על התא במערה המספר את הסיפור הקשה של הסחר בבני אדם
ביקור במערות העבדים של זנזיבר הוא עניין די מצמרר, במיוחד כשיש מי שמספר את סיפורם של אותם עבדים, שהוחזקו כאן בתנאים לא תנאים, בימים הקשים שיועדו לעבדות ולפני שיישלחו לעבדים בארצות רחוקות.
תא העבדים של מָנְגַפְּוָואנִי (Mangapwani slave chamber) הוא מקום אחסון שנבנה בסוף המאה ה-19, בכדי להסתיר ולכלוא בו עבדים. במקום, שנבנה מעל מערה, נבנה תא אסירים סגור, שצורתו מרובעת ומעליו נבנה גג. העבדים הוסתרו כאן מהחוק, שבסוף המאה ה-19 אסר על המסחר בהם.
את התא בנה סוחר עבדים בשם מוחמד בין נאסור אל אלואי (Mohammed bin Nassor Al-Alwi), בכדי להסתיר את העבדים. אותו מוחמד המשיך לסחור העבדים, גם אחרי שבשנת 1873 חתם הסולטן ברגש (Sultan Barghash) על האמנה האנגלו-זנזיברית, שהפסיקה את סחר העבדים באי והפכה אותו לבלתי חוקי.
זו לא המערה היחידה מסוג זה. באותם זמנים נבנו כמה תאים או מערות שכאלה, על ידי מספר סוחרי עבדים באי, שהחוק אסר עליהם את המשך הסחר בבני -אדם. הם בנו את התאים הללו תמיד במקומות רחוקים מהבירה, והמשיכו בסתר ולמשך זמן רב, את הסחר בבני אדם.
ספינות מהיבשת נהגו לעגון באותם ימים, אל מול החוף הסמוך, ולהוריד במקום את בני היבשת החסונים, שנחטפו בכדי להפכם לעבדים. הללו הוחזקו במערות ובתאים, עד שנלקחו מכאן לעבדות בארצות ערב, באירופה, אמריקה, או לעבודה באי זנזיבר עצמו.
בתאי המאסר הללו הוחזקו העבדים השחורים כשהם כבולים בשלשלאות וללא מים ומזון. מספרים כאן שמטרת הסוחרים הייתה לבדוק כך את חוסנם הגופני ואת יכולתם לשרוד את ההפלגה הממושכת והקשה, בספינות הפרימיטיביות, אל ערב הסעודית, שבה הם עתידים היו לשרת אדונים.
