כנסיית סָנטָה קרוֹצֶ'ה (Chiesa di Santa Croce) בפירנצה, בעברית "כנסיית הצלב הקדוש" היא הבזיליקה הפרנציסקנית הגדולה בעולם.

עיקר פרסומה של הכנסייה הזו נובע מהיותה הפנתיאון של איטלקים דגולים וגדולי העיר פירנצה. במקום, המכונה לעיתים "מקדש התהילה האיטלקית", נחים את מנוחתם האחרונה סלבריטאים היסטוריים על-זמניים, כולל האמן מיכלאנג'לו, המדען והאסטרונום גלילאו, המלחין רוסיני, הפילוסוף מקיאוולי ורבים נוספים.

חלק מהקפלות שבבזיליקת סנטה קרוצ'ה נשמרו טוב מאחרות, אך עדיין כולן עוצרות נשימה. כל אחת מ-16 הקפלות כאן היא מעין מוזיאון בזכות עצמו, הכולל אוצרות אמנות מרשימים משלו.

כי השיטוט בין ציורי הקיר והיצירות המופלאות של ברונלסקי, ג'וטו ודלה רוביה משרים רוח אמנותית, אווירה מיוחדת של קדושה ורוחניות שגם אם הם אופייניים לכל השהייה בפירנצה, כאן הם מוגברים.
מבחוץ בולט השיש הצבעוני שמעטר את חזית הכנסייה הניאו-גותית. שימו לב למגן דוד הגדול, שיתכן ורומז שהאדריכל של הכנסייה היה יהודי.

הכנסייה, המכונה כאן "מקדש התהילה האיטלקית", מפורסמת בזכות 276 הקברים והמצבות של גדולי העיר, שנמצאים בה. בתוך הכנסייה תראו את קבריהם של רבים מהתושבים המפורסמים של פירנצה.

בין הקברים שבבזיליקה ניתן לראות את קברו של מיכלאנג'לו, השני מימין לכניסה, שעוצב בידי ואסארי. שלוש הדמויות הנשיות שבפסל מייצגות את תחומי האמנות שבהם הצטיין האמן - הציור, הפיסול והאדריכלות. קבורים כאן גם הסופר והיועץ מקיאוולי, האמן דונטלו וענק המדע גלילאו, שקברו סמוך ליציאה.

בכנסייה מצבות גם לזכר דמויות אייקוניות נוספות שחיו תקופות בפירנצה, אך קבורים במקומות אחרים. ביניהם הסופר דנטה, המלחין רוסיני, ממציא הרדיו מרקוני, ההומניסט לאונרדו ברוני, הסופר דנטה וענק הרנסאנס ליאונרדו דה וינצ'י.

בעיקר בקפלות בארדי ופאצי שבכנסיה תראו יצירות נהדרות בטכניקת הסאקו (טיח יבש) של ג'וטו (Giotto), לצד הצייר דלה רוביה (della Robbia) ודונטלו, מאמני הפיסול הגדולים של הרנסנס.

בקפלת בארדי תוכלו לראות תמונות מחיי פרנציסקוס הקדוש, יצירות שמעבר ליופיין מהוות את המעבר מימי הביניים לתקופת הרנסנס. שימו לב כיצד מתאר ג'וטו את הדמויות וכיצד הוא מצייר את המרחב והחללים באופן ראליסטי יותר, מה שמעביר מבע פסיכולוגי ומחזק את הדרמה, באמצעים חדשניים לתקופתו.

קפלת קסטליאני (Castellani) טומנת פסל יפה של פסל וצייר מנייריסט ששמו ברתולומאו באנדילני, בן תקופתם של לאונרדו ומיכלאנג'לו.

צאו מהכנסיה, דרך הקלויסטר, ותגיעו אל קפלת פאצי שעיצב ברונלסקי, אלוף הכיפות של התקופה. שימו לב שגם כאן הוא בונה חלל הרמוני שמחופה בכיפה ושומר על איזון מושלם.

אחרי שישבתם לנוח קלות בחצר הפנימית והשלווה, מומלץ להיכנס למוזיאון שבצידה השני. תמצאו בו כמה פנינים, כולל "הצליבה" של צ'ימבווה ו"סן לואי מטולוז", עוד פסל נהדר שפיסל דונטלו.

יצירת מופת נוספת של דונטלו תפגשו בקאפלה האחרונה משמאל ללב הכנסייה. כאן תוכלו לאמר שלום לפסל עץ של ישו הצלוב.
הכנסייה הזו הוקמה בכיכר סנטה קרוצ'ה, בשנת 1295, שלהי ימי הביניים. המקימים היו אבירי מסדר הפרנציסקנים ולפי האגדה בידי פרנציסקוס הקדוש עצמו.

היא הוקמה על חורבותיו של בית תפילה קטן שמאז 1210 שירת כאן את הנזירים הפרנצ'סקנים. במהלך השנים מאז, היא שופצה שוב ושוב.

אם בראשית ימיה הכנסייה שימשה כסוג של בית לעניים, לחברי הגילדות הנחשלות של ענפים כמו צמר, או צביעת טקסטיל, בהמשך ההיסטוריה השתנה מצבה. זה קרה תודות לדרישות של הפרנציסקנים ולהטפתם לאהבת הפשטות והצניעות ועל ידי העלאת כוחם של בני המעמדות הנמוכים. כל אלו שיפרו גם את מצב הכנסייה.

ההתפרצות והמרד ב-1378, של העניים ובני המעמד הנמוך בעיר כנגד האליטות הכלכליות שבה, חיזקו את מעמדן של הגילדות החלשות והן החלו זוכות ליתר לגיטימציה בעיר.

השינוי הזה הביא ויצר התלהבות לשפץ וליפות את פני כנסיית סנטה קרוֹצֶ'ה. באותם ימים שכרו את האומן המקומי ארנולפו דה קמביו והוא אכן עשה זאת.

כיום מגיעים לכנסייה כדי לראות את הקברים שבבית הקברות שלה, עם קברים בכל קירותיו ומצבות על הרצפה.

מבט מקרוב:

מבחוץ: