הכנסייה הפרוטסטנטית נבנתה לראשונה בשנות ה-90 של המאה ה-19. הקיסר וילהלם השני הקים אותה לזכר סבו ואף הקפיד לחנוך אותה ביום ההולדת של הסבא שלו - 1 בספטמבר 1895. הוא היה זה שבחר את מיקום הכנסייה ובתחרות על עיצובה זכה האדריכל פרנץ שווכטן, שמאוחר יותר הפך לאדריכל המלכותי ולחבר האקדמיה לבניה. מעבר לסגנון הנאו רומנסקי איתו תכנן שווכטן, הוא גם רצה ליצור פסיפס קיר בשטח של 2,740 מ"ר המתאר את חיי הקייזר.

כאמור, הכנסייה הייתה חשובה מאד לקייזר והוא לקח חלק בלתי נפרד בתכנונה ובבנייתה. עם זאת, המשפחה לא לקחה חלק בעלויות הבנייה שהגיעו עד ל-6.8 מיליון מארקים. בעקבות הכנסייה, נבנו עוד מבנים בסביבה בסגנון הנאו רומנסקי ולכן האזור כולו קיבל את הכינוי "הפורום הרומאי".

על קירות הכנסייה משובצים חלונות כחולים ומדי שבת בשעה 18:00 נערך בכנסייה קונצרט לעוגב.
בגלל ההפצצות הקשות של מלחמת העולם השניה, ניזוקה הכנסייה מאד. במהלך הפצצה של חיל האוויר המלכותי, ב-23 בנובמבר, התמוטטו הגג שמעל החלק המרכזי וגם חלקו העליון של המגדל. הרבה חלקים מהכנסייה הושמדו ונותר רק חלק ממגדל הפעמון (שגובהו 68 מטרים).

למרות הבטחתם של השלטון הנאצי לתושבי ברלין כי יעבדו על שיקום הכנסייה עם סוף המלחמה, ישפרו אותה ויהפכו אותה למבנה גדול ומפואר יותר, הם לא מימשו את התוכניות. הסיבה הייתה המצב הכלכלי הקשה של גרמניה וכנראה גם בשל החשש מגאווה לאומית גרמנית חדשה ששיקום המבנה היה עלול לעורר. רק בשנת 1956 ההריסות שלה פונו, פרט למגדל הפעמונים שנותר כאנדרטה למלחמה.

היא נבנתה שוב בין השנים 1959-1963 בסגנון ניאו רומנסקי. לצד הכנסייה והצריח המקורי שלה, נבנו כנסייה ומגדל פעמונים חדשים שנחנכו בשנת 1961. השילוב של הצורות שלהם הביאו לו את הכינוי "קופסת הפודרה" ו"הליפסטיק". אל תפספסו את מגדל הפעמונים הפצוע, ממנו נותר רק חלק, שנשמר עד היום עוד מימי המלחמה וקומת הקרקע שלו שהפכה לאולם זיכרון. בשל חזותו תושבי ברלין מכנים את הצריח "השן השבורה".

מבט מקרוב על הכנסייה: