#על הרובע היהודי שנקרא המלאח

השם "מֶלַאח" (Mellah) בערי מרוקו שמור לרובע היהודי שמצוי בכל אחת מהן. המלאח היהודי במרקש הוא הרובע היהודי של העיר, בו התגוררו יהודי העיר במשך מאות שנים.

בעבר היה המלאח מוקף חומה והתנהל כמעין עיר בתוך עיר במרכז מרקש.

שכונת אל-מלאח היהודית של מרקש נמצאת מדרום לכיכר ג'מע אל-פנה המרכזית, בחלק הדרום-מזרחי של ה"מדינה" בעיר העתיקה.


#מקור השם
השם מֶלַאח, כמו מֶלַח, בא מכך שהרובע היהודי הראשון במרוקו הוקם בעיר פס, על מה שהיה בעבר בִּיצָת מֶלַח.


#מה תראו כאן?
טיול במלאח הוא מסע אל העבר. כאן חיה ושגשגה הקהילה היהודית ונשלטה אך ורק על ידי מועצת הרבנים. הקהילה נהנתה כאן מאוטונומיה מלאה ומסמכות מוחלטת. עד אמצע המאה ה-20 לא נכנסו המוסלמים אל תוכה.

בסיור כאן שימו לב למזוזות הקבועות עד היום על משקופי הדלתות ברבים מהבתים כאן.

אתר נחמד במלאח הוא בית הכנסת המפואר "בית אל", אחד משני בתי כנסת בעיר, שלא נותרו רבים שיתפללו בהם.

במלאח מרקש יש גם את בית הכנסת אל-עזמה, אליו מגיעים בחגים יהודים יוצאי מרוקו מכל העולם. תוכלו לראות בו תמונות של דורות רבנים משושלות הרבנים המפורסמות של הקהילה, כמו רבני משפחת אבו-חצירא, בני משפחת הרב פינטו ואחרים.

כמו כן במלאח תמצאו את בית הקברות היהודי, הגדול והמטופח של הקהילה העתיקה.

שווה לבקר במוזיאון יהדות מרוקו, שהוא המוזיאון היחידי שמוקדש בעולם הערבי לתרבות ולהיסטוריה היהודית.


#תולדות המלאח
במקור, היהודים הגיעו למרקש ולמרוקו בכלל, לאחר שגורשו בגירוש ספרד. באופן טבעי הם התיישבו רבים מהם בעיר העתיקה של מרקש.

מאז המאה ה-16 ולאורך שנים רבות התגוררו יהודים ומוסלמים ב"קסבה" וב"מׇדינה" של העיר, בהרמוניה ובדו-קיום מוחלטים.

בשלב מסוים הורה אחד משליטי העיר לבנות ליהודים שכונה משלהם. כך נבנה ה"מלאח היהודי" שאליו הם הועברו ובו הם התגוררו מאז.

הקהילה היהודית פרחה כאן. השכונה היהודית אמנם הוקפה בחומה והופרדה מהאוכלוסיה המוסלמית שבחוץ, אבל השערים נסגרו רק בשבתות ובחגים. בתוכה ניהלו היהודים את חייהם המסורתיים ללא הפרעה.

שנים רבות ה"מלאח" של מרקש שקק חיים. בחצי המאה הראשונה של המאה ה-20 התגוררו בו עשרות אלפי יהודים.

במלאח היה כל מה שהיהודים נזקקו לו. מבתי כנסת, בתי ספר ותלמודי תורה ועד שוק, חנויות ומאפיות כשרות, מקוואות ובתי מרחץ.

הצלחת הציונות והקמת מדינת ישראל הביאו לכך שבשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, עזבו יהודים רבים את מרוקו.

ב-2016 המלך מוחמד השישי הקצה מעל 20 מיליון דולר לשיקום של בתים ורחובות במלאח ולשיפוץ של בתי הכנסת. המלך גם הורה להחזיר את שמות הרחובות היהודיים.

כיום, המלאח הוא מאטרקציות התיירות המסקרנות בעיר. לאחר שמרבית האוכלוסיה היהודית של מרקש עלתה לישראל או היגרה לצרפת, מונה הקהילה כאן מעט מאוד יהודים. הבודדים שנותרו משתדלים לשמור על המסורת, על בתי הכנסת העתיקים ועל החנויות הכשרות שעוד נותרו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/K8WfL1kjiRM


הדרכה:

https://youtu.be/p4nHaaibc4A


השוק של היום במלאח:

https://youtu.be/4qxrGba6yD8


בלוגרים:

https://youtu.be/JFn2R29hEwo

#על היריד ברובע היהודי של בודפשט

יריד גוּזְ'דוּ באזאר (Gozsdu Bazaar) הוא יריד יום ראשון, שמתקיים בקרבת ה"טבק שול", בית הכנסת ברחוב דוהני. זהו היריד של הרובע היהודי בבודפשט והוא מתקיים רק בימי ראשון של קיץ, כלומר בחודשים אפריל-ספטמבר, בשעות 10:00 עד 18:00.

מקור השם גוּזְ'דוּ, אגב, הוא משמו של מתחם הבניינים שבו מתקיים היריד. היזם שמוביל את היריד הזה, שאב השראה משוק נחלת בנימין שראה בתל-אביב.

וזה לא שוק סתמי של שטויות בזול. יש כאן דוכני תכשיטים, קרמיקה, בגדים, תיקים, ספרים וכלי בית - מרביתם באיכות מצוינת. השוק לא מכוון לתיירים, מה שאומר שהמחירים ממש לא יקרים. זה המקום לקנות מתנות איכותיות, חלק משעשעות ומאד מקוריות, לנשארים בבית.


ביקור ביום:

https://youtu.be/P55JUdCkXkw


ובלילה:

https://youtu.be/iwpyFS7LXFE

#על הרובע היהודי שהפך למוקד חיי הלילה של בודפשט

לא השואה ולא המדיניות הקומוניסטית, לא הצליחו להעלים את היהודים מבודפשט, ודאי לא מהרובע היהודי, ברובע השביעי של העיר. יש בעיר כולה כ-25 בתי כנסת פעילים וברובע היהודי עצמו יש חנויות רבות שמוכרות אוכל כשר, עם שלטים בעברית שמדגישים זאת בחלונות הראווה שלהן.

בערבי שישי, תוכלו עדיין לראות ברובע היהודי של בודפשט (Budapest Jewish Quarter) חסידים חובשי שטריימלים, שסיימו את התפילה בבית הכנסת. גם בשבתות אפשר עדיין לראות כאן ילדים חבושי כיפות ונערות בשמלות ארוכות.

אבל הרובע היהודי, איש לא משלה כאן את עצמו, שייך היום לאחרים. מאז שעברו אליו צעירים רבים, בעיקר בשל מחירי הדירות הנמוכים, הוא נחשב למקום בילוי טרנדי ונעים, שמושך אליו קהל צעיר ואיכותי מכל רחבי העיר.

בשנת 1900 מנתה האוכלוסייה היהודית בבודפשט 170 אלף איש - רבע מאוכלוסיית העיר. כיום יש בעיר פחות מחצי הכמות ועל אף שזו הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, שיעורם באוכלוסיית העיר מזערי.


#טיפים
הרובע היהודי, הרובע השביעי של בודפשט, הוא היום לא רק מרכז הבילויים הטרנדי של העיר, אלא גם בעל הריכוז הגדול של אמנות הרחוב והגרפיטי בה.


ביקור במקום:

https://youtu.be/clUZCUF9SE8


אמנות הרחוב ברובע ה-7:

https://youtu.be/pTaELKX3sPU

#מסעדה טרנדית וטעימה במדרחוב הצעיר

מֶנְזָה (Menza) היא מסעדה צעירה, סופר פופולרית בבודפשט, עם המון אוכל טעים, מחירים לא יקרים ועיצוב צבעוני ונעים בניחוח רטרו.

גם המיקום של מנזה הוא מצוין, ממש במדרחוב פרנץ ליסט הטרנדי של בודפשט.

מומלצים כאן הלנגוס, שהם מאפים מטוגנים במילוי עוף ופטריות, המרקים ההונגריים הטעימים מאד, בשרים מצוינים ועוד.

בתיאבון!

#על הרובע היהודי של העיר קרקוב

הגעתם לרחוב ג'וזפה המרכזי ברובע קַזִ'ימְיֶיז' (Kazimierz, יש לומר קַזִ'ימְיֶישׁ). היום זהו רובע צבעוני, תוסס ומיוחד בעיר, עם בתי קפה, ברים ומסעדות רבות. אבל בעצם קאז'ימייז' הוא רובע היסטורי, שהיה בעבר הרחוק עיר עצמאית ובהמשך השנים הוא הפך לחלק מהעיר ולפרבר היהודי של קרקוב.

משנת 1495 ועד לגירוש היהודים מהעיר במלחמת העולם השנייה, הרובע שימש כמקום מושבה של הקהילה היהודית של קרקוב. עד היום נושאים חלק מהרחובות כאן שמות יהודיים, כמו ג'וזפה, איזקה, ג'קובה ואסתרי.

קאז'ימייז' של היום ממזג בין סדוק וישן לטרנדי וחדש. כתובות בעברית מזכירות את העבר. על הסדקים שבקירות מציירים בו אמני רחוב ציורים וכתובות גרפיטי ססגוניים ובתים משופצים זוכים כאן לחזית צבעונית ומלאת חיים.

בין נקודות תצפית נפלאות על נהר הוויסלה ועל נופי האזור, תראו ברחובות הרובע לא מעט עדויות לחיי היהודים כאן בעבר. לא פחות מ-7 מבני בתי כנסת עתיקים עדיין עומדים כאן על תילם. רובם שופצו או שוחזרו אחרי השואה ושניים מהם אף פעילים עד היום. לצידם ניתן למצוא כאן גם כנסיות, שחלקן גם הן פעילות.


#תולדות הרובע
הרובע היהודי, נמצא ברובע שנקרא על שם המלך קז'ימייז' הגדול. הוא ייסד אותו במקור כעיר נפרדת, עצמאית וסמוכה לקרקוב.

כבר במאה ה-14, העיר קז'ימייז' אוכלסה על ידי יהודים והפכה עם השנים להיות "שטעטעל", יישוב שחלק משמעותי בו יהודי. בקז'ימייז' גם נוסד בית הכנסת העתיק ביותר בפולין, שנבנה עוד בשנת 1364.

בהדרגה גדלה העיר קרקוב, אבל קז'ימייז' עוד לא הפכה לפרבר שלה. במאה ה-15 כבר גורשו אליה יהודי קרקוב והיא הפכה ליישוב יהודי מבודד יחסית, אבל שוקק חיים.

רק במאה ה-18 נכללה קז'ימייז' בתחומי העיר קרקוב והפכה לרובע בעיר. עד הימים שלפני מלחמת העולם השנייה היה הרובע אזור יהודי פעיל ומלא חיים יהודיים. הקהילה היהודית כאן ניהלה חיי קהילה עשירים ופעילות חברתית, תרבותית ומסחרית רבה. היא נחשבה אז לאחת הקהילות היהודיות החשובות באירופה והיהודים בה מנו כ-70 אלף איש.

במלחמת העולם השנייה פונו היהודים לגטו בפודגורזה (Podgórze) ומשם נשלחו למחנות ההשמדה. את השואה שרדו רק כ-6,000 איש. כיום נוכחים כאן השלטים, השפה, התרבות והמורשת היהודית בכל פינה, אבל הקהילה היהודית מונה כאן רק פחות ממאה איש.

רק פסטיבל התרבות והמוזיקה היהודית, שמתקיים כאן כל שנה בסוף חודש יוני, מחזיר לרגע את הגודש היהודי לרובע, עת אלפי תיירים ויהודים נוהרים לכאן מכל רחבי העולם.


#האגדה על הולדת הרובע היהודי
היה זה בימיו של המלך קַזִ'ימְיֶיז', זה שעל שמו נקרא הרובע הזה. למלך החזק הזה הייתה מאהבת יהודיה בשם אסתרקה. היהודיה היפה ניצלה את אהבתו של המלך אליה ושכנעה אותו לסייע ליהודים שנרדפו ברחבי אירופה.

לפי האגדה, הורה המלך להקים במהירות את היישוב ובו הרובע היהודי בסמוך לבירת הממלכה באותה עת, קרקוב. משהסתיימו העבודות הוא הוציא הודעה מלכותית בה הוא מזמין את יהודי אירופה להגיע ולהקים כאן את בתיהם.

היהודים נהרו. המלך נתן להם ממשל עצמי, אוטונומיה וחופש דת. חיי הקהילה היהודית בקרקוב התחילו לפרוח ובמשך מאות שנים צמחה והתפתחה לה קהילה מאושרת וחזקה בעיר.


#היהודים בשואה
לפני מלחמת העולם השנייה היו בקרקוב כ-60 עד 70 אלף יהודים. עם כניסת הגרמנים לעיר, ב-6 בספטמבר 1939, החלו הרדיפות אחריהם.

חודשיים אחרי כן, בתחילת חודש דצמבר, ערכו הגרמנים את "האקציה" הראשונה נגד היהודים. תוך ימים הם מינו "יודנראט" ובו 24 חברים, בראשות ארתור רוזנצוויג.

באפריל 1940 קיבלו יהודי העיר צווים הקוראים להם לפנות את העיר בתוך ארבעה חודשים.

שנה אחר כך, ב-21 במרץ 1941, מקימים את הגטו היהודי. מכניסים לתוכו 20 אלף יהודים, כולל מגורשים רבים מכפרים וקהילות סמוכות.

ביוני 1942 נשלחים 6,000 יהודים ראשונים לבלזיץ והנאצים מתחילים את ההשמדה הפיזית של היהודים. לשם כך הם מוציאים זקנים מבתי-אבות, חולים מבתי חולים ו-300 יתומים, שנרצחים במקום.

בגטו קרקוב התארגן גם הסניף המקומי של הארגון היהודי הלוחם, שפעל בגטאות פולין השונים. במהלך המרד הם תוקפים והורגים עשרות חיילים וקצינים גרמניים.

את הגטו מחסלים לקראת מרץ 1943. חלק מהיהודים מועברים למחנה פלאשוב. השאר נשלחים להשמדה באושוויץ.


#טיפים
אוהבי אמנות הרחוב וכתובות גרפיטי ימצאו בקז'ימייז' לא מעט כאלה. אין כאן את הכמויות המצופות מריכוזי גרפיטי בעולם, אבל יש מספיק כדי להתרשם מהמסרים והמחאה האמנותית של אמני קרקוב.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/fvIXR7bcRLw


ביקור במקום:

#על הרחוב שממנו נולד הרובע היהודי של קרקוב

רחוב שרוקה, שיש הכותבים אותו רחוב סרוקה (Szeroka), הוא רחוב מרכזי עם אווירת ימי הביניים, בלבו של הרובע היהודי בקרקוב. כאן החלה בסביבות המאה ה-14 ההתיישבות היהודית בקז'ימייז', כשראשוני היהודים התרכזו באזור בימי הביניים.

מהמאה ה-14 ועד מלחמת העולם השנייה, כשגורשו היהודים מהרובע אל הגטו ובהמשך למחנות ההשמדה, התגוררו כאן יהודים רבים וחיי הקהילה היו תוססים ומלאי פעילות. ברחוב שרוקה תראו עדיין שני בתי קברות ושניים מהמרכזיים שבבתי הכנסת שנותרו בקרקוב:

אַלְטֶע שׁוּל - בית הכנסת הישן, שבקצה הרחוב, מבנה ישן אך מרשים ומאופיין באדריכלות ימי-הביניים. זהו בית הכנסת העתיק בפולין. כיום הוא משמש לתערוכות מתחלפות ומקום תצוגה לתכנים היסטוריים יהודיים ולתרבות יהודית.

בית הכנסת הרמ"א - בית כנסת שבקירותיו יש מצבות. הן מצביעות על בית הקברות העתיק שלידו, שניצל בשואה מהשחתה, מפני שהיה מוזנח והצמחייה כיסתה על חלק מהקברים הרבים שבו.

את "כיכר היהודים" (Dzielnica Zydowska) שברחוב מקיפים מספר אתרים יהודים היסטוריים. ברחוב הזה מרגישים כאילו הזמן עמד מלכת. שלטים בעברית, שמות חנויות ועסקים עבריים, לצד שלל מסעדות ובתי קפה יהודיים ואף כשרים בחלקם - הכל כאן אומר יהדות.

זו קצת מציאות וקצת אשליה. בקרקוב של היום יש סימפתיה ואולי אף געגוע מסוים לתרבות היהודית, אבל רבים מהעושים במלאכה אינם בהכרח יהודים. מצד שני, הכבוד והשימור ראויים להערכה.


#טיפים
לא כל המסעדות היהודיות כאן כשרות.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/1PIa61GzYWc


ביקור במקום:

https://youtu.be/RvEPxdTSAf4


החנויות:

https://youtu.be/VUKjB7bag24


שיטוט ברחוב:

https://youtu.be/VCsgenek8V8

#על הרחוב החם בקז'ימייז'

אם צריך להבין למה קאז'ימייז' נחשב בקרקוב לאזור מגניב וכיפי, הרי שרחוב ג'וזפה (Ulica Józefa), הרחוב המרכזי ברובע קאז'ימייז' של היום, הוא הדובדבן שבקצפת. לרחוב הזה יש אופי משלו. לצד מסעדות, ברים ובתי קפה שווים, הוא מלא בשלל חנויות נחמדות לבגדים ואופנה, סדנאות וחנויות מעצבים, בתי סטודיו לעיצוב, גלריות, חנויות אמנות וקונספט.

לאחר מלחמת העולם השנייה הרחוב הזה די נזנח. פולין של אותם זמנים היא מדינה קומוניסטית, שבליינות וטרנדיות היא לא בראש מעייניו של איש. הרובע היהודי לשעבר היה מקום עם זיכרונות רעים לאוכלוסיה הפולנית ולרבים היה אולי אף מקור לרגשות אשם.

בשלהי שנות ה-80 נולד ברובע פסטיבל התרבות היהודית ואנשים החלו לשוב אל הרובע. היו אלה בעיקר חבר'ה צעירים, שהעבר היהודי של קאז'ימייז' לא הטריד אותם. כשהבמאי והמפיק ההוליוודי סטיבן שפילברג צילם בקאז'ימייז' את הסרט "רשימת שינדלר" החלה התעניינות רבה ברובע היהודי לשעבר. תיירים רבים החלו להגיע אליו ובעקבותיהם החלו בו תהליכי שימור משמעותיים.

רחוב ג'וזפה וקאז'ימייז' של היום הם מקומות המשלבים קירות מתקלפים עם בתים משופצים למשעי. מבנים סדוקים קיבלו שכבות חדשות של אמנות רחוב וגרפיטי מקומי. הקשישים שחיו כאן שנים רבות, מצאו עצמם חיים לצד היפסטרים ובליינים מעודכני טרנדים, בתי קפה אפנתיים צצים כאן מאז בכל יום, לצד בתי כנסת שהיו למוסדות הנצחה ומוזיאונים.


חנות בגדים ברחוב ג'וזפה:

https://youtu.be/Pi5YoDQD7Hk


בר אופייני:

https://youtu.be/g113S6GSyys


ביקור ברחוב:

https://youtu.be/Wlzqvz-wnBw

#על בית הכנסת הגדול של בודפשט

"בית הכנסת דוהאני", או בית הכנסת הגדול שברחוב דוהני (Dohány utca Synagoga), נבנה בשנת 1859. זהו ללא ספק, האתר הבולט והחשוב ביותר ברובע היהודי שבעיר.

ה"טבק-שול", כמו שמכנים אותו לא פעם, הוא בית הכנסת הגדול ביותר באירופה. למה טבק, אתם שואלים? - ובכן "דוהני" פירושו בהונגרית "טבק". בשלוש קומותיו הוא מאפשר תפילה לכ-3,000 מתפללים. מעניין בו הניגוד שבין עיצוב המבנה, שכולל מאפיינים איסלאמיים, ובין מה שהוכנס לתוכו, שכלל מאפיינים נוצריים וכנסייתיים, כמו עוגב, במה בחזית ועוד.

בנוסף להיותו בית כנסת פעיל, בית הכנסת משמש גם אתר הנצחה ל-565,000 יהודי הונגריה שנספו בשואה. בימי הכיבוש הנאצי נכלל בית הכנסת, בתחומי הגטו היהודי והוא הפך למקום ריכוז ומעצר המוני ליהודים.

מבנה בית הכנסת כולל גם את המוזיאון היהודי של בודפשט וגם את קברי רבים מהיהודים של הרובע. יש בו גם אנדרטה ולוחות זיכרון לזכר יהודי הונגריה, שנהרגו במלחמת העולם הראשונה ואלו שנרצחו בשואה, בידי הנאצים.

הכניסה לבית הכנסת היא בתשלום, שנועד לתחזוקת המקום.


#אדריכלות מבנה בית הכנסת
בית הכנסת תוכנן בסגנון מורי, איסלאמי צפון אפריקאי, המאופיין בקשתות ועיטורים החוזרים על עצמם. הסגנון כאן מערב אלמנטים גותיים עם מאפיינים איסלאמיים מגוונים.

האדריכל לודוויג פורסטר הציב בחזית המבנה שני מגדלים שגובהם 43 מטרים. בראש המגדלים הציב כיפות דמויות בצל. במרכז החזית פער האדריכל חלון בצורה של פרח גדול ולידו חלונות מקושתים.

המאפיינים האיסלאמיים באים לידי ביטוי גם באריחי הקרמיקה הצבעוניים שבהם מצופה בית הכנסת מבחוץ וברצפת בית הכנסת, שבה תוכלו לראות פסיפס עם איורים גאומטריים. גם קירותיו מקושטים בצורות גיאומטריות מוזהבות וצבעוניות.

פנים בית הכנסת מכיל כאמור, מרכיבים שונים שהושאלו מהנצרות. הבולט מביניהם הוא העוגב, שהתווסף בכדי להקל על האווירה בבית הכנסת ולהפוך אותה שמחה יותר. זה היה הנוהג בבתי הכנסת של התנועה הנאולוגית, שהלכה והתחזקה באותם זמנים. עוד מאפיין כזה הוא הצבה של בימת בית הכנסת בחזית ולא במרכזו של בית הכנסת, כמו שנהוג מאז ומעולם. שימו לב גם לשתי הנברשות הענקיות והמרשימות שמשתלשלות מהתקרה.


#תולדות בית הכנסת
בית הכנסת נבנה לאחר שקהילת יהודי העיר פשט גדלה במהירות ובמהלך המאות ה-18 וה-19, היא הגיעה ל-30 אלף איש.

כך נבנה בית הכנסת החדש, במהלך השנים 1854- 1859. הוא נבנה בסגנון מורי, סגנון צפון אפריקאי, בחירה אקזוטית שהייתה אז מעניינת ואפילו טרנדית. בשונה מבתי כנסת אחרים, הותקן בו עוגב ותכנון הפנים הזכיר יותר כנסייה נוצרית מאשר בית כנסת על פי המסורת המקובלת. העוגב הוא בעל 5,000 צינורות, וניגנו בו בין השאר מוסיקאים מהחשובים בתולדות המוסיקה כמו המלחין וגאון הפסנתר פרנץ ליסט והקומפוזיטור קָמִיל סֶן-סַאנְס.

ב-1939 שרפו תומכי הנאצים בבודפשט את בית הכנסת ובזמן המלחמה שימש המבנה בין השאר את רשות הרדיו הגרמני. בשלהי המלחמה נפגע בית הכנסת קשות, מהפצצות מטוסי בנות הברית.

לאחר המלחמה שב הבניין לרשות הקהילה היהודית של בודפשט, אבל המשאבים לשיפוצו היו מוגבלים.

בשנות ה-90, עם נפילת המשטר הקומוניסטי בהונגריה, שוחזר ושופץ המבנה. אז גם נוסף לו מתחם ההנצחה של שואת יהודי הונגריה, כולל האנדרטאות לזכרם של יהודי בודפשט ולזכר רַאוּל וָלֶנְבֵּרְג (Raoul Wallenberg).


#יחודו של בית הכנסת הגדול של בודפשט
בתוך בית הכנסת ניתן להבחין במרכיבים רבים שהושאלו מהנצרות. הבולט מביניהם הוא כמובן העוגב, שנוסף כדי להכניס אווירה שמחה יותר. זה היה הנוהג בבתי הכנסת של התנועה הנאולוגית, תנועה ביהדות הונגריה, ששאפה להשתלב ולהיטמע בחברה ההונגרית הכללית ומאפייניה הבולטים ביותר היו הכנסת עוגבים לבתי הכנסת ומקהלות מעורבות, בנים ובנות ביחד.

מאפיינים בולטים נוספים כאן, הם מיקום הבימה בחזית בית הכנסת ולא במרכזו.

דברים שלא ניתן לראות בביקור כאן, הם כמנהג הנאולוגים:

שפת התפילות, שכמנהג הנאולוגים, היא השפה המקומית, במקרה הזה הונגרית.

מקהלת בית הכנסת מעורבת - מקהלה של נשים וגברים ביחד.


#שכונת ילדותו של הרצל
למעשה, אתם נמצאים בשכונת ילדותו של תיאודור הרצל, חוזה מדינת ישראל, בנימין זאב הרצל בשבילכם. ממש כאן גדל מי שעתיד להיות מחולל התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל.

כאן, בבית שליד בית הכנסת ברחוב דוהני, נולד תיאודור הרצל. השכונה שמסביב הייתה האזור שבו גדל, שיחק ולמד הרצל הצעיר. דמיינו בבית הכנסת הזה את בנימין זאב הרצל, עולה לתורה בטקס בר המצווה שלו, בשנת 1873. אגב, הרצל מזכיר את האירוע כמה פעמים בספרו "בית הכנסת של הטבק" (Tabakschul).

ואכן, הכיכר הקטנה שבחזית בית הכנסת נקראת כיום "כיכר הרצל" (Herzl Ner).


ביקור בבית הכנסת עם צלילי העוגב ברקע:

https://youtu.be/qfUX2QdRwFs


הדרכה:

https://youtu.be/sPUyjl5qxDo

#על אנדרטת קורבנות השואה מיהדות בודפשט

בחצר המוזיאון היהודי תוכלו לראות את אנדרטת הערבה הבוכייה המרשימה, לזכר קדושי השואה. צורת האנדרטה, שנתרמה על ידי יהודים יוצאי הונגריה ברחבי העולם, היא של עץ ערבה בוכייה, כשעל כל עלה בעץ חרוט שמו של יהודי שנספה בשואה.

האנדרטה עוצבה בשנת 1991 על ידי האמן ההונגרי אימרה וארגה. במבט הפוך תוכלו לשים לב שעץ הערבה הבוכייה שמפוסל בה, מקבל צורת מנורה בעלת שבעה קנים.

הפסל נמצא בחצר האחורית של הבניין, מקום בו נחפרו בלית ברירה 24 קברי אחים, בהם נקברו 2,281 מתים מהחורף הקר האחרון של השואה, מתים שנאספו מכל רחבי הגטו, בתום המלחמה.

את שמות הנספים שנחרטו על עלי העץ באנדרטה הזמינו תורמים והמנהג נמשך כל השנים, בטקס שנתי שבו מתווספים עלים חדשים ל"עץ". על העלה הלפני אחרון בכל ענף חרוט מספר, כמו שנהוג בבתי הקברות היהודיים בהונגריה.


#אנדרטאות נוספות במתחם
לא פחות חשובות מ"הערבה הבוכיה" הן שתי אנדרטאות שלידה. הראשונה היא בצורת לוח שיש שנועד להנציח את פועלו של ראול ולנברג. הוא היה דיפלומט שוודי, שהציל אלפים מיהודי בודפשט והוכר כחסיד אומות העולם, ככל הנראה המפורסם שבהם. גורלו האישי לא שפר עליו, שכן ולנברג נעלם, בתום המלחמה, ולאחר שנים התגלה שככל הנראה מת בשבי הסובייטי.

עוד בסמוך, מוצבים 4 לוחות שיש גדולים, שעליהם חקוקים שמות 240 חסידי אומות העולם ההונגרים, שהצילו יהודים בשואה, תוך סיכון חייהם וחיי משפחותיהם.


#טיפים
גם אם המוזיאון ובית הכנסת סגורים, עדיין תוכלו לצפות באנדרטה, מעבר לגדר. פשוט פנו לצד האחורי של המבנה, מצד שמאל.

#על בית הכנסת העתיק ביותר ששרד ועומד בפולין

אַלְטֶע שׁוּל (Stara), שמו ביידיש של בית הכנסת העתיק של רחוב שרוקה (ulica Szeroka Synagoga), הוא בית הכנסת הישן של יהדות קרקוב. זהו מבנה הבנוי מלבנים אדומות ונחשב לאחד מבתי הכנסת העתיקים והשמורים ביותר בפולין.

עד השואה נחשב בית הכנסת הזה לאחד מבתי הכנסת המרכזיים של יהדות קרקוב. הוא נהרס במלחמת העולם השנייה, אבל שוחזר לפי התכניות המקוריות שנותרו מהמאה ה-16.

בית הכנסת פועל כיום כשלוחה של המוזיאון ההיסטורי של קרקוב. ניתן לחזות בו בתערוכה המספקת הצצה לתולדות היהודים והקהילה היהודית של קרקוב. מוצגות בו גם תערוכות זמניות, בנושאים יהודיים שונים.

בחלל אולם התפילה שלו תוכלו לעבור על פני מוצגים ויצירות יהודיות שונות, לצד פריטי יודאיקה נדירים, שנאספו בקרקוב ובפולין כולה.


#תולדות המקום
לא ברור באופן מוחלט מתי נוסד בית הכנסת הזה. נראה שמדובר איפה שהוא במאה ה-15. בשנת 1570 שיפץ אותו אדריכל איטלקי בשם מתיאו גוצ'י. בין השאר הוגבהו אז קירותיו, בכדי שהוא יוכל לעמוד במתקפות על המתפללים. במהלך השיפוץ שופצו הקירות שלו והוא קושט בעיטורים בסגנון גותי, שהיה אז שיא האופנה האדריכלית.

לקראת סוף המאה ה-18, בשנת 1794 נאם כאן הגנרל הפולני תדיאוש קושצ'ושקו. הוא קרא אז ליהודים להצטרף למאבק שהנהיג לעצמאות פולין. היהודים הצטרפו ולחמו לצידו בכובש הרוסי, מאבק שלא הצליח.

במלחמת העולם השנייה הרסו הנאצים את בית הכנסת ושדדו את יצירות האמנות שהיו בו. במהלך המלחמה הוא שימש את הגרמנים כמחסן צבאי ובשנת 1943 הם הוציאו בו להורג 30 בני ערובה פולנים.

לאחר תום המלחמה, במחצית השנייה של שנות ה-50, המבנה שופץ ושוחזר לעיצובו המקורי הגותי של מתיאו גוצ'י.

כיום הוא משמש כמוזיאון של הקהילה היהודית של קרקוב ומהווה אגף של המוזיאון ההיסטורי של העיר.


מבט מבחוץ:

https://youtu.be/reKMFscpiR4

המוזיאון היהודי שבו:

https://youtu.be/euVpfK6cn0w

#על בית הכנסת שבקירותיו מצבות יהודיות

בית הכנסת הרמ"א שברחוב שרוקה, או כמו שמכנים אותו כאן "בית הכנסת רמו" (Synagoga Remu), הוא בית הכנסת ע"ש של רבי משה איסרליס (רמ"א).

בית הכנסת הוקם באמצע המאה ה-16 בידי הרמ"א. הוא בנה אותו לזכר אשתו שנפטרה. בתחילה הוא נבנה מעץ, אך די מהר הוא נשרף בדליקה, ששרפה חלק ניכר מהרובע היהודי כולו. וכך, 4 שנים אחר כך, הוא נבנה שוב - הפעם מאבן.

בכל המסמכים הוא נקרא בית כנסת החדש של הרמ"א, כדי להבדילו מבית כנסת ישן יותר ברובע, שגם הוא נקרא ע"ש הרמ"א.

כך או כך, בית הכנסת הזה נחשב לקטן ביותר מבין בתי הכנסת ההיסטוריים של קז'ימייז'. כמו בתי כנסת רבים בפולין, הוא הושחת וניזוק במהלך מלחמת העולם השנייה, אבל אחריה הוא שוחזר באופן מרשים.

שימו לב לקיר שבחצר בית הכנסת. בקיר הזה שובצו שרידי מצבות שנהרסו בשואה. המצבות הללו מצביעות על בית הקברות העתיק, שניצל בחלקו מהשחתה בידי הנאצים ושממנו הן נלקחו. כיום הוא מהווה מקום עלייה לרגל עבור יהודים דתיים, שבאים לביקור בקברו של הרב משה איסרליס, הרמ"א שחי כאן במאה ה-16.

כיום בית כנסת הרמ"א הוא אחד משני בתי הכנסת היחידים הפעילים בעיר. מדי שבוע מתקיימות בו תפילות.


תמונות מהמקום:

https://youtu.be/4gwlEPrYjE0


מבט מבפנים:

https://youtu.be/7tBqJ597Eww


ביקור במקום:

https://youtu.be/5FcFaLYPUXE

#על מוזיאון יהדות בודפשט

המוזיאון היהודי של בודפשט (Magyar Zsidó Múzeum) נבנה כבר ב-1930 בבית הולדתו של בנימין זאב הרצל, בשכנות לבית הכנסת הגדול של בודפשט. המוזיאון מספר ומציג את סיפורה של הקהילה היהודית בעיר, קהילה שהושמדה כמעט כולה בשואה.

המוזיאון, שהוא המוזיאון היהודי השני בגודלו באירופה, מכיל מוצגים רבים מהווי החיים היהודיים בהונגריה בכלל ובבודפשט בפרט. הוא מציג היטב את הקהילה המפוארת שחיה כאן במשך מאות שנים.

במוזיאון עצמו 4 חללים. כל אחד מהם מתמקד בהיבט מסוים של החיים היהודיים בהונגריה. הנושאים הם חיי היום יום של היהודים, חגים יהודיים, שואת יהודי הונגריה וחפצי יודאיקה ששימשו בשבתות. את חפצי היודאיקה שבתצוגה אספו מכל רחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית לשעבר.

כמו בית הכנסת שלידו, גם המוזיאון היהודי נטל על עצמו את תפקיד ההנצחה. הוא מכיל חדר זיכרון שחושף תמונות רבות מזמן השואה, כמו שחוותה אותה קהילת יהודי הונגריה. יש גם עמוד זיכרון שמספר ומנציח את הצנחנית והמשוררת חנה סנש. בחצר המבנה אנדרטאות מרשימות ליהדות בודפשט, לדיפלומט וחסיד אומות העולם ראול ולנברג ולאחרים שעזרו ליהודי הונגריה להסתתר מפני הנאצים.


#תולדות המוזיאון
המוזיאון, שנבנה ב-1930 בבית הולדתו של תאודור הרצל, מילא תפקיד יחודי ואמיץ, בשנים בהן האנטישמיות בהונגריה התגברה ונאסר על אמנים יהודיים, להציג את יצירותיהם. דווקא אז התייצב המוזיאון, שכלל לא עסק עד אז באמנות. הוא החל להציג אז תערוכות של אמנים יהודים, שדתם היהודית מנעה מהם להציג במוזיאונים ובגלריות של בודפשט.

בשנות המלחמה הקשות עזרו עובדי המוזיאון הלאומי של הונגריה להסתיר את המוצגים של המוזיאון היהודי במרתפי המוזיאון הלאומי. בכך הצילו את המוצגים מההפצצות הקשות של מטוסי בנות הברית על העיר ומציפורני הנאצים עצמם.

#על בית הכנסת של מגורשי ספרד במלאח של מרקש

בית הכנסת "סלאט אל עזמה" (Salat Al Azama), סלאת אלעזמה, או אל עזמה, הוא בית הכנסת של "הזרים", מגורשי ספרד.

מומלץ לבקר בו, גם אם לא הגעתם למרקש לטיול שורשים או לדברי צדיקים.

לפי המסורת, זהו "בית הכנסת של המגורשים". כי בית הכנסת הזה נבנה בשנת 1492 במלאח של העיר מרקש, על ידי מגורשי ספרד. הם הגיעו לעיר כדי לחיות בה, אך די מהר נדחו מקהילת בתי הכנסת המקומיים, בשל סגנון התפילה השונה שהביאו מספרד.

בהדרגה גדל בית הכנסת ועד לעליה הגדולה בשנות ה-60 של המאה ה-20 כבר היו בו ישיבה גדולה, בה למדו אברכים ועוד ישיבה קטנה לצעירים. המלמדים בישיבה ובתלמוד התורה היו חכמי הקהילה המפורסמים.

מבנה בית הכנסת הוא מרהיב ואחרי ששופץ הוא בכלל נראה נהדר. בתוכו יש מוזיאון קטן על אודות הקהילה היהודית במרקש. מצויים בו שלל מוצגים ותערוכות על החיים היהודיים ברובע. תראו כאן פריטי יודאיקה אותנטיים, לצד מאות תמונות, סרטי וידאו ועוד.

התיירים הרבים שפוקדים את בית הכנסת נהנים כיום גם מהמוזיאון וגם ממקום מטופח ומושקע יותר. זוהי תוצאה משינוי ופיתוח שנעשה בשנים האחרונות. בין השאר הפכו כאן את חדרי וכיתות הלימוד לחדרים בבית הארחה שנפתח כאן למטיילים.


#טיפים
המוזיאון מציע הסברים במספר שפות, כולל עברית.

הכניסה היא בתרומה זעירה של 10 דירהם, המוקדשת לשימור הזיכרון היהודי במרקש.

העישון בשטח בית הכנסת אסור.

צילום מותר, למעט בשבת ובחגים ומועדים.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/YdL72I6_7Io


ביקור במקום:

https://youtu.be/1G2QF4iPuaw


בלוגרים:

https://youtu.be/6Jgh6jhfi9E

#על השוק הצלבני


השוק הצלבני (The Crusader Market), שבערך מתחת לישיבת הכותל, הוא שריד של שוק מקורה שבנו הצלבנים, על שרידי הקארדו הביזנטי שעבר במקום. בהמשך ההיסטוריה הפכו הקמרונות שאתם רואים למעלה, למרתפי מבנים שנבנו מעל לשרידי השוק הצלבני. רק בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים והשיפוץ של הרובע היהודי בעיר העתיקה, שוקם השוק הצלבני הקדום וחזר להיות מקום פעיל.

המעדנים שנמכרו כאן בתקופה הצלבנית נמכרים היום במקום אחר. אבל שריד מצומצם לאותם ימים ומזכרת כשרה לאותם ימים, הם המזנונים והגלידריות הסמוכים לשוק הצלבני. הם משרתים בעיקר את התיירים והמתפללים, שעושים את דרכם אל הכותל המערבי וממנו.

#על השער


שער ציון (Zion Gate), אחד משערי ירושלים, שזכה לשמות נוספים, כמו "שער דוד", "שער היהודים", או "שער הרובע היהודי", הוא השער העיקרי שמשמש לכניסה ישירה אל הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

ליד שער זה התחוללו קרבות עזים במלחמת העצמאות. אם תביטו מסביב לשער, בצידו החיצוני, תוכלו לראות את אבני החומה המנוקבות בחורי כדורים ופגזי מרגמה, שפגעו אז בחומות. היה אף נסיון של לוחמי הפלמ"ח לפוצץ אותו, כדי לפרוץ לעיר העתיקה, אבל הוא נכשל.

כמו שער יפו המוכר מאד, גם שער ציון הוא שער תפנית - שער שהכניסה דרכו היא ב-90 מעלות ימינה. שערים כאלה נבנו כדי להקשות על התקפות אויב, לשעוט במהירות אל תוך העיר. הרעיון של שערי התפנית הוא שהפנייה שהם חייבים לעשות, במהלך הכניסה אל העיר דרך שער כזה, מאיטה את התוקפים וחושפת אותם לפגיעה מצד מגיני העיר.

השם 'שער ציון' נובע משם ההר "הר ציון", שאליו הוא מוביל. במפה צלבנית מהמאה ה-12 הוא כבר מופיע, אבל בשם 'שער הר ציון', כשבמפה מתחילת המאה ה-13, שנמצאת בספריית המוזיאון הבריטי, כבר מופיע השם שער ציון (Porta Syon).


הנה שער ציון:

https://youtu.be/IYSOXSTAi7g

#על הבית שנשרף בחורבן והתגלה בימינו
דמיינו את ההרס והחורבן שזרעו הרומאים בעת דיכוי המרד הגדול בשנת 70 לספירה. חוץ מבית המקדש היהודי, הם הרסו ושרפו כמעט כל מבנה חשוב ליהודים, כולל את בתיהם הפרטיים של הכוהנים. אחד מהבתים הללו הוא "הבית השרוף" (Burnt House). הבית נשרף ככל הנראה, בזמן כיבוש העיר העליונה בידי הרומאים, ביום ח' באלול, בזמן השריפה הגדולה - אותה הבערה של העיר, ששרפה גם את בית המקדש.

שנים רבות אחרי כן, במאה ה-20, התגלה המבנה המפואר הזה. זה קרה בזמן חפירות "העיר העליונה" בירושלים, בשנת 1970. לשמו הוא זכה בשל היותו סוג של עדות ייחודית לחורבן ירושלים ושריפת העיר היהודית בידי הרומאים. קומת המרתף של הבית כוסתה אז בשכבת אפר מאוד גדולה, ככל הנראה כתוצאה משריפת ענק שהובערה בגבעה המערבית, חודש לאחר חורבן בית המקדש.


#מה אנו יודעים על המשפחה שגרה כאן?
ממצאים שנמצאו בבית, במיוחד ממצא מסוים, אפשרו לחוקרים להבין מי המשפחה שהתגוררה כאן. על אחת המשקולות שנמצאו בבית, מצאו הארכאולוגים את הכתובת "(ד)בר קתרוס". הם קשרו בין הממצא המעניין לבין התלמוד, כי הם זכרו ששם מוזכרת משפחת "קתרוס" היהודית, משפחת כוהנים שככל הנראה חיה בקרבת בית המקדש.

כך אנו יודעים היום שהבית השרוף היה ביתה של משפחה ירושלמית - משפחת קתרוס. המשפחה הזו הייתה אחת מ-24 משפחות כהונה, ששירתו בבית המקדש בתקופת בית שני. ואגב כך אנו יודעים היום בביטחון, שבבתים המפוארים שעל הגבעה המערבית אכן גרו כוהנים, שאלה שהחוקרים די התלבטו בה, במשך שנים.

אגב, ברשימה שבתלמוד הופיעה המשפחה לאו דווקא בהקשר חיובי. שם היא מוזכרת דווקא ברשימה של 4 משפחות כוהנים, שניצלו את מעמדן לרעה ועשו מעשים לא הולמים. וואו - כמה שההיסטוריה יכולה להיות עסיסית!


הנה הבית השרוף:

https://youtu.be/ckXXNSgfjVQ

#על בית הכנסת החורבה

בית הכנסת החורבה (Hurva Synagogue) שבמרכז הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, הוא בית כנסת בשם "בית יעקב", שנבנה לראשונה בתחילת המאה ה-18. בוניו היו קבוצת עולים שבראשם עמד רבי יהודה החסיד. לאחר שנבנה, לא עמדו הדתיים הללו בתשלום החובות, והערבים שבנו אותו והיו זכאים לכסף, החריבו את המבנה. מאז נהגו לקרוא לו "חורבות האשכנזים".

מאז עמד בית הכנסת, במשך שנים רבות, כחורבה. במאה ה-19 הוא נבנה בשנית על ידי קבוצה של דתיים, מתלמידי ההגר"א, הגאון מוילנה, רבי אליהו בן שלמה זלמן.

אבל כשהצבא הירדני כבש את העיר העתיקה ב-1948, מידי מדינת ישראל, הרס הלגיון הערבי את בית הכנסת. למעשה, ההרס נעשה עוד במהלך הקרב על הרובע היהודי, כשהלוחמים הירדנים פוצצו את בית הכנסת ואחריהם החריב הלגיון את מה שנשאר ממנו.

מאז, במשך שנים רבות, עמד בית הכנסת ההרוס כך. אחרי מלחמת ששת הימים וכיבוש העיר העתיקה בידי צה"ל, זכה המבנה ההרוס ובית הכנסת לכינויו "החורבה". אבל הוא התקיים וניצב כך במשך זמן רב, עד שבשנת 2010 הוא נבנה מחדש.


הנה ריקודים בבית הכנסת החורבה בירושלים:

https://youtu.be/QFKniDxXgn8

#על בית העלמין הגדול במלאח של מרקש

בית העלמין היהודי של מרקש (Miâara Jewish Cemetery) הוא שריד מובהק של החיים היהודיים ברובע. כאן מצויים כמעט כל קבריהם של הנפטרים היהודים במלאח של מרקש ב-900 השנים האחרונות.

זהו בית הקברות היהודי הגדול במדינה. שמו העברי הוא "בית מועד לכל חי", אבל הציבור קרא לו בית הקברות "מיערה", על שם הרחוב בו נמצאת הכניסה אליו.

בית החיים הזה פעיל מאז המאה ה-12 ומשתרע על שטח נרחב. קבורים בו מיהודים פשוטים ועד רבנים וראשי ישיבות. עוד קבורים כאן מהגדולים בצדיקי מרקש, הידועים בלמדנות, בידע ובהשכלה שלהם. את קבריהם ניתן לזהות על פי ה"אוהלים" שעל קברי רבים מהם.

מאז שנת 2016 עבר בית הקברות שיפוץ ובוצעו בו פעולות שימור וחיזוק כתובות על מצבות.

עם כמעט אלף שנים של קבורה בו ויותר מ-20,000 קברים, בית העלמין היהודי של מרקש הוא אתר תיירות פופולרי למדי בקרב המבקרים במלאח, הן היהודים והן מי שאינם יהודים.


#טיפים
בבית העלמין תוכלו לתרום לשימורו.


ביקור במקום:

https://youtu.be/cXReGM57450


מבט היקפי:

https://youtu.be/HfesJLDp8jQ


בלוגרים:

https://youtu.be/dKpkgvrSBOo

#על המנהרות שמציגות עוד מהכותל

מנהרות הכותל (Western Wall Tunnels) הן מנהרות שנוצרו בחפירות שנעשו מתחת לרובע המוסלמי. למעשה, זהו מערך של חללים ומחילות תת-קרקעיות והם מאפשרים לראות את הכותל המערבי במלוא אורכו. יש כאן כמעט חצי קילומטר של הכותל באזור התחתון שלו בסלע האם, שעליו נבנו יסודות בית המקדש היהודי.

במנהרות הכותל ניתן לראות בתי מגורים וציבור מתקופות שונות, כולל מבנים מתקופת בית שני, מימי הביניים ומהעת החדשה. בביקור כאן נחשפת לפניכם תעלת מים מימי הבית השני ומימי החשמונאים, תעלת מים חשמונאית ושער כניסה קדום להר הבית. ניתן לראות באולמות ובמעברים התת-קרקעיים את המקום שבו התנהלו חיי העבר. המנהרות מתחילות מרחבת הכותל המערבי ועד ליציאה מהמנהרה, המסתיימת בתוך הרובע המוסלמי.



#גילוי המנהרות
במאות שאחרי חורבן בית המקדש הפך הכותל המערבי בהדרגה למוקד של תפילה וכמיהה. לאחר איחוד ירושלים תחת שלטון ישראלי, בשנת 1967, החלו הארכיאולוגים בפעולות לניקוי אזור הכותל ולחשיפתו לכל האורך.

במהלך העבודות הללו הלכה ונחשפה מערכת תת-קרקעית מרשימה של חללים, מעין מנהרת זמן היסטורית, שדומה שהיא מתחילה מימי החשמונאים ומגיעה עד לימינו. כאן נחשפה העוצמה האדירה של קירות התמך שבנו אנשיו ומהנדסיו של הורדוס בשביל מתחם הר הבית. יש מקומות שבהם מגיעות חלק מהאבנים האדירות שבבסיס החומה לאורך של מספר מטרים וקשה להבין כיצד הן הועברו מהמחצבות ועד לכאן.

חוץ מעתיקות יש במנהרות אמצעי המחשה כמו דגמים והדמיות תלת ממד של הר הבית בתקופות השונות וסרטי אנימציה שבהם ניתן ללמוד כיצד בנו מבנים כה מרשימים בזמן הקמת בית המקדש.


#טיפים
ניתן לבקר במנהרות בתיאום מראש בלבד.

הכניסה למנהרות היא מהקמרון שמקשר בין רחבת הכותל ורחוב הגיא שברובע המוסלמי.


הנה מנהרות הכותל בירושלים:

https://youtu.be/QapXKzA07rk

#על מה שהניבו החפירות בצד הדרומי של הכותל
על הר הבית אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו". מסביבכם תוכלו לראות שרידים אמיתיים שיראו לכם למה התכוונו האומרים.

ברוכים הבאים לאתר החפירות שנמצא ליד דרום הר הבית, מחוץ לחומות העיר העתיקה. אתם נמצאים בגן הארכיאולוגי ירושלים (Jerusalem Archaeological Park), מקום שבו ניתן לראות את חפירות הכותל הדרומי של בית המקדש היהודי.

כאן אפשר לראות בין השאר את המדרגות שעליהן ישבו חז"ל ומהן נכנסו העולים לרגל אל בית המקדש.

ניתן לראות גם אבן מ"בית התקיעה", המקום שעליו עמד התוקע בשופר בהר הבית.

ראו גם את האפר מהשריפה ששרפו הרומאים את ירושלים.


#מקום הפלת אבני הכותל
שימו לב לריצוף האמיתי מהרחוב ההרודיאני, זה שנבנה בתקופת הורדוס. זה אותו רחוב שממשיך צפונה, אל אזור מנהרת הכותל, ודרומה - עד לאזור בריכת השילוח שבעיר דוד.

אבל שימו לב לשקע באמצע הריצוף. הוא נראה לכם אולי סתם שקע, אבל הוא שריד לדרמה הגדולה ביותר של העם היהודי, שתשפיע על כל תולדותיו באלפיים שנה האחרונות. השקע הזה נוצר מערימת אבנים שנפלו על הרחוב, ממש בזמן החורבן של שנת 70 לספירה, באירוע שבו הרומאים החריבו את בית המקדש.

רוב האבנים שהיו בערימה שמעל השקע, אגב, פונו מכאן ונקברו במקום אחר במתחם. זאת מכיוון שהיה חשש שמדובר באבנים שחלקן היו מבית המקדש עצמו.


#קשת רובינסון
הרימו את הראש וראו את שרידי הקשת שהתנשאה בעבר למעלה. זוהי "קשת רובינסון", שנקראת על שם החוקר הבריטי שזיהה את השרידים הללו עוד במאה ה-19. מדובר בשרידי גרם מדרגות אדיר, שבימי הבית השני עלו עליו רבבות עולי רגל, אל תוככי הר הבית.

כשהקשת המלאה הייתה שלמה, היא התחברה אל האוֹמנָה, הבסיס השלם כמעט, שנמצא למטה. רואים אותו? - יפה. שימו לב שזהו אולי המחלף הכי עתיק שנמצא בעולם ואולי אף הראשון בהיסטוריה.


#מהו הכותל הדרומי?
הכותל הדרומי הוא ממשיכו של הכותל המערבי, לכיוון דרום. הוא גם גבוה כמעט כמו הכותל המערבי. הוא נמצא בצידה הדרומי של החומה התומכת ברחבת הר הבית שבעיר העתיקה ולמעשה הוא החומה הדרומית של העיר העתיקה כולה.

כל הממצאים שתראו בגן הארכיאולוגי שכאן, התגלו בחפירות שהתבצעו במקום לאחר כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים.

הכותל הדרומי נחשב לאחד הגילויים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בעיר העתיקה, לצד החפירות שחשפו את מנהרות הכותל והכותל המערבי עצמו.

לצד הגילויים החשובים שאתם רואים כאן להיסטוריה היהודית, החשיבות שמייחסים לכותל הדרומי, קשורה גם באמונה המוסלמית על כך שכאן, ממש כאן, קשר מוחמד את סוסתו “אל בוראק” (בעברית, הברק) אל הכותל ועלה אל הר הבית, כדי להתפלל שם ולעלות לשמים.


הנה חפירות הכותל בלילה:

https://youtu.be/NzHdGbcPT_I

#על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי

אתם נמצאים אל מול המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. זהו הכותל המערבי (Western Wall) של בית המקדש היהודי מימי בית שני. הכותל הוא השריד היחיד שנשאר, לאחר ההרס שזרע טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים, בעת שדיכא את המרד היהודי הגדול, בשנת 70 לספירה.

במשך מאות שנים, לאחר חורבן בית המקדש, לא היה הכותל מקום תפילה מבוקש, ליהודים שחיו בארץ. רק במאה ה-16, כשהחל השלטון לאסור על יהודים לעלות אל הר הבית, הפך הכותל למקום תפילה יהודי ולסמל של הכיסופים לבית המקדש. למרגלות הכותל הייתה אז סמטה צרה, שבה התפללו היהודים שביקשו להתקרב ככל האפשר למקום המקדש.

לאחר קום מדינת ישראל, בעת שירושלים הייתה חצויה (1948-1967), שלטה ממלכת ירדן בכותל ואסרה על גישת יהודים אל הכותל. אז נהגו יהודים רבים להגיע אל הר ציון ולהתפלל על קבר דוד המלך, כשהם צופים מגג המבנה לעבר הר הבית ומייחלים ליום שבו יוכלו לשוב ולהתפלל בכותל המערבי.

בסיום מלחמת ששת הימים, נהרו המתפללים בהמוניהם אל הרובע היהודי ולכותל המערבי. אז נהרסו בתי שכונת המוגרבים, הצמודים לכותל, ונוצרה רחבת התפילה הגדולה שסמוכה לכותל כיום.


#מבנה הכותל
הכותל הוא אחד מארבעה קירות תמך עצומים שנבנו במהלך המאה הראשונה לפני הספירה, בשיפוץ בית המקדש השני, שביצע הורדוס. הבנאים יצרו אז על הר המוריה, רחבה ענקית שבמרכזה ניצב בית המקדש. אורכו של הכותל היה אז חצי קילומטר וגובהו כ-30 מטרים. הוא נבנה על סלע האם של ירושלים, כשהחלל שהיה בין הכתלים לבין ההר מולא, כדי ליצור רחבה ענקית מרוצפת, בשטח של 144 אלף מטרים רבועים, שטח שדומה לזה של 12 מגרשי כדורגל של ימינו.

הכותל בנוי מאבנים חצובות, עצומות בגודלן, שמשקל כל אחת מהן נע בין 2 ל-5 טונות. כל אבן מאבני הכותל מסותתת בצורה האופיינית לבנייה בימיו של הורדוס, עם מרכז האבן הבולט מעט, לעומת מסגרת האבן המסותתת, מוחלקת ושקועה יותר.

אם תעמדו בסמוך לכותל ותביטו למעלה, תראו שכל נדבך של אבנים בו, נסוג פנימה כ-3 סנטימטרים, לעומת הנדבך שמתחתיו. זוהי טכניקת בנייה שתפקידה להעניק יציבות וחוזק למבנה העתיק, שכן בעת בניית המבנים וקירות התמך העצומים באותה תקופה, עדיין לא המציאו את הבטון.

כיום משמש הכותל המערבי לתפילה ולהתכנסויות דתיות ורבים מגיעים אליו כדי לחגוג בר מצווה, סיום מסלול בצבא וכדומה.


#כיצד נשאר הכותל המערבי ולא חרב?
במשך שנים רבות הייתה האמונה בקרב היהודים, שכותל מערבי של בית-המקדש מעולם לא חרב. כבר במאות הראשונות שאחרי החורבן, התפלאו בני הדור ההוא כיצד שפר גורלו של הכותל המערבי והוא שרד, בניגוד ליתר שלושת הכתלים.

התשובה הדתית הייתה, שהיותו הכותל הסמוך ביותר למקומה של השכינה היא ששמרה עליו. ארון-הברית שבבית המקדש הראשון סמוך לכותל המערבי. כך היה בבית-המקדש הראשון. אבל בבית-המקדש השני כבר לא נמצא ארון-הברית בבית המקדש, אז מה שמר על הכותל מהריסה?

הטענה של המאמינים היא שגם אם ארון הקודש נעלם ממנו, השכינה מעולם לא זזה מהכותל המערבי של המקדש ולכן הוא המשיך להישמר מהריסה.

אבל יש סיפור אחר, מדרש אגדה יהודי, שמסביר את פשר שמירת הכותל המערבי מהרס. על פי הסיפור פקד טיטוס, מפקד הלגיונות הרומיים שכבש את ירושלים, על ארבעה מבכירי המפקדים שתחתיו, להרוס את בית המקדש היהודי. על כל אחד מהם הוטל להרוס כותל אחד מקירות בית המקדש. זה שנפל בחלקו להרוס את הכותל המערבי ניסה לבצע את ההוראה, אבל נכשל בכך. כששאל אותו טיטוס מדוע לא בוצעה פקודתו, ענה לו המפקד הנפחד שאם היה הורס את הכותל האחרון שנותר, לא יכולים היו בני הדורות הבאים לראות כמה מרשים היה המקדש שהרס טיטוס. טיטוס, שהיה מרוצה מהתשובה המחמיאה, ויתר לו.

אגב, אנו יודעים היום שקירו המערבי של המקדש התנשא לגובה רב. במרוצת הדורות נהרס הקיר כמעט לחלוטין ומה שנותר ממנו הוא הכותל של ימינו.


מבט מקרוב:

https://youtu.be/G23xViUtrNQ?t=15s


הכותל הקטן:

https://youtu.be/UG_kiz80lfg