שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מוזיאון שאגאל
אנטיב
קפה די סואר
מוזיאון ריאטו
מרחב ואן גוך
מרכז האמנות וינסנט ואן גוך
ל’אסטק
מוזיאון דה לה קוסטה
מוזיאון מאטיס

#על המוזיאון של האמן היהודי-צרפתי
למרגלות גבעת סימייה, ברובע הצפוני והעתיק של העיר ניס, בין עצי זית ותיקים, בריכות מים ציוריות ופרחי לוונדר וקורנית, ניצב לו מוזיאון מארק שאגאל (Chagall Museum).
מוזיאון שאגאל הוא מוזיאון לאומי צרפתי המוקדש לעבודותיו של האמן היהודי יליד רוסיה, הצייר מארק שאגאל. מושם בו דגש ברור על יצירותיו היהודיות של הצייר ובמיוחד על אלה שיצר בהשראת סיפורי התנ"ך.
רבים רואים במוזיאון שאגאל את אחד המוזיאונים המיוחדים בצרפת ובניס בפרט. עם השנים וככל שגדל אוסף המוזיאון הורחב המסר המקראי שלו והוא הפך למוזיאון המוקדש לכל יצירות שאגאל שבהן יש השראה דתית או רוחנית.
הוא נחשב לאחד המוזיאונים היפים ביותר של צרפת ורבים רואים בו אתר חובה לחובבי אמנות ובמיוחד ליהודים חובבי אמנות. אפשר לראות בו את "המוזיאון התנ"כי של שאגאל".
שאגאל היה ידוע כאמן של צבע. רבים וטובים מאמני צרפת, כולל פיקאסו, התרשמו מהציורים שלו שהרבו לשלב צבעים מגוונים על הקנווס.
#מה תראו כאן?
בסך הכל מוצגות במוזיאון כ-450 יצירות של האמן כששיא הביקור וגולת הכותרת שלו הם סדרת סיפורי התנ"ך שהוא צייר ב-17 ציורי שמן בצבעים עזים ומלאי חיים.
בסדרת הסיפורים מהתנ"ך אייר האמן את ספר בראשית, ספר שמות ואת שיר השירים. בציורים אפשר לראות שלל תיאורים מרהיבים, כמו אלה של אדם וחווה המגורשים מגן עדן, עקידת יצחק, חלום יעקב, סיפור נח והתיבה וציורים המבוססים על שיר השירים.
שימו לב לכך שסדר הצגת היצירות בסדרת התנ"ך אינו לפי סדר הופעתן בכתובים. הסדר אכן לא נשמר.
לצד סדרת הסיפורים מהתנ"ך בולטים כאן גם הוויטראז'ים והפסיפסים שיצר שאגאל. לצידם מוצגים כאן גם עבודות מוזאיקה, כנף פסנתר מעוטרת בידי האמן ועבודות זכוכית מקסימות.
המוזיאון שוכן בתוך גן שהצייר בעצמו סיפק הנחיות מפורטות ליצירתו. כמובן שגם את הפסיפס המשקיף על הבריכה ועל הזכוכיות הכחולות שמעטרות את אולם הקונצרטים יצר שאגאל עצמו.
#תולדות המקום
המוזיאון הוקם בשנות ה-60 בתמיכת אנדרה מלרו, מי שהיה אז שר התרבות הצרפתי וידיד אישי של האמן. המוזיאון נחנך בשנת 1973, עוד בחייו של שאגאל.
הוא עצמו זכה לחנוך בעצמו את המוזיאון ואף קבע כיצד יסודרו היצירות בו. האוסף שלו התבסס על יצירות האמן שנתרמו כבר שנים לפני כן על ידי שאגאל ואשתו.
לקראת פתיחתו, כבר בשנים 1966 ו-1972, העביר שאגאל לאוסף המוזיאון את כל רישומי ההכנה של סדרת המסר המקראי, לצד ויטראז'ים ופסלים שונים שפיסל.
בשנת 1986, הומר מס הירושה ליורשיו של שאגאל בסדרות רישומים וציורי גואש של ציורים שונים שהבולטים בהם הם תיאור יציאת מצרים והטריפטיכון, על 3 לוחיות צמודות, ששמו "התנגדות, תחייה, שחרור".
כיום מכיל המקום את אחד האוספים הגדולים בעולם של יצירותיו של מארק שאגאל. בנוסף לאוסף הקבוע של יצירות שאגאל, מארח המוזיאון תערוכות מתחלפות מדי שנה בקיץ ומוקדשות לאמן דגול אחר בתולדות האמנות.
#טיפים
בגן המוזיאון ששאגאל הנחה כיצד לעצבו יש גם בית קפה שמתאים להפסקה נינוחה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/UKeKoxR5X3g
ביקור במקום:
https://youtu.be/m3ZiGbMu4YI
תמונות בתערוכה:
https://youtu.be/-epZxeQq_qk
למרגלות גבעת סימייה, ברובע הצפוני והעתיק של העיר ניס, בין עצי זית ותיקים, בריכות מים ציוריות ופרחי לוונדר וקורנית, ניצב לו מוזיאון מארק שאגאל (Chagall Museum).
מוזיאון שאגאל הוא מוזיאון לאומי צרפתי המוקדש לעבודותיו של האמן היהודי יליד רוסיה, הצייר מארק שאגאל. מושם בו דגש ברור על יצירותיו היהודיות של הצייר ובמיוחד על אלה שיצר בהשראת סיפורי התנ"ך.
רבים רואים במוזיאון שאגאל את אחד המוזיאונים המיוחדים בצרפת ובניס בפרט. עם השנים וככל שגדל אוסף המוזיאון הורחב המסר המקראי שלו והוא הפך למוזיאון המוקדש לכל יצירות שאגאל שבהן יש השראה דתית או רוחנית.
הוא נחשב לאחד המוזיאונים היפים ביותר של צרפת ורבים רואים בו אתר חובה לחובבי אמנות ובמיוחד ליהודים חובבי אמנות. אפשר לראות בו את "המוזיאון התנ"כי של שאגאל".
שאגאל היה ידוע כאמן של צבע. רבים וטובים מאמני צרפת, כולל פיקאסו, התרשמו מהציורים שלו שהרבו לשלב צבעים מגוונים על הקנווס.
#מה תראו כאן?
בסך הכל מוצגות במוזיאון כ-450 יצירות של האמן כששיא הביקור וגולת הכותרת שלו הם סדרת סיפורי התנ"ך שהוא צייר ב-17 ציורי שמן בצבעים עזים ומלאי חיים.
בסדרת הסיפורים מהתנ"ך אייר האמן את ספר בראשית, ספר שמות ואת שיר השירים. בציורים אפשר לראות שלל תיאורים מרהיבים, כמו אלה של אדם וחווה המגורשים מגן עדן, עקידת יצחק, חלום יעקב, סיפור נח והתיבה וציורים המבוססים על שיר השירים.
שימו לב לכך שסדר הצגת היצירות בסדרת התנ"ך אינו לפי סדר הופעתן בכתובים. הסדר אכן לא נשמר.
לצד סדרת הסיפורים מהתנ"ך בולטים כאן גם הוויטראז'ים והפסיפסים שיצר שאגאל. לצידם מוצגים כאן גם עבודות מוזאיקה, כנף פסנתר מעוטרת בידי האמן ועבודות זכוכית מקסימות.
המוזיאון שוכן בתוך גן שהצייר בעצמו סיפק הנחיות מפורטות ליצירתו. כמובן שגם את הפסיפס המשקיף על הבריכה ועל הזכוכיות הכחולות שמעטרות את אולם הקונצרטים יצר שאגאל עצמו.
#תולדות המקום
המוזיאון הוקם בשנות ה-60 בתמיכת אנדרה מלרו, מי שהיה אז שר התרבות הצרפתי וידיד אישי של האמן. המוזיאון נחנך בשנת 1973, עוד בחייו של שאגאל.
הוא עצמו זכה לחנוך בעצמו את המוזיאון ואף קבע כיצד יסודרו היצירות בו. האוסף שלו התבסס על יצירות האמן שנתרמו כבר שנים לפני כן על ידי שאגאל ואשתו.
לקראת פתיחתו, כבר בשנים 1966 ו-1972, העביר שאגאל לאוסף המוזיאון את כל רישומי ההכנה של סדרת המסר המקראי, לצד ויטראז'ים ופסלים שונים שפיסל.
בשנת 1986, הומר מס הירושה ליורשיו של שאגאל בסדרות רישומים וציורי גואש של ציורים שונים שהבולטים בהם הם תיאור יציאת מצרים והטריפטיכון, על 3 לוחיות צמודות, ששמו "התנגדות, תחייה, שחרור".
כיום מכיל המקום את אחד האוספים הגדולים בעולם של יצירותיו של מארק שאגאל. בנוסף לאוסף הקבוע של יצירות שאגאל, מארח המוזיאון תערוכות מתחלפות מדי שנה בקיץ ומוקדשות לאמן דגול אחר בתולדות האמנות.
#טיפים
בגן המוזיאון ששאגאל הנחה כיצד לעצבו יש גם בית קפה שמתאים להפסקה נינוחה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/UKeKoxR5X3g
ביקור במקום:
https://youtu.be/m3ZiGbMu4YI
תמונות בתערוכה:
https://youtu.be/-epZxeQq_qk

#על עיר האמנים ופסטיבל הג'אז
בלב הריביירה הצרפתית, עם חופי רחצה חוליים ויפים ליד חומות מהמאה ה-16, יושבת לה עיר הנמל אָנְטִיבּ (Antibes), אחת הערים היפות של הריביירה הצרפתית.
נכון, זו עיר פחות נוצצת ויוקרתית מקאן, סן טרופז, מונקו ושאר ערי השפע והעושר של הריביירה, אך זו עיר נעימה, שוקקת חיים ומלאה בפעילויות.
רבים יאמרו לכם שכאן נהנים הרבה יותר.
מאז המאה ה-16 הצליחה אנטיב לשמור על יופייה הטבעי. בין מגדליה וחומותיה הבצורות נמצאת העיר העתיקה והנעימה שלה.
בתחילת המאה ה-20 אנטיב הפכה לעיר החביבה על אמנים, אנשי תרבות וסופרים ידועים. בין היתר יחיו בה ציירים כמו מונה, פיקאסו, מקס אֶרנסט, ניקולא דה סטאל ובודה, לצד סופרים כמו ז'ול ורן, מופסאן וגרהם גרין.
אגב, אנטיב מורכבת למעשה משתי עיירות הצמודות זו לזו: אנטיב וז'ואן לה-פן (Juan-les-Pins) והן למעשה כבר אחת.
אנטיב גם ממוקמת ממש מול העיר ניס, הנמצאת מעברו השני של המפרץ המשותף להן, בָּה דֶז אָנז'.
#מה תעשו כאן?
אנטיב היא עיר עתיקה עם רחובות מפותלים וצרים ולא מעט בתים בה עמוסי עציצים ופרחים.
פור וובאן (Port Vauban) היא המרינה המפוארת של אנטיב. מעגן עמוס סירות ויכטות פאר, שהוא מהאטרקציות הבולטות בעיר.
עוד בולטים כאן מצודת קארה (Fort Carre) היפהפייה, עם הים הנשקף מחלונותיה. במצודה הזו התרחשה היסטוריה של ממש, כשכאן נכלא נפוליאון האגדי, לפני שהוגלה אל האי המפורסם.
והמוזיאונים המשובחים, כולל החשוב שבהם - מוזיאון פיקאסו, השוכן בטירה עתיקה שנבנתה אל מול הים.
מחוץ לעיר, נסיעה מהנה ויפה היא הנסיעה סביב קאפ ד'אנטיב (Cap d'Antibes) – חצי האי הקטן והמקסים של אנטיב, בו תראו בעיקר את חופי הים התכולים, נופי התכלת והווילות היוקרתיות.
בעיר העתיקה תוכלו לראות את הקתדרלה של אנטיב, כנסיית העיבור הקדוש. היא בולטת בחזית הצבועה בצבע חום-צהבהב ובסגנון ניאו-קלאסי ויש לה מגדל פעמונים גבוה ובנוי בסגנון רומאנסקי.
חובבי שווקים? - באנטיב תיהנו בשוק פרובאנסל (Marche Provencal), הנחשב לאחד הטובים בריביירה וממוקם ב"קור מסנה" (Cours Massena). שוק האוכל המקומי שכאן מושך מדי שנה אלפי תיירים מכל העולם.
שימו לב גם לטיילת המקסימה של העיר, שנמצאת על הצוק שמעל הים.
על פני 250 דונם של ה"מארינלנד" (Marineland), גן החיות הימי של העיר , ייהנו משפחות עם ילדים וחובבי בעלי חיים ממקום בילוי נהדר להורים ולילדים. בו תוכלו למצוא מעל 40 מינים של בעלי חיים ימיים, פינגווינים, דובי קוטב, אריות ים וצבי ים. ללא ספק שכוכבי המקום הם הלווייתנים והדולפינים המשתתפים דרך קבע במופעי הראווה למבקרים. ראו בתגית "מארינלנד".
#היסטוריה
מקורה של אנטיב הוא בעיר היוונית אָנטיפּוליס (Antipolis) שנוסדה כאן בסביבות המאה ה-4 לפני הספירה. בהמשך יתפסו אותה הרומאים ובימי הביניים תמשול בה משפחת גרימאלדי, עד שנת 1608.
באנטיב, הממוקמת על גבול צרפת מול ממלכת סאבואה, נבנו במאות ה-17 וה-18 ביצורי הגנה, אך בסוף המאה ה-19 הם נהרסו, כדי לאפשר לעיר להתרחב.
אל אנטיב הגיע נפוליאון בונפרטה, לאחר שחזר מהגלות על האי אלבה. כאן הוא החל את מסעו השני, בדרך לניסיון נוסף ואחרון להפוך את צרפת לאימפריה שחלם תמיד.
עוד ענק שבא לאנטיב הוא פיקאסו שהגיע אל חדר השומרים של טירת גרימלדי היפה שבעיר כאשר חיפש מקום ליצור בו. בתמורה לחדר שנתנו לו לצייר בו, השאיר להם הצייר הנודע במתנה 23 ציורים ו-44 רישומים שמוצגים היום במוזיאון על שמו שבטירה.
פיקאסו, אגב, לא היה האמן היחיד שאהב את אנטיב. נשבו בקסמיה גם הציירים מונה, מקס אֶרנסט וניקולא דה סטאל.
#בילויים
בז'ואן-לה-פן (Juan-les-Pins), העיירה השכנה לאנטיב, שהפכה חלק ממנה, תוכלו ליהנות מחיי לילה נהדרים, לדעת רבים מהטובים ביותר בריביירה.
בז'ואן-לה-פן שבאנטיב מתקיימים לאורך השנה כמה פסטיבלים, כשהמפורסם והחשוב מביניהם הוא פסטיבל הג'אז של אנטיב, שמתקיים בכל שנה בחודש יולי.
#טיפים
אנטיב קרובה מאוד בנסיעה לעיר קאן ושילוב שלהן לאותו יום מומלץ.
ניתן להקדיש לה גם יום שלם, לטייל ברחובות העתיקים שלה, בין החומות והמגדלים בעיר הרומנטית והנעימה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/nGHgLwCA4d4
בלוגרים:
https://youtu.be/_MdyHLayM0o
הדרכה:
https://youtu.be/J5ftQIYk6J0
מה יש כאן?
https://youtu.be/z8MjKvtxzKw?t=53s
בלב הריביירה הצרפתית, עם חופי רחצה חוליים ויפים ליד חומות מהמאה ה-16, יושבת לה עיר הנמל אָנְטִיבּ (Antibes), אחת הערים היפות של הריביירה הצרפתית.
נכון, זו עיר פחות נוצצת ויוקרתית מקאן, סן טרופז, מונקו ושאר ערי השפע והעושר של הריביירה, אך זו עיר נעימה, שוקקת חיים ומלאה בפעילויות.
רבים יאמרו לכם שכאן נהנים הרבה יותר.
מאז המאה ה-16 הצליחה אנטיב לשמור על יופייה הטבעי. בין מגדליה וחומותיה הבצורות נמצאת העיר העתיקה והנעימה שלה.
בתחילת המאה ה-20 אנטיב הפכה לעיר החביבה על אמנים, אנשי תרבות וסופרים ידועים. בין היתר יחיו בה ציירים כמו מונה, פיקאסו, מקס אֶרנסט, ניקולא דה סטאל ובודה, לצד סופרים כמו ז'ול ורן, מופסאן וגרהם גרין.
אגב, אנטיב מורכבת למעשה משתי עיירות הצמודות זו לזו: אנטיב וז'ואן לה-פן (Juan-les-Pins) והן למעשה כבר אחת.
אנטיב גם ממוקמת ממש מול העיר ניס, הנמצאת מעברו השני של המפרץ המשותף להן, בָּה דֶז אָנז'.
#מה תעשו כאן?
אנטיב היא עיר עתיקה עם רחובות מפותלים וצרים ולא מעט בתים בה עמוסי עציצים ופרחים.
פור וובאן (Port Vauban) היא המרינה המפוארת של אנטיב. מעגן עמוס סירות ויכטות פאר, שהוא מהאטרקציות הבולטות בעיר.
עוד בולטים כאן מצודת קארה (Fort Carre) היפהפייה, עם הים הנשקף מחלונותיה. במצודה הזו התרחשה היסטוריה של ממש, כשכאן נכלא נפוליאון האגדי, לפני שהוגלה אל האי המפורסם.
והמוזיאונים המשובחים, כולל החשוב שבהם - מוזיאון פיקאסו, השוכן בטירה עתיקה שנבנתה אל מול הים.
מחוץ לעיר, נסיעה מהנה ויפה היא הנסיעה סביב קאפ ד'אנטיב (Cap d'Antibes) – חצי האי הקטן והמקסים של אנטיב, בו תראו בעיקר את חופי הים התכולים, נופי התכלת והווילות היוקרתיות.
בעיר העתיקה תוכלו לראות את הקתדרלה של אנטיב, כנסיית העיבור הקדוש. היא בולטת בחזית הצבועה בצבע חום-צהבהב ובסגנון ניאו-קלאסי ויש לה מגדל פעמונים גבוה ובנוי בסגנון רומאנסקי.
חובבי שווקים? - באנטיב תיהנו בשוק פרובאנסל (Marche Provencal), הנחשב לאחד הטובים בריביירה וממוקם ב"קור מסנה" (Cours Massena). שוק האוכל המקומי שכאן מושך מדי שנה אלפי תיירים מכל העולם.
שימו לב גם לטיילת המקסימה של העיר, שנמצאת על הצוק שמעל הים.
על פני 250 דונם של ה"מארינלנד" (Marineland), גן החיות הימי של העיר , ייהנו משפחות עם ילדים וחובבי בעלי חיים ממקום בילוי נהדר להורים ולילדים. בו תוכלו למצוא מעל 40 מינים של בעלי חיים ימיים, פינגווינים, דובי קוטב, אריות ים וצבי ים. ללא ספק שכוכבי המקום הם הלווייתנים והדולפינים המשתתפים דרך קבע במופעי הראווה למבקרים. ראו בתגית "מארינלנד".
#היסטוריה
מקורה של אנטיב הוא בעיר היוונית אָנטיפּוליס (Antipolis) שנוסדה כאן בסביבות המאה ה-4 לפני הספירה. בהמשך יתפסו אותה הרומאים ובימי הביניים תמשול בה משפחת גרימאלדי, עד שנת 1608.
באנטיב, הממוקמת על גבול צרפת מול ממלכת סאבואה, נבנו במאות ה-17 וה-18 ביצורי הגנה, אך בסוף המאה ה-19 הם נהרסו, כדי לאפשר לעיר להתרחב.
אל אנטיב הגיע נפוליאון בונפרטה, לאחר שחזר מהגלות על האי אלבה. כאן הוא החל את מסעו השני, בדרך לניסיון נוסף ואחרון להפוך את צרפת לאימפריה שחלם תמיד.
עוד ענק שבא לאנטיב הוא פיקאסו שהגיע אל חדר השומרים של טירת גרימלדי היפה שבעיר כאשר חיפש מקום ליצור בו. בתמורה לחדר שנתנו לו לצייר בו, השאיר להם הצייר הנודע במתנה 23 ציורים ו-44 רישומים שמוצגים היום במוזיאון על שמו שבטירה.
פיקאסו, אגב, לא היה האמן היחיד שאהב את אנטיב. נשבו בקסמיה גם הציירים מונה, מקס אֶרנסט וניקולא דה סטאל.
#בילויים
בז'ואן-לה-פן (Juan-les-Pins), העיירה השכנה לאנטיב, שהפכה חלק ממנה, תוכלו ליהנות מחיי לילה נהדרים, לדעת רבים מהטובים ביותר בריביירה.
בז'ואן-לה-פן שבאנטיב מתקיימים לאורך השנה כמה פסטיבלים, כשהמפורסם והחשוב מביניהם הוא פסטיבל הג'אז של אנטיב, שמתקיים בכל שנה בחודש יולי.
#טיפים
אנטיב קרובה מאוד בנסיעה לעיר קאן ושילוב שלהן לאותו יום מומלץ.
ניתן להקדיש לה גם יום שלם, לטייל ברחובות העתיקים שלה, בין החומות והמגדלים בעיר הרומנטית והנעימה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/nGHgLwCA4d4
בלוגרים:
https://youtu.be/_MdyHLayM0o
הדרכה:
https://youtu.be/J5ftQIYk6J0
מה יש כאן?
https://youtu.be/z8MjKvtxzKw?t=53s

#על בית הקפה בארל שהנציח ואן גוך
קפה די סואר (Café du Soir) שבכיכר פורום בעיר ארל הוא בית הקפה שהפך לאגדה בזכות ציור. בית הקפה עצמו הונצח בציורי ואן גוך וגוגן ובשנת 1992 שוחזר באופן מדויק, על פי הציורים האלה.
וכך הפך לימים המקום, שהיה במקור "קפה פורום", ל"קפה די סואר" (Café du Soir), בעברית "בית קפה של לילה", כשם ציורו המפורסם של ון גוך.
האגדה מספרת שבבית הקפה צוירה ב-1888 יצירתו המופלאה של ון גוך "ליל כוכבים", אבל לצערנו זו סתם אגדה, כי היצירה המופלאה הזו צוירה ב-1889 כשווינסנט ון גוך היה כבר בסן-רמי, מהזיכרון והדמיון שלו.
מה שכן צוירו בארל, בכיכר הפורום, הם ציור הקפה די סואר (Café du Soir), "בית הקפה בלילה" ועוד ציור שלו - "ליל כוכבים מעל הרון".
#מה תעשו כאן?
אם לא ישתנו הדברים, סביר שכשתגיעו אל כיכר הפורום יהיה בית הקפה עדיין סגור מאז 2023.
המבנה עצמו עדיין ניצב שם, עם החזית הצהובה והמפורסמת מהציור של ואן גוך, אז תוכלו לצלמו ולהצטלם לידו מבחוץ, אך בית הקפה עצמו מושבת ולא פעיל בגלל עניינים משפטיים של בעליו.
#טיפים
האם בית הקפה סגור עדיין? - נשמח לעדכון.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/muojLON89Rc
קליפ במקום:
https://youtu.be/xORAL61WtTs
בית הקפה ועוד מקומות שוואן גוך צייר כאן:
https://youtu.be/Ftwpn9CfRwI
הדרכה מוואן גוך עצמו:
https://youtu.be/JVSxU4Cy7-g
קפה די סואר (Café du Soir) שבכיכר פורום בעיר ארל הוא בית הקפה שהפך לאגדה בזכות ציור. בית הקפה עצמו הונצח בציורי ואן גוך וגוגן ובשנת 1992 שוחזר באופן מדויק, על פי הציורים האלה.
וכך הפך לימים המקום, שהיה במקור "קפה פורום", ל"קפה די סואר" (Café du Soir), בעברית "בית קפה של לילה", כשם ציורו המפורסם של ון גוך.
האגדה מספרת שבבית הקפה צוירה ב-1888 יצירתו המופלאה של ון גוך "ליל כוכבים", אבל לצערנו זו סתם אגדה, כי היצירה המופלאה הזו צוירה ב-1889 כשווינסנט ון גוך היה כבר בסן-רמי, מהזיכרון והדמיון שלו.
מה שכן צוירו בארל, בכיכר הפורום, הם ציור הקפה די סואר (Café du Soir), "בית הקפה בלילה" ועוד ציור שלו - "ליל כוכבים מעל הרון".
#מה תעשו כאן?
אם לא ישתנו הדברים, סביר שכשתגיעו אל כיכר הפורום יהיה בית הקפה עדיין סגור מאז 2023.
המבנה עצמו עדיין ניצב שם, עם החזית הצהובה והמפורסמת מהציור של ואן גוך, אז תוכלו לצלמו ולהצטלם לידו מבחוץ, אך בית הקפה עצמו מושבת ולא פעיל בגלל עניינים משפטיים של בעליו.
#טיפים
האם בית הקפה סגור עדיין? - נשמח לעדכון.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/muojLON89Rc
קליפ במקום:
https://youtu.be/xORAL61WtTs
בית הקפה ועוד מקומות שוואן גוך צייר כאן:
https://youtu.be/Ftwpn9CfRwI
הדרכה מוואן גוך עצמו:
https://youtu.be/JVSxU4Cy7-g

#על המוזיאון בארל עם רישומי פיקאסו
מוזיאון רֶאָטוּ (Musee Reattu) הוא מוזיאון קטן אך מקסים ויחסית ותיק. הוא פעל עוד בימיו של ואן גוך בעיר, אם כי לא נרשמו שבחים של האמן אודותיו.
ריאטו מציע חלל מוזיאון נעים, בבניין יפהפה מימים עברו, הרבה יצירות אמנות מתקופות שונות - שנאספו בצורה חכמה.
אם אתם חובבי אמנות אז המוזיאון מומלץ מאוד. קל להתרשם מכישרונו של ריאטו ומאוסף האמנות והתערוכות המתחלפות שמציג כאן אוצר המוזיאון.
הבניין הישן (אם כי לא עתיק) מעוצב בצורה מעניינת. הקימה אותו משפחת ריאטו (Réattu), במבנה שנבנה במאה ה-15 עבור מסדר מלטה ונמכר בשנת 1793 לאמן ז'אק ריאטו מארל. אליזבת, בתו של ריאטו, מכרה את האוסף שלו ואת הבניין לעיר ארל בשנת 1867.
#מה תראו כאן?
במוזיאון אוסף אמנות נרחב, עם מעל 800 יצירות של ריאטו, לצד 57 רישומים של פיקאסו, ציורים של אנטואן רספל ופסלים רבים ואוסף צילומים עם מעל 4,000 תצלומים, כולל צילומים של טובי הצלמים בעולם.
עם יצירות אמנות יפות שאינן רק ציורים אלא גם צילומים, יצירות עשויות מתכת ועץ ולעתים גם אודיו, יש כאן מעט אמנות מודרנית, ציורים של אמני פרובאנס מהמאות ה-18 וה-19 וכמה יצירות מאוחרות של פיקאסו, שאגב, כשהמוזיאון היה קיים עוד בחייו הוא ביקר בו וכינה אותו בלשון מצליפה "בדיחה".
מעניין כאן השילוב השובב של אמנות מודרנית וקלאסית, לצד אחדות מיצירותיו של פיקאסו.
ואגב, מחלק מהחדרים נשקף הנוף היפהפה של הנהר.
#טיפים
הכניסה שווה אם קניתם כרטיס עירוני. אם אינכם פריקים של אמנות הרי שכניסה בודדת עלולה להימצא כיקרה ביחס לתמורה.
מומלץ להקדיש למוזיאון שעה או יותר.
יש חנות מוזיאון נחמדה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/B7mLmq5OOZY
עבודות מעניינות:
https://youtu.be/mmj2NK6D5eA
כתבה:
https://youtu.be/l9ilTe-zUD4
ביקור במקום:
https://youtu.be/r54s_wy8D7U
מוזיאון רֶאָטוּ (Musee Reattu) הוא מוזיאון קטן אך מקסים ויחסית ותיק. הוא פעל עוד בימיו של ואן גוך בעיר, אם כי לא נרשמו שבחים של האמן אודותיו.
ריאטו מציע חלל מוזיאון נעים, בבניין יפהפה מימים עברו, הרבה יצירות אמנות מתקופות שונות - שנאספו בצורה חכמה.
אם אתם חובבי אמנות אז המוזיאון מומלץ מאוד. קל להתרשם מכישרונו של ריאטו ומאוסף האמנות והתערוכות המתחלפות שמציג כאן אוצר המוזיאון.
הבניין הישן (אם כי לא עתיק) מעוצב בצורה מעניינת. הקימה אותו משפחת ריאטו (Réattu), במבנה שנבנה במאה ה-15 עבור מסדר מלטה ונמכר בשנת 1793 לאמן ז'אק ריאטו מארל. אליזבת, בתו של ריאטו, מכרה את האוסף שלו ואת הבניין לעיר ארל בשנת 1867.
#מה תראו כאן?
במוזיאון אוסף אמנות נרחב, עם מעל 800 יצירות של ריאטו, לצד 57 רישומים של פיקאסו, ציורים של אנטואן רספל ופסלים רבים ואוסף צילומים עם מעל 4,000 תצלומים, כולל צילומים של טובי הצלמים בעולם.
עם יצירות אמנות יפות שאינן רק ציורים אלא גם צילומים, יצירות עשויות מתכת ועץ ולעתים גם אודיו, יש כאן מעט אמנות מודרנית, ציורים של אמני פרובאנס מהמאות ה-18 וה-19 וכמה יצירות מאוחרות של פיקאסו, שאגב, כשהמוזיאון היה קיים עוד בחייו הוא ביקר בו וכינה אותו בלשון מצליפה "בדיחה".
מעניין כאן השילוב השובב של אמנות מודרנית וקלאסית, לצד אחדות מיצירותיו של פיקאסו.
ואגב, מחלק מהחדרים נשקף הנוף היפהפה של הנהר.
#טיפים
הכניסה שווה אם קניתם כרטיס עירוני. אם אינכם פריקים של אמנות הרי שכניסה בודדת עלולה להימצא כיקרה ביחס לתמורה.
מומלץ להקדיש למוזיאון שעה או יותר.
יש חנות מוזיאון נחמדה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/B7mLmq5OOZY
עבודות מעניינות:
https://youtu.be/mmj2NK6D5eA
כתבה:
https://youtu.be/l9ilTe-zUD4
ביקור במקום:
https://youtu.be/r54s_wy8D7U
אמנות

#חצר בית החולים שהנציח ואן גוך
אוהבי ואן גוך וחובבי גינון מוזמנים לבקר ב-L’Espace Van Gogh, חלל התצוגה במרכז התרבותי שבמה שהיה בעבר מלון דייה, אחד המקומות הטעונים בתולדות האמנות - בית חולים בו טופל האמן המיוסר, בעקבות המשבר הנפשי הקשה בו לקה ב-1888 ונפצע באוזנו.
חלל התצוגות ואן גוך, או מתחם ואן גוך (Espace Van Gogh), הם שמותיו של חלל המשקיף על הגנים שטופחו ועוצבו בהשראת הציור הידוע של וינסנט ואן גוך מ-1889 "גן בית החולים בארל", הידוע גם בתור "הגן של בית המרפא".
זה מקום שבו האמנות ריפאה או לפחות הקלה על גאון אומלל, עני ומיוסר שאיכות אמנותו עוד לא התגלתה. ואן גוך טופל והחלים כאן, לפחות זמנית, כשבמהלך ההחלמה הוא מרבה לצייר את המתחם ואת הגן של המקום. מבלי משים צייר וינסנט והנציח לא מעט מהפינות בחללי וגינות בית החולים - אלו שמאפשרים לנו היום לפגוש כאן משהו ממנו.
#מה תראו כאן?
מרתק להיות בחצר השלווה וגן בית החולים ששוחזרו ברוח ציורו הנודע של גאון האמנות "הגן של בית המרפא".
לב המקום הוא החצר המרכזית, מרחב פנימי פתוח ומרגיע, מוקף אדריכלות קלאסית, עם גינון שקט, צמחים וצבעים שמסבירים מדוע וינסנט המבריא כל כך נהנה לצייר כאן.
המקום עצמו, בעבר בית חולים עתיק מהמאה ה-16, מציע חללי תרבות, אולמות תצוגה ופעילות, שהפכו מרחב רפואי לתערוכות, ספרייה ופעילות ציבורית. מה שהיה בית מרפא הוא היום מרכז תרבותי שלא רק מכבד את האמן, אלא גם מארח תערוכות, אירועי אמנות ומפעיל פעילויות תרבות בעיר ארל.
#טיפים
כיום המקום פתוח למבקרים בחצר הפנימית והגנים שמחזירים את המבקר לאווירת הציור המפורסם של “גן בית החולים”.
בואו בבוקר, כשניתן לצלם עם האור הרך, או לקראת שעות הערב השקטות, כדי ליהנות מהחצר בלי עומס.
המקום פתוח לאורך רוב שעות היום.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/2sc_8odgDY8
ביקור במקום:
https://youtu.be/2sc_8odgDY8
תמונות:
https://youtu.be/mph1Ajx2PI4
מסביב למקום:
https://youtu.be/G-7xnbXmsQA
אוהבי ואן גוך וחובבי גינון מוזמנים לבקר ב-L’Espace Van Gogh, חלל התצוגה במרכז התרבותי שבמה שהיה בעבר מלון דייה, אחד המקומות הטעונים בתולדות האמנות - בית חולים בו טופל האמן המיוסר, בעקבות המשבר הנפשי הקשה בו לקה ב-1888 ונפצע באוזנו.
חלל התצוגות ואן גוך, או מתחם ואן גוך (Espace Van Gogh), הם שמותיו של חלל המשקיף על הגנים שטופחו ועוצבו בהשראת הציור הידוע של וינסנט ואן גוך מ-1889 "גן בית החולים בארל", הידוע גם בתור "הגן של בית המרפא".
זה מקום שבו האמנות ריפאה או לפחות הקלה על גאון אומלל, עני ומיוסר שאיכות אמנותו עוד לא התגלתה. ואן גוך טופל והחלים כאן, לפחות זמנית, כשבמהלך ההחלמה הוא מרבה לצייר את המתחם ואת הגן של המקום. מבלי משים צייר וינסנט והנציח לא מעט מהפינות בחללי וגינות בית החולים - אלו שמאפשרים לנו היום לפגוש כאן משהו ממנו.
#מה תראו כאן?
מרתק להיות בחצר השלווה וגן בית החולים ששוחזרו ברוח ציורו הנודע של גאון האמנות "הגן של בית המרפא".
לב המקום הוא החצר המרכזית, מרחב פנימי פתוח ומרגיע, מוקף אדריכלות קלאסית, עם גינון שקט, צמחים וצבעים שמסבירים מדוע וינסנט המבריא כל כך נהנה לצייר כאן.
המקום עצמו, בעבר בית חולים עתיק מהמאה ה-16, מציע חללי תרבות, אולמות תצוגה ופעילות, שהפכו מרחב רפואי לתערוכות, ספרייה ופעילות ציבורית. מה שהיה בית מרפא הוא היום מרכז תרבותי שלא רק מכבד את האמן, אלא גם מארח תערוכות, אירועי אמנות ומפעיל פעילויות תרבות בעיר ארל.
#טיפים
כיום המקום פתוח למבקרים בחצר הפנימית והגנים שמחזירים את המבקר לאווירת הציור המפורסם של “גן בית החולים”.
בואו בבוקר, כשניתן לצלם עם האור הרך, או לקראת שעות הערב השקטות, כדי ליהנות מהחצר בלי עומס.
המקום פתוח לאורך רוב שעות היום.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/2sc_8odgDY8
ביקור במקום:
https://youtu.be/2sc_8odgDY8
תמונות:
https://youtu.be/mph1Ajx2PI4
מסביב למקום:
https://youtu.be/G-7xnbXmsQA

#המוזיאון בסן רמי שהוקדש לצייר הגאון
מוזיאון אסטרין (Musée Estrine), או מרכז האמנות וינסנט ואן גוך (Centre d'Art Presence Vincent Van Gogh), הוא מקום נכון לחובבי אמנות בסן-רמי.
באשר למבנה - זהו בית אצילים פרובנסאלי מהמאה ה-18, שבתוכו תפגשו שילוב של ואן גוך, אמנות מודרנית והאור הקשוח של פרובאנס.
זה לא "מוזיאון ואן גוך" במובן של ציורים מקוריים שלו, אלא מרכז פרשנות וינסנט ואן גוך, מקום חכם שמסביר איך השנה שלו כאן שינתה את הציור של מי שייחשב לענק האמנות ואת האמנות שתבוא אחריו.
"מרכז פרשנות" הוא מונח צרפתי לחלל שמסביר נושא באמצעות תצוגה, סרטון, מסמכים והקשר היסטורי, ולא רק מציג חפצים מקוריים.
לבניין עצמו חזית פרובנסאלית עדינה, עם חדרים משוחזרים ואווירת בית אצילים של פעם. השיפוץ זכה ב־1988 בפרס Grand Prix du Patrimoine Vivent מטעם קרן צרפת, פרס לשימור מורשת חיה.
#מה תראו כאן?
מומלץ לראות באסטרין כמעין מדריך אישי למהותה של סן רמי. ממש לא מדובר רק בציורים שהוא מציג, אלא בהמחשה מעניינת של האופן שבו הפכה העיירה הקטנה לתחנה מהחשובות ביותר בתולדות האמנות המודרנית.
במרכז ואן גוך תראו שני חדרים עם סרט של כ-25 דקות, מכתבים, צילומים ותערוכת רפרודוקציות בגודל מקורי של יצירות ואן גוך. כל שנה נבחר בו נושא אחר מתוך יצירתו, כך שגם מי שכבר ביקר כאן עשוי למצוא תערוכה חדשה.
בסן רמי התאשפז ואן גוך במנזר ובית החולים סן פול דה מוזול, בין השנים 1889 ל-1890. בתקופה זו הוא צייר בין השאר את ציורו הנודע "ליל הכוכבים". במוזיאון אסטרין אפשר להבין מה ראה בנוף הזה - עוד לפני שמגיעים למנזר עצמו.
במוזיאון אסטרין יש אוסף אמנות מודרנית עם מעל 1,000 ציורים ועבודות גרפיקה, בדגש על אמנים שפעלו בפרובאנס או הושפעו מוינסנט ואן גוך, בהם אלבר גלז, ברנאר בופה, פייר אלצ'ינסקי, אוזיפ זדקין ואחרים.
יש כאן תצוגת קבע קטנה המוקדשת לאלבר גלז, צייר קוביסטי צרפתי שחי ונפטר בסן-רמי. היא ממחישה שהעיירה הייתה לא רק תחנה של ואן גוך אלא גם מגנט לאמנים מודרניים.
הקשר בין ואן גוך לגלז הוא תוצר של הרעיון המרכזי של המוזיאון שמסביר מדוע יש כאן אמנות מודרנית ולא רק מזכרות של ואן גוך.
אל תפספסו את הסרט כאן שמסביר ומספר על תקופת סן-רמי של ואן גוך, שהופך את הביקור בהמשך בסן פול דה מוזול למשמעותי יותר.
#על המבנה
הבניין הוא Hôtel Estrine (בית אסטרין), בית מגורים אריסטוקרטי שנבנה ב-1748 עבור ז'וזף ברטראן פיסטוי. במשך שנים שימש המקום כמשכן נציגות נסיכי מונקו באזור. בשנת 1988 נקנה על ידי העירייה והועבר לעמותת Présence Van Gogh (נוכחות ואן גוך), שהקימה בו את מרכז האמנות.
ואן גוך עצמו הביע בחייו את חלומו שציירים חיים לא יישכחו. המוזיאון ממשיך בדיוק את הרעיון הזה, ובונה אוסף של אמנים מהמאה ה-20 וה-21 שהושפעו ממנו, במקום להסתפק בהנצחה סטטית של הגאון ההולנדי.
#טיפים
מומלץ להגיע לכאן ורק אחרי כן אל סן פול דה מוזול, המנזר בו אושפז ואן גוך וצייר כמה מציוריו הכי יפים ומפורסמים. אחרי הביקור כאן תהנו שם יותר.
יום ראשון הראשון בחודש חינם, חוץ מיולי עד ספטמבר.
במוזיאון לא מוצגים ציורים מקוריים אלא רפרודוקציות.
שימו לב כאן לתערוכות המתחלפות כאן שלא פעם הן נהדרות.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/m4L3C5QmL14
ביקור במקום:
https://youtu.be/LmI-VNc_pvI
מוזיאון אסטרין (Musée Estrine), או מרכז האמנות וינסנט ואן גוך (Centre d'Art Presence Vincent Van Gogh), הוא מקום נכון לחובבי אמנות בסן-רמי.
באשר למבנה - זהו בית אצילים פרובנסאלי מהמאה ה-18, שבתוכו תפגשו שילוב של ואן גוך, אמנות מודרנית והאור הקשוח של פרובאנס.
זה לא "מוזיאון ואן גוך" במובן של ציורים מקוריים שלו, אלא מרכז פרשנות וינסנט ואן גוך, מקום חכם שמסביר איך השנה שלו כאן שינתה את הציור של מי שייחשב לענק האמנות ואת האמנות שתבוא אחריו.
"מרכז פרשנות" הוא מונח צרפתי לחלל שמסביר נושא באמצעות תצוגה, סרטון, מסמכים והקשר היסטורי, ולא רק מציג חפצים מקוריים.
לבניין עצמו חזית פרובנסאלית עדינה, עם חדרים משוחזרים ואווירת בית אצילים של פעם. השיפוץ זכה ב־1988 בפרס Grand Prix du Patrimoine Vivent מטעם קרן צרפת, פרס לשימור מורשת חיה.
#מה תראו כאן?
מומלץ לראות באסטרין כמעין מדריך אישי למהותה של סן רמי. ממש לא מדובר רק בציורים שהוא מציג, אלא בהמחשה מעניינת של האופן שבו הפכה העיירה הקטנה לתחנה מהחשובות ביותר בתולדות האמנות המודרנית.
במרכז ואן גוך תראו שני חדרים עם סרט של כ-25 דקות, מכתבים, צילומים ותערוכת רפרודוקציות בגודל מקורי של יצירות ואן גוך. כל שנה נבחר בו נושא אחר מתוך יצירתו, כך שגם מי שכבר ביקר כאן עשוי למצוא תערוכה חדשה.
בסן רמי התאשפז ואן גוך במנזר ובית החולים סן פול דה מוזול, בין השנים 1889 ל-1890. בתקופה זו הוא צייר בין השאר את ציורו הנודע "ליל הכוכבים". במוזיאון אסטרין אפשר להבין מה ראה בנוף הזה - עוד לפני שמגיעים למנזר עצמו.
במוזיאון אסטרין יש אוסף אמנות מודרנית עם מעל 1,000 ציורים ועבודות גרפיקה, בדגש על אמנים שפעלו בפרובאנס או הושפעו מוינסנט ואן גוך, בהם אלבר גלז, ברנאר בופה, פייר אלצ'ינסקי, אוזיפ זדקין ואחרים.
יש כאן תצוגת קבע קטנה המוקדשת לאלבר גלז, צייר קוביסטי צרפתי שחי ונפטר בסן-רמי. היא ממחישה שהעיירה הייתה לא רק תחנה של ואן גוך אלא גם מגנט לאמנים מודרניים.
הקשר בין ואן גוך לגלז הוא תוצר של הרעיון המרכזי של המוזיאון שמסביר מדוע יש כאן אמנות מודרנית ולא רק מזכרות של ואן גוך.
אל תפספסו את הסרט כאן שמסביר ומספר על תקופת סן-רמי של ואן גוך, שהופך את הביקור בהמשך בסן פול דה מוזול למשמעותי יותר.
#על המבנה
הבניין הוא Hôtel Estrine (בית אסטרין), בית מגורים אריסטוקרטי שנבנה ב-1748 עבור ז'וזף ברטראן פיסטוי. במשך שנים שימש המקום כמשכן נציגות נסיכי מונקו באזור. בשנת 1988 נקנה על ידי העירייה והועבר לעמותת Présence Van Gogh (נוכחות ואן גוך), שהקימה בו את מרכז האמנות.
ואן גוך עצמו הביע בחייו את חלומו שציירים חיים לא יישכחו. המוזיאון ממשיך בדיוק את הרעיון הזה, ובונה אוסף של אמנים מהמאה ה-20 וה-21 שהושפעו ממנו, במקום להסתפק בהנצחה סטטית של הגאון ההולנדי.
#טיפים
מומלץ להגיע לכאן ורק אחרי כן אל סן פול דה מוזול, המנזר בו אושפז ואן גוך וצייר כמה מציוריו הכי יפים ומפורסמים. אחרי הביקור כאן תהנו שם יותר.
יום ראשון הראשון בחודש חינם, חוץ מיולי עד ספטמבר.
במוזיאון לא מוצגים ציורים מקוריים אלא רפרודוקציות.
שימו לב כאן לתערוכות המתחלפות כאן שלא פעם הן נהדרות.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/m4L3C5QmL14
ביקור במקום:
https://youtu.be/LmI-VNc_pvI

#על כפר אמנים שסופח למרסיי
ל’אסטק (L’Estaque), או אסטאק, הוא נמל דיג פרברי ומקסים של כפר שהפך לרובע כפרי במרסיי. מהגבעות שמעליו מתאפשרת הנאה מהמראה הפנורמי של העיר מרסיי, על שלל הצבעים והגוונים שיוצר מפגש המים השמיים והעיר.
במרחק של כ-10 קילומטר מהנמל הישן, זהו אזור עם זהות מקומית חזקה ואופי של כפר שנשמר גם בתוך העיר הגדולה.
האזור מחבר בין ים, זיכרון של קהילת דייגים ועבר תעשייתי ולכן התחושה בו שונה מאוד ממרכז מרסיי. מהדיג בא גם שמו, מהמילה הפרובנסלית "אסטקו" שמשמעותה "לקשור", או "לחבר" את היתד שאליו קושרים את הסירה.
#מה תראו ותעשו כאן?
ביקור בל’אסטק עצמה מתאים למי שנהנים מטיול איטי, מקומי ואותנטי יותר, גם אם הוא קורה בין וילות מפוארות.
כדאי לשוטט בנמל הקטן והמלא בסירות, לעצור לתצפית על הים ולהסתובב בסמטאות. לאורך קו המים פזורים ברים פשוטים, מסעדות דגים ודוכני אוכל שמוכרים פאניס (לביבות חומוס) ומומלץ ליהנות בו מארוחה פשוטה או קפה מול הים.
שווה ליהנות גם מהחוף המחוספס והמשונן של אסטק, שהגישה אליו נוחה מאוד. למרות שהוא קרוב לבנייני העיר, החוף הוא מקום מפלט לתיירים המחפשים מים שקטים ונקיים לשחייה ושיזוף. כי חופי אסטק הם גן עדן חופי, המשלב חול מטופח, חלוקי נחל ומעט צמחייה.
ממול תראו היטב את נופה המרהיב של העיר מרסיי. בצידו השני של המפרץ שימו לב למראה הפנורמי שלה. ואגב, לחובבי ההליכה - המראה יפה במיוחד אם מביטים מהגבעות שמעל אסטאק. בשעות מאוחרות ביום נוצר מגוון של גוונים וצבעים במפגש שבין המים, השמיים והעיר.
בכיכר מאלטֶאר (Place Maleterre) שבכפר, לשעבר כיכר הכנסייה (Place de l'Eglise) אפשר לראות את הבית בו התגורר סזאן כשיצר כאן, בשנים 1870-1882.
חפשו בצידו המערבי של הנמל את טירת פאלה (Chateau Fallet) שנבנתה במאה ה-17. ציירים שונים, כמו אלבר מארקֶה, בראק ודופי התלהבו ממנה והנציחו אותה בציוריהם.
בסמוך לטירת פאלה תראו את "עמק הריאו" (Vallon de Riaux) שצויר בידי הציירים ז'ורז' בראק ופול סזאן.
#אמנים באסטאק
אסטאק (Estaque) הוא כפר שהיה בעבר כפר אמנים. הוא התפרסם במיוחד בזכות הקשר שלו לאמנות. ציירים כמו סזאן, ז'ורז' בראק, ראול דופי, אנדרה דרן והפוביסט אלבר מארקֶה עבדו בו, או שאבו ממנו השראה.
למעשה, בכפר פעלו אמנים משלושה זרמים אמנותיים בציור של סוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים: האימפרסיוניזם, הפוביזם והקוביזם.
גם נופי המפרץ, הגגות והאור של פרובאנס הפכו אותו לאתר חשוב בהיסטוריה של הציור המודרני. לכן ל’אסטק הוא לא רק שכונה יפה, אלא גם אתר תרבותי עם שכבות היסטוריות ברורות.
#טיפים
האזור יפה במיוחד באור אחר הצהריים ובשעת שקיעה, כשהנוף והבתים מקבלים גוון חם.
בימי שבת בבוקר מתקיים כאן שוק של תוצרת חקלאית, בגדים ופריטי עבודות יד מיישובי הסביבה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/nTUbrRfrmWY
מהאוויר:
https://youtu.be/UIlTQQ46bMk
ביקור במקום:
https://youtu.be/o8ljT8mERSA
ל’אסטק (L’Estaque), או אסטאק, הוא נמל דיג פרברי ומקסים של כפר שהפך לרובע כפרי במרסיי. מהגבעות שמעליו מתאפשרת הנאה מהמראה הפנורמי של העיר מרסיי, על שלל הצבעים והגוונים שיוצר מפגש המים השמיים והעיר.
במרחק של כ-10 קילומטר מהנמל הישן, זהו אזור עם זהות מקומית חזקה ואופי של כפר שנשמר גם בתוך העיר הגדולה.
האזור מחבר בין ים, זיכרון של קהילת דייגים ועבר תעשייתי ולכן התחושה בו שונה מאוד ממרכז מרסיי. מהדיג בא גם שמו, מהמילה הפרובנסלית "אסטקו" שמשמעותה "לקשור", או "לחבר" את היתד שאליו קושרים את הסירה.
#מה תראו ותעשו כאן?
ביקור בל’אסטק עצמה מתאים למי שנהנים מטיול איטי, מקומי ואותנטי יותר, גם אם הוא קורה בין וילות מפוארות.
כדאי לשוטט בנמל הקטן והמלא בסירות, לעצור לתצפית על הים ולהסתובב בסמטאות. לאורך קו המים פזורים ברים פשוטים, מסעדות דגים ודוכני אוכל שמוכרים פאניס (לביבות חומוס) ומומלץ ליהנות בו מארוחה פשוטה או קפה מול הים.
שווה ליהנות גם מהחוף המחוספס והמשונן של אסטק, שהגישה אליו נוחה מאוד. למרות שהוא קרוב לבנייני העיר, החוף הוא מקום מפלט לתיירים המחפשים מים שקטים ונקיים לשחייה ושיזוף. כי חופי אסטק הם גן עדן חופי, המשלב חול מטופח, חלוקי נחל ומעט צמחייה.
ממול תראו היטב את נופה המרהיב של העיר מרסיי. בצידו השני של המפרץ שימו לב למראה הפנורמי שלה. ואגב, לחובבי ההליכה - המראה יפה במיוחד אם מביטים מהגבעות שמעל אסטאק. בשעות מאוחרות ביום נוצר מגוון של גוונים וצבעים במפגש שבין המים, השמיים והעיר.
בכיכר מאלטֶאר (Place Maleterre) שבכפר, לשעבר כיכר הכנסייה (Place de l'Eglise) אפשר לראות את הבית בו התגורר סזאן כשיצר כאן, בשנים 1870-1882.
חפשו בצידו המערבי של הנמל את טירת פאלה (Chateau Fallet) שנבנתה במאה ה-17. ציירים שונים, כמו אלבר מארקֶה, בראק ודופי התלהבו ממנה והנציחו אותה בציוריהם.
בסמוך לטירת פאלה תראו את "עמק הריאו" (Vallon de Riaux) שצויר בידי הציירים ז'ורז' בראק ופול סזאן.
#אמנים באסטאק
אסטאק (Estaque) הוא כפר שהיה בעבר כפר אמנים. הוא התפרסם במיוחד בזכות הקשר שלו לאמנות. ציירים כמו סזאן, ז'ורז' בראק, ראול דופי, אנדרה דרן והפוביסט אלבר מארקֶה עבדו בו, או שאבו ממנו השראה.
למעשה, בכפר פעלו אמנים משלושה זרמים אמנותיים בציור של סוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים: האימפרסיוניזם, הפוביזם והקוביזם.
גם נופי המפרץ, הגגות והאור של פרובאנס הפכו אותו לאתר חשוב בהיסטוריה של הציור המודרני. לכן ל’אסטק הוא לא רק שכונה יפה, אלא גם אתר תרבותי עם שכבות היסטוריות ברורות.
#טיפים
האזור יפה במיוחד באור אחר הצהריים ובשעת שקיעה, כשהנוף והבתים מקבלים גוון חם.
בימי שבת בבוקר מתקיים כאן שוק של תוצרת חקלאית, בגדים ופריטי עבודות יד מיישובי הסביבה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/nTUbrRfrmWY
מהאוויר:
https://youtu.be/UIlTQQ46bMk
ביקור במקום:
https://youtu.be/o8ljT8mERSA

#על המוזיאון של קאן בטירה מימי הביניים
מוזיאון דה לה קוסטה (Musée de la Castre), ששמו הרשמי השתנה וכיום הוא "המוזיאון לחקר העולם" (Musée des explorations du monde), הוא מוזיאון לאמנות ולהיסטוריה בעיר קאן.
המוזיאון ממוקם במנזר וטירה מימי הביניים ברובע העתיק לה סוקה שבעיר. מוצגות בו עתיקות מהים התיכון, כולל יצירות אמנות עתיקות, כלי נגינה וחפצים מתרבויות שונות מרחבי העולם.
המוזיאון ממוקם ברובע העתיק וההיסטורי לו סוקה (Le Suquet), בתוך שרידי טירה עתיקה ומבוצרת שנבנתה במאה ה-11 על ידי נזירי לֶרֶן (Lérins), במטרה להגן על האזור מפני פלישות.
#מה תראו כאן?
במוזיאון תוכלו לראות אוספי אמנות פרימיטיבית ואמנות שבטית מהעולם. בין המוצגים כאן תמצאו יצירות מהאזור הארקטי, מאזורי אוקיאניה, אמריקה הקדם-קולומביאנית, והימלאיה-טיבט.
תראו כאן שלל עתיקות מאגן הים התיכון, לצד אוסף מרשים של כלי נגינה מרחבי העולם.
כיאה למבצר מימי הביניים יש למקום גם מגדל שמירה עתיק הצופה אל הנוף. אל ראשו של המגדל מובילות 109 מדרגות ומעליו תיהנו מתצפית פנורמית נהדרת של 360 מעלות על העיר קאן, המפרץ המרהיב והסביבה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/-e09y_AsibY
המראה מהמגדל:
https://youtu.be/_1QTy2WCJlk
מוזיאון דה לה קוסטה (Musée de la Castre), ששמו הרשמי השתנה וכיום הוא "המוזיאון לחקר העולם" (Musée des explorations du monde), הוא מוזיאון לאמנות ולהיסטוריה בעיר קאן.
המוזיאון ממוקם במנזר וטירה מימי הביניים ברובע העתיק לה סוקה שבעיר. מוצגות בו עתיקות מהים התיכון, כולל יצירות אמנות עתיקות, כלי נגינה וחפצים מתרבויות שונות מרחבי העולם.
המוזיאון ממוקם ברובע העתיק וההיסטורי לו סוקה (Le Suquet), בתוך שרידי טירה עתיקה ומבוצרת שנבנתה במאה ה-11 על ידי נזירי לֶרֶן (Lérins), במטרה להגן על האזור מפני פלישות.
#מה תראו כאן?
במוזיאון תוכלו לראות אוספי אמנות פרימיטיבית ואמנות שבטית מהעולם. בין המוצגים כאן תמצאו יצירות מהאזור הארקטי, מאזורי אוקיאניה, אמריקה הקדם-קולומביאנית, והימלאיה-טיבט.
תראו כאן שלל עתיקות מאגן הים התיכון, לצד אוסף מרשים של כלי נגינה מרחבי העולם.
כיאה למבצר מימי הביניים יש למקום גם מגדל שמירה עתיק הצופה אל הנוף. אל ראשו של המגדל מובילות 109 מדרגות ומעליו תיהנו מתצפית פנורמית נהדרת של 360 מעלות על העיר קאן, המפרץ המרהיב והסביבה.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/-e09y_AsibY
המראה מהמגדל:
https://youtu.be/_1QTy2WCJlk

#על המוזיאון בבית האמן בניס
מוזיאון הנרי מאטיס (Musée Matisse) בניס מציג את עבודותיו של האמן מראשית הקריירה שלו, בעיר בה התגורר בחייו ובבית בו חי ושצבעו האדום בולט למרחקים.
המוזיאון, שחזותו החיצונית נאה כמעט כמו יצירות האמנות המוצגות בו, הוא המוזיאון הגדול ביותר שמציג את עבודותיו של הצייר הצרפתי (ואגב, גם הפסל) מאטיס, מאז תחילת הקריירה שלו.
אוסף היצירות הגדול שבמוזיאון מראה את ההתפתחות האמנותית והשינויים שעבר מאטיס לאורך השנים. והוא אולי ההסבר הטוב ביותר לאופן בו זכה הצייר הצעיר שפעל בפרובאנס להפוך לגאון ציור ואמנות, שעתיד להשפיע על אמנים רבים אחריו.
האמן התגורר ברובע סימייז (Cimiez) שבעיר ניס בבית שנמצא ממש בקצה השוק.
#תולדות המקום
על ראש גבעה המשקיפה על ניס, בסמוך לחורשת עצי זית, נמצא המבנה בו ממוקם מוזיאון מאטיס. המוזיאון נמצא בביתו של הצייר הנקרא וילה דז ארן, וילה אדומה ומרשימה מהמאה ה-17 שבנויה בסגנון איטלקי.
הצייר הידוע הגיע לעיר ניס בהוראת רופאיו שהמליצו לו לגור בשמש. אך דווקא באותה שנה ירד גשם ללא הפסק. ובדיוק ביום שהוא החליט לעזוב, יצאה השמש מחדש. מאטיס התאהב באור המיוחד ונשאר לחיות בניס מ-1917 ועד יום מותו ב-1954.
#מה תראו כאן?
אוסף היצירות שבמוזיאון מאטיס הוא אחד האוספים הגדולים ביותר בעולם של אמנות מאטיס. המוזיאון שכאן מציג רבים מיצירותיו של הצייר הנודע, בדגש על תצוגה מקיפה של ציורים, פסלים, הדפסים ורישומים, לצד עבודותיו ולא מעט מפסליו של מאטיס.
כל היצירות שכאן, בצירוף מכתבים ומסמכים שונים של מאטיס ואפילו חפצים אישיים הקשורים לעבודתו של הצייר - כולם נתרמו לעיר ניס בידי הצייר ומשפחתו והן מוצגות כאן בצורה מסודרת מאוד ונעימה.
בין היתר ניתן לראות כאן את האוסף הגדול ביותר של פסלי הברונזה שמאטיס יצר, לצד 300 מהרישומים שלו.
במוזיאון יש תיעוד של כל תקופה בחייו וחובבי האמנות שביניכם ייהנו לבחון דרך ציוריו את השינויים והתקופות שעבר האמן הנודע במהלך חייו.
בין הפריטים הבולטים כאן תמצאו דגמים לקפלה שלו בוונס (Vence) ואת ציורו הידוע "טבע דומם עם רימונים".
למי שהתעייפו מעט וחייבים להתאוורר מכל האמנות שמסביב, יש עוד יתרון לווילה האדומה המשמשת כאחסניה למוזיאון. מדובר בנוף המרהיב שנשקף ממנה. ואכן, בכל שלב בביקור תוכלו פשוט לפנות אל אחד מחלונות המוזיאון ולצפות בקו החוף של הריביירה הצרפתית.
#טיפים
הכניסה למוזיאון חופשית. הסיורים המודרכים בתשלום.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/-tJHODmoYSE
בלוגרים:
https://youtu.be/dIYSsxCJDqI
ביקור במקום:
https://youtu.be/nD8EDVRdRms?t=50s
מבחוץ:
https://youtu.be/367MteWDT8Y
הדרכה:
https://youtu.be/5KzbWyeszbk
מוזיאון הנרי מאטיס (Musée Matisse) בניס מציג את עבודותיו של האמן מראשית הקריירה שלו, בעיר בה התגורר בחייו ובבית בו חי ושצבעו האדום בולט למרחקים.
המוזיאון, שחזותו החיצונית נאה כמעט כמו יצירות האמנות המוצגות בו, הוא המוזיאון הגדול ביותר שמציג את עבודותיו של הצייר הצרפתי (ואגב, גם הפסל) מאטיס, מאז תחילת הקריירה שלו.
אוסף היצירות הגדול שבמוזיאון מראה את ההתפתחות האמנותית והשינויים שעבר מאטיס לאורך השנים. והוא אולי ההסבר הטוב ביותר לאופן בו זכה הצייר הצעיר שפעל בפרובאנס להפוך לגאון ציור ואמנות, שעתיד להשפיע על אמנים רבים אחריו.
האמן התגורר ברובע סימייז (Cimiez) שבעיר ניס בבית שנמצא ממש בקצה השוק.
#תולדות המקום
על ראש גבעה המשקיפה על ניס, בסמוך לחורשת עצי זית, נמצא המבנה בו ממוקם מוזיאון מאטיס. המוזיאון נמצא בביתו של הצייר הנקרא וילה דז ארן, וילה אדומה ומרשימה מהמאה ה-17 שבנויה בסגנון איטלקי.
הצייר הידוע הגיע לעיר ניס בהוראת רופאיו שהמליצו לו לגור בשמש. אך דווקא באותה שנה ירד גשם ללא הפסק. ובדיוק ביום שהוא החליט לעזוב, יצאה השמש מחדש. מאטיס התאהב באור המיוחד ונשאר לחיות בניס מ-1917 ועד יום מותו ב-1954.
#מה תראו כאן?
אוסף היצירות שבמוזיאון מאטיס הוא אחד האוספים הגדולים ביותר בעולם של אמנות מאטיס. המוזיאון שכאן מציג רבים מיצירותיו של הצייר הנודע, בדגש על תצוגה מקיפה של ציורים, פסלים, הדפסים ורישומים, לצד עבודותיו ולא מעט מפסליו של מאטיס.
כל היצירות שכאן, בצירוף מכתבים ומסמכים שונים של מאטיס ואפילו חפצים אישיים הקשורים לעבודתו של הצייר - כולם נתרמו לעיר ניס בידי הצייר ומשפחתו והן מוצגות כאן בצורה מסודרת מאוד ונעימה.
בין היתר ניתן לראות כאן את האוסף הגדול ביותר של פסלי הברונזה שמאטיס יצר, לצד 300 מהרישומים שלו.
במוזיאון יש תיעוד של כל תקופה בחייו וחובבי האמנות שביניכם ייהנו לבחון דרך ציוריו את השינויים והתקופות שעבר האמן הנודע במהלך חייו.
בין הפריטים הבולטים כאן תמצאו דגמים לקפלה שלו בוונס (Vence) ואת ציורו הידוע "טבע דומם עם רימונים".
למי שהתעייפו מעט וחייבים להתאוורר מכל האמנות שמסביב, יש עוד יתרון לווילה האדומה המשמשת כאחסניה למוזיאון. מדובר בנוף המרהיב שנשקף ממנה. ואכן, בכל שלב בביקור תוכלו פשוט לפנות אל אחד מחלונות המוזיאון ולצפות בקו החוף של הריביירה הצרפתית.
#טיפים
הכניסה למוזיאון חופשית. הסיורים המודרכים בתשלום.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/-tJHODmoYSE
בלוגרים:
https://youtu.be/dIYSsxCJDqI
ביקור במקום:
https://youtu.be/nD8EDVRdRms?t=50s
מבחוץ:
https://youtu.be/367MteWDT8Y
הדרכה:
https://youtu.be/5KzbWyeszbk
קפלת הרוזר שתכנן מאטיס
#על הכנסייה הקטנה שעיצב האמן הנודע
אתם ניצבים בפני הקפלה הידועה כ"שאפֶל דוּ רוֹזֶר" (Chapelle du Rosaire), כנסייה קטנה וצנועה בעיירה ואנס שנחשבת מפניני האמנות המודרנית.
רבים מכנים אותה כיום גם "קפלת מאטיס", על שם מי שעיצב וקישט את חלל הפנים שלה - האמן האגדי אנרי מאטיס. הוא ראה בה, אגב, את יצירת המופת של חייו.
המטאפורה שמייצג הבניין היא התעלות על אילוצים חומריים ורוחניים והרצון להתעלות ולשוב לספרות עליונות, לנחמה והרגעת הסבל.
קפלת התפילה הזו, המכונה כיום גם "קפלת מאטיס", מתוארת על ידי רבים כ"יצירת אמנות שלמה" ואפילו טוטאלית.
#מה תראו כאן?
אתם עומדים מול כנסייה קטנה אך גדולה באמנות. זו קאפלה שנחשבת לאחת הפנינים של האמנות המודרנית.
לקפלת המחרוזת (Chapelle du Rosaire de Vence), הנקראת גם קפלת ואנס, צורה חיצונית סגפנית וצנועה במכוון. זהו יופי עדין ומתומצת, המוצג באופן שהוא כמעט נוגע ללב, במיוחד כשיודעים שמי שתכנן ועיצב אותה הוא אחד האמנים שהכי מזוהים עם צבע וצורה.
מאטיס השווה את קפלת המחרוזת בוואנס לספר שדפיו אמורים להיכתב באמצעות מכחולים ודיו שחורה על אריחי קרמיקה לבנים, המודגשים על ידי צבע חלונות הוויטראז'.
חוץ מהקפלה עצמה, שאנרי מאטיס החשיב כיצירת המופת שלו, הוא יצר והכניס אל חלליה לא מעט יצירות מקוריות משלו. אבל קודם כל בולט כאן הלובן האינסופי, הגוון הלבן שמאפיין את הקפלה, בדגש על פנים הכנסייה, לבן שייצג מבחינת מאטיס את האינסוף, לצד ייצוג המימד הרוחני וטבעו המיסטי של האדם.
שימו לב גם לקירות המחופים באריחי קרמיקה וגם לחלונות עם הוויטראז'ים בעלי מוטיב עץ החיים, בהם דייק מאטיס גם בתיאור אופייני של הבתולה, עם תחנות הצליבה של ישו ודמותו של דומיניקוס, הקדוש של הדומיניקנים.
#תולדות המקום
כל היבט של ה-The Rosary Chapel, בצרפתית "קפלת הרוזר" ובעברית "קפלת המחרוזת" תוכנן ועוצב בידי הצייר מאטיס, בעיירה ואנס, המקום שבו הוא התגורר בעשור האחרון של חייו.
את קפלת הרוזר (Sainte-Marie-du-Rosaire) של הדומיניקנים בוואנס תכנן ועיצב האמן לאחר מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1947 ו-1951.
מאטיס נעתר לבקשה לתכנן קפלה קתולית קטנה שתוקדש למסדר הדומיניקני. ביצירתה חרג מאטיס מהטקס הדתי בלבד והוסיף לא מעט מהשקפתו האישית על הארכיטיפים שייצג בתכנון והעיצוב- רעיונות המיוצגים כאן על ידי אור ומרחב.
מאטיס עיצב יפה את הקירות המחופים באריחי קרמיקה והחלונות שעוסקים בעץ החיים, לצד תיאורהבתולה, תחנות מסע הצלב ולצידם גם את דומיניקוס הקדוש, שהרי זו הקפלה של הדומיניקנים.
אפילו את בגדי הכמרים של הכנסייה דאג האמן לתכנן ולעצב - באופן שישלים את העיצוב הפיזי של הקפלה עצמה.
ממוקמת בעיירה ואנס שבריביירה הצרפתית, הקאפלה היא חלל סגור שבנוי סביב הרעיון של גאולת האדם, רעיון המסומל על ידי גובה ואנכיות מוגזמים במכוון שניתנו למגדל הפעמונים הגבוה כל כך של הקפלה ובאור הבהיר של השמיים הנכנס לקפלה דרך החלונות שבה.
לא חסרים מי שביקרו את החזית הלבנה והפשוטה של הקפלה, אך מנגד, רבים רואים בה את אחד המבנים הדתיים המשמעותיים שנבנו במאה ה-20.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/x5BrzmgrFvg
בלוגרים:
https://youtu.be/ZGJYozpmBkw
הרישומים המדהימים מאחורי ציורי הקיר:
https://youtu.be/TyxYzgozAfQ
הדרכה:
https://youtu.be/vhsGbO14ogw?t=29s
אתם ניצבים בפני הקפלה הידועה כ"שאפֶל דוּ רוֹזֶר" (Chapelle du Rosaire), כנסייה קטנה וצנועה בעיירה ואנס שנחשבת מפניני האמנות המודרנית.
רבים מכנים אותה כיום גם "קפלת מאטיס", על שם מי שעיצב וקישט את חלל הפנים שלה - האמן האגדי אנרי מאטיס. הוא ראה בה, אגב, את יצירת המופת של חייו.
המטאפורה שמייצג הבניין היא התעלות על אילוצים חומריים ורוחניים והרצון להתעלות ולשוב לספרות עליונות, לנחמה והרגעת הסבל.
קפלת התפילה הזו, המכונה כיום גם "קפלת מאטיס", מתוארת על ידי רבים כ"יצירת אמנות שלמה" ואפילו טוטאלית.
#מה תראו כאן?
אתם עומדים מול כנסייה קטנה אך גדולה באמנות. זו קאפלה שנחשבת לאחת הפנינים של האמנות המודרנית.
לקפלת המחרוזת (Chapelle du Rosaire de Vence), הנקראת גם קפלת ואנס, צורה חיצונית סגפנית וצנועה במכוון. זהו יופי עדין ומתומצת, המוצג באופן שהוא כמעט נוגע ללב, במיוחד כשיודעים שמי שתכנן ועיצב אותה הוא אחד האמנים שהכי מזוהים עם צבע וצורה.
מאטיס השווה את קפלת המחרוזת בוואנס לספר שדפיו אמורים להיכתב באמצעות מכחולים ודיו שחורה על אריחי קרמיקה לבנים, המודגשים על ידי צבע חלונות הוויטראז'.
חוץ מהקפלה עצמה, שאנרי מאטיס החשיב כיצירת המופת שלו, הוא יצר והכניס אל חלליה לא מעט יצירות מקוריות משלו. אבל קודם כל בולט כאן הלובן האינסופי, הגוון הלבן שמאפיין את הקפלה, בדגש על פנים הכנסייה, לבן שייצג מבחינת מאטיס את האינסוף, לצד ייצוג המימד הרוחני וטבעו המיסטי של האדם.
שימו לב גם לקירות המחופים באריחי קרמיקה וגם לחלונות עם הוויטראז'ים בעלי מוטיב עץ החיים, בהם דייק מאטיס גם בתיאור אופייני של הבתולה, עם תחנות הצליבה של ישו ודמותו של דומיניקוס, הקדוש של הדומיניקנים.
#תולדות המקום
כל היבט של ה-The Rosary Chapel, בצרפתית "קפלת הרוזר" ובעברית "קפלת המחרוזת" תוכנן ועוצב בידי הצייר מאטיס, בעיירה ואנס, המקום שבו הוא התגורר בעשור האחרון של חייו.
את קפלת הרוזר (Sainte-Marie-du-Rosaire) של הדומיניקנים בוואנס תכנן ועיצב האמן לאחר מלחמת העולם השנייה, בין השנים 1947 ו-1951.
מאטיס נעתר לבקשה לתכנן קפלה קתולית קטנה שתוקדש למסדר הדומיניקני. ביצירתה חרג מאטיס מהטקס הדתי בלבד והוסיף לא מעט מהשקפתו האישית על הארכיטיפים שייצג בתכנון והעיצוב- רעיונות המיוצגים כאן על ידי אור ומרחב.
מאטיס עיצב יפה את הקירות המחופים באריחי קרמיקה והחלונות שעוסקים בעץ החיים, לצד תיאורהבתולה, תחנות מסע הצלב ולצידם גם את דומיניקוס הקדוש, שהרי זו הקפלה של הדומיניקנים.
אפילו את בגדי הכמרים של הכנסייה דאג האמן לתכנן ולעצב - באופן שישלים את העיצוב הפיזי של הקפלה עצמה.
ממוקמת בעיירה ואנס שבריביירה הצרפתית, הקאפלה היא חלל סגור שבנוי סביב הרעיון של גאולת האדם, רעיון המסומל על ידי גובה ואנכיות מוגזמים במכוון שניתנו למגדל הפעמונים הגבוה כל כך של הקפלה ובאור הבהיר של השמיים הנכנס לקפלה דרך החלונות שבה.
לא חסרים מי שביקרו את החזית הלבנה והפשוטה של הקפלה, אך מנגד, רבים רואים בה את אחד המבנים הדתיים המשמעותיים שנבנו במאה ה-20.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/x5BrzmgrFvg
בלוגרים:
https://youtu.be/ZGJYozpmBkw
הרישומים המדהימים מאחורי ציורי הקיר:
https://youtu.be/TyxYzgozAfQ
הדרכה:
https://youtu.be/vhsGbO14ogw?t=29s
אקס אן פרובאנס
#על העיר האלגנטית של הצייר סזאן
מאז המאה ה-15, כשהתיישבו בה סופרים, משכילים ואמנים רבים, נחשבת העיר אקס-אן-פרובאנס (Aix en Provence) לאחת הערים התרבותיות בצרפת והלב התרבותי והאמנותי של פרובאנס.
בעבר הייתה אקס אן פרובנס הבירה ההיסטורית של פרובנס, תואר שהיא איבדה לפני מאות שנים לטובת מרסיי.
העיר, שתושביה מכנים בפשטות "אקס", היא כיום עיר אוניברסיטאית, תוססת ואחת הערים הפופולריות והאהובות בדרום צרפת.
לצד חיי תרבות עשירים ופסטיבל אופרה גדול שמתקיים בה בכל קיץ, העיר האלגנטית, המכונה "עיר אלף המזרקות", מתאפיינת באדריכלות ימי הביניים שמודגמת היטב בקתדרלה הגדולה והמפוארת שבה, עם אלמנטים רומנסקיים, גותים וניאו-גותים.
#מה תראו כאן?
בעיר אקס, שהיא כולה אטרקציה מרהיבה, בולטים גם קתדרלת סן סובר, הגנים המעוטרים של ביתן ונדום, הספא התרמי של סקסטיוס וטירת הברבן.
בטיול בוקר בעיר האלגנטית שימו לב לשלל הכיכרות המלכותיות והשדרות עתירות העצים, לצד 40 מזרקות מרשימות, עתיקות ומגוונות בגדלים ובצורות שלהן.
במרכז העיר תפגשו ודאי את אחד משוקי האוכל הטובים של העיר ויהיה כיף לסעוד בו את ארוחת הבוקר או להצטייד לפיקניק מהנה באחת הפינות הנעימות שתפגשו.
לכינוי "העיר בעלת אלף המזרקות" היא זכתה מהמזרקות שפזורות בה, המקבלות את מימיהן ממעיינות סמוכים. כך למשל בשדרת מיראבו שנחשבת למקבילה של השאנז אליזה הפריזאי. במרכזה תראו שתי מזרקות גדולות, כשבאחת מהן זורמים מים חמים שמקורם במעיין הנמצא מתחתיה.
סיור בסמטאות העתיקות ומרוצפות האבן יפגיש אתכם עם פינות חמד נעימות ובתי קפה וקונדיטוריות טעימים. אקס עמוסה גם בשווקים נהדרים, מסעדות וברים תוססים - שנמצאים בשדרות עמוסות ירק ועצים.
בלב העיר נמצאת הכיכר הראשית "לה רוטונד", הכיכר עם מזרקת הרוטונד הענקית והמרשימה. ממנה יוצאת קור מירבו (Cours Mirabeau), שדרה עצומה, אלגנטית ומוצלת, עם עצי דולב נהדרים, מזרקות מרשימות ומשובצת בתים מרשימים מתקופת הבארוק והרוקוקו.
שדרת מירבו מובילה אל רובע מזארן, עתיר בתי אצולה יפים וקלאסיים מהמאות ה-17 עד 18.
שדרת קור מירבו הגדולה מובילה מ"לה רוטונד", הכיכר עם מזרקת הרוטונד הענקית והמרשימה ועד לפסלו של "המלך הטוב", המלך רנה, הנאור ורב-לשוני ששלט במאה ה-15. בתקופתו הוקמה האוניברסיטה הראשונה כאן. הוא גם היה זה שהרפורמות שהנהיג באזור הפכו את אקס לבירת פרובאנס והביאו אל חצרו ציירים ועוד אמנים מכל רחבי אירופה.
שווה להציץ אל הסטודיו של פול סזאן, הצייר הפוסט-אימפרסיוניסטי שאקס היא מקום הולדתו. הסטודיו האחרון שלו נראה כאילו הוא עדיין מצייר בו. מפוזרים בו עותקי ציוריו והטבע הדומם שכל כך אפיין אותו.
שימו לב בעיר להר סנט ויקטואר הלבן, הר בעל צורה גאומטרית שמשקיף על העיר ושסזאן לא הפסיק לצייר אותו. סזאן נולד באקס ובילה בה את מרבית חייו. הוא היה מרותק להר אבן הגרניט ששכן לא הרחק מאחוזתו המשפחתית. אגב, בצל ההר הזה רכש פיקאסו ב-1958 את טירת ווֹבֶנארג (Chateau Vauvenargues) באקס.
חובבי אמנות ייהנו כאן גם משני מרכזי אמנות, החל מקומון (Caumont) ועד הגלריה הראשית של אקס - מוזיאון גרנה (Granet). בפאתי העיר אפשר ליהנות מהמוזיאון המודרניסטי, Fondation Vasereley.
בכיכר העירייה תראו, לצד בתי העיר המעוטרים בתקופת הרנסנס, מגדל שעון מהמאה ה-16 וארמון הארכיבישוף. מעבר לו ממוקמת קתדרלת סנט סובור (St Sauveur) ובה "שיח בוער", הטריפטיכון של ניקולא פרומנט מהמאה ה-15 - מיצירות האמנות הטובות ביותר של דרום צרפת.
#היסטוריה
שוכנת כ-30 קילומטר מצפון לעיר מרסיי ולחופים, אקס אן פרובאנס נוסדה על ידי הרומאים כמחנה צבאי ב-123 לפני הספירה.
לשיאה היא הגיעה בימי המלך רנה, שערך בה במאה ה-15 רפורמות מנהליות חשובות וטובות לתושבים והפך אותה למוקד משיכה לציירים ואמנים מכל אירופה.
והעיר העתיקה הזו, מהמאה ה-2 לפני הספירה, היא כיום עיר אוניברסיטאית תוססת, הומה סטודנטים צעירים ושוקקת חיים.
#שופינג
במרכז העיר אקס יש מספר שוקי אוכל יפים מאוד וטובים במיוחד לשילוב בטיול עירוני, להרכבה של ארוחת בוקר בשוק או להצטיידות לפיקניק מהנה.
לצד השווקים הססגוניים שבה, אקס מציעה כמה מהחנויות הטובות ביותר בדרום צרפת, חנויות אופנתיות, בוטיקים של מעצבים, עיצוב פנים וחנויות של עתיקות.
ומשהו מתוק לאכול - אל תעיזו לעזוב את אקס מבלי שטעמתם את ממתק הקאליסון שלה - המורכב משקדים, פירות מסוכרים וסירופ שמחבר ביניהם.
על סזאן ודרכו האמנותית כאן ראו בתגית "הסטודיו של סזאן".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/bDZ42Dz6z0g
נופי אקס בציוריו של סזאן:
https://youtu.be/dPVh2ZrdRgc
בלוגרים:
https://youtu.be/ZF6ixNwzl-M
אטרקציות טובות:
https://youtu.be/7ivdLxdevYo
הדרכה:
https://youtu.be/fVjPTbIJ3vw
מאז המאה ה-15, כשהתיישבו בה סופרים, משכילים ואמנים רבים, נחשבת העיר אקס-אן-פרובאנס (Aix en Provence) לאחת הערים התרבותיות בצרפת והלב התרבותי והאמנותי של פרובאנס.
בעבר הייתה אקס אן פרובנס הבירה ההיסטורית של פרובנס, תואר שהיא איבדה לפני מאות שנים לטובת מרסיי.
העיר, שתושביה מכנים בפשטות "אקס", היא כיום עיר אוניברסיטאית, תוססת ואחת הערים הפופולריות והאהובות בדרום צרפת.
לצד חיי תרבות עשירים ופסטיבל אופרה גדול שמתקיים בה בכל קיץ, העיר האלגנטית, המכונה "עיר אלף המזרקות", מתאפיינת באדריכלות ימי הביניים שמודגמת היטב בקתדרלה הגדולה והמפוארת שבה, עם אלמנטים רומנסקיים, גותים וניאו-גותים.
#מה תראו כאן?
בעיר אקס, שהיא כולה אטרקציה מרהיבה, בולטים גם קתדרלת סן סובר, הגנים המעוטרים של ביתן ונדום, הספא התרמי של סקסטיוס וטירת הברבן.
בטיול בוקר בעיר האלגנטית שימו לב לשלל הכיכרות המלכותיות והשדרות עתירות העצים, לצד 40 מזרקות מרשימות, עתיקות ומגוונות בגדלים ובצורות שלהן.
במרכז העיר תפגשו ודאי את אחד משוקי האוכל הטובים של העיר ויהיה כיף לסעוד בו את ארוחת הבוקר או להצטייד לפיקניק מהנה באחת הפינות הנעימות שתפגשו.
לכינוי "העיר בעלת אלף המזרקות" היא זכתה מהמזרקות שפזורות בה, המקבלות את מימיהן ממעיינות סמוכים. כך למשל בשדרת מיראבו שנחשבת למקבילה של השאנז אליזה הפריזאי. במרכזה תראו שתי מזרקות גדולות, כשבאחת מהן זורמים מים חמים שמקורם במעיין הנמצא מתחתיה.
סיור בסמטאות העתיקות ומרוצפות האבן יפגיש אתכם עם פינות חמד נעימות ובתי קפה וקונדיטוריות טעימים. אקס עמוסה גם בשווקים נהדרים, מסעדות וברים תוססים - שנמצאים בשדרות עמוסות ירק ועצים.
בלב העיר נמצאת הכיכר הראשית "לה רוטונד", הכיכר עם מזרקת הרוטונד הענקית והמרשימה. ממנה יוצאת קור מירבו (Cours Mirabeau), שדרה עצומה, אלגנטית ומוצלת, עם עצי דולב נהדרים, מזרקות מרשימות ומשובצת בתים מרשימים מתקופת הבארוק והרוקוקו.
שדרת מירבו מובילה אל רובע מזארן, עתיר בתי אצולה יפים וקלאסיים מהמאות ה-17 עד 18.
שדרת קור מירבו הגדולה מובילה מ"לה רוטונד", הכיכר עם מזרקת הרוטונד הענקית והמרשימה ועד לפסלו של "המלך הטוב", המלך רנה, הנאור ורב-לשוני ששלט במאה ה-15. בתקופתו הוקמה האוניברסיטה הראשונה כאן. הוא גם היה זה שהרפורמות שהנהיג באזור הפכו את אקס לבירת פרובאנס והביאו אל חצרו ציירים ועוד אמנים מכל רחבי אירופה.
שווה להציץ אל הסטודיו של פול סזאן, הצייר הפוסט-אימפרסיוניסטי שאקס היא מקום הולדתו. הסטודיו האחרון שלו נראה כאילו הוא עדיין מצייר בו. מפוזרים בו עותקי ציוריו והטבע הדומם שכל כך אפיין אותו.
שימו לב בעיר להר סנט ויקטואר הלבן, הר בעל צורה גאומטרית שמשקיף על העיר ושסזאן לא הפסיק לצייר אותו. סזאן נולד באקס ובילה בה את מרבית חייו. הוא היה מרותק להר אבן הגרניט ששכן לא הרחק מאחוזתו המשפחתית. אגב, בצל ההר הזה רכש פיקאסו ב-1958 את טירת ווֹבֶנארג (Chateau Vauvenargues) באקס.
חובבי אמנות ייהנו כאן גם משני מרכזי אמנות, החל מקומון (Caumont) ועד הגלריה הראשית של אקס - מוזיאון גרנה (Granet). בפאתי העיר אפשר ליהנות מהמוזיאון המודרניסטי, Fondation Vasereley.
בכיכר העירייה תראו, לצד בתי העיר המעוטרים בתקופת הרנסנס, מגדל שעון מהמאה ה-16 וארמון הארכיבישוף. מעבר לו ממוקמת קתדרלת סנט סובור (St Sauveur) ובה "שיח בוער", הטריפטיכון של ניקולא פרומנט מהמאה ה-15 - מיצירות האמנות הטובות ביותר של דרום צרפת.
#היסטוריה
שוכנת כ-30 קילומטר מצפון לעיר מרסיי ולחופים, אקס אן פרובאנס נוסדה על ידי הרומאים כמחנה צבאי ב-123 לפני הספירה.
לשיאה היא הגיעה בימי המלך רנה, שערך בה במאה ה-15 רפורמות מנהליות חשובות וטובות לתושבים והפך אותה למוקד משיכה לציירים ואמנים מכל אירופה.
והעיר העתיקה הזו, מהמאה ה-2 לפני הספירה, היא כיום עיר אוניברסיטאית תוססת, הומה סטודנטים צעירים ושוקקת חיים.
#שופינג
במרכז העיר אקס יש מספר שוקי אוכל יפים מאוד וטובים במיוחד לשילוב בטיול עירוני, להרכבה של ארוחת בוקר בשוק או להצטיידות לפיקניק מהנה.
לצד השווקים הססגוניים שבה, אקס מציעה כמה מהחנויות הטובות ביותר בדרום צרפת, חנויות אופנתיות, בוטיקים של מעצבים, עיצוב פנים וחנויות של עתיקות.
ומשהו מתוק לאכול - אל תעיזו לעזוב את אקס מבלי שטעמתם את ממתק הקאליסון שלה - המורכב משקדים, פירות מסוכרים וסירופ שמחבר ביניהם.
על סזאן ודרכו האמנותית כאן ראו בתגית "הסטודיו של סזאן".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/bDZ42Dz6z0g
נופי אקס בציוריו של סזאן:
https://youtu.be/dPVh2ZrdRgc
בלוגרים:
https://youtu.be/ZF6ixNwzl-M
אטרקציות טובות:
https://youtu.be/7ivdLxdevYo
הדרכה:
https://youtu.be/fVjPTbIJ3vw
מוזיאון פיקאסו
#על מוזיאון האמן המהפכן באנטיב
מוזיאון פיקאסו (Musee Picasso) באנטיב הוא מוזיאון שבו מוצגות עבודותיו של פבלו רואיז פיקאסו, גאון הקוביזם, מהפכן הציור ואחד האמנים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
בפרובנס בילה פיקאסו את רבע המאה האחרונה לחייו. ב-1946, כשחיפש היכן לצייר, גילה פיקאסו את ארמון גרימלדי, טירה שהיא ארמון עתיק בעיר אנטיב. הארמון המשקיף אל הים שימש לו במשך מספר חודשים כסטודיו.
"תנו לי מוזיאון ואמלא לכם אותו" אמר פעם פיקאסו. ואכן, כאן מוצגות יצירותיו, בעיקר ציורים שהשאיר האמן לאחר חודשיים של יצירה כאן ב-1946, התקופה בה הוא חי ויצר בטירת גרימאלדי שבעיר.
#מה תראו כאן?
במוזיאון מוצג אחד האוספים הגדולים של יצירות פיקאסו בעולם. יש כאן יותר מ-245 יצירות של האמן המודרני הנערץ, כולל 24 ציורים שלו, 32 ליטוגרפיות, 44 רישומים, 80 יצירות קרמיקה, כלי חרס ופסלים שנוצרו בין השנים 1919 ל־1946.
במוזיאון פיקאסו באנטיב גם 12 יצירות מופת של חואן מירו, חברו הטוב של פיקאסו. בנוסף, מוצג כאן גם אוסף אמנות מודרנית שבו תראו יצירות של אמנים מהמאה ה-20 ותחילת המאה ה־21, ביניהם האנס הרטונג, אטלן, בלתוס ובן.
ממרפסת הפסלים יש נוף מרהיב לים והפסלים בו מוצבים כך שהם נראים כאילו הם מביטים אל הים.
יפה גם הטירה היפהפייה עצמה, או ליתר דיוק ארמון גרימלדי היוקרתי. זהו מבנה יפה בזכות עצמו והים הנשקף מחלונותיו והופך את הביקור כאן לחוויה כפולה.
#תולדות המקום
המוזיאון נמצא בתוך טירה יפה ומרשימה מימי הביניים ושמה טירת גרימאלדי (Chateau Grimaldi). הטירה הזו, שהיא אחת העדויות האותנטיות לאלפי שנות ההיסטוריה של אנטיב, שימשה את פיקאסו בתור הסטודיו שלו.
זה קורה בשנת 1946, כשפיקאסו מחפש מקום להניח בו את הציוד שלו ולצייר. הוא מגיע אל חדר השומרים של הטירה ואוהב את המקום כדי לעבוד בו.
בתמורה למקום לסטודיו שהוא מקבל לחודשים בודדים, משאיר האמן הדגול במקום כמה מציוריו. כך הרוויחה העיר ובטירה נותר לדורות הבאים מוזיאון על שמו עם 23 ציורים ו-44 רישומים שהשאיר בטירה. רבות מהיצירות כאן מושפעות מהסביבה הים-תיכונית המקומית.
#טיפים
במוזיאון אין קפטריה או מזנון, כך שכדאי לבוא שבעים.
שילוב עם הביקור בסמטאות העיר העתיקה ובשוק האיכרים שלידו .
מבט מקרוב:
https://youtu.be/mJ18Rr8qpH4
בלוגרים:
https://youtu.be/S1PGG7DNERA
תמונות מהמוזיאון:
https://youtu.be/FDx6dkeXT4I
ביקור במקום:
https://youtu.be/Ef-oJGCWql4
הדרכה:
https://youtu.be/z8MjKvtxzKw?t=1m30s
מוזיאון פיקאסו (Musee Picasso) באנטיב הוא מוזיאון שבו מוצגות עבודותיו של פבלו רואיז פיקאסו, גאון הקוביזם, מהפכן הציור ואחד האמנים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
בפרובנס בילה פיקאסו את רבע המאה האחרונה לחייו. ב-1946, כשחיפש היכן לצייר, גילה פיקאסו את ארמון גרימלדי, טירה שהיא ארמון עתיק בעיר אנטיב. הארמון המשקיף אל הים שימש לו במשך מספר חודשים כסטודיו.
"תנו לי מוזיאון ואמלא לכם אותו" אמר פעם פיקאסו. ואכן, כאן מוצגות יצירותיו, בעיקר ציורים שהשאיר האמן לאחר חודשיים של יצירה כאן ב-1946, התקופה בה הוא חי ויצר בטירת גרימאלדי שבעיר.
#מה תראו כאן?
במוזיאון מוצג אחד האוספים הגדולים של יצירות פיקאסו בעולם. יש כאן יותר מ-245 יצירות של האמן המודרני הנערץ, כולל 24 ציורים שלו, 32 ליטוגרפיות, 44 רישומים, 80 יצירות קרמיקה, כלי חרס ופסלים שנוצרו בין השנים 1919 ל־1946.
במוזיאון פיקאסו באנטיב גם 12 יצירות מופת של חואן מירו, חברו הטוב של פיקאסו. בנוסף, מוצג כאן גם אוסף אמנות מודרנית שבו תראו יצירות של אמנים מהמאה ה-20 ותחילת המאה ה־21, ביניהם האנס הרטונג, אטלן, בלתוס ובן.
ממרפסת הפסלים יש נוף מרהיב לים והפסלים בו מוצבים כך שהם נראים כאילו הם מביטים אל הים.
יפה גם הטירה היפהפייה עצמה, או ליתר דיוק ארמון גרימלדי היוקרתי. זהו מבנה יפה בזכות עצמו והים הנשקף מחלונותיו והופך את הביקור כאן לחוויה כפולה.
#תולדות המקום
המוזיאון נמצא בתוך טירה יפה ומרשימה מימי הביניים ושמה טירת גרימאלדי (Chateau Grimaldi). הטירה הזו, שהיא אחת העדויות האותנטיות לאלפי שנות ההיסטוריה של אנטיב, שימשה את פיקאסו בתור הסטודיו שלו.
זה קורה בשנת 1946, כשפיקאסו מחפש מקום להניח בו את הציוד שלו ולצייר. הוא מגיע אל חדר השומרים של הטירה ואוהב את המקום כדי לעבוד בו.
בתמורה למקום לסטודיו שהוא מקבל לחודשים בודדים, משאיר האמן הדגול במקום כמה מציוריו. כך הרוויחה העיר ובטירה נותר לדורות הבאים מוזיאון על שמו עם 23 ציורים ו-44 רישומים שהשאיר בטירה. רבות מהיצירות כאן מושפעות מהסביבה הים-תיכונית המקומית.
#טיפים
במוזיאון אין קפטריה או מזנון, כך שכדאי לבוא שבעים.
שילוב עם הביקור בסמטאות העיר העתיקה ובשוק האיכרים שלידו .
מבט מקרוב:
https://youtu.be/mJ18Rr8qpH4
בלוגרים:
https://youtu.be/S1PGG7DNERA
תמונות מהמוזיאון:
https://youtu.be/FDx6dkeXT4I
ביקור במקום:
https://youtu.be/Ef-oJGCWql4
הדרכה:
https://youtu.be/z8MjKvtxzKw?t=1m30s
קבר שאגאל
#על קברו של הצייר בכפר האמנים העתיק
בבית העלמין הקתולי שבשולי הכפר סן פול דה ואנס נמצא קבר שאגאל (Marc Chagall’s Grave), המקום בו נקבר הצייר היהודי מארק שאגאל בפרובאנס.
מדהים שהצייר היהודי המפורסם, שנודע בציוריו עתירי המוטיבים היהודיים, בחר לפני מותו להיקבר בקבר פשוט להפליא בבית הקברות הנוצרי של הכפר שבו הוא חי ב-20 השנים האחרונות של חייו.
אל מול שלוות הנוף, שאגאל קבור בבית הקברות היפה והמטופח. אבל קל להבחין שהוא לא לבדו שם, כי קברו משותף גם לרעייתו שהוא אהב ולאחיה, גיסו של הצייר.
על הקבר מצבה פשוטה שלא מאזכרת את יהדותו של שאגאל. רבים מהמבקרים הפוקדים את הקבר נוהגים להניח עליו לא רק אבנים, כמנהג היהודים, אלא גם חלוקי נחל קטנים, רבים מהם מעוטרים באיורים, ברכות ומילים טובות.
ביקור במקום:
https://youtu.be/cOX5L1W_Fmw
בלוגרים:
https://youtu.be/_sjT4VdImcI
קיצור גדולתו של האמן:
https://youtu.be/O5RZ2fh9jUc
בבית העלמין הקתולי שבשולי הכפר סן פול דה ואנס נמצא קבר שאגאל (Marc Chagall’s Grave), המקום בו נקבר הצייר היהודי מארק שאגאל בפרובאנס.
מדהים שהצייר היהודי המפורסם, שנודע בציוריו עתירי המוטיבים היהודיים, בחר לפני מותו להיקבר בקבר פשוט להפליא בבית הקברות הנוצרי של הכפר שבו הוא חי ב-20 השנים האחרונות של חייו.
אל מול שלוות הנוף, שאגאל קבור בבית הקברות היפה והמטופח. אבל קל להבחין שהוא לא לבדו שם, כי קברו משותף גם לרעייתו שהוא אהב ולאחיה, גיסו של הצייר.
על הקבר מצבה פשוטה שלא מאזכרת את יהדותו של שאגאל. רבים מהמבקרים הפוקדים את הקבר נוהגים להניח עליו לא רק אבנים, כמנהג היהודים, אלא גם חלוקי נחל קטנים, רבים מהם מעוטרים באיורים, ברכות ומילים טובות.
ביקור במקום:
https://youtu.be/cOX5L1W_Fmw
בלוגרים:
https://youtu.be/_sjT4VdImcI
קיצור גדולתו של האמן:
https://youtu.be/O5RZ2fh9jUc
סן פול דה ונס
#על כפר האמנים העתיק של פרובאנס
סן פול דה ונס (Saint-Paul-de-Vence) נחשבת לעיירה היפה ביותר של פרובנס. זוהי עיירה שצמחה מכפר עתיק ומבוצר לעיירה תוססת ומוקד משיכה לאמנים רבים, ציירים וסופרים המתגוררים בו עד היום.
מה שהיה כפר והיום עיירה, ממוקם על אחת הגבעות המקיפה את ניס, קילומטרים ספורים מחוף הים ו-4 קילומטרים מדרום לוואנס.
נבנה במקור כביצור גבול במאה ה-16, סן פול דה ונס הוא כפר מבוצר מימי הביניים, השוכן על רכס מעל עמק ואר. בימי הביניים הוא שגשג אך עד המאה ה-19 הוא די דעך.
עד שיגיעו אליו ציירים כמו מאטיס, לג'ר, מרק שאגאל, פיקאסו, סיניאק, מודיליאני, מירו, בונאר וסוטין יגלו אותו מחדש ויעברו להתגורר בו.
מאז הכפר ידוע במורשת האמנותית שלו.
אותם ציירים ואמנים נוספים נהגו להיפגש בבית קפה שהוא היום מלון לה קולומב ד'אור. עם הזמן והמאה ה-20 הגיעו אליו שחקנים וזמרים, ביניהם איב מונטאן וסימון סיניורה שהכירו כאן ובכיכר הכפר המרכזית נהגו לשחק בקביעות במשחק המקומי פטאנק, עם פרננדל, לינו ונטורה ותושבים אחרים.
למרות הפופולריות והאווירה הבוהמית שלו, סן פול שומר על רוגע ואווירת אמנות. המקום מטופח, שקט ונקי, מלא בסמטאות ציוריות, פינות שמצטלמות נהדר ותחושה של אהבת אמנות, אך ללא גרפיטי או אמנות רחוב שלא פעם בולטים במקומות כאלה.
גם בימינו הכפר הימי-ביניימי מבוצר, לפחות במובן אחד - אל בין חומותיו אסורה כניסת מכוניות. וזה לא רק היותו כפר עתיק ויפה להפליא, אלא גם האווירה המיוחדת שבו, המוסיפה לסן פול דה ונס משהו מיוחד מימים עברו.
#מה תראו כאן?
בכפר היפהפה אתם נכנסים לעיר העתיקה דרך השער הראשי המקומר, אל המשמר הפנימי, אל מתחת למגדל. הביטו למטה לחפיר המגן עליה מתוקפים. את השער ניתן להשכיב עליו ולאפשר כניסה או להרים ובכך למנוע מהאויב להיכנס אל תוך העיר.
בפנים אתם פוסעים ברחובות עתיקים מהמאה ה-14, עם מרצפות מעוטרות. על חלק מהמבנים כאן נותרו מימי קדם הטבעות לקשירת החמורים.
שימו לב להמון גלריות האמנות היפהפיות. די מהר תגיעו לרחוב גראנדה מרוצף האבן, שבו שלל חנויות ובתי קפה ציוריים.
קחו את הזמן וטיילו בסמטאות כפר האמנים העתיק סנט פול דה ונס. אחד הכפרים היפים והאמנותיים ביותר בדרום צרפת, זהו כפר הרים טיפוסי לפרובאנס, עם רחובות צרים וסמטאות מרוצפות אבן.
עבור הציירים הרבים שהתאהבו בסנט פול נפתחה בכיכר הכפר של אז אכסניה קטנה שתהפוך עם הזמן ל"מלון היונה המוזהבת".
באותה כיכר, ליד בית הקפה הגדול של הכפר, נהג איב מונטאן שהתגורר בסמוך לשחק פטאנק עם ותיקי הכפר. מראה קבוע זה היה של תיירים משתאים שעומדים ומצלמים בהתלהבות את הכוכב שהוא משחק עם החבורה הצעקנית והנלהבת, מגלגל את כדור הפטאנק וצועק איתם - עם כוס פאסטיס ביד.
בעיר שוק קטן ומקסים ואם תרצו, קחו משימה בלשית נחמדה - לחפש את סמטת Rue du Bresc, הנחשבת לרחוב הכי צר בסן פול.
בחלקו העתיק של הכפר, השוכן על צלע ההר, יש מגוון גלריות אמנות מרשימות וחנויות אלגנטיות. ברחובות ובסמטאות הקטנות, בין בתים עתיקים המחוברים ביניהם בגרמי מדרגות, תמצאו בוטיקים וחנויות עם מלאי אופנה, עבודות יד ויצירות אמנות.
שימו לב לכנסייה של סן פול שנבנתה מאבני המבצר שעמד כאן בעבר, בין המאות 18-13. ראו גם את מגדל הפעמונים הצמוד אליה.
קפלת הסגפנים הלבנים (la Chapelle des Pénitents Blanc) הושלמה במאה ה-17 ושוקמה ועוטרה מחדש בידי האמן הבלגי ז'אן מישל פולון, לכן ידועה גם כקפלת פולון. היא משלבת אדריכלות דתית עתיקה עם פסיפסים, חלונות ויטראז', ציורים ופסלים בעלי אופי פיוטי וצבעוני.
אף שהפך לפנינה תיירותית, נחשב סנט-פול דה ונס לכפר היפה באזור ונהנה גם מנופים הרריים נהדרים ומעמקים צרים ומרהיבים. לא במפתיע נתן הנוף המרהיב והצבעוני שלו השראה לאמנים דגולים דוגמת מאטיס ושאגאל.
#תולדות המקום
נבנה במקור כביצור גבול במאה ה-16,
סן פול דה ואנס הוא כפר מבוצר מימי הביניים, השוכן על רכס מעל עמק ואר. בימי הביניים הוא שגשג אך עד המאה ה-19 הוא די דעך.
החל משנות ה-20 של המאה הקודמת זרמו לכפר לא מעט אמנים שהתאהבו באור המיוחד שבו. ביניהם בלטו הציירים פיקאסו, מאטיס, שאגאל, מירו ומודיליאני.
המקום, שכמעט ולא השתנה מאז הרנסנס, התאפיין מאות שנים בקירות צבועי אוקר וגגות ורודים. מאז ומתמיד הוא משך אמנים, סופרים ומשוררים, כולל בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
עבור האמנים שהגיעו לתקופות הוקמה אז בכיכר הכפר אכסניה קטנה שהפכה כיום ל"מלון היונה המוזהבת".
בזמן מלחמת העולם השנייה, כשבחוץ רעמו התותחים ופריז נכבשה, פרחה קהילת האמנים בכפר, שהיה עדיין ב"צרפת החופשית", השטח החופשי מהכובש הנאצי. ב־43 הגיעו הגרמנים לכאן ורבים מהאמנים ברחו מהאזור.
ב-1946, עם תום המלחמה, שבו רבים מהאמנים אל הכפר שלהם ועד היום הוא חביב על דורות של אמנים צעירים יותר.
#האמנים
בסן פול דה ונס חיו או לפחות התגוררו לתקופה אמנים רבים, ביניהם גדולי ציור כמו פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, מארק שאגאל, אמדאו מודיליאני, יחד עם ז'אק פרוור, ג'יימס בולדווין, ביל ויימן והזוג הנצחי איב מונטאן וסימון סיניורה שהכירו והתחתנו כאן, תודות לפסטיבל קאן הראשון שאליו הגיעו בנפרד.
מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת שימש הכפר היפהפה אבן שואבת לאמנים רבים. ביניהם פיקאסו, מודיליאני, מאטיס וחואן מירו. בעקבותיהם הגיעו לכאן סופרים, לא מעט חובבי אמנות וידוענים מפורסמים.
האמן המפורסם והמזוהה ביותר עם סן פול דה ונס היה הצייר היהודי מארק שאגאל, שצבר כאן הכי הרבה ותק. הוא התגורר בכפר במשך שני עשורים וגם נקבר ובו נמצא קברו עד היום. ראו בתגית "קבר מארק שאגאל".
גם שחקנים גדולים גילו את הכפר היפה, כשביניהם בולטות שתי דיוות ענקיות: גרטה גרבו וקתרין דנב.
#טיפים
אין כניסה למכוניות אל הכפר בין חומותיו.
אם אתם יכולים להישאר כאן ללילה - שווה ליהנות ממראה הכפר בלילה, עם סמטאות מוארות וזורחות באור יקרות.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/UTxn3rbRUAg
בלוגרים:
https://youtu.be/oFRGQLeDoK8
ביקור במקום:
https://youtu.be/0zDW9YgoOIg
הדרכה:
https://youtu.be/99ZrhCEi9vM
על הכפר שמשך אמנים:
https://youtu.be/zeN0sRlP0uY
סן פול דה ונס (Saint-Paul-de-Vence) נחשבת לעיירה היפה ביותר של פרובנס. זוהי עיירה שצמחה מכפר עתיק ומבוצר לעיירה תוססת ומוקד משיכה לאמנים רבים, ציירים וסופרים המתגוררים בו עד היום.
מה שהיה כפר והיום עיירה, ממוקם על אחת הגבעות המקיפה את ניס, קילומטרים ספורים מחוף הים ו-4 קילומטרים מדרום לוואנס.
נבנה במקור כביצור גבול במאה ה-16, סן פול דה ונס הוא כפר מבוצר מימי הביניים, השוכן על רכס מעל עמק ואר. בימי הביניים הוא שגשג אך עד המאה ה-19 הוא די דעך.
עד שיגיעו אליו ציירים כמו מאטיס, לג'ר, מרק שאגאל, פיקאסו, סיניאק, מודיליאני, מירו, בונאר וסוטין יגלו אותו מחדש ויעברו להתגורר בו.
מאז הכפר ידוע במורשת האמנותית שלו.
אותם ציירים ואמנים נוספים נהגו להיפגש בבית קפה שהוא היום מלון לה קולומב ד'אור. עם הזמן והמאה ה-20 הגיעו אליו שחקנים וזמרים, ביניהם איב מונטאן וסימון סיניורה שהכירו כאן ובכיכר הכפר המרכזית נהגו לשחק בקביעות במשחק המקומי פטאנק, עם פרננדל, לינו ונטורה ותושבים אחרים.
למרות הפופולריות והאווירה הבוהמית שלו, סן פול שומר על רוגע ואווירת אמנות. המקום מטופח, שקט ונקי, מלא בסמטאות ציוריות, פינות שמצטלמות נהדר ותחושה של אהבת אמנות, אך ללא גרפיטי או אמנות רחוב שלא פעם בולטים במקומות כאלה.
גם בימינו הכפר הימי-ביניימי מבוצר, לפחות במובן אחד - אל בין חומותיו אסורה כניסת מכוניות. וזה לא רק היותו כפר עתיק ויפה להפליא, אלא גם האווירה המיוחדת שבו, המוסיפה לסן פול דה ונס משהו מיוחד מימים עברו.
#מה תראו כאן?
בכפר היפהפה אתם נכנסים לעיר העתיקה דרך השער הראשי המקומר, אל המשמר הפנימי, אל מתחת למגדל. הביטו למטה לחפיר המגן עליה מתוקפים. את השער ניתן להשכיב עליו ולאפשר כניסה או להרים ובכך למנוע מהאויב להיכנס אל תוך העיר.
בפנים אתם פוסעים ברחובות עתיקים מהמאה ה-14, עם מרצפות מעוטרות. על חלק מהמבנים כאן נותרו מימי קדם הטבעות לקשירת החמורים.
שימו לב להמון גלריות האמנות היפהפיות. די מהר תגיעו לרחוב גראנדה מרוצף האבן, שבו שלל חנויות ובתי קפה ציוריים.
קחו את הזמן וטיילו בסמטאות כפר האמנים העתיק סנט פול דה ונס. אחד הכפרים היפים והאמנותיים ביותר בדרום צרפת, זהו כפר הרים טיפוסי לפרובאנס, עם רחובות צרים וסמטאות מרוצפות אבן.
עבור הציירים הרבים שהתאהבו בסנט פול נפתחה בכיכר הכפר של אז אכסניה קטנה שתהפוך עם הזמן ל"מלון היונה המוזהבת".
באותה כיכר, ליד בית הקפה הגדול של הכפר, נהג איב מונטאן שהתגורר בסמוך לשחק פטאנק עם ותיקי הכפר. מראה קבוע זה היה של תיירים משתאים שעומדים ומצלמים בהתלהבות את הכוכב שהוא משחק עם החבורה הצעקנית והנלהבת, מגלגל את כדור הפטאנק וצועק איתם - עם כוס פאסטיס ביד.
בעיר שוק קטן ומקסים ואם תרצו, קחו משימה בלשית נחמדה - לחפש את סמטת Rue du Bresc, הנחשבת לרחוב הכי צר בסן פול.
בחלקו העתיק של הכפר, השוכן על צלע ההר, יש מגוון גלריות אמנות מרשימות וחנויות אלגנטיות. ברחובות ובסמטאות הקטנות, בין בתים עתיקים המחוברים ביניהם בגרמי מדרגות, תמצאו בוטיקים וחנויות עם מלאי אופנה, עבודות יד ויצירות אמנות.
שימו לב לכנסייה של סן פול שנבנתה מאבני המבצר שעמד כאן בעבר, בין המאות 18-13. ראו גם את מגדל הפעמונים הצמוד אליה.
קפלת הסגפנים הלבנים (la Chapelle des Pénitents Blanc) הושלמה במאה ה-17 ושוקמה ועוטרה מחדש בידי האמן הבלגי ז'אן מישל פולון, לכן ידועה גם כקפלת פולון. היא משלבת אדריכלות דתית עתיקה עם פסיפסים, חלונות ויטראז', ציורים ופסלים בעלי אופי פיוטי וצבעוני.
אף שהפך לפנינה תיירותית, נחשב סנט-פול דה ונס לכפר היפה באזור ונהנה גם מנופים הרריים נהדרים ומעמקים צרים ומרהיבים. לא במפתיע נתן הנוף המרהיב והצבעוני שלו השראה לאמנים דגולים דוגמת מאטיס ושאגאל.
#תולדות המקום
נבנה במקור כביצור גבול במאה ה-16,
סן פול דה ואנס הוא כפר מבוצר מימי הביניים, השוכן על רכס מעל עמק ואר. בימי הביניים הוא שגשג אך עד המאה ה-19 הוא די דעך.
החל משנות ה-20 של המאה הקודמת זרמו לכפר לא מעט אמנים שהתאהבו באור המיוחד שבו. ביניהם בלטו הציירים פיקאסו, מאטיס, שאגאל, מירו ומודיליאני.
המקום, שכמעט ולא השתנה מאז הרנסנס, התאפיין מאות שנים בקירות צבועי אוקר וגגות ורודים. מאז ומתמיד הוא משך אמנים, סופרים ומשוררים, כולל בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
עבור האמנים שהגיעו לתקופות הוקמה אז בכיכר הכפר אכסניה קטנה שהפכה כיום ל"מלון היונה המוזהבת".
בזמן מלחמת העולם השנייה, כשבחוץ רעמו התותחים ופריז נכבשה, פרחה קהילת האמנים בכפר, שהיה עדיין ב"צרפת החופשית", השטח החופשי מהכובש הנאצי. ב־43 הגיעו הגרמנים לכאן ורבים מהאמנים ברחו מהאזור.
ב-1946, עם תום המלחמה, שבו רבים מהאמנים אל הכפר שלהם ועד היום הוא חביב על דורות של אמנים צעירים יותר.
#האמנים
בסן פול דה ונס חיו או לפחות התגוררו לתקופה אמנים רבים, ביניהם גדולי ציור כמו פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, מארק שאגאל, אמדאו מודיליאני, יחד עם ז'אק פרוור, ג'יימס בולדווין, ביל ויימן והזוג הנצחי איב מונטאן וסימון סיניורה שהכירו והתחתנו כאן, תודות לפסטיבל קאן הראשון שאליו הגיעו בנפרד.
מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת שימש הכפר היפהפה אבן שואבת לאמנים רבים. ביניהם פיקאסו, מודיליאני, מאטיס וחואן מירו. בעקבותיהם הגיעו לכאן סופרים, לא מעט חובבי אמנות וידוענים מפורסמים.
האמן המפורסם והמזוהה ביותר עם סן פול דה ונס היה הצייר היהודי מארק שאגאל, שצבר כאן הכי הרבה ותק. הוא התגורר בכפר במשך שני עשורים וגם נקבר ובו נמצא קברו עד היום. ראו בתגית "קבר מארק שאגאל".
גם שחקנים גדולים גילו את הכפר היפה, כשביניהם בולטות שתי דיוות ענקיות: גרטה גרבו וקתרין דנב.
#טיפים
אין כניסה למכוניות אל הכפר בין חומותיו.
אם אתם יכולים להישאר כאן ללילה - שווה ליהנות ממראה הכפר בלילה, עם סמטאות מוארות וזורחות באור יקרות.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/UTxn3rbRUAg
בלוגרים:
https://youtu.be/oFRGQLeDoK8
ביקור במקום:
https://youtu.be/0zDW9YgoOIg
הדרכה:
https://youtu.be/99ZrhCEi9vM
על הכפר שמשך אמנים:
https://youtu.be/zeN0sRlP0uY
מוזיאון פיקאסו ואלוריס
#על הווילה של פיקאסו בפרובאנס
מוזיאון פיקאסו הלאומי (National Picasso Museum Vallauris) "מלחמה ושלום", הוא מוזיאון קטן וממוקד שנמצא ב־Place de la Libération, בלב ואלוריס ההיסטורית.
פאבלו פיקאסו בחר בקפלה שכאן לצורך התקנת והצגת הקומפוזיציה המונומנטלית שלו, "מלחמה ושלום".
שוכן בקפלה רומנסקית שבטירת ואלוריס. במוזיאון יש אוסף גדול של יצירות, אך במרכזו עומדת אותה יצירה יחידה במינה ומרשימה, שנוצרה במיוחד עבור החלל בו היא נמצאת. זה מה שהופך את הביקור כאן למפגש עם אמירה אמנותית של ממש, במקום סיור רגיל בין אולמות תצוגה.
פיקאסו התגורר ועבד בוואלוריס ובמשך שנים הוא נהג לבקר בחופי הריביירה. מ-1954 ואילך הוא התגורר כאן עם פרנסואה ז'ילו, אהובתו ואם שני ילדיו. בהמשך הוא חי כאן עם מי שהייתה האסיסטנטית שלו ובהמשך נישאה לו, אמנית הקרמיקה ז'קלין רוק.
#מה תראו כאן?
התחילו בצד של "המלחמה". פיקאסו מציג בו חיילים, כלי נשק, סוסים ודמויות מעוותות, בלי לתאר קרב היסטורי מסוים. זהו עולם של איום, אלימות ואובדן אנושיות. עמדו תחילה במרכז החלל והביטו בתמונה הרחבה, ואז התקרבו כדי לבחון את הדמויות ואת הקשרים ביניהן.
עברו אל הצד של "השלום", שהאווירה בו משתנה באופן חד. כאן מופיעים ילדים, משפחות, בעלי חיים, צמחייה ופעילויות יומיומיות. פיקאסו אינו מציג שלום כסיסמה, אלא כחיי יומיום רגילים שאפשר לקיים: ילדים לומדים, אנשים יוצרים ומשפחות חיות יחד. המעבר בין שני הצדדים הוא לב היצירה וקחו לכם קצת זמן להשוואת הצבעים, התנועה והרגש שכל קיר יוצר.
חפשו גם את "ארבע יבשות העולם", לוח נוסף שפיקאסו הוסיף ב-1958 כדי לסגור פתח ישן בקפלה. הוא מציג ארבע דמויות בסגנון פשוט, כמעט ילדי, ומחבר את רעיון השלום בין שני הקירות הגדולים. העבודה נועדה להיות גם פתרון מעשי לפתח אל הכיכר וגם אלגוריה להרמוניה בין עמי העולם.
#אנקדוטה
בשנת 1951, במהלך ארוחת ערב בקפלת הטירה שנערכה לכבוד יום הולדתו ה-70 של פיקאסו, הודיע האמן על רצונו לצייר את הקפלה. הוא ראה בקפלה הנטושה מעין "מקדש לשלום". כדי לצייר את הלוחות הגדולים בסטודיו שלו, נבנתה עבורו פלטפורמה ניידת על גלגלים. איש לא הורשה לראות בשנת 1952 את העבודה, עד שסיים אותה. הלוחות הוצגו תחילה ברומא ובמילאנו ורק ב-1954 הותקנו בקפלה.
פיקאסו צייר את כל הלוחות תוך 6 שבועות בלבד, קצב מסחרר לפרויקט בסדר גודל כזה. הוא ביצע את העבודה כשהוא שוכב על הפלטפורמה הניידת, בדומה למיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, הקבלה שהציתה את דמיון העיתונאים בזמנו.
הקפלה ניתנה לפיקאסו חינם אין כסף על ידי עיריית ואלוריס, כהוקרה על תרומתו לעיר ולאמנות הקדרות שלה.
#טיפים
הכרטיס כולל כניסה למוזיאון פיקאסו ומוזיאון מגנלי (Magnelli) ולמוזיאון הקרמיקה שבאותו מתחם.
הקדישו למוזיאון עצמו כחצי שעה, אבל הגיעו לקופה לפחות שעה לפני. אם תרצו לבקר גם במוזיאון מגנלי ומוזיאון הקרמיקה, הקדישו שעה וחצי.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/STB-qY35OtE
ביקור במקום:
https://youtu.be/F6If_hFnQic
תמונות מוואלוריס:
https://youtu.be/-6noXCRAQ7s
סרטון אמיתי של פיקאסו מצייר בוואלוריס:
https://youtu.be/KgN0dRtOZDc
מוזיאון פיקאסו הלאומי (National Picasso Museum Vallauris) "מלחמה ושלום", הוא מוזיאון קטן וממוקד שנמצא ב־Place de la Libération, בלב ואלוריס ההיסטורית.
פאבלו פיקאסו בחר בקפלה שכאן לצורך התקנת והצגת הקומפוזיציה המונומנטלית שלו, "מלחמה ושלום".
שוכן בקפלה רומנסקית שבטירת ואלוריס. במוזיאון יש אוסף גדול של יצירות, אך במרכזו עומדת אותה יצירה יחידה במינה ומרשימה, שנוצרה במיוחד עבור החלל בו היא נמצאת. זה מה שהופך את הביקור כאן למפגש עם אמירה אמנותית של ממש, במקום סיור רגיל בין אולמות תצוגה.
פיקאסו התגורר ועבד בוואלוריס ובמשך שנים הוא נהג לבקר בחופי הריביירה. מ-1954 ואילך הוא התגורר כאן עם פרנסואה ז'ילו, אהובתו ואם שני ילדיו. בהמשך הוא חי כאן עם מי שהייתה האסיסטנטית שלו ובהמשך נישאה לו, אמנית הקרמיקה ז'קלין רוק.
#מה תראו כאן?
התחילו בצד של "המלחמה". פיקאסו מציג בו חיילים, כלי נשק, סוסים ודמויות מעוותות, בלי לתאר קרב היסטורי מסוים. זהו עולם של איום, אלימות ואובדן אנושיות. עמדו תחילה במרכז החלל והביטו בתמונה הרחבה, ואז התקרבו כדי לבחון את הדמויות ואת הקשרים ביניהן.
עברו אל הצד של "השלום", שהאווירה בו משתנה באופן חד. כאן מופיעים ילדים, משפחות, בעלי חיים, צמחייה ופעילויות יומיומיות. פיקאסו אינו מציג שלום כסיסמה, אלא כחיי יומיום רגילים שאפשר לקיים: ילדים לומדים, אנשים יוצרים ומשפחות חיות יחד. המעבר בין שני הצדדים הוא לב היצירה וקחו לכם קצת זמן להשוואת הצבעים, התנועה והרגש שכל קיר יוצר.
חפשו גם את "ארבע יבשות העולם", לוח נוסף שפיקאסו הוסיף ב-1958 כדי לסגור פתח ישן בקפלה. הוא מציג ארבע דמויות בסגנון פשוט, כמעט ילדי, ומחבר את רעיון השלום בין שני הקירות הגדולים. העבודה נועדה להיות גם פתרון מעשי לפתח אל הכיכר וגם אלגוריה להרמוניה בין עמי העולם.
#אנקדוטה
בשנת 1951, במהלך ארוחת ערב בקפלת הטירה שנערכה לכבוד יום הולדתו ה-70 של פיקאסו, הודיע האמן על רצונו לצייר את הקפלה. הוא ראה בקפלה הנטושה מעין "מקדש לשלום". כדי לצייר את הלוחות הגדולים בסטודיו שלו, נבנתה עבורו פלטפורמה ניידת על גלגלים. איש לא הורשה לראות בשנת 1952 את העבודה, עד שסיים אותה. הלוחות הוצגו תחילה ברומא ובמילאנו ורק ב-1954 הותקנו בקפלה.
פיקאסו צייר את כל הלוחות תוך 6 שבועות בלבד, קצב מסחרר לפרויקט בסדר גודל כזה. הוא ביצע את העבודה כשהוא שוכב על הפלטפורמה הניידת, בדומה למיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, הקבלה שהציתה את דמיון העיתונאים בזמנו.
הקפלה ניתנה לפיקאסו חינם אין כסף על ידי עיריית ואלוריס, כהוקרה על תרומתו לעיר ולאמנות הקדרות שלה.
#טיפים
הכרטיס כולל כניסה למוזיאון פיקאסו ומוזיאון מגנלי (Magnelli) ולמוזיאון הקרמיקה שבאותו מתחם.
הקדישו למוזיאון עצמו כחצי שעה, אבל הגיעו לקופה לפחות שעה לפני. אם תרצו לבקר גם במוזיאון מגנלי ומוזיאון הקרמיקה, הקדישו שעה וחצי.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/STB-qY35OtE
ביקור במקום:
https://youtu.be/F6If_hFnQic
תמונות מוואלוריס:
https://youtu.be/-6noXCRAQ7s
סרטון אמיתי של פיקאסו מצייר בוואלוריס:
https://youtu.be/KgN0dRtOZDc
סן רמי דה פרובאנס
#על הכפר של וינסנט ואן גוך
סן רמי דה פרובאנס (Saint Rémy de Provence) היא עיירה אלגנטית שבמשך מאות שנים נחשבת למרכז אמנות ותרבות בפרובאנס והונצחה בציורי ואן גוך, כששהה בה בבית חולים לחולי נפש.
כעיירה שהייתה בעבר כפר, מציעה העיירה מחורבות רומיות עתיקות, דרך אדריכלות וציוני דרך מימי הביניים, נופים ועד מקומות ונופים שבהם יצר גדול הציירים ואן גוך.
ממוקמת בלב הפארק הטבעי האזורי של האלפילס ולמרגלות הרי האלפילס, העיירה הקטנה והציורית שוכנת בדרום צרפת, כעשרים קילומטרים מאביניון.
כאחד הכפרים הצרפתיים הציוריים וההיסטוריים ביותר, עיקר פרסומו של סן רמי הוא בזכות הזמן בו שהה במקום הצייר האהוב וינסנט ואן גוך וצייר בו רבים מציוריו האייקוניים. כאן הוא בילה כשנה, מתוסכל מחוסר הצלחתו ובו בזמן הוא מצייר יצירות מופת רבות שאף אחת מהן לא נמכרת.
היום כל אחת מהן שווה עשרות ואף מאות מיליוני דולרים. בשנים 1889-90, במהלך אשפוזו בבית החולים שכאן לחולי נפש, הנציח בציוריו ון גוך, שהיום נחשב מגדולי הציירים בהיסטוריה, את נופי העיירה וסביבתה. הוא עשה זאת באופן מלא חיים וצבעים, תוך שהוא הולך ומאבד את שפיותו.
#מה תראו כאן?
כבר בכניסה לסן רמי תיהנו מהמרכז ההיסטורי, הכיכרות המעוטרות במזרקות והשדרות המוצלות. הארכיטקטורה של הבניינים בכפר הראשי נושאת השפעה רבה של עיצוב פריזאי, ומוסיפה שכבה נוספת של קסם ומשמעות היסטורית.
בסמטאות העיר העתיקה נמצא המרכז ההיסטורי של סן רמי. בכיכרות היפות וברחובות מרוצפי האבן הצרים משובצים בנייני אבן מקסימים ובני מאות שנים, בתים פרובנסליים עם תריסים צבעוניים וכיכרות יפות.
הרשו לעצמכם ללכת לאיבוד ברחובות הללו. הכל כאן מלא בחנויות בגדים עצמאיות, קטנות וחמודות.
אגב, גם מבחינה קולינרית העיר העתיקה היא מקום מצוין לשתות קפה במקומות פתוחים, לעשות מדיטציה או סתם להירגע על המרפסות המזמינות וליהנות מהאווירה הצרפתית הנינוחה כאן.
אתם מוזמנים לבלוש ולמצוא את אחד משערי ימי הביניים של העיירה - פורט סן-פול ההיסטורי.
חייבים קפה באמצע? - גראן קפה ריש האלגנטי משמש שנים רבות את מקום המפגש של המבקרים והמטיילים עם המקומיים, אנשי סן רמי.
העיירה היוותה השראה לאינספור יצירות של ואן גוך. בקרו במוזיאון אסטרין (Musée Estrine), מרכז האמנות של ואן גוך (Centre d'Art Presence Vincent Van Gogh) בסן-רמי שמציע שילוב נהדר של וינסנט ואן גוך ואמנות מודרנית.
אחרי מוזיאון אסטרין המשיכו אל מנזר סן פול דה מוזול (Saint-Paul-de-Mausole), המוסד שאין לפספס בסן רמי. במקום ואן גוך התאשפז ובו בילה רבים מימיו כאן, כשהוא מצייר אותו ואת גניו, לצד ציורים של כמה מציוריו הכי גדולים.
מי שממש רוצים להמשיך בעקבות וינסנט ואן גוך מוזמנים לשאול על מסלול הוואנדרווג של ואן גוך, שביל שבו תחוו כמה מהמקומות שבהם מצא האמן הדגול השראה לציוריו המפורסמים ביותר.
לקסם הנצחי של סן רמי מוסיפים כנסיית סן-מרטין הרומנסקית ומלון דה סאד מתקופת הרנסנס.
חובבי השווקים של פרובאנס ייהנו מהשוק התוסס, יפה ומאוד אהוב על מטיילים.
חובבי הארכיאולוגיה ייהנו באתר הרומי גלאנום (Glanum) שנמצא במרחק הליכה קצר מהעיר, מחוץ לסן רמי.
מחוץ לעיר יש גם טבע וטיולים בהרי האלפיי (Alpilles) הסמוכים. ממסלולי הליכה ועד רכיבה על אופניים בטבע, תיהנו מפרובאנס הטבעית והנופית המרהיבה.
#שופינג
בסמטאות העיר העתיקה נמצא המרכז ההיסטורי של סן רמי. תרשו לעצמכם ללכת לאיבוד בסמטאות. הכל כאן מלא בחנויות בגדים עצמאיות, קטנות וחמודות.
חובבי האמנות ייהנו כאן גם הם מהגלריות והחנויות הקטנות.
#שווקים
בכל קיץ מתמקמים בכיכר הרפובליק ובחלק ממרכז סן רמי שני שווקים צבעוניים והומי אדם.
שוק הבוקר של יום רביעי הוא שוק האיכרים השבועי ומציג את מגוון התנובה של פרובאנס. תוכלו ליהנות בו משוק איכרים מקומי וזול, מקום מושלם להצטייד בו בגבינות מקומיות, לחמים טריים, ירקות ופירות עונתיים נהדרים - בקיצור, חומרים שכדאי לפיקניק מושלם.
שוק שבת מתמקד בעיקר באוכל.
#תולדות המקום
סנט רמי נחשב לאחד הכפרים הצרפתיים הציוריים וההיסטוריים ביותר. העיר של היום ידועה בחשיבותה התרבותית ומפורסמת בהיסטוריה העשירה שלה, אך תחילתה בתקופה הרומית.
סנט רמי דה פרובנס נוסדה בשנת 500 לפני הספירה, אך אז קראו לה גלנום. בשלהי האימפריה הרומית היא נהרסה על ידי הברברים הפולשים שפלשו אליה.
בימי הביניים היא פרחה בתור הכפר סנט רמי ואפילו הייתה לביתו של נוסטרדמוס, הכותב והנביא שהתפרסם בימינו בנבואותיו העתיקות, כביכול לגבי אירועים אקטואליים.
במהלך תקופת הרנסאנס נבנו בה אחוזות פרטיות רבות ובמאה ה-19, כשנסללו לראשונה פסי רכבת מפריז היא הייתה אחת משתי התחנות שלה בפרובאנס: סן רמי דה פרובנס ואקס אן פרובאנס.
וכך הפכה סן רמי בסוף אותה מאה למגנט עבור אמנים, כשהמפורסם מביניהם הוא וינסנט ואן גוך, שאושפז במנזר ובית החולים שבעיר, סן-פול-דה-מוזול (Monastère de St-Paul-de-Mausole) ובהשראת האור והנופים שבה ומסביבה, צייר בה כ-150 ציורים.
כשוואן גוך התגורר וצייר בכפר, הוא הוקסם מנופי הסביבה וצייר בו כמה מיצירותיו האיקוניות ביותר.
#וינסנט ואן גוך
ב-1889, החליט ואן גוך לעבור לסן רמי ולהתאשפז בבית החולים של מנזר סן-פול-דה-מוזול (Saint-Paul-de-Mausole). זה קרה מפני החשש המתגבר של תושבי העיר ארל מהתקפי הזעם שלו.
אף שהזמן שבילה בבית החולים כאן לא היה קל לו (בלשון המעטה) צייר ואן גוך בסן רמי מעל 150 ציורים ובהם ממיטב עבודותיו. כאן צוירו "האירוסים", "שדה חיטה ועץ ברוש", אחת הגרסאות של "ליל כוכבים" ועוד.
ציוריו מאותה תקופה הם מלאי עוצמה וסערה, מאפיינים חדשים יחסית ביצירותיו שהיו עדות למתחולל בנפשו המדממת.
במאי 1890 הסתיימה שהותו של ואן גוך בסן-רמי-דה-פרובאנס. הוא חש כי מצבו השתפר וביקש מאחיו שיוציא אותו מבית החולים. תיאו נענה לו והעביר אותו לטיפול בכפר סמוך לפריז, אובר-סיר-אואז (Auvers-sur-Oise).
ב-29 ביולי 1890, רק חודשיים אחרי שעזב את בית החולים של סן-רמי ועבר לכפר אובר, חי וינסנט בתחושת כישלון ודיכאון עמוק. באמנותו הוא לא הצליח להבקיע את השמרנות של זמנו. וינסנט ואן גוך יורה בחזהו בשדה וביום הבא הוא הולך לעולמו. בשנת 1960 מצא מישהו במקרה את אקדח המוות שלו באותו שדה.
עשורים בודדים אחרי מותו יהפוך שמו של ואן גוך למילה נרדפת לגאון וציוריו יהפכו ליצירות המבוקשות ביותר בתולדות האמנות.
#טיפים
לאורך הקיץ מתקיימים בעיר אירועים רבים. בררו מראש והכניסו לתכנית הטיול.
אם אתם יכולים, הגיעו לכאן ביום רביעי, יומו של שוק האיכרים המקומי והמעולה.
אם אתם שוהים כאן כדאי לדעת שסן-רמי היא נקודת יציאה מעולה לטיולי יום באזור פרובאנס.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/8WCWJeDVg0g
מקומות בה:
https://youtu.be/c4EFR4-oBYs
ביקור במקום:
https://youtu.be/YUCfRiHSjjc
הדרכה:
https://youtu.be/JlcMFjwFHVA?end=1m12s
סן רמי דה פרובאנס (Saint Rémy de Provence) היא עיירה אלגנטית שבמשך מאות שנים נחשבת למרכז אמנות ותרבות בפרובאנס והונצחה בציורי ואן גוך, כששהה בה בבית חולים לחולי נפש.
כעיירה שהייתה בעבר כפר, מציעה העיירה מחורבות רומיות עתיקות, דרך אדריכלות וציוני דרך מימי הביניים, נופים ועד מקומות ונופים שבהם יצר גדול הציירים ואן גוך.
ממוקמת בלב הפארק הטבעי האזורי של האלפילס ולמרגלות הרי האלפילס, העיירה הקטנה והציורית שוכנת בדרום צרפת, כעשרים קילומטרים מאביניון.
כאחד הכפרים הצרפתיים הציוריים וההיסטוריים ביותר, עיקר פרסומו של סן רמי הוא בזכות הזמן בו שהה במקום הצייר האהוב וינסנט ואן גוך וצייר בו רבים מציוריו האייקוניים. כאן הוא בילה כשנה, מתוסכל מחוסר הצלחתו ובו בזמן הוא מצייר יצירות מופת רבות שאף אחת מהן לא נמכרת.
היום כל אחת מהן שווה עשרות ואף מאות מיליוני דולרים. בשנים 1889-90, במהלך אשפוזו בבית החולים שכאן לחולי נפש, הנציח בציוריו ון גוך, שהיום נחשב מגדולי הציירים בהיסטוריה, את נופי העיירה וסביבתה. הוא עשה זאת באופן מלא חיים וצבעים, תוך שהוא הולך ומאבד את שפיותו.
#מה תראו כאן?
כבר בכניסה לסן רמי תיהנו מהמרכז ההיסטורי, הכיכרות המעוטרות במזרקות והשדרות המוצלות. הארכיטקטורה של הבניינים בכפר הראשי נושאת השפעה רבה של עיצוב פריזאי, ומוסיפה שכבה נוספת של קסם ומשמעות היסטורית.
בסמטאות העיר העתיקה נמצא המרכז ההיסטורי של סן רמי. בכיכרות היפות וברחובות מרוצפי האבן הצרים משובצים בנייני אבן מקסימים ובני מאות שנים, בתים פרובנסליים עם תריסים צבעוניים וכיכרות יפות.
הרשו לעצמכם ללכת לאיבוד ברחובות הללו. הכל כאן מלא בחנויות בגדים עצמאיות, קטנות וחמודות.
אגב, גם מבחינה קולינרית העיר העתיקה היא מקום מצוין לשתות קפה במקומות פתוחים, לעשות מדיטציה או סתם להירגע על המרפסות המזמינות וליהנות מהאווירה הצרפתית הנינוחה כאן.
אתם מוזמנים לבלוש ולמצוא את אחד משערי ימי הביניים של העיירה - פורט סן-פול ההיסטורי.
חייבים קפה באמצע? - גראן קפה ריש האלגנטי משמש שנים רבות את מקום המפגש של המבקרים והמטיילים עם המקומיים, אנשי סן רמי.
העיירה היוותה השראה לאינספור יצירות של ואן גוך. בקרו במוזיאון אסטרין (Musée Estrine), מרכז האמנות של ואן גוך (Centre d'Art Presence Vincent Van Gogh) בסן-רמי שמציע שילוב נהדר של וינסנט ואן גוך ואמנות מודרנית.
אחרי מוזיאון אסטרין המשיכו אל מנזר סן פול דה מוזול (Saint-Paul-de-Mausole), המוסד שאין לפספס בסן רמי. במקום ואן גוך התאשפז ובו בילה רבים מימיו כאן, כשהוא מצייר אותו ואת גניו, לצד ציורים של כמה מציוריו הכי גדולים.
מי שממש רוצים להמשיך בעקבות וינסנט ואן גוך מוזמנים לשאול על מסלול הוואנדרווג של ואן גוך, שביל שבו תחוו כמה מהמקומות שבהם מצא האמן הדגול השראה לציוריו המפורסמים ביותר.
לקסם הנצחי של סן רמי מוסיפים כנסיית סן-מרטין הרומנסקית ומלון דה סאד מתקופת הרנסנס.
חובבי השווקים של פרובאנס ייהנו מהשוק התוסס, יפה ומאוד אהוב על מטיילים.
חובבי הארכיאולוגיה ייהנו באתר הרומי גלאנום (Glanum) שנמצא במרחק הליכה קצר מהעיר, מחוץ לסן רמי.
מחוץ לעיר יש גם טבע וטיולים בהרי האלפיי (Alpilles) הסמוכים. ממסלולי הליכה ועד רכיבה על אופניים בטבע, תיהנו מפרובאנס הטבעית והנופית המרהיבה.
#שופינג
בסמטאות העיר העתיקה נמצא המרכז ההיסטורי של סן רמי. תרשו לעצמכם ללכת לאיבוד בסמטאות. הכל כאן מלא בחנויות בגדים עצמאיות, קטנות וחמודות.
חובבי האמנות ייהנו כאן גם הם מהגלריות והחנויות הקטנות.
#שווקים
בכל קיץ מתמקמים בכיכר הרפובליק ובחלק ממרכז סן רמי שני שווקים צבעוניים והומי אדם.
שוק הבוקר של יום רביעי הוא שוק האיכרים השבועי ומציג את מגוון התנובה של פרובאנס. תוכלו ליהנות בו משוק איכרים מקומי וזול, מקום מושלם להצטייד בו בגבינות מקומיות, לחמים טריים, ירקות ופירות עונתיים נהדרים - בקיצור, חומרים שכדאי לפיקניק מושלם.
שוק שבת מתמקד בעיקר באוכל.
#תולדות המקום
סנט רמי נחשב לאחד הכפרים הצרפתיים הציוריים וההיסטוריים ביותר. העיר של היום ידועה בחשיבותה התרבותית ומפורסמת בהיסטוריה העשירה שלה, אך תחילתה בתקופה הרומית.
סנט רמי דה פרובנס נוסדה בשנת 500 לפני הספירה, אך אז קראו לה גלנום. בשלהי האימפריה הרומית היא נהרסה על ידי הברברים הפולשים שפלשו אליה.
בימי הביניים היא פרחה בתור הכפר סנט רמי ואפילו הייתה לביתו של נוסטרדמוס, הכותב והנביא שהתפרסם בימינו בנבואותיו העתיקות, כביכול לגבי אירועים אקטואליים.
במהלך תקופת הרנסאנס נבנו בה אחוזות פרטיות רבות ובמאה ה-19, כשנסללו לראשונה פסי רכבת מפריז היא הייתה אחת משתי התחנות שלה בפרובאנס: סן רמי דה פרובנס ואקס אן פרובאנס.
וכך הפכה סן רמי בסוף אותה מאה למגנט עבור אמנים, כשהמפורסם מביניהם הוא וינסנט ואן גוך, שאושפז במנזר ובית החולים שבעיר, סן-פול-דה-מוזול (Monastère de St-Paul-de-Mausole) ובהשראת האור והנופים שבה ומסביבה, צייר בה כ-150 ציורים.
כשוואן גוך התגורר וצייר בכפר, הוא הוקסם מנופי הסביבה וצייר בו כמה מיצירותיו האיקוניות ביותר.
#וינסנט ואן גוך
ב-1889, החליט ואן גוך לעבור לסן רמי ולהתאשפז בבית החולים של מנזר סן-פול-דה-מוזול (Saint-Paul-de-Mausole). זה קרה מפני החשש המתגבר של תושבי העיר ארל מהתקפי הזעם שלו.
אף שהזמן שבילה בבית החולים כאן לא היה קל לו (בלשון המעטה) צייר ואן גוך בסן רמי מעל 150 ציורים ובהם ממיטב עבודותיו. כאן צוירו "האירוסים", "שדה חיטה ועץ ברוש", אחת הגרסאות של "ליל כוכבים" ועוד.
ציוריו מאותה תקופה הם מלאי עוצמה וסערה, מאפיינים חדשים יחסית ביצירותיו שהיו עדות למתחולל בנפשו המדממת.
במאי 1890 הסתיימה שהותו של ואן גוך בסן-רמי-דה-פרובאנס. הוא חש כי מצבו השתפר וביקש מאחיו שיוציא אותו מבית החולים. תיאו נענה לו והעביר אותו לטיפול בכפר סמוך לפריז, אובר-סיר-אואז (Auvers-sur-Oise).
ב-29 ביולי 1890, רק חודשיים אחרי שעזב את בית החולים של סן-רמי ועבר לכפר אובר, חי וינסנט בתחושת כישלון ודיכאון עמוק. באמנותו הוא לא הצליח להבקיע את השמרנות של זמנו. וינסנט ואן גוך יורה בחזהו בשדה וביום הבא הוא הולך לעולמו. בשנת 1960 מצא מישהו במקרה את אקדח המוות שלו באותו שדה.
עשורים בודדים אחרי מותו יהפוך שמו של ואן גוך למילה נרדפת לגאון וציוריו יהפכו ליצירות המבוקשות ביותר בתולדות האמנות.
#טיפים
לאורך הקיץ מתקיימים בעיר אירועים רבים. בררו מראש והכניסו לתכנית הטיול.
אם אתם יכולים, הגיעו לכאן ביום רביעי, יומו של שוק האיכרים המקומי והמעולה.
אם אתם שוהים כאן כדאי לדעת שסן-רמי היא נקודת יציאה מעולה לטיולי יום באזור פרובאנס.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/8WCWJeDVg0g
מקומות בה:
https://youtu.be/c4EFR4-oBYs
ביקור במקום:
https://youtu.be/YUCfRiHSjjc
הדרכה:
https://youtu.be/JlcMFjwFHVA?end=1m12s
גלריית האקדמיה
#על מקדש האמנות של מיכלאנג'לו ופסל דוד המפורסם
גלריית האקדמיה (Galleria dell'Accademia) בפירנצה ידועה בעולם בעיקר בזכות פסל "דוד" המפורסם של מיכלאנג'לו, המוצג בה לצד פסליו הבלתי גמורים.
מיכלאנג'לו היה מתלמידי האקדמיה הזו ונחשב כיום לאחד מגדולי אמנות הרנסאנס, בעיקר בתחום הפיסול.
#מה תראו ותעשו כאן?
בכניסה לגלריית האקדמיה של פירנצה (Accademia di Belle Arti Firenze), שהיא אקדמיה לאמנות בעיר, מוכנים תיירים להמתין שעות בתור שלא נגמר, רק כדי להיכנס לראות את "דויד" - פסלו המקורי של מיכלאנג'לו, שהועבר לכאן מכיכר סינגורה (Piazza Della Signoria).
אבל במוזיאון הנפלא הזה יש לא מעט אוצרות אמנות נוספים מהמאות ה-13 עד ה-19. ביניהן בולטות יצירות מופת ועבודות של של גדולי הרנסנאס האיטלקי, כולל פסלי העבדים משני צידי הדרך אל פסל דוד, הם פסליו הבלתי גמורים של מיכלאנג'לו, המלמדים רבות על שיטות העבודה שלו, לצד עבודות של האמן בוטיצ'לי.
לצד כל אלו יש כאן גם ציורים מתקופות שונות, כמו האוסף הגדול של ציורי האמנים בני פירנצה, בעיקר מהמאה ה-14 עד ה-17 ופסלים של אמנים נוספים.
#על פסל "דוד" הנודע
אין הרבה מקבילים להתרגשות מהעמידה אל מול פסלו של דוד, הניצב למולכם במלא הדרו. קחו את הזמן להתבונן בפרטים הקטנים של הפסל ולהעריך את הדיוק ורמת הירידה לפרטים של מיכלאנג'לו, עד לוורידים ואפילו הנימים של הדמות המפוסלת.
האגדה מספרת שלפני שהוא התחיל לפסל אותו, ישב הפסל המפורסם מיכלאנג'לו במשך חודשים וחשב. הפטרון שמימן אותו חשב שהוא מתבטל על חשבונו. כששאל אותו למעשיו ענה לו מיכלאנג'לו בפשטות "אני עובד"...
ואכן, על הפסל שנקרא "דוד" הוא עבד בשנים 1501-1504. כשסיים לפסל אותו, הפסל נתפס מיד כיצירת אמנות מושלמת ופרסם את מיכלאנג'לו כאמן ידוע בכל העולם. הוא פוסל בתחילת המאה ה-16, בתקופת הרנסאנס ומציג את דמותו של דוד הצעיר, לימים הוא יהיה למלך ישראל, כשהוא אוחז בידו קלע, כיוצא לקראת גוליית הפלישתי.
"דוד", רב העוצמה והתפארת, נוצר כסמל לעצמאותה של פירנצה, העיר האיטלקית הנודעת, בזמן ששלט בה בית מדיצ'י. "דוד" היה לאחד מהפסלים הידועים בעולם ובמיוחד לאחת היצירות החשובות של תקופת הרנסאנס. עד שנת 1873, בה הועבר לגלריה שכאן, הוא עמד בכיכר של פיאצה דלה סיניוריה (Piazza della Signoria).
המעניין הוא, שעל אף מושלמותו של "דוד", מיכלאנג'לו יצר את הפסל הנודע בפרופורציות שאינן מדויקות בכוונה. הוא פיסל את הראש והכתפיים, כשהם גדולים יותר ביחס לשאר חלקי הגוף. הסיבה: בגאונות ששמורה לענקים מיכלאנג'לו רצה שמי שיעמוד אל מול הפסל הגבוה, יראה את חלקו העליון, הרחוק מעיני הצופה, בגודל דומה לזה של החלק הקרוב אליו, חלק הגוף התחתון.
הפסל, שניצב עתה בגלריית האקדמיה עבר כמה וכמה מקומות לפני שהגיע לכאן. האגדה מספרת שהאמן חצב אותו מגוש שיש באורך 4 מטר, כשלפניו ניסו לפסל בו ונכשלו כמה אמנים אחרים.
כששאלו פעם את מיכלאנג'לו איך יצר אותו, השיב האמן בחיוך: "פשוט הסרתי את כל מה שלא היה דוד".
#תולדות המקום
הגלריה נוסדה במקור בשנת 1561 על ידי על ידי פטרון האמנויות של פירנצה, קוזימו הראשון לבית מדיצ'י (Cosimo I de' Medici), ביחד עם שניים מהאמנים החשובים שבעיר, אחד מהם הוא ג'ורג'יו ואזארי (Giorgio Vasari).
בראשית דרכו פעל המקום כמנזר. ב-1784 הוסב החלל לאקדמיה לאמנות והפך למקום שבו אוחדו מספר בתי ספר לאמנות שפעלו עד אז בעיר. מכאן יופעל המקום כחלוץ בתי הספר לאמנות ולרישום בסגנון הרנסאנס, מה שיהפוך אותו למוביל מסוגו בכל אירופה.
עם הזמן הועבר לכאן פסל דוד, שעד אז היה בכיכר הסניורה. זאת בכדי לשמר אותו וליצור כאן מוזיאון מיכלאנג'לו, לרגל 400 שנה להולדתו של האמן הדגול.
כיום הגלריה נחשבת למוזיאון האומנות השני במספר המבקרים באיטליה, אחרי גלריית אופיצי, הגדולה ממנו.
#טיפים
הכניסה היא בחינם ביום א' הראשון של כל חודש. העומס גדול באותו יום אז הגיעו מוקדם!
תרמילאים וקצרי תקציב ייהנו במקומו מההעתקים המרהיבים של פסל דוד ופסל החטיפה של הנשים הסביניות שמוצגים ב"לוג'ה דה לאנזי" החינמי שבכיכר הסיניוריה.
הכניסה חינם כאן גם לבעלי מוגבלויות + מלווה אחד. יש להציג מסמכים המאשרים על כך ועדיין כדאי להזמין כרטיסים מראש.
הגלריה מרוחקת ממרכז העיר. הגיעו אליה וממנה באוטובוס. יש תחנה סמוכה.
מומלץ להגיע למוזיאון על הבוקר, כבר בפתיחה וכשלא עמוס מדי.
הזמינו כרטיסים מראש. תורים ארוכים של מבקרים משתרכים כאן.
למעוניינים ללמוד על אמנות הרנסאנס יש הדרכה מסודרת.
ביקור בקיץ הלוהט כדאי שיהיה בשעות הצהריים הלוהטות כשבגלריה נעים. הביקור כאן גם מעולה לימים גשומים.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/MBzBX62_0xo
ביקור במקום:
https://youtu.be/qvxztycdFkE
תמונות:
https://youtu.be/n5To77x3D8c
הדרכה:
https://youtu.be/ROj7kbLsOe4
גלריית האקדמיה (Galleria dell'Accademia) בפירנצה ידועה בעולם בעיקר בזכות פסל "דוד" המפורסם של מיכלאנג'לו, המוצג בה לצד פסליו הבלתי גמורים.
מיכלאנג'לו היה מתלמידי האקדמיה הזו ונחשב כיום לאחד מגדולי אמנות הרנסאנס, בעיקר בתחום הפיסול.
#מה תראו ותעשו כאן?
בכניסה לגלריית האקדמיה של פירנצה (Accademia di Belle Arti Firenze), שהיא אקדמיה לאמנות בעיר, מוכנים תיירים להמתין שעות בתור שלא נגמר, רק כדי להיכנס לראות את "דויד" - פסלו המקורי של מיכלאנג'לו, שהועבר לכאן מכיכר סינגורה (Piazza Della Signoria).
אבל במוזיאון הנפלא הזה יש לא מעט אוצרות אמנות נוספים מהמאות ה-13 עד ה-19. ביניהן בולטות יצירות מופת ועבודות של של גדולי הרנסנאס האיטלקי, כולל פסלי העבדים משני צידי הדרך אל פסל דוד, הם פסליו הבלתי גמורים של מיכלאנג'לו, המלמדים רבות על שיטות העבודה שלו, לצד עבודות של האמן בוטיצ'לי.
לצד כל אלו יש כאן גם ציורים מתקופות שונות, כמו האוסף הגדול של ציורי האמנים בני פירנצה, בעיקר מהמאה ה-14 עד ה-17 ופסלים של אמנים נוספים.
#על פסל "דוד" הנודע
אין הרבה מקבילים להתרגשות מהעמידה אל מול פסלו של דוד, הניצב למולכם במלא הדרו. קחו את הזמן להתבונן בפרטים הקטנים של הפסל ולהעריך את הדיוק ורמת הירידה לפרטים של מיכלאנג'לו, עד לוורידים ואפילו הנימים של הדמות המפוסלת.
האגדה מספרת שלפני שהוא התחיל לפסל אותו, ישב הפסל המפורסם מיכלאנג'לו במשך חודשים וחשב. הפטרון שמימן אותו חשב שהוא מתבטל על חשבונו. כששאל אותו למעשיו ענה לו מיכלאנג'לו בפשטות "אני עובד"...
ואכן, על הפסל שנקרא "דוד" הוא עבד בשנים 1501-1504. כשסיים לפסל אותו, הפסל נתפס מיד כיצירת אמנות מושלמת ופרסם את מיכלאנג'לו כאמן ידוע בכל העולם. הוא פוסל בתחילת המאה ה-16, בתקופת הרנסאנס ומציג את דמותו של דוד הצעיר, לימים הוא יהיה למלך ישראל, כשהוא אוחז בידו קלע, כיוצא לקראת גוליית הפלישתי.
"דוד", רב העוצמה והתפארת, נוצר כסמל לעצמאותה של פירנצה, העיר האיטלקית הנודעת, בזמן ששלט בה בית מדיצ'י. "דוד" היה לאחד מהפסלים הידועים בעולם ובמיוחד לאחת היצירות החשובות של תקופת הרנסאנס. עד שנת 1873, בה הועבר לגלריה שכאן, הוא עמד בכיכר של פיאצה דלה סיניוריה (Piazza della Signoria).
המעניין הוא, שעל אף מושלמותו של "דוד", מיכלאנג'לו יצר את הפסל הנודע בפרופורציות שאינן מדויקות בכוונה. הוא פיסל את הראש והכתפיים, כשהם גדולים יותר ביחס לשאר חלקי הגוף. הסיבה: בגאונות ששמורה לענקים מיכלאנג'לו רצה שמי שיעמוד אל מול הפסל הגבוה, יראה את חלקו העליון, הרחוק מעיני הצופה, בגודל דומה לזה של החלק הקרוב אליו, חלק הגוף התחתון.
הפסל, שניצב עתה בגלריית האקדמיה עבר כמה וכמה מקומות לפני שהגיע לכאן. האגדה מספרת שהאמן חצב אותו מגוש שיש באורך 4 מטר, כשלפניו ניסו לפסל בו ונכשלו כמה אמנים אחרים.
כששאלו פעם את מיכלאנג'לו איך יצר אותו, השיב האמן בחיוך: "פשוט הסרתי את כל מה שלא היה דוד".
#תולדות המקום
הגלריה נוסדה במקור בשנת 1561 על ידי על ידי פטרון האמנויות של פירנצה, קוזימו הראשון לבית מדיצ'י (Cosimo I de' Medici), ביחד עם שניים מהאמנים החשובים שבעיר, אחד מהם הוא ג'ורג'יו ואזארי (Giorgio Vasari).
בראשית דרכו פעל המקום כמנזר. ב-1784 הוסב החלל לאקדמיה לאמנות והפך למקום שבו אוחדו מספר בתי ספר לאמנות שפעלו עד אז בעיר. מכאן יופעל המקום כחלוץ בתי הספר לאמנות ולרישום בסגנון הרנסאנס, מה שיהפוך אותו למוביל מסוגו בכל אירופה.
עם הזמן הועבר לכאן פסל דוד, שעד אז היה בכיכר הסניורה. זאת בכדי לשמר אותו וליצור כאן מוזיאון מיכלאנג'לו, לרגל 400 שנה להולדתו של האמן הדגול.
כיום הגלריה נחשבת למוזיאון האומנות השני במספר המבקרים באיטליה, אחרי גלריית אופיצי, הגדולה ממנו.
#טיפים
הכניסה היא בחינם ביום א' הראשון של כל חודש. העומס גדול באותו יום אז הגיעו מוקדם!
תרמילאים וקצרי תקציב ייהנו במקומו מההעתקים המרהיבים של פסל דוד ופסל החטיפה של הנשים הסביניות שמוצגים ב"לוג'ה דה לאנזי" החינמי שבכיכר הסיניוריה.
הכניסה חינם כאן גם לבעלי מוגבלויות + מלווה אחד. יש להציג מסמכים המאשרים על כך ועדיין כדאי להזמין כרטיסים מראש.
הגלריה מרוחקת ממרכז העיר. הגיעו אליה וממנה באוטובוס. יש תחנה סמוכה.
מומלץ להגיע למוזיאון על הבוקר, כבר בפתיחה וכשלא עמוס מדי.
הזמינו כרטיסים מראש. תורים ארוכים של מבקרים משתרכים כאן.
למעוניינים ללמוד על אמנות הרנסאנס יש הדרכה מסודרת.
ביקור בקיץ הלוהט כדאי שיהיה בשעות הצהריים הלוהטות כשבגלריה נעים. הביקור כאן גם מעולה לימים גשומים.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/MBzBX62_0xo
ביקור במקום:
https://youtu.be/qvxztycdFkE
תמונות:
https://youtu.be/n5To77x3D8c
הדרכה:
https://youtu.be/ROj7kbLsOe4
הקפלה הסיסטינית
#על קפלת בחירת האפיפיור עם האמנות הנשגבת
אתם נמצאים בקפלה הסיסטינית (Sistine Chapel), בה מתקיים אחת לכמה שנים טקס ה"קונקלווה" המסורתי, טקס בחירת האפיפיור. אל הקפלה, שנמצאת במתחם ארמון האפיפיור, נוהרים בכל שנה תיירים מכל רחבי העולם. אבל לא בזכות הטקס הנוצרי הזה היא מפורסמת כל כך, אלא בזכות כמה מהציורים המפורסמים בעולם שנמצאים בה.
בוותיקן, השוכן בלב רומא בירת איטליה, לא חסרות יצירות אמנות רבות ונפלאות, כמו גם מבנים אדריכליים מרהיבים. אבל המקום המפורסם ביותר בה הוא הקפלה הסיסטינית.
על תקרתה מצויר אחד הציורים המפורסמים בעולם. שמו "יום הדין" והוא צוייר בידי הצייר מיכאלאנג'לו, אחד מגדולי אמני הרנסאנס. אחד מחלקי הציור הזה הוא "בריאת האדם" שהפך לנודע ומצוטט במיוחד ובו מצויר אלוהים מושיט ידו אל האדם. על קירות הקפלה מצוירים גם ציורי פרסקו של הציירים החשובים רפאל, פייטרו פרוג'ינו וסנדרו בוטיצ'לי.
הקפלה נקראת על שם האפיפיור שבימיו נבנתה, בלטינית "הקפלה של סיקסטוס".
#פרסקו בריאת האדם שבתקרה
הביטו בציורי הקיר של בריאת האדם שבקפלה הסיסטינית. "בריאת האדם" הוא ציור של מיכלאנג'לו, מהאמנים הבולטים של תקופת הרנסאנס באיטליה. זהו אחד הציורים החשובים בתולדות האמנות. הציור הוא חלק מפרסקו, סגנון של ציורי קיר ענקיים שצויירו על טיח בשעה שהוא עדיין לח.
בפרסקו הזה, שסובב מכל הצדדים ובתקרת הקפלה הסיסטינית, מוצגים נושאים שונים מספר בראשית. "בריאת האדם" שעל התקרה היא רק חלק קטן בו.
ראו בפרסקו המדהים והמפורסם כל כך את האלוהים. הוא מוצג בציור כאיש זקן ואנושי לחלוטין, בעל זקן לבן ועטוי בגלימה. ראו את אדם, שבצד שמאל של הציור. הוא מצוייר עירום לחלוטין וכמעט נוגע באצבעו של האל. העובדה שהידיים אינן נוגעות מעניקה מתח לציור ומשערים שהיא קשורה במזמור מימי הביניים, שבו ביקשו המאמינים שאצבעו של האל תעניק להם את כישרון הדיבור.
#טיפים
בואו ככל האפשר מוקדם, במיוחד בעונה. אחר כך נעשה צפוף עד בלתי נסבל.
מבט מקרוב בקפלה הסיסטינית לצלילי מקהלת פלסטרינה:
https://youtu.be/_oUqsGm9u94
כתבה:
https://youtu.be/Fwl640Yc6JM
הדרכה:
https://youtu.be/k3TDbDfYK6M
ציור בריאת האדם:
http://youtu.be/QVK04ORmKrE
אתם נמצאים בקפלה הסיסטינית (Sistine Chapel), בה מתקיים אחת לכמה שנים טקס ה"קונקלווה" המסורתי, טקס בחירת האפיפיור. אל הקפלה, שנמצאת במתחם ארמון האפיפיור, נוהרים בכל שנה תיירים מכל רחבי העולם. אבל לא בזכות הטקס הנוצרי הזה היא מפורסמת כל כך, אלא בזכות כמה מהציורים המפורסמים בעולם שנמצאים בה.
בוותיקן, השוכן בלב רומא בירת איטליה, לא חסרות יצירות אמנות רבות ונפלאות, כמו גם מבנים אדריכליים מרהיבים. אבל המקום המפורסם ביותר בה הוא הקפלה הסיסטינית.
על תקרתה מצויר אחד הציורים המפורסמים בעולם. שמו "יום הדין" והוא צוייר בידי הצייר מיכאלאנג'לו, אחד מגדולי אמני הרנסאנס. אחד מחלקי הציור הזה הוא "בריאת האדם" שהפך לנודע ומצוטט במיוחד ובו מצויר אלוהים מושיט ידו אל האדם. על קירות הקפלה מצוירים גם ציורי פרסקו של הציירים החשובים רפאל, פייטרו פרוג'ינו וסנדרו בוטיצ'לי.
הקפלה נקראת על שם האפיפיור שבימיו נבנתה, בלטינית "הקפלה של סיקסטוס".
#פרסקו בריאת האדם שבתקרה
הביטו בציורי הקיר של בריאת האדם שבקפלה הסיסטינית. "בריאת האדם" הוא ציור של מיכלאנג'לו, מהאמנים הבולטים של תקופת הרנסאנס באיטליה. זהו אחד הציורים החשובים בתולדות האמנות. הציור הוא חלק מפרסקו, סגנון של ציורי קיר ענקיים שצויירו על טיח בשעה שהוא עדיין לח.
בפרסקו הזה, שסובב מכל הצדדים ובתקרת הקפלה הסיסטינית, מוצגים נושאים שונים מספר בראשית. "בריאת האדם" שעל התקרה היא רק חלק קטן בו.
ראו בפרסקו המדהים והמפורסם כל כך את האלוהים. הוא מוצג בציור כאיש זקן ואנושי לחלוטין, בעל זקן לבן ועטוי בגלימה. ראו את אדם, שבצד שמאל של הציור. הוא מצוייר עירום לחלוטין וכמעט נוגע באצבעו של האל. העובדה שהידיים אינן נוגעות מעניקה מתח לציור ומשערים שהיא קשורה במזמור מימי הביניים, שבו ביקשו המאמינים שאצבעו של האל תעניק להם את כישרון הדיבור.
#טיפים
בואו ככל האפשר מוקדם, במיוחד בעונה. אחר כך נעשה צפוף עד בלתי נסבל.
מבט מקרוב בקפלה הסיסטינית לצלילי מקהלת פלסטרינה:
https://youtu.be/_oUqsGm9u94
כתבה:
https://youtu.be/Fwl640Yc6JM
הדרכה:
https://youtu.be/k3TDbDfYK6M
ציור בריאת האדם:
http://youtu.be/QVK04ORmKrE
מרכז האמנות של מינכן
#על מבנה ענקי ובו מרכז אמנותי בעיר
מרכז האמנות של מינכן (Kulturzentrum Gasteig) הוא מרכז קונצרטים ואמנות, עם מוזיאון ומקום מרכזי בחיי התרבות של מינכן ושל גרמניה.
מרכז האמנות והתרבות הענקי של מינכן הוקם ב-1985. הוא נחנך עם קונצרט של הפילהרמונית של מינכן. עד היום הוא מהווה את אולם הקונצרטים הביתי של ה-Philharmonie am Gasteig, התזמורת הפילהרמונית של מינכן.
גם חללי התערוכות הלכו והתרחבו עם השנים וכיום התערוכות משתרעות על פני שטח גדול במרכז.
#טיפים
בביקור כאן יתכן שתראו את תלמידי אחד מבתי הספר העממיים שמקיימים במוזיאון פעילויות רבות.
קונצרט:
https://youtu.be/U49UOR-FLsM
תאטרון:
https://youtu.be/7Sf0-6Mf9CU
הופעה במקום:
https://youtu.be/cjA92F-0Hus
מרכז האמנות של מינכן (Kulturzentrum Gasteig) הוא מרכז קונצרטים ואמנות, עם מוזיאון ומקום מרכזי בחיי התרבות של מינכן ושל גרמניה.
מרכז האמנות והתרבות הענקי של מינכן הוקם ב-1985. הוא נחנך עם קונצרט של הפילהרמונית של מינכן. עד היום הוא מהווה את אולם הקונצרטים הביתי של ה-Philharmonie am Gasteig, התזמורת הפילהרמונית של מינכן.
גם חללי התערוכות הלכו והתרחבו עם השנים וכיום התערוכות משתרעות על פני שטח גדול במרכז.
#טיפים
בביקור כאן יתכן שתראו את תלמידי אחד מבתי הספר העממיים שמקיימים במוזיאון פעילויות רבות.
קונצרט:
https://youtu.be/U49UOR-FLsM
תאטרון:
https://youtu.be/7Sf0-6Mf9CU
הופעה במקום:
https://youtu.be/cjA92F-0Hus
גלריית לנבאכהאוס
#על גלריית האמנות האקספרסיוניסטית
גלריית לנבאכהאוס (Lembachhouse) היא מוזיאון חשוב במינכן לאמנות מודרנית ועכשווית, גלריה עירונית המקדמת אמנים צעירים וסוג של בית לזרמים מודרניים בציור.
#מה תראו כאן?
יש כאן אוסף גדול של יצירות של אמנים אקספרסיוניסטים. המקום ידוע באוסף הגדול בעולם של יצירות קבוצת אמני “הפרש הכחול” (Der Blaue Reiter). המוזיאון נחשב לבית‑הספר הגדול בעולם לאמנות זו. בחלק המודרני של המבנה אפשר לראות כמה מהיצירות המוכרות ביותר של הקבוצה, לצד אמנים מודרנים אחרים.
עוד יש כאן מבחר של יצירות אמנות מופשטת של ציירים כמו קליי, קנדינסקי ופרנץ מארק. הלנבכהאוס גם מטפח אמנות של אמנים צעירים.
#יצירות ששווה לראות כאן
הסוסים הכחולים Large Blue Horses” (1911)" של פרנץ מארק - אחד הציורים הנחשבים של המוזיאון ומשיאי האוסף. רואים בו שלושה סוסים כחולים בקומפוזיציה קוביסטית‑צבעונית.
אימפרוביזציה Improvisation” (1911)" היא אחת מכמה יצירות אבסטרקטיות קדומות שמהוות את מרכז התערוכות.
פרנץ מארק – “The Tiger” (1912)" ציור אקספרסיוניסטי של טיגריס בצבעים יוצאי דופן.
#היסטוריה
בניין המוזיאון נבנה בין השנים 1887-1891 בסגנון פלורנטיני. בנה אותו הצייר פרנץ פון לנבאך בסוף המאה ה-19, בתור הווילה הפרטית שלו. בהמשך הוא הורחב ושופץ כמה פעמים.
לנבאך היה מגדולי אמני הפורטרטים של תקופתו. בקריירה שלו הוא צייר פורטרטים של האישים הידועים בגרמניה בתקופתו, ביניהם המצביא ביסמארק, הקיסר וילהלם ה-1, קיסר אוסטריה פרנץ-יוזף ה-1 והנסיך לואיטפולד.
בשנת 1882 הוא היה עשיר, זכה לתואר אצולה והמעמד הרם שלו כאמן אפשר לו גם לבנות בית מפואר למשפחתו - בית שמרגיש כמו ארמון.
#טיפים
הגלריה פתוחה בימי שלישי- ראשון בין השעות 10:00-18:00. דמי כניסה 8 DM
אפשר להגיע למקום ברכבת תחתית, תחנת KONINPLATZ
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Gyda3WG7OZA
ביקור במקום:
https://youtu.be/_EHWm3DTOqU
הדרכה:
https://youtu.be/yPh_4ADfY3I
גלריית לנבאכהאוס (Lembachhouse) היא מוזיאון חשוב במינכן לאמנות מודרנית ועכשווית, גלריה עירונית המקדמת אמנים צעירים וסוג של בית לזרמים מודרניים בציור.
#מה תראו כאן?
יש כאן אוסף גדול של יצירות של אמנים אקספרסיוניסטים. המקום ידוע באוסף הגדול בעולם של יצירות קבוצת אמני “הפרש הכחול” (Der Blaue Reiter). המוזיאון נחשב לבית‑הספר הגדול בעולם לאמנות זו. בחלק המודרני של המבנה אפשר לראות כמה מהיצירות המוכרות ביותר של הקבוצה, לצד אמנים מודרנים אחרים.
עוד יש כאן מבחר של יצירות אמנות מופשטת של ציירים כמו קליי, קנדינסקי ופרנץ מארק. הלנבכהאוס גם מטפח אמנות של אמנים צעירים.
#יצירות ששווה לראות כאן
הסוסים הכחולים Large Blue Horses” (1911)" של פרנץ מארק - אחד הציורים הנחשבים של המוזיאון ומשיאי האוסף. רואים בו שלושה סוסים כחולים בקומפוזיציה קוביסטית‑צבעונית.
אימפרוביזציה Improvisation” (1911)" היא אחת מכמה יצירות אבסטרקטיות קדומות שמהוות את מרכז התערוכות.
פרנץ מארק – “The Tiger” (1912)" ציור אקספרסיוניסטי של טיגריס בצבעים יוצאי דופן.
#היסטוריה
בניין המוזיאון נבנה בין השנים 1887-1891 בסגנון פלורנטיני. בנה אותו הצייר פרנץ פון לנבאך בסוף המאה ה-19, בתור הווילה הפרטית שלו. בהמשך הוא הורחב ושופץ כמה פעמים.
לנבאך היה מגדולי אמני הפורטרטים של תקופתו. בקריירה שלו הוא צייר פורטרטים של האישים הידועים בגרמניה בתקופתו, ביניהם המצביא ביסמארק, הקיסר וילהלם ה-1, קיסר אוסטריה פרנץ-יוזף ה-1 והנסיך לואיטפולד.
בשנת 1882 הוא היה עשיר, זכה לתואר אצולה והמעמד הרם שלו כאמן אפשר לו גם לבנות בית מפואר למשפחתו - בית שמרגיש כמו ארמון.
#טיפים
הגלריה פתוחה בימי שלישי- ראשון בין השעות 10:00-18:00. דמי כניסה 8 DM
אפשר להגיע למקום ברכבת תחתית, תחנת KONINPLATZ
מבט מקרוב:
https://youtu.be/Gyda3WG7OZA
ביקור במקום:
https://youtu.be/_EHWm3DTOqU
הדרכה:
https://youtu.be/yPh_4ADfY3I
מוזיאון פינקוטק המודרני
#על מוזיאון האמנות המודרנית והעיצוב של מינכן
הפינאקוטק דר מודרן במינכן (Pinakothek der Moderne) שברובע האמנות של מינכן, קונסטארל, הוא המוזיאון הגדול ביותר של גרמניה לאמנות מודרנית ולעיצוב.
כאן מוצגים אוספי עבודות מהמאה ה-19 עד המאה ה-20.
בכל אחת מפינות הבניין המודרני והמלבני מוצג אוסף נפרד מגלריית האמנות המודרנית של המדינה ושלושה אוספים מצטיינים אחרים. ביניהן מחבר מסדרון מרכזי עטוף בכיפה וגם בו מוצגות תערוכות שונות ומתחלפות.
הפינאקוטק המודרני הוא אחד משלושת המוזיאונים הגדולים באזור האמנות של מינכן. שלושתם ביחד מכסים היסטוריה עשירה שמתחילה בעת העתיקה ומגיעה עד לאמנות המודרנית שמוצגת בו.
המוזיאון לאמנות מודרנית של מינכן נחשב למוזיאון הגדול מסוגו באירופה. תראו בו אמנות של המאה ה-20, לצד תערוכות אמנות עכשווית מומלצות.
#מה תראו כאן?
בפינאקוטק דר מודרן אפשר ליהנות ממגוון עבודות אמנות ויצירות, בתחומי האמנות המודרנית, אמנות חזותית, עיצוב, פיסול, צילום, אדריכלות ועוד.
המוזיאון מציג אוסף עבודות מהמאה ה-19 עד ה-20. מומלץ במיוחד האוסף האימפרסיוניסטי המציג עבודות של מאנה, מונה, דגה וסזאן.
יש כאן ריכוז של אוספי יצירות של אמנים גרמנים כמו Klee, Schlemmer, Nolde ועוד. אבל בין אוסף גדול של אמנות מודרנית ועכשווית הם יצירות של פיקאסו, Magritte, קנדינסקי, פרנסיס בייקון, אנדי וורהול, קליין והנרי מור.
עוד מוצגים כאן יצירות אמנות שימושית ועבודות נייר. בין עבודות הנייר אפשר לראות איורים וסקיצות של רמברנדט, מיכלאנג’לו ודה וינצ’י, לצד עבודות עדכניות של סזאן, פול קליי ומאטיס.
בתערוכת הוידאו, התמונות והניו-מדיה יש עבודות של אמנים פחות מוכרים לציבור הרחב אך מעניינים ומסקרנים לא פחות.
תערוכות העיצוב, כולל המתחלפות, מוצגות בקומה התחתונה של המוזיאון.
#אדריכלות
בניין מוזיאון הפינאקוטק דר מודרן הוא בניין מרהיב ומדהים, בסגנון מודרני כמובן. הוא עוצב על ידי סטפן בראונפלס ונפתח ב-2002 על שטח של 22,000 מ”ר.
בחזית הבניין תראו חלון זכוכית ענקי עם תומכות בטון עמודיות שמחזיקות את הגג הגדול. בזכות התאורה הממוחשבת שמותקנת בו, יש בגלריות עם התערוכות איזון של הצל.
#טיפים
הקצו לפחות שעה וחצי או שעתיים כי יש כאן המון מה לראות.
כרטיס למוזיאון נכלל בכרטיס ההנחה של רובע המוזיאונים.
בימי ראשון מחיר כרטיס הכניסה הוא סמלי.
למיטיבי לכת יש כרטיס מוזל של כ-12 יורו לשלושת המוזיאונים באיזור.
מדריכי אודיו כלולים במחיר הכניסה.
ניתן להזמין גם סיורים מודרכים באנגלית - בררו את השעות באתר המוזיאון.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/JwGnT3ar9Ew
מהאוויר:
https://youtu.be/sCQwPjDiRck
הדרכה:
https://youtu.be/lahLMsTj0wc
תערוכה זמנית של יצירות פול קליי:
https://youtu.be/qDSjaIdi8Q0
הפינאקוטק דר מודרן במינכן (Pinakothek der Moderne) שברובע האמנות של מינכן, קונסטארל, הוא המוזיאון הגדול ביותר של גרמניה לאמנות מודרנית ולעיצוב.
כאן מוצגים אוספי עבודות מהמאה ה-19 עד המאה ה-20.
בכל אחת מפינות הבניין המודרני והמלבני מוצג אוסף נפרד מגלריית האמנות המודרנית של המדינה ושלושה אוספים מצטיינים אחרים. ביניהן מחבר מסדרון מרכזי עטוף בכיפה וגם בו מוצגות תערוכות שונות ומתחלפות.
הפינאקוטק המודרני הוא אחד משלושת המוזיאונים הגדולים באזור האמנות של מינכן. שלושתם ביחד מכסים היסטוריה עשירה שמתחילה בעת העתיקה ומגיעה עד לאמנות המודרנית שמוצגת בו.
המוזיאון לאמנות מודרנית של מינכן נחשב למוזיאון הגדול מסוגו באירופה. תראו בו אמנות של המאה ה-20, לצד תערוכות אמנות עכשווית מומלצות.
#מה תראו כאן?
בפינאקוטק דר מודרן אפשר ליהנות ממגוון עבודות אמנות ויצירות, בתחומי האמנות המודרנית, אמנות חזותית, עיצוב, פיסול, צילום, אדריכלות ועוד.
המוזיאון מציג אוסף עבודות מהמאה ה-19 עד ה-20. מומלץ במיוחד האוסף האימפרסיוניסטי המציג עבודות של מאנה, מונה, דגה וסזאן.
יש כאן ריכוז של אוספי יצירות של אמנים גרמנים כמו Klee, Schlemmer, Nolde ועוד. אבל בין אוסף גדול של אמנות מודרנית ועכשווית הם יצירות של פיקאסו, Magritte, קנדינסקי, פרנסיס בייקון, אנדי וורהול, קליין והנרי מור.
עוד מוצגים כאן יצירות אמנות שימושית ועבודות נייר. בין עבודות הנייר אפשר לראות איורים וסקיצות של רמברנדט, מיכלאנג’לו ודה וינצ’י, לצד עבודות עדכניות של סזאן, פול קליי ומאטיס.
בתערוכת הוידאו, התמונות והניו-מדיה יש עבודות של אמנים פחות מוכרים לציבור הרחב אך מעניינים ומסקרנים לא פחות.
תערוכות העיצוב, כולל המתחלפות, מוצגות בקומה התחתונה של המוזיאון.
#אדריכלות
בניין מוזיאון הפינאקוטק דר מודרן הוא בניין מרהיב ומדהים, בסגנון מודרני כמובן. הוא עוצב על ידי סטפן בראונפלס ונפתח ב-2002 על שטח של 22,000 מ”ר.
בחזית הבניין תראו חלון זכוכית ענקי עם תומכות בטון עמודיות שמחזיקות את הגג הגדול. בזכות התאורה הממוחשבת שמותקנת בו, יש בגלריות עם התערוכות איזון של הצל.
#טיפים
הקצו לפחות שעה וחצי או שעתיים כי יש כאן המון מה לראות.
כרטיס למוזיאון נכלל בכרטיס ההנחה של רובע המוזיאונים.
בימי ראשון מחיר כרטיס הכניסה הוא סמלי.
למיטיבי לכת יש כרטיס מוזל של כ-12 יורו לשלושת המוזיאונים באיזור.
מדריכי אודיו כלולים במחיר הכניסה.
ניתן להזמין גם סיורים מודרכים באנגלית - בררו את השעות באתר המוזיאון.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/JwGnT3ar9Ew
מהאוויר:
https://youtu.be/sCQwPjDiRck
הדרכה:
https://youtu.be/lahLMsTj0wc
תערוכה זמנית של יצירות פול קליי:
https://youtu.be/qDSjaIdi8Q0