שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
אוּנְטֶר דֶן לִינְדֶן
שער בְּרַנְדֶנְבּוּרְג
מוזיאון פֶּרְגַמוֹן
אי המוזיאונים
בניין הרייכסטאג
אָלֶכְּסַנְדֶרְפְּלָאץ
הָאקֶשֶה הוּפֶה
צֶ'ק פּוֹינְט צָ'ארְלִי
המוזיאון היהודי בברלין
#על השדרה האלגנטית של ברלין - שדרת אוּנְטֶר דֶן לִינְדֶן
השדרה הרחבה הזו, מלאת ההוד וההדר האירופי הקלאסי, תחילתה בשער ברנדנבורג וסופה באי המוזיאונים, היא ללא ספק הציר התיירותי המרכזי של העיר ונקודת פתיחה מצוינת לסיור מרתק בהיסטוריה של בירת גרמניה ואל מול מכמני התיירות שלה.
את שמה קיבלה השדרה מעצי התירזה שנטועים בה, שנקראים בגרמנית "Linden". בשנים האחרונות שופצה השדרה באופן מקיף.
שדרת אונטר דן לינדן (Unter den Linden, שפירושו "מתחת לעצי התרזה") משתרעת לאורך כקילומטר וחצי. משני צדדיה שוכנים כמה מהאתרים והבניינים החשובים של העיר. היא תביא לפניכם כל כך הרבה אתרים מסקרנים ומונומנטים ארכיטקטוניים הניצבים לאורכה ובסביבתה.
ממנה תוכלו לראות את אוניברסיטת הומבולדט - האוניברסיטה הראשונה בברלין, את בניין האופרה והאקדמיה לאמנויות, הברלינר דום, גלריית גוגנהיים, כמו גם את אלכסנדרפלאץ שממזרח, עם מגדל הטלוויזיה הנזקף ממנו, בניין הרייכסטאג, אנדרטת השואה ממערבה ורחוב הקניות פרידריכשטרסה שחוצה אותה.
בעבר היא נחשבה לשאנז אליזה של ברלין, אבל השדרה הזו, על המבנים הניאו-קלאסיים שבה, היא לא רק יפה. כאן התרחש אחד האירועים ההיסטוריים הקשים בהיסטוריה המודרנית.
בכיכר בבלפלאץ (Bebelplatz), אל מול אוניברסיטת הומבולדט, התרחשה בשנת 1933 שריפת הספרים הידועה, שבה העלו הנאצים באש אלפי ספרים, שהתוכן שלהם נגד את האידאולוגיה המעוותת שלהם.
#טיפים
יריד אמנים שבועי מתקיים כל שבוע בימי שבת וראשון. זה קורה במדרחוב הקטן שלפני הגשר החוצה את נהר השפרה.
מבט מקרוב על השדרה:
https://www.youtube.com/watch?v=5N_ZLdU7-18
השדרה הרחבה הזו, מלאת ההוד וההדר האירופי הקלאסי, תחילתה בשער ברנדנבורג וסופה באי המוזיאונים, היא ללא ספק הציר התיירותי המרכזי של העיר ונקודת פתיחה מצוינת לסיור מרתק בהיסטוריה של בירת גרמניה ואל מול מכמני התיירות שלה.
את שמה קיבלה השדרה מעצי התירזה שנטועים בה, שנקראים בגרמנית "Linden". בשנים האחרונות שופצה השדרה באופן מקיף.
שדרת אונטר דן לינדן (Unter den Linden, שפירושו "מתחת לעצי התרזה") משתרעת לאורך כקילומטר וחצי. משני צדדיה שוכנים כמה מהאתרים והבניינים החשובים של העיר. היא תביא לפניכם כל כך הרבה אתרים מסקרנים ומונומנטים ארכיטקטוניים הניצבים לאורכה ובסביבתה.
ממנה תוכלו לראות את אוניברסיטת הומבולדט - האוניברסיטה הראשונה בברלין, את בניין האופרה והאקדמיה לאמנויות, הברלינר דום, גלריית גוגנהיים, כמו גם את אלכסנדרפלאץ שממזרח, עם מגדל הטלוויזיה הנזקף ממנו, בניין הרייכסטאג, אנדרטת השואה ממערבה ורחוב הקניות פרידריכשטרסה שחוצה אותה.
בעבר היא נחשבה לשאנז אליזה של ברלין, אבל השדרה הזו, על המבנים הניאו-קלאסיים שבה, היא לא רק יפה. כאן התרחש אחד האירועים ההיסטוריים הקשים בהיסטוריה המודרנית.
בכיכר בבלפלאץ (Bebelplatz), אל מול אוניברסיטת הומבולדט, התרחשה בשנת 1933 שריפת הספרים הידועה, שבה העלו הנאצים באש אלפי ספרים, שהתוכן שלהם נגד את האידאולוגיה המעוותת שלהם.
#טיפים
יריד אמנים שבועי מתקיים כל שבוע בימי שבת וראשון. זה קורה במדרחוב הקטן שלפני הגשר החוצה את נהר השפרה.
מבט מקרוב על השדרה:
https://www.youtube.com/watch?v=5N_ZLdU7-18
#על שער ברנדנבורג האייקוני של ברלין
כבר 800 שנות היסטוריה ברלינאית קלאסית ידע שער בְּרַנְדֶנְבּוּרְג המפורסם, שהפך לאחד מהסמלים החשובים ביותר של גרמניה ושל ברלין בפרט. השער ממוקם בכיכר פריז, לא הרחק מבניין הרייכסטאג והוא היחיד שנותר מבין השערים ששימשו בעבר ככניסה לעיר.
וכן, השער עומד במקום בו עבר הגבול בין מזרח ברלין למערבה.
השער מעוצב בהשראת הפרופילאה (מבנה שער מונומנטלי ששימש ככניסה לאקרופוליס באתונה ויוון). ממש כמו תפקידה של הפרופילאה להוביל אל המקדש של העולם העתיק, כך תפקידו של השער היה להוביל לעיר החשובה ביותר של הממלכה הפרוסית. אם נדבר לרגע על אדריכלות, השער לחלוטין בישר על כניסתו של העידן הקלאסי באדריכלות הברלינאית.
הוא נבנה בין השנים 1788-1791. גובהו 15 מטרים, רוחבו 65.5 מטרים והעובי שלו 11 מטרים. יש בו 12 עמודים בגובה 15 מטרים, בקוטר של מטר וחצי. דרכו ניתן לעבור בחמישה מעברים שונים, על אף שרק שניים מהם היו פתוחים בעת שנפתח לראשונה. היום השער פתוח בעבור הולכי הרגל בלבד.
השער והחומה מסמלים את האחדות והחופש והיום הם אחד מהאתרים החשובים של העיר.
#היסטוריית שער ברנדנבורג
השער הוזמן במקור על ידי פרידריך וילהלם השני, שהיה מלך פרוסיה ומטרתו הייתה לסמל את השלום. תוכלו לראות אותו מוטבע על מטבעות אירו גרמנים.
בשנת 1806, לאחר כיבוש ברלין, צעד נפוליאון דרך השער לברלין ולקח איתו את הפסל שמעל השער (הקוודריגה) כשלל מלחמה. את הפסל העביר נפוליאון לפריז.
בשנת 1914 נערכו מסביב לשער חגיגות המלחמה.
בשנת 1933 הנאצים עברו דרך השער במצעד לפידים שסימל את תחילתו של הפרק האפל בתולדות גרמניה, מה שהביא בסופו של דבר לחורבן העיר וחלוקתה.
עם תום מלחמת העולם השניה נפגע השער קשות מהפצצות.
בשנת 1987, נשיא ארה"ב רונלד רייגן ביקר בברלין ונשא נאום מול השער בו הוא קרא לנשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב: "אם אתה איש שלום, הרוס את החומה הזו".
לאחר גל של מחאות, בשנת 1989 נפלה החומה והשער הפך לסמל לברלין המתחדשת. באותה התקופה הפכו אותו גם למוקד מרכזי לחגיגות שונות: מסיבות סילבסטר, מרתון ברלין, ירידי רחוב, מצעד הגאווה והאהבה.
בין השנים 2000 ל-2002 השער עבר שיפוץ מקיף, שעלותו הסתכמה בכ-3 מיליון דולר.
לאחר המלחמה השער היווה חלק מהגבול שהפריד בין מזרח למערב ברלין והוא גם סימל את חלוקת ברלין.
בשנת 2017, השער הואר בדגלי ישראל לאות הזדהות ומחווה לפיגוע טרור נוראי שהתרחש יום קודם לכן בירושלים.
#מה רואים בפסל שמעל לשער?
הפסל שעל שער ברנדנבורג הוא פסל שמציג קְוַודְרִיגָה, מרכבה דו אופנית שמובלת על ידי ארבעה סוסים. על הכרכרה פסלה של אלת הניצחון (ויקטוריה), נושאת ענף זית ודוהרת להבאת השלום אל העיר. על בסיס הפסל תוכלו לראות תבליט המתאר את האלה עם המלווים שלה. כמו כן, תוכלו לראות על התבליטים גם סמלים של מלחמה ושל תקופת השיקום שהגיעה אחריה. מרכבה זו שימשה במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה ובמרוצי מרכבות ברומא העתיקה.
בשנת 1806, לאחר כיבוש ברלין, נבזז הפסל המרשים בידי נפוליאון ונלקח לפריז. היא הושבה למקומה רק 8 שנים מאוחר יותר, בשנת 1814, אך ענף הזית שהחזיקה בידה הוחלף בצלב ברזל. זו הייתה גם הסיבה לשינוי משמעותה של הדמות הדוהרת - משליחת שלום לאלת ניצחון.
מבט מקרוב על השער:
https://www.youtube.com/watch?v=CmlinwrCSF4
כבר 800 שנות היסטוריה ברלינאית קלאסית ידע שער בְּרַנְדֶנְבּוּרְג המפורסם, שהפך לאחד מהסמלים החשובים ביותר של גרמניה ושל ברלין בפרט. השער ממוקם בכיכר פריז, לא הרחק מבניין הרייכסטאג והוא היחיד שנותר מבין השערים ששימשו בעבר ככניסה לעיר.
וכן, השער עומד במקום בו עבר הגבול בין מזרח ברלין למערבה.
השער מעוצב בהשראת הפרופילאה (מבנה שער מונומנטלי ששימש ככניסה לאקרופוליס באתונה ויוון). ממש כמו תפקידה של הפרופילאה להוביל אל המקדש של העולם העתיק, כך תפקידו של השער היה להוביל לעיר החשובה ביותר של הממלכה הפרוסית. אם נדבר לרגע על אדריכלות, השער לחלוטין בישר על כניסתו של העידן הקלאסי באדריכלות הברלינאית.
הוא נבנה בין השנים 1788-1791. גובהו 15 מטרים, רוחבו 65.5 מטרים והעובי שלו 11 מטרים. יש בו 12 עמודים בגובה 15 מטרים, בקוטר של מטר וחצי. דרכו ניתן לעבור בחמישה מעברים שונים, על אף שרק שניים מהם היו פתוחים בעת שנפתח לראשונה. היום השער פתוח בעבור הולכי הרגל בלבד.
השער והחומה מסמלים את האחדות והחופש והיום הם אחד מהאתרים החשובים של העיר.
#היסטוריית שער ברנדנבורג
השער הוזמן במקור על ידי פרידריך וילהלם השני, שהיה מלך פרוסיה ומטרתו הייתה לסמל את השלום. תוכלו לראות אותו מוטבע על מטבעות אירו גרמנים.
בשנת 1806, לאחר כיבוש ברלין, צעד נפוליאון דרך השער לברלין ולקח איתו את הפסל שמעל השער (הקוודריגה) כשלל מלחמה. את הפסל העביר נפוליאון לפריז.
בשנת 1914 נערכו מסביב לשער חגיגות המלחמה.
בשנת 1933 הנאצים עברו דרך השער במצעד לפידים שסימל את תחילתו של הפרק האפל בתולדות גרמניה, מה שהביא בסופו של דבר לחורבן העיר וחלוקתה.
עם תום מלחמת העולם השניה נפגע השער קשות מהפצצות.
בשנת 1987, נשיא ארה"ב רונלד רייגן ביקר בברלין ונשא נאום מול השער בו הוא קרא לנשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב: "אם אתה איש שלום, הרוס את החומה הזו".
לאחר גל של מחאות, בשנת 1989 נפלה החומה והשער הפך לסמל לברלין המתחדשת. באותה התקופה הפכו אותו גם למוקד מרכזי לחגיגות שונות: מסיבות סילבסטר, מרתון ברלין, ירידי רחוב, מצעד הגאווה והאהבה.
בין השנים 2000 ל-2002 השער עבר שיפוץ מקיף, שעלותו הסתכמה בכ-3 מיליון דולר.
לאחר המלחמה השער היווה חלק מהגבול שהפריד בין מזרח למערב ברלין והוא גם סימל את חלוקת ברלין.
בשנת 2017, השער הואר בדגלי ישראל לאות הזדהות ומחווה לפיגוע טרור נוראי שהתרחש יום קודם לכן בירושלים.
#מה רואים בפסל שמעל לשער?
הפסל שעל שער ברנדנבורג הוא פסל שמציג קְוַודְרִיגָה, מרכבה דו אופנית שמובלת על ידי ארבעה סוסים. על הכרכרה פסלה של אלת הניצחון (ויקטוריה), נושאת ענף זית ודוהרת להבאת השלום אל העיר. על בסיס הפסל תוכלו לראות תבליט המתאר את האלה עם המלווים שלה. כמו כן, תוכלו לראות על התבליטים גם סמלים של מלחמה ושל תקופת השיקום שהגיעה אחריה. מרכבה זו שימשה במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה ובמרוצי מרכבות ברומא העתיקה.
בשנת 1806, לאחר כיבוש ברלין, נבזז הפסל המרשים בידי נפוליאון ונלקח לפריז. היא הושבה למקומה רק 8 שנים מאוחר יותר, בשנת 1814, אך ענף הזית שהחזיקה בידה הוחלף בצלב ברזל. זו הייתה גם הסיבה לשינוי משמעותה של הדמות הדוהרת - משליחת שלום לאלת ניצחון.
מבט מקרוב על השער:
https://www.youtube.com/watch?v=CmlinwrCSF4
#על המוזיאון שמתעד תרבויות עתיקות
באי המוזיאונים ממוקם אחד מהמוזיאונים הבולטים בברלין - מוזיאון פֶּרְגַמוֹן (Pergamon museum). תוכלו להיחשף בו לממצאים ארכיאולוגים מתקופות שונות - יוון ורומא העתיקות והמזרח התיכון הקדום. המוזיאון נבנה בין השנים 1910-1930 על ידי אלפרד מסל ולודוויג הופמן.
אז מה הסיבה שהמוזיאון הזה נפתח, בעצם? כבר כשהוקם מוזיאון קייזר וילהלם (ה-Kaiser-Wilhelm-Museum), ניתן היה לראות כי אין מספיק מקום להציג את כל המוצגים הארכאולוגיים שנאספו מרחבי העולם. זו הייתה הסיבה שכבר בשנת 1907, וילהלם פון בודה, אוצר מוזיאון הקייזר, תכנן להקים מבנה נוסף בו יוצגו המוצגים העודפים.
במוזיאון מבקרים מדי שנה למעלה ממיליון מבקרים. מוזיאון זה היום מהווה אתר מורשת עולמית, בעיקר בשל הייחודיות הארכיטקטונית של המבנה שלו ובשל ייחודיות המוצגים שבו.
#מה לראות במוזיאון
במוזיאון תוכלו לראות כמה מוצגים היסטוריים מדהימים: מזבח פרגמון, שהוא מזבח שיש שהוקם במאה השניה לפנה"ס בעיר היוונית פרגמון ונותר כמעט בשלמותו. כמו כן, מוצגים גם 113 מטרים מאפריז המזבח. שער השוק של מילטוס מהתקופה הרומית, שער עִשְׁתר, שהיה שער הכניסה השמיני של העיר בבל, חזית ארמון משאטה וחדר חלב שהובא היישר מהעיר חלב שבסוריה. כמו כן תוכלו להתרשם ממוצגים נוספים שהגיעו מתרבויות המזרח הקדום, כמו בבל, אשור ומהאימפריות הגדולות האחרות של העולם העתיק.
עוד במוזיאון תוכלו לראות את המוזיאון האיסלאמי המרתק. המוזיאון האיסלאמי שכן בתחילה במוזיאון קייזר וילהלם, אך עבר לכאן. בין המוצגים שבו חזית ארמון משאטה, הנמצא כיום דרומית לעמאן שבממלכת ירדן. חזית זו ניתנה במתנה מהסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני לקייזר וילהלם השני.
במוזיאון גם אוסף עתיקות הכולל פסלים משיש וברונזה, אלמנטים ארכיטקטוניים מיוון ורומא העתיקה, פסיפסים ותכשיטים.
#מוזיאון פרגמון במלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע המוזיאון מאד. זו הייתה גם הסיבה שמרבית מהמוצגים אוחסנו מראש בתוך מקלטים על מנת לשמור עליהם כמה שיותר. המבנים השלמים המוצגים במוזיאון כוסו בקירות מגן. עד היום ניתן לראות בקירות המבנה של הצד הצפוני פגיעות מהמלחמה.
בשנת 1945 הצבא האדום אסף את המוצגים והעבירם לברית המועצות. הם הושבו לגרמניה רק 13 שנים אחר כך, אבל לא כולם, אלא רק חלקם. את אלו שלא הושבו תוכלו לראות היום במוסקבה וסנקט פטרבורג. בגדול, למרות הבטחתה של רוסיה להשיב לגרמניה את המוצגים (הסכם שנחתם בשנת 2003), היא עדיין לא עשתה זאת מטעמים חוקתיים (החקיקה הרוסית אוסרת על הוצאת מוצגים ארכאולוגיים מהמדינה).
#מבט מקרוב על מוזיאון פרגמון:
https://www.youtube.com/watch?v=Z5v39kYZk8U
באי המוזיאונים ממוקם אחד מהמוזיאונים הבולטים בברלין - מוזיאון פֶּרְגַמוֹן (Pergamon museum). תוכלו להיחשף בו לממצאים ארכיאולוגים מתקופות שונות - יוון ורומא העתיקות והמזרח התיכון הקדום. המוזיאון נבנה בין השנים 1910-1930 על ידי אלפרד מסל ולודוויג הופמן.
אז מה הסיבה שהמוזיאון הזה נפתח, בעצם? כבר כשהוקם מוזיאון קייזר וילהלם (ה-Kaiser-Wilhelm-Museum), ניתן היה לראות כי אין מספיק מקום להציג את כל המוצגים הארכאולוגיים שנאספו מרחבי העולם. זו הייתה הסיבה שכבר בשנת 1907, וילהלם פון בודה, אוצר מוזיאון הקייזר, תכנן להקים מבנה נוסף בו יוצגו המוצגים העודפים.
במוזיאון מבקרים מדי שנה למעלה ממיליון מבקרים. מוזיאון זה היום מהווה אתר מורשת עולמית, בעיקר בשל הייחודיות הארכיטקטונית של המבנה שלו ובשל ייחודיות המוצגים שבו.
#מה לראות במוזיאון
במוזיאון תוכלו לראות כמה מוצגים היסטוריים מדהימים: מזבח פרגמון, שהוא מזבח שיש שהוקם במאה השניה לפנה"ס בעיר היוונית פרגמון ונותר כמעט בשלמותו. כמו כן, מוצגים גם 113 מטרים מאפריז המזבח. שער השוק של מילטוס מהתקופה הרומית, שער עִשְׁתר, שהיה שער הכניסה השמיני של העיר בבל, חזית ארמון משאטה וחדר חלב שהובא היישר מהעיר חלב שבסוריה. כמו כן תוכלו להתרשם ממוצגים נוספים שהגיעו מתרבויות המזרח הקדום, כמו בבל, אשור ומהאימפריות הגדולות האחרות של העולם העתיק.
עוד במוזיאון תוכלו לראות את המוזיאון האיסלאמי המרתק. המוזיאון האיסלאמי שכן בתחילה במוזיאון קייזר וילהלם, אך עבר לכאן. בין המוצגים שבו חזית ארמון משאטה, הנמצא כיום דרומית לעמאן שבממלכת ירדן. חזית זו ניתנה במתנה מהסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני לקייזר וילהלם השני.
במוזיאון גם אוסף עתיקות הכולל פסלים משיש וברונזה, אלמנטים ארכיטקטוניים מיוון ורומא העתיקה, פסיפסים ותכשיטים.
#מוזיאון פרגמון במלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע המוזיאון מאד. זו הייתה גם הסיבה שמרבית מהמוצגים אוחסנו מראש בתוך מקלטים על מנת לשמור עליהם כמה שיותר. המבנים השלמים המוצגים במוזיאון כוסו בקירות מגן. עד היום ניתן לראות בקירות המבנה של הצד הצפוני פגיעות מהמלחמה.
בשנת 1945 הצבא האדום אסף את המוצגים והעבירם לברית המועצות. הם הושבו לגרמניה רק 13 שנים אחר כך, אבל לא כולם, אלא רק חלקם. את אלו שלא הושבו תוכלו לראות היום במוסקבה וסנקט פטרבורג. בגדול, למרות הבטחתה של רוסיה להשיב לגרמניה את המוצגים (הסכם שנחתם בשנת 2003), היא עדיין לא עשתה זאת מטעמים חוקתיים (החקיקה הרוסית אוסרת על הוצאת מוצגים ארכאולוגיים מהמדינה).
#מבט מקרוב על מוזיאון פרגמון:
https://www.youtube.com/watch?v=Z5v39kYZk8U
#על האי עם המוזיאונים החשובים של גרמניה
אי המוזיאונים הוא מוקד התרבות של ברלין. מספר מוזיאונים חשובים בתחומי האומנות והמדע נמצאים על האי הטבעי הזה, הממוקם על נהר השְפְּרֶה משנת 1830 ונחשב מושא גאווה לתושבי ברלין.
ביניהם נמצא את מוזיאון העתיקות המפורסם מוזיאון פֶּרְגַמוֹן (Pergamon), שבו נמצא אחד מאוספי העתיקות החשובים ביותר בעולם.
כמו כן על האי נמצאים עוד כמה מוזיאונים:
הגלריה הלאומית הישנה - שמציעה אמנות גרמנית מהמאה ה-19.
המוזיאון החדש - שבו אמנות מצרית עתיקה, אוסף פפירוסים עתיקים, מוצגים פרהיסטורייים ועתיקות מהתקופה הקלאסית. הפריט המפורסם ביותר במוזיאון הוא פסלה של נֶפֶרְטִיטִי (Nefertiti) מלכת מצרים.
מוזיאון בודה - מוזיאון המוקדש לאמנות ביזנטיון, אמנות ימי הביניים ולאמנות של ראשית העת החדשה.
בשל החשיבות הארכיטקטונית של מבני המוזיאונים עצמם, האי כולו הוכרז כאתר מורשת עולמית. בפארק הגדול והנעים שעל יד רחבת המוזיאונים הגדולה, פארק "לוסטגארטן", תוכלו לנוח מעט בין השיטוט במוזיאונים.
# ההיסטוריה של אי המוזיאונים
את יסוד אי המוזיאונים הגה המלך פרידריך וילהלם ה-4, במחצית הראשונה של המאה ה-19. הוא החליט להקים מתחם מוזיאונים, שאליו יעביר את אוספי בית המלוכה לסוגיהם, החלטה נדיבה שמטרתה לאפשר לציבור הגרמני ליהנות מאוצרות הממלכה שהצטברו אצל המלכים במהלך הדורות.
לשם כך בחר המלך בצידו הצפוני של האי בתוך ברלין שנוצר בין הזרועות של נהר השְפְּרֶה, שעובר בעיר. הוא הורה לאדריכל שִינְקֶל, שאותו העריך ואהב את עבודותיו, להקים את המוזיאון הראשון על "אי המוזיאונים".
לפני ההפצצות מלחמת העולם השניה, הוציאו השלטונות את מרבית התכולה של המוזיאונים אל מחוץ לאזור ברלין. זאת בכדי להגן עליהם מהרס. דברים שלא ניתן היה להוציא מברלין, כוסו בשקים. בהפצצה האחרונה על ברלין במלחמה, החריבו האמריקאים את האי לגמרי. העובדה שרוב המוצגים הוצאו ממנו לפני ההפצצות, שמרה עליהם מהשמדה גמורה.
#מבט מקרוב על אי המוזיאונים:
https://www.youtube.com/watch?v=iQJ6xIdMgtk
אי המוזיאונים הוא מוקד התרבות של ברלין. מספר מוזיאונים חשובים בתחומי האומנות והמדע נמצאים על האי הטבעי הזה, הממוקם על נהר השְפְּרֶה משנת 1830 ונחשב מושא גאווה לתושבי ברלין.
ביניהם נמצא את מוזיאון העתיקות המפורסם מוזיאון פֶּרְגַמוֹן (Pergamon), שבו נמצא אחד מאוספי העתיקות החשובים ביותר בעולם.
כמו כן על האי נמצאים עוד כמה מוזיאונים:
הגלריה הלאומית הישנה - שמציעה אמנות גרמנית מהמאה ה-19.
המוזיאון החדש - שבו אמנות מצרית עתיקה, אוסף פפירוסים עתיקים, מוצגים פרהיסטורייים ועתיקות מהתקופה הקלאסית. הפריט המפורסם ביותר במוזיאון הוא פסלה של נֶפֶרְטִיטִי (Nefertiti) מלכת מצרים.
מוזיאון בודה - מוזיאון המוקדש לאמנות ביזנטיון, אמנות ימי הביניים ולאמנות של ראשית העת החדשה.
בשל החשיבות הארכיטקטונית של מבני המוזיאונים עצמם, האי כולו הוכרז כאתר מורשת עולמית. בפארק הגדול והנעים שעל יד רחבת המוזיאונים הגדולה, פארק "לוסטגארטן", תוכלו לנוח מעט בין השיטוט במוזיאונים.
# ההיסטוריה של אי המוזיאונים
את יסוד אי המוזיאונים הגה המלך פרידריך וילהלם ה-4, במחצית הראשונה של המאה ה-19. הוא החליט להקים מתחם מוזיאונים, שאליו יעביר את אוספי בית המלוכה לסוגיהם, החלטה נדיבה שמטרתה לאפשר לציבור הגרמני ליהנות מאוצרות הממלכה שהצטברו אצל המלכים במהלך הדורות.
לשם כך בחר המלך בצידו הצפוני של האי בתוך ברלין שנוצר בין הזרועות של נהר השְפְּרֶה, שעובר בעיר. הוא הורה לאדריכל שִינְקֶל, שאותו העריך ואהב את עבודותיו, להקים את המוזיאון הראשון על "אי המוזיאונים".
לפני ההפצצות מלחמת העולם השניה, הוציאו השלטונות את מרבית התכולה של המוזיאונים אל מחוץ לאזור ברלין. זאת בכדי להגן עליהם מהרס. דברים שלא ניתן היה להוציא מברלין, כוסו בשקים. בהפצצה האחרונה על ברלין במלחמה, החריבו האמריקאים את האי לגמרי. העובדה שרוב המוצגים הוצאו ממנו לפני ההפצצות, שמרה עליהם מהשמדה גמורה.
#מבט מקרוב על אי המוזיאונים:
https://www.youtube.com/watch?v=iQJ6xIdMgtk
אתרי חובה בברלין
#על המבנה ההיסטורי עם כיפת הזכוכית המודרנית
אם רוצים להבין את התהפוכות שעברו על גרמניה במאות האחרונות, אין כמו הרייכסטאג, משכן הפרלמנט הגרמני, כדי לסמל אותן. מדובר במבנה מרשים שנבנה במאה ה-19. מאז איחוד גרמניה הפך בניין הרייכסטאג להיות שוב מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת. בתוכו יושב הבונדסטג - בית הנבחרים הפדרלי.
שריפת המבנה המקורי של הרייכסטאג נתנה להיטלר את התירוץ לחוקק חוקים אנטי-דמוקרטיים ולהתחיל במסלול השגעון שיהפוך למסע ההרג וההשמדה של כל אירופה ומיליונים רבים בה. התמונה המפורסמת של חיילי הצבא הרוסי המניפים את הדגל הסובייטי מעל גג הרייכסטאג ההרוס הייתה לסמל המפורסם ביותר של תבוסת המשטר הנאצי.
לא פלא שעם איחוד ברלין בשנת 1989, החליטו הגרמנים לחזור ולקיים את הפרלמנט שלהם ברייכסטאג, אבל לתת לו אופי מודרני וחדש יותר. בשיפוץ הנרחב הם הוסיפו את כיפת הזכוכית השקופה שמעליו והיא מסמלת מבחינתם את השקיפות של השלטון הגרמני הדמוקרטי. כיפת הזכוכית הזו מאפשרת תצפית יפה על העיר ברלין. במרכז הכיפה מסופר על ההיסטוריה של הבניין, שחלקים רבים פתוחים בו לציבור וממרפסתו ניתן לצפות בנוף הפנורמי של ברלין.
ניתן לראות מכאן את הגנים הנהדרים של פארק טירגארטן שנמצא בסמוך ואת כיכר פוטסדאם המודרניסטית, על בנייניה הענקיים.
מתוך כיפת הבניין ניתן לצפות גם אל אולם המליאה, שבו יושב הפרלמנט הגרמני ומקבל החלטות.
#על שריפת הרייכסטאג
עד לשנת 1933, שימש בניין הרייכסטאג כמושבו של הפרלמנט בגרמניה. השריפה שפרצה במבנה, פחות מחודש לאחר מינויו של היטלר, עתידה לשנות את ההיסטוריה הגרמנית והעולמית.
השריפה ברייכסטאג, שאירעה בערבו של 27 בפברואר 1933, פרצה בשעות הערב. כשדווח למשטרת ברלין על השריפה, נראתה האש כשהיא מתפשטת מכמה מוקדים בו-זמנית, סימן להצתה. פיצוץ עז הביא להריסה של אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני. השוטרים שהגיעו למקום מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר וחצי ערום, תמהוני ומבולבל בשם מרינוס ואן דר לובה.
אותו מרינוס ואן דר לובה היה קומוניסט מובטל, שהגיע לגרמניה במטרה למחות על עליית הנאצים לשלטון. לטענת המשטרה הוא הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. מאוחר יותר, הוא הודה בחקירתו בעינויים, בהצתת הבניין, אך הכחיש בתוקף שפעל כחלק מקשר קומוניסטי נגד הנאצים.
למרות זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי והיטלר ציווה לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. למחרת היטלר מיהר להכריז על מצב חירום ושכנע את הנשיא פאול פון הינדנבורג לחתום על מה שכונה "צו שריפת הרייכסטאג". זה נעשה לדבריו, למען "הגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים".
הצו ביטל שבעה סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר, ואיפשר לממשלה לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות ובזכות לפרטיות. הותר בו לממשלה לערוך חיפושים כרצונה, להחרים רכוש ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.
היטלר מיהר להורות על מעצרם של כ-4,000 איש שנתפסו בגל מעצרים. רובם היו קומוניסטים, אך היו בהם גם מנהיגים יריבים לנאצים, ביניהם סוציאל־דמוקרטים וליברלים, לא מעט אנשי דת וכמובן יהודים. למרות החסינות הפרלמנטרית שלהם, נעצרו גם חברי פרלמנט גרמנים. למרבה הציניות הוכנסו כולם ל"מעצר הגנתי", כביכול בכדי להגן עליהם...
כך הייתה שריפת הרייכסטאג לשלב משמעותי בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון בגרמניה ובהשלטת שלטון אימים בה. היטלר מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו, ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. בכך הוא סימן את מה שבתוך 6 שנים יהפוך למלחמה העולמית הגדולה והאיומה בהיסטוריה.
#אדריכלות הרייכסטאג
כעיר שנבנתה כמעט מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, הסגנון שמשלב שמירה על הישן ביחד עם חדש, מאפיין את ברלין המודרנית. כך שופץ גם מבנה הרייכסטאג.
כשמסתכלים במבנה הרייכסטאג נדמה שאין קשר בין המבנה ובין הדום, הכיפה המודרנית שהודבקה לו. השילוב בין המבנה בסגנון הקלאסי לבין כיפת הזכוכית בסגנון המודרני, משווה למבנה ללא ספק את מראהו המיוחד.
ואכן, הכיפה, ה-Dom, שייכת לעידן חדש מהזמן שבו נבנתה חזית המבנה. היא נוספה לו מעל 100 שנים מאוחר יותר, לאחר נפילת החומה, כששופץ בניין הרייכסטאג והפך להיות מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת.
גם לאחר השיפוץ נשמרה חזית המבנה המקורית, מה שמוביל אכן לניגוד הבולט שבין הכיפה לחזית המבנה. המבנה עצמו נבנה על עמודים. את החזית שוברים חלונות מקושתים וביניהם ממוקמים פסלים רבים, לאורך כל החזית.
#טיפים
יש להירשם מראש לביקור בבניין הרייכסטאג. עשו זאת מראש, דרך אתר האינטרנט של בניין הרייכסטאג (ראו בקישור שלמטה). אם האישור לא הגיע למייל, בדקו בתיבת הספאם או הירשמו שנית. היו כאלה שלא נקלט להם.
הביקור בבניין הרייכסטאג אינו כרוך בתשלום.
שימו לב לימי הפתיחה. במועדים וחגים גרמניים סגור.
התצפית בשעות הערב נפלאה!
מבט ב-360 מעלות על הרייכסטאג:
https://www.youtube.com/watch?v=ShF5tl5sg1c
אם רוצים להבין את התהפוכות שעברו על גרמניה במאות האחרונות, אין כמו הרייכסטאג, משכן הפרלמנט הגרמני, כדי לסמל אותן. מדובר במבנה מרשים שנבנה במאה ה-19. מאז איחוד גרמניה הפך בניין הרייכסטאג להיות שוב מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת. בתוכו יושב הבונדסטג - בית הנבחרים הפדרלי.
שריפת המבנה המקורי של הרייכסטאג נתנה להיטלר את התירוץ לחוקק חוקים אנטי-דמוקרטיים ולהתחיל במסלול השגעון שיהפוך למסע ההרג וההשמדה של כל אירופה ומיליונים רבים בה. התמונה המפורסמת של חיילי הצבא הרוסי המניפים את הדגל הסובייטי מעל גג הרייכסטאג ההרוס הייתה לסמל המפורסם ביותר של תבוסת המשטר הנאצי.
לא פלא שעם איחוד ברלין בשנת 1989, החליטו הגרמנים לחזור ולקיים את הפרלמנט שלהם ברייכסטאג, אבל לתת לו אופי מודרני וחדש יותר. בשיפוץ הנרחב הם הוסיפו את כיפת הזכוכית השקופה שמעליו והיא מסמלת מבחינתם את השקיפות של השלטון הגרמני הדמוקרטי. כיפת הזכוכית הזו מאפשרת תצפית יפה על העיר ברלין. במרכז הכיפה מסופר על ההיסטוריה של הבניין, שחלקים רבים פתוחים בו לציבור וממרפסתו ניתן לצפות בנוף הפנורמי של ברלין.
ניתן לראות מכאן את הגנים הנהדרים של פארק טירגארטן שנמצא בסמוך ואת כיכר פוטסדאם המודרניסטית, על בנייניה הענקיים.
מתוך כיפת הבניין ניתן לצפות גם אל אולם המליאה, שבו יושב הפרלמנט הגרמני ומקבל החלטות.
#על שריפת הרייכסטאג
עד לשנת 1933, שימש בניין הרייכסטאג כמושבו של הפרלמנט בגרמניה. השריפה שפרצה במבנה, פחות מחודש לאחר מינויו של היטלר, עתידה לשנות את ההיסטוריה הגרמנית והעולמית.
השריפה ברייכסטאג, שאירעה בערבו של 27 בפברואר 1933, פרצה בשעות הערב. כשדווח למשטרת ברלין על השריפה, נראתה האש כשהיא מתפשטת מכמה מוקדים בו-זמנית, סימן להצתה. פיצוץ עז הביא להריסה של אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני. השוטרים שהגיעו למקום מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר וחצי ערום, תמהוני ומבולבל בשם מרינוס ואן דר לובה.
אותו מרינוס ואן דר לובה היה קומוניסט מובטל, שהגיע לגרמניה במטרה למחות על עליית הנאצים לשלטון. לטענת המשטרה הוא הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. מאוחר יותר, הוא הודה בחקירתו בעינויים, בהצתת הבניין, אך הכחיש בתוקף שפעל כחלק מקשר קומוניסטי נגד הנאצים.
למרות זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי והיטלר ציווה לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה. למחרת היטלר מיהר להכריז על מצב חירום ושכנע את הנשיא פאול פון הינדנבורג לחתום על מה שכונה "צו שריפת הרייכסטאג". זה נעשה לדבריו, למען "הגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים".
הצו ביטל שבעה סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר, ואיפשר לממשלה לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות ובזכות לפרטיות. הותר בו לממשלה לערוך חיפושים כרצונה, להחרים רכוש ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.
היטלר מיהר להורות על מעצרם של כ-4,000 איש שנתפסו בגל מעצרים. רובם היו קומוניסטים, אך היו בהם גם מנהיגים יריבים לנאצים, ביניהם סוציאל־דמוקרטים וליברלים, לא מעט אנשי דת וכמובן יהודים. למרות החסינות הפרלמנטרית שלהם, נעצרו גם חברי פרלמנט גרמנים. למרבה הציניות הוכנסו כולם ל"מעצר הגנתי", כביכול בכדי להגן עליהם...
כך הייתה שריפת הרייכסטאג לשלב משמעותי בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון בגרמניה ובהשלטת שלטון אימים בה. היטלר מיהר לנצל את האירוע על מנת להיפטר ממתנגדיו, ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר. בכך הוא סימן את מה שבתוך 6 שנים יהפוך למלחמה העולמית הגדולה והאיומה בהיסטוריה.
#אדריכלות הרייכסטאג
כעיר שנבנתה כמעט מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, הסגנון שמשלב שמירה על הישן ביחד עם חדש, מאפיין את ברלין המודרנית. כך שופץ גם מבנה הרייכסטאג.
כשמסתכלים במבנה הרייכסטאג נדמה שאין קשר בין המבנה ובין הדום, הכיפה המודרנית שהודבקה לו. השילוב בין המבנה בסגנון הקלאסי לבין כיפת הזכוכית בסגנון המודרני, משווה למבנה ללא ספק את מראהו המיוחד.
ואכן, הכיפה, ה-Dom, שייכת לעידן חדש מהזמן שבו נבנתה חזית המבנה. היא נוספה לו מעל 100 שנים מאוחר יותר, לאחר נפילת החומה, כששופץ בניין הרייכסטאג והפך להיות מבנה הפרלמנט של גרמניה המאוחדת.
גם לאחר השיפוץ נשמרה חזית המבנה המקורית, מה שמוביל אכן לניגוד הבולט שבין הכיפה לחזית המבנה. המבנה עצמו נבנה על עמודים. את החזית שוברים חלונות מקושתים וביניהם ממוקמים פסלים רבים, לאורך כל החזית.
#טיפים
יש להירשם מראש לביקור בבניין הרייכסטאג. עשו זאת מראש, דרך אתר האינטרנט של בניין הרייכסטאג (ראו בקישור שלמטה). אם האישור לא הגיע למייל, בדקו בתיבת הספאם או הירשמו שנית. היו כאלה שלא נקלט להם.
הביקור בבניין הרייכסטאג אינו כרוך בתשלום.
שימו לב לימי הפתיחה. במועדים וחגים גרמניים סגור.
התצפית בשעות הערב נפלאה!
מבט ב-360 מעלות על הרייכסטאג:
https://www.youtube.com/watch?v=ShF5tl5sg1c
#על הכיכר המרכזית של ברלין והכלבו הגדול שלה
אָלֶכְּסַנְדֶרְפְּלָאץ, בעברית "כיכר אלכסנדר", היא כיכר גדולה בצד המזרחי של ברלין. הכיכר הזו היא שילוב ברלינאי בין סימני העיצוב הקומוניסטי שעדיין ניתן לראות בה, כשלצדם מגוון חנויות פאר ורשתות ענק, שהתמקמו בה במהלך השנים.
אלכסנדרפלאץ היא מקום פופולארי מאד אצל תיירים המבקרים בברלין. כל התחבורה הציבורית של ברלין עוברת בה, מה שהביא להתמקמות בה, של מרכזי הקניות הענקיים, דוכני המזכרות לתיירים ולא מעט אמני רחוב ורוכלים.
במרכז הכיכר ניצב לו מגדל הטלוויזיה של ברלין, אחד המבנים הגבוהים באירופה. תוכלו לעלות אל ראשו של המגדל וליהנות מתצפית נפלאה על כל ברלין וסביבתה. אם תבואו בעונת התיירות, תוכלו לנצל את ההמתנה לעלייה במעלית, כדי לשוטט מעט בכיכר שמסביב.
שימו לב לפסל המכני, "השעון העולמי", שניצב כאן עוד מימי גרמניה המזרחית. הפסל מציג את השעה בערים שונות בעולם.
בסמוך לכיכר תוכלו לראות גם את בית העירייה האדום של עיריית ברלין.
#ההיסטוריה של אלכסנדרפלאץ - פעם מכרו כאן בשר!
אזור אלכסנדרפלאץ היה בעבר ולמעשה עד המאה ה-18, שוק הבקר של העיר ברלין. שינוי שמה של הכיכר ל"אלכסנדרפלאץ" התרחש ב-25 באוקטובר שנת 1805, כשהחליטו פרנסי העיר לכבד את הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון, בעת שביקר בברלין.
בסוף המאה ה-19 הוקמה בכיכר תחנת רכבת שהפכה אותה למוקד תחבורה מרכזי. די מהר היא הפכה למקום שוקק חיים, מה שהפך אותה לאזור מסחר מפותח, עם שוק פעיל במיוחד.
בתקופת רפובליקת ויימאר, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, היה אזור אלכסנדרפלאץ, ביחד עם אזור הפוטסדאמר פלאץ, למרכז חיי הלילה של ברלין. בסוף אותו עשור הונצחה הכיכר ברומן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" מאת הסופר אלפרד דבלין. על בסיס הרומן הזה נעשו שני סרטי קולנוע, הן בשנות ה-30 והן בשנות ה-80.
במלחמת העולם השנייה הופצץ האזור קשות ונפגע מאד. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא שופץ על ידי ממשלת גרמניה המזרחית והכיכר הפכה למרכז של מזרח ברלין. אז גם נבנה בה ה"פֵרְנְזֵטוּרְם" (fernsehturm), מגדל הטלוויזיה, שהיה למבנה השני בגובהו באירופה.
#טיפים
אלכסנדרפלאץ, היא למעשה כל בו ענקי שיש בו אינספור מותגים בחנויות, כולל פרימרק הזולה להפליא, Media Markt ועוד המון. מקום טוב לשופינג.
מבט מקרוב על הכיכר:
https://www.youtube.com/watch?v=sxrn3lSAIQ0
אָלֶכְּסַנְדֶרְפְּלָאץ, בעברית "כיכר אלכסנדר", היא כיכר גדולה בצד המזרחי של ברלין. הכיכר הזו היא שילוב ברלינאי בין סימני העיצוב הקומוניסטי שעדיין ניתן לראות בה, כשלצדם מגוון חנויות פאר ורשתות ענק, שהתמקמו בה במהלך השנים.
אלכסנדרפלאץ היא מקום פופולארי מאד אצל תיירים המבקרים בברלין. כל התחבורה הציבורית של ברלין עוברת בה, מה שהביא להתמקמות בה, של מרכזי הקניות הענקיים, דוכני המזכרות לתיירים ולא מעט אמני רחוב ורוכלים.
במרכז הכיכר ניצב לו מגדל הטלוויזיה של ברלין, אחד המבנים הגבוהים באירופה. תוכלו לעלות אל ראשו של המגדל וליהנות מתצפית נפלאה על כל ברלין וסביבתה. אם תבואו בעונת התיירות, תוכלו לנצל את ההמתנה לעלייה במעלית, כדי לשוטט מעט בכיכר שמסביב.
שימו לב לפסל המכני, "השעון העולמי", שניצב כאן עוד מימי גרמניה המזרחית. הפסל מציג את השעה בערים שונות בעולם.
בסמוך לכיכר תוכלו לראות גם את בית העירייה האדום של עיריית ברלין.
#ההיסטוריה של אלכסנדרפלאץ - פעם מכרו כאן בשר!
אזור אלכסנדרפלאץ היה בעבר ולמעשה עד המאה ה-18, שוק הבקר של העיר ברלין. שינוי שמה של הכיכר ל"אלכסנדרפלאץ" התרחש ב-25 באוקטובר שנת 1805, כשהחליטו פרנסי העיר לכבד את הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון, בעת שביקר בברלין.
בסוף המאה ה-19 הוקמה בכיכר תחנת רכבת שהפכה אותה למוקד תחבורה מרכזי. די מהר היא הפכה למקום שוקק חיים, מה שהפך אותה לאזור מסחר מפותח, עם שוק פעיל במיוחד.
בתקופת רפובליקת ויימאר, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, היה אזור אלכסנדרפלאץ, ביחד עם אזור הפוטסדאמר פלאץ, למרכז חיי הלילה של ברלין. בסוף אותו עשור הונצחה הכיכר ברומן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" מאת הסופר אלפרד דבלין. על בסיס הרומן הזה נעשו שני סרטי קולנוע, הן בשנות ה-30 והן בשנות ה-80.
במלחמת העולם השנייה הופצץ האזור קשות ונפגע מאד. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא שופץ על ידי ממשלת גרמניה המזרחית והכיכר הפכה למרכז של מזרח ברלין. אז גם נבנה בה ה"פֵרְנְזֵטוּרְם" (fernsehturm), מגדל הטלוויזיה, שהיה למבנה השני בגובהו באירופה.
#טיפים
אלכסנדרפלאץ, היא למעשה כל בו ענקי שיש בו אינספור מותגים בחנויות, כולל פרימרק הזולה להפליא, Media Markt ועוד המון. מקום טוב לשופינג.
מבט מקרוב על הכיכר:
https://www.youtube.com/watch?v=sxrn3lSAIQ0
#על המתחם הצבעוני והבלייני של ברלין
אחת האטרקציות הצבעוניות והבועטות של ברלין, היא מתחם ה"הָאקֶשֶה הוּפֶה" (Hackesche Höfe), הרובע היהודי הישן. סביב החצרות הפנימיות, שקיימות כאן עוד מהמאה ה-20, נבנו רחובות מלאות חנויות, ברים, מסעדות, גלריות וחנויות עיצוב. החצרות, אגב, מכונות בידי חלק מתושבי העיר "האסם".
בשעות הערב והלילה משתנה המתחם ללא הכר. רבים מתקשים להאמין שזה אותו המקום שבו ביקרו בשעות היום. המתחם מתמלא בצעירים שמגיעים כדי להעביר כמה שעות של בילוי תוסס. האקשה הופה הוא אחד ממקומות הבילוי המומלצים בברלין של שעות הלילה. כאן מתקיימים חיי לילה עשירים, עם מועדונים והופעות חיות גם בברים, בתי קפה ומסעדות, שבהם האלכוהול נשפך כמו מים והחגיגה נמשכת עד השעות הקטנות של הלילה.
לא מעט אטרקציות תיירותיות תוכלו למצוא במתחם. בחצרות עצמן תוכלו לראות צמחייה מפוארת והאמנות תופסת מקום מרכזי (אגב, שימו לב שהחיבור בין החצרות מזכיר את האות S - גם זוהי עבודת אדריכלות מחושבת ולא מקרית). אך למרות המאמץ לספק את התיירים שמגיעים לאזור, נדמה כי המתחם משקף את ברלין האותנטית ומאפשר חווייה אמיתית עם המקומיים.
מעבר לאתרים הקבועים האלה, הָאקֶשֶה הוּפֶה הופך למקום תוסס אפילו יותר, מספר פעמים בשבוע. בימי חמישי ושבת נערך בו שוק אוכל, כשבחודשי הקיץ יכולים התיירים ליהנות ממופעי רחוב של אמנים בתחומים שונים. לפעמים המתחם מעט עמוס (בעיקר בקיץ ובסופי שבוע), אך במידה מסוימת זהו חלק מהקסם שלו.
#בתוך מתחם הָאקֶשֶה הוּפֶה
מתחם מעניין זה מורכב משמונה חצרות שנבנו בתחילת המאה ה-20 בסגנון יוגנדסטיל. לא רק שבחצרות אוכלסו בעיקר אוכלוסיה יהודית, אף בעל המקום היה יהודי, מיכאל יעקב.
אם תיכנסו לחצר מספר 39, תוכלו לראות חצר מעט מוזנחת (בית שוורצנברג), אך היא משכנת בתוכה כמה מוזיאונים קטנים לזכר השואה, ביניהם גם את בית המלאכה לעיוורים של אוטו ויידט (Museum Blindenwerkstatt Otto Weidt), שמסתיר סיפור מדהים של בעלים שהציל את חייהם של עובדיו היהודיים בתקופת השואה. תוכלו להיכנס לבית הקולנוע בו מוקרנים סרטים בשפת המקור (שהוא אגב, אחד מהבודדים בברלין). בנוסף, תוכלו ללכת להסתובב על יד קיר הגרפיטי הצבעוני ובו ציור מפורסם של אנה פרנק.
#טיפים
אחד המרכזים של הבילויים וחיי הלילה בברלין הוא רחוב אוֹרָנְיֶינְבּוּרְגֶר (Oranienburger Strasse), שאורכו כ- 2 קילומטרים. הוא משתרע בין האקשה הופה לרחוב פרידריכשטראסה (Friedrichstrasse) ויש בו עשרות מקומות בילוי, ברים, בתי קפה ומסעדות.
מבט מקרוב על ההאקשה הופה:
https://www.youtube.com/watch?v=eaJtthYa4qY
אחת האטרקציות הצבעוניות והבועטות של ברלין, היא מתחם ה"הָאקֶשֶה הוּפֶה" (Hackesche Höfe), הרובע היהודי הישן. סביב החצרות הפנימיות, שקיימות כאן עוד מהמאה ה-20, נבנו רחובות מלאות חנויות, ברים, מסעדות, גלריות וחנויות עיצוב. החצרות, אגב, מכונות בידי חלק מתושבי העיר "האסם".
בשעות הערב והלילה משתנה המתחם ללא הכר. רבים מתקשים להאמין שזה אותו המקום שבו ביקרו בשעות היום. המתחם מתמלא בצעירים שמגיעים כדי להעביר כמה שעות של בילוי תוסס. האקשה הופה הוא אחד ממקומות הבילוי המומלצים בברלין של שעות הלילה. כאן מתקיימים חיי לילה עשירים, עם מועדונים והופעות חיות גם בברים, בתי קפה ומסעדות, שבהם האלכוהול נשפך כמו מים והחגיגה נמשכת עד השעות הקטנות של הלילה.
לא מעט אטרקציות תיירותיות תוכלו למצוא במתחם. בחצרות עצמן תוכלו לראות צמחייה מפוארת והאמנות תופסת מקום מרכזי (אגב, שימו לב שהחיבור בין החצרות מזכיר את האות S - גם זוהי עבודת אדריכלות מחושבת ולא מקרית). אך למרות המאמץ לספק את התיירים שמגיעים לאזור, נדמה כי המתחם משקף את ברלין האותנטית ומאפשר חווייה אמיתית עם המקומיים.
מעבר לאתרים הקבועים האלה, הָאקֶשֶה הוּפֶה הופך למקום תוסס אפילו יותר, מספר פעמים בשבוע. בימי חמישי ושבת נערך בו שוק אוכל, כשבחודשי הקיץ יכולים התיירים ליהנות ממופעי רחוב של אמנים בתחומים שונים. לפעמים המתחם מעט עמוס (בעיקר בקיץ ובסופי שבוע), אך במידה מסוימת זהו חלק מהקסם שלו.
#בתוך מתחם הָאקֶשֶה הוּפֶה
מתחם מעניין זה מורכב משמונה חצרות שנבנו בתחילת המאה ה-20 בסגנון יוגנדסטיל. לא רק שבחצרות אוכלסו בעיקר אוכלוסיה יהודית, אף בעל המקום היה יהודי, מיכאל יעקב.
אם תיכנסו לחצר מספר 39, תוכלו לראות חצר מעט מוזנחת (בית שוורצנברג), אך היא משכנת בתוכה כמה מוזיאונים קטנים לזכר השואה, ביניהם גם את בית המלאכה לעיוורים של אוטו ויידט (Museum Blindenwerkstatt Otto Weidt), שמסתיר סיפור מדהים של בעלים שהציל את חייהם של עובדיו היהודיים בתקופת השואה. תוכלו להיכנס לבית הקולנוע בו מוקרנים סרטים בשפת המקור (שהוא אגב, אחד מהבודדים בברלין). בנוסף, תוכלו ללכת להסתובב על יד קיר הגרפיטי הצבעוני ובו ציור מפורסם של אנה פרנק.
#טיפים
אחד המרכזים של הבילויים וחיי הלילה בברלין הוא רחוב אוֹרָנְיֶינְבּוּרְגֶר (Oranienburger Strasse), שאורכו כ- 2 קילומטרים. הוא משתרע בין האקשה הופה לרחוב פרידריכשטראסה (Friedrichstrasse) ויש בו עשרות מקומות בילוי, ברים, בתי קפה ומסעדות.
מבט מקרוב על ההאקשה הופה:
https://www.youtube.com/watch?v=eaJtthYa4qY
#על המקום שסימל את המלחמה הקרה
בהיותה ממש במרכז ברלין, צֶ'ק פּוֹינְט צָ'ארְלִי (Checkpoint Charlie) היא נקודת המעבר המרכזית ביותר שהיתה בין מזרח גרמניה למערבה. לכן הוחלט בתום המלחמה הקרה, לשמר אותה כשהייתה, כולל החיילים ששומרים עליה ושקי החול שמסביב.
היא נמצאת באחד הרחובות המרכזיים של ברלין, רחוב פרידריך-שטראסה (Friedrichstraße). משם היא מספרת את הסיפור ההיסטורי של חומת ברלין ושל העיר המחולקת.
היום צ'ק פוינט צ'רלי היא עוד אתר תיירות, אבל כל עוד עמדה החומה על תילה, היא הייתה אחד ממוקדי המתיחות העיקריים שבין מזרח למערב. בתקופת המלחמה הקרה נעשו לא מעט ניסיונות לבריחה ממזרח גרמניה למערבה, חלקם דרך צ'ק פוינט צ'ארלי. ניסיונות אלה לרוב נכשלו ואף הסתיימו במותו של הנמלט ולעיתים רחוקות הצליחו.
ומיהו בעצם צ'רלי, אתם שואלים? - צ'ארלי, כפי שאולי נהוג לחשוב, אינו אדם כלשהו שעל שמו נקראת נקודת הביקורת. המילה צ'ארלי הוא שמה של האות C ומשמעות הדבר הוא נקודת ביקורת מספר 3.
#צ'ק פוינט צ'ארלי לתיירים
נקודת המעבר צ'ק פוינט צ'ארלי נחשבת לאחת האטרקציות הפופולאריות בקרב תיירים. לאורכו של הרחוב שבו היא נמצאת יש הרבה חנויות, מרכזי קניות, מסעדות ובתי קפה, אבל מבחינת התיירים היא המבוקשת ביותר.
כשמגיעים לנקודת המפגש של צ'ק פוינט צ'רלי רואים במרכז הרחוב "בוטקה" שבחזיתו עומדים חיילים מדומים, שחקנים כמובן, שלבושים במדי צבא ולידם דגלים גדולים, המציעים לתיירים להצטלם איתם, תמורת סכום סמלי. מסביב לבוטקה מונחים, כאילו המלחמה הקרה עוד לא נגמרה, שקי חול רבים... אלו מסמלים את המתיחות הצבאית ששררה במקום, בין חיילי המזרח לחיילי בנות הברית או המערב. כמו כן יש כאן עמדה להחתמת דרכונים ואישורי מעבר של מזרח גרמניה. פעם יכולת לשלם כאן בחייך, היום להחתים אותו עולה "רק" כ-5 אירו.
#על האיש שקפץ אל החופש בצ'ק פוינט צ'ארלי
קראו לו קונרד שומאן (Conrad Schumann) והוא היה האדם הראשון שחצה את החומה המתהווה בין מזרח ברלין למערבה. שומאן, בהיותו חלק מכוח השיטור המזרח גרמני, ראה את אי-הצדק שיוצרת ההפרדה הזו. במיוחד זעזע אותו מקרה שראה, של ילדה צעירה מהמערב, שביקרה את סבתה שבמזרח ולא הורשתה לחצות בחזרה את הגבול למערב גרמניה. הוא ראה למול עיניו את הוריה המתחננים, מטרים אחדים מבתם הבוכה ואת החיילים שמורים לה לחזור לביתה שבמזרח דווקא...
לאחר שקיבל ממפקדיו הוראה מפורשת לירות למוות במי שינסה לברוח למערב ברלין, החליט קונרד שומאן לנטוש את מזרח גרמניה ומזרח ברלין ולערוק למערב. הוא עשה זאת בקפיצה אמיצה מעל לגדר התיל שהוא עצמו היה אמור למנוע מאחרים לעבור. בתוך שניות הוא היה חופשי!
ומה שמדהים הוא שבעשותו כך, צולם שומאן כשהוא קופץ אל החופש. תמונתו קופץ בצ'ק פוינט צ'ארלי הייתה סנסציה תעמולתית של ממש. בקרב על התודעה שבין הקומוניסטים והליברלים של גרמניה המפוצלת באותה תקופה, התמונה הזו הייתה אחת ממתנות התעמולה הטובות ביותר למערב. "חיילי מזרח גרמניה בורחים בעצמם ממנה" - הצהירו פוליטיקאים מהמערב שוב ושוב. הם לא ידעו עד כמה שהם צדקו. המזרח ברלינאים חשו שהם במחנה שבויים אחד גדול...
שומאן לא ראה את עצמו כגיבור. בראיונות הוא חזר על כך שוב ושוב. הוא הכיר צעירה גרמניה והתחתן איתה, מצא עבודה וניהל חיים רגילים. אך גם חייו במערב לא היו טובים מדי, אם לשפוט לפי העובדה שבסוף שנות ה-90 הוא נטל את חייו ומת.
מבט מקרוב על צ'ק פוינט צ'רלי:
https://www.youtube.com/watch?v=qxRjIXUubMw
בהיותה ממש במרכז ברלין, צֶ'ק פּוֹינְט צָ'ארְלִי (Checkpoint Charlie) היא נקודת המעבר המרכזית ביותר שהיתה בין מזרח גרמניה למערבה. לכן הוחלט בתום המלחמה הקרה, לשמר אותה כשהייתה, כולל החיילים ששומרים עליה ושקי החול שמסביב.
היא נמצאת באחד הרחובות המרכזיים של ברלין, רחוב פרידריך-שטראסה (Friedrichstraße). משם היא מספרת את הסיפור ההיסטורי של חומת ברלין ושל העיר המחולקת.
היום צ'ק פוינט צ'רלי היא עוד אתר תיירות, אבל כל עוד עמדה החומה על תילה, היא הייתה אחד ממוקדי המתיחות העיקריים שבין מזרח למערב. בתקופת המלחמה הקרה נעשו לא מעט ניסיונות לבריחה ממזרח גרמניה למערבה, חלקם דרך צ'ק פוינט צ'ארלי. ניסיונות אלה לרוב נכשלו ואף הסתיימו במותו של הנמלט ולעיתים רחוקות הצליחו.
ומיהו בעצם צ'רלי, אתם שואלים? - צ'ארלי, כפי שאולי נהוג לחשוב, אינו אדם כלשהו שעל שמו נקראת נקודת הביקורת. המילה צ'ארלי הוא שמה של האות C ומשמעות הדבר הוא נקודת ביקורת מספר 3.
#צ'ק פוינט צ'ארלי לתיירים
נקודת המעבר צ'ק פוינט צ'ארלי נחשבת לאחת האטרקציות הפופולאריות בקרב תיירים. לאורכו של הרחוב שבו היא נמצאת יש הרבה חנויות, מרכזי קניות, מסעדות ובתי קפה, אבל מבחינת התיירים היא המבוקשת ביותר.
כשמגיעים לנקודת המפגש של צ'ק פוינט צ'רלי רואים במרכז הרחוב "בוטקה" שבחזיתו עומדים חיילים מדומים, שחקנים כמובן, שלבושים במדי צבא ולידם דגלים גדולים, המציעים לתיירים להצטלם איתם, תמורת סכום סמלי. מסביב לבוטקה מונחים, כאילו המלחמה הקרה עוד לא נגמרה, שקי חול רבים... אלו מסמלים את המתיחות הצבאית ששררה במקום, בין חיילי המזרח לחיילי בנות הברית או המערב. כמו כן יש כאן עמדה להחתמת דרכונים ואישורי מעבר של מזרח גרמניה. פעם יכולת לשלם כאן בחייך, היום להחתים אותו עולה "רק" כ-5 אירו.
#על האיש שקפץ אל החופש בצ'ק פוינט צ'ארלי
קראו לו קונרד שומאן (Conrad Schumann) והוא היה האדם הראשון שחצה את החומה המתהווה בין מזרח ברלין למערבה. שומאן, בהיותו חלק מכוח השיטור המזרח גרמני, ראה את אי-הצדק שיוצרת ההפרדה הזו. במיוחד זעזע אותו מקרה שראה, של ילדה צעירה מהמערב, שביקרה את סבתה שבמזרח ולא הורשתה לחצות בחזרה את הגבול למערב גרמניה. הוא ראה למול עיניו את הוריה המתחננים, מטרים אחדים מבתם הבוכה ואת החיילים שמורים לה לחזור לביתה שבמזרח דווקא...
לאחר שקיבל ממפקדיו הוראה מפורשת לירות למוות במי שינסה לברוח למערב ברלין, החליט קונרד שומאן לנטוש את מזרח גרמניה ומזרח ברלין ולערוק למערב. הוא עשה זאת בקפיצה אמיצה מעל לגדר התיל שהוא עצמו היה אמור למנוע מאחרים לעבור. בתוך שניות הוא היה חופשי!
ומה שמדהים הוא שבעשותו כך, צולם שומאן כשהוא קופץ אל החופש. תמונתו קופץ בצ'ק פוינט צ'ארלי הייתה סנסציה תעמולתית של ממש. בקרב על התודעה שבין הקומוניסטים והליברלים של גרמניה המפוצלת באותה תקופה, התמונה הזו הייתה אחת ממתנות התעמולה הטובות ביותר למערב. "חיילי מזרח גרמניה בורחים בעצמם ממנה" - הצהירו פוליטיקאים מהמערב שוב ושוב. הם לא ידעו עד כמה שהם צדקו. המזרח ברלינאים חשו שהם במחנה שבויים אחד גדול...
שומאן לא ראה את עצמו כגיבור. בראיונות הוא חזר על כך שוב ושוב. הוא הכיר צעירה גרמניה והתחתן איתה, מצא עבודה וניהל חיים רגילים. אך גם חייו במערב לא היו טובים מדי, אם לשפוט לפי העובדה שבסוף שנות ה-90 הוא נטל את חייו ומת.
מבט מקרוב על צ'ק פוינט צ'רלי:
https://www.youtube.com/watch?v=qxRjIXUubMw
# על המוזיאון עם ההיסטוריה היהודית בגרמניה
המוזיאון היהודי בברלין נפתח בשנת 2001, והוא עוצב על ידי האדריכל היהודי המפורסם דניאל ליבסקינד. הבניין שלו מרשים וגדול, מצופה אבץ ובנוי בצורה של מגן דוד שבור. זהו בניין שהמעטפת שלו נראית כהריסות, שברים וקירות סדוקים. בכך הוא מעורר הזדהות עם האסון היהודי הנורא שאין כמותו - השואה.
במוזיאון תצוגה קבועה המתפרשת על 3,000 מטרים רבועיים, בה יוכלו המבקרים לבחון וללמוד על 2000 שנות ההיסטוריה היהודית בגרמניה: תמונות, חפצים שונים וסיפורים המצליחים יחד לספק תמונה ברורה ונוסטלגית של חיי היהודים בגרמניה. כדי להעצים את החוויה, המבקרים יראו גם מוצגים אינטראקטיביים ומולטימדיה ובכך יהפכו למשתתפים פעילים בתערוכה.
התצוגות המתחלפות במוזיאון מראות את ההיסטוריה של יהדות גרמניה, החל מהתקופה הרומית ועד ימינו. הן מציגות את השואה וגם נותנות טפח מהשנים שאחרי המלחמה, שנים של תרבות פורחת, של חורבות הקהילות הרבות שהיו ואינן.
אולמות המוזיאון מדגישים את החסר, את הנעדר. כך הם מצליחים להזכיר את המיליונים שנרצחו ואינם.
#תולדות המוזיאון
אז איך בכלל התחיל כל הרעיון למוזיאון היהודי? ובכן, אוסף היודאיקה של אלברט וולף מדרזדן נתרם לקהילת ברלין ושם גם התחיל האוסף להתפתח. מי שפיתח אותו, היה קרל שוורץ, מנהלו הראשון של המוזיאון.
המוזיאון היהודי הראשון כלל לא עמד כאן והוא נפתח הרבה שנים לפני זה הנוכחי. בשנת 1933, ברחוב אוראניינבורגר שטראסה (Oranienburger Straße) עמד לו המוזיאון הראשון. בין הפריטים המצויים בו ניתן היה לראות אוסף מדליות מלכותיות שעליהן כתוב בעברית.
בשנת 1938, לא במפתיע, השלטון הנאצי הורה לסגור אותו מיידית כחלק מחוקי נירנברג (חוקי גזע שהגדירו מיהו אזרח גרמני). יצירותיו של המוזיאון הושחתו אז כליל. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1961, חל ניסיון נוסף להציג את המוצגים היהודיים, הפעם בבית הקהילה היהודית בברלין.
בשנת 1971, עיריית ברלין פתחה מחדש את המוזיאון ובשנת 1975 הוקם איגוד מיוחד שמטרתו הייתה להקים את המוזיאון היהודי. הוא נפתח כאגף כחלק ממוזיאון ברלין ורק בשנת 1999 הפך למוזיאון עצמאי, אז עבר למיקומו הנוכחי במרכז ברלין. הוא נפתח באופן רשמי בשנת 2001.
#האדריכלות של המוזיאון
ברלין היא עיר לא פשוטה לעיכול, במיוחד ליהודים, שכן היא מזמינה אותם לחזור ברגע אל עבר קשה ובלתי נסבל. המוזיאון היהודי בברלין נבנה כך שיוכל להתכתב ולבטא רגשות קשים אלו. כלפי חוץ לא ברור מה הגוש האטום הזה טומן בחובו, לא ניתן לדעת כמה קומות או אולמות יש בו.
בניין המעטפת נראה כמו הריסות ובתוכו אולמות בהם ההיעדר מורגש באופן חד משמעי. צורתו הכללית היא של מגן דוד שבור. אורך הבניין הוא 150 מטר וגובהו 27 מטר. ללא כל ספק מטרתו של דניאל ליבסקינד, האדריכל היהודי שאחראי על המקום הזה ואגב היה אף הוא בן לניצולי שואה, היה לצאת נגד האדריכלות הניאו-קלאסית או כל עיקרון אחר שייצג את האדריכלות הנאצית.
הכניסה למוזיאון היא דרך הבניין הסמוך שהיה בעבר בית המשפט העירוני וגם מוזיאון ברלין. בשנת 2007 ליבסקינד חיבר באמצעות תקרת זכוכית את שני הבניינים ויצר חצר סגורה שעוצבה בהשראת הסוכה היהודית.
במדרגות שבתוך המוזיאון, יוכלו המבקרים להגיע לשלוש דרכים שונות: אחת המובילה אל "מבוי סתום" (שמטרתה הכוללת לערער את יציבות המבקר, לספק תחושת חוסר אונים ובלבול), אחת אל עבר החלק ההיסטורי (תולדות היהודים לאורך מאות שנים) והשלישי המובילה החוצה שאל הגן, שמייצג את הגלות וההגירה.
עם פתיחתו בשנת 2001, המוזיאון הצליח לייצר דיון תרבותי שקשה היה להתעלם ממנו. דיברו על האדריכלות שלו, על העיצוב, החומרים, ההיסטוריה, המוצגים ומה לא. עוד שאלה שעולה היא האם אדריכלות המוזיאון מצליחה לענות על הצרכים האמיתיים של המוזיאון או שמא היצירה המעניינת פוגעת בתצוגת המוצגים והפריטים. עם זאת, קשה להתעלם מכך שהוא מצליח למשוך אליו כ-700 אלף מבקרים מדי שנה.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=fKucqKcmlrM
המוזיאון היהודי בברלין נפתח בשנת 2001, והוא עוצב על ידי האדריכל היהודי המפורסם דניאל ליבסקינד. הבניין שלו מרשים וגדול, מצופה אבץ ובנוי בצורה של מגן דוד שבור. זהו בניין שהמעטפת שלו נראית כהריסות, שברים וקירות סדוקים. בכך הוא מעורר הזדהות עם האסון היהודי הנורא שאין כמותו - השואה.
במוזיאון תצוגה קבועה המתפרשת על 3,000 מטרים רבועיים, בה יוכלו המבקרים לבחון וללמוד על 2000 שנות ההיסטוריה היהודית בגרמניה: תמונות, חפצים שונים וסיפורים המצליחים יחד לספק תמונה ברורה ונוסטלגית של חיי היהודים בגרמניה. כדי להעצים את החוויה, המבקרים יראו גם מוצגים אינטראקטיביים ומולטימדיה ובכך יהפכו למשתתפים פעילים בתערוכה.
התצוגות המתחלפות במוזיאון מראות את ההיסטוריה של יהדות גרמניה, החל מהתקופה הרומית ועד ימינו. הן מציגות את השואה וגם נותנות טפח מהשנים שאחרי המלחמה, שנים של תרבות פורחת, של חורבות הקהילות הרבות שהיו ואינן.
אולמות המוזיאון מדגישים את החסר, את הנעדר. כך הם מצליחים להזכיר את המיליונים שנרצחו ואינם.
#תולדות המוזיאון
אז איך בכלל התחיל כל הרעיון למוזיאון היהודי? ובכן, אוסף היודאיקה של אלברט וולף מדרזדן נתרם לקהילת ברלין ושם גם התחיל האוסף להתפתח. מי שפיתח אותו, היה קרל שוורץ, מנהלו הראשון של המוזיאון.
המוזיאון היהודי הראשון כלל לא עמד כאן והוא נפתח הרבה שנים לפני זה הנוכחי. בשנת 1933, ברחוב אוראניינבורגר שטראסה (Oranienburger Straße) עמד לו המוזיאון הראשון. בין הפריטים המצויים בו ניתן היה לראות אוסף מדליות מלכותיות שעליהן כתוב בעברית.
בשנת 1938, לא במפתיע, השלטון הנאצי הורה לסגור אותו מיידית כחלק מחוקי נירנברג (חוקי גזע שהגדירו מיהו אזרח גרמני). יצירותיו של המוזיאון הושחתו אז כליל. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1961, חל ניסיון נוסף להציג את המוצגים היהודיים, הפעם בבית הקהילה היהודית בברלין.
בשנת 1971, עיריית ברלין פתחה מחדש את המוזיאון ובשנת 1975 הוקם איגוד מיוחד שמטרתו הייתה להקים את המוזיאון היהודי. הוא נפתח כאגף כחלק ממוזיאון ברלין ורק בשנת 1999 הפך למוזיאון עצמאי, אז עבר למיקומו הנוכחי במרכז ברלין. הוא נפתח באופן רשמי בשנת 2001.
#האדריכלות של המוזיאון
ברלין היא עיר לא פשוטה לעיכול, במיוחד ליהודים, שכן היא מזמינה אותם לחזור ברגע אל עבר קשה ובלתי נסבל. המוזיאון היהודי בברלין נבנה כך שיוכל להתכתב ולבטא רגשות קשים אלו. כלפי חוץ לא ברור מה הגוש האטום הזה טומן בחובו, לא ניתן לדעת כמה קומות או אולמות יש בו.
בניין המעטפת נראה כמו הריסות ובתוכו אולמות בהם ההיעדר מורגש באופן חד משמעי. צורתו הכללית היא של מגן דוד שבור. אורך הבניין הוא 150 מטר וגובהו 27 מטר. ללא כל ספק מטרתו של דניאל ליבסקינד, האדריכל היהודי שאחראי על המקום הזה ואגב היה אף הוא בן לניצולי שואה, היה לצאת נגד האדריכלות הניאו-קלאסית או כל עיקרון אחר שייצג את האדריכלות הנאצית.
הכניסה למוזיאון היא דרך הבניין הסמוך שהיה בעבר בית המשפט העירוני וגם מוזיאון ברלין. בשנת 2007 ליבסקינד חיבר באמצעות תקרת זכוכית את שני הבניינים ויצר חצר סגורה שעוצבה בהשראת הסוכה היהודית.
במדרגות שבתוך המוזיאון, יוכלו המבקרים להגיע לשלוש דרכים שונות: אחת המובילה אל "מבוי סתום" (שמטרתה הכוללת לערער את יציבות המבקר, לספק תחושת חוסר אונים ובלבול), אחת אל עבר החלק ההיסטורי (תולדות היהודים לאורך מאות שנים) והשלישי המובילה החוצה שאל הגן, שמייצג את הגלות וההגירה.
עם פתיחתו בשנת 2001, המוזיאון הצליח לייצר דיון תרבותי שקשה היה להתעלם ממנו. דיברו על האדריכלות שלו, על העיצוב, החומרים, ההיסטוריה, המוצגים ומה לא. עוד שאלה שעולה היא האם אדריכלות המוזיאון מצליחה לענות על הצרכים האמיתיים של המוזיאון או שמא היצירה המעניינת פוגעת בתצוגת המוצגים והפריטים. עם זאת, קשה להתעלם מכך שהוא מצליח למשוך אליו כ-700 אלף מבקרים מדי שנה.
מבט מקרוב על המוזיאון:
https://www.youtube.com/watch?v=fKucqKcmlrM
בית הכנסת החדש של ברלין
#על בית הכנסת ששוחזר לאחר שנשרף בליל הבדולח
כבר במאה ה-19 היה בית הכנסת של ברלין לאחד המבנים המזהירים. את כיפתו המוזהבת והגדולה, שגובהה 50.21 מטרים, תראו מכל רחבי העיר. משני צידיה של הכיפה, אגב, תראו עוד שתי כיפות קטנות יותר המזכירות מסגדים מוסלמיים. הוא נבנה בין השנים 1866-1859 ושימש בהתחלה כמקום התפילה הגדול והיפה ביותר בגרמניה כולה.
במהלך ליל הבדולח, בין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 ניסו הנאצים להעלות אותו באש. אחד מהשוטרים שעמדו בשכונה הצליחו למנוע את השריפה בטענה כי הבניין מיועד לשימור. עם זאת, גורלו של המבנה רדף אותו. בשנת 1943 בית הכנסת נהרס בגלל הפצצות של בעלות הברית. בנייתו החלה מחדש רק כמה עשרות שנים מאוחר יותר, בשנת 1988.
היום בית הכנסת לא פעיל, אך תוכלו למצוא למצוא בו את הצנטרוּם יודאיקוּם (Centrum Judaicum), שהוא מרכז תרבות יהודי. עוד במוזיאון תערוכה קבועה המציגה את חיי היהודים בעיר, תצוגות מתחלפות המלמדות על ההיסטוריה היהודית ועל אמנות בת זמננו וגם ארכיון היסטורי. באולם המרכזי של בית הכנסת תוכלו לראות 3,200 מושבים בעבור המתפללים שנהגו להגיע לכאן בעבר.
#אדריכלות בית הכנסת
באפריל 1857 נערכה בעיר ברלין תחרות אדריכלית לתכנון בית הכנסת החדש. בראש התחרות עמד האדריכל אדוארד קנובלאוך, אך כיוון שהנ"ל לא הצליח לבחור אף תוכנית, הוא תכנן בעצמו את המבנה. בשנת 1859, עת נפל למשכב, עבר תכנון המבנה והפיקוח על בנייתו לפרידריך אוגוסט שטילר, חברו של קנובלאוך. הבנייה הושלמה בשנת 1861, אך סיום הבניה של החלק הפנימי התעכב והסתיים רק בשנת 1866. עלות כל הבניה הסתכמה בכ-750,000 טאלר.
עיצובו של בית הכנסת הוא מחווה לאדריכלות מחצי האי האיברי. על חזית המבנה תראו אבנים צבעוניות וטרה קוטה וגם את הכיתוב: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי-צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים" (ישעיהו כ"ו, ב). רוחב החזית 29 מטרים ואורכו הכולל של בית הכנסת 97 מטר. בניין זה, אגב, היה אחד מהראשונים שנבנו בברלין בעידן המודרני באמצעות שיטות בנייה מודרניות.
#ריב העוגב
פרנסי הקהילה של ברלין רצו להתקין בבית הכנסת החדש עוגב, כלי נגינה שהיה מזוהה מאד עם הכנסייה. הפוסקים אסרו על הכנסת הכלי, מטעמים של "הליכה בחוקות הגויים". כדי לנסות לפתור את המחלוקת, הוועד הזמין את חוות דעתם של רבנים ידועים בגרמניה וגם כאן התחלקו הדעות לשניים:
האורתודוקסים לא אפשרו כל סוג של שימוש בעוגב בבית הכנסת, לא בשבת ולא בימי חול.
הרפורמי אברהם גייגר, לעומתם, די לעג לסיטואציה. בשנת 1862 נקבע כי נגינת עוגב בשבת על ידי גוי אינה פוגעת או סותרת את ההלכה.
#טיפים
לאחרונה דווח שבית הכנסת סגור זמנית. אם בדעתכם להיכנס אליו, נסו לברר קודם אם הוא חזר ונפתח.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/2TxFImu-Id0
כבר במאה ה-19 היה בית הכנסת של ברלין לאחד המבנים המזהירים. את כיפתו המוזהבת והגדולה, שגובהה 50.21 מטרים, תראו מכל רחבי העיר. משני צידיה של הכיפה, אגב, תראו עוד שתי כיפות קטנות יותר המזכירות מסגדים מוסלמיים. הוא נבנה בין השנים 1866-1859 ושימש בהתחלה כמקום התפילה הגדול והיפה ביותר בגרמניה כולה.
במהלך ליל הבדולח, בין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 ניסו הנאצים להעלות אותו באש. אחד מהשוטרים שעמדו בשכונה הצליחו למנוע את השריפה בטענה כי הבניין מיועד לשימור. עם זאת, גורלו של המבנה רדף אותו. בשנת 1943 בית הכנסת נהרס בגלל הפצצות של בעלות הברית. בנייתו החלה מחדש רק כמה עשרות שנים מאוחר יותר, בשנת 1988.
היום בית הכנסת לא פעיל, אך תוכלו למצוא למצוא בו את הצנטרוּם יודאיקוּם (Centrum Judaicum), שהוא מרכז תרבות יהודי. עוד במוזיאון תערוכה קבועה המציגה את חיי היהודים בעיר, תצוגות מתחלפות המלמדות על ההיסטוריה היהודית ועל אמנות בת זמננו וגם ארכיון היסטורי. באולם המרכזי של בית הכנסת תוכלו לראות 3,200 מושבים בעבור המתפללים שנהגו להגיע לכאן בעבר.
#אדריכלות בית הכנסת
באפריל 1857 נערכה בעיר ברלין תחרות אדריכלית לתכנון בית הכנסת החדש. בראש התחרות עמד האדריכל אדוארד קנובלאוך, אך כיוון שהנ"ל לא הצליח לבחור אף תוכנית, הוא תכנן בעצמו את המבנה. בשנת 1859, עת נפל למשכב, עבר תכנון המבנה והפיקוח על בנייתו לפרידריך אוגוסט שטילר, חברו של קנובלאוך. הבנייה הושלמה בשנת 1861, אך סיום הבניה של החלק הפנימי התעכב והסתיים רק בשנת 1866. עלות כל הבניה הסתכמה בכ-750,000 טאלר.
עיצובו של בית הכנסת הוא מחווה לאדריכלות מחצי האי האיברי. על חזית המבנה תראו אבנים צבעוניות וטרה קוטה וגם את הכיתוב: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי-צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים" (ישעיהו כ"ו, ב). רוחב החזית 29 מטרים ואורכו הכולל של בית הכנסת 97 מטר. בניין זה, אגב, היה אחד מהראשונים שנבנו בברלין בעידן המודרני באמצעות שיטות בנייה מודרניות.
#ריב העוגב
פרנסי הקהילה של ברלין רצו להתקין בבית הכנסת החדש עוגב, כלי נגינה שהיה מזוהה מאד עם הכנסייה. הפוסקים אסרו על הכנסת הכלי, מטעמים של "הליכה בחוקות הגויים". כדי לנסות לפתור את המחלוקת, הוועד הזמין את חוות דעתם של רבנים ידועים בגרמניה וגם כאן התחלקו הדעות לשניים:
האורתודוקסים לא אפשרו כל סוג של שימוש בעוגב בבית הכנסת, לא בשבת ולא בימי חול.
הרפורמי אברהם גייגר, לעומתם, די לעג לסיטואציה. בשנת 1862 נקבע כי נגינת עוגב בשבת על ידי גוי אינה פוגעת או סותרת את ההלכה.
#טיפים
לאחרונה דווח שבית הכנסת סגור זמנית. אם בדעתכם להיכנס אליו, נסו לברר קודם אם הוא חזר ונפתח.
מבט מקרוב:
https://youtu.be/2TxFImu-Id0
כנסיית הזיכרון על שם הקייזר וילהלם
#על הכנסייה שהקים הקייזר
הכנסייה הפרוטסטנטית נבנתה לראשונה בשנות ה-90 של המאה ה-19. הקיסר וילהלם השני הקים אותה לזכר סבו ואף הקפיד לחנוך אותה ביום ההולדת של הסבא שלו - 1 בספטמבר 1895. הוא היה זה שבחר את מיקום הכנסייה ובתחרות על עיצובה זכה האדריכל פרנץ שווכטן, שמאוחר יותר הפך לאדריכל המלכותי ולחבר האקדמיה לבניה. מעבר לסגנון הנאו רומנסקי איתו תכנן שווכטן, הוא גם רצה ליצור פסיפס קיר בשטח של 2,740 מ"ר המתאר את חיי הקייזר.
כאמור, הכנסייה הייתה חשובה מאד לקייזר והוא לקח חלק בלתי נפרד בתכנונה ובבנייתה. עם זאת, המשפחה לא לקחה חלק בעלויות הבנייה שהגיעו עד ל-6.8 מיליון מארקים. בעקבות הכנסייה, נבנו עוד מבנים בסביבה בסגנון הנאו רומנסקי ולכן האזור כולו קיבל את הכינוי "הפורום הרומאי".
על קירות הכנסייה משובצים חלונות כחולים ומדי שבת בשעה 18:00 נערך בכנסייה קונצרט לעוגב.
#הכנסייה במלחמה
בגלל ההפצצות הקשות של מלחמת העולם השניה, ניזוקה הכנסייה מאד. במהלך הפצצה של חיל האוויר המלכותי, ב-23 בנובמבר, התמוטטו הגג שמעל החלק המרכזי וגם חלקו העליון של המגדל. הרבה חלקים מהכנסייה הושמדו ונותר רק חלק ממגדל הפעמון (שגובהו 68 מטרים).
למרות הבטחתם של השלטון הנאצי לתושבי ברלין כי יעבדו על שיקום הכנסייה עם סוף המלחמה, ישפרו אותה ויהפכו אותה למבנה גדול ומפואר יותר, הם לא מימשו את התוכניות. הסיבה הייתה המצב הכלכלי הקשה של גרמניה וכנראה גם בשל החשש מגאווה לאומית גרמנית חדשה ששיקום המבנה היה עלול לעורר. רק בשנת 1956 ההריסות שלה פונו, פרט למגדל הפעמונים שנותר כאנדרטה למלחמה.
היא נבנתה שוב בין השנים 1959-1963 בסגנון ניאו רומנסקי. לצד הכנסייה והצריח המקורי שלה, נבנו כנסייה ומגדל פעמונים חדשים שנחנכו בשנת 1961. השילוב של הצורות שלהם הביאו לו את הכינוי "קופסת הפודרה" ו"הליפסטיק". אל תפספסו את מגדל הפעמונים הפצוע, ממנו נותר רק חלק, שנשמר עד היום עוד מימי המלחמה וקומת הקרקע שלו שהפכה לאולם זיכרון. בשל חזותו תושבי ברלין מכנים את הצריח "השן השבורה".
מבט מקרוב על הכנסייה:
https://www.youtube.com/watch?v=xtQWvrLlgKI
הכנסייה הפרוטסטנטית נבנתה לראשונה בשנות ה-90 של המאה ה-19. הקיסר וילהלם השני הקים אותה לזכר סבו ואף הקפיד לחנוך אותה ביום ההולדת של הסבא שלו - 1 בספטמבר 1895. הוא היה זה שבחר את מיקום הכנסייה ובתחרות על עיצובה זכה האדריכל פרנץ שווכטן, שמאוחר יותר הפך לאדריכל המלכותי ולחבר האקדמיה לבניה. מעבר לסגנון הנאו רומנסקי איתו תכנן שווכטן, הוא גם רצה ליצור פסיפס קיר בשטח של 2,740 מ"ר המתאר את חיי הקייזר.
כאמור, הכנסייה הייתה חשובה מאד לקייזר והוא לקח חלק בלתי נפרד בתכנונה ובבנייתה. עם זאת, המשפחה לא לקחה חלק בעלויות הבנייה שהגיעו עד ל-6.8 מיליון מארקים. בעקבות הכנסייה, נבנו עוד מבנים בסביבה בסגנון הנאו רומנסקי ולכן האזור כולו קיבל את הכינוי "הפורום הרומאי".
על קירות הכנסייה משובצים חלונות כחולים ומדי שבת בשעה 18:00 נערך בכנסייה קונצרט לעוגב.
#הכנסייה במלחמה
בגלל ההפצצות הקשות של מלחמת העולם השניה, ניזוקה הכנסייה מאד. במהלך הפצצה של חיל האוויר המלכותי, ב-23 בנובמבר, התמוטטו הגג שמעל החלק המרכזי וגם חלקו העליון של המגדל. הרבה חלקים מהכנסייה הושמדו ונותר רק חלק ממגדל הפעמון (שגובהו 68 מטרים).
למרות הבטחתם של השלטון הנאצי לתושבי ברלין כי יעבדו על שיקום הכנסייה עם סוף המלחמה, ישפרו אותה ויהפכו אותה למבנה גדול ומפואר יותר, הם לא מימשו את התוכניות. הסיבה הייתה המצב הכלכלי הקשה של גרמניה וכנראה גם בשל החשש מגאווה לאומית גרמנית חדשה ששיקום המבנה היה עלול לעורר. רק בשנת 1956 ההריסות שלה פונו, פרט למגדל הפעמונים שנותר כאנדרטה למלחמה.
היא נבנתה שוב בין השנים 1959-1963 בסגנון ניאו רומנסקי. לצד הכנסייה והצריח המקורי שלה, נבנו כנסייה ומגדל פעמונים חדשים שנחנכו בשנת 1961. השילוב של הצורות שלהם הביאו לו את הכינוי "קופסת הפודרה" ו"הליפסטיק". אל תפספסו את מגדל הפעמונים הפצוע, ממנו נותר רק חלק, שנשמר עד היום עוד מימי המלחמה וקומת הקרקע שלו שהפכה לאולם זיכרון. בשל חזותו תושבי ברלין מכנים את הצריח "השן השבורה".
מבט מקרוב על הכנסייה:
https://www.youtube.com/watch?v=xtQWvrLlgKI
גלריית איסט סייד
#על הגלריה הפתוחה של ברלין
גלריית איסט סייד, ה-East side gallery, היא גלריה של ציורי קיר (גרפיטי), שצוירו על גבי חומת ברלין, ומעבירים מסרים שונים, חברתיים, פוליטיים ואוניברסליים.
הגלריה נמצאת ברחוב מילנשטראסה (Mühlenstraße) שברובע פרידריכסהיין, במרכז ברלין שבגרמניה. החומה כאן, כמו שאתם רואים, כולה מכוסה בציורי גרפיטי יפהפיים שמכסים בשלל צבעים, את הקירות של החומה. הציורים הצבעוניים, האסתטיים ועזי ההבעה הללו מלאים ביצירתיות וכושר המצאה. כמו שגרפיטי אמור להיות, אבל ברשות ואפילו בהזמנה. כל האמנים הוזמנו לצייר על החומה של ברלין.
גלריית איסט-סייד היא בעצם השריד הארוך ביותר שהושאר על כנו מחומת ברלין. את הציורים שעל החומה ציירו 118 אמנים מ-21 מדינות שונות ויש כאן 105 ציורים בסך הכל. בשנת 2009 עברו היצירות הצבעוניות שיקום ושימור מלא כדי שימשיכו להיות יפות ומיוחדות כבעבר.
#איפה עוד?
לא מעט ציורי גרפיטי תמצאו במיטה (Mitte), בשכונת פרנצלאואר ברג (Prenzlauer Berg) ובפרידריכשיין (Friedrichshain).
מבט מקרוב על החומה:
https://www.youtube.com/watch?v=xeZ80um0GdI
רוצים סיור מודרך? - לחצו על הכפתור הצף:
https://youtu.be/2BcQ8-H6qa4
גלריית איסט סייד, ה-East side gallery, היא גלריה של ציורי קיר (גרפיטי), שצוירו על גבי חומת ברלין, ומעבירים מסרים שונים, חברתיים, פוליטיים ואוניברסליים.
הגלריה נמצאת ברחוב מילנשטראסה (Mühlenstraße) שברובע פרידריכסהיין, במרכז ברלין שבגרמניה. החומה כאן, כמו שאתם רואים, כולה מכוסה בציורי גרפיטי יפהפיים שמכסים בשלל צבעים, את הקירות של החומה. הציורים הצבעוניים, האסתטיים ועזי ההבעה הללו מלאים ביצירתיות וכושר המצאה. כמו שגרפיטי אמור להיות, אבל ברשות ואפילו בהזמנה. כל האמנים הוזמנו לצייר על החומה של ברלין.
גלריית איסט-סייד היא בעצם השריד הארוך ביותר שהושאר על כנו מחומת ברלין. את הציורים שעל החומה ציירו 118 אמנים מ-21 מדינות שונות ויש כאן 105 ציורים בסך הכל. בשנת 2009 עברו היצירות הצבעוניות שיקום ושימור מלא כדי שימשיכו להיות יפות ומיוחדות כבעבר.
#איפה עוד?
לא מעט ציורי גרפיטי תמצאו במיטה (Mitte), בשכונת פרנצלאואר ברג (Prenzlauer Berg) ובפרידריכשיין (Friedrichshain).
מבט מקרוב על החומה:
https://www.youtube.com/watch?v=xeZ80um0GdI
רוצים סיור מודרך? - לחצו על הכפתור הצף:
https://youtu.be/2BcQ8-H6qa4
טִירְגָארְטֶן
#על הריאה הירוקה של ברלין
פארק טִירְגָארְטֶן (Tiergarten) הוא הפארק הגדול והמרכזי של ברלין. במרכזו אגם ונמצא בו גם גן החיות של ברלין, גן החיות הגדול באירופה.
הוא שוכן מדרום לנהר השפרה ובמזרחו נמצא שער ברנדנבורג. מצאו לכם כמה שעות נעימות והרגעו כאן. בין המדשאות, החורשות והאגמים הקטנים תוכלו לטייל ולפגוש את פסליהם של גדולי גרמניה לאורך הדורות.
פארק טירגארטן הוא כנראה "מרפסת השיזוף של ברלין". ובכן, בימים החמים, אוהבים רבים מתושבי ברלין ותיירים המבקרים בה ומגיעים אל המדשאות. הם פורשים מגבת על הדשא ומשתזפים.
בצד המערבי של הפארק תוכלו להצטרף לנודיסטים, שנוהגים להשתזף כאן בעירום, ללא כל בגדים.
חובבי קולנוע יופתעו אולי לגלות בלב פארק טירגארטן את עמוד הניצחון של ברלין, שמוכר גם כמשכנם של המלאכים מסרטו של הבמאי הגרמני וים ונדרס, "מלאכים בשמי ברלין".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/VbhB22CS2kU
הדרכה:
https://youtu.be/vLojUa7s4as
פארק טִירְגָארְטֶן (Tiergarten) הוא הפארק הגדול והמרכזי של ברלין. במרכזו אגם ונמצא בו גם גן החיות של ברלין, גן החיות הגדול באירופה.
הוא שוכן מדרום לנהר השפרה ובמזרחו נמצא שער ברנדנבורג. מצאו לכם כמה שעות נעימות והרגעו כאן. בין המדשאות, החורשות והאגמים הקטנים תוכלו לטייל ולפגוש את פסליהם של גדולי גרמניה לאורך הדורות.
פארק טירגארטן הוא כנראה "מרפסת השיזוף של ברלין". ובכן, בימים החמים, אוהבים רבים מתושבי ברלין ותיירים המבקרים בה ומגיעים אל המדשאות. הם פורשים מגבת על הדשא ומשתזפים.
בצד המערבי של הפארק תוכלו להצטרף לנודיסטים, שנוהגים להשתזף כאן בעירום, ללא כל בגדים.
חובבי קולנוע יופתעו אולי לגלות בלב פארק טירגארטן את עמוד הניצחון של ברלין, שמוכר גם כמשכנם של המלאכים מסרטו של הבמאי הגרמני וים ונדרס, "מלאכים בשמי ברלין".
מבט מקרוב:
https://youtu.be/VbhB22CS2kU
הדרכה:
https://youtu.be/vLojUa7s4as
אנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו
#על האנדרטה לזכר היהודים הרבים שנרצחו על ידי הנאצים
אנדרטת השואה, שלידה אתם עומדים, הוקמה בדיוק במקום שבו עמדה לשכתו של הצורר הנאצי אדולף היטלר. האנדרטה היא יד הזיכרון המרכזית של גרמניה, לזכר קורבנות השואה היהודים ולציון הפשעים הנוראים שבצעו בהם הנאצים.
האנדרטה מזכירה בכוונה בית קברות ענקי, במעין אוסף ענק של מצבות שיש כהות, בגדלים שונים, כאילו רצו מקימיה לומר שכולם הושמדו - גברים, נשים וילדים.
המיקום שנבחר לאנדרטה, ממש במרכז ברלין ובקרבת שער ברנדנבורג, מביא לכך שאיש אינו יכול להתעלם ממנה. רבים לא מודעים לכך שמתחת לאנדרטה נמצא מרכז מידע תת-קרקעי המוקדש לאנדרטה ולזכרון השואה, במצגת מולטימדיה המוקדשת לנושא.
מתכנן האנדרטה רחבת הידיים, ששמה הרשמי הוא "האנדרטה ליהודי אירופה שנספו" וששטחה 19 אלף מטרים רבועים, הוא האדריכל היהודי-אמריקאי פיטר אייזנמן.
הוא עיצב אותה כשדה אסטלות, עם 2,711 מצבות אבן אנכיות בסגנון של מצבות קדומות, בטורים, שורות וחללים שיוצרים מבוכים, שביניהם ניתן לצעוד ולהרהר. אגב, אייזנמן סרב להסביר את המספר של המצבות ואמר שאין לו כל משמעות.
#על השערוריות סביב אנדרטת השואה
עוד קודם שנחנכה, כבר התעוררו שערוריות סביב האנדרטה. זה החל מביקורות על העיצוב המופשט שלה, אחרים התלוננו על השטח המוגזם שהיא תפסה בעיר, היו שמצאו טעם לפגם בכך שילדים מתרוצצים ומשחקים בה כמתקן שעשועים והיו בני קבוצות שטענו שהאנדרטה צריכה להיות גם לזכר בני קבוצות ועמים אחרים שחוסלו בידי הנאצים.
אבל דומה שהפרשה המביכה ביותר שהתעוררה כאן הייתה זו שבה התגלה שיצרנית הציפוי שעל עמודי האנדרטה, חברת דֵגוּסה, החזיקה במהלך מלחמת העולם השנייה בחברת בת שייצרה את גז הציקלון B ששימש להשמדה. בגין חלקם בשואה, ראשי החברה הזו אף נשפטו בעבר.
מבט מקרוב על האנדרטה:
https://www.youtube.com/watch?v=JPRX_cr1s0k
אנדרטת השואה, שלידה אתם עומדים, הוקמה בדיוק במקום שבו עמדה לשכתו של הצורר הנאצי אדולף היטלר. האנדרטה היא יד הזיכרון המרכזית של גרמניה, לזכר קורבנות השואה היהודים ולציון הפשעים הנוראים שבצעו בהם הנאצים.
האנדרטה מזכירה בכוונה בית קברות ענקי, במעין אוסף ענק של מצבות שיש כהות, בגדלים שונים, כאילו רצו מקימיה לומר שכולם הושמדו - גברים, נשים וילדים.
המיקום שנבחר לאנדרטה, ממש במרכז ברלין ובקרבת שער ברנדנבורג, מביא לכך שאיש אינו יכול להתעלם ממנה. רבים לא מודעים לכך שמתחת לאנדרטה נמצא מרכז מידע תת-קרקעי המוקדש לאנדרטה ולזכרון השואה, במצגת מולטימדיה המוקדשת לנושא.
מתכנן האנדרטה רחבת הידיים, ששמה הרשמי הוא "האנדרטה ליהודי אירופה שנספו" וששטחה 19 אלף מטרים רבועים, הוא האדריכל היהודי-אמריקאי פיטר אייזנמן.
הוא עיצב אותה כשדה אסטלות, עם 2,711 מצבות אבן אנכיות בסגנון של מצבות קדומות, בטורים, שורות וחללים שיוצרים מבוכים, שביניהם ניתן לצעוד ולהרהר. אגב, אייזנמן סרב להסביר את המספר של המצבות ואמר שאין לו כל משמעות.
#על השערוריות סביב אנדרטת השואה
עוד קודם שנחנכה, כבר התעוררו שערוריות סביב האנדרטה. זה החל מביקורות על העיצוב המופשט שלה, אחרים התלוננו על השטח המוגזם שהיא תפסה בעיר, היו שמצאו טעם לפגם בכך שילדים מתרוצצים ומשחקים בה כמתקן שעשועים והיו בני קבוצות שטענו שהאנדרטה צריכה להיות גם לזכר בני קבוצות ועמים אחרים שחוסלו בידי הנאצים.
אבל דומה שהפרשה המביכה ביותר שהתעוררה כאן הייתה זו שבה התגלה שיצרנית הציפוי שעל עמודי האנדרטה, חברת דֵגוּסה, החזיקה במהלך מלחמת העולם השנייה בחברת בת שייצרה את גז הציקלון B ששימש להשמדה. בגין חלקם בשואה, ראשי החברה הזו אף נשפטו בעבר.
מבט מקרוב על האנדרטה:
https://www.youtube.com/watch?v=JPRX_cr1s0k
