על הכנסייה הצרפתית של רומא
היא נראית צנועה יחסית מבחוץ, אך מרשימה מאד מבפנים - הכנסייה הלאומית של צרפת ברומא היא כנסיית סן לואיג'י דיי פראנצ'זי. היא ממוקמת בקרבת פיאצה נאבונה והפנתיאון ומוקדשת למרים הבתולה, לסנט דניס ולמלך צרפת, לואי התשיעי, הקדוש של הכנסייה הקתולית.
בכנסייה תוכלו לראות פסלים וציורים של גיבורים לאומיים וקדושים כמו קרל הגדול, המלך קלוֹבִיס, הקדושה קלותילדה ועוד.
הכנסייה נבנתה בין השנים 1518-1589. בשנת 1527 הבניה הופסקה בשל משבר שהיה ברומא, אך בזכות מלכת צרפת קטרינה דה מדיצ'י וסיועה הכלכלי הנדיב, היא הושלמה בסופו של דבר.
היצירות בכנסייה
בקפלה החמישית, הקרויה גם קפלת קונטארלי (Cappella Contarelli) תוכלו לראות את שלושת היצירות המפורסמות של הצייר קאראווג'ו (Caravaggio), שהיה אמן בולט בתקופת הרנסנס. קאראווג'יו צייר הרבה סצנות תנ"כיות וזכה בתהילה רבה בחייו המאוחרים, על אף חייו הסוערים והיותו הצייר הרוצח של תולדות האמנות. בשנת 1606 הוא ברח מרומא, לאחר שהרג אדם בקטטה. את יצירותיו המדהימות הוא השאיר אחריו בעיר ונס במהירות.
בשלושת היצירות שנמצאות על קירות הכנסייה וצוירו בין השנים 1598-1601, תוכלו ללמוד על חייו של הקדוש מָתֵיאוֹ. מעל המזבח נמצאת היצירה "המוזה של סנט מָתֵיאוֹ" ועל הקיר תוכלו לראות את "מות הקדושים של מָתֵיאוֹ הקדוש".
היצירות מתאפיינות בהרבה צבעוניות, ריאליזם מוקפד ומפורט ומשחקי אור וצל שהיו חדשניים באותה התקופה. זו הסיבה גם שהם יצרו התנגדות מסוימת, שכן ראשי הכנסייה חשבו שהריאליזם של היצירות מצביע על חוסר כבוד לדת.
אבל חוץ מקאראווג'ו, תוכלו לראות כאן גם יצירות של אמנים נוספים: קבאליר ד'ארפינו (Cavalier d'Arpino), מוציאנו ועוד.
מסלול מומלץ להמשך אחרי הכנסייה הוא לבקר בכיכר המפורסמת של רומא, פיאצה נאבונה, הכיכר ההומה של העיר.
על הצייר הרוצח קאראווג'ו (Michelangelo Merisi da Caravaggio)
כן, הוא היה אמן מהפכני, מהציירים המוכשרים בהיסטוריה, גאון בעל תפיסה אמנותית חדשנית ופורצת דרך ו... רוצח.
קאראווג'ו היה אדם רב-צדדים וניגודים. מצד אחד הוא היה טיפוס אלים, שתיין כרוני ושיכור מועד ואדם שהסתבך ברציחות של אנשים. מצד שני, הוא היה, כאמור, מגדולי האמנות, אדם בעל אמונה דתית חזקה, שציוריו מבטאים רגש בצורה חסרת-תקדים, צייר של פרטים קטנים ומדויקים להפליא, אמן פורץ דרך שנהג לצייר סצנות תנ"כיות וסיפורי קדושים נוצריים שצוירו בדמות אנשים רגילים.
קאראווג'ו צייר את הציורים שלו על קאנווסים גדולים ומרשימים. הכנסייה לא ממש אהבה בחייו את הציורים שלו, כולל ובמיוחד לא את הציורים הדתיים. אבל איטלקים עשירים אהבו ורכשו את ציוריו העוצמתיים והמלוטשים, שניכרה בהם המון תשוקה.
בציוריו "הקריאה למתי" ו"צליבת פטרוס הקדוש" ניתן לראות את מאפייניו הבולטים: ריאליזם חריף, משחקי וניגודי אור וצל, כמו גם גאונות של שימוש בצבע והעמדת דמויות ועצמים בחלל. קאראווג'ו בחר בקפידה אילו פרטים להדגיש באור בציוריו ובחר מודלים ייחודיים.
למרות שמת בשנת 1610 והוא בן 39 בלבד, השפעתו על תולדות האמנות היא אדירה. לא רבים הציירים שהשפיעו כמוהו, למשך תקופה כה ארוכה, על אמנות הציור. אמנים רבים הושפעו ממנו, מציירים קתולים מאוטרכט שבהולנד שנסעו במאה ה-17 ללמוד ברומא וזכו לכינוי "הקרוואג'יסטים של אוטרכט", ועד לגדולי הציור, דוגמת רובנס, ורמיר, ולסקז ורמברנדט.
אבל בשנת 1606, בשיא הקריירה שלו ברומא, הוא היה מעורב בקטטה והרג אדם. הוא ברח במהירות, כדי למצוא לו פטרון חדש בנאפולי ובהמשך במלטה. שנתיים אחר כך הוא נזרק גם משם, אחרי שהסתבך גם שם בקטטות נוספות. ממלטה עבר לסיציליה ובהדרגה נעשו ציוריו, כמו חייו, כהים ומוצללים יותר ויותר. מצבי הרוח שלו החמירו, הוא נהג לקרוע בחרבו ציורים שעליהם קיבל ביקורת שלילית.
החוקרים מעריכים שכשחזר לנאפולי הוא היה ככל הנראה קורבן לתקיפה, שפצעה אותו וגרמה לזיהומים קשים. ככל הנראה הוא ניסה לשוב לטוסקנה, על מנת לזכות במחילה על הפשעים שעשה ברומא. לא ברור איפה בדיוק נגדע פתיל חייו.
אבל לא רק חייו של "הצייר הרוצח" היו סערה גדולה, כי גם מותו לוט בערפל ומסתורין. אופיו הסוער, שניכר היטב בציוריו, סיבך אותו לא אחת בקטטות, ובסופו של דבר אולי גם הביא למותו.
מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו שנקרא על שם עיר הולדתו באיטליה נחשב לחלוץ סגנון הבארוק, שהתפתח באירופה בתקופה שלאחר מותו. הוא היה גאון שהקדים את זמנו ומאות שנים אחרי מותו עוד ממשיך להשפיע על ציירים דגולים, אבל בתוך תוכו הסתתר אדם רדוף, אלים, פסיכוטי, סוטה ומסובך, שהרג ורצח אחרים, יתכן שלא פעם אחת.
