#על השוק הצלבני


השוק הצלבני (The Crusader Market), שבערך מתחת לישיבת הכותל, הוא שריד של שוק מקורה שבנו הצלבנים, על שרידי הקארדו הביזנטי שעבר במקום. בהמשך ההיסטוריה הפכו הקמרונות שאתם רואים למעלה, למרתפי מבנים שנבנו מעל לשרידי השוק הצלבני. רק בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים והשיפוץ של הרובע היהודי בעיר העתיקה, שוקם השוק הצלבני הקדום וחזר להיות מקום פעיל.

המעדנים שנמכרו כאן בתקופה הצלבנית נמכרים היום במקום אחר. אבל שריד מצומצם לאותם ימים ומזכרת כשרה לאותם ימים, הם המזנונים והגלידריות הסמוכים לשוק הצלבני. הם משרתים בעיקר את התיירים והמתפללים, שעושים את דרכם אל הכותל המערבי וממנו.

#על השער


שער ציון (Zion Gate), אחד משערי ירושלים, שזכה לשמות נוספים, כמו "שער דוד", "שער היהודים", או "שער הרובע היהודי", הוא השער העיקרי שמשמש לכניסה ישירה אל הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

ליד שער זה התחוללו קרבות עזים במלחמת העצמאות. אם תביטו מסביב לשער, בצידו החיצוני, תוכלו לראות את אבני החומה המנוקבות בחורי כדורים ופגזי מרגמה, שפגעו אז בחומות. היה אף נסיון של לוחמי הפלמ"ח לפוצץ אותו, כדי לפרוץ לעיר העתיקה, אבל הוא נכשל.

כמו שער יפו המוכר מאד, גם שער ציון הוא שער תפנית - שער שהכניסה דרכו היא ב-90 מעלות ימינה. שערים כאלה נבנו כדי להקשות על התקפות אויב, לשעוט במהירות אל תוך העיר. הרעיון של שערי התפנית הוא שהפנייה שהם חייבים לעשות, במהלך הכניסה אל העיר דרך שער כזה, מאיטה את התוקפים וחושפת אותם לפגיעה מצד מגיני העיר.

השם 'שער ציון' נובע משם ההר "הר ציון", שאליו הוא מוביל. במפה צלבנית מהמאה ה-12 הוא כבר מופיע, אבל בשם 'שער הר ציון', כשבמפה מתחילת המאה ה-13, שנמצאת בספריית המוזיאון הבריטי, כבר מופיע השם שער ציון (Porta Syon).


הנה שער ציון:

https://youtu.be/IYSOXSTAi7g

#על הבית שנשרף בחורבן והתגלה בימינו
דמיינו את ההרס והחורבן שזרעו הרומאים בעת דיכוי המרד הגדול בשנת 70 לספירה. חוץ מבית המקדש היהודי, הם הרסו ושרפו כמעט כל מבנה חשוב ליהודים, כולל את בתיהם הפרטיים של הכוהנים. אחד מהבתים הללו הוא "הבית השרוף" (Burnt House). הבית נשרף ככל הנראה, בזמן כיבוש העיר העליונה בידי הרומאים, ביום ח' באלול, בזמן השריפה הגדולה - אותה הבערה של העיר, ששרפה גם את בית המקדש.

שנים רבות אחרי כן, במאה ה-20, התגלה המבנה המפואר הזה. זה קרה בזמן חפירות "העיר העליונה" בירושלים, בשנת 1970. לשמו הוא זכה בשל היותו סוג של עדות ייחודית לחורבן ירושלים ושריפת העיר היהודית בידי הרומאים. קומת המרתף של הבית כוסתה אז בשכבת אפר מאוד גדולה, ככל הנראה כתוצאה משריפת ענק שהובערה בגבעה המערבית, חודש לאחר חורבן בית המקדש.


#מה אנו יודעים על המשפחה שגרה כאן?
ממצאים שנמצאו בבית, במיוחד ממצא מסוים, אפשרו לחוקרים להבין מי המשפחה שהתגוררה כאן. על אחת המשקולות שנמצאו בבית, מצאו הארכאולוגים את הכתובת "(ד)בר קתרוס". הם קשרו בין הממצא המעניין לבין התלמוד, כי הם זכרו ששם מוזכרת משפחת "קתרוס" היהודית, משפחת כוהנים שככל הנראה חיה בקרבת בית המקדש.

כך אנו יודעים היום שהבית השרוף היה ביתה של משפחה ירושלמית - משפחת קתרוס. המשפחה הזו הייתה אחת מ-24 משפחות כהונה, ששירתו בבית המקדש בתקופת בית שני. ואגב כך אנו יודעים היום בביטחון, שבבתים המפוארים שעל הגבעה המערבית אכן גרו כוהנים, שאלה שהחוקרים די התלבטו בה, במשך שנים.

אגב, ברשימה שבתלמוד הופיעה המשפחה לאו דווקא בהקשר חיובי. שם היא מוזכרת דווקא ברשימה של 4 משפחות כוהנים, שניצלו את מעמדן לרעה ועשו מעשים לא הולמים. וואו - כמה שההיסטוריה יכולה להיות עסיסית!


הנה הבית השרוף:

https://youtu.be/ckXXNSgfjVQ

#על בית הכנסת החורבה

בית הכנסת החורבה (Hurva Synagogue) שבמרכז הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, הוא בית כנסת בשם "בית יעקב", שנבנה לראשונה בתחילת המאה ה-18. בוניו היו קבוצת עולים שבראשם עמד רבי יהודה החסיד. לאחר שנבנה, לא עמדו הדתיים הללו בתשלום החובות, והערבים שבנו אותו והיו זכאים לכסף, החריבו את המבנה. מאז נהגו לקרוא לו "חורבות האשכנזים".

מאז עמד בית הכנסת, במשך שנים רבות, כחורבה. במאה ה-19 הוא נבנה בשנית על ידי קבוצה של דתיים, מתלמידי ההגר"א, הגאון מוילנה, רבי אליהו בן שלמה זלמן.

אבל כשהצבא הירדני כבש את העיר העתיקה ב-1948, מידי מדינת ישראל, הרס הלגיון הערבי את בית הכנסת. למעשה, ההרס נעשה עוד במהלך הקרב על הרובע היהודי, כשהלוחמים הירדנים פוצצו את בית הכנסת ואחריהם החריב הלגיון את מה שנשאר ממנו.

מאז, במשך שנים רבות, עמד בית הכנסת ההרוס כך. אחרי מלחמת ששת הימים וכיבוש העיר העתיקה בידי צה"ל, זכה המבנה ההרוס ובית הכנסת לכינויו "החורבה". אבל הוא התקיים וניצב כך במשך זמן רב, עד שבשנת 2010 הוא נבנה מחדש.


הנה ריקודים בבית הכנסת החורבה בירושלים:

https://youtu.be/QFKniDxXgn8

#על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי

אתם נמצאים אל מול המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. זהו הכותל המערבי (Western Wall) של בית המקדש היהודי מימי בית שני. הכותל הוא השריד היחיד שנשאר, לאחר ההרס שזרע טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים, בעת שדיכא את המרד היהודי הגדול, בשנת 70 לספירה.

במשך מאות שנים, לאחר חורבן בית המקדש, לא היה הכותל מקום תפילה מבוקש, ליהודים שחיו בארץ. רק במאה ה-16, כשהחל השלטון לאסור על יהודים לעלות אל הר הבית, הפך הכותל למקום תפילה יהודי ולסמל של הכיסופים לבית המקדש. למרגלות הכותל הייתה אז סמטה צרה, שבה התפללו היהודים שביקשו להתקרב ככל האפשר למקום המקדש.

לאחר קום מדינת ישראל, בעת שירושלים הייתה חצויה (1948-1967), שלטה ממלכת ירדן בכותל ואסרה על גישת יהודים אל הכותל. אז נהגו יהודים רבים להגיע אל הר ציון ולהתפלל על קבר דוד המלך, כשהם צופים מגג המבנה לעבר הר הבית ומייחלים ליום שבו יוכלו לשוב ולהתפלל בכותל המערבי.

בסיום מלחמת ששת הימים, נהרו המתפללים בהמוניהם אל הרובע היהודי ולכותל המערבי. אז נהרסו בתי שכונת המוגרבים, הצמודים לכותל, ונוצרה רחבת התפילה הגדולה שסמוכה לכותל כיום.


#מבנה הכותל
הכותל הוא אחד מארבעה קירות תמך עצומים שנבנו במהלך המאה הראשונה לפני הספירה, בשיפוץ בית המקדש השני, שביצע הורדוס. הבנאים יצרו אז על הר המוריה, רחבה ענקית שבמרכזה ניצב בית המקדש. אורכו של הכותל היה אז חצי קילומטר וגובהו כ-30 מטרים. הוא נבנה על סלע האם של ירושלים, כשהחלל שהיה בין הכתלים לבין ההר מולא, כדי ליצור רחבה ענקית מרוצפת, בשטח של 144 אלף מטרים רבועים, שטח שדומה לזה של 12 מגרשי כדורגל של ימינו.

הכותל בנוי מאבנים חצובות, עצומות בגודלן, שמשקל כל אחת מהן נע בין 2 ל-5 טונות. כל אבן מאבני הכותל מסותתת בצורה האופיינית לבנייה בימיו של הורדוס, עם מרכז האבן הבולט מעט, לעומת מסגרת האבן המסותתת, מוחלקת ושקועה יותר.

אם תעמדו בסמוך לכותל ותביטו למעלה, תראו שכל נדבך של אבנים בו, נסוג פנימה כ-3 סנטימטרים, לעומת הנדבך שמתחתיו. זוהי טכניקת בנייה שתפקידה להעניק יציבות וחוזק למבנה העתיק, שכן בעת בניית המבנים וקירות התמך העצומים באותה תקופה, עדיין לא המציאו את הבטון.

כיום משמש הכותל המערבי לתפילה ולהתכנסויות דתיות ורבים מגיעים אליו כדי לחגוג בר מצווה, סיום מסלול בצבא וכדומה.


#כיצד נשאר הכותל המערבי ולא חרב?
במשך שנים רבות הייתה האמונה בקרב היהודים, שכותל מערבי של בית-המקדש מעולם לא חרב. כבר במאות הראשונות שאחרי החורבן, התפלאו בני הדור ההוא כיצד שפר גורלו של הכותל המערבי והוא שרד, בניגוד ליתר שלושת הכתלים.

התשובה הדתית הייתה, שהיותו הכותל הסמוך ביותר למקומה של השכינה היא ששמרה עליו. ארון-הברית שבבית המקדש הראשון סמוך לכותל המערבי. כך היה בבית-המקדש הראשון. אבל בבית-המקדש השני כבר לא נמצא ארון-הברית בבית המקדש, אז מה שמר על הכותל מהריסה?

הטענה של המאמינים היא שגם אם ארון הקודש נעלם ממנו, השכינה מעולם לא זזה מהכותל המערבי של המקדש ולכן הוא המשיך להישמר מהריסה.

אבל יש סיפור אחר, מדרש אגדה יהודי, שמסביר את פשר שמירת הכותל המערבי מהרס. על פי הסיפור פקד טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים שכבש את ירושלים, על ארבעה מבכירי המפקדים שתחתיו, להרוס את בית המקדש היהודי. על כל אחד מהם הוטל להרוס כותל אחד מקירות בית המקדש. זה שנפל בחלקו להרוס את הכותל המערבי ניסה לבצע את ההוראה, אבל נכשל בכך. כששאל אותו טיטוס מדוע לא בוצעה פקודתו, ענה לו המפקד הנפחד שאם היה הורס את הכותל האחרון שנותר, לא יכולים היו בני הדורות הבאים לראות כמה מרשים היה המקדש שהרס טיטוס. טיטוס, שהיה מרוצה מהתשובה המחמיאה, ויתר לו.

אגב, אנו יודעים היום שקירו המערבי של המקדש התנשא לגובה רב. במרוצת הדורות נהרס הקיר כמעט לחלוטין ומה שנותר ממנו הוא הכותל של ימינו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/G23xViUtrNQ?t=15s


הכותל הקטן:

https://youtu.be/UG_kiz80lfg

#על מה שהניבו החפירות בצד הדרומי של הכותל
על הר הבית אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו". מסביבכם תוכלו לראות שרידים אמיתיים שיראו לכם למה התכוונו האומרים.

ברוכים הבאים לאתר החפירות שנמצא ליד דרום הר הבית, מחוץ לחומות העיר העתיקה. אתם נמצאים בגן הארכיאולוגי ירושלים (Jerusalem Archaeological Park), מקום שבו ניתן לראות את חפירות הכותל הדרומי של בית המקדש היהודי.

כאן אפשר לראות בין השאר את המדרגות שעליהן ישבו חז"ל ומהן נכנסו העולים לרגל אל בית המקדש.

ניתן לראות גם אבן מ"בית התקיעה", המקום שעליו עמד התוקע בשופר בהר הבית.

ראו גם את האפר מהשריפה ששרפו הרומאים את ירושלים.


#מקום הפלת אבני הכותל
שימו לב לריצוף האמיתי מהרחוב ההרודיאני, זה שנבנה בתקופת הורדוס. זה אותו רחוב שממשיך צפונה, אל אזור מנהרת הכותל, ודרומה - עד לאזור בריכת השילוח שבעיר דוד.

אבל שימו לב לשקע באמצע הריצוף. הוא נראה לכם אולי סתם שקע, אבל הוא שריד לדרמה הגדולה ביותר של העם היהודי, שתשפיע על כל תולדותיו באלפיים שנה האחרונות. השקע הזה נוצר מערימת אבנים שנפלו על הרחוב, ממש בזמן החורבן של שנת 70 לספירה, באירוע שבו הרומאים החריבו את בית המקדש.

רוב האבנים שהיו בערימה שמעל השקע, אגב, פונו מכאן ונקברו במקום אחר במתחם. זאת מכיוון שהיה חשש שמדובר באבנים שחלקן היו מבית המקדש עצמו.


#קשת רובינסון
הרימו את הראש וראו את שרידי הקשת שהתנשאה בעבר למעלה. זוהי "קשת רובינסון", שנקראת על שם החוקר הבריטי שזיהה את השרידים הללו עוד במאה ה-19. מדובר בשרידי גרם מדרגות אדיר, שבימי הבית השני עלו עליו רבבות עולי רגל, אל תוככי הר הבית.

כשהקשת המלאה הייתה שלמה, היא התחברה אל האוֹמנָה, הבסיס השלם כמעט, שנמצא למטה. רואים אותו? - יפה. שימו לב שזהו אולי המחלף הכי עתיק שנמצא בעולם ואולי אף הראשון בהיסטוריה.


#מהו הכותל הדרומי?
הכותל הדרומי הוא ממשיכו של הכותל המערבי, לכיוון דרום. הוא גם גבוה כמעט כמו הכותל המערבי. הוא נמצא בצידה הדרומי של החומה התומכת ברחבת הר הבית שבעיר העתיקה ולמעשה הוא החומה הדרומית של העיר העתיקה כולה.

כל הממצאים שתראו בגן הארכיאולוגי שכאן, התגלו בחפירות שהתבצעו במקום לאחר כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים.

הכותל הדרומי נחשב לאחד הגילויים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בעיר העתיקה, לצד החפירות שחשפו את מנהרות הכותל והכותל המערבי עצמו.

לצד הגילויים החשובים שאתם רואים כאן להיסטוריה היהודית, החשיבות שמייחסים לכותל הדרומי, קשורה גם באמונה המוסלמית על כך שכאן, ממש כאן, קשר מוחמד את סוסתו “אל בוראק” (בעברית, הברק) אל הכותל ועלה אל הר הבית, כדי להתפלל שם ולעלות לשמים.


הנה חפירות הכותל בלילה:

https://youtu.be/NzHdGbcPT_I

#על הרחוב המרכזי והעתיק של ירושלים

אין הרבה רחובות פעילים בעולם, שניתן לראות בהם תקופות שונות, כמו הקארדו (Cardo) שברובע היהודי בירושלים. ברחוב העתיק הזה, נתחיל לנוע בתקופה הרומית, נמשיך לתקופה הביזנטית, נראה שרידים של התקופה הצלבנית והעותמאנית - התקופות שבהן הוא היה קבור מתחת לאדמה ונראה את ההתעוררות שלו לחיים בתקופה הישראלית, המודרנית.

באופן כללי "קארדו", שבלטינית פירושו "לב", משמעותו המרכז. רחוב הקארדו בערים הרומיות הוא לב העיר - אותו רחוב שבו מתקיימים רוב המסחר והתנועה בעיר. המודל של רחוב כזה אצל הרומאים היה קבוע והם נהגו לשכפל אותו בערים ובמחנות צבא רבים שלהם. ניתן למצוא אותו בעיקר בערים הרומיות שבמזרח התיכון, בצפון אפריקה, בסוריה ובירדן. גם בישראל הוא נמצא, בשרידי הערים קיסריה ואנטיפטריס, היא תל אפק, שליד ראש העין.

הקארדו שברובע היהודי הוא רחוב עמודים רחב ומרוצף בלוחות אבן, שהתגלה כאן בשנות ה-70. הוא נחפר ולאחר מכן שוחזר לרחוב מסחר פעיל בימינו, עם חנויות ושירותים, המאפשר לחוות מעט מהעבר, בימינו אנו.

רוחבו הכולל של הקארדו הוא 22.5 מטר וממנו נחשף רק חלק. במרכזו יש מעבר שחלק ממנו פתוח לשמיים ורוחבו 12.5 מטרים. משני צידי הקארדו יש שורת חנויות ומעליו הוקם גג רעפים, שנתמך בשורת עמודי אבן בגובה 5 מטרים. הגג מגן על הרחוב מפני גשם ושמש. אגב, חוץ מעמוד אחד, כל העמודים שנחשפו היו שבורים. רק עמוד אחד התגלה שלם, מתחת ליסודות בית הכנסת "צמח צדק" שבקצהו הדרומי של הקארדו.

הקארדו הוא אחד המקרים הנדירים שבהם החיו סביבה בת 2,700 שנה והפכו אותה לסביבת מסחר פעילה, גם אם לא פורחת. זה לא קרה במקומות אחרים בירושלים, בהם נמנעו יוזמות כאלה על ידי הארכיאולוגים, שאמרו, ובדרך כלל בצדק, שאסור לתת לחיי היום-יום להרוס מורשת עתיקה, היסטורית ומדעית. כאן, בקארדו של הרובע היהודי, הצליחו לחבר בין ימינו לבין היסטוריה עתיקה ולהפוך אותם לאחד.


#על האדריכלים שאמרו לארכאולוגים היכן לחפור
הסיפור המופלא הזה מסופר בבתי ספר לאדריכלות בכל העולם והוא עוסק ברחוב העתיק שגילו אדריכלים מודרניים חרוצים ומוכשרים, בכוח הלימוד ומקוריות המחשבה.

שכן הקארדו לא נחפר באופן רגיל, על ידי ארכיאולוגים נחושים. למעשה, מדובר בתגלית ארכיאולוגית שנולדה במוחם של 3 אדריכלים צעירים שזכו במכרז לשחזור הרובע היהודי, כדי להשיב אליו את החיים, לאחר שהפך בתקופת השלטון הירדני לשכונת עוני עלובה.

האדריכלים הצעירים בחנו את מפת מֵידְבָּא, מפה עתיקה שהתגלתה ברצפת כנסייה בירדן ובה הופיעה ירושלים במידת פירוט מסוימת. הם ראו שבמפה מופיע הקארדו, רחוב העמודים המרכזי של העיר העתיקה. הם הצביעו על מקום מסוים וטענתם הייתה שהקארדו מסתתר למטה. ארכיאולוג בכיר, שאיתו התייעצו, צחק. אבל למרות זאת, הסכים לחפור ולבחון את המקום שבו הם טענו שמסתתר תוואי הרחוב הקדום. די מהר הוא נתקל בשכבה קשה ואז שוב ושוב, במקומות רבים. יש שם רצפה, קבעו המומחים. כמו שאתם כבר מבינים, היה שם רחוב. אבל האם זהו הקארדו?

מתחילים לחפור כשהמטרה היא לגלות את בסיסי העמודים המסודרים, לחשוף את תעלת הניקוז שאליה זרמו מי הגשמים מגגות בתי הרחוב ומשם לחשוף את הרחוב הקדום עצמו. הסתבר שהאדריכלים צדקו לאורך כל הדרך. גם הארכיאולוגים נוכחו שאכן זהו הקארדו המפורסם.

בשלב הבא החלו הבונים לחדש את הקארדו העתיק ולשלב אותו ברחוב מסחרי מודרני. מערימת בתי מלאכה ובתים מוזנחים, שלידם חורבות ממלחמת העצמאות, הם יצרו רחוב מסחרי משוחזר, שבקומות התחתונות שלו חנויות ויחידות מגורים בקומות העליונות, שנבנו מעליהן.

היום הקארדו הוא אחד מהשחזורים המפורסמים בעולם, רחוב המשלב ישן עם חדש, עתיק עם משופץ וקניות מודרניות במתחם שיש בו ניחוח של ימי קדם.


#מהי מפת מֵידְבָּא?
מפת מֵידְבָּא היא מפה עשויית פסיפס, שנעשתה בסביבות המאה ה-6 או ה-7 ונמצאת בכנסיה בעיר מֵידְבָּא שבירדן. המפה מתארת את ארץ ישראל וסביבתה, עם דגש מיוחד על אתרים דתיים בה. הקטע המפורסם במפה הוא הקטע המתאר את ירושלים.

מפת מֵידְבָּא היא דוגמה למפה עתיקה שאינה מיועדת לניווט בשטח. זאת מכיוון שהיא לא צויירה על פי קנה מידה גאוגרפי, אלא על פי החשיבות הדתית-רוחנית של המקומות שמופיעים בה (מקומות חשובים יותר הם מובלטים וגדולים במפה). זו גם הסיבה שהיא נמצאה במקום תפילה נוצרי עתיק, כמו כנסיית גאורגיוס הקדוש. בנוסף, המפה היא עדות היסטורית המוקדמת ביותר, לבנייתה של כנסיית הקבר בירושלים.


הנה הקארדו בירושלים:

https://youtu.be/veGXBZs8SiE