סיפורו של פסל הסוס של לֶיאוֹנַרְדוֹ (Cavallo di Leonardo) הוא מרתק לגמרי, כמעט לא יאומן במונחים של הערצת אמנים, גם אם מדובר בגאון כמו לאונרדו דה וינצ'י.

בחייו, עסק לאונרדו דה וינצ'י באינספור תחומים של אמנות, מדע וטכנולוגיה. רבים לא יודעים שהוא מצא זמן גם לאמנות הפיסול ועסק בה, במקביל לקריירת הציור המדהימה שלו.

בפרויקט פיסול שהציב לעצמו בצעירותו, הוא הגיע לשיא. לאונרדו תכנן את בניית הסוס במשך 17 שנים, מה שהתקשר ותרם לעיסוק הכמעט אובססיבי שלו בסוסים, שהניב אינספור רישומי סוסים ואת חקר התנועה שלהם.

לאונרדו הציב לעצמו מטרה גדולה - לבנות את פסל הפרש הגדול בעולם. בשלב מסוים הוא מצליח ליצור דגם גדול מחימר של הסוס, שהוצב בחצר הקסטלו ספורצסקו. אבל חיילי צרפת שפלשו לאיטליה בשנת 1494 הרסו אותו. גם הצבא האיטלקי תרם לבלגן כשהשתמש בברונזה שיועדה לבניית הפסל כדי לייצר כלי נשק. לאונרדו מת ולא הצליח להקים את הפסל.

אבל חלום פסל הסוס לא הירפה. את פסל הברונזה שאתם רואים יצרו רק בסוף המאה ה-20, 500 שנה אחרי מותו של לאונרדו.

הסיפור מדהים. מי שיצר אותו הוא אספן אמנות אמריקאי בשם צ'רלס דנט. הוא נחשף לסיפור והחליט להשלים את התכנית לבניית פסל הסוס הענקי, כמחווה לאמן הגדול, ולהעניקו במתנה לעיר מילאנו. דנט גייס כספים וצוות של פסלים ומומחים, שיצרו את הפסל ובשנת 1999 השלימו את בנייתו. בבניית הפסל התבססו על הרישומים והתכניות שהותיר אחריו דה וינצ'י. אגב, היזם האמריקאי מת עוד לפני סיום בניית הסוס ובנו הוא שניהל את סיום הפרויקט.

כיום, הפסל הזה הוא פסל הסוס הגדול בעולם. הוא מתנשא לגובה של 7.5 מטרים ומשקלו 15 טון. עיריית מילאנו הציבה אותו בכניסה לזירת מירוצי הסוסים של העיר, הסמוכה לאצטדיון סן סירו.

הוא ניצב על משטח של שיש קַרָרָה (Carrara) לבן, כשמתחתיו בסיס עשוי מאבן גרניט. על אבן הבסיס כיתוב "הרוח שנושבת בין אוזני הסוס היא רוח גן העדן".

עותקים של הפסל הוצבו גם במישיגן שבארצות הברית ועותק מוקטן בעיירה וינצ'י שבטוסקנה, העיירה שבה נולד ליאונרדו ואף נקרא על שמה.

מבט מקרוב:

כך בנו אותו: