ואוסטרליה.
הכניסה לתערוכות הקבועות במוזיאון היא חופשית. מי שתוהה מדוע, הסיבה היא שעד היום יש ויכוח על בעלות המוצגים במוזיאון. פריטים רבים הגיעו לכאן תוך כדי ההתרחבות של האימפריה הבריטית ולכן לא הוסכמה זכות המוזיאון להחזיק בהם. הבריטים טוענים שהם יישמרו במוזיאון היטב ושהם יאפשרו לכולם לבוא להסתכל עליהם. גם החוק הבריטי לא ממש מאפשר להם להחזיר את המוצגים. אוסף העתיקות המצרי והיווני, לדוגמה, הוא אחד מהגדולים בעולם. יש בו גם שרידים שהובאו מהפרתנון שבאתונה. לכן, ממשלת יוון וניגריה עדיין נלחמות על הזכות לקבל את השרידים לתצוגה במוזיאונים שלהם.
#היסטוריית המוזיאון
המטרה של הפרלמנט הבריטי בבניית המוזיאון בשנת 1753 הייתה מאד פשוטה: לאפשר לאזרחים לגלות את כל העולם בבניין אחד. זה אחד מהבניינים היחידים בעולם שבאמת מצליחים לאפשר ללמוד ולחשוב על כל העולם מתחת לקורת גג אחת!
בשנת 1750, המוזיאון היה בעצם ספרייה של Gentleman's House, בו זכו המבקרים לצייר, להדפיס ולקרוא על כל העולם. כרטיס הכניסה שהיה מקבל המבקר מהספרייה היה הקשר הישיר שלו למוזיאון. באמצעותו היה המבקר מקבל הזמנות להגיע ולצפות באוספים השונים שהוצגו. הרעיון של אוסף שיוצג בפני אזרחים פשוטים, מתי שהם רוצים, היה ממש מהפכני באותה התקופה.
ההסתכלות על גישת האזרחים לאוספים הציבוריים, בשנת 1815, בימים שאחרי נפוליאון, ממש שינתה את התמונה. המבנה המקורי נהרס והוקם במקומו הבניין החדש, זה שעומד לפניכם היום. המוזיאון פתוח היום לכולם ומוצגים בו כל האוספים. בהתחלה, אגב, ילדים באותה תקופה לא הורשו להיכנס למוזיאון כלל. זאת בגלל התרגשותם הרבה למראה החיות המפוחלצות והנזקים שגרמו להן, בשל כך. הילדים חזרו למוזיאון ברגע שהחיות המפוחלצות הועברו למוזיאון הטבע ההיסטורי. היום, אגב, הם מבקרים גם בו ולא נרשמים נזקים של ממש...
בשנת 1851 חל שינוי גדול. באותה השנה הוצגה תערוכה משובחת במוזיאון ובפעם הראשונה הגיעו אליו המוני תיירים חובבי אמנות ותרבות. זו הייתה הצלחה עצומה למוזיאונים בלונדון, שהפכו לפופולריים במיוחד. עד היום עומדת כמות בלתי נתפסת של אנשים בתור, כדי לצפות בפריטים שבמוזיאון - זה אגב, רק הולך וגדל...
#המוזיאון למבקרים
הגישה של המוזיאון לתיירים ולמבקרים שמגיעים אליה, הייתה גישה מיוחדת כבר מימיו הראשונים של המוזיאון. המייסדים רצו לאפשר לאנשים להגיע ולהתעמק בפריטים, לחשוב עליהם, לנהל עליהם דיונים, לצייר אותם, להעריץ אותם או לחלוף על פניהם - מה שהם בוחרים. הגישה היא שהאוסף הוא אוסף פרטי השייך לכל האזרחים שיכולים להגיע ולהשתמש בו כרצונם ולא אוסף מלכותי שרק מוצג בפניהם.
הבניין אותו אתם מכירים אכן מותאם לכמות הגדולה של המבקרים שמגיעים לכאן, אך מנהלי המוזיאון לא מפסיקים לחשוב איך לאפשר למבקרים גישה טובה יותר לאוסף שנמצא כאן עבורם. לכן הבניין אכן עבר כל מיני שינויים במהלך השנים.
המבקרים, אם כן, לא מגיעים למוזיאון רק לצפות בפריטים של האוסף. הם אוהבים במיוחד את המדרגות הרחבות, שעליהם נוהגים רבים מהם לשבת ולאכול ארוחת צהריים. בשנים האחרונות חושבים מנהלי המוזיאון איך לחשוב מחדש על בניין המוזיאון, בכדי להמשיך להשיג את מטרתו המקורית.
# אדריכלות המוזיאון
המוזיאון הבריטי עבר לא מעט שינויים אדריכליים במהלך השנים. הליבה שלו, החלק העתיק יותר, שנמצא בו עד היום, תוכננה על ידי האדריכל סר רוברט סמירקה (Sir Robert Smirke) בשנת 1823.
את החצר הפנימית, הגדולה והמודרנית, שקיבלה את שמה על שם המלכה אליזבת השנייה, תכנן משרד האדריכלים פוסטר ושות'. החצר נפתחה לראשונה לציבור בשנת 2000 והיא החצר המקורה, הגדולה ביותר באירופה. התקרה המדהימה של החצר הזו מורכבת מלא פחות מ-3000 פאנלים שקופים היוצרים את צורת הגלים ההרמונית והמופלאה של המבנה. הגלים, אגב, לא סימטריים וגודל הפאנלים לא אחיד. שימו לב גם לכמות האור בחצר המקורה - היא לא מוארת כמו האור הטבעי שיש בחוץ - חומר מיוחד, שעוטף את הפאנלים, מעביר פנימה רק חלק מהאור ויוצר אווירה ותאורה מיוחדים בפנים.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=ygkWTK8nbmo
המוזיאון הבריטי (British Museum) מוכר כאחד הגדולים והמפורסמים בעולם. הוא נוסד בשנת 1753 על ידי מדען ופיזיקאי בשם סר האנס סלואן והוא ממוקם בשכונת בלומסברי שברובע קמדן. המוזיאון נפתח לציבור הרחב בשנת 1759 ותוכלו למצוא בו יותר מ-6 מיליון פריטים, המציגים את התפתחות המין האנושי מהפרהיסטוריה ועד היום, בתרבויות השונות.
המבנה העצום כולל שילוב של בנייה בסגנון יווני (רחבת הכניסה) וחצר מקורה בכיפת זכוכית, שהיא אגב הגדולה ביותר באירופה.
אל המוזיאון מגיעים בכל שנה יותר מ-5 מליון מבקרים. בתחילה הוא נועד להיות כללי יותר ולא להציג בעיקר עתיקות. במסגרת האוסף הראשון שנתרם למוזיאון על ידי סלואן, נמצאו 40,000 ספרים, טקסטים, פוחלצים, מאובנים, תחריטים ועתיקות. עם השנים שימש המוזיאון כבית תצוגה, בעיקר למוצגים ארכאולוגיים ותרבותיים. המוצגים במוזיאון מחולקים לפי מתחמים, כל מתחם שייך ליבשת שונה - החל מאפריקה ואסיה ועד דרום אמריקה ואוסטרליה.
הכניסה לתערוכות הקבועות במוזיאון היא חופשית. מי שתוהה מדוע, הסיבה היא שעד היום יש ויכוח על בעלות המוצגים במוזיאון. פריטים רבים הגיעו לכאן תוך כדי ההתרחבות של האימפריה הבריטית ולכן לא הוסכמה זכות המוזיאון להחזיק בהם. הבריטים טוענים שהם יישמרו במוזיאון היטב ושהם יאפשרו לכולם לבוא להסתכל עליהם. גם החוק הבריטי לא ממש מאפשר להם להחזיר את המוצגים. אוסף העתיקות המצרי והיווני, לדוגמה, הוא אחד מהגדולים בעולם. יש בו גם שרידים שהובאו מהפרתנון שבאתונה. לכן, ממשלת יוון וניגריה עדיין נלחמות על הזכות לקבל את השרידים לתצוגה במוזיאונים שלהם.
#היסטוריית המוזיאון
המטרה של הפרלמנט הבריטי בבניית המוזיאון בשנת 1753 הייתה מאד פשוטה: לאפשר לאזרחים לגלות את כל העולם בבניין אחד. זה אחד מהבניינים היחידים בעולם שבאמת מצליחים לאפשר ללמוד ולחשוב על כל העולם מתחת לקורת גג אחת!
בשנת 1750, המוזיאון היה בעצם ספרייה של Gentleman's House, בו זכו המבקרים לצייר, להדפיס ולקרוא על כל העולם. כרטיס הכניסה שהיה מקבל המבקר מהספרייה היה הקשר הישיר שלו למוזיאון. באמצעותו היה המבקר מקבל הזמנות להגיע ולצפות באוספים השונים שהוצגו. הרעיון של אוסף שיוצג בפני אזרחים פשוטים, מתי שהם רוצים, היה ממש מהפכני באותה התקופה.
ההסתכלות על גישת האזרחים לאוספים הציבוריים, בשנת 1815, בימים שאחרי נפוליאון, ממש שינתה את התמונה. המבנה המקורי נהרס והוקם במקומו הבניין החדש, זה שעומד לפניכם היום. המוזיאון פתוח היום לכולם ומוצגים בו כל האוספים. בהתחלה, אגב, ילדים באותה תקופה לא הורשו להיכנס למוזיאון כלל. זאת בגלל התרגשותם הרבה למראה החיות המפוחלצות והנזקים שגרמו להן, בשל כך. הילדים חזרו למוזיאון ברגע שהחיות המפוחלצות הועברו למוזיאון הטבע ההיסטורי. היום, אגב, הם מבקרים גם בו ולא נרשמים נזקים של ממש...
בשנת 1851 חל שינוי גדול. באותה השנה הוצגה תערוכה משובחת במוזיאון ובפעם הראשונה הגיעו אליו המוני תיירים חובבי אמנות ותרבות. זו הייתה הצלחה עצומה למוזיאונים בלונדון, שהפכו לפופולריים במיוחד. עד היום עומדת כמות בלתי נתפסת של אנשים בתור, כדי לצפות בפריטים שבמוזיאון - זה אגב, רק הולך וגדל...
#המוזיאון למבקרים
הגישה של המוזיאון לתיירים ולמבקרים שמגיעים אליה, הייתה גישה מיוחדת כבר מימיו הראשונים של המוזיאון. המייסדים רצו לאפשר לאנשים להגיע ולהתעמק בפריטים, לחשוב עליהם, לנהל עליהם דיונים, לצייר אותם, להעריץ אותם או לחלוף על פניהם - מה שהם בוחרים. הגישה היא שהאוסף הוא אוסף פרטי השייך לכל האזרחים שיכולים להגיע ולהשתמש בו כרצונם ולא אוסף מלכותי שרק מוצג בפניהם.
הבניין אותו אתם מכירים אכן מותאם לכמות הגדולה של המבקרים שמגיעים לכאן, אך מנהלי המוזיאון לא מפסיקים לחשוב איך לאפשר למבקרים גישה טובה יותר לאוסף שנמצא כאן עבורם. לכן הבניין אכן עבר כל מיני שינויים במהלך השנים.
המבקרים, אם כן, לא מגיעים למוזיאון רק לצפות בפריטים של האוסף. הם אוהבים במיוחד את המדרגות הרחבות, שעליהם נוהגים רבים מהם לשבת ולאכול ארוחת צהריים. בשנים האחרונות חושבים מנהלי המוזיאון איך לחשוב מחדש על בניין המוזיאון, בכדי להמשיך להשיג את מטרתו המקורית.
# אדריכלות המוזיאון
המוזיאון הבריטי עבר לא מעט שינויים אדריכליים במהלך השנים. הליבה שלו, החלק העתיק יותר, שנמצא בו עד היום, תוכננה על ידי האדריכל סר רוברט סמירקה (Sir Robert Smirke) בשנת 1823.
את החצר הפנימית, הגדולה והמודרנית, שקיבלה את שמה על שם המלכה אליזבת השנייה, תכנן משרד האדריכלים פוסטר ושות'. החצר נפתחה לראשונה לציבור בשנת 2000 והיא החצר המקורה, הגדולה ביותר באירופה. התקרה המדהימה של החצר הזו מורכבת מלא פחות מ-3000 פאנלים שקופים היוצרים את צורת הגלים ההרמונית והמופלאה של המבנה. הגלים, אגב, לא סימטריים וגודל הפאנלים לא אחיד. שימו לב גם לכמות האור בחצר המקורה - היא לא מוארת כמו האור הטבעי שיש בחוץ - חומר מיוחד, שעוטף את הפאנלים, מעביר פנימה רק חלק מהאור ויוצר אווירה ותאורה מיוחדים בפנים.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=ygkWTK8nbmo
