כנסיית מדונה דל'אורטו (Madonna dell'Orto), שברובע קאנארג'ו של ונציה, היא כנסייה אדומה, שמהווה אכסניה ליצירות אמנות רבות, כולל פסלים וציורים נוצריים שונים.

הכנסייה ידועה באורגן שלה, שנמצא ממש מעל הכניסה. הוא הותקן בה בשנת 1878 ונחשב לעוגב הגדול ביותר בוונציה.

פירוש שמה של הכנסייה באיטלקית הוא "המדונה מהפרדס". מקור השם בסיפור שבו פסל מדונה (Madonna), הבתולה מריה ואימו של ישו, הופיע בדרך נס בפרדס כלשהו. אורטו (Orto) באיטלקית הוא "פרדס".
את הכנסייה תכנן במאה ה-10 טיבריו דה פארמה, שגם קבור בה. הקים אותה אז זרם ההומיליאטי, שהקדישו את הכנסייה לכריסטופר הקדוש, המגן לפי האמונה הנוצרית על עוברי האורח.

במאה ה-11 השתנו הדברים והקדשת הכנסייה השתנתה למרים, או מריה, אם ישו, שבאורח נס התגלה פסל שלה בפרדס.

בשל יסודותיה הרעועים שופצה הכנסייה בשנת 1399 שיפוץ נרחב. בשנת 1462, משגורשו ההומיליאטי מהעיר, היא הועברה לידי מסדר גאורגיוס הקדוש. בשנת 1668 המסדר הזה בוטל, והכנסייה הועברה שוב כשהפעם היא ניתנה למסדר הקיסטראקיני מלומברדיה.

בשנת 1787 העבירו את כנסיית המדונה דל אורטו לחזקת העיר. משנת 1841 עד 1869, היא שופצה בהוראת הממשל האוסטרי ששלט בעיר ומאז זו צורתה.
חזית הכנסייה, עם החזית הגבוהה משני הצדדים, נבנתה במאה ה-15. היא בנויה לבנים אדומות עם עיטורי אבן לבנה, כשבמרכז חזית המבנה ממוקם חלון רוזטה גדול. בחלונות הכנסייה ישנם מוטיבים גותיים שונים.

את החלק העליון של החזית המרכזית מעטרות קשתות קטנות, בעוד שבצידי החזית פעורות 12 גומחות שבהן פסלי השליחים הנוצריים.

בראש הגמלון של הכנסייה ניצבים פסליהם של מרים, אימו של ישו, כריסטופר הקדוש והמלאך גבריאל. את הפסלים יצרו האמנים ניקולו די ג'ובאני פיורנטינו ואנטוניו ריצו.

מבנה הכנסייה הגותי מחולק, כמו רבות מהכנסיות בסגנון זה, לספינה מרכזית, שממנה יוצאות שתי ספינות לצדדים. עמודי שיש התומכים במבנה, תורמים גם ליצירת הפרדה בין הספינה המרכזית לספינות הצידיות.

בנוסף לעמודי השיש והקשתות העגולות שנותנות תמיכה למבנה, שימו לב בכנסייה לרצפת המעויינים עשויית השיש המבריק שלה.
נתחיל דווקא ביצירה שלא תראו כאן. בקפלת ואלייר הרנסאנסית שבכנסייה, הוצג בעבר הציור של ג'ובאני בליני, "המדונה והילד" משנת 1481. אבל בשנת 1993 הוא נגנב מהכנסייה הזו ולא נמצא עד היום.

מי שכן תוכלו לראות כאן הם הציורים "יום הדין", "הסגידה לעגל הזהב", "ארבע התכונות הטובות" ו"ההצגה בבית המקדש" שצייר האמן טינטורטו במאה ה-16.

בחלקה האחורי של הכנסייה יש אפסיס מחומש, המעוטר בציור, מעשה ידיו של אותו טינטורטו, שהוא עצמו קבור בכנסייה. מדובר באחד מציורי הקיר, הפרסקאות, היפים שמעטרים את קפלות הכנסייה ושמו "אגנס הקדושה".

ציור פרסקו יפה נוסף הוא זה שמוצג בקפלת קונטאריני, הקפלה הרביעית משמאל. הציור הוא "יוחנן המטביל עם הקדושים" שצייר קימה דה קונליאנו.
כמו הכנסייה, גם מגדל הפעמונים שלה עשוי מלבנים אדומות. בניית המגדל הסתיימה בשנת 1503, כמה שנים לאחר תום בניית הכנסייה עצמה. בשנת 1883 הוחלפו בה הפעמונים, שהוותיק מביניהם היה משנת 1424.

בראש מגדל הפעמונים חדר בעל חלונות מעוגלים, כשבראשו חלונות מקושתים. בראשו של החדר המעגלי שמעל חדר זה בנוייה כיפה דמוית בצל בסגנון מזרח אירופאי. בראש המגדל ניצב פסל עשוי שיש לבן של ישו. בצידי המגדל ניצבים ארבעת פסליהם של מבשרי הבשורה, מעשה ידי אמנים איטלקיים, מתלמידיו של פייטרו לומבארדו.

הסביבה:

ומבט מקרוב: