העיר ארל (Arles), הממוקמת על דלתת נהר הרון (Rhône), היא "העיר השלישית" במחוז בוש-דו-רון, שלישית רק ליריבתה ההיסטורית והסואנת מרסיי ולאחותה הארצית והמקסימה אקס-אן-פרובאנס.

זוהי עיר יפה עם עתיקות רומיות רבות, שהייתה בבת עיניהם של הרומאים, במחוז גאליה שלהם. על שום מיקומה האסטרטגי, בין חוף הים התיכון לנהר הרון, היא נוסדה כעיר רומית עתיקה ונשארה עיר פעלתנית ומלאת חיים, מאז ועד היום.

לצד ערים כמו נים (Nîmes), ארל נחשבת לאחת הערים העיקריות בתרבות מלחמות השוורים, שנשארו חוקיות, במיוחד בדרום צרפת. כך שבניגוד לספרד, בה ירד ה"בידור" הזה משמעותית, הלוחמה בשוורים נמשכת בארל ובעיר נים שבריביירה הצרפתית.

ארל מכונה "הנשמה של פרובאנס" ובה התגורר גם הצייר הדגול וינסנט ואן גוך. תודות לציוריו של ואן גוך, שהתגורר בה זמן מה והירבה לצייר את נופיה, העיר מוכרת לרבים מתולדות האמנות דווקא.

במהלך השנה הפוריה מאוד בה שהה כאן, הספיק ואן גוך לא מעט - הוא אירח אצלו את חברו, הצייר גוגן, רב איתו כשהשניים גילו שלגאונים לא קל להיות כל כך צמודים, חתך את אוזנו כשכעס על גוגן העוזב והכי חשוב - הגיע לסגנון הסופי והנהדר שלו - זה שייצר ציורים גאוניים כמו "ליל כוכבים" ו"בית הקפה של לילה".

מרחובות צרים ומתפתלים, דרך בתים צבעוניים, שדות לבנדר מסביב וכיכרות אבן יפים. תודות לציוריו של ואן גוך, שהתגורר כאן תקופה והרבה לצייר את נופי העיר והסביבה, העיר מרגישה לרבים כמקום מוכר.

כיום ארל היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. זוהי עיר שלווה למדי, למעט בעונת התיירות, כשפושטים עליה מבקרי הקיץ ומייצרים תורים לאטרקציות ולמקומות המבוקשים.
בארל קל לראות את המונומנטים הרומיים שעומדים על תילם עד היום. הרחובות הצרים מוקפים בלא מעט מבנים מהתקופה הרומאית ומימי הביניים.

הבולט ביותר הוא כמובן האמפיתיאטרון הרומי שמזכיר את הקולוסיאום. הוא נבנה במאה ה-1 לספירה והשתמר כמעט באופן מושלם. שווה לראות גם את כנסיית טרופים (Saint Tropihim) מהמאה ה-12 הנחשבת לאחד ההישגים הראשונים של הבנייה הרומנסקית .שימו לב גם למנזר הצמוד אליה ובקרו גם בתיאטרון הרומי העתיק של העיר.

השוק המרכזי והכי מומלץ בארל הוא בדרך כלל "שוק ארל" (Le Marché d’Arles) שנמצא בסביבת Espace Van Gogh, קרוב למרכז העיר העתיקה. בבוקר ימי רביעי ושבת תיהנו מהשוק המגוון והאווירה שבו. מקום טוב להצטייד בקצת מעדני פיקניק או לאכול את ארוחת הבוקר בשוק עצמו.

בקרו בנקרופוליס הרומי (Les Alyscamps) שהוא בית קברות עתיק עם שדרת מצבות אבן ששימש לקבורה יוקרתית בימי רומא, והגלריות התת-קרקעיות (Cryptoportiques).

בעקבות ואן גוך מומלץ לבקר במה שנותר מקפה ואן גוך שבכיכר פורום. בקרו גם ב-L’Espace Van Gogh, מרכז תרבותי בבית חולים עתיק מהמאה ה-16 בו אושפז האמן ב-1888 ושבו המשיך לצייר. מעניינים גם חצר וגן בית החולים ששוחזרו ברוח ציורו הנודע, "הגן של בית המרפא" (כניסה חופשית).

לא הרחק משם גם נמצא "גשר טרנקטיי" (Pont de Trinquetaille) שחוצה את נהר הרון לחבר בין צידי העיר וצויר ע"י ואן גוך ב-1888.

תערוכה מיצירותיו יש בקרן ואן גוך, מוזיאון לאמנות מודרנית המציג תערוכות מתחלפות של יצירות ואן גוך לצד אמנים עכשוויים שהושפעו ממנו.

למתעניינים בלבד - מוזיאון ארל העתיקה מציג ארכיאולוגיה רומית, ו-LUMA Arles מציע אמנות עכשווית במגדל אייקוני.

בשוק שבת הצבעוני תיהנו משופינג ומציאות וטיול יום בשמורת קמארג עם סוסים פראיים ופלמינגו ג טבע נהדר שישלים את החוויה.
העיר ארל (Arles) נולדה כעיר רומית עתיקה, במיקום אסטרטגי, בין חוף הים התיכון לנהר הרון. ההיסטוריה הארוכה שלה מתחילה במאה ה-6 לפני הספירה.

בתקופת יוליוס קיסר בשנת 47 לפני הספירה, זוכה העיר לחסדיו של יוליוס קיסר לאחר שגיבתה אותו אל מול פומפיי. כך היא הופכת לעיר רומית חשובה באזור בו נמצאת הצומת שבין הדרך הרומית, מאיטליה אל ספרד, בין נתיב המים של נהר הרון.

בשנת 123 לספירה כובשים הרומים את העיר, מרחיבים אותה ומשקיעים בה רבות. במהלך השנים הם יבנו בארל מבנים חשובים כמו האמפיתיאטרון המדהים שלה, קשת הניצחון, הקרקס וחומת העיר. כך הופכת ארל לאחת הערים החשובות בתקופה הרומאית.

בהמשך הדורות היא הלכה והתפתחה ורובע ימי הביניים המקסים שלה הוא מקום נהדר לטיול רגלי שליו בסמטאות.

במאה ה-19 התאהבו בארל אמנים רבים שבחרו לחיות בה וליצור, ביניהם ענקי אמנות כמו וינסנט ואן גוך ופיקאסו ופול גוגן.

הצייר המזוהה ביותר עם העיר הוא כמובן ואן גוך, שהוקסם מנופי פרובאנס וצייר בזמן שהתגורר בארל מעל 300 ציורים. בעיר צוירו ציורי החמניות האהובים שלו, כמו גם ציורים מהחשובים והידועים בתולדות האמנות, דוגמת "בית הקפה בלילה", "החדר הצהוב" ו"ליל כוכבים מעל הרון".

כאן גם הלך וינסנט השבור והשתגע. לאחר ריב עם חברו גוגן הוא כרת את אוזנו וכאן גם צייר את דיוקנו העצמי עם התחבושת על האוזן.
ארל ריתקה את וינסנט ואן גוך, בדיוק כפי שנשבה בקסמי הצבעים התוססים של הכפר באביב ("הים הצהוב הזה") ושמי היום העמוקים.

לא מעט ערבים הוא בילה בבתי קפה ובקברטים, שם פגש את מעט המכרים שמהם הוא הותיר ציורים ייחודיים.

כשהוא מגיע לפרובאנס בשנת 1888, וינסנט מתרשם עמוקות מאיכות האור ומהצבעים העזים והבוהקים. הוא מגלה את השמש של דרום צרפת ואת שדות החמניות שבפריחתן וקמילתן השנתית הוא רואה את רצף החיים עד המוות.

משמח אותו בהתחלה גם החום האנושי שכל כך חסר לו בפריז. בכל מקום שלטו השמש וגווניה, שדות החיטה הפראיים והמשעולים עם עצי הברוש, נופי הים הכחול - כל אלה ייכנסו ישר לציוריו.

הוא מבלה שנה אינטנסיבית ופורייה בעיר ארל, שבמהלכה הוא מצייר אחדים מציוריו הגדולים ביותר, כולל החמניות, הכיסא, בית קפה של לילה ואת הגשר באָרל. וינסנט הבודד מתנתק מסצנת האמנות של פריז, אך חסרים לו האמנים מסביבו. הוא חולם להקים בארל מושבת אמנים והאמן היחיד שנעתר להצטרף אליו הוא חברו הצייר פול גוגן.

מה שווינסנט לא ידע זה שגוגן, שסבל גם הוא מעוני, עשה זאת כי תיאו, אחיו של וינסנט, שילם לו כדי להקל על בדידותו של ואן גוך. הוא בהחלט שמח לחיות על חשבונו בדרום.

ב-1888, כשבא גוגן לשהות עימו לכמה חודשים, השניים מציירים ומדברים אמנות. וינסנט שמח, אך מהר מאוד מתגלים ההבדלים ביניהם והגישה השונה לאמנות ויוצרים בין השניים מריבה. וינסנט המיואש רואה את גוגן שעוזב, רודף אחריו מיואש וחותך חלק מאוזנו. אחד מציוריו מראה אותו עם התחבושת.

שנה אחר כך, בעקבות התרבות התקפי השיגעון שלו, ואן גוך מאשפז את עצמו בבית החולים לחולי נפש בסן רמי דֶה פרובאנס (25 ק"מ מצפון מזרח לארל), שם הוא ישהה כשנה וירבה לצייר.

בשלב מסוים הקשיים שלו גדלים והוא עובר להתגורר בכפר אוֹבֶר-סוּר-אוּאַז, לא הרחק מפריז. גם שם הוא מצייר אך בדידותו וקשייו גוברים ומייאשים אותו.

מחשש ששגעונו לא ניתן עוד לריפוי, יורה האמן הגדול של תקופתו בעצמו למוות.

אנשי ארל לא פרגנו לוואן גוך, אז את ציוריו מהעיר הוא שלח לאחיו, סוחר האמנות, תיאו. וכך יצא שבארל לא נותר אפילו ציור אחד גמור שלו. מצד שני, ב-1960 הבינו בעיר את המזל שלא נוצל והם החלו בשחזור מסלול חייו ואן גוך, באתרים החשובים בעיר שבהם פעל גדול האמנים הטרגי.
חלל התצוגות ואן גוך, או מתחם ואן גוך (Espace Van Gogh), הם שמותיו של חלל המשקיף על הגנים שטופחו ועוצבו בהשראת הציור הידוע של וינסנט ואן גוך מ-1889 "גן בית החולים בארל", הידוע גם בתור "הגן של בית המרפא".

במתחם גם בית קפה נהדר "לה ז'רדין דליס" (Le Jardin Délices), שבחלל התצוגות ואן גוך.

במרחק הליכה משם אפשר לבקר בגשר טרנקטיי (Pont de Trinquetaille) שהונצח על ידי ואן גוך בציורו המפורסם מ-1888. הגשר מתוח מעל נהר הרון ומחבר בין שני חלקי העיר ארל.

אתר ציור נוסף שתרצו לבקר הוא בקפה ואן גוך שבכיכר הפורום, פלאס דו פורום. מולו צוירה אחת מעבודותיו הכי ידועות של ון גוך "בית קפה של לילה".

הנה המקומות מציורי ואן גוך לעומת ימינו:

על התפוצצות היצירה של ון גוך בארל:

העיר ואתריה:

מבט מקרוב:

ביקור במקום:

אתרים שכדאי לראות בעיר:

הדרכה:

על ון גוך בארל:

היסטוריה: